פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי היקר ולכל מי שקורא אותי, השבוע לא כתבתי לך כפי ששמת לב בודאי ולא במקרה...אני פשוט מעדיפה לעבוד על מה שאפשר בטיפול...וגם כך אינך יודע פרטים כי לא ממש סיפרתי פה...אז רציתי לשתף מעט... הפעם הסיום לטיפול קרב ולא מתוך בריחה אלא ממקום שליו, אני רוצה להסביר, היה לי קשה מאוד להביט בפניה של המטפלת מרוב בושה ואשמה כשסיפרתי מה שעבר עלי...תוך שתי פגישות, (פשוט לא יאומן)הבנתי שאין לי במה להתבייש ואין צורך לקחת אחריות על מה שאני לא צריכה לקחת אחריות....התקרבתי מאוד לבעלי, הצלחתי להתגבר ממש והתעלתי על עצמי...מתחילה להיות גאה בעצמי, להתחבר וגם תוך כדי שיחות אני חוזרת על הרגשות שעברתי כאילו שאני כבר עושה סיכום לכל הפגישות שהיו... רציתי להפרד תוך מספר פגישות אך הבנתי שזה תהליך והיא הציעה שלושה חודשים...זה נראה לי המון אבל אני אלך איתה על זה...וחוץ מזה אני כל כך מודה לה שלא ויתרה עליי אף פעם!!!!האמון שלי בה לא היה כל כך חזק אף פעם עד עצם היום הזה!!!בפגישות האחרונות משהו נפתח בי...הנוקשות שלי בקשר לעצמי התרככה..אני מקבלת את עצמי!!!התחברתי מאוד אלי...מדהים מה שטיפול יכול לעורר בנו...פלאים!!! אני כותבת כי אני יודעת שהרבה אומרים שזה לא עוזר, שקשה ויש עליות ומורדות..נכון, אבל חשוב לדעת שמה שהכי חשוב בטיפול הן לאו דוקא התובנות של המטפל אלא הקשר עצמו(רמז למטפלים)כי רק ככה יכולתי להפתח ולספר!!!! אז ברור שיקח לי זמן להפרד וזה יהיה לי קשה מאוד בגלל התלות אבל לפחות זה ממקום אמיתי ושליו סוף כל סוף!!!!לזה חיכיתי....אז תודה גם לך אודי יש לך חלק לא מבוטל בהרגשתי...עוד אמשיך לכתוב אבל בנתיים רציתי לחלוק את הטוב....מיכל (השלמה עם עצמה...). נ.ב. כמובן שרגשות זה דינמי והם משתנים ואני מזהה אצלי גם תנודות במצבי רוח אבל שתבינו אני הרבה יותר שלווה ורגועה וזה מה שחשוב....

לא פלא שהפורום שקט. אני לפחות לא יודעת מתי הינך ומתי אינך. מבלבל...

שלום, אני מעוניינת בהמלצה לגבי פסיכולוגית באזור ראשל"צ והסביבה עבור מכר שזוהי בעייתו: גבר בן 39, רווק. לא מוצא עבודה, לא מוצא זוגיות. חווה דחיות רבות הן מהצעות עבודה הן מדייטים. מדובר באדם שנראה טוב, וגם יודע לעבוד הוא בעל מקצוע. הבעיה שהוא חסר בטחון, וזה פוגע בו במציאת עבודה וזוגיות. יושב בחברת אנשים ולא מדבר מזה שנים בקושי מוציא מילה כאשר הוא מצוי בחברה. לאחרונה נכנס לפחדים עקב כל דבר קטן "נכנס לסרטים", מבוהל, בוהה בקירות. אין לו חברים כולם התחתנו, לאחרונה אף מת חבר קרוב שלו שהתאבד, וזה משפיע עליו מאוד מאוד. כמו כן, עבר טראומה בילדות, שהייתי מעדיפה לא לחשוף כאן. לפעמים אני חוששת שיעשה לעצמו משהו. אני קרובה אליו ויכולה להשפיע עליו לקחת פסיכולוג, ואימו תממן את זה כי גם היא חוששת לשלומו. לאור התרשמותכם מהבעיה, אשמח אם תמליצו על פסיכולוגית טובה מאזור ראשל"צ והסביבה. אם אסור לרשום כאן שמות מומלצים אשמח אם תשלחו לי למייל שציינתי בהרשמה. תודה

[email protected]

שלום, אני בן 23, זו לא הפעם הראשונה שאני אכתוב הודעה מסוג זה באחת מהפורומים באינטרנט אבל מאחר ועבר עליי יום קשה אני מרגיש צורך לפרוק ונסות לבקש שוב מענה ועזרה. מאז שאני זוכר את עצמי אני בן אדם לא שמח במיוחד, שלא מוצא את מקומו בחיים אלו, אף פעם לא יכלתי להגיד שאני מאוהב בחיים או שכיף לי לקום בבוקר. אני מעדיף לישון רוב הזמן כדיי לא להרגיש את התחושה הרעה שיש לי בלב, מן תחושת כיווץ כזאת, מה שאתם מתארים כחרדה אני מתאר לעצמי. אני אומנם עובד כבר שנתיים וחצי בעבודה אחת יש לי חברים אני נראה טוב ויודע לעשות הרבה דברים, אבל אני מרגיש שאני כל הזמן רוצה למות ושאני לא באמת רוצה לחיות, יש ימים שלמים שאני במיטה אני נוהג בזמן האחרון לקחת קלונקס דיי להרגע ולישון עוד כי לא בא לי להיות ער. מה עליי לעשות? הפסיכולוג שאני נפגש איתו לא באמת עוזר לי ואני לא מרגיש שיפור כלשהו. אני באמת לא אוהב את החיים, בא לי למות, האם עליי לאשפז את עצמי? אני לא מצליח למצוא תשובות, מה עושים במצב כזה שחוץ ממצב כזה לא מכירים כלום?

אורי שלום במסגרת לימודי לתואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני על להכין עבודה במסגרת קורס פרקטיקום שילוב של פסיכולוגיה תיאוריה ועבודת היועץ לאחר חיפושים רבים שמאיזושהי סיבה כל חיפוש מוביל לפורום שלך אשמח לסיועך במאמר הנוגע לחוסר ביטחון בפני קבוצה וכן חוסר סבלנות אצל אדם

היי אודי שאלה לי אלייך, יש לי חבר.כבר כמעט חצי שנה הבחור חכם נאה מראה ויש בו הכול מה שכן-יש לו לא מעט תכונו תשליליות ובעיות נפשיות וגיליתי את זה רק בחודש האחרון הבחור מודע אבל לא רוצה פסיכולוג או עזרה וחושב שהכול בסדר אם כי אומר אני סמרטוט אבל אני בטו חבכל צעד שלי. בנוסף לכך הבחור מאוד מאוד מאוד רוצה לקיים יחסי מין ואני בתולה צעירה ובת בכורה ילדה טובה מבית טוב ששומרת על עצמה ושומרים עליה בהתחלה שהבאתי את הבחור הבייתה מאוד מצא חן בעיניים-ההורים כיבדו אותו נתנו ונותני םהכול.כאשר התחילו לגלות אצלו כל מיני תכונו תשליליות-הם לא מנסים אולי להפריד ביננו אבל כל הזמן רומזים לי שהוא לא בשבילי ולא בשבילי ובאיזהשהוא מקום אני יודעת שהם צודקי םאבל אני אוהבת אותו מאוד וקשורה אליו הוא מעליב אותי ופוגע בי ואני סולחת לו-לא פעם עכשיו התברר לי שהוא גם יוצא איתי חצי שנה רק בשביל מין ואם לא אתן לו ואני לא מתכוונת לתת לו אז יחפף אותי מכל המדרגות אבל אין לו חברים ואני החברה ועוד חבר אחד היחידים בחיים שלו והוא גם בן יחיד אין לו אחים.אז אני מפחדת לפגוע בו או שיקרה לו חלילה משהו אם אעזוב מצד שני אוהבת אותו מצד שלישי הוא בכלל לא בשבילי אבל גם לי אין עכשיו כמעט חברות וחבר אחר להכיר ואני כבר מבוגרת יחסית ולא הכרתי אף חבר בינתיים מלבדו אז צר לי על זה היום אמא שלי ראתה הפרשת דם על התחתון כי הרתחתי במים רותחים בכביסה לנקות ולא לזרוק לפח.היא חשבה שהוא דרדר אותי לקיום יחסי מין אבל זה היה מהמחזור שנזל לי ...היא לא מאמינה לי.היא חושבת שקיימנו יחסי מין היא פגעה בי עמוק היא אמרה לי שהיא לא מאמינה יותר לאף אחד.היא כל הזמן אומרת שאני אעשה מה שאני רוצה והיא לא תפריד ביננו אבל שאני דופקת לעצמי את החיים.אבא שלי יותר מתון-אמא ממש מנסה להפריד ביננו-היא אומרת שלא אבל בלב היא כן-אולי מדאגה כי אמא שלי תמיד דואגת.לכולם.אחלה אמא שהשם יתן לה חיים ארוכים ובריאות. שבוע שעבר הוא ממש ממש העליב אותי ואמר דברים מגעילים...והייתי אצלו גםבבית 5 6 7 שעות בלי אוכל בלי מים אפילו כוס לשתות לא הציעו.אחרי כל זה...הוא היה ממש ממש ממש לא בסדר. אז אמא שלי התעצבנה ואנחנו דתיים-אז היא אמרה לי שהיא תתפלל לאלוקים שיפריד ביננו ואני התחננתי שלא....התחננתי ממש. אחרי כל זה נראה לי שהיא עכשיו לא מאמינה בי בגרוש וגם שונאת אותו אבל כדי לא לפגוע בי לא אומרת כלוטם הם שותקים אבל יודעי םשאנחנו לא מתאימים. אני אוהבת את הבחור.למרו תשהוא קצת "שרוט" בשכל...הוא מדבר על הסכמי ממו ןואם נתגרש שאנחנו רק בני עשרים וחמש ועוד לא התחתנו.הוא הולך אחר חוקי פיזיקה ומתמטיקה של שבלונו תכל הזמן-נניח 8 שעו תשינה אז אם יש 9 או 7 וחצי הוא כבר מאשים אותי שבגלל שנפגשנו אכלתי לו שינה...נגיד אוכל-4 ארוחות ביום באותה שעה בדיוק אותו אוכל בדיוק ואם סוטים מזה השם ישמור.הוא תמיד אומר שאני לא אהיה כל העול םשלו.שאם הוא יהיה באמצע מבחן של אוניברסיטה מועד ב אחרון לתואר אבל יגידו לו חברה שלך מדממת למוות בחוץ לך תעזור לה הוא לא יציל אותה לעולם! כי חשוב לו קודם כל הוא והמבחן.ממש אגוצנטרי כבר לא אגואיסט אפילו-אני עלפי שבועת הרופאים גם אם צעירה ולא נשבעתי...אפילו אם אדם זר לא עלינו גוסס אקום ואעזור לו.הוא לא.יתפוצץ העולם הוא והוא והוא וזהו.אין אחר! יש מבח ןעוד שבועיים וחצי-לא נפגשים מצידו שבועיים בכלל-אפילו לא טלפון-הוא והמבחן שלו.אםחברה שלו עם 40 חום אפילו לא יטלפן למה?כי יש מבחן.למשל שנוסע לצפון ואנחנו דרומים-לאיזה 5 ימים אפילו לא יאמר כי הגיע ואם אני מצלצל תאבל הוא באמצע נגיד עם חברים בקפה....ואי ןלו הרבה רק 1 או 2....אז הוא מסוגל לנתק לי בפרצוף בקיצור ד"ר אני לא יודעת מה אני עושה אני מתה עליו כאדם...אבל על כל הטוב חוכמה ויופי ודברים שנדלקתי בו -יש בו גם מלא שלילה ואני לא יודעת מה לעשות וחוצמזה למרות שמבקשת שתתיחס בבקשה לכל מה שהפניתי פה לעומק לכל שורה ושורה ותתן לי עצה אנא בבקשה...שואלת גם כדרך אגב איך יוזמים פרידה ומה עושים.איך מדברים ואיך גומרים ...איך שומרי םאחכ גם על ידידות איתנה ונאמנה.וחס וחלילה מקווה שלא ניפרד בינתיים שנשמור על שלום להתחתן איתו אני לא.אבל להעביר את הזמן שאין לי כלום בקושי חברות בקושי ידידים זה טוב לי וטוב לו... והוא לא ילד רע.כשיוצאים כיף לי איתו.עד שהוא מתחיל עם השטויות שלו.וכל פעם השטויות שלו זה או באימיל או בטלפו ןאו בסוף מפגש בלילה וזה אוכל אותי.מלא מבחני םנכשלתי בגללו וזה לא יאומן אמא שלי חושבת שהיא משלמת לאוניברסיטה שכר לימוד סתם ואני לא לומדת ואני הרי תלמידה מצטינת אני כבר לא יודעת מה לעשות תיעץ לי בבקשה על הכול.גם על אמא ואני גם על החבר ואני ועל בכלל תודה רבה רבה דר אודי.שבת שלום!

שלום אודי שאלתי על איך נפרדים בכלליו תשתסביר לי בוודאי שרוצה קשר טוב ב"ה ולאורך זמן עד שאמצא את אהבת חיי האמיתית ואתחתן ואביא ילדים ב"ה ומה עושים עם אוהבת ומתנהגים לא יפה?הוא רומס ודורס אך הוא חמוד פעם אחרונה הוא לקח את כל הטוב שלמד ממני ויש לו חרדה חברתית אז מתבייש מכולם חוץת ממני ופשוט צעק עלי ואיים להפרד אחרי כל מה שעשיתי לו טוב בעילה של את רוצה יותר מידי טלפון-אחד ליום רבע שעה עד חצי שעה זה מוגזם ונעלבתי מאוד כי אחרי שאני 15 פעם לא נפרדתי ממנו אחרי דברים פוגעים ומשפילים שעשה הוא רצה לקח תאת כל הטוב שלי ללמוד ממנו ואז לצעוק עלי ולהפרד ממני כי יודע שנותנת לו בטחון ועם אחרים לא ינהג כך מוזר מקווה ב"ה שיהיה רק טוב אודי לעצתך אודה נענע

כתבתי משהו, רציתי לשתף עם אנשים שמכירים את התחושה.... מקווה שזה לעניין... אם לא אז אני מתנצלת מראש עכשיו שלוש בבוקר אנשים באוהלים מפגינים לי מתחת לחלון ואין לי משהו יותר מעניין לעשות עכשיו אז הנה: .זה מתחיל ספק בשאיפה למשהו טוב, ספק בתחושה רעה מאוד מאוד. הריאות מנסות לפמפם, להתמלא והלב מנסה להדביק את הקצב, בשאיפה למשהו טוב שיקרה. כמו הזיות על סף שינה רגל שמאל בוגדת ברגל ימין וצלע ג מסתכסכת עם צלע ד. כל מחול העצמות והשרירים הזה יוצא לדרך שוב. מנסה להתחשב רגע בראש ובכתפיים אבל מגלה שחסר לו מה שדרוש ומפסיק. הבהייה בעקבות זה לא תמיד באה בכוונה, כשכן, כשזה בכוונה, היא מנסה להיאחז במשהו טוב הזה. תקווה, דיבור לפעמים מגע ישיר ולפעמים איבוד זהות, מחול שדים של זונה שתויה. זה לא כמו בטלוויזיה, האמפטיה לא מזדחלת סתם, כי יש בני אדם בסביבה. האמפטיה מזדחלת מתוך הלב הדוהר, מנסה להציץ החוצה, יש עיניים? יש מחשבה, או אולי רק רעד לא נשלט. כתבתי פעם לדודה חולה, היא מעולם לא ענתה לי חזרה. החולי משתק, מנטרל כל הזדהות עם הסביבה. החולי משאיר אותך בתוך עצמך, סופר גידים, שרירים, עצמות, כל מה שעדיין נשאר. לפעמים רק כחוט השערה, לפעמים גם זאת כבר איננה

אתה מכיר את התחושה שתוקפת אותך פתאום, שמשהו טוב יצא ממך? שאולי יש לך מקום וזמן בעולם הזה? כשהידיים קצת רועדות מהתרגשות ואתה מרגיש שיש לך פתאום מילים בראש שמתארות אותך? ממש את עצמך ולא מה שמסביב. כנראה שזאת ספק נוסטלגיה מרירה מתוקה ספק השראה... עצב מתוק כזה.. כנראה כתבתי על התקפי חרדה ופחד ממוות וחולי, אבל כשכתבתי הרגשתי חשובה לרגע הזה ולזמן הזה ומלאת תקווה. קצת כמו שקט שלפני הסערה או השקט שאחריה.. כמו שמרגישים בתחילת שיכרות לפני שהיא הופכת למגעילה או כששומעים שיר שמרגש מאוד

שלום, שמי נתן מאילת ואני מאוד מעוניין לעבור קורס זה בגלל שחבר שעבר קורס זה הסביר לי שאפשר להרגיש מראש מתי התקף אפילפטי עומד להגיע והדבר מאוד חשוב לי. רציתי לשאול כמה שאלות: * האם הקורס מכוסה ע"י סל התרופות בכללית ? * האם יש באילת קורס של ביופידבק כי יש צורך לטוס מאילת כל שבוע הלוך ושוב לתל אביב והאם קופ"ח כללית תאשר לי טיסות ? אשמח אם אקבל תשובה לדוא"ל שלי נתן

שלום רב לך נתן לצערי הרב רוב התשובות לשאלותיך בכל הקשור להשתתפות קופות החולים במימון הקורס הן שליליות! שיטת הביופידבק אינה מתאימה לטיפול באפילפסיה לעומת זאת הוכח כי לשיטת הנוירופידבק כשהיא מתבצעת על ידי איש מקצוע בעל הכשרה ונסיון מתאימים ישנן הצלחות בתחום הטיפול. הקריטריונים לקבלה לקורס ביופידבק ונוירופידבק הם ברורים וניתן לקבלם באמצעות האגודה הישראלית לפסיכופיזיולוגיה יישומית ולמשוב ביולוגי ( א.י.ל.י.ם ) ללמוד את השיטה בתקווה שעניתי לשאלותיך. תודה על פנייתך בהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן

חלמתי שעברתי ליד פח אשפה גדול ומלמעלה לא בלכלוך נזרקה חבילה יפה ובתוכה אריזות קטנות ויפות של משהו כמו בונבוניירה. עברתי מספר פעמים ליד הפח ולא הבנתי למה זרקו אריזה חדשה ולא משומשת. פעם נוספת עברתי והחלטתי לראות מה יש באריזות הקטנות פתחתי אריזה אית היה בפנים שוקולד טבעי ומקורי הוא היה מריר ולא מתוק כו במקור. אכלתי אותו. לא לקחתי את כל החבילה כי זרקו אותה ואם החליטו לזרוק אין טעם שאני אקח. הבנתי שזרקו מכיון שהשוקולד לא היה מתוק, כנירא קיבלו מתנה.

טוב שמוכרים שוקולד לא אומרים שזה עושה חורים בשיניים,השמנה,חצ'קונים. . .וכו וכו נגיד ששוקלד מריר פחות מזיק מחלב. . .אבל לעניין הרבה פעמים צריך לעמוד בפיתוי כדי לעשות את המעשה הנכון. ולקחת חבילה של שוקולד מקושט ומפתה ולזרוק לפח מראה על חוזק נפשי. גם אם זו מתנה חומרית.

אני טיפוס עצבני, לחוץ, דרוך, חסר בטחון, לא תמיד מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך, ביישנית .......... הקיצר תקועה בחיים כבר הרבה מאוד שנים, חסרת מוטיבציה ואין לי את הדרייב לעשות כלום. למרות ש.. יציבה מאוד במקומות עבודה. עוסקת בספורט שנים רבות אבל בזה זה מסתכם. לא הלכתי ללמוד (טראומה חברתית מבי"ס תקופת חיים שהייתי מוחקת מחיי) מעגל חברתי די מצומצם. מעדיפה להיות לבד. לא מתמודדת בהרבה מצבים ומרגישה נחותה מאחרים כמעט בכל חברה שאני נמצאת בה מרגישה לא שייכת, מרגישה נדחפת, מרגישה לא רצויה. אני כבר לא ילדה (אוטוטו 43) ומרגישה כמו ילדה בת 8 נפגעת משטויות, מרגישה שאחרים חכמים ממני, מרגישה לעיתים חסרת אונים מול בני/ות 20+ שאיתי בעבודה. שהם הרבה יותר חכמים ממני, מצאו זוגיות (מעולם לא הייתה לי) מרגישה לא שייכת בכלל לייקום הזה ובשביל מה אני כאן ? שמעתי על כל מני סוגי טיפולים כמו ביו פיבדק, CBT ועוד כאלה ואחרים. רציתי לדעת איך אוכל לדעת איזה סוג טיפול מתאים לי (ניסיתי בעבר גם כדורים, זה לא ממש עזר) האם יש יעוץ קדם טיפולי ?

שלום רב לך בהמשך לשאלתך אשמח לשוחח עימך לקבל ולתת יותר פרטים גם בנייד שלי 0546670570 בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

מצד אחד ערוצי התקשורת מציגים ארוטיקה ופורנוגרפיה. . . גם אוכל. מהצד השני מופץ דרך ערוצי התקשורת בכרוניקה מתמדת שימוש בssri שבין היתר מדכא חרמנות וורשה רזיאל כל יום אומרת שזה מדכא את הליבידו-תשוקה מינית. תקן אותי אם אני טועה, אבל זה נראה כאילו לוחצים/סוגרים על הציבור. יכול להיות שהרעיון של כל זה למנוע התאבדות. . ? נ.ב. בד"כ שלא מפרסמים או לא עונים להודעה שלי בפורום. . . אני נוטה לחשוב שעליתי על משהו.

אוקי ssri עובד על החשק המיני והתיאבון. . .אתה בטח יודע סרוטינין וכל זה. עכשיו מצד אחד יוצרים מצב של גירויים מתמידיים. . . הרי חרמנות זה רגש כזה. . . איך לומר כמו עקיצה שהולכת ונעשת מגורת יותר ויותר .. . .מסוג הדברים שמתחזקים ונעשים יותר ויותר גרוע. . . וגירוי/גירוד של המקום מעניק שני חיזוקים-אחד הפסקת הכאב/שורף/מגורה ו/+ הענקת הנאה שזה חיזוק נוסף. עכשיו כל הזמן בטלויזיה,או ברדיו,או באינטרנט בכלל. . . . מגרים! עם שני דברים אוכל וסקס(פירסומות ופורנוגרפיה) עכשיו אני לא זוכר שאיי פעם פורנוגרפיה היתה מופצת כמו היום. ואני לא זוכר שאי פעם כדורים פסיכאטרים היו מופצים ומדוברים כמו היום. עכשיו מי שיש לו סרוטונין נמוך זה אחד מבין 3 מוליכים עצביים שאמור לגרום לחרמנות חזקה. מי שיש לו סרוטונין נמוך יהיה או עצבני ועויין כלפי הסביבה או אובדני וחרדתי. עכשיו רגש של חרמנות הוא לא נעים בכלל מהרבה סיבות. וכדי לשלוט על החרמנות שלו בתקופה זו . . . הוא יקח ssri. בינגו. וככה מרוויחים חברה לא קיצונית בלי מתאבדים ובלי קריזיונרים. ראה למשל את הקישור התומך הזה. . . וזו רק שיחה אחת מבין עשרות http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGDHME&c41t4nzVQ=EH מחכה לתשובה

שלום ! ברצוני לדעת חולה אנורקסיה שטופל ויצא מזה והבריא האם יש סכוי שזה יחזור שוב ?

אודי, ושוב שריפה איומה !! כל כך הרבה עצים ..כל כך הרבה .. ולמה ?????????????? כזה חוסר אונים . זעם . למה לשרוף אותם ?? מה הם עשו רע ?? ..נשמע מזויע .. מסתובב לי בראש הומור שחור כזה.. אתה יודע שאחד ממוקדי השריפה ליד יד ושם ???... חשבתי.. עוד מעט והאש תגיע ליד ושם ויוכלו לשיר שוב "אחים בעיירה שריפה" חשבתי גם..כן, עוד מעט וישרפו גם את האפר.. רק זה עדיין לא נשרף.. אודי, אני מרגישה זוועה.. איך ??? למה ???? מה העצים עשו רע ?????? איך אפשר כך לפגוע בהם ???? סתם כך ?? אוףףףףףףףףףףףף כן, גם איתך פתאום.. מה קורה כאן פתאום.. בכלל לא בטוח. למה אתה לא עונה ? היום יום שני. אתה כועס ? קרה משהו ? נמאס לך מאיתנו ??? מה קרה כך פתאום לפתע ? קורה משהו מאחורי הקלעים כאן ? אוףףףףףף אתה רוצה לעזוב אותנו עכשיו ביולי/אוגוסט ?? אני יודעת אודי שאתה באמת באמת לא חייב לנו כלום. אני יודעת שאתה עושה הכל בהתנדבות ומתוך כוונה טובה אמיתית. אני גם יודעת שאתה מאוד בכיר ,ועסוק. ובאמת לא חייב לנו כלום. אבל תגיד. תדבר. תגיד שנמאס לך. מרגיש לי שאתה פתאום נורא נורא כועס על כל הפורום הזה. ושתדע לך אודי שאני תמיד הסתדרתי לבד ! באמת ! אבל תגיד. תדבר אודי.אל תתן לי להבין דבר מתוך דבר.. פתאום הפורום מרגיש מתנדנד..כמו ספינה טרופה בלב ים.. אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת לך מה מרגיש לי.. ואולי אני כותבת לך מילים אלו דווקה בגלל שמרגיש לי בטוח איתך ?? ואולי כבר לא כ"כ בטוח ??? איזה בלגן ==+*&^&%$@@!$%&*))()((()(*)*&&^^%% ...ולמה לא הזהרת לפני שפנית למשטרה בעניין טלטול ?? ומי ערב לי שלא תמסור גם אותי למשטרה ???? בכלל לא הבנתי למה התכוונת בתגובתך להודעתי . "כתיבת הודעה קונקרטית. מחשבות. רגשות." לא מבינה את ההבדל .. אני נכנסת לקטגוריית ה ??? לא יודעת אפילו לאיזו ?? איך אדע מה הגבול שלך ?? ..אודי, אני מתחרפנת.. ואולי הכל בגלל יד אדם ששרפה יער שלם !!! שוב פעם !!! בני"א שלא היתה בהם חמלה לעצים שלא פגעו, לא עשו רע .. נשמו... ואולי זה חטאם ?? שרצו לנשום ?? במבי.

יודעת מה לעשות?

מדוע הודעה או חשיבה על התאבדות נחשבת כאיום? האם אנחנו לא אדונים לגופינו?

כל החיים אנחנו זזים בין הפחד מחרדת המוות לבין המשיכה להנאות החיים. זה לא נראה קצת כמו מלכודת?

האמת שיש לי מה לומר חחח, אבל תוכן הדברים יכלול דברים שאפשר להגיד,ודברים שהם קצת חשוכים אז . . .אני אשאיר את זה ככה פתוח.

פשוט יש לי הסתכלות די חשוכה לגבי החיים. אז אני שוקל מילים.

שלום אודי, . קרה משהו קשה ביותר לילדה שלי, נערה מתבגרת , אירוע של תקיפה מינית, היא נראית ומתנהגת בסדר, כי היא נערה חזקה וחלפו כבר מספר שבועות מאז. אולי העולם נראה קצת פחות מפורק. אולי מה שהייתי צריכה לעשות עכשיו זה לבכות, פשוט להרשות לעצמי לבכות בכי ללא מעצורים.אבל כל מה שאני מרגישה זה ריק ואדישות. וזה המצב הרגיל אצלי בלי קשר למקרה הזה, אבל דווקא עכשיו הייתי רוצה כן להרגיש משהו. אולי אני כן מרגישה ולא חווה את זה? האם זה הגיוני?, לפעמים מהתגובות של אנשים אלי אני קולטת מה אני כנראה מרגישה (בלזהות רגשות של אנשים אחרים אני דווקא חזקה מאוד). למעשה רוב הזמן אין כל כך קשר ביני לבין הרגשות שלי אפילו ברמה הגופנית. אני חושבת שאני לא מרשה לעצמי להרגיש, זה הרגל רע כזה, אני לא יודעת איך להיות אחרת (בכוכב שממנו באתי לא היה דבר כזה "רגשות") אולי זה היה עוזר לכל מי שמסביבי ומונע כל מיני קשיים. דווקא כלפי הפסיכולוג לפעמים מתעוררים קצת רגשות בעיקר געגוע (מילה מוזרה גע גוע אי אפשר לנגוע) אבל לפעמים כמו עכשיו וביתר שאת זה נראה לי מגוחך ומטופש. תודה לך על ההקשבה וסליחה

הי אודי, מקווה שאתה בטוב... מדי פעם קוראת כאן. מנסה להתמקד בטיפול שלי, והוא אכן.. איך לומר.. אין רגע דל... (: לפני כמה זמן, הראתי לחברה שלי את הספר שלך, להפתעתי או שלא כל-כך להפתעתי, היא טעתה בזיהוי הבעות הפנים של הדמויות המצולמות. העניין חזר על עצמו די בקביעות. אני יודעת שיש לה לקות למידה מסויימת, היא מרחפת באופן מוגזם ומרגיז, מבולגנת, מתקשה לקלוט דברים מהר, אבל היא חכמה מאוד, ומצליחה לא רע. הבעיה היא שיש לה תגובות לא תאומות את הסביבה. כך למשל, היא יכולה לחייך חיוכים מביכים ומעוררי זעם (לא רק אצלי) בסיטואציות חברתיות לא מתאימות כמו רגעי עצב. כשאני מספרת לה על כאב שלי- היא יכולה פתאום לחייך ולטעות שהעניין מציף אותה, מה שנראה לא אמין כי בסיטואציות הקשורות אליה, או סתם במצבים דומים אחרים- היא אינה מחייכת. עוד שמתי לב, שהיא עלולה לפרש תגובות סביבתיות בצורה מעוותת המשלימה לעצמה את הסיפר שבדתה לה. היא ממש חיה לפי סיפורים- בתוך עולם פנימי שלם, עשיר לגמרי, אך מנותק מהמציאות. אני מרגישה שהיא חייבת חייבת ללכת לטיפול, היא לא מבינה אילו מחירים היא משלמת בהתנהגות שלה. מחירים שעלולים לעלות אפילו בחברות שלנו, כי אני מוצאת את עצמי, כועסת עליה ברותחין, כי לא יעלה על הדעת שמישהו מחייך מולי כשאני עצובה או מספרת על סיטואציה אחרת עצובה. זה ילדותי כ"כ. וכולם סביבה אומרים את זה, ורק היא מתעקשת שהיא בסדר ומפרשת את התגובות לטובתה הגמורה... האם יש בספרות תופעה שבה מישהו מחייך כי הוא נבוך? וככה, בלי שליטה? הרי זה עלול להוביל למחירים איומים... מה אתה מציע? היא מתנגדת ללכת לטיפול בשלל המצאות שהיא כרגיל, ממציאה לעצמה. אני די רוצה לעזור לה וגם.. מנסה להציל את החברות שלי איתה, כי אני נורא נורא כועסת עליה לפעמים. ליאורי

יש לי בעיה, אמא שלי חסומה ריגשית ומצד שני מניפולטיבית,מתערבת,ומשכנעת נורא. אני אתן דוגמה: למשל אני מתכנן לסוע להסתפר מחר ובמקרה זה נודע לה- אמא-"אתה יודע עכשיו שאני מסתכלת עליך אתה לא כל כך צריך להסתפר" אני-לא זה כבר ארוך אמא-"אז תסתפר קצר מאוד" אני-אני לא אוהב קצר מדי אמא-"טוב אז תמשיך לבזבז כסף!!" וככה זה בנושאים שונים, היא אף פעם לא כנה תמיד יש משהו מאחורי מה שהיא מנסה להוביל אותי היא מאוד רוצה לשלוט בנושא הכספי שלי, ובכלל אני כאילו בובה על חוטים. בעבר אחותי מרדה בא, והיא הפכה לסוג של כבשה שחורה בעינייה וכילד תמיד אמרה לי לנהוג הפוך מאחותי. השנים עברו והייתי "ילד טוב של אמא". . עד שהצטבר הרבה הרבה שגיאות ואני חושב שאני מוכרח למרוד. בעיה שהיא לא כנה, היא משתמשת בכל מני משפטים ודרכים לבלב את המוח שלך ושתעשה מה שהיא רוצה.

בעיה. . . את זה אדע אחרי שאתפוס קצת מרחק ושקט במינון הנכון.

שלום אשמח לעזרה במציאת מאמרים מאמרים בנושא פסיכולוגיה חיובית

שלום יש לי פיברומיאלגיה והרופא המליץ לי על ביופידבק אפשר בכללית?

שלום רב לך , טיפול בפיברומיאלגיה מוצלח הוא שילוב של הגישה הקוגניטיבית התנהגותית וביופידבק כשמכינים תכנית טיפולית מותאמת לאדם ולבעייתו. לא בכל קופה ישנם מטפלים בעלי ההסמכה והכישורים של טיפול c.b.t. קוגניטיבי התנהגותיוביופידבק. רצוי, כדאי וחשוב לבדוק אם אכן המטפל/ת הם בעלי ההכשרה המתאימה. אשמח לעזור תודה על הפנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, משהו ממש ממש לא טוב קורה.. אני מאוד רוצה לשתף אותך אבל גם מפחדת פתאום.. כן, הקטע הזה עם טלטול הצליח לטלטל גם אותי..מאוד.. פתאום אני מפחדת..ואולי תחליט לפעול באופן דומה גם לגבי ההודעות שלי ???? כך, פתאום תאמר לי :" במבי, החלטתי להעביר הלאה לטיפול (???) ...לטיפול של מי ???? בפנטזיה שלי אני "שומעת" אותך מעביר לטיפול של המשטרה (????) וכך, ללא הודעה מוקדמת, דופקים על דלת ביתי שני גברים חסונים,לבושים בלבן. תופסים אותי בזרועותי ,מובילים אותי לרכב שחונה למטה,לא אומרים מילה ואני מוצאת את עצמי באשפוז כפוי.. .. אודי, אין לך מושג איך הקטע הזה עם טלטול תופס אותי בזמן לא טוב.. מאז שאמא צביה חזרה קרה וקורה משהו לא טוב.. אני רציתי לדבר איתה על דברים טובים שקרו ואיכשהו היא הובילה את השיחה לנושא שכבר מזמן היא אמרה שהוא מחכה בצד אבל שאזכור שצריך לדבר עליו. לי ממש לא התאים לדבר על זה עכשיו..היא העלתה אותו בכל זאת וכך נפתחה לה תיבת פנדורה שמובילה למקום ממש לא טוב.. קורה משהו ממש לא טוב אודי, אני מפחדת לספר לך. אוף איתך אודי. אני מרגישה שחסמת לי את הפה . לא יכולה לומר לך.מפחדת מאוד. אתה יודע, גם אצלה אני מדברת בחלקי משפטים.מאוד מפחדת פתאום. לא כ"כ סומכת..מפחדת שהיא תיפנה לכל מיני גורמים.. כן אודי, יש לי מחשבות איומות..כן, גם קונקרטיות. ויש בי רצון כ"כ חזק שהיא תשמור עלי. תחזיק אותי חזק ולא תאפשר לי לעשות שטויות. אודי, אני נורא מבולבלת..אולי זה בגלל שהיא נסעה בתחילת החודש לשבוע ? אולי בגלל השינה שלי שמשהו השתבש בה ? אולי בגלל הפנטזיות על נזעי חשמל וניתוח לובוטומיה ? אולי בגלל שאני לא יכולה יותר עם ???? עם מה ??? גם אני לא יודעת. אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה.. אנשים "מבחוץ" אם היו יודעים ,היו נשארים פעורי פה ואומרים לי: "את ? לך יש מחשבות כאלו ? ולמה ? איזו סיבה יש לך ? מה רע לך כ"כ ? למה את חושבת כל הזמן על..." לא היו יכולים להבין.. ואתה יודע אודי,באמת באמת שגם אני לא יודעת למה זה . באמת כאילו טוב לי ולא חסר לי כלום. ומרגיש לי ש... אוףףף עם הצנזורה הזו..איזה קריזה. אתה לא תאמין אודי, יש בי דחף עצום !! ל... ובו זמנית רצון אדיר להיות מאושפזת במחלקה סגורה ושישמרו עלי ולא יאפשרו לי לעשות שטויות. אודי, אני מצטערת על ההודעה הלא ברורה הזו.. אני מרגישה שאני ממש מבקשת ממך משהו ואני לא יודעת מה. אולי מבקשת "רגיעון". שתאמר לי שההודעות שלי לא "יטופלו" (איזה פחד !!!!!) ב ??? נשמע כזה כמו אינקויזיציה.. אודי, תרגיע אותי בבקשה.. וגם לגבי החיים תגיד כזה כמה שהם יפים ונפלאים וכל מיני כאלו.. במבי.

שלום ד"ר , אני בן 30 חודש הבא, בעל תואר שני , בתפקיד בכיר בשוק ההון. בעייתי היא כי לא תמיד הדברים היו כך, אני מגיע מעיירת פיתוח שבה כבר מגיל צעיר (8) , יצאתי מהבית למוסדות חינוכיים ופנימיות ועברתי גיהנום עליי אדמות. תודה לאל, מצאתי את דרכי וחיי היום מוצלחים. לפני כשנה וחצי עברתי פרה עילפון בנהיגה. נאמר לי שיש לי התקפי חרדה. בתקופה הזו בדיוק שיפצתי דירה, למדתי לתואר שני, עבדתי באינטנסיביות וניסיתי אני ואשתי להיכנס להריון. לכן כשאמרו לי שזו הסיבה, די הסכמתי. היום אני אחרי הכל ואפילו אשתי בהריון מתקדם, ועדיין, מידי פעם אני עובר התקפים שמחקים מצב של כמעט עילפון. אגב אני מטופל בציפרלקס ואף סרוקסט לקחתי תקופה, כיום אני על חצי כדור ציפרלקס ליום. העבודה די מלחיצה אבל אני מסתדר איתה לעניות דעתי. מקווה שמסרתי את כל המידע הדרוש. מה עליי לעשות? תודה רבה!!

שלום לכם בבקשה עיזרו לי אני לא מוצאת שום פורום שיכול לתמוך בי במצב שבו אני נמצאת עכשו . הבת שלי ילדה מבית טוב כמו שקוראים לזה הודיעה לי אתמול שהיא במערכת יחסים מינית עם בת ואני לא מצליחה לעכל את מה שהיא אמרה, דיברתי איתה והגעתי למסקנה אחת שהיא פשוט לא מסוגלת לפתח קשר עם גבר בגלל כל הטראמות שעברו עליה כילדה ( מעשה סדום על ידי בין כיתתה כשהיתה ילדה קטנה, התעללות נפשית במשך שנים מאבא שלה ) לדעתי היא פיתחה רתיעה וסלידה מגברים והיא חושבת שהיא לסבית , היא אומרת לי אני נמשכת גם לגברים אבל קשה לי לתת להם לגעת בי , היא בת 23 בתולה , לאחרונה היא הסתובבה בחברת בנות לסביות בגלל עבודתה ואחת מהם התחילה איתה היא נרתעה אבל בפעם השניה הגיבה בחיוב, היא אומרת שהיא אוהבת אותה אבל אני אמא שה אני מכירה אותה היא לא לסבית היא לא מעונינית ללכת לפסיכולוג ורוצה להגיע להחלטה שלה לבד. היא ילדה מאוד סגורה בעיתית חברתית לא יוצאת למועדונים לא מבלה בחוץ כמעט בכלל הרבה בבית איתי ועם אחיותיה ואחיה מאז שהיא התחברה לבחורה הזאת היא פשוט הפכה למשהו אחר, היא מרגישה בנוח איתה ועם חבורותיה אבל אני מכירה אותם אחת מהם עם פיגור שכלי השניה עם פיגור קל והחברה ממש מפחידה בחזות ובהתנהגות . מה עושים הצילו אני מרגישה שאני משתגעת ברמה של חוסר תפקוד . אני שוקלת לסלק אותה מהבית כי אני יודעת שהיא לא תתמודד לבד אבל מפחדת יותר מהסביבה שפשוט תמחוק אותה . אני מפחדת מעצמי אני מרגישה גועל כעס תסכול ואפילו שנאה כלפיה היא לא חושבת על כלום מלבד על עצמה לא חושבת מה זה יעשה לה , החברה שבה היא מסתובבת הם עלובי החיים אנשים שעברו התעללות מינית וטיפולים בבתי משוגעים ממש כך אני לא מדברת סתם. אני מרגישה שאני לא רוצה אותה לידי בכלל ואני לא מבינה למה היא הבת שלי, החברה שלי מה קרה לה שהיא השתנתה כל כך אני יודעת שהיא טיפוס נגרר אף פעם לא יזמה כלום תמיד הלכה אחרי כולם ואני בטוחה שזה מה שקורה לה עכשו . האם היא כל כך אבודה בודדה ..... שאני לא ראיתי. תעזורו לי בבקשה

שלום, יש לי אח בן 36, רווק שגר עם ההורים, עובד בעסק שלהם, אין לו חברים והוא ממש מפחד ליצור קשר חברותי עם אנשים (כנראה בגלל שהוא מרגיש רגשי נחיתות חזקים), שלא לדבר על יצירת קשר עם בחורה שזה משהו שלעולם לא קרה לו. הוא חי חיי שיגרה של אנשים בגיל מבוגר, הוא לא יוצא לבלות וכל הזמן שהוא לא בעבודה הוא נמצא בבית, מסתובב בבית חסר מעש, בלי תכלית ובלי מטרה בחיים, מכניס עצמו למחשבות ולחרדות, המצב הבעייתי הזה הוביל לזה שאמי נעשתה בעצם כמו חברה שלו ואפילו כמו אישתו, הוא כל היום לידה, מדבר אליה ממש כאילו הם זוג, היא נעשתה כחברה היחידה שלו וכל חייו סובבים סביבה ואמי מצידה בעלת סבלנות עד אין קץ מצליחה לספוג את העוולה ע"י רגשות רחמים עזות שחשה כלפי אחי. בנוסף, המצב הסבוך מוביל למתחים וריבים בין אבא שלי לאחי על כל דבר פעוט. ואמי נקרעת באמצע אובדת עצות. אחי מודע למצב הבעייתי שהוא נמצא בו ורוצה לצאת ממנו אך אינו יודע איך, וגם אנחנו לא יודעים וממש אובדי עצות איך להוציא אותו מהמעגל שבו הוא נמצא, הורי השקיעו ומשקיעים המון כסף על כל מיני גורואים ומטפלים למיניהם אך לשווא, הבחור לא זז מילימטר מאורח חייו. אנחנו סבורים שאולי הוא ימצא כיוון עם קבוצה של אנשים כמוהו, שיוצאים לטיולים ביחד ויוצרים חיי חברה והווי חברתי ובכך יטפח עצמאות כלשהי. אציין שהוא אובחן בעבר עם קשיי למידה וקשיי תפישה קשים. רציתי לדעת האם שמעת על אנשים עם אותה בעיה? והאם יש קבוצה כזאת כמו שכתבתי לעיל?

מההודעה הזו שכתבת לטלטול (הראשונה שמחקת משהו משם...)נראה לי שאתה מנסה להגן עליי...אולי אני טועה? כאילו שאני חסרת אונים (כך כתבת...)אז ממש לא!!! נכון שיש מצוקות....אבל... דבר אחר- בזמן האחרון יש לי תחושה שהמטפלת שלי אמביוולנטית כלפיי כלומר לא אכפת לה שאבקש פגישה נוספת אבל היא מזכירה לי שצריך לעזוב בזמן כשאמרתי שאאחר מעט, כי צריך לפנות את החדר...כאילו שאני לא יודעת ויש לה משפטים כאלו כאילו לשמור על גבולות...זה ממש לא נראה לי....יש לי הרגשה שהיא פשוט רוצה להתקדם כי הייתה התקדמות...אבל כאילו היא עומדת עם סטופר ונמאס לה ממני.........האם כשנמאס למטפל ממטופל ובטוח שזה קורה...(ולא בטוח שזאת העברה שלי...) הוא צריך לומר? האם לא מן הראוי שהיא תאמר מה היא מרגישה באמת?????? ושלא תסבן אותי כדי לא לפגוע...פתאום יש לי הרגשה כזו..גם איתך...ללכת איתי על קצות האצבעות כי אני פגיעה כזו...לא אוהבת להיות פגיעה!! לא אוהבת את המילה הזאת "קורבן" כי אני לא מרגישה ככה וזה מעצבן כשהיא אומרת את זה!!!! וגם זה טוב שאתה אומר שאני בסדר...אבל אולי גם אצלך יש תחושה של "צריך להגיד אז אני אומר שלא תפגע"?...אודי..התחושות שלי של לא להזדקק אולי ולהיות מאוד זקוקה חזקות מתמיד!!! האם בגלל שספרתי?? בקשתי שתחשוב על תאריך יעד שבו נפרד מהטיפול וגם אני אחשוב על כזה אחרת זה לעולם לא יגמר הקשר הסבוך של מטפל מטופל...ונדבר בפגישה אבל בנתיים רציתי להיות לבד, להתחבר לעצמי ניסיתי...ואני מרגישה במקום זה בודדה...תחושה שמזמן לא הרגשתי........ואין אי אפשר מולה בטיפול כי נראה לי שהיא סתם אומרת משפטים כאלו ש"חייבים" מתוקף היותה מטפלת....אוף.... האם יש לך דרך שבה אוכל לומר לה שלא תסבן אותי בלי לפגוע בה ושתבין שאני יודעת שקשה איתי....ושתפסיק לחמול עליי..סליחה שהארכתי בדבריי....

עצוב,אבל בכל אופן מה שלומה? האם היא בסדר?אודי האם אי אפשר לדווח למישהו על כוונותייה? כולי תקווה שהיא בטוב.ליבי איתה.

שלום, אני בחורה בת 21 סובלת מגיל צעיר מהרבה בעיות שעם השנים לא הסתדרו ובגלל זה אני רוצה ללכת לטיפול שיהיה כמה שיותר אפקטיבי לבעיות שלי. בעבר (בערך מגיל 14) טופלתי אצל פסיכולוגים וגם אצל פסיכיאטר שנתן לי כדורים נגד חרדה אבל עברו מאז כבר 8 שנים והטיפולים ההם לא כלכך עזרו מכיוון שלא שיתפתי פעולה והייתי בטוחה שאני לא צריכה את זה והציק לי שמישהו מחטט בעניינים האישיים שלי (מלבד הפסיכיאטר שישר רשם לי מרשם לפרוזק שאותו הפסקתי ליטול כעבור חודשיים שלושה כי החרדות די עברו)..כיום אני מבינה שאין לי אפשרות לשים את הבעיות מאחור ולהדחיק אותן ואני מבינה שאני חייבת טיפול לאחר ניסיונות כושלים של השתלבות במסגרות חברתיות. מגיל ההתבגרות החריפה הבעיה של השתלבות במסגרת חברתית בגלל היותי ביישנית וחסרת ביטחון מה שעם השנים אפשר להגיד התגבר. אני בנאדם מאוד לא עצמאי ולא הצלחתי להשאר בשום מסגרת כולל תיכון אפילו לא סיימתי את כיתה י' עקב בעיות חברתיות וחוסר השתלבות ומוטיביציה בלימודים ובכלל, בצבא גם לא הסתדרתי ולא בשום עבודה או לימודים. הבעיות שלי הן- חוסר ביטחון ברמה קשה מאוד, בעבר היו לי חרדות בקשר למחלות ודברים רעים שעלולים לקרות לי אבל בשנים האחרונות זה יותר חרדות חברתיות שאני פשוט בחברת אנשים ממש חסרת ביטחון, סגורה, מרוחקת, ביישנית, כשפונים אליי אני מסמיקה ורועדת לעיתים קרובות, אני לא מצליחה ליצור קשר חברותי עם אנשים ובגלל זה גם אין לי כרגע כמעט שום חברים או קשר חברתי. אני סובלת מהבעיות האלה מאוד ובעיקר מדימוי עצמי נמוך. אז 3 הבעיות העיקריות שלי לפי מה שקראתי במאמרים וכו', הן- חוסר ביטחון עצמי ברמה גבוה, חרדה חברתית, ודימוי עצמי נמוך. השאלה היא- איפה בדיוק הכי מומלץ לטפל בכל אלה ומה יהיה הכי אפקטיבי ויעיל למצב שלי? ביררתי על טיפול קוגניטיבי מה שאמור להבטיח תוצאות שיטתיות לפי מה שהבנתי בכל מה שמפריע לי נותנים עזרה ותרגול שאמור לתת תוצאות יותר מאשר רק "לדבר על זה" האם באמת טיפול כזה יוכל לעזור לי במצב שלי להיפטר מהבעיות האלה שעוצרות אותי? אני יודעת בדיוק מה הבעיות שלי ומאיפה הן נובעות פחות או יותר הבעיה היא שאני לא מצליחה להיפטר מהן כמה שניסיתי בכל המצבים האפשריים לאמץ דרכי חשיבה אחרות ולהתגבר על זה - כנראה שזה חזק ממני. אז מה עליי לעשות? האם לפנות לטיפול הקוגניטיבי? לפנות לטיפול פסיכולוגי רגיל? או שאולי יש שיטות טיפול אחר שמומלצות לבעיות האלו? באמת שאני לא יודעת ואני לא רוצה לבזבז זמן וכסף (שאין לי ממש יותר מידי) בשביל להשאר בסוף שנים באותו מצב. יש לי רצון חזק לטפל בבעיות- מקווה שזה אמור לעזור , בכל אופן אשמח לקבל כאן המלצה לטיפול שהכי יכול להתאים ולעזור לי... מקווה לקבל עזרה. נועה.

אני בת 31, מבקשת המלצה לפסיכולוג לא יקר (גבר), הנושא שמטריד הוא בעיקר קושי במציאת זוגיות, כיוון בחיים, מיקוד ודכאון קל לאחרונה, אשמח להמלצה חמה :) תודה, יהב :)

אני יודעת ומבינה ממש את החשיבות של גבולות בטיפול וכו'.עד עכשיו עם המטפלים שנפגשתי סיכמנו תמיד שנשמור על קשר במייל בין הפגישות כי זה היה יותר נכון לי בגלל מצבי ה"רעוע". התחלתי עכשיו עם מישהו חדש- כתבתי לו מייל שואל והוא אמר שנחשוב על זה ביחד בפגישה.ואני מתלבטת אם להגיד לו את זה על ההתחלה או לנסות בלי?מלחיצה אותי המחשבה על גבולות כאלה. אני מרגישה שאני עוד צריכה את ה"מעבר"..

שלחתי לו את ההודעה ששלחתי לכאן וזה היה רעיון מצוין. תודה לך.הוא הגיב והבין וענה תשובה מרגיעב ומבינה.תודה שוב. מצד שני המטפלת שממנה עשיתי את המעבר בליווי שלה ולפי המלצתה מתעקשת להשאר ברקע עם מסרים שכבר ניסיתי בלעדיה וזה היה לא טוב וצריךלפחות עוד מפגש כדי שנחליט על כללי המשחק בזמן שאני אצלו וכו'- היא כאילו לא משחררת.. מה אתה אומר?

שלום, אני בן 24 היה לי מקרה לא נעים: אני ובן זוג (כמה ימים ביחד) הלכנו לישון ביחד אחרי בילוי. תוך כדי שינה, תקפתי אותו והחזקתי את ידיו חזק. הוא התנגד, נתן לי סתירה, והלך. אני לא זוכר שום דבר ממה שקרה... זה רק התברר לי יום אחרי. אני לא אלים ואף פעם לא הייתי מעורב באלימות כלשהי! פעם אחרונה שעשיתי דברים מתוך שינה היה בגיל 15 שרצתי בבית באמצע הלילה ומלמלתי בצעקות אמי התעוררה ונבהלה... המקרה הנ"ל מאוד הבהיל אותי... מה עושים? איך מונעים את המקרה הבא? תודה

אם יש לי פחד מאחריות ותמיד פחדתי להיות אחראי לכל דבר, ללימודים שלמדתי (בראש אמרתי לעצמי שאני לומד בשביל ללמוד) או אפילו אחריות לחברים (היה לי הרבה יותר נוח כשידעתי שאני סתם משתעשע עם אנשים) ועכשיו אני מרגיש שאני צריך לקחת אחריות על החברים שיש לי עכשיו ועל לימודים נוספים שיתנו לי קריירה רצינית וזה מפחיד אותי עד לרמה של חרדה, עד לרמה שלא כיף לי עם חברים ולא מסוגל ללמוד כלום, כאילו המח שלי נחסם. האם כדאי למצוא את הסיבה לפד הזה מהילדות או שפשוט לפתח אותו עכשיו (כי אולי פחד מאחריות נובע מזה שלא הייתי אחראי אף פעם ולא באכרח מטראומה כלשהי), והאם כדאי להעזר בכדורים נגד חרדה למצב שכזה? כי ממש קל לי להסיר את החרדה כאשר אני לא חושב על שום דבר אחראי שאני צריך לעשות, אבל זה לא מוביל אותי לכלום ואני כבר זקן! (בן 30) מה לעשות?? (ובעצם אני מביר ממני את האחריות בזה שאני שואל מה לעשות, הבנתי שזה שאני מודע לעצמי לא עוזר לי יותר מידי האמת)

שלום אודי יש לי שאלה יש לי חבר ראשון-ואני כבר בת 25 גיליתי לא מזמן שאחרי כלכך המון זמן שרציתי להכיר חבר ולא הצלחתי ופתאום מצאתי את אהבת חיי הבן אדם הוא טיפוס שרוצה מין...ולא סתם מין אלא אוראלי...ואני נגעלת קודם כל אני שמורה ומין אקיים ב"ה אולי המון אבל רק אחרי חתונה או סמוך לאירוסין או חתונה.. דבר שני אנאלי או אוראלי מגעי לאותי ולא אעשה זאת לדעתי כל הסיפור הזה מקיים אצלי המון חששות-שמא אם לא אתן לו יעזוב או אני אעזוב בגלל שלא רוצה לתת לו .. אבל עם זאת נורא הוא הפחד שאחרי כלכך המו ןשנים שלא מצאתי אהבה וחיפשתי..ואני בחורה תודה לאל משכילה ונאת מראה עם תואר והכול ולא חסר אבל היהנ לי קשה..אז פוחדת שמא לא אמצא ופוחדת אם אמצא אם לא יהיה זה שוב אחד שרק רודף מין מין מין ולא את הבחורה עצמה מבפנים נכון שזה חשק מיני לגברים לא ידועת למה אבל קיים-אבל בכל זאת מפחדת נורא שלא אמצא מישהו שלא רוצה רק אוראלי או רק מין מה עושים אודי?איך מסירים הפחד?האים כל הגברים ירצו רק אוראלי? האים מין וגינלי זה סתם רכיבת סוסים מה שנקרא סליחה על הביטוי הוא עליה היא עליו בלי אותה הנאה שחשים באוראלי? למה כל גבר רוצה ביד או רוצה שימצצו לו מה זה נותן להרגיש האים בלי זה זה לא עוזר ולא נותן הנאה? מה אעשה אודי? מה מציע ד"ר? האים מין וגינלי הוא גם מלווה בנשיוק ציצי למשל-חיבוק נשיקות ליטוף נישוק רגל ויד ואיברים-גם אם זה לא מין אוראלי של למצוץ פין או לעשות לו ביד אלא רק נישוק בגוף וליקוק בגוף. תודה רבה רבה אשמח לעזרה מיואשת

היי, ישלי חבר ממש טוב שבזמן האחרון יש לו מצבי רוח משתנים. אני כמעט בטוחה שיש לו מחסור בויטמין כולשהו או משהו בסגנון (קראתי קצת באינטרנט) תיאור- בימים האחרונים הוא לא יודע למה הוא מדוכא. ממש בלי סיבה. הוא מחפש תעסוקה מתמדת העיקר לא להיות לבד. כשהוא ישן ישלו מין "פרכוסים" כאלה כמו תיקים בכל הגוף כל כמה שניות הוא אומנם בן 17 אבל לא נראה לגילו- ישלו תהליך התפתחות/גדילה מאוחר בזמן האחרון ישלו גם המון כאבי ראש בלי מוסברים.. הוא גם כל הזמן עייף.. מה תוכל לייעץ לי לעשות בנוגע אליו? (בעבר הוא טופל אצל פסיכיטאר אבל מהר מאוד הבינו שהוא בסדר גמור.. נתנו לו מזמן מזמן תרופות נגד דכאון אבל הוא לקח אותן רק פעם אחת והפסיק בטיעון שהוא לא יכול לקחת אותם יותר וזה רק הורס תמצברוח עוד יותר..)

האם נשירת שיער ורגישות יתר בקרקפת עשויים להיות ביטוי של לחץ וחרדה? נשללו בעיות קליניות.

שלום בדרך כלל שאנשים אומרים שיש להם פחד ממחויבות הם מתכוונים יותר פחד למסד קשר קיים. אני מרגיש שיש לי פחד כלכך חזק עד כאני אפילו לא יכול להתחיל קשר, וזה לא רק בקטע זוגי, אלא אפילו עם חברים קשה לי להתחיב או אפילו עבודה או לימודים, אני לא מתכוון שאני לא יכול לעבוד או ללמוד ולהתחייב להישאר עד הסוף, זה יותר בכיוון של עבודה עם מחוייבות כלשהי או אם בלימודים צריך לעשות משהו בזוגות. מה אני יכול לעשות??

שלום ד"ר בונשטיין, רציתי להתייעץ בקשר לקנאה, ומה ניתן לעשות על מנת למנוע אותה? יש לי חבר כבר חצי שנה שהאהבה בינינו רק פורחת, וכל כך טוב לנו ביחד. הדבר היחידי שמפריע לי (וכמובן גם לו) זה עניין הקנאה שלי. הוא משתף אותי המון ובכל דבר, לעיתים גם אם התחילה איתו בחורה, או אם התקשרה בחורה, דברים שגורמים לי לקנא ולחוש לא בנוח. למשל כאשר הראה לי שיחה בינו לבין מישהי שמטרידה אותו (והיא אף מאורסת), הוא אכן ביקש ממנה להפסיק להציק לו כיוון שיש לו חברה והוא הצטייר מהשיחה כשומר אמונים. אך בתחילת השיחה היא שלחה לו: "מה קורה"? והוא ענה לה: "קצת עסוק קוקי.." אמרתי לו שאני מאוד מעריכה את זה שהוא הראה לי את השיחה רק הדבר היחידי שמפריע לי זה שקרא לה קוקי..שהרי הוא לא סובל אותה והיא מטרידה אותו אז למה לקרוא לה קוקי? התפתח ויכוח בינינו והוא הסיק שתמיד לאחר שהוא משתף אותי בעניינים כאלו, הוא סובל, לכן החליט שבעתיד ימנע מלשתף אותי..החלטה זאת מאוד קשה עבורי כיוון שאני לא מסוגלת להיות עם גבר שאני יודעת בוודאות שהוא מסתיר ממני.. האם הוא צודק בהחלטתו לא לשתף? האם העובדה שהוא לא ישתף אותי תעזור לי להתגבר על הקנאה? ובכלל האם ניתן לשנות אדם שהוא קנאי?

הי! עוד יום אחד ודי!! את מצליחה נהדר! חושבת עלייך...מיכל

תודה על האיכפתיות. כן,נפגשתי איתה בשישי וגם היום. אני עייפה באופן שאי אפשר לתאר. מרגישה שצריכה לישון ולישון ולישון. במבי.

שלום רב! קניתי דירה בעיר אחרת על מנת ליתן לילדיי חברה טובה יותר. אולם מאחר וכיום הנני גרה קרוב לעבודה ולמשפחה אני מפחדת מאוד מהמעבר ואף חושבת לבטלו. אני אובדת עצות, כמעט ולא ישנה בלילות ואף מפחדת מהנסיעות העתידיות לעבודה כל יום ושכיום אינני זקוקה לרכב על מנת להגיע לעבודה. מה אעשה?

היי אודי, אני בחורה בת 22 , וכבר תקופה די ארוכה אני סובלת מקנאה ומרגשי נחיתות מאוד מעיקים כלפי עצמי. זה מתבטא עם בן הזוג- אני עושה לעצמי סרטים בראש- בטוחה שהוא מסתכל על בחורות אחרות, מפנטז עליהן, מדבר איתן.. כל דבר מפריע לי - אפילו מפריע לי לראות איתו סרט שיש בו בחורה יפה.. אני יש מתעצבנת ומסתגרת בתוך עצמי.בנוסף אני מקנאה בבחורות יפות ברחוב, אני משווה את עצמי אליהן , מרגישה נחותה ולא יפה מספיק, וזה יכול להרוס לי את מצב הרוח לאורך כל היום. חושב לי לציין שאני נחשבת בחורה יפה ומרשימה בפני עצמי, ולא חסרים בחורים שמתחילים איתי ומחמאות שאני מקבלת מהסביבה.. אני רוצה לדעת מהי עצתך בשבילי- לפי גלישה באתרים הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני.. אני קצת סקפטית אם טיפול יוכל לפתור לי את הבעיה לחלוטין.. מחכה לתשובה מהירה. ל'

רוצה לכתוב שוב אך חושבת פעמיים על כל דבר. רוצה לכתוב,רוצה לשתף, רוצה לחלוק. אין לי מישהו אחר לחלוק איתו. אם אדבר עם חבריי ינסו להפסיק זאת, אם אדבר עם רופאיי ומטפליי ינסו לעצור זאת, אם אדבר עם בני משפחתי יזלזלו בכך. כבר אין את מי לשתף בשום מקום. ככל הנראה הפורום נשאר המוצא האחרון אך גם כאן.. החשש לפגוע באחרים,לא מספיק פגעתי בעצמי? אז מה זה מסמל? שעליי להישאר לבדי במערכה? במהלך התיכון הייתי במגמת תאטרון. העליתי הרבה הצגות, הייתי אפילו בין הטובות. לא פעם ולא פעמיים הייתי לבד במערכה וזה היה כל כך קל. היום פתאום המערכה אינה על במה,והיא אינה הצגה, היא החיים, ונדמה שהיא כל כך קשה... היום בבוקר היה מין זיק של תקווה, של רצון, האם הוא עוד קיים? לא יודעת. האם להיאחזק בו? הכיצד? מפחדת שאם אעצום את העיניים לחפש את השקט פתאום הוא ייעלם לו כמו שבא.

היי אודי, אני נפגשתת עם המטפלת פעם בשבוע, הייתי מתקשרת איתה במיילים באמצע השבוע אבל ביקשה ממני שהתקשורת הזו לא מתאימה לה והיא לא בודרת מיליים אז אפשר לדבר שיחה טלפונית במקום המייל, הפסקתי לשלוח מיילים והתחלתי בהודעות כתובות בשבוע שעבר שלא עבר יום מבלי הודעה והיה לנו שתי שיחות טלפון, אני רוה שאני לא יכולה בלי לשלוח לה הודעות למרות שהדגישה יותר מפעם שהיא לא מתכוונת לענות לי דרך הודעות ואני ממשיכה לשלוח לה הודעות השבוע גם שלחתי הרבה הודעות והיא לא ענתה לי ואני ממשיכה לשלוח כי לא יכולה בלי הודעות, יש לי שיחה טלפונית שעדיין לא השתמשתי בה אבל אני משאירה אותה לסוף השבוע ושתהיה קרובה חמפגש כי לא רוצה להשתמש בה בהתחלת השבוע ואהיה זקוקה לה והיא לא תענה למרות שאני בטוחה שהיא תענה אם התקשרתי. אני לא יודעת מה עשות עם זה, אני כל כך תלוייה בה ולא יכולה מבלי הודעות אני מכבדת הכל אלא ההודעות, מה לעשות?? אני מרגישה באשמה שאני מפריעה לה כל יום והתרגלתי לזה אבל מה לעשות אם אשלח לה הודעה אני מרגישה בהקלה אז מה לעשות??? תודה

מנסיון של הרבה מיילים ושיחות בין הפגישות (ועדיין מנסה) כשהפסקתי עם המיילים והשיחות, התחלתי לגלות יותר בפגישות פנים מול פנים...והיא היתה הרבה יותר קשובה! כדאי לנסות למרות הקושי...

אודי, חלמתי על מין ילדה/תינוקת עזובה כזו שבאתי אליה והחזקתי אותה, ספרתי בפגישה ובזמן שדברתי ממש ראיתי את הילדה עצמתי עניים וחיבקתי אותה (תוך כדי חיבוק עצמי) בפגישה עצמה...ואז נגמרה לה הפגישה וזה די פידח אותי...מה שקשה לי זה להפסיק את האשמה ולכעוס,להעביר את האשמה והכעס....כי לאחר סלחתי.. ולי? לא בטוח....מחפשת איזה בטחון פנימי שיחזיק...אני רציתי לשתף ולשאול האם אני עד כדי כך מוזרה? האם זה נשמע הגיוני לדמיין כל כך חזק????ומצד שני רוצה לפגוש את הילדה שוב...התמונה לא עוזבת אותי....משהו מוזר מתרחש לו ואין לי כל הסבר הגיוני....אולי לך יש??

מיכל. איזה כיף לך שמצאת אותה וחיבקת אותה, נראה לי שגם היא מחכה לך ומתגעגעת אליך מאד.

אודי היקר!, תודה שאתה עדיין ממשיך לענות לי ולחזק! ולתת לי הרגשה שכל מה שאני עוברת הוא תהליך טבעי או "בריא" כזה... וברכת הדרך שלך חשובה כל כך! האמנם זה תהליך נורמאלי למצב כזה?? חשוב לי להרגיש נורמאלית....

היי לגבי מקרים שבהם יהודיה רוצה להתנצר ולחזור לארופה, ל"סיר הבשר", כמו שכתוב בתנ"ך. בגלל סיבות כמו - בחורים נוצרים יפים, אופנה משובחת, מוסיקה טובה, נופים ירוקים... ההבדל הגדול - הדת. זה שווה? הדת הנוצרית היא נחותה לעומת הדת היהודית? הצעירים הנוצרים יותר מתמכרים לסמים מאשר בישראל? מישהו מכיר את הדת הזו? הסיבה העיקרית שבגללה ארצה להתנצר היא הבחורים היפים האירופיים. אני לא אוהבת את יוצאי ספרד בארץ, ואת הקושי להשתלב איתם.

אודי שלום, אני נמצא במצב מורכב ואשמח לעצה טובה. לפני כשנתיים הייתי בסופ"ש בחו"ל, באחת המסיבות התנשקתי עם בחורה אירופאית וזה הכל, לא היה מעורב בזה שום רגש. בכל השנתיים האחרונות לא חשבתי על זה כמעט וזה בכלל לא הפריע לי כי לא ראיתי בזה בגידה. אמנם בשבוע האחרון כל פעם שאני נמצא עם חברה שלי(אנחנו כבר 3 שנים וחצי ביחד), אני חושב על זה וזה מפריע לי מאוד. אני נוטה לא לספר לה, היא הדבר הכי חשוב לי בעולם ואני יודע שזה מאוד יפגע בה, אבל מצד שני זה מאוד מקשה עליי בשבוע האחרון אני לא מפסיק לחשוב על זה. מה אתה מציע לעשות?

כי היא בדיוק סיפרה לי על חברה שלה שחבר שלה בגד בה בצורה דומה ואיזה מגעיל ובלתי נסלח זה

אודי אתה יודע שנפגעתי ממך ? בפעם האחרונה שכתבתי לך אתה אפילו לא התייחסת אלי כאילו שאני לא קיימת וזה היה מאוד כואב למרות שברור לי שלא התכוונת . כתבתי לך שאנחנו מתגרשים. ויש שתי ילדים אודי. ועכשיו אני מרגישה בתוך רכבת הרים שמטלטלת אותי כל פעם לכיוון אחר אני אפילו לא מבינה מה קורה בדיוק . עכשיו בעלי רוצה את המשמורת על הילדים בגלל שהתאשפזתי ואני נוטלת תרופות . ואני נלחמת בכל הכח אודי כמו אמא לביאה כי הילדים הם שלי ואני ילדתי אותם וסחבתי אותם תשעה חודשים ברחמי רק אני יודעת איך לדבר אליהם מה הם מרגישים ולחבק ולהיות אז בגלל שאני מטפלת בעצמי אני לא אוכל לגדל את ילדי. אודי קשה לי הכל קורה כל כך מהר. ויש גם הפתעות טובות מאבא ואמא שפתאום עומדים לצידי ורוצים לבקש סליחה. אני רק רוצה להגיד לרכבת שתיסע יותר לאט או לרדת לרגע ולנוח ולאגור כח. לפעמים נדמה לי שאני כבר מתמוטטת שאין בי יותר כח להילחם כי המצב כל כך עדין ולא פשוט. אני רוצה שתהיה איתי אודי במה שאני עוברת גם מבפנים וגם מבחוץ למרות שאני יודעת מה המטרה הסופית והדרך ברורה לי מק'וה שזה יצליח . ח

רק רציתי לציין שאת נשמעת ממש בסדר!! כלומר פועלת ויכולה לפעול! וברור שזה קשה...שיהיה בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות!!

שלום אודי, נושא קצת נדוש, ובכל זאת... דבר ראשון אקדים ואומר שאני מאמינה שטיפול דינאמי אכן עוזר מצמיח, כדאי מבחינה אישית וכ'. אלא שבתקופה שבה אני צופה בפורום הזה נראה לי שיש בעייתיות במה שקשור לתלות בטיפול שבוודאי קשורה לרגרגסיה משום שתלות היא מצב שמזכיר דפוסים ינקותיים שבו הקטן תלוי בגדול לצורך הישרדות והתפתחות. ברור גם כי בכל קשר ישנה תלות מסויימת (גם אמא תלויה קצת בתינוק מבחינה רגשית) . וגם שללא תלות בקשר מיטיב, לא יוכל להיות שינוי משמעותי בייצוגים הפנימיים. עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שהקשר הטיפולי הוא זמני ולא כדאי לשכוח שלמרות הרגרסיה מדובר באנשים בוגרים, אני מאמינה שהמטפלים מבינים את זה, אלא שיש לי הרגשה לא כל כך טובה, עפ"י ההודעות שאני קוראת כבר לאורך תקופה שהתלות במקרים מסוימים רק הולכת וגוברת וגוברת, והופכת לתלות שתלושה מהמציאות, כאילו שהטיפול הופך להיות המציאות , שלא לדבר על הגורם הכלכלי, על הסבל הרגשי שנגרם למטופלים, וכאן אני מודה שהאמון שלי בעם הפסיכולוגים ובגישה הדינאמית, קצת נפגם משום שלמרות שאני לא פסיכולוגית (קצת פסיכולוגית בגרוש :)) אני חושבת שצריך למתן את התלות ולא להגביר אותה, נניח ע"י הוספת מפגשים, דבר שעלול לפגוע במטופל וליצור עליו כל מיני לחצים בין היתר גם לחץ כלכלי, שלא לדבר על מצבים שבהם נוצרת תלות גדולה מאוד אך אין אפשרות להפגש יותר מפעם בשבוע ואז מה? . אני בטוחה שהפסיכולוגים רוצים בטובת המטופלים אך ככל בני האדם אינם חפים מאינטרסים ולמרות כוונותיהם הטהורות גם הם עושים לעצמם רציונליזציות בקשר לנחיצות הטיפול. מה שאני רוצה לומר הוא שהתלות גורמת למטופל להרגיש מאוד חלש, ולמטפל להיות בעל כוח רב , ולמען האמת זה קצת מטריד אותי. אני חושבת שכל אחד ואחת צריכים לקחת אחריות ושליטה על חייהם למרות הפיתוי שיש בחזרה ליחסים הלא שוויוניים האלה (אין שום אחריות, אין משמעות לזמן, מעין גן העדן האבוד). האם יש הצדקה ליצירת תלות כל כך גדולה? או שלטובת המטופל כדאי לעמת אותו עם המציאות, כמובן בצורה שלא תחווה כדחייה, ולהפחית את התלות או מלכתחילה לא להגיע למצבים כאלו? תודה מראש י.

ואמא צביה אי שם. ואודי הלך לישון ויחזור רק ברביעי. אז נשארתם אתם עננים לבנים.. אתם שומעים אותי ? רואים אותי שם למעלה ? אני מביטה,רואה אתכם . יוצרים פס לבן וארוך בשמיים השחורים. יש לכם כוח ? אתם יכולים להחזיק אותי עכשיו שלא אעשה שטויות ??? אני מפחדת. נורא. אני מרגישה שהוא מתקרב בצעדי ענק.עוד מעט ויחשוף שיניים אימתניות .יתפוס אותי במלתעותיו וידחוף אותי ל... כנגד רצוני. אני מפחדת !!!!!!!! בבקשה, תיפסו אותו, תקשרו אותו ,כילאו אותו אל תאפשרו לו .הוא מתקרב אלי בצעדי ענק !!עוד מעט ויהיה מאוחר מדי!!! אודי, איך אתה יכול לישון בשעה כזו ??? אתה לא שומע את פעמוני האזעקה ???? הוא מתקרב. אני מרגישה. עוד מעט ויהיה מאוחר מדי אמא צביה נדמית לפתע כמו ענן..מרחפת למעלה.. כולה לבנה...כנפיים לבנות.. והיא לוחשת בשקט בואי..בואי..בואי...בואי..הצטרפי אלי למקום בו אין יותר כאב, בואי..הצטרפי אלי למקום בו שוררת שלוות עולמים..

לילה טוב, אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל, אף פעם לא דיברתי על זה בגלוי וגם עכשיו דיי קשה לי. לפני שנתיים בערך מישהו מאוד קרוב אליי מת ומאז נכנסתי למין מעגל שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. הרגשתי שאני הופכת ל"זומבית", מתתי מבפנים יחד איתו. חתכתי את עצמי בפעם הראשונה כחודש וחצי אחרי שהוא מת. הרגשתי יותר טוב אחר כך, כאילו חזרתי לחיות לזמן מה. מהפעם הראשונה אני לא יודעת איך להפסיק, אני יודעת שזה לא בסדר אבל אני לא רואה דרך אחרת להמשיך לחיות. אני חושבת שאני מכורה, הכאב עוזר לי לעבור את היום. כלפי חוץ אני מנסה להתנהג כרגיל. כבר עברו שנתיים ואיש מהקרובים אלי לא יודע על כל זה. אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני לא רוצה שמישהו מהמשפחה או החברים יגלה אבל מצד שני קשה לי להסתיר את זה כל הזמן.