פורום פסיכולוגיה קלינית

היי, יש לי שאלה מאוד חשובה שעדיין לא הצלחתי לקבל תשובה שמספקת אותי. בטיפול אנחנו מגיעים למטפלעם כל הרגשות הקשים מספרים ומספרים עד אין סוף, המטפל מכוון שואל נותן לנו להתבונן להבין את הדברים עד שכל הרגשות יוצאים, הכעס הכאב הסבל מההבנה וממה שעברנו. עד כאן מצויין אבל אני לא מבינה כך הטיפול??? שמזה אנחנו יכולים להתמודד?? למרות שאני רואה ההפך שזה קשה מאוד, או שזה תהליך מהטיפול שמספרים ואחר כך המטופל מכוון נותן כלים עוזר??? אני באמת לא מבינה כלום!!!! אני מחכה למשהו בטיפול לכלים לעזרה לא יודעת למה האמת אני מחכה למשהו שיבוא בטיפול או אני בחלום שרק צריכה לבוא ולספר???? רוצה הסבר מפורט אם אפשר. תודה רבה

הייתי עד כה בטיפול אצל מטפל בגישה ההתיחסותית הכולל תהליך של בנית קשר ומאד לא התחברתי. אני ממש מחפשת את האפשרות השניה שהצעת- כלים להתמודדות. רק רציתי לשאול איך קוראים לגישה. שאני אדע ברור מה השם של מה שאני מחפשת. תודה.

הייתי, הצלחתיאפילו היה בסדר. תודה!!

רק שיום אחרי זה היתה התמוטטות כללית. אני כבר באמת לא יודעת. מיואשת ממני:-(

מצד אחד לא מתחשק לי לכתוב ומצד שני...רק מוזר...גיליתי משהו חיובי, לא שלא ידעתי קודם,אבל זה נהיה מוחשי...אפשר לאהוב אותי באמת ללא תנאי וזה מוזר לי....כך גיליתי ובכל זאת...קשה להסביר כרגע..אולי במשך הזמן....מיכ (עדיין..בחסר...)

הי, .... אתה יודע אודי ? כתוב בתעודת הזהות שלי שנולדתי ב 7.11 . אין לי מרגיש בלב.. גם אין לי חושב בראש.. ריק כזה.. כך זה מרגיש המוות ? :(

תודה לך ! זה עבר אלי.. הרגשתי שאיכפת לך, הרגשתי נגיעה. היום אני כן מרגישה. מרגישה לא טוב..מרגיש לי שאני עומדת לטבוע. מרגיש לי שכבר נגמרו לי הכוחות להתמודד . ואני רוצה לשאול אותך משהו ואני מתביישת.מתביישת שתחשוב שאני ממש מטופשת.אבל אני ממש רוצה לדעת אז תקשיב לשאלה ותענה לי תשובה ואחר כך תעצום עיניים, תאטום אוזניים ותמחוק מהזכרון שלך את השאלה ששאלתי טוב ? למה התכוונת כשאמרת ברכות תרתי משמע ?

מכירה הרגשה דומה בימי ההולדת שלי, חושבת שמבינה מה עובר ככה בראש...מקווה שהתחושות יהיו לכיוון חיובי... מזל טוב, שיהיה לך הרבה רגעים של אושר , כי מגיע לך להיות מאושרת :) חושבת איתך...מיכ.

תודה על מילותיך. קצת מותשת. קצת הרבה. מרגישה שנמצאת על אוניה טרופה בלב ים סוער. מנסה להאחז,לא לטבוע.

הוא מהמקום שהגעתי אליו מהנקודה החבויה הזו שהיתה מוסתרת כל השנים בכל כך הרבה ימים תרוצים חלומות פחדים הצגות שקרים בלבולים אבק לכלוכים ועוד המון מסיחים שיש כאלו שייקראו להם מנגנוני הגנה או דיסוסיאציה וכדומה. אבל הם כל כך היטיבו איתי. עד שלפתע גבר האור לה, של הנקודה ההיא ואני פוחדת ללכת כי משם רואים אותה כל כך טוב... ואני לא רוצה לראות אותה או לפגוש אותה ולהכיר אותה ולהסתכל עליה מקרוב ולפתח איתה איזשהו קשר כלשהו. לא רוצה לדעת בכלל שהיא שם. עצם ההליכה לשם זה התקרבות אליה. זה מפחיד ואני לא יכולה.

אני מקווה להצליח. בטוחה שאם יישבר המחסום יהיה יותר קל. נכון???

שלום, בימים אלו אני לומד למבחני הסיום ברפואה, ואשמח להבהרה בנושא שאינו ברור לי בפסיכיאטריה: בנוגע למנגנוני ההגנה: אב שרוצה להרוג את ביתו, מתמודד עם המשאלה הבלתי מקובלת בכך שהוא שולח ומממן לה שיעורי נהיגה ורישיון על אופנוע כבד, או טיול/פעילות מסוכנת שהבת ביקשה בעבר (כביכול בידיעה או משאלה סמויה שהדבר יביא למותה). איזה מנגנון הגנה הוא מפעיל? (חשבתי על סובלימציה, שכן הוא מתעל את המחשבה הבלתי מקובלת, לפעולה מקובלת חברתית, אך בספרי הלימוד מוסבר כי סובלימציה היא מנגנון בוגר ובריא, וזה לא עושה עליי רושם של משהו בריא במיוחד...) תודה למשיבים אבי

אם הבנתי נכון, מנגנון התצורה תגובה מאופיין בפעולה שהיא הפוכה מהמשאלה (אדם בעל משאלה סמויה להרוג את אשתו על-ידי הריסת מכוניתה, יכניס את האוטו למוסך לטיפול מקיף, יבדוק תקינות צמיגים, וכו'). מכיוון שבדוגמה שלי אין פעולה הפוכה למשאלה, לא מדובר בתצורה תגובה (אני צודק?) (דוגמת המנתח אכן ניתנה לנו בשיעור להסברת סובלימציה, מה שגרם לכל מי שמעוניין בהתמחות כירורגית לחזור הביתה קצת מהורהר...)

הופניתי על ידי רופא של קופת חולים לטיפול של ביו פידבק של פי הטבעת.אני גר בחיפה.אני לא מצליח למצוא באזור חיפה טיפול כזה .אולי תוכל לעזור לי?

לפני כחודש התחלתי טיפול פסיכולוגי בשיטה הפסיכודינמיקה על מנת להקל על התפרצויות זעם הנובעות כתוצאה מ?אירועי החיים". הפגישה היא פעם בשבוע אבל אני לא מרגישה שאני מגיעה לאן שהוא. אני יודעצ שזה לוקח זמן אבל אין לי הרבה זמו. המטפלת מצידה היא מדהימה ואמפתית אבל אני שואלת אם יש משהן שאוכל לעשות מעבר לטיפול על מנת להשיג תוצאות, רוגע נפשי ואמפתיות כלפי אחרים. ללא טיפול פסיכיאטרי. תודה מראש.

אם זה רעיון טוב להיכנס לכאן.. אחרי שהרגשתי לא מובנת ואחרי שאישרת זאת ואחרי שהרגשתי לא מוכלת ואחרי שרציתי לא להיות ואני כאן ומתנצלת

ביתי בת ה-12 משקרת ללא בעיה בכל תחום כמעט כגון הכנת שיעורים לקיחת דברים ללא רשות גם מאחרים כאשר נתפסת בקלקלתה נסגרת ואינה מדברת לא יודעת להסביר את מעשיה קונה(ללא רשות)ממתקים ולוקחת ללא רשות מהבית למרות שאינה סובלת ממחסור מקבלת את מלוא תשומת הלב מההורים והסבתא בת יחידה וזה מאוד מפריע לה אודה אם אקבל פרטים של פסיכולוג (ללא קשר לקופות חןלים) באיזור הקריות תודה

הגעתי למקום מפחיד מידי. אז את הפגישה האחרונה ביטלתי וכבר מודאגת ופוחדת מהפגישה הבאה. איך עושים את זה?

אבל לא מצליחה להתגבר. יש מצב שאתה עוזר לי איכשהו? זה הפך לפחד ממש מוחשי כזה , שמורגש בגוף ובאמת לא מאפשר מרחב תמרון...

שלום, רציתי לדעת מה זה בדיוק "העברה" בטיפול פסיכולוגי? למה זה נחוץ? האם זה הכרחי בטיפול, ואם כן לשם מה? האם זה אמור לקרות בטיפול? האם זה קורה בכל טיפול? זה נחשב כחלק מהטיפול? תודה, מצטערת על כל השאלות

וזה קורה בכל טיפול? למה זה קורה בכלל? ואם זה לא קורה, האם זה אומר שהטיפול לא טוב או מועיל?

אימי האהובה נפטרה מסרטן לפני כחודש וחצי. לפני שהיא נפטרה..היא נראתה יפיפיה ועם שמחת חיים.. מי היה מאמין שהגוף יקרוס אחרי כמה שעות.. אני זוכרת כשישבנו לידה בבית חולים כשהיא היתה מורדמת ומונשמת עד לנשימה האחרונה.. אני מתגעגעת אליה,לא מצליחה לדמיין את החיים בלעדיה.. אבא שלי ,ובני משפחה אחרים גם מרגישים ככה.. ואני לא יכולה להקל לי ולהם על הכאב אני רק רוצה שהיא תהיה פה.והיא לא פה.. הלוואי וגם אני לא הייתי. אני לא מצליחה להתאושש מהאובדן הכבד.לא מצליחה להשלים עם המוות שלה,אני עצובה נורא,ומתגעגעת .אין מילים לתאר עד כמה היא חסרה. כל יום כשחוזרת מהעבודה אני רק יושבת פה ובוכה כמו ילדה קטנה אני רוצה את אמא.. אני וחבר שלי גרים יחד והוא עוזר ותומך והוא שם בשבילי כמו כן גם חברות טובות תומכות ועוזרות אבל זה לא מקל עליי אפילו במעט עם כל הצער והכאב שמרגישה מרגישה שרוצה לתפוס מרחק מכולם... ואני כועסת על עצמי שלא מצליחה להיות שם בשביל אבא שלי שגם הוא איבד את היקר לו מכל,את אשתו..אמא שלי.. אני לא יודעת איך להקל עליו ועליי,ועל אחי הקטן גם. תמיד כשהייתי במצב רוח לא משהו יכולתי לבוא או לדבר בטלפון עם אמא וזה היה עוזר לי מאד..ועכשיו החוסר שלה מורגש וזה כואב באמת כואב נורא נורא נורא..

שלום ד"ר למעלה מ-3 שנים אני סובל משריפה בכפות רגלי . הרופאים לא מצאו את סיבת התופעה וכן כדורים שקיבלתי לא עזרו אשמח אם תייעץ לי האם נוירופידבק יכול לסייע לי בתופעה הנ"ל ואם כן לאן לפנות בתודה ליאור ארבל

שלום רב לך ליאור על פי תאורך לתופעה אותה אתה מתאר יכולות להיות סיבות שונות לכן אני ממליץ לפנות שוב לרופא מומחה לצורך ברור הערכה ובדיקה רפואית . אל נא תזניח זאת . תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודה לתשובתך ד"ר יגאל גליקסמן.

שלום רב ברצוני לקבל המלצה על פסיכולוגית באזור תל אביב במסגרת קופת חולים מכבי(הרשימה ארוכה..) תודה מראש

[email protected] תודה

לא יודעת למה אני כותבת......אולי מחפשת אותך........חלמתי שגל ענק של צונאמי שוטף אותי ואת המשפחה שלי כמעט בלי יכולת לתמרן ולהציל את כלם...מה זה נראה לך? הצפה רגשית? אולי...בעלי בחו"ל אבל אין לי בעיה פיזית לדאוג להכל......פשוט רגשית הוא כל כך רחוק פתאום.........ופתאום מתחשק לי להיות רחוקה מכלם....להשאר לבד ברגשות האלה, סתם לבכות לעצמי..סוג של רחמים עצמיים.........להפסיק להציף את המטפלת שלי אולי..........שגעתי אותה מספיק...........

כל היום על התשובה שלך..מה איתי? הצורך שיצילו אותי? שאלה טובה כנראה שלא קיים כל כך...לפעמים קיים בכמויות לא הגיוניות בכלל...מבין??? מוזר אני נמצאת בשני קצוות...או שממש לא אכפת לי או שכל כך צריכה...למה יש קצוות כאלה? אתה יכול להסביר גם מה המשמעות של חשיבה של שחור לבן? או שהכל טוב ממש או שהכל רע ממש....מאיפה זה נובע??? האם אצל כל אחד ממקום אחר????? בטח תאמר שאני צריכה לברר זאת בטיפול אבל אולי באופן כללי אתה יכול להסביר למה אני חווה כל דבר בצורה קיצונית????

היי אודי אני מחפשת פסיכולוגית קלינית מסורתית /דתיה רצוי שהיא עובדת עם כללית מושלם אשמח לקבל תשובה במהרה

כשהכל דוקר, פוגע ומתמוטט- מאין שואבים כוחות ותקוה? הגעתי ממש למבוי סתום!!!!!!!!! המטפלת לא עונה. אני מפחדת שאשאב ליאוש, ואז... מה לעשות??

שלום רב אתאר תופעה, ואשמח לדעת האם יש לה אבחנה מוכרת בעולם הפסיכיאטריה. " אדם מסוגר/מופנם, הנוטה לחיות בתוך עולם משל עצמו. יש לו עולם פנימי משלו, שהוא יכול לחיות בו עם עצמו והמחשבות שלו שעות רבות. נמצא רוב הזמן בחשיבה. יוצר קשר עם הסביבה, אבל לא מרבה בדיבור. שפת גוף דיי סגורה, לא מביע הרבה רגשות. טיפוס שקט. מתקשה ליצור כימיה עם חברים, ולנהל קשר תקין עם בת זוג. *היה רוצה שהדבר ישתנה ושיהיו לו יותר קשרים וזוגיות (בניגוד לבעל הפרעת אישיות מופנמת) " האם יש לתופעה הזאת שם מוכר במדע המודרני? וכן טיפול מדעי?

אתה בטוב ? מקוה שהעיכוב רק מעומס ואתה בטוב. פתאום ראיתי אותך בדמיוני שוכב על הספה ומספר לנו עליך.. תחביביך, משאלותיך,תקוותיך ועוד.. מה אתה רוצה להיות "כשתהיה גדול"... שלך-במבי.

אהבתי..

בת הזוג שלי (בת 29) מרגישה ששום דבר בחיים שלה לא מסתדר. היא פוטרה ממספר עבודות כסטודנטית, גם בגלל הספק נמוך וגם בגלל איחורים. האיחורים בדר"כ נובעים מזמן ההתארגנות הארוך שלה בבוקר, או הקושי להתעורר. כשהיא עושה משהו, בעיקר משהו יצירתי, היא חייבת שהוא יהיה מצוין. קשה לה להתפשר, והיא מאוד ביקורתית כלפי עצמה. בהקשר זה - היא חייבת לסיים דברים עד הסוף, בלי להפסיק באמצע. כך היה שבתקופת הלימודים שלה, איחרנו להרבה מקומות. לטענתה, היא חשה מועקה כשהיא משאירה משהו 'לא גמור'. כשהיא מתארגנת לבילוי, לוקח לה הרבה מאוד זמן. היא חשה לא נוח עם המראה שלה. היא חוששת ממה שאחרים חושבים על המראה שלה. היא חוששת בכלל ממה שאנשים חושבים עליה. היא לא מרוצה מהאופן שבו היא מתבטאת בחברה, וחוקרת את עצמה בנושא במשך זמן מה לאחר מכן. היא לא מרוצה כמעט תמיד. היא למדה תחום מקצועי אחד, ולאחר מכן החליטה ללמוד תואר ראשון באחר (וסיימה בהצטיינות), מחשש שלא תשתלב במקצוע הזה. הלכה לעבוד תקופה מסוימת בתחום העניין הראשון שלה, אך מצאה שהתחום הזה מכיל אנשים דורסניים, לא אכפתיים, כפויי תודה. והיא - צריכה את הכרת התודה, היא צריכה שיכירו בביצועים שלה, ובאיכויות שלה. זה הדרייב שלה. כעת היא לא יודעת מה לעשות. כרגע היא לא עובדת, ולא בטוחה שרוצה להשאר בתחום שבו בחרה לעצמה. נוסף על כך, כשהיא נמצאת במצבי לחץ, ונמצאת מול המראה, יש לה נטייה לפוצץ פצעונים בפנים, גם כאלה שבקושי נראים. זה משהו שבסופו של דבר רק מזיק לה. אנחנו מנהלים שיחות נפש לעיתים קרובות מאוד. שיחות מאוד עמוקות, בהן אני מנסה לטעת בה קצת בטחון בעצמה. עצם היותי סובייקטיבי לגביה לא משכנע אותה לגבי היכולות שלה, ורק כשהיא מקבלת פידבקים חיוביים מהסביבה היא מרוצה (קצת יותר). בצעירותה ראתה 2 פסיכולוגים שונים (על רקע בעיות חברתיות), וגם אחד נוסף לפני כארבע שנים, שלא עזרו לה. כתוצאה מזה אין לה בטחון ביכולת הפסיכולוגים לעזור לה. אנחנו שואלים - מה הכיוון?

אני לא יכולה יותר עם כל המחשבות האלו.. אני טוחנת עד דק כל רגע ורגע שהיה בטיפול שוב ושוב. אין בזה תועלת, אבל אני לא מצליחה להפסיק. מצטערת שאני חוזרת על זה גם פה.. מחפשת נחמה.. הריק הזה כבד עליי.

אקווה שתוכל לענות לי, האם הפרעה גבולית מוכרת בביטוח לאומי? או שרק 'חולה' נפש. ולמעשה הסבל הוא לא פחות ממחלה, אף יותר.. מחכה לתשובה תודהרבה

אודי שלום רב, היה לי קשר טוב עם בחורה במקום עבודתי במשך שנתיים חשוב לציין שהיא רווקה ואני נשוי עם ילדים. לאחרונה גיליתי לה שאני מאוהב בה! אני יודע משיחות שלנו בעבר שאם הייתי בסטטוס אחר אזי הקשר יכל להתפתח. לאחר שסיפרתי לה היא ביקשה בכל לשון של בקשה לא לדבר על העינייןושבמצב הנוכחי אנחנו רק ידידים ואני מבחינתי הבטחתי לה ולא עמדתי בהבטחה! אני יודע שחוסר העמידה בהבטחה גרם לכך שהיא מתעלמת ממני באופן מוחלט וניתקה כל קשר איתי וכל ניסיונותיי להחזיר את הקשר למצב של ידידות בלבד עלו על סרטון.

אודי שלום, שאתה אומר חרדה למה אתה מתכוון? אני מרגיש אכזבה גדולה מאוד שלא עמדתי בהבטחה למרות שהבטחתי מספר פעמים והיא מבחינתה כל הזמן אמרה לא לדבר על העיניין או להסביר ושהכל כרגיל ובסדר. חשוב לציין שבמהלך הקשר לא נפגשנו מחוץ לעבודה! היא שיתפה אותי בדברים הקשורים לעבודה ודברים אישיים ואני אותה וכניראה שבמהלך הקשר הרגשתי כל כך חופשי איתה וסיפרתי לה על רגשותיי אולי בעקיפין אבל לאחרונה לא יכולתי כבר וזה הפך לישיר מאוד כי ידעתי מה היא מרגישה ומשיחות שלנו ידעתי שהיא מעוניינת בי אבל בגלל שאני נשוי ועם ילדים הקשר יכול להיות רק בגדר ידידות. מרגיש חסר עונים ועצוב מאוד שלא כיבדתי את בקשותיה ומרגיש לא הוגן כלפיה על כך ש"הפרעתי" לה אולי להתאהב במישהוא אחר למרות כל הסבריי היא ממשיכה להתעלם ממני ואפילו לא אומרת שלום. האם לתת לזמן לעבור עד שתירגע קצת או לרדת מהעיניין לתמיד, חבל לי לאבד קשר איתה וכרגע אני יודע שהיא פשוט לא מעוניינת בכל קשר שהוא.

רוצה לברך אותך ולאחל שבת רכה ונעימה, שלך-במבי כייף שיש שוב רצף. סדר.יש רצפה. גם כרית ושמיכה רכה.. :)

הי ליאורי, שמחה שיכולתי קצת ככה לעזור...אל תכעסי על המטפלת שלי היא רואה הכל...נראה שמשהו אצלי מאוד בעייתי....היא ממש לא קשוחה..היא חושבת שאני קשוחה עם עצמי...אני קוראת פה על מטפלים הרבה יותר קשים בהצבת גבולות למשל...ואודי..שוב שבוע אחד ממש לא דברתי איתה בכלל והשבוע הצפתי אותה במיילים.לא מוצאת איזון נכון.....נראה כי אי אפשר בכלל למצוא איזון........האם אתה חושב שאני צריכה להלחם לא ליצור קשר או להפך לתת לעצמי ל"הזדקק" כך קראת לזה אבל זה לא להזדקק זה לרצות אותה תמידית.....מבין????יחסי קרבה ריחוק....כדאי להלחם בזה, בליצור קשר כל הזמן????????לפעמים היא עונה ולפעמים כשזה מוגזם היא מפסיקה לענות.......מה עושים??????????מצד אחד בכלל לא מתחשק לי להלחם כבר.....להרפות מזה.........מיכ

איזה כיף לכולכן שיש לכן קשר כל כך אמיתי עם המטפלות שלכן, קשר כזה שמאפשר לכן לדבר איתן עם מעבר לשעה אחת בשבוע. אני עם הפסיכולוגית שלי לא מדברת יותר מהפעם השבועית - חוץ מזה אין תקשורת במשך השבוע. אני מקנאת בכן, הלוואי ויכולתי גם אני לדעת שהיא שם גם מעבר למה שצריך. רואים שאתן חשובות להן כל כך - האפשרות לשוחח גם במייל, החיבוקים, התמיכה האינסופית, המחברות שניתנות לפני יציאה לחופשה. גם אני רוצה ומקנאה. מצטערת שאני נדחפת, או שאני מרשה לעצמי לקרוא ככה את ההודעות שלכן, ולהתייחס לדברים אישיים שנאמרו, באמת מצטערת. סתם רציתי להוציא את התסכול שלי, סליחה שוב.

כי הוספת את התגובה שלי "אין לי סיכוי" ולא ענית לי עליה... מסתבר שזו הייתה משאלה, וכשהיא התגשמה אני מרגישה רק עצב וריק. אפילו לא כועסת עליך. אבל מרגישה רגועה, ועצובה. לא יודעת, כאילו בטוח לי ככה. בגלל זה אני מפחדת תמיד להגיב בשרשור כי אני בטוחה שלא תראה ותשכח אותי ולא תראה אותי. אפילו שלפעמים אני עלולה ממש לקוות שזה ייקרה. אוף. הכל מורכב כל-כך.. אתה חושב אודי, שבגלל שהכמיהה שלי היא למשהו בסיסי ביותר, אז אין לי מילים הרבה פעמים? פעם בשעה שהיינו בהיפנוזה אז ביקשתי לשכב על הרצפה והתכרבלתי להיות כדור קטן, המטפלת שלי כיסתה אותי ושאלה אם אני מרגישה קצת כמו תינוקת, ולא יודעת למה, זה עשה לי פרץ בכי לא נשלט והרגשתי כעס עליה, כאילו זה היה מבייש כל-כך ולא יכולתי לשאת את זה בכלל. אתה יודע אודי שאני שרה, נכון? אז בא לי לשיר ושיישמעו את כל הצלילים בקול שלי: "לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים להיצמד אל החיים חזק, לא לוותר להאמין בכל הלב , שיההי עוד טוב ושלמרות הכל אנחנו נתגבר..." מחניק לי בגרון. ליאורי

ליאורי יקרה, מאוד התרגשתי לקרוא את הודעתך. גם הזדהיתי.מאוד. גם קינאתי.. אני יושבת תמיד על השטיח שעל הרצפה ,נשענת על הספה ,מתכסה בשמיכה שלה ומניחה את הראש על הכרית שמונחת על הספה. בד"כ אני מתכרבלת .. מעולם היא לא כיסתה אותי. היא גם לא מחבקת אותי. היא בכלל לא נוגעת בי פיזית.זה חסר לי.מאוד. ושומעים את שירתך ,ושומעים את כל הצלילים בקול שלך. וזה נוגע ומרגש מאוד. וגם לי מחניק בגרון. תודה ליאורי.

תודה ... תודה רבה! את רגישה וקולעת כתמיד... יש ספר של דוד גרוסמן שנקרא "חיבוק" והוא מתאר ילד שמרגיש נורא לבד עד שהוא מגלה באמצעות אימו את החבוק זה כל כך קשה להצטרך את החיבוק .... כל כך כואב... לפעמים נדמה לי שאין עוד אף אחד שמרגיש ככה ואז אני קוראת על הילד של גרוסמן שמספר בעצם חוויה אנושית כל כך. ואם זה אנושי.. למה לא זכינו במבי? מה חטאנו שככה הנפש צמרה כל הזמן, מיוסרת... ? אני מקנאה בך שאתן נפגשות הרבה פעמים, שהיא מכירה אותך כזה טוב, שאת לא מתביישת ממנה... פעם כתבת לי שאת אומרת לה הכל... ואני רחוקה משם... בכלל אין לי מילים.. פעם כאב לי כל כך וישבתי בגבי אליה, כועסת. ופתאום שרתי לה בקול צלול שיר מיוחד מיוחד... שהיה בשפת האם שלה וצורגם גם לעברית. כשסיימתי שמעתי את נשימתה נעתקת. היא פרצה בבכי ואני הצטרפתי אליה. כך נפגשנו בלי מילים. רק כאב וצלילים. וזה היה חיבוק חם... תודה במבי. ליאורי

איך נפטרים מחרטטנות? אני כל הזמן מדברת שטויות. הכל כ"כ לא אמיתי אצלי.. אני מדברת הגיוני ונכון, אבל הכל שקר. נמאס לי מעצמי. בטיפול שהיה ונגמר זה לא היה ככה, גם כשדיברתי, דיברתי לא נכון ולא מדוייק. רע לי עכשיו. כל הזמן חושבת על הטיפול, אבל אין דרך חזרה לשם. "הדלת הפתוחה" שהוצעה לא נשמעה אמינה. אני בחיים לא אחזור לשם ולא לשום מקום אחר.. זה מפחיד מידיי.

פה אני יותר אמיתית, אבל מאד מודעת לכך שזה לא מרחב פרטי, ולכן נזהרת ומסתתרת, שחלילה לא יראו יותר מידי או יזהו. תודה לך על תגובתך שיהיה סופ"ש נעים

מסתבר שכן. אני נערה מפונקת . פונקתי בצורה השלילית . סיפקו לי כל גחמה וגחמה והרבה ביקורת רעה . האם קיבלתי פינוק חיובי ? רק כשהצטיינתי בפעולה מסויימת . האם מצבי יכול מעט להשתפר ? להשתנות ? ואם כן , כיצד ?

האם מבחינה אתית, מטפל רשאי להפסיק טיפול, במקרה שמטופל פונה לטיפול פסיכותרפי נוסף במקביל?

היי, מדי פעם לפני שאני הולכת לישון, המחשבות שלי מתחילות להתרוצץ לכל מיני מקומות, מה שקורה לכולם. רק דבר אחד אני לא מבינה - בלילה, כשאני חושבת, לפעמים אני יכולה להגיע לתובנות בנוגע לדברים מסויימים, לתכנן תוכניות, לחשוב על דברים שאני רוצה להגיד לאנשים מסויימים, לנסות לנתח ולהבין התנהגויות שלי ושל אחרים, להגיע למסקנות, לחשוב על החיים ומשמעותם וכו'. לפעמים אני מרגישה שהגעתי ל"הארה" בנושא מסויים. הבעיה היא שכל אותם דברים נראים לי הגיוניים רק באותו רגע. בבוקר כשאני קמה וחושבת על אליהם, פתאום הם מאבדים מהמשמעות שלהם, פתאום הם נראים לי לא הגיוניים, לא נכונים ואני לא מצליחה להבין מה כל כך מצאתי בהם. האם זה נורמלי? לפעמים בלילה אני יכולה להרגיש ריגוש, התלהבות (לא יודעת איך לקרוא לזה) ממחשבה שהגעתי אליה, והיא נראית לי כל כך משמעותית, נכונה והגיונית וקוסמת לי. ובבוקר אין שום סימן לתחושות מאלה, ואני לא מצליחה להבין איפה ה"קסם" בה. אם תיכננתי בלילה תכנית, או החלטתי להגיד משהו למישהו, להתנהג בצורה מסויימת או כל תובנה ומחשבה שהגעתי אליה, בבוקר היא מאבדת על עניין, כל טעם והכל נראה לי כל כך סתמי וטיפשי ולא הגיוני, ולא גורם לי לאותה התרגשות ש"מצאתי!" זה פשוט קורה לי כל הזמן, ורציתי לדעת מה זה אומר? אני מבינה שאנחנו משנים את דעותינו, אבל ייתכן שהניגוד הוא כה גדול? והדבר היחידי שמפריד ביניהם הוא שינה? זה לא שאני ממשיכה להרהר במחשבה ומגיעה למסקנה שהיא מוטעת, אלא פשוט הולכת לישון בידיעה שיש בידי אוצר, ובבוקר הוא נעלם כליל. אשמח לתשובה, ומקווה שלא יצאתי מטומטמת. תודה

היי, תודה על התשובה. אבל המחשבות האלה לא עולות בי בזמן שאני מרגישה שאני עוד שניה נרדמת, ובאמת במצב של בין שינה לעירות. אלא כשאני שוכבת בלילה במיטה, ולא מצליחה כל כך להירדם - בגלל שהמחשבות שלי מתרוצצות לכל כיוון. דווקא אני עירנית באותו זמן. אני מכירה את התחושה של מחשבות בין שני המצבים, ולהן אין כל כך הגיון, אני חושבת - הן יותר חלום שמתערבב עם המציאות. המצב הזה בו אני חושבת על כל מיני דברים יכול להימשך אפילו כמה שעות, כי הרי אני לא מצליחה להירדם. זה עדיין נורמלי? אני מקווה

שלום, מה ה"רווח" הנהוג אצל פסיכולוגים בין מטופל למטופול? אני בד"כ כי לא רוצה לאחר מגיעה אליה 5 דקות לפני הזמן, ויצא שהמטופל הקודם עוד לא הלך - ונוצר מפגש. היא טוענת שאני צריכה להגיע על הדקה לא לפני - שזה חציית גבולות. אני אומרת שזה שהיא נותנת כ 10 דקות בין מטופלים אולי חוסך לה זמן, אבל מאוד מזמן מפגשים - כמה פעמים ראיתי בכניסה לבניין מטופל עוזב

הי אחת, אני כותבת כי גם אני מגיעה תמיד 5 דקות לפני ונפגשת לעיתים עם מטופלים אחרים...בהתחלה זה צרם לי- המפגש הזה..היום התרגלתי ודוקא מעניין אותי לראות אחרים..אף פעם היא לא אמרה שזה חציית גבולות, גם אם הקדמתי ביותר מזה אני מחכה בכניסה ועוד בכלל מנסה לאטום ולא לשמוע מה קורה שם, כדי לתת פרטיות...ואם התחלנו 5 דקות קודם זה מתקזז בסוף הפגישה, כלם נותנים 10 דקות כך הבנתי...מעניין שאצלי היא דוקא אמרה שזו תכונה טובה שאני לא רוצה לאחר...כך שכל אחד רואה מנקודת מבטו..אני חושבת שרצוי לשאול למה היא חושבת שזו חציית גבולות, שתסביר...ותסבירי שאת לא רוצה לאחר..לדעתי בצדק...

את הקטע ביו-טיוב. היה מרתק!! אודי, אתה מרשים. אתה יודע אודי.. נולדתי עם בעיה רפואית ובטיפול שלי מבלי לשים לב-היא שוחזרה. אינני רוצה להיחשף אז אגיד בטשטוש מסויים. הייתה לי בעית שמיעה מסויימת ומבלי לשים לב, כשנאמר לי משהו קשה-הנחתי יד על האוזן. לפעמים גם לא שמכתי. המטפלת שלי זיהתה מייד שהייתה בעיה ושאלה אותי מה קרה באוזניים...כשסיפרתי לה, היא אמרה שאני כל הזמן נוגעת באוזן והגוף זוכר את התקופה של הדממה והבדידות. נגע לליבי מה שאמרת... הגוף זוכר. אולי זה המוח שהוא איבר הנפש? ואז זה בא מהגוף אבל זו הנפש ובעצם... אי אפשר להפריד בינהם ממש... אפשר ללמוד המון על בנאדם רק מהתבוננות שקטה. בסדנת פיסול שהייתי בה, ראיתי את המורה וידעתי שהיא ללא זוגיות, שהיא שונאת מתמטיקה, שהיא מעשנת ושיש לה היסטוריה כואבת מימי היסודי. אמרתי לה מה אני חושבת והיא הייתה מופתעת וחשבה שאני מיסטיקנית כזו... איך ידעתי אחרי סדנא מלאת משתתפים בת שעה וחצי מידע כזה? הסתכלתי עליה. לא היה לה נח בגוף שלה שהיה לטעמי מעורר קנאה. חבל שאף אחד לא מתבונן בי. אושר להיות חבוי ואסון לא להימצא... נכון אודי?

כואב לי לשמוע את היחס לעצמך..בעיקר כי יש בזה משהו שכל כך דומה ליחס שלי לעצמי לפעמים...ולשמוע ממשהוא אחר כל כך כואב הלב... אני בטוחה שגם לך יש אי שם מישהוא שאת משמעותית עבורו כמו שכתבת לאודי..כל אחד יכול להיות משמעותי בדרכו שלו (לא צריך להיות פסיכולוג בשביל זה:))גם אם כרגע זה לא נראה כך...אולי מחר תחשבי אחרת? מיכ...לפעמים קשה להכיל ממש...זה מה שיכולתי כרגע להגיד....

תודה לך..... זה נוגע ללב מה שכתבת, איך שכתבת.... אולי אני משמעותית... ? תודה שכתבת אבל אני מרגישה ריק גדול. לפעמים יש ימים פחות קשים אבל גל הזמן מלווה אותי כאב זה קשה ומעורר שאלה - לאן אני הולכת... גם אני לא יודעת מה להגיד... רק שאני נורא משתדלת. באמת. אינני יודעת אם אצליח, אם לא יהיה הכל לשווא ומצד שני-איזו ברירה יש לי? לוותר אני יכולה תמיד... נשמע לי שגם את נורא מתאמצת. לפעמים כשאני קוראת אותך אני כועסת על המטפלת שלך היא לא רואה את הפגיעות שלך? את הבלבול?? לפעמים נדמה לי שהיא קצת קשוחה איתך. את אמא, קראתי. ובוודאי הנשמות הרכות שנוצרו ממך ממלאות אותך ויחד עם זה אני יכולה לדמיין כמה קשה להיות בתוך טיפול עם ילדים... זה שואב... תודה שכתבת לי. יש לי עדיין רצון להישאר אדומה ושאודי לא יענה לי. שאני אהיה מושפלת. וזה חזק ממני... וכואב... תודה שכתבת לי מבלי שאבקש. שראית... תודה.

אני בת 29, סובלת מחרדות ולצערי חיה חיי הימנעות, מטופלת מזה 5 שנים בסרוקסט, המינון נע בין 1-3 כדורים במהלך השנים, הממוצע עומד על כדור אחד ביום.כיום אני מתככנת הריון ואני מעוניינת להפסיק עם הכדורים. בהתייעצות עם הפסיכיאטר המטפל ניתנה האפשרות להפסיק לגמרי (בהדרגתיות - כיום אני נוטלת חצי כדור ביום )או האפשרות לעבור לציפרלקס שיותר "בטוחה" במהלך הריון. במקביל הייתי במפגש ביו פידבק שבו ניתן לי תרופה שטרם התחלתי אותה. התעניינתי גם בטיפול CBT אך לצערי באזור מגוריי אין לי כל המלצה על מטפל. שאלתי היא - במידה ואחליט וקחת את התרופה של הביופידבק אם תהיה השפעה על העובר ? האם לא עדיף כבר לנסות להפסיק לגמרי עם כדורים / טיפול תרופתי ולדבוק בטיפול CBT וביופידבק? ושאלת המיליון דולר - האם אי פעם מפסיקים עם הכדורים, כי בתחילת הטיפול נאמר לי שזה לתקופה מוגבלת ולצערי אני איתם כבר 5 שנים. בברכה

איך הגעתי מאלוהים לשנאה עצמית? שאלה טובה. לא יודעת. אכתוב מה שעולה ואשמח אם תחווה דעה ותכוון. אני מרגישה המון שיש מעליי מישהו שמשפיל אותי כי מגיע לי. אני דפוקה. מרגישה ששונאים אותי. הרבה פעמים אני מרגישה שזה אנשים סביבי בעיקר אנשים קרובים. וכשקורה משהו שאני מאמצת עליו והוא נכשל אז זה מרגיש כאילו אלוהים עושה דווקא כי כל הזמן אני צריכה להיות מושפלת בלי קשר למה שאעשה. ואננ לא יכולה לסבול אותי. לפעמים אני עומדת מול המראה ומטיחה בבואתי כמה היא זבל. מאז הטיפול זה פחת אבל גם המטפלת שלי משפילה אותי. עכשיו כמובן שתציע שאני מעבירה וכמובן שהיא מותק. זו רק אני. לזה התכוונתי שלא משנה מה אעשה. זבל. תמיד זבל. המטפלת שלי משפילה אותי כשהיא מסיימת חמש דק' מוקדם, כשהיא מתעלמת ממיילים שלי, כשהיא מורחת קרם ידיים בזן פגישה, כשהיא טוענת שבכיתי במניפולציה. אני . ששנתיים בטיפול לא בכיתי. ולא אבכה יותר ליד אף אדם. ברור לי שזה מגעיל אותה. אז אני שונאת להיות אני והזעם על השפלות יוצא על מי שאשם: עליי. שאני זבל אחד גדול. האם יש חיים שלא ראוי לחיות אותם אודי? ומי אני שאחליט? לפי איזה מדד? החיים שלי בזבל. בטח גם אתה בז לי. חושב שאני שרוטה לגמרי. הכי אני רוצה שתשאיר את ההודעה שלי באדום. שכולם יראו איזה זבל דחוי אני. אז אפשר להחליף ניק ל"זבל"?

להינצל? כתבת שקשה לראות איך שוברים... אז אין סיכוי לדעתך? אני מרגישה אומללה אבל גם ברת מזל לפעמים

אתה עובד קשה כאן בפורום... מגיע לך לנוח. אתה עוזר ומשמעותי לכל כך הרבה אנשים. איזה כיף לך.

שלום ד"ר אודי, אני מתלבטת מה לעשות עם הטיפול שלי. התחלתי לפני כמעט חמישה חודשים. מצד אחד, כבר מהרגע הראשון, אני מאוד מחכה לפגישות. מצד שני, אני כל הזמן מרגישה שאין לי חשק לדבר עם המטפלת שלי. הרצון החזק ביותר שלי הוא רק לשתוק בפגישות, ולפעמים אני שותקת אך לרוב לא כי היא מחפשת על מה נדבר. יש לציין שלא חסרים לי נושאי שיחה באופן כללי, גם לא רגשיים. אך כשאני מגיעה אליה (או חושבת על המפגש הבא איתה) אני מרגישה שהכל נחסם מאחורי "קיר ברזל". דיברנו על זה הרבה וכלום לא קורה. מה דעתך? אני מאוד לא רוצה לעזוב, כי זו כבר המטפלת השניה שאני מנסה. (ניסתי אחת אחרת חצי שנה לפניה ועזבתי מחוסר התאמה). תודה-רבה!

אודי שלום, שירה, ולא שפרה. הבעיה הגדולה היא שדיברנו על זה המון. ואני מרגישה מבוי סתום. לכן חשוב לי לנסות לשמוע דעה חיצונית. אני מגיעה אליה, ואני מרגישה שאין לי חשק לדבר על כלום. אפילו על הדברים הכי קטנים: מה עשיתי, לאן הלכתי. לא דברים משמעותיים אפילו, שאפשר לחשוב שבגלל שהם תכנים כבדים אני לא מסוגלת לומר. עיקשות פנימית שלא נותנת לי לומר אף מילה. ואני מרגישה שאנחנו מתרחקות במקום להתקרב. אולי אני מחכה ממנה למשהו - לאמירה שאכפת לה, או למשהו כזה. הבעיה שכשהיא היתה אומרת, תמיד הגבתי בזלזול, אך הסברתי שקשה לי לקבל רגשות דאגה ממישהי שכמעט לא מכירה אותי. אני מרגישה זיוף, אפילו אם זה לא. וכנראה מאז היא לא רוצה לומר לי משהו כזה כדי שלא אגיב כך. הפחד הכי גדול שלי שהיא תתייאש ממני בסוף. בפגישה האחרונה הרגשתי שהיא מתחילה לרמוז בכיוון. ("אני לא רוצה להוליך אותך שולל" ועוד דברים דומים). ועוד משהו, כל פעם שאני מנסה לדבר בטיפול משהו קצת כנה שחשבתי קודם (בטיפול עצמו הרגש שלי נחסם), אני מרגישה כאילו אני מדברת לא כנה. אפילו שזה דברים אמיתיים ולא שקרים. וזה עוד דבר שמוציא לי את החשק לדבר. אני במבוי סתום... אשמח אם תוכל לתת לי כיוון... תודה רבה!

אם בכל זאת היה לך כח והגעת עד פה... קבענו שנתאם זמן לפגישה מחר. לא שומעת מימנו כלום ולא בא לי להיות היוזמת הפעם. לגטימי נכון? מטופש??

להרגיש רצויה ומחוזרת? וואו אני כזאת דפוקה.

כל כך הרבה מחכים לתשובה...מקווה שלא קשה לך לענות לכלם..ובכל זאת היתה פגישה הערב..לא יצרתי איתה קשר בין הפגישות שעכשיו נערכות פעם בשבוע, היה קשה לא ליצור קשר..פעם ראשונה שהיא לא בחופשה או משהו..ולא התנתקתי בראשי ממנה אלא חשבתי כל הזמן...אבל היה חג, לא רציתי להעיק...לא יודעת..בכל מקרה משהו קורה איתי...מנסה בכל הכוח לשנות..שהקשר איתה יהיה שונה, אחר, לא תלותי וגם לא מעיק......אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה...משהו מעיק עליי והפעם לא יכולתי ממש לומר לה....אבל דברתי על קשר שהיה דומה למה שנוצר בטיפול, לראשונה...אודי..משהו קשה לי ואני לא יודעת להגדיר...פשוט תהיה...וסליחה שאני מעיקה פה.........

היי, כאשר מישהי שמה היד שלה על חזה מישהי אחרת בכדי לבדוק אם היא לובשת חזיה או לא האם אפשר להגיד שזאת התעללות???? המקרה הזה קרה עם מישהי בגיל 12 מהדודה של הנערה בנוכחות ההורים שלה ודודתה השנייה וזה קרא רק פעם אחת, וברור שזה השפיע מאוד על הנערה ופגע בה מאוד גם מבחינה נפשית אז מה אפשר להגיד על זה?????

אחרי שעה שכתבתי הודעה היא נתקעה כי לא רשמתי כותרת. אני מרגישה שזו עוד בדיחה מזופתת של אלוהים בדרכו להשפיל אותי כל הזמן מרגישה שיש מישהו מעליי שמשפיל. דווקא. כי אני זבל. הלוואי שאני אלך לישון ולא אקום יותר לעולם. שונאת שונאת שונאת אותי !!! יצור נחות ודחוי. מגיע לי למות. אפשר להחליף ניק ל"זבל" ? זה מה שאני. זבל.

שלום אני בן 28 ויש לי חברה בת 23 כבר שנה וחצי כמעט ברור לי שיש הפרשים מטורפים בחוכמת חיים ואינטיליגנציה למרות שבלימודים בתואר בכלכלה היא מפציצה בציונים היא מאוד פרמיטיבית צריכה שהגבר ישקיע כל הזמן יבזבז יקנה ורק הוא ישלם כל הזמן ולא כזה מפריע לה שאני גם סטודנט היא לא אשת תקשורת לא מדברת הרבה ולא מתחברת לחברים שלי בכלל ובקושי מדברת עם המשפחה רק מנימוס זה נראה שכאילו אין לה מה להגיד או לדבר שיחות שטחיות מאוד...וזה מוזר שבלימודים היא מפציצה... אני לעומת זאת בעל עומק רגשות שיחות הבנה אינטלגנט מאוד... מן הסתם זה מוביל לריבים כל הזמן אבל אני לא מסיים זאת כי אין לי בטחון להיות לבד ואני מאוד אקנא אם אראה מישהו אחר איתה זה יוכל אותי ולאוו דווקא בגלל אהבה... אך מה שהכי חשוב לי לשאול זה: אני מרגיש שבשנה וחצי האחרונים נעשיתי חלול יותר פחות חד פחות חכם פחות תקשורתי וכל החיים הייתי דברן ואיש מכירות מעולה ... רציתי לשאול אם זה קשור בגלל שהיא ככה כביכול אז גם אני הופך להיות ככה... וזה הוריד לי את הבטחון העצמי ככה שגם להתחיל עם בחורות ירד לי הבטחון אני מרגיש שהזדקנתי והתכערתי... האם אוכל לחזור להיות מה שהייתי לפני שהכרתי אותה? והאם זה בכלל נכון או הכל הדמיון שלי?

שלום לך ושבוע טוב בגיל 16 בערך לקחתי גז מציתים רציתי לדעת האם השימוש יכול לגרום לקשיים בריכוז ובזיכרון ופגיעה מוחית של תאיי המוח. בנוסף הייתי רוצה לדעת האם בבדיקה אפשר לראות תאי מוח מתאים? האם יש דרך לשפר את המצב? כיום אני בן 23 ולאחרונה עקב מתח רב ואולי גם קצת חרדה כל העמוד שדרה שלי כואב ובנוסף הצוואר \גוגורת וכל האזור מאוד תפוס יש לי קשיים בנשימה ומחשבות שווא רציתי לדעת האם כל הסימפטומים האלה מראים על הפרעת חרדה והאם היא יכולה להשפיע ברמה גבוהה על הזיכרון \יכולת קוגנטיבית? אני רוצה לציין שהייתי יותר קטן הייתי ממש חכם ומאז שלקחתי את הגז מציתים ובנוסף עשנתי המון גראס + היה לי תקופה שעברתי בה המון רגעים של חרדה ומתח נפשי ברמה מאוד גבוהה נדפק לי קצת השכל הייתי רוצה לדעת מה נראה ללך הגיוני שגרם לכך האם זאת החרדה\גז\גראס והאם יש דרך לשפר את המצב . תודה רבה השואל.

שלום, אני בחור בן 19 ולאחרונה שמתי לב לתופעה שכנראה מלווה אותי כמעט כל החיים, רחמים עצמיים. אני מרבה לספר לאנשים על דברים שקשים לי ומנסה למצוא בכך נחמה ובפטבקים מהסביבה. הייתה תקופה שהייתי בוכה על מנת להרגיש טוב יותר, ואולי גם מפתח לעצמי באופן תת מודע בעיות על מנת שארחם על עצמי. הדבר מפריע לי מאוד. אני משתדל לזהות מקרים בהם אני משתמש ברחמים ולחדול אותם אבל הייתי רוצה לקבל אולי עוד טיפים איך להפסיק את התופעה. תודה רבה

איך עושים זאת בדרך אחרת אם זקוקים לתשומת לב חומלת ודואגת? אם לא דרך עוררות רחמים אצל האחר? איך גורמים למישהו אחר לדאוג לך?

אין לי תקווה לרוע המזל נולדתי הומו, והייתי מעדיף אם הייתי אישה. אני לא אהבתי את התפתחות המינית שלי, כלל וכלל לא. לא אהבתי שאברי המין עצמם גדלים, לא אהבתי שמתקפת שיער צומחת בכל מקום. והכי איום שחוויתי את זה בכלל, וכאילו התרגלתי לזה. במיטה אני מעדיף להיות פסיבי-הנחדר. אבל זה כואב וזה לא בנוי לזה, לכן אני לא מקיים את הנוהג הזה כמעט כלל וכלל. אני יודע שבעצם להיות הומו או טראנס . . .זה מוח נקבי בתוך גוף זיכרי. אני מבין שאברי מין אמורים להתחבר ופתחי יציאה אמורים להישאר פתחי יציאה. שלסטרייטים יש אפשרות להביא ילד גנטי משלהם ממי שהם אוהבים. שאין להם בילבול מגדרי בגיל הרך, ובילבול בנטייה המינית בגיל ההתבגרות. בעייני יש 4 פיתרונות למצבי -1- להיות הומו -2- להיות טראנס -3- לקחת טיפול להפסקת מיניות -4- אם אכתוב לא תעלה את ההודעה. לגבי ה-1- וה-2- שניהם שקר, שניהם פרוצדורה, של כאילו זה המצב. גם הניתוח או הכדורים לא באמת משנים אותך לאישה, ומחכים ומחכים שתגיע לאליהו הנביא . . . שתתרגל להיות הומו, או שיגידו. . שתתבגר. . . עד גיל 22!. . . עכשיו נזכרים אתה כבר גבר לגמרי.כתפים רחבות,קול,מבנה פנים מה לא. לגבי אופציה ה-3- יכול להיות טובה אולי, אבל מי יעזור לי ?! לגבי האופציה ה-4- בטח לא נדבר עליה, אז אני ישאיר לי ורק אחשוב. כמו שאתה מבין איבדתי תקווה אני כבר נמצא בקטסטרופה ולמה? זה לא משהו שאפשר לשנות, לרוע המזל כמעט הכל אפשרי בחי היום יום שלי אבל זה.. . עצוב אי אפשר להפוך את עצמך לאישה אין כזה כדור שיתן לך רחם במקום פרוסטטה,שחלות במקום אשכים,דגדגן במקום פין ועוד. ויותר גרוע כל הזמן הזה, שמיום ליום זה מתפשט עליך כמו נמק. . . מי יחזיר לי נעורים וילדות, בהם אתה מתגבש עם מי ומה שאתה ומתבגר עם זה, הרי יש יתרון וחיסרון לכל מין. אז אי אפשר לתקן את הגוף מהשקר הזה. ואי אפשר לשנות,לשכוח,למחוק,לחזור הזמן אחורה. העולם הזה שהוא לא שלי ושאיבדתי ושביזבזתי עומד בפרשת דרכים לכן אני בוחר שאו להפסיק את המיניות ואהבה ולחיות עם מה שנשאר, או לאעלם מפה ודי. מחכה לתשובתך ותודה מראש

אני (ביחד עם אחותי התאומה) נולדתי בסוף חודש שביעי (במשקל 1.600) והייתי באינקובטור 3 שבועות עד שהשתחררתי הביתה...רציתי לדעת האם הדבר הזה שלעצמו יכול לגרום לאיזשהו חסך רגשי עמוק או לבעיות רגשיות בבגרות...שכמובן יש לי... תודה!

שלום, יש לי בעיה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן. כשמישהו נוגע בי באופן פתאומי או מבלי שאני מצפה לכך, אני קופצת ונכנסת לפאניקה (מתנשפת ומפוחדת מאוד). מה יכול להיות הגורם לכך? והאם יש דרך לטפל בזה? תודה מראש

שלום, אני רון בת 18. בשנה האחרונה ההתנהגות שלי מאוד השתנתה. הייתי מאוד חברותית, כל הזמן מבלה יוצאת למסיבות מחפשת רק חבר'ה כל היום. בשנה האחרונה אני מרגישה שלא בא לי לראות אף אחד, טוב לי בבית עם עצמי. נהייתי "כבדה" וחסרת מוטיבציה ברמה מגעילה. אני יכולה יום שלם לשבת עם עצמי לא לצאת מהבית ולא לדבר עם אף אחד. אין לי כוח לעשות כלום, אני דוחה הכל. אני יודעת שיש בי קצת יותר מכלום ופשוט בשנה האחרונה נהייתי בן אדם אחר אני רק מחפשת איך להיות לבד כל הזמן. חשוב לציין שלא קרה לי שום דבר מיוחד שגרם לי להסתגר ככה. מאילו סיבות התנהגות כזו יכולה לנבוע?

היי אודי, קודם כל תודה שהגבת מהר [: אני פשוט מרגישה שאני לא באמת חשובה לאפחד שאני לא כ"כ משמעותית בשביל אנשים..אפילו עם בנים כבר לא מתחשק לי להפגש.. לא באלי כלום באלי לשבת כל היום מול הטלוויזה / לבהות בקירות..אני רוצה להתחיל טיפול אבל אני חיילת..אני יכולה להתחיל טיפול באופן פרטי? בלבלתי אותך לגמרי, אבל זה בעיקר כי אני לא מצליחה לשים את האצבע על הבעיה שלי.. תודה, רון