פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, עבר הרבה זמן מאז הטיפול... ויש משהו שההיתי רוצה לשתף אותו. לא יודעת מה לעשות.. איך אתה ההית מתייחס לו מטופל לשעבר שלך היה רוצה לספר לך משהו, מבלי לחזור לטיפול? זה נראה לך מתאים? אני מרגישה שהלב שלי סתום. אני אוגרת בתוכי את כל הכאב. המועקה כבדה.. הלוואי וההיתי יכולה לבכות, לשחרר..
שלום חליל, תלוי מה. עדכון רלוונטי - נשמע מתאים. סוגיה מהותית מצריכה לשאול מה התכלית בפניה כזו ולמה את בעצם מצפה. אודי
לאודי שלום, אני נורא עצובה ומדוכאת.ההורים שלי שונאים אותי.תמד מתפרצים עליי וצועקים,מקללים אותי בשמות גנאי קשים,היחס שלהם תמיד היה כלפיי כזה מזלזל ופוגע מאד. מילים כמו "כלבה "מטומטמת .. "רעה, לא סובל/ת אותך", וכדו...אלו המילים הקלות .. את הקשות קשה לי לכתוב פה. אני מאד נפגעת ומסתגרת והם מעלמים ולא מיתייחסים אליי ולעובדה שהם פגעו בי,לעולם לא מבקשים סליחה ועוברים עלזה לסדר היום..יוצא שאני מסוגרת לבד בחדר בוכה הרבה מיואשת מהחיים ,מזה שהם לא אוהבים אותי ואני לא חשובה להם מספיק כדי שיפסיקו להתנהג ככה או אפילו לא חשובה כדי שיבקשו סליחה. הם כאילו מחרימים ולא מדברים איתי כמה ימים כלום ואז טיפה מתייחסים או שואלים משהו סתמי קטן ואיך שרואים שאני עונה להם זה בשבילם חזרה לשגרה כאילו לא קרה כלום ואין שום התייחסות לכל מה שהיה קודם ולקללות שלהם ,ואין חרטה מצידם. הם ממש לא רויאים אותי ובאיזה מצב אני נמצאת. אני שוקעת. לא רוצה לחיות יותר.היתיאשתי מהעולם הרקוב הזה..אין לזה פתרון.הם שונאים אותיממש.את האחים שלי הם אוהבים ומתיחסים לכולם בכבוד ובחיבה.. ,ורק איתי היחס מקולקל ודוחה.. הם לע מתעניינים בי בכלל ,לא עוזרים לי בכלום, פשוט אין התייחסות. רק קללות ומילים פוגעות הם אומרים וכועסים ללא הצדקה,מחרימים,וחוזרים לשגרה. אני בכלל לא מעננינת אותם והם לא דואגים לי. לא עוזרים לי להתקדםפ בחיים ואני כל כך צריכה אותם..אמרתי להם את זה והם כעסו ונכנסו שוב להאשמות וברחו לחדר שלהם.. לא לפני שקיללו אותי שוב. אני לא מחזיקה עוד מעמד.זה כואב לי שאין שום שינוי והמצב גרוע.
שלום כנרת, את מתארת מצב קשה של התעללות. לא כתבת בת כמה את והאם את מתגוררת אתם או לא. אם כן - ייתכן שכדאי לך לשקול בחיוב יציאה מהבית למסגרת חלופית ומגנה. אם את בגירה - אולי מעבר לדירה משלך יכול לעזור. התמונה שאת מתארת נשמעת קשה מנשוא וההתמודדות צריכה להיות על ידי שינוי הסביבה בה את חיה והשגת שליטה טובה יותר. זה ייתן מענה לתחושת הייאוש שתארת. בהצלחה, אודי
שלום אודי ותודה על התייחסותך ועל ההקשבה. הצרה שאין באפשרותי כסף על מנת לעזוב את הבית ולהתגורר לבדי, אין לי עבודהגם ואני בקשיים המון לחצים וחרדות ,דיכון קשה אני לא מתפקדת בכלום..לוקחת תרופות והמצב לא משתפר.אין לי למי לפנות עוד.. אני בת 27 ולצערי טרם הצלחתי לצאת מהבית.במרפאה הציבורית בה אני מטופלת לא ראיתי רופא זמן רב יש שיבושים רבים בעקבות השביתה שהיתה ורופאים שעזבו,תורים שהתארכו יותר ויותר והרבה ביטולים מצידם... אני כבר לא מחזיקה את עצמי יותרץאפילו אין לי חברים לדבר איתם מעט או לברוח אליהם.,ממש במצב של כלום. ענקי. ההורים לא רוצים שאני ילך לגור בהוסטל או דיור ציבורי מוגן. הם טוענים שזה לא לעניין והכל שם מוזנח ואין מצב שיסכימו.. מצד שני הם לא סובלים אותי בבית .מקללים וכועסים הרבה. רוב הזמןן פשוט לא מתייחסים אליי יותר .כבר כמה שנים ולא חושבים איך לעזור לי להתקדם.. אני שבורה. באמת לא יודעת לאן להמשיך...
לפני כמה זמן התחלתי עבודה חדשה וגם קצת חיים חדשים וכתבתי פה על זה אבל אתה כנראה לא זוכר, בכל אופן מאז מה שקרה זה שגיליתי שאני בהריון וסיפרתי על זה למישהי מהעבודה אני לא יודעת למה ואיך אבל כעבור יומיים בדיוק פוטרתי. עכשיו אני יושבת בבית כבר שבוע מובטלת בהריון ולא מעשנת, כשגיליתי שאני בהריון הפסקתי לעשן בכלל מ20 סיגריות ביום עברתי ל0.. ואני בוכה ורק בוכה כל היום זה בגלל שאני מובטלת? או בגלל הסיגריות או ההריון או בגלל שאני יודעת שאני אשמין? הכול התרסק פתאום למרות שבעצם כל מה שקרה זה שפוטרתי, וההריון שזה בעצם אמור להיות משמח. מה אני עושה כדי להפסיק לבכות ולהטריף את חבר שלי? אני לא יכולה לחזור לעשן או להקיא שתי המשענות היחידות שידעתי להשתמש בהן אי פעם בגלל ההריון אז מה עושים?
שלום אנה, נשמע שזה הכל ביחד: גם הפיטורין, גם השינוי ההורמונלי וגם הפסקת העישון (עישון פועל לעתים כאנטי דכאוני, ולכן תרופות להפסקת עישון אלו תרופות נוגדות דיכאון). מה שאת יכולה לעשות זה לשוחח על רגשותייך עם חבר שלך. זו משענת עדיפה מלהקיא או לעשן (שתתי התנהגויות מזיקות מאוד). אודי
נפגשתי איתה בסוף אתמול בערב..כנראה שלא יכולתי אחרת...רציתי או להפרד או להפגש מיד......היו הרבה חילופים בנינו...ובסוף היא פשוט נלחמה עליי זאת ההרגשה...עמדה בגבורה...לא יכולה לשתף בכל מה שעברתי... כרגע רק צריכה ממך שקט..משהו מלטף...אולי שיר? היום רק חשבתי המון המון עד שהראש שלי ממש כאב....שקט ולחזור לטיפול ואולי גם להנות ממנו?
הי מיכל, שיר שאני מאוד אוהב וכבר קישרתי אליו לא פעם. יונה וולך כתבה, והיא יודעת על מה היא מדברת... http://www.youtube.com/watch?v=Zuj6i9glLmg אודי
היא עוד לא "עלתה". שירי. (-:
נרגעתי, יש לי הרגשה שהטיפול קצת יהיה שונה מעכשיו...אני קצת חוששת גם... כי יש תחושה של זיוף שלי כזה..למרות שאני כל כך כנה איתה...אוף....מצד אחד מודעות העצמית גדלה..מצד שני לא ממש נחמד לגלות...וגם מנסה לשנות כל מיני דברים כמו שכבר ספרתי לפני...כן, שקט כרגע לא מזיק..וגם קבלה...
אודי שלום, הנני בשנות ה-20 לחיי, אני מרגישה כי אינני מסוגלת לגשת לדברים חדשים ולתקופות חדשות בחיים. הדבר מעכיר עליי ומשבש לי את מצב הרוח כבר תקופה ארוכה מאוד. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני שנה וחצי. התחלתי טיפול קבוצתי לפני 9 חודשים. אני מרגישה שמרוב פחדים אני לא מצליחה לראות מה אני רוצה לעשות בחיים והדבר מדכא אותי. חוויתי קשיים חברתיים בילדותי. גם קשיים משפחתיים ואני לא מצליחה לעבור הלאה ולנהל חיים ללא פחדים. אני מרגישה פחד מאנשים חדשים, פחד מדכא, פחד מבעית. אני מרגישה מיצוי מסוים מהטיפול, ואני שוקלת בחיוב לעבור לשיטת טיפול NLP, מה דעתך על שיטה זאת? ומה דעתך על הכתוב? תודה, מיכל
שלום מיכל, הבעיה ב- NLP היא שחלק מהעוסקים בו אינם אנשי טיפול ואינך יודעת אם נפלת על שרלטן או מישהו מקצועי. אני ממליץ לך ללכת על "הדבר האמיתי" - קרי, היפנוזה. אם תלכי למטפל המנוסה גם בטיפול קוגנטיבי התנהגותי (רצוי פסיכולוג קליני או פסיכיאטר) קרו בלוודאי שעבודתו תכיל את מה שעושים ב- NLP ואף יותר. אודי
אודי, אחה"צ אני נפגשת איתה .ממש עוד מעט. אני מרגישה שזהו . לא יכולה להחזיק יותר.אני מרגישה שזהו.היא בטח תעיף אותי אחרי זה אבל לא איכפת לי.במילא כבר לא איכפת לי מכלום ! אתה יודע אודי אפילו אם היא תתחנן בפני שאגיע אליה בחמישי ,לא אגיע. היום זו הפגישה האחרונה אבל אני אעשה את זה !! זוכר אודי שפעם אחרי עידוד שלך התקרבתי אליה, התיישבתי ממש צמוד אליה על הרצפה, הנחתי את הראש על הברכיים שלה וחיבקתי חזק את הרגליים שלה. זוכר אודי ? זה היה ממש ממזמן. אני הולכת לעשות היום !! עוד מעט ,בדיוק !!! אותו הדבר. לא איכפת לי מה היא תעשה. מצידי שתעיף אותי. אתה יודע אודי מה היא באמת צריכה לעשות ? להעיף ממנה את כל "כדורי הנפטלין" המיושנים שנדבקו אליה מפרויד ומהמכון הפסיכואנליטי המיושן הזה.ואולי אז היא תצליח לראות קצת אחרת ?? אולי אז היא תבין אותי ואת מה שאני עוברת ? אוףף אודי. תחזיק אותי שאני לא אעשה את זה.תחזיק אותי חזק לפני שיהיה מאוחר מדי!!!! אני יודעת שזו תהיה טעות ! היא לא מסכימה. היא מתנגדת.. איזו חוצפה !! ה-י-א מתנגדת !!! בטח גדלה בבית שההורים שלה כל היום חיבקו, ליטפו אותה, הקשיבו לה. שרו לה שירי ערש ואיתם היא נרדמה.. סיפרו לה אגדות והקשיבו לחלומות שלה..כל היום הם התבוננו בה במבט אוהב, מקבל,תומך..פנסים מאירים.. ה-י-א מתנגדת ??? שתתנגד ! אני עוד מעט נפגשת איתה ואני הולכת לעשות בדיוק !!! את מה שאני הכי רוצה. אני אתיישב צמוד אליה, אניח את הראש על הברכיים שלה ואחבק חזק את הרגליים שלה. ואתה יודע אודי ? כשהשעה תסתיים אני לא אשחרר אותה. אני אחזיק אותה כך לתמיד. ואם היא תרצה לזרוק אותי -שתזרוק. ממילא זו הפגישה האחרונה. אז לא איכפת לי מכלום !! וחוצמזה יש לי אותך. ואתה לא תזרוק אותי. נכון אודי ??? שלך-במבי.
אף אחד לא יזרוק אותך...ואל תזרקי את עצמך מהטיפול כל כך מהר... שוב אתמול רציתי כל כך לברוח....עשיתי משהו...שיגעתי אותה....ולמרות הכל היא לבסוף קבעה איתי לאותו ערב..ודברנו ונשארתי המון שם...והיו המון המון רגשות......והיא לא מוותרת עליי...כל כך רציתי חיבוק..אבל לא היה ואני חושבת למה רק אני צריכה לבקש ממנה האם היא לא מרגישה שזה מתבקש..חיבוק..להציע לי? אבל כנראה שמטפלים לא אוהבים להתחבק פיזית :) ואולי אפילו חושבים שזה מזיק....אז במבי יקרה, אשמח לשמוע מה היה בסוף...אבל בנתיים תרגישי בנוח בכל מה שאת רוצה לעשות שם...ותסמכי עליה שהיא יודעת מה טוב עבורך....אוהבת מיכ... אופס..כמעט חתמתי בשמי...
אתה צודק. אז לא מה עכשיו. אבל שמתישהו , אי פעם אבל לא מידי רחוק זה לא יהיה ככה? את זה אתה יכול להגיד או להאמין בשבילי? כי אני כבר לא יודעת. אז אולי אפילו רק תדע את זה בשקט. בראש שלך. אני חייבת שמישהו ידע משהו אחר ממה שקורה לי עכשיו אחרת אין מוצא שאני רואה וחשה ואז אני מתחפרת לי במקום הזה... ולאט לאט נקברת פה. בלי שיידעו.
רוני..מזמן רציתי לכתוב לך משהו, מכיל, אוהב..משהו..אבל כשאני בתוך סערה קשה לי לכתוב לאחר...ובכל זאת את כבר תקופה ככה...לא יודעת...חושבת עלייך ויכולה לומר שאני מאמינה בך...
הי רוני, אני בהחלט חושב, מחזיק ומקווה שדברים הם ברי שינוי. יודע שלמרות הקושי המתמשך דברים יכולים לנבוט ולצמוח. אודי
היי, בתקופה האחרונה הבחנתי בתופעה שנמצאת אצלי שעד עכשיו לא שמתי לב אליה,כיוון ועכשיו התחלתי להיכנס למסגרות חדשות. בדרך כלל אני בנאדם מאוד חברותי,דברן בסביבה הטבעית שלי, אבל שאני מגיעה למקום חדש, עם אנשים חדשים אני נהיית הבנאדם הכי שקט,מופנם ומאוד קשה לי להיפתח וכל מה שעובר לי בראש זה מה שהאנשים מסביב חושבים עליי. איך הם רואים אותי,מה הרושם הראשוני שלי, בטח הם חושבים ככה וככה וכמובן המחשבות שאני חושבת שהם חושבים עליי,שליליות. האם הדימוי העצמי שלי נמוך?או אולי זה משהו אחר?ואיך אפשר לטפל בזה? תודה.
שלום שרון, (לא הבנתי אם זה את או אתה...) לא בהכרח. ייתכן שזו חרדה. ייתכן שיש צורך בזמן "הסתגלות" על מנת להכיר את הסביבה ולהבין "מי נגד מי" בטרם ניתן יהיה להרגיש חופשי יותר. את תחושת הדימוי העצמי נראה לי שהאדם בעצמו קובע על סמך הרגשתו האישית... האם התחושה היא של דימוי עצמי נמוך? אודי
שלום ד"ר בונשטיין, ראשית אני בת, אני לא יודעת בדיוק אם התחושה שלי היא של דימוי עצמי נמוך, אבל מה שעובר לי בראש בכל מקום שאני נכנסת אליו הוא מה חושבים עליי,זה כל כך מעסיק אותי ומטריד לדוגמא נתבקשנו באוניברסיטה להתחלק לקבוצות ולהכין עבודה, אז הדבר הראשון שעבר לי בראש זה בטח אף אחד לא ירצה לעשות איתי בגלל שאני לא ניראת חכמה במיוחד,והינה כולם התחלקו כבר ורק אני נשארתי, או שאני מפחדת להביע את דעתי מול כולם שאני לא אראה בצורה כזו או אחרת.
שלום שרון, זו יכולה להיות חרדה ה"מתכתבת" גם עם דימוי עצמי נמוך. טיפול קוגניטיבי התנהגותי ו/או טיפול היפנוטי יכולים להיות מאוד יעילים בכך. למעשה, היפנוזה בשילוב כל אחת משיטות הטיפול הפסיכולוגיות (על ידי מטפל מורשה ומנוסה) יהיה יעיל כאן... אודי
צהריים טובים מקווה שהגעתי לפורום הנכון. במסגרת לימודי המשפטים אני עושה עבודת מחקר על התעללות מינית בחסרי ישע וזקנים. אני מנסה למצוא תיאוריות פסיכולוגיות הקשורות לסיבת ההתעלות בהם. כלומר מדוע הפוגע בוחר לתקוף דווקא חוסים/בעלי פיגור שכלי/אוטיסטים/ זקנים. אני מודעת לעובדה כמובן שזה קשור באי יכולת הנפגעים לדווח או תפיסת מציאות לא נכונה שכן הם אינם מודעים כמו שאר האוכלוסיה להיות נפגעים מינית, אך אני צריכה תיאוריה שתומכת בזה. אודה על עזרתך שכן אני בטוחה שנושא זה נחקר בעבר. תודה רבה
שלום אורית, זה קשור להיבט פסיכופטי או נרקיסיסטי, כנראה, בו הזולת נתפס כאמצעי לסיפוק עצמי, ואם הוא חסר ישע - זה יותר קל. חפשי חומר על הפרעת האישיות הפסיכופטית (מקוויליאמס כתבה על כך ספר מצויין, בוודאי תוכלי להשיג בספרייה או לרכוש) - מהכיוון הפסיכודינמי. זה ייתן לך כיוון תיאורטי טוב.מעבר לזה - חפשי עם מילות מפתח במאגר המידע PSYCHNET או דומה לו. אודי
מה זה אבחון פסיכולוגי וטסטים יש רתיעה מלגשת הייתי מבקש פרטים. האם מי שיש רקע בציור יכול לעוות את הבדיקות?
שלום, רקע בציור לא יעוות את הבדיקות. מדובר על שורה של מבחנים המספקים תמונה מלאה ורחבה של האישיות, החל מתפקוד קוגנטיבי וכלה במבנה האישיותי ובתפקוד הרגשי. אודי
סליחה. מרגישה שכועסת על כל העולם. זה אולי מן תסכול כזה. אבל זה לא אתם, זו אני ...
את היחסים שלי עם המטפלת.......כתבתי לה ובקשתי שתקרא פה..ובקשתי פגישה בכל זאת השבוע...היא סרבה ואמרה שצריך להלחם באמפולסיביות.....וכתבה שהיא עדיין פה בשבילי למרות שלא היה לה נעים לקרוא.....כתבתי שאני מניפולטיבית ושלא מגיע לי שתהיי פה בשבילי ועוד.....לא חשוב....לא התכוונתי לפגוע בה, זה לא בכוונה אני רק מנסה להבין למה תמיד אני חייבת שיהיה רע בסוף פגישה.....אוף.......וגם מעולם לא התכוונתי להגיד שרע סתם או בגללה או להצדיק את בואי אליה זה לא נכון!! שום דבר לא נעשה בכוונה.....אוף אודי.הרסתי הכל.........לא מגיע לי להגיע לשם יותר.נמאס לי......כנראה שאני לא ראויה לכלום.........
הי מיכל, היא עדיין איתך, ואני משער שהיא תעמוד באי הנעימות. יוצא מכך שקרו בלוודאי תיווכחי לדעת שלא הרסת שום דבר ושהכל עומד עדיין על תילו. אני מקווה שתוכלי להבחין בכך... אודי
תקרא את ההודעה שכתבתי אצל במבי...אני סיימתי להתחרבש בטיפול....ורע לי באמת ולא בשביל כלום או סתם כי בא לי ליטוף ממנה........למה אי אפשר גם לראות את זה אחרת?????????
שלום רב, מאז שהתגרשתי לא מבין מה קורה איתי...אני מוצא עבודה נכנס לשגרה כל שהיא ופשוט אחרי חודש חודשים עוזב הכל בטענה שהשגרה לא עושה לי טוב. כרגע אני לומד ועובד וממש נהנה גם בזה וגם בזה ופשוט אני רוצה לעזוב הכל ולפרוש.אני לא מבין למה זה קורה לי כל פעם מחדש באמת... זאת כבר עבודה שלישית שאני ככה עוזב. ואף פעם לא הייתי כזה..
שלום מאור, אתה מציין שזה קורה מאז גירושייך. מן הסתם - זה קשור לכך. ייתכן וזו תגובה התנהגותית למצב רגשי (שעליו לא כתבת). ייתכן שזו תגובה דכאונית. אשאל אותך שאלה: האם אתה יכול לספר איך אתה מרגיש? אודי
קצת קשה לי לדבר על זה... אבל אני מרגיש לא כל כך טוב.... כל דבר שאני עושה ומתחיל לטפס למעלה נמאס לי ממנו...בדיכאון כמעט תמידי... כל הזמן חושב שאין לי מה להפסיד... והכי מצחיק שאני בטוח בזה.. אני כיאלו בונה משהו..ובשנייה הורס אותו
אודי הי, לא יודעת מה קורה איתי.. מרגישה צונמי .. ואולי אני קודחת מחום ?? גם עם "אמא צביה" עברו ימים לא קלים .. אולי חנוכה..יהודה המכבי של הנדל.. השיר בואי אמא... ועוד ?? כולם נכנסים לסיר אחד ,מתבשלים,מתבשלים ויוצאים מהם שדים לא קלים ..?? אני ב"חירפון" לא קטן.. האמת היא שאני רותחת עליה !! כן, על "אמא צביה". למה היא לא מחבקת אותי ? מה אני כבר מבקשת ? ח-יב-ו-ק ?? כל כולה ח-י-ב-ו-ק ! כזה חיבוק כמו של ה"ביג מאמא".. שאלתי אותה בפגישה האחרונה על מה ולמה העיקשות הזו שלה ? למה היא כל כך נאחזת ב"מקצועיות"? האם זה בכדי להגן עליה ? ומפני מה/מי היא צריכה את ההגנה הזו ? אמרתי לה:את הרי אמרת לי שאת ויניקוטיאנית וויניקוט עצמו החזיק את ידי מטופליו אז למה את לא ? איזו ויניקוטיאנית את ? והיא ענתה לי שהיא לא נוהגת לחבק בטיפול (ברוח הדברים הללו) ואני כל כך מבולבלת אודי. אני רוצה להכניס לה מכות .וואוו מכות..ועוד איזה מכות.. באמת אודי, אני רוצה להרביץ לה ולהרביץ לה ולהרביץ לה עד ש ???? אודי שתדע שאני משתגעת. באמת. אני מפחדת. נורא. אתה הרי יודע שאנחנו נפגשות 5 פעמים בשבוע וזה לא על הספה.וגם לגבי זה שאלתי אותה כבר כמה פעמים. איזו פסיכואנליזה זו שזה לא מתרחש על הספה ? אני רוצה על הספה ! והיא ענתה לי שהיא חושבת שנכון לי כמו שזה מתקיים עכשיו שהיא מניחה שטיחון קטן כזה על השטיח שעל הרצפה בצמוד לספה, אני יושבת עליו (על השטיחון)"מקופלת" ,מתכסה בשמיכת הצמר הרכה שלה ומניחה את הראש על הכרית שמונחת על הספה..נשמע קצת מסובך אבל כבר התרגלנו לזה ממזמן..והיא טוענת שהיא לא רואה צורך בשינוי המצב הזה, מה עוד שהיא חושבת שבגלל הפגיעה המינית שחויתי בילדותי לא תהיה תועלת בספה אלא היא (הספה)רק תעורר חרדה מיותרת שלא תקדם.. אודי, אוףף ..נמאס לי מכל הדיבורים הרציונליים שלה. אני רוצה לשכב על הספה ושהיא תשב על הכורסה קרוב קרוב אלי. ממש צמוד על ידי. תכסה אותי בשמיכה רכה,תניח לי רטיה קרה על המצח,תסתכל עלי במבט אוהב כזה..עיניים כמו זוג פנסים מאירים, תלטף לי את הפנים תחזיק לי את היד ותשיר לי שיר בשקט בשקט עד שאני ארדם.. לא רוצה לשמוע ממנה אף לא מילה הגיונית אחד. שום דיבור ראציונלי. כבר יוצא לי עשן מהאוזניים מרוב דיבורים ראציונליים. אודי, אתה שומע את הלב שלי שמתפוצץ? שומע אודי ? הכל מתיז דם מסביב. נהרות דם זורמים בשצף קצף ולשונות אש יוצאים ומלחשים : ראא-צצציו-נאאאללל...ראא-צצציו-נאאאללל..ראא-צצציו-נאאאללל.. מה אני כבר רוצה אודי ? ח-י-ב-ו-ק ?? למה היא לא נותנת לי ?? למה היא כל הזמן צריכה להכניס בי ראציונליות ? אם היא תכניס בי שוב ראציונאל ,אני אכניס בה מכות ! בעברית פשוטה קוראים לזה ק-מ-צ-נ-ו-ת !לא ראציונליות . כל כולה ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק שורש ח.ב.ק. קצת מזכיר ח.ב.ט גם חנק אוף אודי, דיר באלק אם תלעג לי על מה שכתבתי. גם לך אודי יש כאלו כמיהות ?/ געגועים? בעוצמות כאלו שיכולות לבקוע את כל הרקיעים ?? :( שלך-במבי :(((((((((
רק רציתי להגיד לך שאת כזאת אמיתית וזה נוגע
סליחה במבי שזה ביחד.כבר כתבתי לאודי מלא אני מוצפת נורא......הי במבי...אני קוראת אותך ובוכה והלב בוכה..אוף...מצטערת את נוגעת בנימי נשמתי....נפשי יוצאת אלייך..הרסתי הכל בטיפול המזורגג הזה.כתבתי לה שביום ראשון שזאת הפגישה שלנו שתכין מכתב וגם אני אכין מכתב פרידה וזהו.נשבר לי מהכמיהות.לא רוצה לברר יותר כלום....והכמיהה הזו לשכב על ספה שגם אצלי היא חושבת שזה לא מתאים לי אנליזה כזו כי אני חופרת ומתחפרת ברע והטיפול שלי לא כזה בכלל...אוף.......את כל כך נוגעת וסליחה שאני מעכירה את האוירה........רוצה ביג מאמא רעיון לא רע.......אוף הכל הרוס לא רוצה לתקן כבר כלום.....הצילו אודי.מה עושים אי אפשר לחזור...לא ככה שאני כזאת שמחפשת לדבר על רע.....אוף....... בטוח שאני כבר שנואה נורא......סליחה במבי.סליחה שאין לי משהו חיובי היום........כל כך מבינה את הרצון לחיבוק.אני התחבקתי איתה פעם ומה יצא מזה? תלות רצינית........ובכיינות........אולי לא כדאי לך.רק לדמיין אותה מספיק......
הי במבי, לכולם, אני משער, עמוק בתוכם יש את הכמיהות האלו (או דומות להן), למרות שיש מי שהיטיבו לקבור ולהכחיש אותן. איני לועג לך כלל. נהפוך הוא. אני שומע את הרצון העז שלך במגע חומל ופשוט. באמא. כזו שמכסה, שומרת, מרגיעה. פשוט, יפה, נוגע. אודי
תודה לכם ! זה מרגיש לי עכשיו צורך פשוט ואנושי .. לא מרגישה כל כך חריגה.. תודה ! אז אתה שומע אודי מה היה ? נפגשנו היום והקראתי לה את ההודעה שכתבתי לך אתמול וגם את תגובתך. דיברנו ודיברנו ואיכשהו משהו נרגע, נעשה פתאום רך כזה ונסבל וכבר לא כעסתי עליה בכלל .ולאט לאט הרגשתי שאני מתמלאת אליה שוב בהמון אהבה וגם אמרתי לה שאני אוהבת אותה. והמבט שלה היה שוב זוג פנסים מאירים. אני מרגישה נעים בלב...הוא כבר לא מתפוצץ בכלל.. שלך-במבי. נ.ב דיברנו גם על הספה והיא אמרה לי שנמשיך לדבר על זה ואולי זה יהיה על הספה..??? פתאום זה נשמע מאוד מאוד מפחיד.. מה אתה אומר על זה אודי ??
יש ..אך זה חיבוק אחר.. אני צריכה חיבוק של א-מ-א !! מבינה ? של א-מ-א !!! אני גם יודעת ראציונלית שמה שלא קיבלתי בעבר ישאר תמיד בור ריק עבורי..חלל ריק שלעולם לא יתמלא גם אם "אמא צביה" תחבק אותי 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.. :( אני יודעת את זה ראציונלית אבל... :((
אחרי שבועיים שהרפתי ובאתי בכיף ובדרך חיובית לפגישה וספרתי על כל הטוב שפוקד אותי....בסופה שוב רציתי "להטיל פצצה" להגיד שיש משהו רע כי יש בתוכי משהו לא פתור ובאמת משהו טוב קורה אבל...והיא אמרה שזה יכול לחכות לשבוע הבא, והשאלה מה קדם למה האם בגלל שבאתי לפגישה שוב אני צריכה להראות שיש גם רע..ולבקש שוב לחפור....אוף...........ובסוף לא אמרתי מה רע...וויתרתי השבוע על עוד פגישה כדי להתחיל לנסות רק פעם בשבוע ולא פעמיים...ועכשיו רע לי עם זה.....ואתה יודע מה..כל כך קשה עם החלקיות שכל כך מתחשק לי להפסיק לבוא.... שוב... אולי באמת עדיף..אז אני לא אחפור ולא יהיה סיבה להראות שרע והכל יהיה טוב...לא?
הי מיכל, נשמעת כמיהה גדולה בדברייך, שדרך הדיבור על הרע את אולי מקווה להשיג. מה זה, מה שאת מחפשת ו"בורחת" ממנו? אודי
רוצה אולי אמא.....אבל למה דוקא דרך מה שרע? אולי אמא שלי חרדה לי רק כשרע לי.......למרות שתמיד אמרה כשרע לי שזה כלום ומה רע לך יש לך הכל?.....לא יודעת נשמע לך הגיוני?
אבל אין מה... פוחדת להתיש גם אותך.. נגמרת הסבלנות ממני. זה ייגמר?? אני מתכלה. מתייסרת. לא חושבת שיכולה עוד.
לספר שוב ושוב כמה קשר וריק וחשוך ועצוב ומתיש וגומר ואי אפשר ואין לאן ולא רואה מוצא? אז הנה. מספרת שוב ושוב ושוב. ונשארת ריקה וחלולה ולבד ומיואשים. אז מה עכשיו?????????????????
אמנם בdelay.. אבל תודה על תגובתך שם למטה.. אם את עוד זוכרת.. אולי ההלם מהאבחנה, הבושה והרגשת החשיפה מנעו ממני להגיב אלייך, אבל תודה על המילים שכתבת ואת תמיד מוזמנת להגיב. מיקה
בודאי שזוכרת...תודה על התודה :)
מנסה להרפות..להשלים..מתביישת בעצמי..כמה פעמים הייתי קרובה לתהום בגלל התחושה שרומיתי..שהצליחו לעבוד עלי..לפגוע בי..כמעט לא הייתי פה..מאבדת פרופורציות בקלות..ולאחר שמתעוררת מהתרדמת..(תרתי משמע)..הבושה מתעצמת - בגלל הטפשות שבהתחלה(שהייתי כל כך תמימה) ובגלל הטיפשות שבסוף (שהגעתי לקצה). וסליחה אודי..מצטערת שזה הגיע עד כאן.. עכשיו פשוט מנסה לשנות..לא כזה פשוט אבל..מנסה.. להשלים עם זה שלא אחנך את העולם..שתמיד יהיו בו נוכלים..חסרי מוסר.. שרק אותי יכולה לשנות.. להרפות מחוש הצדק הסופר מפותח אצלי.. לוותר על העקרונות..ולהשלים עם אובדן של כסף..כבוד..לטובת הבריאות הנפשית ואולי לטובת החיים שלי שנמצאים כל פעם בספק. משחררת שליטה מדומה על אחרים..לטובת שליטה על עצמי
הי מיקה, ללא מרכיב הבושה שבדברייך - הייתי אומר לך שזה נשמע חיובי מאוד, מה שאת אומרת. אבל הבושה החזקה, ההלקאה העצמית, עלולים "להריח" כמו תבוסה. אני מקווה שההשלמה היא השלמה אמיתית... אודי
הי אודי, שמחה שאני כבר קרובה למשהו חיובי...(: לא יודעת להסביר אבל מאז שיודעת על האבחנה, מנסה יותר לשלוט בה..כדי ש"היא" לא תשלוט בי"..כדי לא להגיע לקצוות.. לא יודעת אם זו לא אשליה..עובדת על עצמי להיות אדישה..קצת..לא להרגיש כל כך חזק כל דבר..או לפחות לא להחצין..כדי לא להתבייש אחר כך..ובאמת להרפות מניסיונות שליטה על המציאות ועל התנהגות של אנשים..במטרה להיות חזקה..להגיע לשליטה עצמית.. מקווה שלא אתאכזב..שלא אאכזב.. אודי, אתה חושב שיש לי סיכוי מול האבחנה הזאת?
אני בן 14 ומדי פעם למשל כשאני הולך לישון וזז קצת אז יוצא לי טיפות של פיפי וגם כשאני מתחיל לרוץ ובעוד כל מיני מקרים. איך אפשר להפסיק את זה? (זה קורה כמעט כל יום)
זו כמעט פעם ראשונה בחיים שאני מרגישה גם געגוע ולא כאב. משחזרת שוב ושוב ושוב רגעים טובים ולפעמים נמלאת כאב עצום עד שאני מדמיינת את המוות שלי ונעצבת לחשוב שאולי אין מוצא שרק המוות יביא סוף לכאב. לפחות הבנתי שאני לא רוצה למות. אני פשוט רוצה להפסיק לסבול ועד כה החיים שלי היו רצופי סבל רגשי קשה. הגעגוע מכאיב אבל מנחם באותו הזמן. זה מוזר... ואני גם לא נרדמת בלילות. אתה יודע אודי- יש לי שני מצבים של ביטוי אישיות. ליאור שישנה בלילה הקודם היטב ואז היא סבלנית, חייכנית ובעלת אורח רוח וליאור שלא ישנה כלל או רק נימנמה ואז יש לה פרצי זעם, כעס אימים , חוסר חשק יאוד. אני מניחה שלא ה-כ-ל מורכב רק מזה אבל הגעתי למסקנה הזו אחרי שבעצת רופא המשפחה נטלתי כדור שינה כמה פעמים והימים שלמחרת חלפו בשפיות. זה בלתי נסבל העייפות הזו. מותשת במרבית הזמן ואז הכל נהיה עצום אף יותר. מה דעתך אודי? יש היגיון בדבריי? נ.ב החלטתי לא לחזור לבנתיים מהנסיעה שלי. אין לי כח לשאת עוד כאבים. והגעגוע... צדק מי שאמר-רחוק מהעין רחוק מהלב...
שלום ליאורי, ראשית, ההבנה שאת רוצה להפסיק לכאוב אבל לא להפסיק לחייות - היא חשובה מאוד. שנית - יש הרבה הגיון בדברייך. שלישית - לפעמים צריך הפסקה, זה נכון... אודי
שלום, אני סובלת לאחרונה מסימפטומים של "binge eating disorder" אשמח לשמוע אם אתה יודע מה גורם להתפתחות הפרעה זאת ואיך ניתן לטפל בה? אני מאוד רוצה ומוכנה לעבוד בכדי לצאת מזה... תודה מראש ושבוע טוב
שלום, יכולות להיות סיבות רבות וקשה לקבוע מבלי להכירך. גם הטיפול תלוי באבחנה (קרי - בסיבה). אני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה. אודי
הי, סתם דפדפתי אחורה ופתאום ראיתי שכתבת לי הודעה...אז רציתי לומר תודה :) ואשמח שגם תשתתפי יותר(לא רק מאחורי הקלעים) חנוכה שמח
על לא דבר מיכוש. תודה על ההזמנה (אבל זה בד"כ לא כ"כ מתאפשר לי). חג שמח גם לך!
האם הטיפול עוזר לחולי סכיזופרניה?
שלום רב לך גלי חשוב לבצע הערכה פסיכיאטרית לגבי הסכיזופרניה ולאור התוצאות ניתן לשקול שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי + ביופידבק. תודה על פנייתך, אשמח להתעדכן בברכה ד"ר יגאל גליקסמן
היי אודי, אני תלמידת תיכון שחוקרת את נושא הגירושים והשפעת הגירושים על הילדים אשמח אם יש לך כמה טיפים במה להתמקד ואולי ספרים/אתרים ששווה לבדוק.. תודה ושבת שלום (: נועם
"איך מרגישים כאשר ההורים מתגרשים"/ ג'יל קרמנץ קישור לאתר שמציג את הספר: http://www.booksefer.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=28076
הי נועם, יש מספר מחקרים יפים בנושא ההקשרות (אטצ'מנט) לילדי הורים גרושים. נראה לי מעניין ביותר. אודי
לא שיש לי בעיה עם זה , אך אני מרגישה שהמון אנשים ניגשים אליי ומבקשים ממני עזרה.. שואלים שאלות שאני המומה שבכלל שואלים אותי וחושבים שיש לי את התשובה.. למה דווקא אליי? יש לכך סיבה? אני כן עוזרת אם יש לי את התשובה.. אך מהי הסיבה שאנשים מרגישים בנוח איתי?
שלום רונה, הייתי מחזי ראת השאלה אלייך: מה לדעתך הסיבה? (וזה אכן בגלל שאני חושב שהתשובה נמצאת אצלך...) אודי
כמה השערות: 1. אולי חושבים שאני חכמה 2. אולי כי אני עונה לאנשים 3.אולי אני מראה נכונות לעזור 4.קראתי באיזה מקום שעזרה זה משהו אבוציונלי ואנשים אם אותם גנים נוטים לעזור לאחד השני למרות שאז ניראה לי זה שולל אותי כי יותר מידי אנשים פונים אליי חחח. 4. אולי אני לא במודע רוצה שיעזרו לי לכן אנשים מרגישים בתת מודע את הצורך ומרגישים שהם יקבלו ממני את העזרה. 5. אולי אני ניראת אדם טוב..
הי אודי, אני צריכה לפרוק: אני לא יכולה יותר עם עצמי, קשה לי עם האנטרקציות שלי בחברה. מרגישה לא מובנת, מרגישה נלעגת. רוצה להעלם, או לפחות להיות שקופה, שלא יראו אותי. שלא יראו איזה בנאדם הזוי אני. איזה יום נורא... כל רגע ביום הזה היה תזכורת לכמה שאין לי סיכוי גם להיות בעולם וגם להרגיש טוב. אני מתארת לעצמי שגם פה יצאתי הזויה ולא מובנת, אבל אין ברירה. אני לא יכולה לפרט בפומבי מעבר לזה. מצטערת על ההודעה הסתומה, שבת שלום
הי חליל, אכן, רב הנסתר על הגלוי...אבל מקווה שהפורקן היה מסייע. את מוזמנת לספר ביתר פירוט (כמובן, בהנחה שמתאים לך) על מנת שנוכל להבין את הרגשת הלא מובנת שתיארת (למעשה, עכשיו מרגישים אותה, לא מבינים...לא רע...). אודי
שלום, אני עובדת כביביסיטר אני בת 20 פלוס ולפעמים האבא של הילדות לוקח אותי טרמפ הבייתה..כי לא תמיד יש לי רכב.. שאלתי, הרבה פעמים הוא אוהב לדבר כמובן על עצמו :) אך איני מבינה למה הוא מספר לי לאן הוא ואישתו יצאו ומתלהב מכך ושואל אותי אם אני מכירה את המקום, אני מרגישה שהוא מנסה להשוויץ בכך שהוא יצא..למה הוא מרגיש את הצורך להשוויץ? בנוסף לפעמים אני באה עם רכב אז הוא ואישתו אומרים לי להתראות והוא כמובן חייב להגיד ביי חמודה.. מה אני ילדה קטנה?! טוב הוא יותר מבוגר ממני ב14 שנה בערך אבל באופן כללי אני מרגישה המון פעמים שמתנהגים אליי כמו ילדה ולא בחורה..באופן כללי כשאני לא מכירה אני נורא נלחצת ליד אנשים וקשה לי לדבר אולי מהלחץ אני מדברת אחרת? אבל אני עובדת אצלהם כבר תקופה ארוכה וזה לא עובר לי מה כדי לי לעשות בכדי לשנות זאת?
שלום אלה, את יכולה לנסות ולהגיד שאינך ילדה כבר, ואת בת 20...אולי עדיין זוכרים אותך כילדה... לגבי האבא - ייתכן שהוא מרגיש מעין "הורה" שנהנה (כפי ששמת לב לכך) לספר ואולי אף להשוויץ מעט, וממקום כזה גם "שומר" אותך ילדותית... סתם השערה. אודי
"וממקום כזה גם "שומר" אותך ילדותית" - למה ש"ישמר" אותי ילדותית? הייתכן שהוא מרגיש משהו כלפיי? ולכן יש לו צורך לראות בי כילדה ולא כאישה? או האם אתה מתכוון שהוא מרגיש שהוא צריך להשאיר אותי ילדותית בכדי שהוא ירגיש המבוגר ולא שהוא ירגיש שהוא מדבר עם עוד מבוגר? קצת מבולבלת מההשערה ואשמח להבהרה.
בהתחלה שהאב היה מחזיר אותי הבייתה אחרי הביביסיטר בפעם הראשונה הוא רצה לקחת אותי עד פתח הבית ולא היה נעים לי ויש לנו בעיות עם השכן לא אמרתי לו זאת.. אז אמרתי זה בסדר תעצור לי פה בתחילת הרחוב והא כניראה נעלב מזה ואמר "מה את מתביישת ממני" ובלי לשאול אותי המשיך את הנסיעה ונכנס לרחוב ועצר לי ליד הבית..אני קצת נפגעתי כי ביקשתי משהו וזה הרגיש לי שהוא עשה משהו בניגוד לרצוני בכוחניות.. בהמשך הוא המשיך להחזיר אותי הבייתה.. הוא כבר החזיר אותי עד לפתח הבית.. נתתי לו מה שהוא רצה.. וראיתי שאין בעיות עם השכנים..שאלה: למה הוא חושב שאני מתביישת ממנו? כל החברים והחברות שלי עוצרים לי איפה שאני מבקשת ולא מזיז להם.. אשמח שתיתן לי השערה כי מרגיש לי שיש לו בעיה וזה מפריע לי.. אני לא חושבת שאני אוכל לעזור לו אך עם אני אבין אותו אולי פחות אני אקח ללב.
הטיפול שלי מטופש. מרגישה שהוא מתעסק רק בפני השטח, ולא בדברים שהם קצת מעבר. שטחי. רדוד. אין שם עומק. אולי הוא לא מוצלח? האמנם? או שאני? לפעמים אני חושבת שאני פשוט רדודה מדי, אין לאן להגיע.. לא מרגישה מצד המטפל ניסיון לגעת בעומק. אולי כי הוא לא רואה את מה שאין. אני שטחית! שטחית מדי בשביל טיפול. אז למה הוא לא מנסה? הכל אותו דבר, כל שיחה, כל מה שהוא אומר.. אותם דברים שוב ושוב ושוב. נמאס לי. אז, זהו. אני רדודה מדי. הטיפול הוא סמל לעולמי - ורדוד שם, זוהי השתקפות הנפש שלי.
שלום כאב, אולי זו השתקפות הנפש שלך (וא, אין הרבה מה לעשות...) ואולי זו השתקפות של הפחד שלך לגעת במקומות העמוקים יותר (ואז יש מה לעשות). העלי את תחושתך בפגישה. אודי
כאן. ריקה כל כך...
הי רוני, הרגשת ייאוש נשמעת מדברייך, ועצב רב. מקווה שבשבת אפשר יהיה לך להתמלא. שבת שלום, אודי
כזאת אני עוצרת רגע נשברת ושנייה אחר כך משחררת כבר לא הייתה לי הגנה
שלום לך, אני משער שהמלים שכתבת ברורות לך ויש בהן מטרה, אם כי אני עצמי לא הבנתי אותה... אודי
אודי, היא בחופשה אבל זה רק אומר שנפגש פעם בשבוע ולא פעמיים.זה הכל ואני בסדר ויודעת לשם שינוי שאפשר לסמוך על עצמי ואני לא תלויה באף אחד...ומנסה לעשות שינויים...ובכל זאת מחפשת משהו...קשה לסבול ולקבל את החלקיות הזו...שאני לא מתנתקת ממנה וגם לא מציפה אותה...זה אמצע אולי, וזה חיובי אמור להיות...אבל זה לא קל.....ולך... פתאום ככה הרגשתי שגיליתי לך עוד משהו בהודעה הקודמת..בלי לשים לב...למרות שכבר ידעת שאני מנסה לקבל את עצמי ולא להיות בקורתית כלפיי או לשנוא...כן יש קטעים כאלה...האם אפשר לקבל אותי בכל מצב, אני תוהה....והאם תוכל לומר משהו מנחם?..שאדע שיש כיוון ויש לאן לשאוף או להצליח לשנות וזה כדאי...למרות ה"ירידות" או הבקורת העצמית או התנצלויות אפשר לשנות את כל זה?...ולמרות שאינך ממש יודע מה אני משנה אצלי...רק אוכל לומר שזה גם קשור לקשרים במשפחתי...ועדיין לא בטוחה שזה נכון לעשות...קצת עידוד וכיוון היה יכול להועיל........מיכ
הי מיכל, מאוד ברצון אעודד ואכוון (במידת האפשר, איני חסיד גדול של לכוון אחרים...). בכל מקרה, אשמח לשמוע ממך היכן הבלבול ומה השינויים עליהם את חושבת (כמובן, במסגרת השמירה על פרטיותך). לגבי הקבלה - משמעותה של קבלה היא להכיל גם את הירידות והביקורת וגם את הרצן והניסיון לשנות... אודי
קשה לכתוב בעמימות אבל תודה שהזמנת ואתה מוכן לשמוע...כתבתי אך לבסוף מחקתי כי אולי כדאי לשמור על אנונימיות..אז אספר חלק מהשינוי, הכיוון הוא להרפות בעצם...ולסמוך על עצמי, לקבל, לאהוב אולי.. וגם להרפות מילדי..כלומר לסמוך עליהם..שיעשו שיעורים, מבחנים, בפגישה התברר שאין להם אחריות אישית בעצם...לדוגמא אני לא נותנת לגדול (עוד מעט 13)להכין לעצמו חביתה... אני לא רוצה שהם יגדלו, רוצה שישארו קטנים,כנראה להגן עליהם מהחיים הבוגרים...ממבוגרים....אני שונאת את גיל ההתבגרות ודואגת מה יהיה...אבל אין לי ברירה אלא לשחרר והם גדלים מהר..וזה נעשה בחרדה מסויימת... וגם לקבל את עצמי ולהבין שאני לא אשמה בכל מה שהיה פעם ולנסות שאצלי (בבית שלי) זה יהיה אחרת...ולקבל מה שהיה כעובדה...זהו פוחדת לחשוף. מקווה שתוכל לעודד ולהבין שזה לא קל...תודה
עוברים ימיי בחזיון תעתועים... כי נסעתי מהעבודה ואני מתגעגעת... אלוהים כמה מתגעגעת!! מתפוצץ לי הלב מאהבה וגעגוע בא לי להיות שם ישובה ליד, להרגיש את ההרגשה הזו שאין לה מילים... ביטחון ושלווה וחיבור חם מטאפורי אני כל כך מתגעגעת!!! כל לילה אני נזכרת ברגעים הנעימים והלב מתפקע... בא לי לצעוק....... אההההההההההההההההה!!!!! רוצה לחזור. עכשיו. לא נרדמת בלילה מגעגוע ומחשבות. מהמרחק. בחיים לא חשבתי שאוהב ככה ואהיה קרובה ככה. עצוב לי נורא. נורא. כל כך הרבה אנשים ואני-בודדה. אשה אחת, מולידת רגשותיי , רחוקה ממני ואני... אין לי די. די לכאב, לאובדן , לגעגוע די לבלבול, לחיוך מבויש, תעתוע. עוד לא אהבתי די... ואם לא עכשיו אז.. אודי, אימתי? ):
שלום ליאורי, הגעגוע הוא קשה. אבל הוא מורכב בנוסף לתחושת הכאב - גם מתחושות וזכרונות חיוביים וטובים (שאליהם מתגעגעים). וזה בסדר לכאוב ולהתגעגע. אודי
טראומה בחיי מחקתי מהזכרון כיצד זה קורה ומה המחיר? מה זה פוסט טראומה? האם יכול להתבטא בהתקף חרדה שממש לא קשור לטראומה?? גם שמנסה להזכר בטיפול לא מצליחה אז בעצם במה לטפל?? ברור לי היום שהתנהגויות מסוימות שלי קשורות לעבר כמו פחד להרגיש אושר, עד כדי חיבול יזום כדי לא להיות במקום הזה - יש ידיעה כיצד זה עוזר? אומרים שידיעה היא חצי הדרך אני תקועה שם הרבה זמן..... נראה לי שהמטפלת התייאשה ואמרה שממליצה שאעזר בכדורים.
שלום דנית, אני משער שמדובר במנגנון ניתוק (דיסוציאציה). הדבר יכול בהחלט להתבטא בהתקף חרדה, מאחר ובתהליך הניתוק מופרד הרגש מזיכרון הארוע (למשל). ההזכרות אינה באה באופן מודע, מאחר ויש מנגנונים חזקים מאוד המונעים אותה ויש להתגבר עליהם בזהירות ותוך מתן דרכי התמודדות יעילות יותר. אודי
כיוון שההטראומה(פיגוע) הייתה בגיל מאוד קטן אולי אני לא זוכרת בגלל הגיל המדהים שמחקתי יותר שנים של טיפולים רפואיים כואבים, עד כדי כך אפשר להדחיק? מה המחיר? מה הטיפול? אני בגישה לטפל אבל ממש לא זוכרת - אז מדברים על המסביב- תופעות שקורות לי היום , האם זהו הטיפול הנכון? מרגישה שזה עוזר במידה, מעלה למודעות למה אני עושה דברים. האם צורך אז ביציבות ופחד משינויים - גם חיוביים יכול להיות קשור? גם אמרו לי שהפרעות חרדה יש להרבה ואי אפשר לדעת אם יש קשר לעבר.
מקווה שתראה אותי לפני שתלך.. שבורה ומוכה על ידי החיים.. מרגישה שלא יכולה להתמודד..נאלמת מול נוכלים.. לא מסוגלת להגן על עצמי.. לא מסוגלת להתמודד עם התחושה שרימו אותי.. עם התחושה שאיפשרתי להם..שכל כך טיפשה!!!!!!! זה בלתי נסבל! לא מסוגלת ללמוד את כישורי החיים.. אין לי אינטלגנציה חברתית.. רוצה למות בכבוד.. וגם בזה הצלחתי לפגוע..כי אין כבוד, אם אין שכל כל כך שונאת את עצמי. רוצה להשמיד אותי וגם לזה לא מסוגלת בינתיים..
הי מיקה, צר היה לי לשמוע כמה שנאה עצמית היה בדברייך, את הכאב הזה והכעס שמופנים פנימה. הלוואי שתוכלי למצוא מעט חמלה בתוכך לעצמך. תראי כמה כאב יש שם. אודי
אבל זה לא עוזר. קשה לי כל כך. צריכה מילים חמות מכילות מחזקות... תודה
הי רוני, בזמן שאת נחה, אם זה בסדר מצדך, אכסה אותך בשקט בשמיכת פוך מגנה ומחממת ואשמור שאיש לא יפריע את מנוחתך. אולי זה קצת קצת יעזור... אודי
יש לי בעיה כבר משהו כמו עשר שנים, אני בת 22 אני מלטפת שערה שערה מהראש, בעבר הייתי תולשת אותן - שיערות "לא בריאות", ז"א כאלה מחוספסות ולא חלקות. הייתי תולשת ומשחקת איתן. עד לא מזמן הכרחתי את עצמי להפסיק לתלוש כי נהיו לי קרחות. עד היום אני ממשיכה לגעת בשער, אני כמעט תולשת אבל עוצרת את עצמי ברגע האחרון. יש לי התעסקות עם שיער במקומות שונים בגוף... אני חופרת בתוך הגוף עד שאני מוציאה שיערות כלואות מה שגורם לפצעים ולצלקות. אני מוציאה שורשים שחורים כמו שמוציאים שחורים מעור הפנים (מצמידה שתי אצבעות). הנושא מאוד מפריע לי, אני מנסה לפחות להפסיק לשחק עם השיער באובססיביות כזו אבל קשה לי נורא.. מה אפשר לעשות?
שלום לך, לתופעה זו קוראים טריכוטילומניה (תלישת שיער כפייתית). הטיפול הטוב ביותר על סמך נסיוני הוא שילוב תרופות (לטיפול במרכיב הכפייתי, ה- OCD) עם טיפול היפנוטי המשולב בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. יש לפנות למטפל בעל רישיון להיפנוזה וניסיון בטיפול בטריכו (פסיכולוג קליני או פסיכיאטר). אודי
רק אם תוכל להסביר לי איך מתבצע היפנוזה? ומדוע זה טוב לטיפול בבעיה כזו? איזה תרופות בדרך כלל מטופלות בבעיה כזו?
אודי שלום, הוספתי הודעת הסבר לבמבי והיא לא הועלתה ומה שכן הועלה כהמשך שלי לא קבל מענה...אולי לא היה צורך מובן???????? או פשוט שעדיף לא לענות, שאולי עדיף שאפסיק כבר לכתוב אז תגיד במפורש?????או שלא ראית???????? לא יודעת... בכל מקרה במבי, אני מקנאה בך שאת בטיפול אינטנסיבי משלי...ושעכשיו היא גם תאמר לך שקבלה ממך מייל...זה הכל המטפלת שלי בחופשה...מתחילה לנסות לסבול את החלקיות שלה בחיי...אני מנסה לשנות את עצמי ובסביבה שלי וזה כל כך קשה ולא פשוט לי בכלל...לא משנה.....לא יודעת מה אני מחפשת פה בכלל....ולמה נעשיתי גם פה ככה מעצבנת.......סליחה שאני פה בפורם.....
הי מיכל, פיספסתי את הודעתך בזמן אמת (מתנצל...), אבל בינתיים היא הועלתה. ומה פשר ההתנצלויות וה"ירידות" העצמיות הללו? אודי
מצטרפת ל"מה פשר ה.." של אודי... ורציתי שתדעי שאני גם כאן קוראת אותך לגמרי כרגיל ומחבבת אותך כתמיד (רק שלא כותבת בדרך כלל בפורום). הדר
ביתי הבכורה בת שבע בחוץ ילדה נהדרת מבוישת , ובבית יוצאים לה התקפי זעם לא הכוללים זעקות טריקת דלתות בכי כעס רב שקשה לראות ולהבין מאיפה כל זה יוצא ולמה. ברור לי שזה לחצים שבאים מבחוץ חוסר התמודדות עם החברה מצבין שהיא מתקשה ואז היא הבייתה ומשום מקום יוצא התקף מפחיד. אצל הסבתא יצא לי לראות לא פעם כשלא הסתתרה עם הבנות דודות ניגשה לשרותים בהחבא בכתה עד עימקי נשמתה ששאלתי למה ענתה אף אחד לא אוהב אותי גם את לא אוהבת אותי. משפטים לאחרונה חוזרים. כמו כן יש לה נקודת חן מדהימה על אפה והיא כל יום מנסה למחוק אותה כי היא לא יפה לטעמה. אני מפרשת את כל הכעס הזה עם דימוי עצמי לא משהו ולא יודעת איך לעזור, בשיחה עם המורה היא תלמידה נהדרת ילדה נפלאה לא מבינים על מה אני מדברת ולא מאמינים שיש לה התפרציות זעם. היא לא מפסיקה להציק ללאחיה הקטן ממנה בשנתים והוא מצדו בשנה האחרונה מחזיר. מה לדעתך עלי לעשות היא בחוגים דרמה ריקוד ציור מאוד נהנת ואוהבת השאלה האם צורך ביותר מזה איך אני עוזרת לה.
שלום רוי, נשמע שהרבה מהקושי בא לידי ביטוי בבית, מול בני המשפחה. הייתי מציע לכן לגשת לייעוץ מקצועי שיעזור לכם לא רק להבין מה מביעים התקפי הזעם (תסכול והרגשה שלא מבינים אותה, קרוב לוודאי) אלא גם מהי הדרך הטובה יותר להתמודד עמם. טיפול דיאדי יכול להתאים כאן (טיפול בו נמצא אחד ההורים בכל פעם עם הילדה). אודי
אודי, אני מרגישה שאני מאבדת את זה ! מאז שהתגייסתי לצבא אני מייחלת לאיזו מחלה רצינית שתגרום לשחרור או לאשפוז ממושך.. אני בתת תזונה..ולא כי אני מרגישה שמנה-כי האוכל זה הדבר היחיד שאני יכולה לשלוט בו ! אני נהנת להיות רעבה ..נהנת להיות חולה . הייתי מאושפזת שבוע שעבר עקב שלשולים וכאבי בטן, ובאמת כאבה לי הבטן ברמה שלא הצלחתי לעמוד! ובכנות, נהנתי בבית חולים,כולם סביבי רק חיכו להשתרר מבית החולים ובמחינתי זה היה נופש. אני לא מסוגלת לחיות ככה שנתיים..עוברות לי מחשבות מפחידות בראש,נהייתי פסיכית? איזה בנאדם נהנה להיות חולה? מייחל למחלה רצינית? מה עושים?
שלום רון, אני משער שהמחלה היא דרך המלטות ממקום קשה למקום בו מטפלים בך, מעין צורך בהפסקה מכילה... אני מציע לך לפנות לקב"נ, גם כדי לטפל בבעיית המשקל. מתחת למשקל מסויים, אגב, הצבא לא יהיה מוכן שתהיי בשורותיו - אבל גם יסייע לך להתמודד בצורה יעילה. אודי
שלום, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה... מרגישה מעין מועקה כזאת, מציק לי משהו - ואין לי מושג מה אני צריכה לעשות כדי להעביר את זה, או "לגעת" במקום הזה בכלל. מרגישה שכל דבר שאני עושה, לא משחרר, לא מועיל אלא חסר טעם, נעשה סתם והמועקה עדיין שם. כל דבר, פעולה, מחשבה כמו עוברים ליד המקום הזה, הכבד, ולא מצליחים לרכך. כבר לא יודעת. מרגישה שאני רוצה או צריכה משהו, ולא יודעת מה. רוצה ולא רוצה כלום. כלום. זה נחמד, דווקא. הלוואי והיה כלום, פשוטו כמשמעו. ריק, חסר, לא להיות, לא להרגיש, לא להזדקק לדבר. רק כלום שאי אפשר להתייחס אליו. אולי השתגעתי? לא יודעת אם יש היגיון בדבריי בכלל. אבל הרי זה לא משנה, זה גם בלי טעם, בסופו של דבר.
שלום כאב, אכן, כבכותרת, לא ברור מה את רוצה. הייתי אומר אחרת, שלא ברור מה את צריכה ולא ברור אם את יכולה להרשות לעצמך להצטרך. רוצה ולא רוצה, כתבת... לפני שתעבירי את המועקה, תוכלי לתאר אותה? אודי
סליחה, הבנתי שפספסתי מידה מסוימת של יחסי אנוש בהודעה הקודמת, בתוך הבלבול. אז שלום לך, ותודה על ההקשבה והנכונות, וסליחה על ההידחפות. (וחג שמח ושנה טובה, כפי שהיה מוסיף פליקס מיש ילדים זיגזג.)
נדמה לי שהגוף והנפש שלי חווים משהו שאני לא. אבל בעצם, הם מה שאני. ונדמה שכל חלק נמצא בזמן קצת אחר, כמו ששוכחים את הזמן כשנוהגים ופתאום מגלים שאנחנו במקום אחר. אני מבולבלת ומרגישה פסיכית לגמרי. מורכבות וסתירות פנימיות אני יכולה להכיל, אבל זה כבר יותר מידי. עצמי מגרש עצמי.
שלום נעמה, זו נשמעת אכן התנתקות (ניתוק, יותר נכון) - אמצעי של הנפש להתמודד עם חוויות בלתי נסבלות. אודי
העולם מראה לי עוד פעם ועוד פעם שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו. הפסקתי להאמין בטוב ואני מאשים בעיקר את הוריי ששיקרו לי וחינכו אותי להיות טוב למרות שזה לא תורם בכלום. כל פעם שאני רואה מישהו טוב סובל אני מרגיש שאני נחנק. האם יש דרך שלא יהיה אכפת לי כל כך? זה כל מה שאני רוצה. חוסר אכפתיות ולהפסיק בחיפוש אחר "צדק"
שלום לך, צר לי לשמוע שזו הרגשתך. אני, אגב, לא בטוח שהעולם "מראה" אלא שאנחנו רואים. העולם פשוט קיים. מה פשר הרגישות שלך הכל כך עזה לזולת? אודי
בא לי למות בעקבות פיטורים ממקום עבודה וקושי במציאת מקום עבודה חדש עקב גיל - 52. אני מרגישה איזה חוסר אונים, תסכול כאילו החברה מקיאה אותי מתוכה חוץ מזה שאין לי איך להתפרנס ככה. זאת תחושה של חוסר ערך. תסכול עמוק וכעסים עצמיים על שלא ידעתי להתברג בעבודה שיש בה קביעות. אני קמה בבוקר ואין בשביל מה. מצאתי את עצמי מחכה למוות שלא מגיע. העתיד מפחיד אותי ככה כשלא רוצים לקבל אותי לשוק העבודה. לא נרדמת בלילות וקשה לי להתעורר בבוקר. בעצם גם לא רוצה להתעורר. המשפט שהכי חוזר אצלי בראש "מתי אני אמות". רוצה להגיד שלום לעולם. איך משכנעים מעסיקים שאנשים בני 52 עדיין שווים לשוק העבודה?
שלום גילת, זו תחושה קשה מאוד, כפי שאת מיטיבה לכתוב - של חוסר ערך. האם יש לך מקצוע? האם יש חשיבות לניסיון מצטבר במקצוע שלך? יש לא מעט מעסיקים שדווקא מחפשים את הניסיון הזה - שאין לו תחליף. מקווה שתצליחי! אודי
אני בת 16 וחצי.. בזמן החטיבה סבלתי מדיכאון קליני. ואחר כך שוב כמספר חודשים של דיכאון בכיתה י?א. חוויתי עליות ומורדות במצבי הרוח בתדירות של יום כן יום לא ולפעמים תוך כדי אפילו שיחה עם מישהו אני חווה רגעים של ?מאניה? ואז אני ב?דאון?. עד גיל 15 וחצי סבלתי השפלות מאנשים שאפילו סתם עברו ברחוב וזרקו הערות רעות.. מובחטיבה סבלתי גם מהתעללות נפשית וגם פיזית.. סיפרתי זאת לאמא ואחי הגדול בסוף כיתה ט? אחרי 3 שנים של התעללות מאסיבית ובכלל ב15 שנה האחרונות על כך שלא הייתי יודעת מזה ביטחון עצמי או הערכה עצמית.. יש לציין כי מגיל 4 יש לי מחשבות על ?יש לי הרגשה שאמות בקרוב? או ?מעניין מתי או באיזו צורה אני אמות?. כשהגעתי לתיכון שנה שעברה התחלתי להרגיש מהי הערכה עצמית וביטחון וזה התעצם עד היום אך יש כאלה שאומרים שזה עדיין לא מספיק וזה כל מה שאני יכולה לתת מעצמי .. במהלך כיתה י? נפלתי לדיאטת כאסח והרגשתי בעלת ביטחון בגלל הגוף שלי .. אך אחר כך הביטחון העצמי הפך למזוייף.. והוא נשאר גם עכשיו ככה כי אם אחזור לגופי הקודם אני יודעת שהביטחון ייחלוף ואחזור להיות שוב סגורה ומופנמת (גם עכשיו אני כזאת אבל פחות). יש לי משפחה נפלאה הבעייה היא שאבא שלי בן אדם כזה סגור ושקט וכל פעם במקום לטפל בחובות הוא משקיע את זה על מכונית שגם ככה תעמוד מתחת לבית ולא תזוז.. למשל אתמול הוא קנה ב1300 ש?ח האחרונים שנישארו מהמשכורת(לאחר ששילם את החשבונות) הוא קנה אוטו ישן כזה בשביל העבודה.. הוא מרוויח 5000 ועושה שיקולים כל כך שגויים בכסף. אמא שלי מרוויחה כמו תלמידת תיכון (מתביישת להגיד את הסכום) ועכשיו אני נישארנו בלי כסף עד סוף החודש לאחר שילום החשבונות והקניות לבית.. אמא שלי רוצה לעזוב את אבא שלי ואני בעד. הבעיה שאין לנו לאן ללכת השכירויות גבוהות ולכן היא שוב פעם מוותרת ובגלל המצב הכלכלי אנחנו נישארות כאן. אני מנסה להעביר לה את כל הכוח שיש לי וכל הזמן לחייך ולצחוק .. גם אני וגם היא מותשות נפשית.. אנחנו במבוי סתום.. יש לי שתי שאלות: ה1- האם תצליח/י להבין מהי הבעייה הפסיכולוגית שלי? (אני רוצה ללכת לפסיכולוג אבל אין אפשרות כלכלית). 2- (סליחה שזה לא קשור לפורום זה) אבל איך אני יכולה לכתוב מכתב למדינה על המצב הכלכלי? למי אני בעצם פונה לזעקת עזרה.. לראש הממשלה, שר האוצר,מי? ולאיזו כתובת אני אמורה לשלוח את המכתב? אני לא מתכוונת לשבת בשקט ולראות את הוריי במיוחד אמא שלי קורסים מבחינה כלכלית, אני רוצה לשנות!!
שלום קוראל, הרבה יש לך על הגב, יחסית לגילך. להודעתך יש שני חלקים. בראשון את מתארת את מצבך הרגשי. בשני - את מצבם הכלכלי של הורייך. לדעתי, היות ואנו בשלהי מהפיכה חברתית - את יכולה לחשוב על הצטרפות לפעילות כזו, שראינו שכבר יכולה לחולל שינויים. אני משער שיש דרכי התקשרות ברשת עם הגופים המארגנים את הפעילות החברתית הזו. אודי
הייתי צריכה לקחת ילדה מבית הספר ילדה בכיתה א' לתת לה אוכל לעשות איתה שיעורי בית לשחק איתה וכו' הייתי בסך הכל כשעה וחצי ביום או כשלוש שעות, משתנה.הילדה רצתה ללכת לצהרון, מועודונית כמו חברתה הטובה והוריה לא רצו בהתחלה לאחר מכאן שינו את דעתם והפסקתי לעבוד אצלהם, עבדתי רק חודשיים, שלוש, זוהי עבודתי הראשונה עם ילדים, אין לי ניסיון והאם ידעה זאת, אני בטוחה שעשיתי טעויות כמו שלפעמים אני חושבת שאני התנהגתי עם הילדה כילדה אני בת 20 פלוס ולא כמבוגר כי ניסיתי להתחבר עליה וניראה לי שזאת הייתה טעות. הייתה לי ולאם שיחת סיכום בערך ויכול להיות שהבעתי דעה שהכעיסה את האם אני אמרתי שלילדה יש פה ואני לא חשבתי באותו רגע למשהו רע הכוונה שלי הייתה שהילדה יודעת לענות (אני לקווית למידה) והאם אמרה לי משפט שהיא לא חשבה להגיד לי פתאום היא אומרת האם: "את האמת הילדה ניהלה אותך.." מאוד נעלבתי לא אמרתי כלום אך עדיין מפריע לי האימרה שלה.. אני לא יודעת למה כל כך זה מפריע לי המשפט שלה? ואני לא יודעת כיצד לשכוח? ולהמשיך הלאה.
הי מאיה, נסי לא לשכוח, אלא לראות בכך התנסות ראשונה. רצית להתחבב על הילדה, אך היא כנראה ידעה "להפעיל" אותך. ראי בכך ניסיון נרכש ולא דווקא סיבה לעלבון, עיק כי זו לך הפעם הראשונה בעבודה עם ילדים. אודי
אני עובדת עם ילדים מספר שנים בגנים וצהרונים. למדתי שעדיף מאוד להימנע מהערות שליליות על הילדים, כדאי להשאיר את זה לגננת או למורה. עד שתיהי גננת או מורה בעצמך... שיהיה בהצלחה, ולא לוותר על עיסוק שאת אוהבת בגלל טעות קטנה, כולנו עושים (במקרה שלנו בעיקר עושות...) אותן. בהצלחה!!!!
רוצה לברך אותך ולאחל לך שבת רכה,נעימה ומלטפת... שבת מלאה באור .. שלך-במבי.
תודה שאתה מבין..ההרגשה שאתה מבין אותי, מאד מקלה ומנחמת.. גם כאן מנסה או לפחות ניסיתי תקופה "להתאפק" ולא להעיק כי קשה להכלה.. הבעיה שגם בחוץ, מנסה לא להראות פגיעות, לספר לעצמי סיפורים שלא נפגעתי כשנפגעתי..להפגין אדישות.. להקרין חוזק.. ובעצם = להכיל את עצמי..וזה מחזיק תקופה קצרה.. אבל אז זה מתפוצץ.. ואני קורסת..וזה מתבטא בהיסטריה.. ובמשבר וייאוש מעצמי. לא מצליחה ללמוד לשלוט על רגשותיי ועל חיי וזה נורא מתסכל. מחליטה שמעכשיו לא מגיבה (רגשית) בקיצוניות, אבל לא עומדת בזה. פשוט "ביטוי אותנטי שלי" - נראה כדבר מאד לא רצוי לסביבה וגם לא לעצמי.. תודה, מיקה
הי מיקה, כשיש מיכל מתאים שיכול לעמוד בעוצמות הרגשיות - זה הרבה יותר קל - ואז במילא הן מתמתנות... יש בעוצמות גם הרבה מאוד חיות, זה לא בהכרח רק דבר רע. כשזה טוב - זה טוב, לא? אודי
תודה אולי באמת לנוח זה רעיון קצת להתרחק
הי רוני, מה שנכון לך. אפשר לנוח מרחוק ואפשר לנוח קרוב. מה שנכון לך. מקומך שמור כאן כך או כך. אודי
שלום רב, אני מבינה אמנם שאינני היחידה שנתקלת בבעיית הכלה והחמות או המחותנים, אבל לאחרונה מרגישה שאני מתקשה להרפות מהכעס, וממחשבות שליליות וטורדניות שמשתלטות עליי, מחשבות שליליות גם על העתיד , אני עונה להם בראשי ורבה איתם בראש שלי, ומתקשה להרפות. חשוב לי לשמור על שלמות המשפחה, ןאני משתדלת לשתף את בעלי כמה שפחות במחשבות שלי. הוא מודע למצב, אבל אני לא רוצה להעמיד אותו באמצע, במיוחד שאני מרגישה שאני פשוט מטפחת שנאה כלפי הוריו. ולמרות ניסיונות להשאר חיובית יש לי מחשבות איומות עליהם. מה עושים?איך מצליחים להשאר אדישים להתנהגות שלהם? תודה רבה
שלום דלילה, נראה לי שבמצבים מסטבכים כמו זה שאת מתארת כדאי שהבעל לא יהיה באמצע אלא יצהיר בגלוי שהוא מחוייב לך ואלייך. לאחר מכן, ממקום של שיתוף אפשר לנסות ולהבין את פשר השנאה שלך והאם וכיצד ניתן להתמודד ולהקל עליה. לא נהיים אדישים לדעתי, אלא מרגישים שיש גיבוי מבית. כך זה קל יותר וניצן להציב גבולות בינך לבינם. אודי
