פורום פסיכולוגיה קלינית

ענית לי והוצפתי..לא ציפיתי לכזו תגובה...וואוו.. כשנפגשתי עם אמא צביה הקראתי לה את ההתכתבות הזו.. לא יכולתי לכתוב עד עכשיו בגלל ההצפה.. אני אשמור את התגובה שלך.. זה מאוד מציף להרגיש פתאום רצויה, רצויה ממש.. ועוד המשפט שכתבת לגבי אמא צביה שאתה מקנא בה על שאני מטופלת שלה..וואוו..זה הרגיש פתאום שלא רק שלא מוותרים עלי, אלא אפילו רבים עלי..רוצים אותי.. התפתחה עם אמא צביה שיחה שלמה בעקבות התגובה שלך.. הרגשתי שאני רצויה.רצויה ממש.. הרגשתי המון רגשות טובים ! טובים מאוד ! תודה לך אודי יקר !!! ומיכל.. גם אני מרגישה שחוט מקשר בינינו.. החוט,השביל שמוביל אל הנקיקים הנסתרים.. המקום בו האיילה שותה מים.. ..צוקי הלב הם שמקשרים.. תודה לך ! בכלל..משונה..אני מרגישה שאני רוצה לומר תודה גדולה לעולם. לכל היצורים. ליקום. אז.. ת-ו-ד-ה ! במבי.

פשוט :)

היי, לא כל כך יודעת למה כותבים כאן, וגם לא חושבת שיש לי ממש שאלה. אני צריכה לדבר ולא יכולה לדבר עכשיו עם הפסיכולוגית שלי. רק ביום ראשון, כשתהיה לנו פגישה. לא יכולה לחכות. בכל מקרה, זה מה שאנחנו עושות. מדברות. כבר שבע שנים. הדיבור לא עושה שום דבר. לא משנה לי את החיים. אני אפילו הרבה יותר בודדה עכשיו משהייתי לפני 7 שנים. אין לי חבר אחד. כבר לא יודעת איך עושים חברים. וגם עם המשפחה שלי אני לא בקשר טוב. מעדיפה לא לראות אותם. בחגים וסופי שבוע אני לגמרי לבד. טוב לא לגמרי לבד- עם הכלבים שלי. לפעמים שונאת שהם איתי. הם מאלצים אותי לקום מהמיטה ולצאת מדירת החדר שאני גרה בה, שהיא גם לא בדיוק שלי. והם משחקים ומרעישים ומפריעים, ואני רוצה להיות בשקט בדיכאון שלי. רציתי להיות פסיכולוגית. הלכתי ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה. בקושי סיימתי אותו. לקח לי הרבה שנים. הייתי בדיכאון כל השנים האלה ועם כמה אפיזודות קשות. בסוף סיימתי עם ממוצע 80. אין לי מה לעשות עם זה. בכלל, אני לא רואה עתיד סביר בשבילי. והבדידות גומרת אותי. תמיד עבדתי. גם האפיזודות דיכאוניות מאוד קשות. לא יודעת איך הצלחתי. אבל תמיד עבדתי בעבודות עם שכר מינימום. אני לא ממש טובה בשום דבר. אין לי שום כישרון מיוחד או יכולות מיוחדות ולא יכולה לנהל שום דבר אז לא יכולה לשאוף גבוה. אז כל השנים האלה צברתי חובות גבוהים, וכל הזמן פוחדת שהבנק יפסיק לתת לי אשראי. כל תקופה לוקחת עוד הלוואה ועוד הלוואה מבלי שהצלחתי לשלם את הקודמות. והטיפול מאוד יקר, למרות שהפסיכולוגית שלי אומרת שאני שמורת טבע, ולא עדכנה לי את המחיר. וכששכרתי דירה זה בכלל היה זוועה. והכלבים גם יקרים, אבל לפחות יש לי עם מי לישון בלילה. גם אם הם לא בני אדם. ועכשיו משלמת גם על לימודים חדשים... הייתי חייבת למצוא משהו ללמוד. משהו שיתן לי תקווה. תקווה לצאת מהמצב שאני נמצאת בו. אני לא סובלת את העבודה שלי עכשיו וגם לא את המקום שאני גרה בו. נרשמתי ללימודי תעודה של טיפול באמצעות כלבים. זה היה אמור לתת לי תקוה. לא מרגישה את התקווה הזו. לא מאמינה שאמצא עבודה בזה, וזה גם תחום חדש אז לא מכירה מישהו שעובד בזה. אמורה להתחיל עוד חודש, וכבר לא יודעת... אני אוהבת כלבים ורציתי שנים לעבוד בטיפול. אבל הפכתי מרירה מאוד ונשחקתי. כבר לא יודעת אם אני מתאימה. לא חושבת שאני מתאימה למשהו. רק רוצה כבר לצאת מהמצב שאני נמצאת בו. הייתי רוצה כבר פשוט למות. מיואשת מידי. לא מוצאת שום עניין בחיים. לא מוצאת מטרה לחיות בשבילה. וחיפשתי! רציתי כבר חופש מהעבודה הזו שלי שאני פשות מתענה בה (או בכל עבודה אחרת שעבדתי בה), אבל החופש הוא יותר גרוע. כל היום לבד בתוך ארבע קירות, ורק מנסה לישון כי אין לי משהו אחר לעשות או עם מי להיות. זהו, לא מצפה למשהו. רק רציתי לדבר. אז תודה...

היי המטפל שלי הסכים להוריד את מחיר הטיפול מ 400 ל 350. אין לי בעיות כלכליות תודה לאל אך אני מתקשה להבין מדוע עבור 50 דקות אני צריך לשלם כה הרבה כסף?. אם הכוונות הן ככ טובות למה זה יקר?. אציין שאני לא מעוניין במגזר ציבורי ובכל זאת נדמה לי ש 300 שקל זה יותר הוגן. מה דעתך?

עוד יזיינו לך את הנשמה טוב טוב אם הם חושבים שזה יגרום לך לקחת אחריות על הבחירות שלך. לא מתאים לך הסכום, אל תלך. או שתלך ותריב למה כזה יקר ותשלם בשביל לכעוס ולהתלונן עד שישבר לך הזין מזה כי תבין שזה לא יעזור לך ואז תפסיק ללכת וזאת תהיה הצלחה טיפולית כי אומר שאתה כבר לא אידיוט שמנסה לשנות את המציאות אלא פועל בתוך הקיים ומתאים את עצמו לפי היכולת. ואם בכל זאת בא לך שיזיינו לך את הנשמה עד שזה יקרה- לך לפסיכולוג. אין דבר כזה 'טיפול זול'. הם יקרנים בכוונה. כדי לגמול אותך מהמשאלה הפנימית ל'אמא קשבת'. נשמע אידיוטי? זה מה שזה.

שהולכים לטיפול פרטי ואז מצפים להנחות...כלומר כל דבר שהוא פרטי הוא תמיד הרבה יותר יקר...גן פרטי יותר יקר מעירוני, רופא פרטי יותר יקר מאשר דרך הקופה, עו"ד פרטי יקר מציבורי ועוד ועוד.......אז אולי כדאי פשוט ללכת דרך קופ"ח..וכן הכוונות מאוד טובות!! מי שבחר במקצוע הזה הכוונות שלו תמיד טובות, גם אם זה לא תמיד נראה כך!! וזכותך לבחור...ומאוכזבת, כמה כעס אולי כדאי לטפל בכעסים? :) סתם....כל אחד עושה את הבחירות שלו אין צורך להתעצבן.

קטע משיר המתנגן בלופ ותופס חלק נכבד מיכולת הריכוז שלי..לדוגמא שאלו אותי לרחוב שממש היה לידי..לא הצלחתי לשלוף מהזיכרון את הכיוון,כי הוא היה תפוס בלופ של קטע מתוך שיר..כמה דקות אחרי שנאלצתי לומר..לא יודע..נזכרתי שהרחוב הזה ממש ליד. איך קוראים לתופעה זו ומהן דרכי הטיפול המומלצות. תודה מראש אבי

אחיין שלי בן 20 לא מדבר עם אף אחד כבר קרוב לשנה הוא יוצר קשר רק בפנטומימה הוא טוען שהוא בהתערבות לשנה אך אנחנו חוששים מאוד שעובר עליו משהו איך אפשר לעזור לו? אנחנו לא יודעים מה לעשות ? לאין לפנות עיזרו בבקשה -

היום הייתי בצפון ליד נהריה, וחשבתי עלייך, כי אני יודעת שאתה גר באיזור (אחרי שקראתי עלייך פעם) ורציתי לראות אותך. לקח לי זמן להתחבר כאן לפורום, אבל עכשיו אני מרגישה שזה ממש המקום שלי, אתה ושאר אנשי הפורום, כבר חלק מהחיים שלי, בלי שאכיר אף אחד מהם באמת. לפעמים אודי אני חושבת שאולי אני רוצה טיפול אצלך, אבל אני לא ממש קרובה אלייך גאוגרפית, אבל זה עולה בי מדי פעם. ואני תוהה איך ולמה המקום הזה כ"כ משמעותי עבורי, והמטפלת שלי לא יודעת שאני כאן. ולא יודעת אם אני רוצה לספר לה עליו.

האמת שאני בעצמי לא כ"כ יודעת למה.. אם אני מנסה לחשוב עולים לי כמה דברים. אני קצת מפחדת, מפחדת שהיא כאילו תחשוב שאני נעזרת בעוד דברים מלבדה, אולי אני גם לא רוצה שהיא תדע הכל. אבל ברור לי שכן אספר לה קצת. אבל לא רוצה להגיד לה שהמקום הזה ממש חשוב לי.

מאז גיל ההתבגרות יש לי משיכה מינית ורגשית לנשים. אני מקיים יחסי מין רק עם ואוהב נשים. בשלב מסויים בגיל ההתבגרות במקרה נגעתי בפי הטבעת והכנסתי אצבע. הדבר גרם לי הנאה והגעתי לאורגזמה. מאז המקום הפך למוקד מיני נוסף והכנסתי דברים אחרים. אבל זה לא היה קבוע. תמיד באורגזמה חשבתי רק על נשים. הגירוי בפי הטבעת תוקף אותי בתקופות חלשות מבחינה נפשית. ויש תקופות שזה לא מטריד ולא מרגיש גירוי בפי הטבעת. ברוב הזמן זה נעלם ולא מטריד אותי. בתקופות של לחץ שוב מטריד ומרגיש צורך להחדיר משהו. שנים שלא החדרתי כלום פרט למחשבות ופנטזיות. בשנים האחרונות עליתי מדרגה ואני מפנטז על זין של גבר שמחדיר לי. וזה גורם לי גירוי מאוד חזק והנאה בפי הטבעת עד כדי מטריף ולפעמים רק מהמחשבה אני יכול להגיע לאורגזמה בלי להחדיר כלום. אין לי משיכה לגברים. המחשבה על התעלסות חיבוקים או נשיקות עם גברים דוחה אותי. אני לא רואה דמות של גבר במחשבות. הדבר היחידי שאני רואה זה רק זין. והרגשת פסיביות. לעומת זאת עם נשים אני נהנה להתעלס לחבק ולנשק. ויחסי המין מהנים וטובים וחזקים. איך אתה היית מגדיר את התופעה? האם זו הומוסכאליות? האם אני צריך להכנע ולממש את הפנטזיה? אם אממש את הפנטנזיה זה ישחרר אותי מהלחץ הנפשי? או יחמיר? האמת שאני מעדיף לא לנסות היות ויש לי העדפה עם לנשים. ואם יחדור זין גברי לפי הטבעת זה עלול לגרום לי להנאה אדירה שתבוא על חשבון הנשים. או יכול להיות שלאחר מעשה יתברר לי שזה פחות מהנה מאשר בפנטזיות? האם זו תופעה ידועה? האם יש דרך לשתק את העצבים בפי הטבעת וע"י כך להשתחרר מהגירוי לתמיד? אם כן זו הייתה האפשרות המועדפת והטובה ביותר השבילי. אשמח לקבל תשובה

תודה על התשובה המהירה ברור לי שאיזור פי הטבעת יש גירוי מיני. ואפשר לשחק ולהתגרות לעיתים ביחסים עם אשה. בזמן אקט המיני עם אשה אני מחדיר לה לה אצבע לפי הטבעת ותוך שניות היא מגיע לאורגזמה. היו מקרים שאשה שיחקה לי בפי הטבעת אבל זה הפריע לי מפני שהמוקד הגירוי עבר לשם וזה החליש את הזיקפה. ולכן לא ברור לי מדוע התחלתי לפנטז על איבר גברי וזה גורם לי גירוי ולהנאה רק מעצם המחשבה? הרי יכולתי להשתמש באצבע או בחפץ אחר. מדוע דוקא איבר מין גברי? יכול להיות שאני דו מיני? האם המחשבה על איבר גברי לא מעידה על משיכה נסתרת לגברים וקשה לי להודות בכך או לקבל את זה?

היי אודי... יש לי בעיה ממש רצינית עם מגע שיש בו 'כוונות מיניות' ובטח שממין ממש. אפילו אם אני יודעת על בחור שהוא נמשך אלי מינית וחושב עלי בצורה כזאת זה מקשה עליי להמצא בקרבתו כי אני לא יודעת איך לעכל את עצמי ככה. אני לא מבינה למה אבל זה המצב. ממש מתסכל אותי. גם למשל לפעמים רואה שמתפרסמות מן כתבות פופוליסטיות כאלה על גיוון במיניות וטיפים שממליצים לאנשים איך להנות מחקירה של כל מיני תנוחות ומשחקים וריגושים מיחסי מין ונראה שיש תחום שלם ביחסים זוגיים בין בני אדם שמי שיש לו מזל מצליח לחוות ולהנות ממנו ואז אני מרוב תסכול שזה כ"כ לא נגיש לי אני מתמלאת במרירות ואפילו ממש רוצה למות כי אני מבינה שאני לא באמת יודעת מה זה 'לחיות' כי החושים שלי כאלה עקומים. אני לא יודעת מה לעשות. אני בת 31 ואפילו לא הייתי אצל רופא נשים פעם אחת . למרות שביני לביני כן מסוגלת לחבור לצרכים המיניים שלי ויכולה לחוות סיפוק מאוננות למשל. אבל לא שזה מגיע לחשיפה מול אחרים.. לא יודעת איך אפשר בכלל לשנות את הרתיעה המשתקת הזאת וזה ממש מייאש כי אני מודעת לפער, אתה מבין. אם לא הייתי מודעת לא היה אכפת לי. אם לא הייתי מודעת כמה אנשים אחרים נהנים מדברים שאין לי גישה אליהם לא היה אכפת לי. אבל עכשיו שאני מודעת לכל מיני דברים כאלה שהם בכלל לא נגישים לי למימוש מבחינת היכולת הפסיכולוגית והחושית שלי זה אוכל אותי מרוב צרות עין באנשים שמסוגלים להנות מדברים ככה, להיות משוחררים, לוותר על דריכות ושליטה לטובת הנאה ספונטנית, לא להרגיש כל הזמן בושה ושהם מגעילים ודוחים ופאטתיים.. לפעמים מרוב יאוש בא לי למות כבר. כי לא כל גרסה של 'חיים נטולי חיים' ראוי לחיות. בשביל מה אני פה בכלל? זה כזה מיותר שאני חיה. האמת שנמאס לי כבר.

קראתי מה שכתבת,צר לי לשמוע שכמוני גם את ומצד שני מעודד לשמוע שלא רק אני ככה.. מה שאודי כתב לך,נכתב ממקום מנוסה ולא מפחד,לכן אפילו אני נותרתי יותר מתוסכלת ממה שהוא בחר לכתוב מאשר מהנושא עצמו. אני יודעת שההרגשה היא שבחיים לא תצליחי לשכב עם מישהו למשל,ושזה בכלל לא עניין של זמן או סבלנות וגם לא עניין של התאהבות.. ולא בטוח שזה מגיע מאיזו טראומה. אין לי לצערי תשובה כי אני במצב מאוד מאוד דומה,לא רואה איך זה עומד להיגמר או יותר נכון להתחיל והמחשבות על מוות חזקות ובצדק. זהו הייתי חייבת לחזק אותך,אם לא הצלחתי-קבלי חיבוק. אז,אני איתך... בכל מקרה...

שלום אודי,אני בת 21, סובלת מדיכאון משהו כמו שנה וחצי. לא אובחנתי ולא הייתי אף פעם בשום טיפול. אין לי מחשבות אובדניות אבל כן חוסר רצון לחיות,תחושת עייפות ומיצוי.לא אוכלת,לא ישנה יותר משעתיים,שלוש בלילה.נכשלת בלימודים מחוסר ריכוז ויש מדי פעם התקפי חרדה(אני מפרשת אותם ככאלה).מה שכן מצב הרוח שלי יכול להשתנות מקיצוניות לקיצוניות בעניין של שניות.מדיכאון מוחלט למצב רוח מרומם שיכול להמשך כמה שעות ולחזור שוב למצב הקודם.רציתי לשאול אם יש אפשרות שאני סובלת ממחלה ביפולרית,כיצד מאבחנים זאת,האם ע"י פסיכולוג קליני? תודה מראש

ידיד התקשר אלי הוא: היי אני: היי מה קורה? הוא: ככה אני: מה יש? הוא: זהבה נרצחה אני: לא מצחיק! זה לא בדיחה! הוא: אני רציני אני: לא! אינמצב! אתמול ראיתי אותה. הוא: אתמול היא נרצחה. אני: נדבר מחר בסדר? הוא: לילה טוב תהי חזקה. אני: תודה ביי. פאק. רק שבוע שעבר ראיתי אותה ... היא צחקה וחייכה... לא מצליחה לקלוט את זה אפילו. לא מאמינה שאני לא יראה אותה עוד לא ידבר איתה.. המשפט הזה זהבה נרצחה מהדהד לי בראש לא יוצא ואני מתקשרת אליה לפלאפון באובססיביות בתקווה שהיא תענה. ושוב המשפט הארור הזה. למה?!?!?!?!? זה לא הוגן!!!

מזעזע. לא פחות. תמיד נורא לשמוע על מקרים כאלה. על אחת כמה וכמה כשזה מישהו שמכירים. לצערי, אין לי מילות נחמה לומר לך, חוץ מזה שזה קשה וכואב לכולם, ולראות את האמא בטלויזיה זה קורע את הלב. אני מחזקת אותך ומקווה שהרוצח ישלם את עונשו.

הייתה חברה מאוד טובה שלי, הרבה יותר מחברה. והיא נרצחה בבית מלון בנתניה. הייתי היום בהלוויה שלה ובבית שלה היה נורא. היא תמיד צחקה והייתה לה שמחת חיים שאי אפשר לתאר במילים. אני רוצה להתעורר מהסיוט הזה ולהתקשר אליה ולספר לה ולשמוע אותה נקרעת עלי מצחוק.. היא לא הייתה צריכה למות! אודי זה נשמע לך הגיוני שאני מנסה להתקשר אליה כל הזמן ומאמינה שהיא תענה לי מתישו? השתגעתי? מה קורה לי?! http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4361816,00.html

אני לא ראיתי מאז טלוויזיה (לא חדשות) לא אינטרנט. התחלתי לקנות כדורי שינה לא יכולה לישון. איך שעוצמת עיניים היא ישר מופיעה.. אוףףףףףףףףףףףףףףףף זה לא פייר!!!!!!

כל כך קשה ועצוב לי לקרוא...עולם אכזר!! ראיתי גם בטלויזיה ....כשקראתי אותך לא ידעתי מה לכתוב...אז פשוט רציתי להיות כאן קצת איתך, באמת בלתי נתפס!!! מקווה שיש מסביבך אנשים טובים...

אודי , אני רוצה לשבת כאן בשקט ,להרגיש עטופה ומחובקת ,ושתלחש לי באוזן שהכל יהיה בסדר ,מסכים? קשה ומעיק , המניאק הזה כל הזמן לוקח את הילדים וממריד אותם נגדי, אני מפחדת שנדבקתי באיידס, אני לא יודעת מה הזהות המינית שלי ,סטרייטית,דו ,לסבית? הוא חדר לי בלי שהרשיתי לו ובלי קונדום , אני בחרדה גדולה , מבולבלת ובטח רואים את זה גם בהודעה שלי, מנסה לשמור על עצמי לא להשתגע, הילה

אודי יקר , כבר קצת יותר טוב , ומחר אני נפגשת עם מ שלי , חג שמח הילה

שלום וחג שמח :) אני בת 16 עוד מעט ומטופלת כבר כמה חודשים אצל פסיכולוגית ..אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב שאני נפתחת אליה בצורה כולשהי...התפתחו לי אליה רגשות שנאה ,קשה לי אפילו לשבת לידה באותו החדר . טיפולים שלמים אני "מבלה" בתוך הפלאפון, משחקת בו והורסת לי את העיניים רק כדי להימנע מדיבור או במבט בה. האמת שכרגע אני מרגישה שהיא פשוט מזיינת לי בשכל על חיים טובים יותר, ואנשים אופטימיים עושים לי בחילה ... לראות את התמונה שלה בפרופיל בוואטסאפ עושה לי בחילה כול דבר שקשור אליה. אני לא חושבת שאני אצליח לשנות את זה כלפיה, היא איכזבה אותי. כשבאחת הפגישות הראשונות התפרקתי וסיפרתי לה על הפרעת אכילה שיש לי התגובה הראשונית שלה הייתה שצריך לערב הורים. היא הסכימה לתת לי טיפה ספייס בעניין ,ואני בזמן הזה הספקתי להכחיש כול מה שאמרתי על כול הפרעת אכילה כולשהי ולסתור כול דבר שהיא מנסה להגיד על זה. בפגישה האחרונה היא אמרה שהיא רואה שהמצב שלי מתדרדר מבחינת משקל ושאני מרזה המון והיא קבעה פגישה עם ההורים שלי . כרגע אני חולמת על לרצוח אותה .איך היא מ-ע-י-ז-ה לבגוד בי ככה? חשבתי שזה אמור להיות המקום הבטוח והסודי שלי. חארטות. כול מה שאתם הפסיכולוגים אומרים זה חארטות לא? איך אתם מצפים מאנשים לסמוך עליכם כשאתם משקרים להם בפנים? הלחץ מהפגישה הזאת מכניס אותי לחרדות ובכי של שעות ואני לא מצליחה לתפקד היא לא הכינה אותי לשיחה הזאת, אין לי מושג מה הולך להיות בשיחה הזאת כי על אף ההצעה המפתה להיות נוכחת בשיחה,אני לא אוכל. אני תוהה אם היית פעם בסיטואציה כזאת??מה אומרים בשיחות האלה? איזה תגובות יש להורים בדרך כלל? אפשר לתקן כבר את השנאה שיש לי כלפי הפסיכולוגית או שאולי עדיף להחליף בפסיכולוגית אחרת?..אני לא מסוגלת לשתף אותה במה שאני מרגישה כלפיה למרות שהיא מבקשת, וכול מה שאני רוצה להגיד לה זה שליומהולדת ביקשתי בובת וודו שלה.

הי אודי, לא יודעת... מרגישה כבר לא נעים. אני יודעת שיש פורומים "שמגבילים" מספר הודעות מאותו משתמש.. אבל כאן, הרי אני רואה שיש שואלות/ים קבועים/ות ושאתה כן ממשיך לענות להם. האם במקרה שלי זה אחרת? או שבאמת לא שמת לב שכתבתי הודעת המשך? אע"פ שהרי העלית אותה... אז ראית. מדוע לא השבת לי? האם סולקתי מכאן?

אני רוצה לכתוב לך כמה מילים . אני עוקבת אחרי ההודעות שלך תקופה ממושכת גם פה וגם בפורום השכן. אם נסתכל לזה בלבן של העניים את בעצם צריכה לקחת החלטה . אני מרגישה שאת מחפשת כל הזמן אנשים מבחוץ שיקחו את ההחלטה בשבילך , בעצם זה "החוץ" ההחלטה צריכה להיות "מבפנים " מתוכך , לכל החלטה שתקבלי יש מחיר .גם את זה תזכרי . אבל אין שמחה כהתרת הספקות. מאמינה בך ,בכוחות שלך,ביכולת שלך לבחור! זכרי,זה תלוי אך ורק בך. שתפי אותנו בהחלטה שלך , איתך, הילה

הוא לא מצליח להיות שמח לגמרי רק חלקים אז אני יודעת שצריך לראות את הטוב אבל את הרע מרגישים...

... . לא יודעת מה לומר לך.. לא נעים לי.. אבל אני מרגישה שאני רוצה לומר לך משהו.. אז שתדע. ... כן, שתדע לך שנורא, נורא, נורא !! קינאתי בחנה ! לא ,לא רק קינאתי, אני עדיין מקנאה בה !! וואוו.. המילים שכתבת לה. עד כמה שזכור לי, בחיים, בחיים לא כתבת לי כאלו מילים.. ואני אצלך, כלומר פה בפורום מתחילת נובמבר 2009.. ..אתה יודע אודי ? ויש בי חלק שאומר לי : תגידי, השתגעת לגמרי? מה עובר עלייך ? תסתכלי מה את כותבת לאודי. מה זה כ"כ חשוב לך ? למה את כ"כ מקנאה בחנה על שאודי כתב לה שהיא מאוד מיוחדת בעיניו..אז מה אם הוא כתב לה את זה.. כך הוא חושב.. וחוצמזה,הוא לא ראה אותך מעולם..ואולי חנה מטופלת שלו ? ממך הוא מכיר רק חלק ואולי אודי חושב שחנה מיוחדת מאוד בעיניו בגלל שהוא מכיר אותה לגמרי שהרי היא מטופלת שלו ? ואולי היא לא מטופלת שלו וגם מחנה הוא מכיר רק חלק..ואולי אם הוא היה פוגש את שתיכן הוא היה אוהב אותך הרבה יותר וחושב שאת הרבה הרבה יותר מיוחדת ממנה..וחוצמזה יש לך את אמא צביה..אז מה ,שיבושם לשניהם.. ממילא את לא צריכה את אודי.את מסתדרת לבד..וחוצמזה הוא גם לא העלה את ההודעה שכתבת בחמישי, אז בטח ובטח שאת לא צריכה אותו.. ויש בי גם חלק שצופה על הכל ונדהם מהאמוציות שמשתוללות בקרבי.. והחלק הזה מסתכל ,מסתכל ,ולא מתערב.. כן, כל זה נמצא בפנים.. שלך-במבי.

בודאי שאת מיוחדת!!! כמו שאודי כתב זה טבעי הרצון להיות מיוחדים ואהובים, מי כמוני יודעת!!! אני אוהבת אותך וחושבת שאת מקסימה, רגישה ומיוחדת!!! נקשרתי אלייך ואני בטוחה שגם אודי :) גם אני נמצאת פה תקופה כבר, ומרגישה קרובה לאודי..כתבתי למטה בהמשך (לא בטוח שיקראו זה כבר רחוק מדי) שהוא חייב לכתוב על זה ספר פעם, זה ממש מעניין ההקשרות שלנו פה, את לא חושבת?.. במבי יקרה, כל אחד מיוחד הוא בדרכו ולאודי יש מקום לכלנו, כמו הורה שיש לו מספר ילדים :).. מיכל

שלום, אני בת 20, רציתי לדעת, אני לא מחזיקה מעמד בשום עבודה יותר משבועיים פלוס. ביישנית, ורגשנית. האם טיפול פסיכולוגי יכול להואיל לי ? או שזהו נושא שלא קשור לטיפול מהסוג הזה.

שלום רב. במסגרת חיפושיי אחרי חומר על הפרעת אישיות גבולית נתקלתי במונחים "הפרעה בזהות מינית/זהות מינית לא מאורגנת/לא חד משמעית/לא מגובשת/לא ברורה". כל ניסיונותי להבין למה הכוונה עלו בתוהו. האם הכוונה לקיומו של יצר מיני מוגבר, ו/או של סטיות מיניות מגוונת הנלוות להפרעה? תודה, אסף

שלום. בשבוע האחרון אני מרגישה שכל פעם שאני חוזרת מבילוי,לפעמים בחוץ לפעמים סתם כשיושבת אצל חברה,שאני בדרך הביתה אני מתחילה להרגיש רע,מן מועקה נוראית כזו,כאילו אין לי לאן לחזור,כאילו אני עומדת להשתגע. זה בכלל לא קשור למי שהייתי אצלו,או לא קשור לדירה שלי.. אני אף פעם לא מצליחה להבין מה נפל עלי באותן שעות והפיתרון היחיד להעביר את ההרגשה,הוא להיכנס למיטה ולכבות את האור. אני מסוגלת להישאר ערה יותר מארבע שעות מבלי לעשות דבר. כאילו מרגישה שכל המחשבות הרעות וכל המחשבות על דברים שעוד יש לי לעשות ,הרבה יותר קל לחשוב על זה במיטה. קשה לי נורא ובא לי להקיא כל הזמן בכוונה בהרגשה שזה יוציא את המועקה והכאב בטן הזה. אני לא הולכת לפסיכוולוגים,אני לא מסתדרת עם זה ולא מצליחה לדבר ולא אוהבת לשתוק ולשלם כסף. אשמח לעצה מעשית שהיא לא ללכת לטיפול. ברור לי שכאן זה לא במקום,אבל זה כרגע מה שאני מסוגלת,אז בבקשה לא לומר לי ללכת לטיפול,כי זה רק יתסכל אותי יותר,וירגיש לי שבאמת אין לי איך לעזור לעצמי. אני בת 24.. אם זה משנה משהו. תודה וחג אביב שמח.

לאודי וכלם! חג פסח שמח, שנרגיש בני חורין...שנרגיש אהובים ועטופים, שהגבולות לא יפחידו אותנו..ושנדע לתת ולקבל במידה הנכונה! בעצם הברכה הזו גם לי :) חג שמח! אודי, שיהיה לך רק טוב שתחגוג בשמחה עם בני משפחתך, תודה על עבודת הקודש שאתה עושה עבורינו!!! אתה מאוד מאוד משמעותי :)אוהבת, מיכל. ובמבי יקרה, ראיתי שאיחלת לי..תודה, מקווה שיעברו מהר הימים הסוערים ויגיעו במהרה השקטים..שולחת לך פכפוך מים נעים ליד הנקיק הנסתר בין הצוקים....

... .. .. . חשבתי להתעלם. לומר לעצמי שזה בכלל לא חשוב לי. ניסיתי לומר לעצמי, אז מה ? זה שטויות. כל כולה פורום.. אפילו ניסיתי לומר לעצמי שבכלל לא כתבתי לך בחמישי בלילה. שזה נדמה לי.. אני לא מצליחה :( אני יודעת . אני זוכרת שכן כתבתי לך !!!! אני מרגישה שכואב לי. מאוד !!! כואב לי ששכחת/ שלא שמת לב/ שמיהרת../ שלא התחשק לך לענות/ אתה יודע מה אודי ? לא איכפת לי למה.. ואולי כל התשובות נכונות / לא נכונות. אני רק רוצה לומר לך שאני לא מתכחשת לעצמי ולרגשות שלי יותר ! ושתדע לך אודי שזה כואב לי !!! מאוד מאוד. להכנס כך לחג כשההרגשה הזו של להתנדנד באויר :( וכן, גם עם אמא צביה אני לא אפגש עד רביעי.. מרגיש כמו שולחן כמעט בלי רגליים :((( ואתה יודע מה אודי ? למרות זאת ,אני רוצה לאחל לך חג שמח. חג אביבי. וכן, אני גם רוצה להרגיש שאני לא כל כך מתנדנדת באויר אז אני אסיים ב: שלך-במבי :(((((((((

חג שמח גם לך אודי. וכמובן - חג שמח לכולם. מה שלומכם? (זה כולל גם אותך, אודי :)) עליי עוברים חודשים גדושים ומהולים בטוב ורע. רק החודש ציינו 14 שנים של טיפול; כמובן שחגגנו את המאורע בסרט, בקולנוע. ואתמול (ערב החג) היה לה יומולדת. הבאתי לה מתנה שהיא רצתה. המחלה שלי שוב הרימה ראש... שיניתי, אחרי ביקור אצל הפסיכיאטר, את המאזן התרופתי, אבל עוד מוקדם מדי בשביל לראות תוצאות. זו תקופה של הרבה סטרס. תקופה מתמשכת, שצפויה להתמשך. לא יודעת מה יהיה, אבל צריך להיות. זמן לעשות שינויים בחיים, ואני לא אוהבת שינויים בכלל. הם מפחידים אותי. אז שיהיה חג אביבי ושמח. TM.

בכלל לא חשבתי שאת עוד בסביבה, איזה חמודה שכתבת חג שמח! וואו 14 שנה...איזה כיף שאתם ממשיכים לחגוג כך :), אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!!! ובהצלחה עם ההתמודדות במחלה.. מיכל

אז עכשיו אני קצת יותר טוב, העברתי את מרבית השבת במיטה, אבל לא הייתי בדיכאון יותר מדי, נראה לי. הפסיכולוג' שלי יוצאת בסוף החודש הבא לחופשת לידה וכמה שאני מדברת על זה אני לא מוכנה לזה בכלל. מבחינתי היא יכולה ללדת ולהמשיך איתי. אני מרגישה שוב שאני הולכת ונהיית תלויה מאוד. אני רוצה וצריכה אותה איתי כל הזמן. אני גם רוצה שהיא תאהב אותי יותר מכל שאר המטופלים ושאני אהיה מיוחדת, ולכן אני גם רוצה שבחופש היא תשמור איתי על קשר כדי שלא תשכח אותי ותיזכר בי מדי פעם. ואני תוהה לעצמי מאיפה אני מביאה את כל הדברים הללו? למה אני כ"כ תלויה בה ואובססיבית לגבי הטיפול ואליה. וגם כאן, אני רוצה שתאהב אותי ויש כאן עוד אנשים, אני יודעת.. אבל אני רוצה להרגיש מיוחדת. ולפעמים אני חושבת שאולי אם אהיה מסכנה אז כך בצורה הזו אשיג זאת. למה זה קורה? אני רוצה להיות בן אדם נורמלי ושהטיפול וכל הסובב אותו לא ישתלטו לי על החיים. ומחר לא תהיה נראה לי ואני כבר מתגעגעת חג שמח, אודי

מותר לי להגיד שאני אוהבת אותך ??

ונכון חנה , את מיוחדת ואני בטוחה שהמטפלת לך גם חושבת כך. חג שמח.

שלום, בעוד חודש ימלאו לי עשרים, ואני נשואה עם ילדה. רק לפני שנתיים, נפתח בפניי העולם, התגברתי על החרדה החברתית שלי והכרתי חבר'ה בגילי. תמיד הייתי טיפוס שאוהב ריגושים, בילדות זה התבטא במכות, הצתות והרבה צרות אחרות. ואז כשהתחלתי להסתובב עם החבר'ה, התחלתי גם לשתות בסופי השבוע, התמזמזנו זה עם זה, הלכנו למסיבות. ההיריון היה לא מתוכנן, וכיום אני אימא לילדה מקסימה. יש לי בעל אוהב, משפחות תומכות. זה מרגיש כאילו הכל מסביבי נפלא- אבל אני לא מאושרת. חסרים לי ריגושים. הדברים שהכרתי בלתי אפשריים עכשיו כשיש לי ילדה, כי יש עלי אחראיות כבדה ושום טיפת חופש. אני לא יכולה להסתפק בתחביב פשוט, כי תמיד חיפשתי את האקסטרים, האקסטזה בלעשות משהו מטורף לחלוטין. לאחרונה התחלתי להשתקע בתוך עצמי, נכנסתי לדיכאון, אני חושבת באובססיביות על התקופה הנפלאה שהייתה לי לפני ההיריון, אני חולמת על זה ולא רוצה לצאת מהחלומות, מנצלת כל שניה פנויה כדי לישון במקום לקרוא ספר או לצאת לטיול. מה קורה לי? האם ניתן למצוא לזה פתרון? אחד הדברים שהכי מפריעים לי, זה שהחזרה הזאת לעבר מזכירה לי אהבה ישנה, חברו הטוב של בעלי, שאותו אנחנו רואים היום מדי פעם, זה מכניס לי שוב את המחשבות הישנות שהיו לי עליו, קפיצות הלב. אני מרגישה מגעילה ובוגדת כשאני חולמת עליו בלילה ולעתים חושבת עליו ביום. החיים שלי מרגישים ריקים ומשעממים. אני פונה לפורום כי התחילו להופיע לי בראש מחשבות של "לעזאזל עם זה, אני אברח ואתמכר לסמים" וזה טירוף שאימא תחשוב דברים כאלה. אנא עזרו לי.

הי לך אודי, אשמח אם תעזור לי כי נואשתי, מחפשת פסיכולוגית דוברת צרפתית בירושלים, אשמח אם תתן לי כמה שמות למייל האישי או כאן,, תודה ורק טוב

אשמח להמלצות ו/שמות של פסיכולוגיות דוברות צרפתית בירושלים. המייל שלי [email protected] תודה וחג שמח

שלום, שמי קוראל ואחי ( האמצעי ) בן 25 סובל מהפרעה טורדנית כפייתית בצורה חריפה! כבר מספר שנים וזה רק נעשה גרוע יותר. הוא לא אובחן, אבל זה ברור ונראה לעין! הוא פותח דלתות ברגע שמישהו ניכנס או יוצא מהשירותים ובלי שום קשר יפתח דלתות וחלונות ( אם הם סגורים ) בכל כמה דקות, הוא מתווכח על ההיגיון הזה ובאמת נראה שהוא לא מבין את הבעיה. הוא אף פעם לא יושב יחד איתנו אך ורק בארוחה משפחתית. הוא זז כשמישהו משתעל או מתעטש. ידוע שאצל אדם הסובל מהפרעה זו הוא כביכול רואה חיידקים באוויר. אלו רק מספר דוגמאות, השאר קצת קשה להסביר. גם הקו מחשבה שלו הוא כזה.. לא רק מבחינת מעשים פיזיים. בכל מקרה, הוא סובל בצורה חריפה מההפרעה וכל המשפחה סובלת ובעיקר הוא עצמו. הוא פוגע בעצמו ( באיכות חייו ) ופוגע בחברתו ( אנחנו, משפחתו בעיקר) הערות לא במקום, וכו.. לפעמים מעירים לו, אני פחות כיוון שזה מצב מאוד רגיש ( הוא עצמו אדם רגיש) וכל הערה מפילה אותו.. לכן, איני יודעת איך להתמודד, באיזו דרך? אני לפעמים מגיעה לקצה ומקללת אותו וצורחת כי פשוט אני לא יכולה. בבקשה, איך להתמודד איתו? אני לא רוצה לגרום לו לנזק, אך, גם אי אפשר לחיות כך! מה לעשות???

שלום, לאחר המון זמן ומחשבה הגעתי למסקנה שמשהו בתוכי לא בסדר.. כשהייתי ילדה קטנה הייתי מאוד רגועה ושקטנה, אך כיום בגיל 20 איני מסוגלת לעצור את עצמי מפרצי רגשות. אני מסוגלת להתעצבן תוך שניה על בן אדם, לצעוק, לקלל, לא לרצות לדבר, ולהיסגר לחלוטין ולהיעלם בתוך עצמי. כמו כן, יש בי את הצד השני ששמתי לב לזה רק עכשיו, בצבא, איני מסוגלת להתמודד עם דברים, לא פיזיים אלא מנטליים.. ברגע שמפקד כלשהו או מישהו מעליי, אומר לי ביקורת , מתעצבן עליי על משהו ומאיים עלי (לדוגמא הוא יתן לי תלונה) , אני פורצת בבכי נטורף, על גבול היסטריה , ולא מתוך פחד, אני לא יודעת למה , לא באמת מפחיד אותי האיומים הללו, לא באמת פוגע בי כאשר טוענים שאני לא בסדר במשהו, אני מתחילה פשוט לבכות , זה הגיע לי לפני יומיים עד לשעה שלא הצלחתי לעצור את עצמי.. אני לא יודעת מה עובר עליי, איך אני אמוה להישמר מפרצי זעם על אנשים אהובים עליי? איך אני אשמור על עצמי ולא אבכה מכל שטות ? אני לא יכולה להמשיך בחיים הנורמאליים שלי ככה.. הכל קיצוני , זה לוקח ממני את הכוחות.. תודה רבה לכם על התשומת לב , הקריאה , והעזרה..

היי, כותבת לכם מתוך תסכול עצום ואי יכולת להתמודד נפשית לבד ..לפני חודש ילדתי את ביתי הראשונה , אני בחורה צעירה , בת 24 ותמיד ידעתי להתמודד נפשית עם דברים כי התחשלתי בחיי ( אבי נפטר כשהייתי בת 16,15 , לפני שאני ובעלי התחתנו הוא עבר השתלת כליה,חרם בבית הספר בצעירותי,מכות מאמא שלי בילדות והשפלות ממנה ועוד...) אחרי הלידה אני מרגישה רכושנות כלפי הילדה , מרגישה שאם בעלי מעיר לי אז אני אמא לא מספיק טובה ,אני לא מפסיקה לבכות , הבטחון העצמי שלי ירד , מה שהוסיף למדורה הזאת זה העניין שהמשפחה שלי החרימה אותי כי לא נתתי לאמא שלי להחזיק את הילדה ...אני מרגישה שבעלי ביומיים האחרונים רוצה להתנער מלקום בלילה להאכיל את הילדה ולעזור לי..וכן,הייתה פעם אחת שעמדתי באמבטיה עם הידיים על הצוואר ואחרי כמה שניות עצרתי כי הרגש כלפי הילדה גבר על הרצון לא לחיות...האם זה דכאון לאחר לידה? למי אני פונה כדי לדבר ולקבל עזרה? חשוב לי לציין שאין לי הרבה כסף...אני מתחננת אני חייבת לדבר עם מישהו ולקבל חיבוק חם ואוהב...

תודה על התשובה המהירה רציצי לשאול אותך ,האם אתה מטפל בהפרעות מסוג זה?

קראת לי מיכ, בשתי ההודעות האחרונות? רצית לומר לי משהו? אתה לועג על השם שבחרתי לפה מלכתחילה? האם גם זה קשור לגבול? אני חושבת שמעולם לא קראת לי כך.....אפילו בהתחלה ממש שאלת על השם הקטוע והצעת לי אחרת...אז שינית דעתך???? פתאום זה כן מתאים...נמאסתי הא? הרסתי משהו???????היה נדמה כי לפחות אתה מחזיק את השלם ופתאום כבר לא.......סליחה :(

פתחתי לראות..ואתה פה!!עכשיו..נחמד לכתוב במקביל אלייך :) בכל מקרה אף פעם לא חשבתי שזה מפריע לי עד שפתאום קראת לי מיכ...מוזר מאוד! כשאחרים כותבים לי מיכ לא מפריע לי בכלל..רק כשאתה... אודי, נקשרתי אלייך וכל זה רק בכתיבה.. אף פעם לא "שיחקת" איתי בחלקי השם...וזה הלחיץ אותי פתאום..כאילו אתה לא מחזיק אותי פתאום, כאילו החזקת את השלמות.......לא יודעת..מוזר. אתה חייב לכתוב ספר על השפעת הכתיבה בפורם :)...אשמח להיות חלק מהספר בעילום שם כמובן... טוב אז אני מרגישה כבר יותר טוב..שם לב? אודי יקר,כתבתי סליחה כי קשה לי מאוד מאוד וחשבתי שכבר נמאסתי עלייך והרסתי.... אוף הלואי שארגיש שלמה כבר...חזרתי פשוט בימים האחרונים ל"ילדות" שלי..לימים הקשים והאומללים של גיל ההתבגרות ויום ההולדת הזה..ופסח שאני כה שונאת..ויום הולדת ארור..ובנוסף אראה אותה רק שבוע אחרי פסח..המון זמן..אוף......את האיחולים אכתוב בהודעה אחרת יותר אופטימית...

וואו..פתאום כשאני חושבת על זה..כשאני "יורדת" על עצמי או בקורתית כלפי עצמי אז זה מבחינתי לגיטימי ..אבל כשמישהוא אחר מעביר עליי בקורת אני נורא נפגעת כאילו רק לי מותר להיות בקורתית כלפיי עצמי אולי ככה הרגשתי גם עכשיו..שרק לי מותר ללעוג לעצמי ולקרוא לעצמי בחלקי שם, להרגיש שהשם החלקי מייצג משהו..רע פנימי.....האם אני שונאת אותי עד כדי לעג עצמי כזה במשחק עם השם הזה??אוף..אני כבר לא כל כך יודעת........

בדרך כלל, פונים לאדם בכינוי בו הוא מציג את עצמו...

לד"ר אודי שלום רב, כבר הרבה זמן שאני מרגישה מועקה נפשית ודיכאון, פניתי לשני פסיכולוגים אך אני לא מצליחה להמשיך קדימה. אשמח אם תוכל להמליץ לי על פסיכולוג או פסיכולוגית טובה באזור נצרת. תודה

שלום בתי בת 4 ילדה יחידה נגמלה מטיטולים בגיל שנתיים בצורה מהירה ביותר!! ילדה חכמה חברותית בעלת דמיון מפותח בחודשיים האחרונים בחרה שלוש פעמים לעשות קקי בתחתונים , נראה כאילו זה פתרון מבחינתה לזמנים שבהם לא נוח לה להפסיק את עיסוקיה ולגשת לשירותים. והיא גם לא עצובה או בוכה כשזה קורה לה. יש לציין שבאופן כללי היא מחכה לרגע האחרון ורק אז הולכת לשירותים. השאלה שלי היא למה זה קורה? ואיך צריך להגיב? תודה

אני לא יודעת למה אני כותבת לך. אני מרגישה שאני צריכה משהו ואני לא יודעת מה. משהו..משהו.. :( תראה, תריח את הפריחה שבחוץ.. אני משתגעת . אני צריכה משהו. אולי את הביג מאמא ההיא ??? אודי :((( זה לא נגמר הצורך המטורף הזה בחיבוק מאמא. אתה יודע שכשאני שוכבת על הספה אצל אמא צביה ,אני מתכסה עד למעלה מהצואר . מה הקשר ?? אודי, יכול להיות שהתוצאה של הפסיכואנליזה הזו תהיה אשפוז בבי"ח לבריאות הנפש ??? אני משתגעת.. יש בי באיזשהו מקום רצון להיות מאושפזת בבי"ח כזה ושידאגו לי ויטפלו בי. אתה רואה אודי שאני משתגעת ??? ואולי הכל בגלל הפריחה המטורפת שבחוץ ?? איזה ריחות.. שלך-במבי

אני רוצה לשלוח הודעה לפסיכולוגית שאני שונאת אותה שהיא עם המשפחה שלה, ואני כאן לבד ורע לי. ודווקא לאחרונה היה קצת טוב. כנראה שהשלתי את עצמי ): הולכת לישון וחבל שאי אפשר להתעורר עוד יומיים

הגעתי לבית של ההורים ואני לא רוצה להיות כאן. במיוחד לא בשבת. אין לי לאן לנסוע וגם לא יכולה לחזור לבית שאני גרה בו, גם כי הוא רחוק ובעיקר כי אין שם אף אחד כרגע ולבד לא בא בחשבון מבחינתי. לא רוצה לחזור למצב הזה, חשבתי שהוא עבר והנה בלי שום הכנה אני מתחילה להרגיש שוב רע. רוצה לברוח אבל אין לאן...

היי חנה! סתם עצה. כשהייתי צריכה להיות בבית של ההורים והיה לי קשה עם זה...(גם, בעיקר בשבת) לקחתי לעצמי קצת "פסק זמן" כשהרגשתי שאני על סף חירפון ויצאתי לעשות סיבוב בשכונה. אולי תנסי, נראה לי שיהיה נעים בחוץ הסופ"ש. לגבי החופשה של המטפלת שלך... אני רק חושבת על זה ואני מתחילה להתגעגע איתך..-ברור שזה הגיוני להתחיל להתגעגע!! המטפלת שלי בחופשה של שלושה שבועות וכבר באמצע הפגישה האחרונה התחלתי להתגעגע... אני מקווה שיהיה לך טוב עם המחליפה. חג שמח! בובי

אני גרה במקום שכולם מכירים את כולם ולא רוצה שכולם יראו שאני לבד ): אני לא באמת מאמינה שהיא עוזבת אותי, ולכן כמה שאני מדברת על זה, זה ממש לא נתפס מבחינתי וכרגע מאוד רחוק ממני, למרות שזה מתקרב מאוד. מצד אחד זה מאוד מעסיק אותי מצד שני אני לא מאמינה ומבחינתי הכל ממשיך כרגיל וגם צריך להמשיך.

הי, קודם כל- כן. ענית. לא פיספסת... מצטערת על מבול ההודעות החוזרות, פשוט היה קושי בשליחה ו"המע'" לא התנהגה כרגיל בעת שליחה. שנית- לא התייחסת למשהו בהודעתי: מה דעתך על התנאי שהפסיכולוגית שרק"חזרה" מציבה: לצרף עוד "מישהו"- לדעתי פסיכיאטרית לטיפול, לא עבור תרופות. אלא כעוד גורם מטפל פעם ב... למה? כי היא אינה יכולה לבד. האם זה דבר מקובל? לי זה לא מובן. מדוע ללכת לפסיכיאטר פעם ב, אם לא עבור תרופות? ומדוע אם היא לא יכולה, אז הפתרון הוא להוסיף עוד, ולא "פשוט" להחליף לפסיכולוגית שתוכל? הנוכחית אגב, חלוקה עליה גם בעניין הזה.... היא הסבירה לי שבמשך התקופה איתה היא התרשמה שאני זקוקה ליציבות. ללא נסיעה, ללא הריון. ללא שינוי והיפוך בהגדרת גבולות ושלמעשה היא חושבת שאי אפשר לנתק את ההתפרקות שלי מנסיבות חייה של הפסיכולוגית. ושהיו יותר מידי כאלו- בטיפול. ושזה היה קשה לכל אחד לעמוד בכזה דבר ועדיין להרגיש מוחזק. אני בעיקר עצבה. אני אוהבת את שתיהן. ונטמע בי ספק מאד גדול באשר ליכולת לטפל בי. אולי באמת הפסיכולוגית צודקת? ואני כן זקוקה לעוד גורם מלווה? היא מכירה אותי שנתיים... מצד שני- גם מה שהנוכחית אומרת נשמע לי הגיוני ומרגיש לי נכון יותר. זה די מערער את האמון -שגם ככה התרסק בפסיכולוגית. להוסיף עוד מישהו?... לא יודעת. אני גם עדיין לא החלטתי. אני באמת מרגישה שאני לא יכולה לבחור. הפסיכולוגית היא עבורי כמו "איבר" בגופי... אבל מה שהיא "העבירה" אותי הוא בלתי יאומן: קודם כל לספר לי כבר לפני שנה על נסיעה שאולי תהיה( ואגב- י לי חרדת נטישה כמו "שאתם" קוראים לזה. וגם פוסט טראומה מורכבת). אח"כ "לגרור" אותי בעל כורחי לפסיכיאטרית- שתגיד את דעתה. - והיא אמרה. שאין בה צורך. ושנמשיך. ואז- ניסינו לסדר טיפה את המסגרת ולשנות את הגבולות, אך כעבור חודש וחצי- היא הודיעה(וראו כבר) שהיא בהריון. ולפי לו"ז המקורי היא אמרה: יש לנו עוד 5 חודשים עד חופשת הלידה שלי. 3 חודשים חופשה. ואחריה- אחזור. ל3 חודשים ואז אסע לחו"ל. ואז- אני באמת התחרפנתי. (מה זה אומר? יותר מידי תקשורת בין הפגישות. כשהיא לא עמדה בזה). רק לקראת סוף ההריון, היא הודיעה שהנסיעה נדחית בשנה. והנה- עכשיו, כשהיא מציעה שנחזור לטיפול, תוך כדי הצבת תנאים, נשארה לה בערך שנה עד שהיא אמורה לסוע. אין לה משהו ברור יותר לומר על הנסיעה. רק שהיא צפויה בעוד כשנה. זה מייסר. זאת דילמה נוראית. אודי, מה נשמע לך נכון? האם אני "צודקת" כשאני די מתנגדת לתנאי הזה שלה? לא כהתנגדות רעינוית, אלא כי זה כבר נשמע יותר כמו אי יכולת שלה... מו אולי כן סיכוי לטיפול תקין אצל הנוכחית. אני פשוט מרגישה שנגרם לי נזק על ידה. גם אם לא בכוונה. וגם אם תמיד אוהב אותה. - עובדה קשה לי לעזוב אותה. אבל כרגע אני די לבד. כי אני אצל הנוכחית.. אבל נפגשת גם איתה- בפעם השנייה. במטרה שאחליט מה אני רוצה. כי במצב הנוכחי שתיהן אומרות שאין טיפול והוא רק מזיק.

זה מוזר לי. ואם זה ההגיון כמו "אמא" ואבא- לדברייך, אז מדוע למשל הנוכחית לא מסכימה לצורך הזה? והשאלה היא מדוע בעיניך זה לגיטימי, אך יותר מזה- הגיוני? רק אם זה פסיכיאטר? או גם אם זה פסיכולוג נוסף? הכוונה היא מראש שזה לא עבור תרופות.- שתיהן לא חלוקות על כך. ולכן, אני לא מבינה איך זה עוזר? ולא מזיק?? כמו עכשיו- שיש לי 2 מטפלות?אז תוכל בבקשה להרחיב ולהסביר מה ההגיון? ומדוע אם היא לא יכולה או חשה שהיא לא "מספיקה" לבדה, אז המסקנה היא בהכרח להוסיף עוד גורם( שזה גם גורם לפקפוק שלי ביכולותיה המקצועיות, וגם מהווה נטל כלכלי נוסף!), ולא למשל- להחליף טיפול=אותה? ולהשאר אצל הנוכחית... הנוכחית בטוחה שנסיבות חייה של הפסיכולוגית- במיוחד הנסיעה הצפויה הן הרסניות עבור מישהי כמוני, כי הן לא מאפשרות סביבה יציבה דיה לטיפול. בנוסף- היא גם חושבת "שההתהפכויות" בהגדרת הגבולות גם הן גרמו נזק. אך בעיקר העיסוק הבלתי נפסק בנסיעה- וחוסר הוודאות.. ולכן חושבת שהיה טוב עבורי אם הייתי מסוגלת לעזוב את הפסיכולוגית ולעבור אליה.

אודי,אחרי ששלחתי שתי הודעות לפני מספר ימים ללא מענה....שאלתי אותה (בהודעה)היום אם אפשר יום בלי גבולות ובלי דיסטנט? ולא לבד?אפשר יחד? בקשתי זאת כמתנה ליום הזה...יודע מה ענתה לי? "גבול הוא דבר חשוב. חופש בלי גבול הוא ריקנות. ואהבה בלי גבול עלולה למחוק את אחד הצדדים. אבל אני כאן" כתבתי לה ש"אני חושבת על היום הזה כבר שלוש שנים ואני מבינה את מה שכתבת..אבל חשוב לי להרגיש אותך דווקא היום...וחשבתי שהבנת" אודי, את קטע החופש אני מבינה, אבל אהבה?????למה אי אפשר לתת אהבה בלי גבול...את האחר אולי זה חונק לתת ולתת אהבה זה קשה כמובן...למרות שאצלי זה ממש לא ככה, אני מוכנה לתת אהבה בלי גבול לכל הסובבים אותי!!!!!אבל למחוק???????זה מוחק אותה?????שהיא נותנת לי אהבה?????????אוף............למה הכוונה????????????גם אתה חושב ככה??????על אהבה???????אוף......והיא יודעת שנפגש רק עוד הרבה זמן..אוף!!!!

הי מיכל, קוראת אותך. ולא רוצה להתערב לך. אבל אני אולי חושבת שהבנתי למה היא התכוונה כשכתבה ש"אהבה בלי גבול עלולה למחוק את אחד הצדדים". לדעתי שלי בלבד, הכוונה היא שהיא גם צריכה לשמור על עצמה שלא תעבור גבול פנימי שלה. אם זה יקרה- היא תימחק. לך. היא לא תוכל לתת לך את מה שאת ראויה וצריכה וזקוקה לקבל ממנה. מדוע אני מבינה זאת כך? כי לצערי, במקרה שלי נראה לי שזה די קרוב למה שקרה לפסיכולוגית שלי. בלי משים, ואולי מתוך חוסר מודעות מספקת לעצמה, (זה קורה בהפתעה רק לאדם שאינו מכיר ומודע היטב לעצמו לגבול הפנימי שלו, וליכולותיו), וחוסר ניסיון, חצתה את הגבול הפנימי שלה. בסופו של דבר מי שנפגע מזה הכי הרבה- זה אני. המטופלת. לכן אולי הכוונה היא כזאת: שאהבה ללא גבול- עלולה למחוק גם אותה.... ואז היא לא תוכל לתת לך. ואולי במקום אהבה(שהיא כן מרגישה כלפייך. אני בטוחה מזה- לפי איך שאת מתארת את הקשר ביניכן. כי זה נשמע שהיא כן אוהבת אותך ושאת יקרה לה), הרגש שלה עלול להפוך אפילו "לשנאה". - שזה בעצם צידו השני של אותו מטבע... אבל שוב- זוהי רק דעתי הפרטית. ואני בעצמי חבולה ומבולבלת. ולא בטוחה. אז מחכה איתך לתשובה של אודי. ומאחלת לך יומולדת שמח. מהנה. ומלא באהבה מהאנשים סביבך שיקרים לך. כפי שאת ודאי יקרה להם.

היא באמת אוהבת...ואכן אני חושבת שאני יקרה לה...אולי גם אהבה קשור לגבולות?????אוף...באמת כדאי שלא יגיע לשנאה.....הפחדת אותי קצת....תודה על הברכות, אני מאחלת גם לך שתמצאי את השלווה סוף סוף...ושיהיה לך כתובת אחת משמעותית ושלא יבלבלו אותך, המטפלות!! שלא תרגישי יותר אבודה...שמרי על עצמך, מ. אודי, בבקשה תתיחס גם אתה, לא מתחשק לי לפתוח הודעה אדומה נוספת,וקורה שמישהוא עונה, ואז אתה כבר לא וחבל לי....תענה לי גם בבקשה...האם קורה שמטופל מתחיל להשניא עצמו על מטפל??????מרוב דרישות או חוסר גבולות????מפחיד קצת אבל יש אולי משהו בזה... מ.

מזל טוב ליום הולדתך. שתגלי המון יופי וכייף עם הגיל שנכנסת אליו. צר לי שמעבר לכך לא יכולה לכתוב כרגע. אני כרגע כמו הכנרת שמשתוללת כשהשבר הסורי אפריקאי מציק לה. במבי.

למה לא מציגים את ההודעה הראשונה שלי?((

אודי שלום רב. ראשית רציתי להודות לך על מה שאתה עושה,זה ממש עבודת קודש,כן וירבו כמוך ועכשיו לבעייה שלי,אני מאוד מבולבלת,יש לי סלט בראש בנוגע למה לעשות הלאה עם החיים שלי ואין לי למי לפנות כי אין לי שום אפשרות כלכלית כרגע לטיפול(מצב כלכלי קשה מאוד),רציתי לשאול אותך עם תוכל לכוון אותי קצת בכמה דברים ולעזור לי .השאלות שלי הם כאלה: קודם כל אני מאופיינת כבעלת הפרעת אישיות גבולית והפרעת קשב וריכוז ומטופלת בציפרלקס כבר כשנתיים. הכדורים עזרו לי להרגיע את האמפולסיביות אבל לא עזרו לי כלל בפן האישי. אני מתחילה עבודה,עוזבת אותה,כך גם בלימודים ובכל התחומים בחיים. כרגע אני כבר לא עובדת קרוב לשנה ובתחלס אף פעם לא עבדתי באמת ,והתקוםפה הכי ארוכה של העבודה הייתה 3 חודשים. הספקתי לעבוד במלצרות,שירות לקוחות ובחנויות בגדים ודיילויות שונות ואת כל אלה הייתי מייד עוזבת.כרגע אני לומדת לימודי תעודת צזכירות רפואית אבל כבר רואה שהתחום הזה לא כל כך בשבילי.כרגע אני מאוד רוצה לעבוד ולהיתפרנס אבל לא יודעת לאיזה תחום לפנות בשביל שאוכל להחזיק שם מעמד,איזה עבודה מתאימה לאנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית? ועוד,אני נורא מתלבטת אם להישאר לגור בעיר שלי ואולי להזכיר כאן דירה כשתהיה לי אפשרות(כרגע גרה עם אמא ויש המון בעיות איתה) או שלעבור למרכז...השאלות האלה הורגות אותי ומעסיקות אותי 24 שעות ביממה ולא נותנות לי לתפקד..ועוד ,איפה כדאי לי לחפש עבודה כרגע? בעיר שלי או דווקא לכוון לאיזור המרכז(גרה באשדוד)ובאיזה תחום יותר כדאי?יש לציין שאני כרגע לומדת בעיר שלי אבל רק פעמים בשבוע ואני לא יודעת האם זה גורם מכריע למעבר לעיר אחרת או לא..מה השיקולים שאני צריכה לקחת בחשבון בהחלטות כאלה? אני יודעת שאת הלא מכיר אותי אבל אני בטוחה שתוכל לעייעץ לי משהוא.השאלות האלה הורגות אותי ולא נותנות לי מנוחה חא ביום ולא בלילה והראש שלי כבר מתפוצץ מזה... סליחה על המכתב הארוך ותודה מראש על התשובות בכבוד רב,greeneyes

21.3 היום שבו האביב מתחיל ויום הולדתי חל בו....אודי, חשבתי על כך שכתבת למה לכתוב ברגע האחרון..לא יודעת אבל זה קורה לי גם אצלה..תמיד אני מוסיפה משפט ברגע האחרון, או פותחת נושא בעיקר שקשה לי איתו בסוף הפגישה..היא מנסה שאפתח לפני, גם אני, לפעמים זה קורה ואז אני יוצאת רע מפגישה...דוקא בפגישות האחרונות כשהיא הזכירה לי את הנושא הקשה שסגרתי בפעם קודמת היה כבר יותר טוב....אולי זה פחד כזה....מהתפוררות אחריי שאספר.......אודי, לא רוצה לחגוג וגם אין מי שיחגוג ומצד שני עצוב לי מאוד....בת ארבעים.סוף...מ.

עכשיו יש לנו הפסקה של שבועיים בטיפול, ואחרי פסח עוד חודש ואז היא יוצאת לחופשת לידה. היום נפגשנו פגישה כפולה, ולהפתעתי זה עבר מהר מאוד. אני כבר מתגעגעת אליה, זה הגיוני? לי היה ברור שאלך למישהו אחר בזמן החופשה (למרות שאני לא באמת רוצה וחושבת שזה יעזור לי, אבל לפחות לא להיות לבד בתקופה הזו) היום היא אמרה ממש בסוף ולא הספקנו לדבר על זה שאולי נחשוב על פתרון יצירתי והציעה אולי יומן שאכתוב לה ואביא לה אחרי, אבל לי זה לא עוזר אני לא רוצה לכתוב לעצמי אלא לה. או גם הציעה שאלך לפסיכיאטרית שהייתי אצלה שגם מטפלת, אבל לא יכולה בתדירות שבועית אלא פחות. בסוף גם אמרה שבכל מקרה היא תמצא לי מחליפ/ה. אבל אז אני חשבתי פתאום שאולי היא מפחדת שאעזוב אותה.. זה הגיוני אודי, אולי היא רוצה את הכסף שלי ולא רוצה שאלך למטפל אחר ולא אחזור אליה. אני ממציאה או שאולי זה קורה? ואם תציע לי להגיד לה את זה יהיה לי ממש קשה לדבר על זה. זה נראה לי מעליב ומביך מאוד. היום אמרתי משהו בנוגע לזה שאני רוצה שהיא תאהב אותי ושיהיה לה אכפת ממני, אבל מצד שני זו גם עבודה שלה. והיא לא ענתה לי מה היא חושבת, אבל שזה יכול להיות גם וגם ולא דווקא או זה או זה. אתה היית עונה למטופל אם היה שואל אותך אם אתה אוהב אותו? אווף אודי, קשה לי עם זה ואני לא באמת מאמינה שהיא תעזוב אותי לכ"כ הרבה זמן. קשה לפספס שהיא בהריון אבל מבחינתי היא יכולה ללדת אבל גם להישאר איתי. מה עושים? איך עוברים את זה?

אודי, ציפיתי גם לתגובה שלך על שאלת המקצועיות, והתאכזבתי שהיא לא הגיעה. האמת היא, שנתרמתי מאד מכל התגובות האחרות שקבלתי, אבל התשובה שלך חשובה לא פחות. אשמח אם תוסיף את מילותיך. אני לא מבקשת רק סיכום כללי של הדיון, אלא התייחסות לשאלה המקורית שפתחה את השרשור ההוא. [הכי טוב יהיה אם תגיב גם למה שהוספתי בסיכום הדברים. זה יהיה פיצוי הולם על ההמתנה הארוכה, אבל בוא לא נגזים. אני לא רוצה להיות תובענית עד כדי כך... :-)] קוראת

היי! רציתי לבקש מכם, אם מישהו פה מכיר, המלצה לפסיכולוגית טובה במרכז. אני בת 23, והבעיות שלי קשורות לחרדות ודכאון קל. אני מחפשת פסיכולוגית שגם מקבלת דרך קופ"ח מכבי. אני יודעת שחוות הדעת משתנה בין אדם לאדם, אך אני מעדיפה בכל זאת לקבל המלצה, במקום ללכת למישהי שלא תתאים לי בעליל, לספר לה על כל קורותיי ולהתאכזב. אז אודה מאוד על כל תשובה!

שלום יש לי מחשבות אובססיביות שחוזרות על עצמן . כל פעם שאני עושה משהו חדש ועשיתי 4 דברים השנה האחרונה ( רפואת רמבם , הכרויות וכו ) . בהתחלה זה טוב ואחרכך אני מתחיל להאשים את עצמי שאני לא בסדר וכאילו נתלה על אותו דבר הבן אדם או העיסוק . וגורם לעצמי סבל נורא . האם יש טיפול שיכול לעזור ? אני מטופל אצל פסיכאטר תודה

היי אודי, יש תהייה שמלווה אותי הרבה שנים..למה בעבר שהתעוררו אצלי הדחפים המיניים בגוף אז זה זרק אותי לתסריטי זוועה בפנטזיה על הרס , חולשה, אונס, אלימות, רוע .. הרגשתי שאני לא שולטת בפנטזיות האלה אלא זה דימויים בדימיון שבאותה תקופה בלילות היה בוקע בי מבפנים ושואב אותי. הייתי בחוויות האלה לבד בלי להבין כ"כ איפה נעלמה האני הישנה שהייתי. רק אח"כ 'גיליתי' באינטרנט שעוד מלא אנשים עסוקים במיניות שלהם ויש להם כל מיני פנטזיות שדווקא לא סובלים מהן אלא אפילו מחפשים לממש דברים בשביל 'הריגושים'... משהו הרגיע בגילוי הזה כי מה שקרה קיבל פרופורציה קצת אחרת ברגע שראיתי שיש מלא אנשים שלא נבהלים מ'צללים' למיניהם. אבל עד היום אני לא מבינה למה זה קרה ככה. אני יודעת בוודאות שלא עברתי שום התעללות מינית פיזית, למשל. אז זה לא יכול להסביר.. אז מה כן?? האם יכול להיות שדפוסי האכלה בינקות שלי (תקופה שאי אפשר לזכור באמת) היו כוחניים ופולשניים, למשל שמכריחים אותך לאכול כי מי שמטפל חושב שככה נכון וצריך בלי להקשיב ולהתחשב באיתותים שלך.. האם דבר כזה יכול לתרגם את עצמו בעתיד עם הופעת 'המיניות הגניטלית' לתסריטים כמו שהציפו אותי בראש? זה יכול להסביר?? גם בתסריטים האלה דמיינתי הרבה את תקופת מלחמת העולם השנייה ואני בכלל לא חייתי אז, מן הסתם.. אז אולי בכלל משהו 'מהגלגול הקודם'? משהו שאיזה 'סבתה רבה' עברה טראומה במשפחה ואף אחד לא ידע וזה חלחל אליי איכשהו?? מה לכל הרוחות גרם להתפתחות המינית בעולמי הפרטי להתרחש בצורה כזאת?? אני גם זוכרת שמילדות מעולם לא רציתי להיות תלויה באף אחד ורק אמרתי שלא אצטרך כלום ואסתדר לבד, אבל זה אולי מסביר את הקושי שלי להיות בקרבה ויחסים ולבטא צורך ונזקקות, זה לא מסביר למה דווקא היו התסריטים שהיו לי בראש....... וזה מוזר כי באיזשהו מקום אני מרגישה כמו בן אדם שעבר דברים ממש רעים פעם למרות שמעולם לא באמת עברתי אותם ככה, זה כאילו היה יותר נורמלי אם באמת הייתי עוברת תקיפה מינית או משהו, לא? זה ממש מוזר לי עד היום להבין את זה. :/

שלום רב בני בן 26 התחיל השנה ללמוד באוניברסיטה ת"א בסיום סמסטר א, בא הביתה ושמתי לב שהוא מכניס אצבעות לפה בחטף ומיד משפשף/מלטף את כפות ידיו וזה חזר על עצמו מדי פעם. הדבר לא נראה לי ותשובתו היתה אני מרגיש שהידיים יבשות ואני מרטיב אותן. אמרתי שזה דוחה ומוזר והוא ענה שבת"א המון מוזרים ואף אחד לא מתייחס. כן שמתי לב שהוא מאגרף את אצבעות היד בצורה מוארכת (לא של מתאגרף) ומנענע אנא ואנא רק את כף היד הקפוצה ולפעמים גם מרים ומוריד את היד הקפוצה לא העזתי להעיר לו. בבקשה עזרו לי לדעת מה זה ומה קורה והאם צריך עזרה לבני יחידי (אין לי עוד ילדים) תודה רבה וחג פסח שמח לכל העוסקים במלאכת הקודש

לקרוא את אשר כתבתי? לפני שתכתוב יום מנוחה??? אני זקוקה לך...לא אראה אותה כמעט שלושה שבועות.....תכתוב משהו מרגיע??????הלואי שתעלה את ההודעה שלי לפני המנוחה של שלישי.......

בבקשה, אולי ההודעה הזאת כן תעלה?..? כתבתי שא' המשך למטה בשרשור.... אפשר בבקשה התייחסות? אין לי כח לפרט בהודעה מס' 4...

אשמח לחוות דעת: קורה לפעמים שאני מרגישה כאילו אני לא לגמרע "אני". כאילו רק חלק ממני נמצא באמת בתוף הגוף שלי, והשאר לא. התחושה היא של מעין ריחוף, כמו בתוך חלום כזה, משהו לא "אמיתי". אני מודעת לעצמי, לאופן בו נשמעת, נראית ומתנהלת, אבל מרגישה מעין חוסר שליטה או קושי גדול להתערב בהתנהלות שלי [מזכיר מצב של שיכרות]. בפעם האחרונה שזה קרה הרגשתי גם קושי לבטא את עצמי- כאילו אני לא מצליחה להגיע למחשבות שלי ולתארן במילים. התחושה הזו עוברת באופן ספונטאני, תוך דקות [ולעיתים רחוקות יותר-תוך שעות]. אציין כי התופעה מלווה אותי שנים. האם התיאור הנ"ל יכול להתאים לדה-פרסונליזציה? האם רצוי לפנות לאיש מקצוע כלשהוא, למרות שהתופעה לרוב לא מטרידה אותי או מפריעה ביום-יום? תודה :)

שוב, אותי זה לא ממש מטריד בד"כ. הכוונה שלי הייתה לשאול אם רצוי לפנות לטיפול מראש, על מנת למנוע החמרה של התופעה בעתיד והתפתחות של הפרעה. תודה רבה על המענה :)

אני אמא צעירה לילדה בת שנה גרה עם בעלי.אנחנו רבים הרבה על כך שבעלי אובססיבי למכוניות כלומר חלקי חילוף הוא מחליפים חלקים כאשר אין צורך בכך.ומחליף מכוניות אינני יודעת מאיפה כל הכיף וההנאה בתהליך עצמו או במכוניות.

לא הכי בטוח שזה המקום להגיד את מה שאני הולך להגיד אבל, אני עוקב אחר פורם זה זמן רב, ומרגיש כאן הכי בנוח. אוקי, אז ככה אני אומנם סובל מהפרעות קשב וריכוז (ADD) מקבל קונצרטה במינון 90 מ"ג יחד עם מודאל (סוג של תרופה נגד חרדות). אני מרגיש שאין טעם להכנס להיסטוריה יותר מידי אבל רק לרקע, אני מאובחן כבר זמן רב כסובל מהבעיות הק"ר ורק לאחרונה קיבלתי את התרופות נגד החרדה (3 חודשים אחרונים). בזמן האחרון אני מרגיש מוזר, לא יודע אם זה נורמלי או לא נורמלי, אני גם לא בטוח כמה זמן אני מרגיש ככה כי זה און ואוף , אני פשוט מרגיש לא טוב, חושב לא מעט על לפגוע בעצמי, אני לא חושב על להתאבד או משהו, ואני לא חושב שזה נורמלי, אני יודע ומרגיש שמה שאני חווה פסול. אז בשבוע האחרון פיתחתי לי הרגל מגונה של לשתות אלכהול באמצע היום( בזמן שאני על קונצרטה). לא בטוח שזה משפר את ההרגשה שלי אבל כהראש שלי תפוס מהאלכהול אני איך שהו מרגיש מנותק. לפעמים בא לי לקחת כדורים, לא בשביל למות...אפילו לא יודע להסביר בשביל מה. שבוע שעבר, החלטתי שאני צריך לעשות עם זה משהו וקבעתי לי תור לפסיכאטר שיהיה רק אחרי פסח, שהאמת במידה כזו או אחרת אני מפחד לספר לו את הדברים האלה שאני לא אגמור בסוף תחת אישפוז כפוי (פרנויהה). הקטע שהכי מוזר לי שכל זה לא מרגיש לי הגיוני. למה שזה יקרה? יש לי הכל.. משפחה,חברים, חברה, וגם באוניברסיטה הציונים שלי טובים מאוד. אני לא עצוב, או מדוכא. טוב אולי קצת יש ימים ויש ימים. רוב הימים שלי עוברים בתחושת אפטיות כזו, הכל משעמם אותי, כן זו המילה המרכזית ש-ע-מ-ו-ם. חברים משעממים אותי. חברה שלי משעממת אותי...אני לא מצליח להחליט אם זה היא או שזה האפרריות שלי שגורמת להכל להראות אותו דבר. היום, הברזתי מהלימודים. הגעתי הביתה מזגתי לי כוס של איזה משקה אלכהולי שתיתי ואחר כך הלכתי ושפכתי את כל התוכן לכיור. אחר כך הצטערתי על זה. אני חייב להגיד, שאני לא שותה אלכהול בדרך כלל (חוץ מהתקופה האחרונה הכוונה) ואז התקשרתי והשתפכתי בפני אמא שלי על כל התקופה האחרונה, כמובן שלא חשפתי בפניה את הכל, אחרי הכל לא רציתי להדאיג אותה. יש אותה הרבה דברים שאני מרגיש או חווה שכרגע לא עולים לראש, אבל אלה העיקרים. חברים יקרים, כשאני קורא את מה שכתבתי לעיל זה נשמע לי מוזר, מרגיש לי לא אני, מסתבר שיש הבדל כשהדברים נמצאים אצלך בראש או כתובים מול העניים. מה אתם חושבים שעלי לעשות? האם אני בדיכאון? יכול להיות שזה מהכדורים?או שלפעמים יש לי בכלל את ההרגשה שאני משחק אותה או שאני בוחר לחוות את הדברים כמו שאני חווה\מפונק-הרגשה נוראית. תודה מראש

חיים שלום, ראשית, התנצלותי העמוקה על התגובה המאוחרת. זה עתה רק שבתי מחופשת הפסח. תודה על מילותיך. לא בטוח, לא יודע,  נאמר מספר פעמים בדבריך, -- ויחד עם זאת יודע דבר מה שהוא ידע מסוג שונה מן הידע היודע והבטוח המופיע בתחילת מכתבך: הידע הפסיכיאטרי האוניברסלי של אבחנות תואמות מינוני תרופות. זהו אכן ידע לא יודע, לא בטוח --- מוזר, כפי שאתה חוזר וכותב ובכך מעיד על מה שהוא אותו ידע: ידע חורג מן השיח הרפואי המקטלג; ידע פרטיקולרי שלך, ידע סובייקטיבי, שתחילתו בניסוח אני פשוט מרגיש לא טוב. ההתקלות בפרטיקולרי והמוזר מעוררת מועקה, גורמת למה שתומכים בתחושת המציאות (נדמים, בלשון הפסיכואנליזה) שלך (יש לי משפחה, חברים, חברה ... ציונים טובים) להתערער. ולא בכדי. המועקה, מלמדת הפסיכואנליזה, היא-היא הזר הבא לשכון במקומו של המוכר שם אין מצפים לו. מול מועקה זו מופיעות גם שתי תגובות סובייקטיביות: הפניה לדרך האלכוהול והכדורים, שאינה אלא המשכה של דרך מחיקת הסובייקט של השיח הפסיכיאטרי (וגם מכאן החשש בהבאת הדיבור הפרטיקולרי, המוזר בפני פסיכיאטר) --- ומולה דרך הפניה לאחר שיקשיב דווקא למוזר: תחילה אמא שאינה אלא אחר ראשוני, ובהמשך אחר שאינו חלק מסיפור חייך ולכן אינך חושש להדאיגו, כפי שאינו חלק משיח פסיכיאטרי שאתה מורגל בו ראך שלתפיסתך אינו עושה מקום ל מוזר -- אחר שביחס אליו, לדבריך, אתה חש הכי בנח, ושלא בכדי, פועל תחת המסמן פסיכואנליזה. הפסיכואנליזה היא אכן מקומו של הפרטיקולרי, של הזר והמוזר שבי שבשל כך אכן מופיע, כדבריך כלא אני, כמשוסע מן האני של ההזדהויות המודעות (מי שיש לו משפחה, חברים, חברה, ציונים טובים). ברוך הבא. דבריך מעידים על הימור סובייקטיבי ברור על דרך הדיבור הסובייקטיבי לעומת דרך החומרים הכימיים המביאה, כפי שאתה מציין מפורשות לניתוק: ניתוק מהסובייקט. זה לא בכדי שלפני הפניה לדיבור אתה שופך את האלכוהול. זהו אקט שאומר. תוך כדי הדיבור למקום אחר בו אתה חש הכי נח לא זו בלבד שמופיע מה שבפסיכואנליזה מכונה שיסוע סובייקטיבי: ההתקלות במילותיך שלך כלא אני -- מה שמעיד על היותן מן החומר של הלא מודע -- אלא בעקבות כך גם שאלה סובייקטיבית למה שזה יקרה? שאלה כזו, שאלה המכוונת לסיבתיות נפשית, היא אכן מנוע יקר ערך לחקירה וריפוי אנליטיים. וזה הודות לה והודות לפניה לדיבור שמתנסח גם מסמן לתחושה ולאפקט הלא טוב: ש-ע-מ-ו-ם מסמן אותו אתה מפרק לאותיות מופרדות על ידי מקפים. המשך פניה של דיבור למקום בו אתה חש הכי נח, מקום של אהבת העברה, ובעקבות השאלה הסובייקטיבית שכבר התחילה להתנסח אצלך עם הגחת המועקה, לאפשר לך להמשיך ולפרק מסמן זה לאותיות הדחפיות המרכיבות אותו כדי שאתה מפענח את אותו חלק שבו הניתן לפענוח, ובכך גם לפוגג את האפקט המעיק שהוא מתאר. בשתי נקודות בטקסט שלך מופיעה השמטה רטורית (אליפסיס) המצוינת בשלוש נקודות (...): ביחס לחיי האהבה (בת הזוג) וביחס למוות. הסינכרוניה של ההשמטות מצביעה על כוון של חקירה לגבי מה שהושמט ולא מופיע עדיין מפורשות בדבריך אלא כתחושת אפרוריות או הכל אותו הדבר. כיצד, אם כן, קשורה המועקה למקום האישה בחייך? המשך חקירה פוריה בנפתולי המסמן והלא מודע, פרופ שירלי שרון-זיסר

שלום, חשבתי שיש לי בעיה רק ברגעים אינטימיים עם חברתי, כאשר ברגעים בהם אנו מקיימים יחסי מין אני לפתע מתפקע מצחוק, אולי היסטרי. אין לי דרך לעצור זאת, אין לי מושג למה זה קורה. זה פוגע בה, זה פוגע בי, זה מחסל את האקט, בין אם את השוונג ובין את הזקפה. שמתי לב שלאחרונה זה קורה גם ברגעים אחרים, כמו שהלכתי לרופאה לבקש הפניה לפסיכולוג וכל מיני, הרגשתי שוב תגובה לא רצונית, אך לא של צחוק אלא ההיפך מצחוק, כמעט בכי או סוג של כאב או משהו בפועל של חוסר נוחות של הבקשה שלי להפניות מביכות, ממש רעדתי כי לא יכלתי לשלוט על עצמי. במקרים אחרים כמו בטקסי יום הזיכרון, בדקות דומיה - אני מנסה למנוע מעצמי בכוח לפרוץ בצחוק. למרות שאני מודע לכך שזה לא המקום ואני לוקח את העניין של הזיכרון ברצינות. עדיין, משהו בתוכי גורם לי כמעט להתפקע מצחוק. כאשר אני לוקח את הכלבה שלי לוטרינר, בין הזמן שהוא בודק לזמן שהוא אומר לי מה הבעיה הרפואית, אני גם חש לעיתים חוסר שליטה על התגובה שלי ושעוד רגע אני אבכה או משהו דומה יקרה לי... למרות שאין סיבה ברוב המקרים... אני בחור מאוד מופנם, סגור, ביישן שלא מחצין רגשות וגם מדבר באופן די מונוטוני. אני למשל מודע לרגעים בהם לאחרים יש משברים, אך אני מגלה אדישות ואפטיות, למרות שבתוכי בהרבה מקרים אני חש אחרת, את ההפך אך זה נשאר כלוא בתוכי. אני חושש מכך, אני חושש שזה יהרוס לי את מערכת היחסים, עד עכשיו הבת זוג מבינה אותי, אך אני מאמין שאם לא אדע איך להתגבר על הבעיה או לעקוף אותה..אני אאבד אותה... לא יודע מה לעשות. אני רוצה לפנות לפסיכולוג, לטיפול פסיכולוגי. בעבר הייתי מטופל 9 שנים אצל פסיכותרפיסט, ולאחר מכן מספר שנים אצל פסיכיאטר עם נטילת תרופות שונות. לפני מספר שנים הפסקתי את הטיפול עם הפסיכיאטר באופן חד צדדי, גם משיקולים כלכליים וגם משיקולים של חוסר שביעות רצון.