פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני בחורה בת 23 ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היו לי בעיות פסיכולוגיות וקשיים שונים בחיים. ביניהם: בדידות חברתית, מופנמות והסתגרות מהחברה, דימוי עצמי נמוך, בכל שלבי בית הספר סבלתי מהיחס של בני כיתתי כלפי ולאחרונה פיתחתי גם הפרעות אכילה שונות וביניהן תסמונת הזללנות ובולימיה. המצב בבית גם מאוד קשה, אני חייה עם אמא ואחות בת 18 שרודה בי ובאמי וממררת לנו את החיים (אבא שלי עזב אותנו לטובת משפחה אחרת לפני שלוש שנים ולא עוזר כלכלית ואין איתו שום קשר) לא מספיק שמצבינו הכלכלי לא טוב היא גם גונבת ומושכת מאיתנו כסף. מתייחסת אלינו כמו לזבל. לוקחת ומשתמשת בדברים המעטים ששייכים לי, אפילו את התחתונים שלי היא לוקחת ולובשת! הבית עצמו במצב מזוויע ומבחיל, בעיקר בגלל אחותי שמבלגנת ומחרבת כל מה שהיא נוגעת בו ובנוסף לזה יש לנו כלב שאף אחד לא מוציא החוצה והוא עושה את צרכיו בבית, בכל מקום אפשרי! אם עד לא מזמן ניקיתי לפחות פעמיים בשבוע באופן יסודי, ראיתי שלמחרת הכל חוזר לקדמותו והפסקתי לנקות. אין לי יותר כוח לכלום! אני לא רוצה לחזור הביתה אחרי יום עבודה בגלל המצב! בגלל הפרעת האכילה שלי גם הפסקתי עם התחביבים המעטים שהיו לי, כמו קריאת ספרים למשל, כל המחשבות סובבות סביב אוכל. אני מוצאת את עצמי בהתקפי בכי היסטריים מדי פעם, כמו שקרה לי לפני כחצי שעה. אמי ואחותי כבר יודעות על הפרעת האכילה, אתמול אפילו ניגשתי לאחותי בבכי, חיבקתי אותה ואמרתי לה "בבקשה תעזרי לי". אמא שלי ישבה בסלון, לא יודעת אם היא שמעה את זה... הן יודעות על הזלילות ועל ההקאות... לפני חצי שעה, אחרי ששוב זללתי והקאתי, שלחתי הודעה לאמא שלי וסיפרתי לה, היא לא ענתה ולא התקשרה. היא בבילוי בים עם חברה. כשעזבה, ראתה אותי יושבת על הספה ובוכה, אמרה "הנה זה מתחיל שוב"...וזהו. אני מאוד מבולבלת. אתמול חיפשתי מידע על טיפול בהפרעות אכילה, רשמתי מספרי טלפון, תכננתי להתקשר. אחרי שעה מצאתי את עצמי באתרי פרו-אנה, מחפשת טיפים להרזייה מהירה. מחר אני מתכננת להתחיל סוג של דיאטת הרעבה, כדי לרזות וזאת אחרי שלפני חודשיים הייתי על סף תת משקל. יש לי דודה וסבתא שגרות בארץ אחרת, נסעתי לשם לפני כשלוש שנים לשלושה חודשים, נהיניתי מאוד ועד היום אני תמיד נזכרת בתקופה הנחמדה הזאת. הכל שם היה שונה, האווירה בבית, היחס שלהם ביניהם וכלפי. שם התייחסו אלי, שם אהבו אותי. אני בהתכתבות עם דודה שלי אבל לא סיפרתי לה על הפרעת האכילה, למרות שאני מאוד רוצה. אני רוצה לעבור לגור איתן לתמיד, לעזוב את הארץ. הבעיה היא שאני לא יודעת את השפה, לא אוכל לעבוד או ללמוד שם. זו ארץ מברית המועצות לשעבר, המנהגים והמוסכמות החברתיות שם שונים לגמרי. הברירה שלי היא להתחתן שם ולהקים משפחה והאמת לא אכפת לי, עדיף מאשר להירקב כאן. חשבתי גם לעבור לגור לבד, אבל אני יודעת שיהיה לי נורא קשה עם משכורת 3500 ש"ח בחודש. וכשאני אומרת את זה לאמא שלי היא מתחילה להגיד "ומה אני אעשה לבד עם המשכנתה?". וכשאני אומרת לה שתסלק את אחותי מהבית, שתעבור לגור לבד, היא עובדת ואת כל הכסף שורפת על שטויות עם החבר שלה, היא אומרת "אבל היא הילדה שלי!" ואני חושבת באותו רגע "ואני לא הילדה שלך?! אז זה אומר שהיא יותר חשובה ממני?! זה בסדר שאני מרגישה חרא כל יום בחיי בגללה וגם את?!". בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות. אני רק יודעת שאני לא יכולה כבר להישאר בבית הזה. זה או לעבור לגור לבד או לעבור לחיות עם דודה וסבתא בארץ אחרת. מה לעשות? האם זה יציל אותי?

אודי שלום! אתה מציין כי אילנה צריכה לפנות לטיפול. איך בחורה כמוה יכולה לממן זאת. ואם במרפאות ציבוריות התור ארוך.........

הי ליאנה, מקווה שלא מפריע לך שאני מתערבת... צר לי שאת חווה קושי שכזה. סתם רעיון,חומר למחשבה: את יכולה אולי ליסוע לדודה והסבתא בארץ הזרה לתקופה קצובה, כדי להתאושש, לקבל חום ואמפטיה, ובעיקר לחשוב מה הדרך הנכונה עבורך. אולי תוכלי לחזור לכאן עם כיוון יותר מגובש ומוטיבציה לטפל בעצמך ולפתוח דף חדש. אהבה וקבלה יתנו לך כח. שמרי על עצמך.

מאוד קשה לי בימים האחרונים.יודעת לזהות את הסימנים המקדימים להתקף החרדה. ללעיתים מצליחה להתגבר במרבית הפעמים ,לא!! כמו בימים האחרונים שאף פגעתי בעצמי. במצב של חרדה כל נה שאני מכקשת זה חיבוק ש....אינני יכולה לקבל אינני יכולה שיגעו בי צריכה עזרה אני במצוקה הכל רועד וכואב לי

ד"ר גיקסמןשלום ברצוני לבדוק האם יש לך מרפאה בתל אביב או בסביבה לפי הביקורות נראה לי שיהיה באפשרותך לעזור לי. אודה לתשובתך.

שלום רב לך חן אכן מרפאתי קרובה מאד לתל אביב - מרחק של 15-20 דקות נסיעה כשאין פקקים. נמצאת בהור השרון אשמח לקבל ולתת יותר פרטים גם בנייד 0546670570 בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום, בני סובל ממצבי רוח קיצוניים (כנראה דיכאון)הוא בן 23 , היה ביעוץ והמליצו על טיפול פסיכולוגי אולם הוא לא מוכן לגשת לטיפול על אף שיחות רבות שלנו ושל המשפחה וגם של אחד הפסיכולוגים.הצלחנו לקחם אותו יחד איתנו פעם אחת בטענה שצריך טיפול משפחתי אולם הוא לא מוכן לגשת לטיפול בראבע עיניים. נוצר מצב בו כולם סובלים, גם הוא וגם סביבתו. כיצד גורמים לו להגיע לטיפול? תודה

ואני חיכיתי לתשובתך..

היכן ניתן לרכוש אותה בדיסק DVD לצפיה במחשב? (אין לי אפשרות להוריד מהאינטרנט)

בחנות:סטימצקי אני רכשתי 250 שח לכל הסדרה ח

מה אפשר לעשות כשמוצפים רגשית וצריכים ללמוד? אני כבר הרבה זמן (חודש) בוהה במסך יום יום, ולא מצליחה להתרכז, לגייס כוחות ולהתחיל. אני נורא מתוסכלת, כי אני מונעת מעצמי דברים אחרים בשמן הזה בתוענה שאני צריכה ללמוד, ובפועל אני לא מבלה ולא לומדת. ולא משנה כמה אני מוציאה את המוצפות, מדברת, כותבת עליה, היא לא נגמרת, אין "פירוק" של האנרגיה הזאת. מה אפשר לעשות?? יש הצעות? צריכה להגיש עבודה ביום ראשון ועוד לא התחלתי... תודה

הנה, עדיין כאן, ולא מתקדמת...כל השעות האלו רק עמוד נכתב...

הי, אני במצב די דומה, אני צריכה להגיש עבודה ממש אבל ממש גדולה, ומאחר ובמהלך השבוע אני כמעט ולא פנויה (עבודה במשרה מלאה וניהול הבית שזו משרה בפני עצמה)אני מוצאית את עצמי מתכננת איך אלמד בסוף השבוע ובמה אתמקד, אבל.. מגיע סופה"ש וכל מה שאני רוצה זה לאגור כח לשבוע החדש, וזה לא שאני חסרת נסיון ולמידה במקביל לכל, עד לפני שנה הצלחתי ללמוד במשך תקופה ארוכה במקביל להכל, באופן שכל מי שיודע מה כרוך בלימודים שעשיתי, בכלל לא מבין איך זה היה אפשרי, אבל העובדה היא שבמשך השבוע הייתי מתעוררת ב-4 לפנות בקר ולומדת עד 5:30 שאז הייתי מתחילה במשימות הביתיות ואח"כ עבודה בחוץ, אבל עכשיו עושה רושם שנגמרו לי הכוחות, ודווקא בישורת האחרונה אין לי יותר כח להמשיך, כי ההיבטים הנפשיים במצב שבו אני נתונה פשוט משתקים אותי.

המטפלת שלי היתה שבוע בחופשה. עד היום. לפני החופשה, אמרה שנוכל להזיז את הטיפול של יום ראשון למחר בבוקר. שאם זה מתאים לי שאשלח לה SMS או אודיע הערב. התקשרתי- ולא היה לה מושג על מה אני מדברת. אמרה לי שהיא עקרונית "לא יכולה מחר", ואולי אולי תוכל לעשות מאמץ ולפגוש אותי בכל זאת ב13:00 בצהריים. היא לא ליד היומן ותסמס לי אם זה בסדר בעוד שעה. מרגישה שאיבדתי את האמון. עצובה, מתוסכלת ולא רוצה לראות אותה.

מחפש שמות ספרים מומלצים המבהירים את אופן הטיפול הפסיכולוגי, ע"י ספורי מקרה, או ספרות מקצועית, אך, הכתובה בשפה קריאה ובהירה, גם למי שאינו בתחום במקצועו. כלם מוזמנים להגיב ולתרום מנסיונם... תודה לכם!

סערת נפש, מה זאת אהבה- שניהם של יורם יובל, האיש עם הקול היפה- של ליליאן רובין, להוצאת "פסיכה" יש ספרים רבים העוסקים בטיפול על גווניו השונים בצורה קריאה ומעניינת- אני קראתי את: בשפה אחרת, בנות ללא אם, לכל אדם יש שביל והם תרמו לי מאד (בנות ללא אם לא עוסק בטיפול עצמו, אלא מבוסס על ראיונות עם נשים שאיבדו את אימותיהן בגיל צעיר ועל ההתמודדות שלהן עם האובדן) החיים כמדרש- ספר שחלקו עיוני אבל משובצים בו סיפורים של מטופלים ותהליך הטיפול שעברו. בהצלחה

וואו. דוקו מענין. 20 דקות בתוך הסרט מתקיים ניסוי מאוד מענין.. http://yes.walla.co.il/?w=2/9716/1703889

שלום, אני פונה לגבי בן משפחה – בחור בן 26 שאני חוששת שהוא דכאוני. ידוע לי שהילדות שלו לא הייתה מאושרת ודמות האב מאוד חסרה לו, אביו כמעט ולא התייחס אליו כל השנים ואימו - אמנם מאוד אוהבת אותו, אך היא אישה חלשה שלא הייתה דומיננטית בבית וסבלה בעצמה מיחסיה עם אביו. לאחרונה הוריו התגרשו בתהליך ארוך ולא נעים. במהלך הגירושים של הוריו הוא עזב את ביתם והתרחק מהם מאוד, כיום האם כבר איבדה איתו קשר כמעט לגמרי מפני שהוא לא מעונין, היא היחידה שיוצרת איתו קשר והוא לרוב מתחמק ממנה ושהם כבר מדברים הוא חסר סבלנות כלפיה ומדבר אליה בגסות, כמו כן הוא מתנכר גם לאביו ולכל משפחת האם שמאוד רוצה לעזור לו, אך הוא שומר על ריחוק ונמנע ממפגשים משפחתיים, וגם שהוא כבר נוכח הוא אומר שאצלו הכל בסדר ומרחיק אותם ממנו. הבחור עובד בעבודות מזדמנות עם הרבה תסכול ואין לו מטרות ללמוד או להתקדם על מנת למצוא עבודות מספקות יותר. נראה שהוא מתבוסס בבוץ ולא מצליח לצאת ממנו. בדברים שכתב בפייסבוק הוא תיאר את עצמו כמת, רקוב מבפנים וגוויה רקובה, בדרך כלל ההודעות שלו מתארות מצב נפשי לא קל, היו גם הודעות עם הרבה זעם כלפי המעסיקים והלקוחות שלו. המשפחה של האם ערה למצבו כבר שנים ומאוד רוצה להגיש לו עזרה אך הם לא יודעים כיצד משום שהוא לא מאפשר להם. אשמח מאוד לקבל עיצות / הדרכה כיצד ואיך ניתן להגיע אליו ולעזור לו. תודה רבה

אודי, אתמול בערב כשקראתי את הודעתה הכואבת של ליאורי הגבתי לה... לא רואה את הודעתי זו ששלחתי לה....??? משהו בהודעה ששלחתי היה לא ראוי ? ההודעה הלכה לאיבוד בחלל ומחפשת את עצמה ?? ואולי מחפשת פתח לצנוח לקרקע בטוחה ??? ..ואולי בכלל לא שלחתי לליאורי שום הודעה ??? אולי רק נדמה לי שישבתי אתמול בערב אל מול המקלדת והקלדתי תגובה ??? ..ואולי בכלל לא היה אתמול ערב ???? ואולי בכלל אתמול לא היה אתמול ???? אוףףףףףףףףףףףףףףףף אודי , אתה רואה איך כל דבר לוקח לי את הרצפה ??? אודי,בבקשה תגיד לי אם כתבתי לה תגובה..אוףףףףףףףף אני משתגעת... :((((((( אפילו הענן האפור שמסתכל עלי עכשיו מהשמיים פותח את פיו ןממלמל :"זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך, זה רק נדמה לך, זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך,זרק נדמה לך..... דייייייייייייייייייייייייייי

שלום אודי, מה שלומך? מזמן א כתבתי. אני קוראת פה כמעט כל יום, אבל משתדלת לא לכתוב. לא יודעת אפילו למה. אולי כי אנירוצה להאמין שאינ חזקה מספיק ויכולה גם לבד. אבל.. מה קורה אם אפילו אני - שיא האופטימיות, שכולם אומרים תמיד שכשקשה להם - הם תמיד חושבים מה אני היתי אומרת, ואיך אני הייתי מוצאת את קרן האור - מאבדת את התקווה? מה קורה שממש ממש רוצים למות. כי הצרות רק הולכות ומציפות? ועוד אסון רודף אסון, ועוד צרה באה אחריו, ועוד קושי, ועוד מהמור,ה והמהמורות עולות ועולות על גדותיהן והופכות להר, והר לתל, וכבר לא רואיםאת השכבה המקורית ואת מה שעורר את המהומה הראשונית. ומה אם כל מה שאני רוצה עכשיוזה למצוא איזו מערה להתחבא בה לחודש-חודשיים? ומה אם אני כל כך כל כך לבד? מי מחבק את מי שהוא כל כך לבד? (וזה לא שאין לי חברים, ישלי הרב,ה ויש לי גם משפחה שאני מניחה שאם אצטרך - תהיה שם, אבל.. עדיין, עם הבעיות האמתיות - אני כל כך לבד...) והמטפלת - ובכן, היא בסדר, עקרונית, אבל אינ ל א בטוחה שהיא יודעת להגיש לי עזרה. אפילו אני לא יודעת להגיש לי אותה. ואולי זה בכלל מיותר כל העניין הזהשל טיפול? ואולי אני סתם מבזבזת כסף שאין לי? ואולי אני כל כך מבולבלת שאני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא? אודי, עייפתי. כל כך עייפתי. מסתכלת על בנות הגיל שלי- וכולן עסוקות בלגדל ילדים ולהקים משפחה, ואני.. במה אני עסוקה? עוד תאונה, עוד פציעה, עוד בירוקרטיה מיותרת עם ביטוח לאומי, משרדי ממשלה כל מיני דברים אחרים מיותרים... ממש כמו זקנה. ומתי אני אקים את הקן שלי? ומי בכלל ירצה להקים איתי קן?

חיבוק מהלב יקירה. כבר לא בגילך אבל כל כך מבינה אותך.

שלום רב, רציתי לדעת האם טיפול בביופידבק מתאים לטיפול בהפרעות אכילה (אנורקסיה)? תודה

שלום רב לך בהמשך לפנייתך להלן תגובתי 1 . יש לבצע הערכה רפואית - פסיכיאטרית מדוייקת לגבי האנורקסיה. 2 .בהתאם לחומרת הבעייה שילוב של טיפול תרופתי , טיפול קוגניטיבי התנהגותי והדרכת המשפחה יכולים בהחלט לשפר את המצב. אשמח להתעדכן 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אני סובלת מהתקפי חרדה ורציתי ללכת לטיפול CBT המשלב ביופידבק . בגלל קשיים כלכליים האפשרות היחידה היא ללכת דרך קופ"ח כללית. ההאם יש שם שילוב של טיפול פסיכולוגי CBT וביופידבק? למי אני פונה? ראיתי שיש ביופידבק דרך "רפואה משלימה" אך לגבי פסיכולג רק מצוין אם הוא קליני או אם הוא עו"ס ולא מעבר. תודה מראש!

האם עלות טיפול CBT גבוהה יותא כאשר המטפל משלב ביופידבק?

אני נפרדת מכם היום, לאחר תקופה ארוכה שהייתי משתתפת שקטה כאן בפורום. לאחר דרך ארוכה שבה חשבתי שיש תקווה , שאפשר לתת אמון, התבדתי. ולא זו בלבד, אלא שבאתי במיוחד לשם כך. מילא שנפגעים בפעם הראשונה- הפוגע הוא פוגע ודי. אבל המטפלים שלנו, הרי באנו אליהם כדי שיעזרו לנו. וכשהם , בשם ה"אמון" פוגעים כך, עד זוב דם, עד הרצון למות מכאב, אז אין תכלית יותר, אין משמעות. יש רק את אותו הריק המוכר הזה, הצמא המצמית לרגש, ההבנה הפעורה שלעולם לא אהיה ככל האדם. שלנצח יישארו כפות ידי התינוקת שהייתי מושטות ומשוועות למגע ויצנחו אחרי שעות ארוכות של בכי כשאיש לא מלטף אותן. שוב תירדם התינוקת שבי בייאוש ושיהוקים של בכי, וכשהיא תתעורר בחיוך תינוקי ימלאו דמעות את עיניה. היא לבד שם, בלול הריק מצעצועים. איש לא מחבק אותה, מחזיק אותה או שולח חיוך חם. היא כל-כך לבד שבא לה למות. הפסקתי להאמין לבני אדם. ליקום. אני לא רוצה יותר. עשיתי כמיטב יכולתי להיות בסדר, לשנות ולהאמין. למדתי שבקשת עזרה פירושה דחייה. אין לי מילים לתאר את הכאב שאני חשה. רק ריק, ייאוש, רצון להיעלם, לא להיות יותר. היה לי נחמד להיות כאן בימים שבהם האמנתי. נגעת לליבי במבי. ענית לי בחן אמיתי אודי. ואתם אנשים אחרים- קראתי בכאב רב את הודעותיכם. אני מקווה שיהיה לכם טוב. אולי אתם אינכם כמוני. דפוקים סוג א'. אני נפרדת מכולכם בכאב שיש בו הקלה . לא רוצה לקוות יותר, לא רוצה להילחם. אני אחיה את חיי "כפי שצריך" כאילו שהכל בסדר. עבודה -בית. לא רוצה לחלום או לקוות יותר. אני אחיה בגוף, אבל הנפש שלי מתה. היו שלום, אני חייתי בינכם כמו צמח בר. ליאור

יקרה, הנפש שלך לא מתה. היא פגועה, פגועה מאוד!!! ואם הייתה היא מתה, לא היית באה הנה, לא היית אפילו מסוגלת לכתוב את ההודעה הזאת.. מילותייך אלו נראות לי כזעקה עמוקה לכאבך, הרצון לתקן את הכאב העמוק צריך לבוא ממך.. התקווה יכולה להיות מוחזקת בנתיים בשבילך.. כאן מחזיקה בתקווה, למרות ואפילו שאת לא מאמינה. אוהו את קיימת. בועטת.. מגיבה לכאב העמוק שבך. חיבוק נצח, כשתסכימי.. ~נילי~

מקווה שהרגשתך תשתפר אבל מפח הנפש שאת חשה מהטיפול הוא לדעתי תוצאה נפוצה של טיפול דינמי שמעודד מדי תלות במטפל במקום חיזוק הכוחות, או נסיון לרדת לשורשים לפני נתינת כלים ממשיים לוויסות עצמי. במצב כזה כל משבר אמון נחווה כקטסטרופלי משום שהמטפל העמיד את עצמו (באופן לא מוצדק- עם המון הצדקות תאורטיות מלומדות של 'העברה, השלכה', 'שחזור' וכו') במרכז ההוויה של המטופל. למעשה כל אדם שנכנס לחייו של אדם אחר במצוקה בתפקיד של מעניק עזרה אינטנסיבי יכול לקבל משמעות כזו אדירה וכל העלמות מחייו הופכת לכן לטראומטית. יש לדעתי לפעמים משהו לא אחראי בשימוש בגישה כזו כי היישום שלה מאולתר וקשור בעיקר לאישיות המסוימת של המטפל- למרות כל הרזומה המכובד והשליטה שלה בשדה הטיפולי- שהיא תוצאה של העדפת המסורת המוכרת על פני החדשנות וכל מיני מאבקים פוליטיים שונים ואחרים. צריך להגיד את זה למרות שזה לא נשמע טוב ואולי לבדוק גישות אחרות 'הוגנות' (בהן אין 'הקטנה' של המטופל ו'הגדלה' של המטפל) יותר עם תימוכין מחקרי מוצלח הרבה יותר. אני מניחה שיציעו לך לבדוק את עצמך ואת הקשר לעבר וכו'(תראי איך מטופלים בשיטה עושים את זה במיומנות מקצועית)- אבל אני דווקא חושבת שתחושתך מאוד טבעית והיא תוצאה של היות נתונה במערכת מובנית מראש של חוסר שויון ביחסים (חוסר שויון אמור להתקיים בכל מצב של מקבל/נותן שרות- אבל לא כשהוא הופך למנטרה וכביכול מעודד צמיחה והתפתחות) אני לא חושבת שהטלטלות העזות האלה בטיפולים רגשיים בונים תמיד משהו- למרות שזה מה שהיצרן מנסה למכור לנו לפעמים. שיהיה בטוב, וסליחה מראש בפני כל אוהדי הגישה, זו דעתי.

הייתי בטיפול במשך שנה. נוצר קשר חזק עם המטפל. אבל קפאתי במקום. למרות שנקשרתי חזק והאמנתי, הטיפול לא היה סביבה מצמיחה,או מחזקת ביטחון.

ואו הגדרת את זה כל כך נכון, בתור אחת שחיה את זה כבר תקופה ארוכה. אני כל כך מסכימה עם מה שכתבת...

וואאווו...כמה כאב...וואוו... קוראת את ההודעה שלך ומרגישה את הבטן שלי מכווצת לחלוטין... וואוו..מתוקה שלי כמה כאב..יכולה ממש לראות את השפתיים שלך לבנות/אפורות סדוקות מצמא.. כל כך מבקשת לאסוף אותך אלי בחום, ברוך ,להרגיע את הבכי, השיהוקים..מסכימה ??? הנה... מערסלת אותך חרש חרש...מתוקה.. ש..ש...ש..תינוקת מתוקה..תינוקת חמודה.. התינוקת הכי יפה בעולם... רוצה לספר לך סיפור קטן קטן על נסיכה מתוקה ..מסכימה ? היה היתה נסיכה יפה,עדינה..קצת שברירית..וכל כך רגישה.. פגשה הנסיכה יום אחד בבמבי קטן שפחד,רעד .. ראתה אותו ונקשרה אליו.. השקתה אותו, ליטפה אותו ועטפה אותו במגבת רכה... כן...הרגיעה אותו הנסיכה ...ואז סיפרה לו סיפורי גבורה על צוללנים בים, שצוללים לעומקים..עד שמיכלי החמצן שלהם נגמרים.. ואז..כן , יוצאים הם החוצה נושמים נשימות עמוקות..ממלאים הריאות..ושוב ,נושמים נשימות עמוקות..ושוב צוללים לעומקים.. כן, סיפרה אז הנסיכה לבמבי...הצוללנים הללו גיבורים גדולים.. לא מוותרים !!!צוללים לעומקים ובכל פעם מגבירים את מיומנות הנשימה וריאותיהם מתרחבים ... ..הנסיכה העדינה, סיפרה סיפורי פלאות לבמבי..הרגיעה אותו.. ואז, כשליטפה את ראשו..אמרה : "..יש מאבק סיזיפי שבו עולים במעלה ההר רק כדי לחזור וליפול אני (אמרה הנסיכה לבמבי) מצאתי חבל לאחוז בו ,אפשר להושיט לך (במבי)?" במבי אחז בחבל..עדיין אוחז בו.. נסיכה עדינה, רגישה כל כך, ליאורי -אפשר להושיט לך את החבל לאחוז בו ? שלך, במבי.

שלום אודי, אני קוראת פה ועוקבת... האם תוכל להתייחס לדבריה של תגובונת למעלה כאן בעץ? אני אישית כן מאמינה בטיפול פסיכודינאמי, אולם היא העלתה כמה נקודות למחשבה... אשמח לשמוע את דעתך, תודה :)

לא אודי, אני לא מסוגלת. ולמה שאאמין גם לך? האמנתי כל-כך הרבה שנים למישהי והכל התפוצץ לי בפרצוף. אני מעריכה את התגובות שכתבו לי כאן. זה קצת מחמם את הלב. צר לי אודי. אני לא מאמינה גם לך או לכל אחד אחר. התחושה של חוסר אמון עזרה לי לשרוד בחיי (במלוא מובן המילה ) וכשרציתי לתת אמון, היה זה תהליך שנשמך שנים. והוא שוב התפוצץ והשאיר אותי מיותמת. למעשה כתבתי באופן הכי אמיתי על ידי התינוקת שביקשו שמישהו יאחוז בהן, יוציא אותה מהלול הריק מצעצועים. על אף שאולי נשמעתי כבסימבוליקה דבריי הם אמת אמיתית שלא תשתנה לעולם. דפוקה מסוג א'. מהסוג הכי דפוק שיש. כל אחד טוב במשהו, אני טובה בלהיות דפוקה. לנסות ללא הרף וליפול. כמו סיזיפוס המגלגל את האבן שלו במעלה ההר רק כדי שהיא תיפול שוב. אני לא רואה טעם לפרט, לא מאמינה ולא רוצה להאמין. כבר ההיתי בסרט הזה. עדיף לחיות ברגיל. נילי החמודה ניסתה לעשות החייאה לנפש שלי.. את בטח רופאה מצויינת נילי היקרה, אבל היה אבוד כבר. הנפש שלי מתה כמה ימים לפני שכתבתי. ימים שבהם ייחלתי כמו אז לנפש מבינה, צעקתי שתעזור לי והיא התעלמה. שוב. "מי שיידע למחול , ימחל לי על אהבתי..." אין שום חטא בלאהוב ולרצות להיות נאהבים. אבל אם את דפוקה סוג א' זה לעולם לא יצליח. לעולם. סליחה לכולכם על האווירה האיומה שיצרתי. אשתדל לא לכתוב שוב. לי(אין)אור

שלום ליאורי, כמו שכתב אודי, לא כל כך פירטת בקשר למהות הפגיעה, ובכל זאת... אני חושבת שתשומת הלב העכשווית שלך הראייה וההכרה ב"תינוקת" הנטושה שנמצאת בך והחיבור לכאב שלך ושל אחרים, זהו הישג התפתחותי בפני עצמו. מלבד זאת כולם/נו דפוקים במידה זו או אחרת, אף אחד לא מושלם. וצמחי בר הם חזקים ביותר והרבה יותר מעניינים ומחוברים לאמא הגדולה של כולנו- אמא אדמה. מאחלת לך הצלחה, וחיבוק אם את מרשה לתינוקת.

שלום, שמי שירלי. בני בן 34 ואני מודאגת ממנו. הוא עדיין גר איתנו ההורים, וזה מילא אך מלבד עבודה הוא לא עושה שום דבר אחר, לא יוצא עם אנשים, לא יוצא מהחדר.. לא עושה כלום, לא יוצא ולא מבלה רק בחדר. אני דואגת לו ורוצה שיהיה חיים מאושרים בעזרת השם. ניסיתי לדבר איתו כמה פעמים, שיצא ויבלה ויכיר אבל הוא לא מוכן לשמוע כלום, הוא אומר אין לי כח לדבר וזהו. אין לי מושג מה לעשות, הוא בני ואני אוהבת אותו ואני רוצה לראות אותו מתקדם. הוא כבר שנים לא יוצא מהחדר.. אני רוצה שהוא יצא מהחדר ויתחיל לעשות דברים.. להתקדם! אני לא יודעת איך להגיע אליו כדי לדבר איתו. עזרו לי מה לעשות? תודה, שירלי.

שאני מנסה לדבר איתו, הוא אומר אין לי כח לדבר ופה זה מפסיק. אין לי מושג מה לעשות.

תמיד שמעתי ושרתי שירים של אמא אמא יש רק אחת תמיד כולם אומרים כן אני מבינה את זה בראש אבל ממש לא מרגישה לא הרגשתי ולא חוויתי אמא אמא לא כיסתה אותי לפני השינה לא נתנה לי נשיקה וחיבוק לא היתה לידי כשהייתי צריכה לא שאלה איך היה בביה"ס לא יודעת מה זה אמא מה המשמעות איך מרגישים .... אמא גם לא הגנה עלי כשאבא פגע בי. אני חווה אותה כמו ריק אחד גדול - כלום---חלל שלא יתמלא לעולם. אפילו אם היא תמות אני לא יודעת אם אני אצטער אמא שלי אישה צעירה ואני יודעת שאני נשמעת בוטה אבל זה מה שאני מרגישה . פעם בשנה ביום הולדתי אמא היתה מתקשרת להגיד מזל טוב והשנה אפילו את זה היא לא טרחה לעשות. זה נראה שהיא בכלל מתחרטת שהיא ילדה אותי. אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי ושאני לא מעניינת אותה בגרוש. האם יש גרך לבנות ,לשקם , למלא את החלל הנורא הזה ,את הריק, את האין הזה? האם טיפול טוב עם קשר טוב עם מטפל יכול במשהו להשלים? זה נורא עצוב מה שאני חווה אבל אפילו לבכות אני לא מצליחה כאילו משהו בי מת ולא יחזור עוד. ח

ארוכה-בסדר ,מה שחשוב שהיא אפשרית. תודה אודי תשובתך ריגשה אותי ח

מה שלומך?? די הרבה זמן לא הרגשתי מסוגלת לחזור ולכתוב כאן.. וגם עכשיו רציתי לבוא בניק אחר אבל לא הצלחתי.. איכשהו רציתי להיות טבולה ראסה ולקבל כמה שאפשר תגובה ניטרלית ולא "שבויה" בדימוי שיש לי כאן.. מרגישה גם קצת תקועה באותו המקום, למרות שעבר זמן והרבה זמן. וכבר מגיעה לעיקר.. - רוצה לשאול איך אפשר לדעת, מתי אדם ממציא לך תירוצים והתחמקויות כי הוא לא ממש רוצה.. ומתי באמת להאמין שהוא לא יכל= היה חולה/ נרדם ולכן לא היה איתי בדיוק כשהייתי בצרה? אז אם תוכל - בבקשה תנסה לתת לי תשובה כזו כמה שאפשר "נייטרלית" ואולי משהו מניסיונך האישי? אולי יש לי בעיה בהפעלת האינטואיציות? או בלהאמין שאדם יכול להיות באמת כזה אנוכי/שקוע בעצמו/עצל? בכל מקרה אודי, כמובן שאודה לך על כל תשובה ו..מהירה אם אפשר? זה חשוב לי כדי להחליט משהו לגבי מחר.. תודה

תודה על התשובה ו..טוב שאתה כאן. זה קצת מורכב כי לעיתים הייתה שם ולעיתים לא (וכש"לא" - בתירוצים שונים ובשורה התחתונה - התירוץ הדיפלומטי של "חוסר הבנה") ן..מדובר ב"גברת מטפלת".. מנוחה נעימה (:

אמרתי לה.אחרי שביקשתי שתשאל אבל גם זה הישג בשבילי. אולי עוד יש לי איזושהי תקווה. זה אפילו עזר ונרגעתי...

http://www.youtube.com/humaniversity#p/u/2/PIUyp2XgdhE באהבה עצומה וטהורה !

איזה כייף זה.. ככה סתם על הבוקר..ללא סיבה מיוחדת.. לפקוח העיניים, להרים המבט לשמיים , ים כחול עמוק שם במרומים.. להקשיב לציפורים המזמרות חרש חרש.. ואז נילי מתוקה..לפתוח המתנה אותו את מעניקה.. איזה ליטוף רך..נוגע ,לא-נוגע.. על הקרקע -מרחף... איזה חיוך על הבוקר.. כך, סתם, ללא סיבה מיוחדת.. תודה לך מתוקה... :)

כתבת למטה שיש לדבר על הקשיים בגלוי עם המטפל ולחשוב יחד. אבל אני לא חושב שזה דבר ראוי לומר (גם אם זה מטפל): מראה החדר שלך לא נוח לי.(הוא לא ישנה ממילא בשבילי) או-צורת השאלות שלך מביכה ומעצבנת. אתה מלחיץ אותי.(זה סגנון של אדם), ולא טוב לי איתך... אני בטוח שהמטפל ימעיט ולא יקבל, ויתנער מביקורת. 1. כי בעבר שאמרתי לו, ולא שינה דבר. 2. כל אדם שונא ביקורת, וצריך לחשוב מה הכרחי. איך אתה מציע לי לומר הכל למטפל, בשביל מה? לפי ההגיון, הוא רק יחוש שאני דוחה אותו, ויכעס. מה לדעתך, אמור להשתנות בהרגשה שלי, ובשטח, אחרי שאומר למטפל?

הנני בשנות 30 לחיי, עד שהחלטתי כבר ללמוד הוראה, הוריי לוחצים עלי להתחתן, כמובן שעדין אין לי חבר ומשנה לשנה יורד לי החשק להכיר גברים עקב גירושים, רציחות של נשים וילדים וכו' מה עליי לעשות?

אודי שלום, אני רווקה בת 31. לאור גל האלימות המזעזע כלפי נשים וילדים בשנים האחרונות בכלל, ובסוף השבוע בפרט, אני מוטרדת מאד שמא אפול בידיו של בן זוג אלים. האם עלי לבקש חוות דעת פסיכיאטרית מכל בן זוג שאני מנסה להכיר? האם כל בן זוג קנאי עלול להתגלות כבן זוג אלים? אשמח אם תוכל להצביע על נקודות "אדומות" שכדאי לשים לב אליהן במהלך ההיכרות והדייטים, לפני שאתייאש לחלוטין מאפשרות של נישואים שפויים בעידן המטורף הזה. תודה!

הי אודי, כתבתי תגובה לרונית ולנילי (בעצים למטה) ובקריאה חוזרת של הודעותי שמתי לב לפתע שחתמתי בסוף ההודעות במבי. ..פתאום הרגיש לי משונה...אלו ההודעות הראשונות שאני חותמת כך. (עד עכשיו בכלל לא חתמתי בשום שם) מה אתה חושב על כך ? מה זה אומר ? (אל תלעג לי על ההודעה..בבקשה..) במבי.

הי אודי, כל היום אני קוראת את הכתבות השונות על האבא שרצח את הילדים שלו, קוראת ובוכה. קוראת והלב מתכוץ. אני עובדת עם ילדים ויש לי גם את שלי ואני כבר לא מצליחה למצוא מילים להסביר את הרוע שיכול להתרחש. אני לא מצליחה להסביר אותו לעצמי. אז איך אסביר אותו לילדים? כשהרע יכול לקרות לילד מחוץ לביתו ומשפחתו עוד ניתן איכשהוא להגיד להם שאמא ואבא תמיד ישמרו עליהם כמה שהם יכולים. ושיזהרו בחוץ. שתמיד יספרו לאמא על כל אדם שרוצה להרע להם ואמא תגן עליהם. אבל מה אפשר לעשות כשאבא הוא זה שפוגע? איך מסבירים לילדים? איך מסבירים בכלל? איך אפשר להסביר רמה כזו של רוע או שגעון או שניהם? איך? פעם עוד אמרתי זה רק מקרה בודד, היא מאד חולה, זה אף פעם לא קורה. אבל עושה רושם שזה מתרבה ומתרבה. אמא שמטביעה, סבא שרוצח בידיעת האמא, אמא מרעיבה, אבא שאונס במשך שנים ואמא שיודעת ושותקת (רק כמה דוגמאות שעלו לי בראש כרגע) אין בטבע אמהות שפוגעות בגורים שלהם. רק אצלנו בני האדם. אודי יש לך מילים בשביל הילדים שלי? בשבילי? משהו שיסביר משהו שינחם?

אוגרים אוכלים את הגורים שלהם... ותראי גם את הסרט "דמעת הגמל"- על נאקה שדוחה את הבכר שלה ואיך הם מטפלים בזה...סרט מרגש. אבל אין ספק שאנחנו הכי אכזריים...

האם אדם רשאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בשם בדוי? או האם הוא יכול לבקש לא למסור שם משפחה, למשל? תודה.

שלום, בזמן האחרון אני מרגיש חוסר הנאה בחיים, כאילו איבדתי את תחושת האופוריה ואפילו שיש לי תעסוקה וחברים אני מרגיש שכל יום זה סתם עוד יום ואין טעם לחיים. בנוסף לזה, התחילו להיות לי מחשבות מוזרות שנראות כמו סוג של סכיזופרניה או מחלה כלשהי, למשל התחלתי לחשוב ולעשות דברים מוזרים ואפילו חשבתי כמה פעמים על לרצוח מישהו (מה שאני כמובן בחיים לא יעשה אבל המחשבות מדאיגות אותי)וגם התחלתי להרגיש לא שפוי. האם זו מחלה ואיך אוכל לטפל בזה?

ד"ר יגאל שלום ברצוני לפנות אלייך על מנת לקבל מידע לגבי מכון לטיפול בשיטת נוירופידבק. אני בן 27 סובל מADD גר בצפון ולכן אשמח אם תוכל לתת לי שמות של מכונים אשר נמצאים באיזור חיפה ומטפלים בשיטת נוירופידבק.

שלום רב לך בהמשך לשאלתך אשמח לקבל ולתת יותר פרטים לגבי הבעייה בגינה רצית לפנות למכון לנוירופידבק. לידיעתך אין בארץ הרבה מכונים או מטפלים בתחום. לדעתי כדאי לבצע הערכה נוירולוגית מחודשת לאשר או לשלולל את בעיית הקשב והריכוזולאחר מכן להחליט על צעדי הטיפול המתאימים ביותר. אשמח להתעדכן 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

עצובה . לא נעים. לא כיף. להיות שם.. בעצב. גם קצת מעצבן. להזכיר לעצמי להיות סבלנית.. וטובה אלי.. עצובה ומלובלבת (מבולבלת ללא מבולבלים) ברכות עד בלי די! ~נילי~

את עצובה ומלובלבת-מלבלבת.. מלאה בפריחה ופירות טובים.. כל כך עשירה... "אמונה היא כמו מתנה שפותחים כשעצובים,-זוכרת ? בנתיים..מרשה לי להיות על ידך..שם בעצב? במבי.

"לאמיתו של דבר כל אדם רוצה שיבינו אותו" (בודהה) וכל אדם.. עמוק בלב, באמת באמת, רוצה שיהיו לידו כשהוא עצוב... תודה שאת לידי, תודה שאתה אודי איתי תודה שאני איתי תודה שאתם פה.. תודה!!!!! ו.. אני כבר קצת הרבה פחות עצובה !!! שבת ושבוע מוצלח ומלא רגעים קטנים מלאים בנשימה עמוקה וקשובה... אהבה ~נילי~

יש לי בעיה דיי רצינית אבל אני לא יודעת אם אני פונה למקום הנכון אבל אני אשאל בכל זאת. יש לי ידיד ממש ממש טוב ואנכנו מקירים כבר מלא זמן יותר מחמש שנים, לשתינו יש משפחות ממש ממש עניות אין לנו הרבה כסף... וגם המצב החברתי שלו בבית ספר ממש לא טוב.. (גם שלי לא אין לנו עוד חברים חוץ מעוד שתי בנות...) הבעיה שאני ממש דואגת לו בגלל שכל לילה הוא מקיא לפחות שלוש פעמים. בהתחלה (בשבוע הראשון) חשבתי שזה בטח סתם וירוס אבל זה לא הפסיק מאז... כל פעם אני שואל אותו למה הוא מקיא ולמה הוא לא רוצה ללכת לרופא. בכל פעם הוא עונה לי שהוא היה אצל רופא והרופא אמר שזה בגלל שהוא בדיכאון וכשזה יעבור לו כשיעברו לו הדיכאונות... אני ממש מש דואגת לו ורוצה לדעת אם זה נורמאלי? חשבנו כבר על האפשרות שהוא בולמי אבל הוא לא.. בהאמת לא אני לא יכולה להסביר למה אבל הוא לא) אז אני ממש אשמח לקבל תשובה... וסה דיי דחוף לי.. תודה :(

שלום רב לך רוני אני מבין את מצוקתך ורצונך לעזור אולם לדעתי הדבר הטוב ביותר הוא ליצור קשר עם הרופא המטפל ,לצורף ביצוע הערכה רפואית עכשווית ולהמליץ על טיפול בהתאם שגם לא יעלה לכם הרבה כסף מאחר וניתן יהיה לקבלו במסגרת קופת החולים אליה הוא שייך. אשמח להתעדכן 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

הצעתי לו הרבה פעמים הבעיה שהוא לא מוכן ללכת לשום מקום לשום רופא ולשום ייעוץ

אני עצבנית עליה או בעצם פגועה. לא יודעת ובטוח לא מצליחה להגיד לה. לא יודעת לדבר ולהגיד , הכל נשאר בפנים והפנים עולה על גדותיו. והבעיה היא שהודעתי לה שאני לא מתכוונת לכתוב לה יותר מיילים.

אחרי שנה פתאום היא החליטה שלא על כל מייל היא מגיבה. והיא כתבה את זה עם 3 נקודות, כאילו רומזת למשהו.מה אני מבינה מזה? שאני כותבת יותר מידי, שאני מגזימה במה שאני כותבת, שנמאס לה ממני ושיותר טוב שאני יעלם כבר.חבל כי הרגשתי שככה יותר קל לי ל"דבר" איתה..

1. האם יש הכשרה להתמודד עם מטופלים שהחשיפה קשה להם? 2. מה נכון למטפל לעשות עם מטופל שצריך חימום רב, (גם לאחר חודשי טיפול ארוכים)? 3. האם התופעה בעיתית, או נורמטיבית בטיפול? 4. האם ההית מיעץ לעבור למטפל אחר?

שלום ד"ר. אני אשמח לשמוע אם טיפול פסיכולוג הוא הכיוון עליי לקחת או שמא ישנה הצעה אחרת או רעיון ? מאז ומתמיד הייתי אחד שפחד מעימותים וביקורות, עד כדי כך שלכל דבר אני אמרתי 'כן', גם לאנשים הכי רעים הייתי נחמד או שפשוט תמיד הסתרתי וברחתי מאנשים. זה הגיע גם לדרגה שכאשר שלחתי אימיילים לקולגות שאני לא מכיר אישית, תמיד פחדתי לבדוק את המייל החוזר בכדי שאני לא אקבל הערות או משהו בסגנון. עוד דוגמא - לאחרונה ביקשתי המלצות לתואר שני מכמה מרצים ולא התחברתי לכתובת המייל שלי שבועיים לאחר מכן רק בכדי לא לראות אם הם ענו או מה הם ענו. אך לאחרונה זה קפץ מדרגה - כשהייתי נער לא הייתי יכול למצוא מקום עבודה שבו אני אשאר יותר מיום-יומיים, תמיד ברגע שהבוס או מישהו העיר לי - ברחתי בלי שישימו לב ולא עניתי לטלפונים כמה ימים. לאחרונה (לא מזמן סיימתי את התואר) מצאתי עבודה מצויינת שהסכימה לקבל אותי למרות נסיוני הדל, חברת הייטק קטנה עם שכר מצויין ותנאים טובים. אבל הספקתי לעבוד שם רק שלושה ימים - היום ברגע שהבוסית העירה לי על משהו , הלכתי למשרד שלי, לקחתי את התיק שלי והתגנבתי החוצה. אני כבר לא נער, יש לי אישה ולא ייתכן שאני אהיה ככה כל חיי. יש לי רגשי נחיתות לא נורמלים, תמיד חושב שכולם רוצים לאכול אותי. אני לא יודע מה לחשוב :( האם אתה ממליץ שעליי לפנות לטיפול פסיכולוגי ?

אז ככה אני בת 22 לפני שנה וחצי הכרתי מישהו דרך חברים משותפים,התחלנו קשר,בהתחלה היה נחמד הכל היה בסדר וקיימנו יחסים(פעמיים)...לאחר תקופה מאוד קצרה הבנתי שהוא לא רציני בכלל והוא משחק ברגשותיי,הוא היה מתנהג אליי ממש בזלזול,אז החלטתי לנתק את הקשר. לאחר כמה חודשים נפגשנו באיזה מועדון דיברנו רגיל ואפילו שתינו יחד משקה אני הייתי קצת שיכורה אבל ידעתי מה אני עושה...הלכתי לשירותים והוא הלך אחריי וסגר את הדלת אני הבהרתי שאינני מעוניינת וביקשתי שיצא הוא החל לגעת ואני סירבתי כמה וכמה פעמים אבל הרגשתי חלשה ולא הצלחתי להיות אסרטיבית... תוך שניות בלי שבכלל הספקתי לדבר הוא עשה את מה שעשה ועזב אותי בשירותים...הייתי מבולבלת אבל בעיקר הרגשתי אשמה כעסתי על עצמי נורא שלא הייתי אסרטיבית מספיק.ניסיתי לשכוח ולהמשיך הלאה אך לאחר כמה חודשים הבנתי שהוא סיפר לחברים משותפים שלנו מה היה רק בגירסה "היפה" שלו אני פגועה ומושפלת (מרגישה זולה) כל כך ולא מצליחה לשכוח. כבר תקופה ארוכה שאני נמנעת מלצאת למקומות שבהם אני יכולה לפגוש אותו וכבר תקופה שאני נכנסת לקשריםו לא מצליחה להפעיל רגש, יותר מזה איבדתי אמון מוחלט בגברים וכרגע אני נמצאת בקשר ללא עתיד עם גבר שנשוי...זה בחיים לא קרה לי ואני מרגישה שאני מתדרדרת הייתי בחורה עם המון מוסר וטקט הייתי בנאדם טוב ורגיש שתמיד חשב על אחרים(בחיים לא הייתי חושבת להכנס לקשר עם גבר נשוי) וכרגע מה שנשאר זה בחורה חסרת רגש אני מרגישה ממש בתחתית אני עושה דברים בחוסר רגש מוחלט ולא אכפת לי מהסובבים אותי התחלתי לפתח בעיית שתייה ואני מרגישה שאני מתדרדרת ואין לי מי שיבין אותי... אני רוצה להתשקם ולהפסיק את הקשר הבזוי הזה עם הנשוי אבל לא מצליחה משהו מושך אותי ולא מבינה מה....

תודה...

אושר, אני יודעת שאודי ענה אבל רוצה להוסיף משהו. חשוב לי להגיד לך שאת לא אשמה. הוא אשם. הוא פגע והשפיל אותך. את בסדר. אני לא יודעת מה דעתך על טיפול אבל בעיני מאד מומלץ כדי שאותו בחור שפל לא יגרור אותך למטה. את צריכה להשתחרר לפני זה מרגש האשמה. פסיכולוג/ית טוב יוכל לעזור לך מניסיון. י.

שלום אני בת 15 ויש לי בעיה שאני חושבת שזה סוג של אובססיה. יש לי מורה שאני לא רואה הרבה ולפי דעתי היא ממש יפה למרות שכולם אומרים שהיא לא, לפי טעמי יש לה פנים מאוד יפות. אז ככה, היה לי איתה עימות בתחילת שנה ומאז בעצם שמתי לב אליה וגם הבחנתי בכל שהיא בונה מעצמה אישות מאוד חשובה ובעצם לא נותנת לאנשים זרים שזה כולל תלמידים להתקרב אליה.. אני לא באמת יודעת למה , אבל מאז תחילת השנה ועד היום בכל פעם שאני רואה אותה אני מתרגשת מאוד ומתחילה להתנהג מוזר. אני חולמת עליה לעתים תכופות בלילה וחושבת עליה הרבה. בזמן האחרון התחלתי לעשות הליכות לכיוון ביתה רק כדי אולי לראותה. אני לא יודעת עליה הרבה כי מטבעה היא לא בן אדם פתוח ומאז העימות שהיה לי איתה היא לא מחבבת אותי או לפחות כך נדמה לי. כל שאני רוצה זה לקבל ממנה חיבוק חם ואוהב ונשיקה על הלחי, ופשוט באמת לדבר איתה ולהכיר אותה יותר טוב. הבחנתי בכך שכאשר היני רואה אותה היא מסתכלת עליי במבט נורא מוזר ואני לא יודעת מה זה אומר- יכול להיות שזה קשור לעימות שהיה לי איתה בתחילת שנה ? או אולי היא דווקא כן מחבבת אותי??.. היא מסתכלת עליי באופן ממש מוזר ואני רוצה מאוווווד לגלות מה זה אומר. הקשר שלי עם אמי לא כל כך טוב. אף פעם בכל 15 שנותיי לא קראלי לה ולו פעם אחת ``אמא``, ואני יודעת שזה מפריע לה אבל בכל זאת..זה מרגיש לי מוזר. תעני לי בבקשה למה לדעתך זה קורה כי אני חושבת שמשהו באמת לא בסדר איתי!!!! 2. אני חושבת על אותה המורה רוב היום, האין זאת אובססיה.? חשבתי שכבר התגברתי על כך, עד שהיה טקס סיום בבית הספר, והיא חיבקה ונישקה אותי בלחי. מאז תחושותיי הוגברו ואני חושבת עליה עוד יותר משנהגתי בעבר!!! אני יודעת שזה כל כך לא בסדר ולא הוגן כלפי אמי שבאמת אוהבת אותי מאוד ואני אותה...למרות שאין לנו את הקשר הכי טוב בעולם, אני רוצה שתעני לי על עוד שאלה: אני כל כך רוצה שאותה המורה תהיה אמא שלי, בא לי כל כך לדעת עליה יותר, להכיר אותה, אני כל כך רוצה לקבל ממנה עוד חיבוק ונשיקות על הלחי...לחבק אותה ופשוט להיות בסביבתה..אני מרגישה שאני מאוד רוצה שהיא תהיה אמא שלי!! כל כך בא לי לקיים עמה שיחת נפש- על כל הדברים שבעולם!!!! עכשיו- מה לא בסדר איתי??!!!! אני מאוד נמשכת אליה אך לא מבחינה מינית אלא בצורה יותר ``אימהית`` . לא היו לי איתה שיחות לאחר העימות או לפניו. ח/שבתי אולי לקחתה לשיחה ולשתף אותה בזה שאני חשה שקיים בנינו מתח מסויים, אך אומרים לי כי זה רעיון לא טוב ושהיא סתם תחש/וב שאני מוזרה ולא תחבב אותי עוד יותר. מה את מציעה לי לעשות בעניין? ה``אובססיה`` הזו מפרייעה לי מאוד בשגרת היומיום כי אני משקיעה זמן רב במחשבות עליה וזה נורא מסיח את דעתי, וגם כשאני רואה אותה אני מתחילה להתנהג ממש ממש מווזר.... אני אפילו לא יודעת איך לתאר את ההתנהגות הנ``ל. .בזמן האחרון, קראתי כמה סיפורים דומים לשלי, והילדות שכתבו זאת גילו שהן לסביות. אני לא נמשכת לבנות בגילי ומגעיל אותי לחשוב עליהן במיטה, אבל זה נורא מוזר- גם קשר עם בנים לא כל כך מעניין אותי, אני מעדיםה להתרכז בלימודים, אבל מרגישה נורא נורא מוזר כשכל (!!) החברות שלי מדברות על בנים, ואותי זה לא כל כך מעניין. בבקשה בבקשה תעני לי דחוף- האם זה שאני נמשכת (לא מבחינה מינית) לאישה בת 48 בערך , ובנים לא כל כך מעניים אותי (אותי לא פגשתי את האחד?!) האם זה אומר עליי שאני לסבית???!!! או סימנים לכך שאהיה בעתידד?!!!!! אני מרגישה יוצאת דופן, דפוקה כזאת, כי זה לא קורה לאף אחת מחברותיי!!! האובססיה הזו מפריעה לי מאוד במהלך היום כי אני חושבת רוווווב היום על אותה אישה...וחולמת עליה לעתים קרובות מאוד בלילות :( האם אפשר להיפטר מאובססיה זו? ועוד דבר נורא הוא שאני מדברת עליה עם הרבה אנשים כי זה עושה לי סוג של סיפור לדבר עליה ואף לשמוע את שמה. *אני חייבת לציין דבר חשוב- אם היא הייתה נראית אחרת לא הייתי ואהבת אותה כי ב``תכלס`` היא לא בן אדם טוב כל כך.. *בבקשה אל תייעצו לי ללכת לטיפול מקצועי כי אני יודעת שבחיים לא אוכל לספר זאת. פה זה קל כי זה אנונימי... אשמח אם עוד אנשים יגיבו להודעתי ואולי אף יביעו הזדהות..כווולם מוזמנים זה נורא יעזור לי.. :) תודה . תענו לי בבקשה על כל השאלות דחוף!!!!

רונית שלום, ראשית אתייחס לשאלתיך האחרונה, לדעתי את כן צריכה ללכת לטיפול, ללא קשר למה שקורה עם המורה שלך, מה שלי כאב כשקראתי מה שכתבת הוא שציינת כי בחיים לא קראת לאמא שלך "אמא", לדעתי את צריכה לברר את זה,כי זה הרי הכי טבעי וגם הכי השרדותי שאדם משתמש במילה אמא. גם את תהיי בעתיד אמא, איך תתיחסי לכך שהילדה שלך לא תקרא לך כך, זה לא יראה בענייך משונה (חשוב לי להדגיש שאין לי שום טענה כלפייך ההפך..) החלטתי להגיב להודעה שלך היות וגם לי זה קרה בעבר (אך לא ב'דרגה גבוהה' כמוך..) היתה לי מורה שמאוד הייתי רוצה שתהיה אמא שלי, למרות שהיחסים שלי עם אמא שלי היו טובים, אבל אמא שלי היתה בתקופה לא כ"כ טובה לכן לדעתי היה חסר לי התשומת לב ממנה. אני הייתי עושה שטויות בכיתה ואפילו פעם המצאתי לה שעברתי התעללות רק כדי שתחבק אותי, גם לאחר שעברתי לתיכון היתה לי איזשהי כמיהה אליה. אני חושבת שזה הפסיק מתי שהחלטתי להכניס את אמא שלי יותר לחיים שלי ולשתף אותה במה שעובר עלי, כאשר קיבלתי חיבוק מאמא שלי כבר לא היה לי כ"כ אכפת מהמורה שלי. לדעתי, את צריכה לשאול את עצמך האם הקשר שלך עם המורה נובע ממחסור בקשר עם אמך?! מקווה שעזרתי לך להסתכל על הדברים אפילו במעט. עצה קטנה: תלכי לטיפול, את עדיין צעירה, אני חיכתי לגיל מבוגר יותר (22) וכמה שאנחנו יותר צעירים זה עדיף, אפילו תלכי לנסות, טיפול זה לא דבר רע, זה נותן לך הזדמנות להבין את עצמך ולצמוח. בהצלחה לך גילה

פנייתי אליך בלשון נקבית זוהי טעות (מביך..) מצטערת :) בכל אופן, אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לספר על כך לפסיכולוג ב-4 עיניים.. האם זה עובר מתישהו? (האובססיה) האם זה נפוץ בגילי?...

רונית יקרה ! ראשית, רוצה לומר לך שכשקראתי את הודעתך, כל כך, כל כך רציתי לקחתך אלי, לחבק אותך בעדינות,ללטף את ראשך בחום, לעטוף אותך ברוך ולשיר לך שיר ערש.. להרגיעך לאט לאט... כל כך נגעת בי...מתוקה... רוצה לשתף אותך במשהו , בסדר...? כשהייתי בת 15 ,התאהבתי במורה שלי עד מעל הראש..דמיינתי ופינטזתי עליה ללא הפוגה..כל היום "הייתי איתה" עשיתי כמעט כל יום "רונדלים",הליכות סביב ביתה... כתבתי את שמה במחברות שלי (סתם ,בכדי להרגיש שכתבתי את שמה, שהשם שלה מופיע במחברת שלי.. ואח"כ גם אהבתי לקרוא זאת ,אהבתי גם להניח את האצבעות שלי על שמה שכתבתי,כאילו כך נגעתי בה.. ) אהבתי להוציא את שמה מפי לכל מי שרק הסכים להקשיב..כל בדל סיפור עליה ששמעתי מילא אותי.. אהבתי להסתכל ולראות את שמה מופיע בספר טלפונים... אהבתי להקשיב לשירים על אמא (כמו למשל "בואי אמא","אמא יקרה לי","אמא מדוע הקייץ חלף","שימי ידך בידי",ולפנטז עליה...) פינטזתי איך היא מאמצת אותי באופן חוקי ...דואגת לי..מקשיבה לי ברוך..לא שופטת אותי, מקבלת אותי כפי שאני,כך סתם ,פשוט בגלל שהגעתי לעולם..מלטפת את ראשי בחום..שומרת ומגינה עלי מפני כל העולם...מספרת לי סיפורי פלאים על קוסמים וקסמים..שרה לי שירי ערש כשמשכיבה אותי לישון מכסה אותי ברוך ושומרת עלי מאסונות... פינטזתי שהיא -אמא אהובה ויקרה שלי... כל חברותי עסוקות היו בהתאהבויות עם בנים...אני לא הייתי שם. לא הרגשתי כלום לגבי הנושא של בנים...לא הייתי שם..כל הנושא של בנים - לא דיבר אלי בכלל.. אני הייתי כל היום עם המורה שלי בפנטזיה... הרגשתי שאני שונה מחברותי, לא ידעתי להגדיר במה שונה, למה שונה, מה צריכה לעשות..אך הרגשתי שאני לא כמותן..שאני שונה מהן...גם אני חשבתי שאני דפוקה, שמשהו לא בסדר איתי... רונית מתוקה, עכשיו אני בטיפול אצל פסיכולוגית - אני מרגישה כאילו היא אכן אמא שלי...האמא הכי טובה בעולם !!! אני כל כך אוהבת אותה, אין לך מושג עד כמה... כל מה שפינטזתי על המורה ההיא...היום אני מרגישה כלפי הפסיכולוגית שלי..אני אוהבת אותה כל כך, כל כך... אך בניגוד לכך שכשאהבתי את המורה שלי הכל נשאר בפנטזיה..לא היה לי מקום לעבד אהבה זו (לא סיפרתי למורה מעולם על רגשותי כלפיה -הכל נשאר בלב..) לפסיכולוגית שלי אני אומרת ומספרת כל מה שעולה בראש, בלב, בלשון..לא חושבת אפילו שניה לפני שמדברת איתה...לא מסננת כלום...זו הרגשה נפלאה...זה להרגיש חופש כזה... בתחילה רונית, לא סיפרתי לה "הכל", אולי לא סיפרתי לה כמעט כלום...הכל קרה לאט לאט.... בשבילי, ללכת לטיפול זו הרגשה של תיקון (קצת הצלה ..אולי הרבה הצלה..) רונית מתוקה, אני לא מייעצת לך ללכת לטיפול מקצועי, רק משתפת אותך, אם זה בסדר,מה הטיפול עושה עבורי..

כל מה שכתבת פה מאוד מדבר אליי..גם אני כותבת את שמה וכשמישהו מזכיר את שמה ומדבר איתי עליה אני פשוט בהרגשה עילאית.. הייתי רוצה שתספרי לי על הקשר שלך עם אמך- האם יש בניכן קשר טוב? ובת כמה את כיום? שמחתי לקרוא את תגובתך וזה חימם לי את הלב :) איזה קשר הי הלך עם המורה דרך אגב? היא התייחסה אלייך? (אליי היא לא מתייחסת בכלל..בעצם..אף אחד לא ממש מתייחס אליי

לרונית היקרה גם לי הייתה מורה אהובה כשהייתי בגליך. היא הייתה המחנכת שלי 4 שנים אהבתי אותה עד כאב, גם אני הייתי מפנטזת שהיא מאמצת אותי לבת, כולם בכיתה ידעו עד כמה אני אוהבת אותה כדי לקבל תשומת לב ממנה הייתי עושה המון שטויות רק כדי שהיא תתייחס אלי. היום אחרי 45 שנה אני בטיפול אצל מטפלת אהובה מלבנת איתה ואם עצמי את היחסים שלי אם אימי רק רציתי לשתף. חנה

האם שמעת על מכשיר נוירוביט לטיפול בנוירופידבק?

שלום רב לך אסף ידוע לי על כמה ממכשירי הנוריופידבק המובילים בעולם אך איני מכיר את הנוירוביט. במידה ותוכל לשלוח אלי קישור המתאר מפרט טכני ו/או תוצאות מחקרים אשמח לקבלו ואוכל להתייחס אליו. תודה על פנייתך ברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

רציתי לשאול במה טיפול פסיכולוגי יעיל לאדם שרוצה למות. מה עושה המטפל שמציל אותו? חשוב לי להבין את המהלך. תודה. ושאלה נוספת: האם המטפל חיב לדווח ע"כ? למי? בכל מקרה?

שלום רב ד"ר, האם ניתן לטפל במיגרנות בשיטתך? מצבי הולך ומחמיר משנה לשנה. תודה רבה א.

שלום רב לך אכן מגרנות גורמות לסבל רב. לא תמיד הטיפול התרופתי עוזר. מנסיוני הקליני למדתי כי שיטת הביופידבק מתאימה מאד לבובלים מכאבים בכלל וממיגרנות בפרט. הינך מוזמנת לגלוש לאתר שלי www.gliksmaan.co.il ולהתרשם. אשמח להתעדכן ולעזור. תודה על פנמייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

היי אודי, רציתי לשאול איך ניתן לטפל ב- o.c.d בעזרת טיפול אקזנציאלי? יש אפשרות כזו? ובכלל איך נהוג לטפל בפרעה זו?

אז מה זו בכל זאת השיטה האקזנציאליסטית?

ברצוני לשאול על טיפול בביו פידבק מהו הפסיכולוגית שלי המליצה לי לבדוק 1, מהם הטיפולים 2, האם אפשר לקבל טיפולים אלה בקו"ח? 3,כרגע מטופל ע"י פסיכאטר ופסיכולוגית בבית חולים אברבנל וכן טיפול שבועי ברייקי ,צקארות, ועוד כל זאת כתוצאה מתאונה בעבודה לפני שנתיים ואני מאובחן כPTCD ו OCD אישיות עם קווים פראנואידים

שלום רב לך בהמשך לפנייתך אני ממליץ לך לגלוש לאתר שלי www.gliksman.co.il לקרוא על שיטת הביופידבק ולהחליט אם אכן השיטה מתאימה לך אישית. ברצוני להדגיש כי בשיטה זו המטופל אקטיבי והוא אמור לתרגל את הטכניקות שלמד בבית או בכל מקום אחר. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

http://www.youtube.com/watch?v=XXYP3Fs7jG4&feature=player_embedded מוקדש לכולנו, ברכות וחמלה.. חיבוק עצמי.. ~נילי~

זכרו שכלל אינכם הגוף הפיזי. רבים מכם מסיטים הצידה את החלקים הפיזיים ומתכחשים לאותם חלקים בכם כדי להיות נשמות. בכל אופן נספר לכם שלמעשה אין לכם כל בעיה שהיא להיות נשמות. להיות אנושיים הינה הבעיה שלכם. אתם נמצאים כאן כנשמות על מנת לחוות התנסות אנושית ודבר זה כולל אור וחושך, כשלון והצלחה. אלו הן רק תוויות המוצמדות למסע שלכם בעודכם מתקדמים בו, אולם אין להן כל משמעות כאשר הנכם מגיעים הביתה. החלקים אותם תזכרו יהיו כיצד מצאתם יופי בחשכה – כיצד מצאתם את חלקכם בעולמכם על מנת לחלוק אותו. זהו החלק אותו באתם לממש, עכשיו ותמיד הוא הזמן לכך. מסר מפי ~משואות האור~

אודי, שתדע לך שכולי חרטה וצער. כשנפגשנו בשישי סיפרתי לה חלום.כל כך רציתי שהיא תפרש אותו באופן ??- לא יודעת איך. רציתי שהיא תספר לי אותי במקומות שאין לי מושג עלי.. לא קיבלתי את זה ממנה (ואולי זה קיים רק בפנטזיה ?) באתי אליה היום כל כך מאוכזבת, זועמת,כל כך תוקפנית, דיברתי אליה באלימות . אודי,כן, אחרי זה נרגעתי וחזרתי להניח את הראש ולהתכסות בשמיכה שלה כפי שאני עושה תמיד.גם אמרתי לה שאני מצטערת,שמתחשק לי למשוך לה בשמלה ולהגיד לה שתשכח מכל מה שאמרתי לה.. אודי,שתדע לך שאני מרגישה נורא,כל כך לא מגיע לה התנהגות כזו שלי.אוףףףףףףףף אודי, בבקשה תעשה איזה קסם כזה.. לא יודעת, איזה קסם, משהו כזה שהיא תשכח את מה שהיה היום..שאני לא ארגיש כל כך זוועה, אוףףףףףףףף.אודי, יש לך מושג על מה אני מדברת ???? אני מרגישה חולה..לא יודעת מה לעשות..היא כל כך ,כל כך טובה אלי.אוףףףףףףףףףףףףף

אני מרגישה זרה בעצמי . אני מרגישה שאני מתפוגגת. קשה לי .מאוד. ויש בי כמיהה חזקה לבקש ממך משו , מסכים? אודי מסכים לאשר לי את קיומי?.. אני לא מרגישה את עצמי . אני נאבדת . יש לי מחשבות שקופצות ומשתוללות ולא נותנות מנוח . ולא באלי להיות עם כל המחשבות האיומות האלה שבי לבד. אפילו לא עם הפנטזיות לממש אותם. לא באלי עם הדמעות האלה שמרטיבות את כולי. ולא בא לי להיות עם הכאב הנוראי שלא מפסיק בחלק גוף התחתון בגלל הזכרונות. ובעיקר , לא באלי להיות עם היאוש החזק שנמצא בי בתקופה הזו , היאוש הזה שאי אפשר לדבר אותו מבלי שילחצו מבלי שיבהלו ממני , ואני רואה את בעלי .. והילד הקטן .. את האיש הטוב שמטפל ביח בנאמנות מקצועיות ומסירות , .. את החברות הקרובות , ואני רואה את המבט הזה שיש לכולם בעיניים , ויודעת שאכאיב להם .. שהם יהיו ככ עצובים..בגללי , שהבעייה לא תעלם אם אני יעלם .. ואני מנסה .. מנסה להחזיק , מנסה להיות פה אודי , על ידך , להאחז בעוגן שהמקום הזה היה מציע לי לא מעט פעמים, מקום שהיה שומר עלי בימים כאלה , אז אולי אם אחשוב פה על ידך בקול או גם בשקט את כל המחשבות המפחידות האלה , אולי .. אם תתן לי מקום ולא תבהל ממני .. אז זה גם יחלוף? אני לא באמת רוצה למות. אני רק רוצה שכאב יפסק. אודי תהייה פה . בבקשה.

שלום לכולם. הייתי מטופל שנה אצל פסיכולוגית, ועכשיו (אחרי 8 חודשים) החלטתי לחזור לטיפול. בגדול, אני מרגיש שהרבה הרבה יותר קל לי ופשוט לי לדבר עם בנות. חברה טובה שלי שסיימה עכשיו תואר ראשון בפסיכולוגיה אמרה לי שהיא חושבת שכדאי לי לראות מטפל גבר. היא מכירה אותי טוב ולמרות שאמרתי לה שיהיה לי קשה להפתח לגבר היא טענה שזה יהיה לי הרבה יותר טוב. האם כדאי לנסות מטפל? תודה

הי אודי, אתה יודע שאני לרוב משתתפת שקטה כאן... הרבה צופה, לעיתים רחוקות מגיבה (בעיקר לבמבי) ופעמיים סכ"ה פניתי אליך. יש לי מטפלת מדהימה. אני אוהבת אותה בכל ליבי ויש לי שם מקום. ךפעמים בין לבין, אני כאן, ניזונה מעוד מרחבים ירוקים... הפעם אני פונה אליך ומבקשת את דעתך. תהיה לי פגישה רק בעוד כמה ימים ואני ממש כואבת. יצאתי עם בחור שמצא חן בעיני ואני בעיניו. לאחר כמה מפגשים סיפרתי לו שאני בטיפול והוא אמר לי שהוא אינו מוכן שבת זוגתו תערב מישהי נוספת ביחסים. אמרתי לו שזה בהחלט לא מאיים עליו, שהטיפול היה הרבה לפניו... אני הולכת בשביל עצמי. הוא רצה למה ואמרתי לו שבשלב זה לא אוכל לספר... אני צריכה זמן. בסופו של דבר הוא אמר לי שאם אני צריכה פסיכולוגית והיא לא אומרת לי שאני יכולה להיות בלעדיה סימן שאני צריכה החזקה פסיכולוגית וזה דבר שהוא רוצה לקחת בחשבון.. (כאילו אני איזה חפץ... )הוא אמר שאני כנראה לא יכולה לחיות בלי טיפול ולמרות שאני נראית נורמאלית וכיף לו איתי ההחלטה היא שלי. "זה צריך להיפסק מתישהו". אמרתי לו שלא. שאני לא מוכנה שיהיה "איום" כזה על ראשי וגם לא לוותר על מה שעושה לי כ"כ טוב. הוא אמר שהוא מבין שיש אנשים שהולכים לתקופה אבל למה אני צריכה ללכת שנים?? ועניתי:" כי טוב לי, אני גדלה. ויש עוד דברים שכרגע אני לא יכולה להגיד" אז הוא אמר שההחלטה היא שלי. החלטתי שלא. לא להמשיך. הוא אמר לי שהרבה בחורים יגיבו כמוהו.. ואני נורא פוחדת.. האם לא מספיק שנגזר עליי לעבור את מה שעברתי כעת עליי לשלם את המחיר שוב? האם לא אוכל למצוא אהבה? ובאמת, באמת גם אם אמצא האם אצטרך להפסיק את הטיפול? כל-כך עצובה. להיחשף כך בפני מישהו ואז שהוא יבקש ממני לוותר... איזה כאב.... ): ליאור

אתה צודק. זו הסיבה שהחלטתי להפסיק איתו בקשר. ובכל זאת, נפגעתי מעומק ליבי. הוא בכלל לא יודע למה ועצם הדרישה הזאת לספר למה ולהצדיק נראית לי הזויה. אם מישהו דורש ממני לבחור בינו לבין הטיפול שלי לא נראה לי שאם אספר לו למה זה יישנה משהו. זה עניין של היבט כ"כ מצומצם... ממה זה נובע ? הוא אמר לי שהוא לא מוכן שבת זוגתו תסע כל שבוע לטיפול. הוא יכול להכיל דברים ובן זוג אמור להיות האדם הכי קרוב. אז אני מניחה שמאיום עליו, מפגיעה בסטאטוס (המאוד נחשב שלו) ובעיקר- מראיה מצומצת ואנוכית. אני לא מתכוונת להפסיק את הטיפול שלי. שנים חלמתי למצוא מקום בטוח. להפך, אני חולמת לגדל את ילדי יחד עם הטיפול שלי... עד שמצאתי אמא טובה דיה... ומצאתי אותה רק עכשיו. בשנות ה-20 לחיי. חיכתי לה הרבה מידיי זמן... תודה על התשובה. היא חיזקה אותי. ליאור

שלום ליאורי, כל הכבוד לך שעמדת על שלך והבהרת את חשיבות הטיפול עבורך. אצטט את דבריך: "טוב לי, אני גדלה". יקירתי, מאחלת לך שתמיד תגדלי וכמובן שמגיע לך בן זוג מפרגן שתגדלו אחד לצד השני כאינדבידואלים וגם ביחד. על כך, לעולם אל תתפשרי. ההתפתחות שלנו היא המהות שלנו. האם תרצי להיות לצד מישהו שרוצה לפגוע בתהליך הזה שלך? זה יבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, נושא הטיפול זו רק דוגמית. חשבי על כך.

ולא, לא הרבה גברים יגיבו כמוהו...שמרי על עצמך.

היי רציתי הכוונה ואיתור מטפל המשלב ביופדבק עם CBT בחיפה לבעיות דימוי עצמי , הערכה עצמית נמוכה , וחרדות במצבים שונים חברתיים ועם המין השני זה דחוף לי _ מטפל מומחה בחיפה תודה והמשך יום נעים..

שלום רב לך ירין בהמשך לשאלתך אני ממליץ לך לפנות לאודי גל שהוא פסיכולוג מנוסה המשלב CBTוביופידבק תוכל בהחלט לומר לו שאני המלצתי מספר הנייד שלו הוא 0528706623 בהצלחה אשמח להתעדכן בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

נמצאת בקשר מדהים כבר 4 שנים... אוהבת אותו בטירוף ומרגישה נאהבת מאוד כשאני איתו. בתקופה האחרונה, למעשה מאז שהתחיל לעבוד בכמה עבודות אנחנו נפגשים הרבה פחות... אני מרגישה שהעבודה חשובה לו ממני וזה מפחיד אותי. הוא החבר הכי טוב שלי ואני בהחלט רואה אותנו יחד בעתיד. בעוד כחצי שנה הוא מתכנן לטוס לחו"ל לתקופה ארוכה מאוד של חצי שנה ואני תוהה לעצמי מה יקרה לנו. הוא תמיד מעין רומז שעליי לכבד את החלטותיו כפי שהוא מכבד את שלי אך זה לא מקובל בעיניי... זה אפילו מרגיש עלבון שאחרי כל כך הרבה זמן יחד הוא מוכן לוותר על הכל. ומי יודע מה יהיה?? ואני יושבת בבית, לבד והרבה זמן בלעדיו ופשוט בוכה, ולא ברור לי למה..אני מרגישה מדוכאת מבפנים, ושחסר לי משהו שהוא מצליח להשלים... ואני לא יודעת מה לעשות. אנחנו בדרך כלל פתוחים אחד עם השני אבל זה מרגיש לי כמו נושא מאוד רגיש להעלות.. מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את הרגשתי ? אני לא חושבת שהרגשתי ככה מעולם

מהו הטיפול המומלץ למי שמתקשה ביצירת קשרים עם אנשים בעל חרדה חברתית מחוסר מיומנות חברתית? תודה

המטפלת ביטלה את הפגישה לפני כמה ימים, יום לפני. היא אמרה שיש לה בדיקות דחופות. היא ציינה שאולי גם את הפגישה השנייה השבוע תיאלץ לבטל. מחברה שגם מטופלת אצלה שמעתי שהיא ביטלה גם את הפגישה הפגישה שלה, ולה היא אמרה שהיא חולה. אני מודאגת, לא יודעת מה לחשוב, חוששת מהגרוע מכל... אשמח לכל עזרה