פורום פסיכולוגיה קלינית

ההצלחות קשות מהנפילןת..אין לי איך להסביר..ועכשיו היא רוצה שנעבוד בצורה של חשיפה..משהו קוגנטיבי התנהגותי היא חושבת שהגעתי לנקודה שאוכל להתמודד עם זה כנראה....אןלי אני לא בשלה לזה בכלל????זה מפחיד אןתי....אז אדבר איתה ברור אני תמיד מדברת איתה על הכל ...רציתי שתבין אותי..שתראה את ההצלחות כדבר טוב ולא רע כמו שאני רואה את זה.....וסליחה על הכל...

היי. רוצה להגיד לך שרואה שקשה לך ורואה גם את ההתקדמות את הירידה במשקל והקשר עם המטפלת ושמגיע לך תשומת לב והבנה גם אם את לא פוגעת בעצמך.... מצד שני יש משהו בכתיבה שלך שהוא גם מרחיק ולא רק מקרב אותה אמביוולנטיות שנראה לי את מביאה גם לטיפול ואולי זה מטרת הטיפול שלך...? בנוסף אני מבינה לאיזה חוסר צדק התכוונת... הילה

אני די בהלם... לא ככ יודעת המ לעשות עם עצמי. הגעתי אליה קודם,דיברנ וקצת ואז היא אומרת לי שהיא לא יודעת אם הטיפול שכרגע יש מתאים י וטוב לי. אמרה שחשבה על שלשוה דברים, רציתי קודם לשמוע מהם לפני שאמרתי משהו אמרה שהיא חשבה על טיפול די בי טי, אפילו לא רציית לשמוע מה זה.. אמרה שיש קבוצה וגם טיפול אישי, שהיא צרכיה לברר איפה יש באוזר, ואז היא אומרת שזו קבוצה של בנות כמוני ואני מחכה לשמוע את ההמשך והיא אורמת של בנות עם הפרעת איישות גבולית, ואני רוצה לצרוח עליה מאיםה היא הביאה לי את זה.. ועוד אפשרות לטיפול יותר רציף, ז"א עוד פגישה, אמרתי לה שאין לי כסף והיא גם לא אמרה שזה יהיה איתה.. והדבר השלשיי זה אשפוז יום, אמרתי לה שתשכח מזה ושבכלל שתשכח מהכל. היא אמרה שהיא היא הייתה חושבת שהייתה רוצה בשבילי את הטיפול הדי בי טי הזה.. אמרתי לה שאני לא רוצה כלום. כלום ארמה שנדבר על זה ושהיא מוכנה לבדוק את כל האפשרויות האלו בשבילי, אמרתי לה שאני לא יודעת אם אני באה יותר היה לי צק ונתתי לה. אמרית לה שאני לא באה ושאם כן אני אתקשר אליה. בתחילת הפגישה, אמרתי לה שאני לא בטוחה שבכלל רציתי לבוא היום ובכלל, אבל אני גם לא יכולה בלי זה.. היא אמרה שהיא חושבת שאולי אני קצת תלויה בזה.. אולי המסגרת הזו לא מאתימה לי כרגע. הבעיה שאני סומכת עליה אבל אני אל מוכנה לבוא אליה ככה. אצמרתי לה שתגיד לי אם היא חושבת שהיא יכולה לעזור לי או לא. היא אמרה שאין לה תשובה של כן או לא. אז מה לעזאלא אני אמורה עלשות??? היא התייאשה ממני?? לא חושבת שאני צריכה טיפול יומיומי.. נראה לי זה עוד יותר יכנסי אותי לדכאון. אמרתי לה שאני לא רוצה לכלום, היא אירמה שהיא לא חושבת שנאי צריכהל היות לבד ושזה לא טוב לי להיות לבד. אבל.. אבל.. מה אני אמרוה לעשות? לא רוהצ לבוא אליה. גם את המטפלת הוקדמת עזבתי בלי לדעת שלא אחזור אליה והיום שכחתיממנה. טוב, אני די בהלם מכל העניין הזה מצד אחד לא הכימ פתיע כי מרגישה שמשו שלא טוב קורה.. מצד שני אולי זה מה שצריך לקרות, מצד שלישיש היא כן רוצה לעזור לי. ואודי היא לא כועסת עליי.. אני יודעת שלא. אבל ואלי היא לא יודע תאם היא יכולה לעזור לי. ואני רק הגעתי עכשיו לעבודה אבל אויל עדיף לעשות שמו כדי להשכיח. ואל אכפת לי שתגיד לי שזה אויל לא בסדר, אבל החלטתי שאני מפסקיה לקחת את הכדרוים, ואני יודעת איך לעדות את זה, כי הרואפה כבר אמרה לי איך.

האמת שגם אני בשוק לחשוב על זה.... להיות עם זה... הכי חשוב לא לפגוע בעצמך ולא להפסיק לקחת כדורים הילה

והחלטתי את זה כבר לפני הפגישה איתה... אני עוד בהתלבטות, אבל גם ככבה לא חושבת שזה עוזר לי

אל תפסיקי את הכדורים . לא פשוט זה נכון , אני איתך יקרה ...

חנה, אני לא רוצה לכתוב פה. אבל את זוכרת שהתכתבנו מעט במייל ואני בסה"כ יודעת באיזה איזור בארץ את גרה. ואני כותבת לך את זה, כי יש לי משהו סופר חשוב להגיד לך שנראה לי שייתן לך הקלה רבה. אני מבינה בכל "הסיפור" הזה שכתבת. נשמע לי מאד מאד מוכר. אל תיבהלי כלל ממה שהיא מציעה לך. היא נשמעת כמו מטפלת מאד אחראית ומקצועית, והיא בוודאות חושבת רק על טובתך. אפרט לך יותר במייל. רק אגיד לך ש"הייתי בסרט הזה" - ודי בי טי זאת כנראה אופציה לא רעה כלל. אספר לך יותר. ובכל מקרה- זאת תהיה אך ורק החלטה שלך. שתדעי שהכל אפשרי. אשתדל לכתוב לך עוד היום ואם לא אז מחר. ואח"כ- איך שתרצי. רק שתדעי שהכל ממש ממש בסדר! מניסיון ובאחריות.

אני הכי מבינה את ההרגשה שלך! כי כמה שהיא ואנחנו נגיד לך שזה מדאגה כלפיך ועזרה כדי למצוא משהו הכי טוב, זה לא יעזור כרגע.. כרגע ההרגשה היא שהיא עוזבת ושהיא התייאשה... וזאת תחושה קשה. אבל יחד עם זה, תעצרי רגע, תנשמי עמוק. ותעברי את זה איתה. אל תיבהלי. אנחנו איתך. והיא איתך. למצוא את הדבר הכי נכון לך. ורק שתדעי, טיפול DBT הוא טיפול מדהים ומחזיק. ולא, זה רק לאנשים עם הפרעת אישיות גבולית. אלא לעוד הרבה- גם לחרדה וגם לדיכאון, אבל בעיקר לאנשים שצריכים החזקה... הכל יהיה בסדר יקרה. לנשום... לנשום.. לאט לאט. שלך, רחל.

וגם לך אודי תודה שהייתן איתי, גם כשאני לא ממש איתכן בזמן האחרון.

אודי, כבר שבוע. לא יצאתי אפילו לפגישות עם המטפל. לא רציתי שיראה אותי גם בסקייפ. דיברנו בטלפון. לא ממש הצלחתי לדבר. אני מרגישה כמו בתוך בועת סבון מוגנת מחד אבל מאוד שברירית מאידך. אני מצליחה לרחף. אפילו הכאב פחות כואב כשהוא מרחף איתי בתוך הבועה. נעים בתוך הבועה. היא מערסלת אותי בתנועות עדינות ואני יכולה לעצום עיניים ולהרגיש כל כך קלילה. שירה

איזה יופי של תאור אני מרגישה קלילה בתוך הבועה... שימשך הטוב הילה

מיכ כותבת באמת באמת מתוך הלב מהמקום שלי ורק שלי בבקשה גם אם מה שאכתוב יגרום להתנגדות אני כותבת ממקום אוהב ולא מתוך כעס או בקורת. כתבת לאודי ולא רציתי להתערב, אבל כתבת אתמול וזה הלך איתי בלילה וקם איתי בבוקר ..... ההודעה שלך פגשה אותי בקשת של רגשות מאמפטיה והבנה ועד עלבון .. אני בוחרת דווקט להתחיל מזה שאני מבינה אותך הקושי הזה כשאת צריכה שיראו אותך והתגובה לא מורגשת עוטפת לא מורגשת נכונה..זה בטוח לא קורה לך רק כאן עם אודי זה קורה גם בטיפול..כי לפעמים מי שמולנו לא מדייק או יותר נכון לפעמים אנחנו לא מדייקות בצורך שלנו ..אבל כשאני זוכרת שאודי או המטפלת באים ממקום טוב ממקום שרוצה לעזור אז למילים יש קול אחר קונוטצייה נעימה יותר. הלכתי לראות את ההודעה שכתבת ותיראי מה כתבת "אך פוחדת להפסיק טיפול...האם נכון להשאר אפילו שיש ירידות ועליות? אפילו שנראה שכבר נאמר הכל ואין מה לחדש?? רק להחזקה, ואם זה רק להחזקה זה לא נורא? זה בסדר????? לא רוצה לשאול אותה, דנו כבר בזה, וברור שהיא תאמר שאפשר תמיד להמשיך." נשאלת השאלה למה בעצם רצית את התגובה של אודי או שלנו ? האם רצית שנגיד לך שכן את כבר יכולה לללכת מהטיפול ? האם רצית שנחזק את המקום הבורח ...כי להזכירך ההודעה הזו באה אחרי ששיתפת שקשה לך ואת לא רוצה לפתוח דברים שבבטן כי הפתיחה גורמת לך סערת רגשות ואת פוחדת מזה מהטלטלה...ככ מבינה אותך בקושי לפתוח , ברצון לברוח לשכנע את עצמי בצורה מניפולטיבית שאני כבר בסדר ולא צריכה יותר טיפול ...זה בסדר לעשות הפסקה אבל זו בהחלט החלטה שבנך לבינה . לא כי לא רואים אותך או את מקומות החוזק שלך וההצלחות כי זה מהות של טיפול ואת יודעת את זה. מיכ יקרה ומתוקה כל כך מבינה שתקופה לא פשוטה ואת נאחזת בציפורניים בשפיות לא ליפול לבורות שקוראים לך ..אבל יקרה זה בדיוק המקום לפרוק בטיפול לשחרר להרפות לתת לה להיות שם איתך. כותבת לך וליבי ככ איתך שחושבת לשים את העלבון שלי בצד מהמקום שרואה אותך שיודעת שאת כל כך לא מתכוונת לזה שכתבת מהמקום הכואב שלך ..אבל רק כי אני יודעת שאכפת לך שאת אדם שרואה כל כך את השני כותבת לך . אולי נסיון שלי להגיד הכאבת לי בלי לפגוע בך (דבר שככ קשה לי בחיי היום יום). כאב לי ההשוואה שלך אף אחת כאן וגם לא מי שסמויי טוחן מים (לפחות לא בהרגשה שלא). כל אחד שכאן , כאן כי קשה לו להתמודד לבד. כו יש את מי שהפך להיות אובססיבי אבל לא כי הוא נהנה מהמקום כי הוא לא יודע איך לצאת משם , כי זה לוקח זמן לצאת ממקומות " נוחים " ומוכרים . כי זה מפחיד. אישית וגם אם לא כתבת עלי בהרגשה שלי אני טוחנת הרבה מים בזמן האחרון על שינויים שאני עושה הם קשים לי בטרוף ..אני זקוקה למקום הזה להאחז לא ליפול . יודעת שאני לוקחת המון מקום , אבל המקום הזה שאני לוקחת נותן לי כוחות להמשיך לעשות להתקדם עוד חצי מילימטר... מיכ את כותבת ולא פעם ראשונה מעולם לא פגעתי בעצמי אשרייך תודו על כך לאלוהים ..אף פעם אל תציגי את זה כאילו במקום טוב יותר ממי שפוגע ..תאמיני לי אני פוגעת בעצמי , אני משתדלת לא לכתוב את זה כאן כי יש לזה השפעה מדבקת וזה טריגר לפנים ...אבל כן גם השבוע למרות ואם היד המושטת של אודי מצאתי את עצמי מכאיבה לדבר הזה שנקרא גוף ..מחזיקה את הטלפון נאחזת במילים של אודי ומטיחה את הראש בקיר...לא מיכ לא כי רציתי כי זה היה חזק ממני..אז באמת מיכ כולנו נאבקות מי יותר מי פחות אבל מהבחינה הסובייקטיבית לכולנו זה גהנום ...שולחת לך שיר ששלחתי השבוע למימה . הוא חשוב המילים שלו חשובות הוא מזכיר לנו למה אנחנו מגיבים אחרת ... https://www.youtube.com/watch?v=8MfooiD-UhY כל כך מכווה שתביני אותי ותיקחי את מה שכתבתי ממקום טוב ולא כביקורת ...אני יודעת כי הספקתי להכיר אותך שזה יכאב זה לא המטרה אני רק רוצה שאת כותבת אל תשווי כי זה כואב... אני איתך אוהבת אותך באמת חיבוק אם נכון לך ..

אביב- חיבוק!

לא אלייך ולא לאף אחת ספציפית....את לא מכירה אותי ולא את ההסטוריה שלי.כל אחת והבעיה שלה..התכוונתי שחוזרים על דברים ויש לן סבלנות ולי אין לו....את לא צריכה להצדיק את כל הפסיכולוגים בעולם כמו גם לא לבטל את כלם......אודי יודע לבד תודה..גם למטפלת אין סבלנות וזה לא עבד כששאלתי...לכן רציתי אןתו......

היתה היום. פגישה מזעזעת. לא מצליחה לאסוף את כולי ולהרגיע. אנחנו לא הצלחתי להכנס אז אין לנו איך לצאת. אני לא יודעת איך לבקש עזרה. כי לא יודעת מה עוזר

איתך יותר ממבינה ...לומדים לאט לאט..

היי אודי רציתי שתדע....:-) לאחרונה מאז שאני רואה יותר את הטוב שבי. ורושמת כל יום את הדברים הטובים שבאותו יום. מקבלת הרבה פידבקים מאנשים. גם בעבודה, גם בקבוצה שאני משתתפת, אנשים אומרים שהסטטוסים שלי בפייסבוק שמחים ומאירים, ושזה מרגש אותם. וזה עושה לי טוב ושמח בלב שלי. הילה

משהו אחר חוץ מלהחזיר לטיפןל...רק אותי אתה מחזיר? לא רוצה להזכיר שמות שלא יעלבו אבל נן טוחנןת מים קשה להן יש יד מושטת...אני נלחמת יום יום שעה שעה מעולם לא פגעתי בעצמי עושה מאמצים עילאיים לשמור על משקל שפוי...יוצאת ממצבים יותר מפעם.....ומרגישה שאין רואה...טוב אתה לא מכיר אותי כנראה.. לא יודעת לא שתעודד אתה גרוע בזה...רק שתראה ותגיד ש....מותר גם לשבח הצלחןת ולא רק נפילות...

אודי, איך לומדים לאהוב באופן ריאלי? יש לי "חולשה רגשית" לנשים אסרטיביות שמקשיבות לי אני לא מצליחה להתגבר על זה... הייתי בעבר בטיפול אצל אישה ולא הרגשתי כך כלפייה, כי היא הייתה חביבה כזו וחייכנית..והמטפלת הנוכחית היא אסרטיבית וקשוחה כזו ומרוחקת... לא יודעת...אולי ניסיון לשחזר את מערכת היחסים עם אמא שלי? אולי רצון להידמות למטפלת? אודי, אני אוהבת אותה...מאוד. הלוואי והיא הייתה יודעת.

לך אודי ולך אביב ולכל מי שתמך והיה איתי בשבוע האחרון שהיה לי קשה ביותר והכי חשוב שאפשר כבר לדבר על זה בלשון עבר.... כן אודי התחלתי להתרומם קצת מילימטר אבל כן סוף שבוע רגוע ועם אנשים שאתםן אוהבות הילה

כן.. אני כמעט ולא מגיבה.. עברת תקופה איומה.. קראתי וכאבתי.. שמחתי מאוד גם כששיתפת שהתקבלת ללימודי הסבה לעבודה סוציאלית.. אני חושבת שתצליחי בלימודים ותהיי עובדת סוציאלית מבריקה !! שמחה שאת מתחילה להתרומם.. איתך-במבי.

כל כך ריגשת אותי שאמרת לי שהוא אוהב..... אוהבת הילה

ואני התרגשתי לקרוא מה שכתבת שהיה.. גאה בך, גם על מה שכתבת בהודעות האחרות היום. שלך, רחל.

תודה על תגובתך המרגשת והנוגעת הילה

באמת נחתי היום הרבה... תודה אודי

סליחה שוב אני, לא הבנתי למה התכוונת מה שתארתי באמת קרה, התחושה היתה אמיתית וגם הפחד, לא השתמשתי במטאפורה רק תארתי מה שקרה. תודה שירה

הי אודי, הבדידות כפויה משום שאני לא מצליחה אחרת. גם באותה חוויית ערב בה ניסיתי לצאת מהבית חוויתי סערה גדולה וחוסר יכולת להיות במרחב פתוח ולא מוגן. הבדידות גם מבחירה מפני שיכולתי לבקש מישהו שיהיה איתי אבל אני בוחרת שלא. כי זה קשה לי להתמודד גם עם מישהו שיבוא להיות איתי וקשה לי להאמין שמישהו רוצה בטובתי. תודה שירה

ואני פחדתי שהיא לא תעשה את זה. היא מארה שהיא יודעת שהייתה פגישה קשה אתמול ושהיא רוצה שאדע שהיא מחכה לי בזמן שלנו. אמרתי לה שאני לא רוצה ולא יודעת.. היא אמרה שזו בחירה שלי אם לבוא או לא ושהיא שם בשבילי. בכיתי לה שתגיד לי שהיא רוצה שאני אבוא. והיא אמרה. אבל אני בכלל לא בטוחה בכלום. אני אלך, כי אני כבר במצב שאני צריכה אותה ולא משנה מה, אבל קשה לי וכבר לא יודעת אם זה קשה של טוב, שאשפר לעשות איתו משהו או שלא. היא אמרה שנדבר על הגבולות, על מה עושים, על מה שקורה, אבל... זה ככה כבר הרבה זמן ואני מתמוטטת

שאולי דווקא בגלל שאודי לא הגיב הוצאת מחוש ..מהסס נעלב אבל נתת צבע להודעה הריקה ...ברור ומובן הקושי שלך ..אבל גם אני בכוונה לא התייחסתי למילים שלך הודעה ריקה...כי לא רציתי לתת למקום הריק הזה כוחות וכן התייחסתי לאין טיפול ...מגיע לך יותר ...חיבוק

את יודעת בבוקר קראתי מה שכתבת..רציתי לכתוב לך ובאמת לאידעתי מה ...עכשיו אני מבינה את צודקת יקרה להיות במקום הזה שפוחד מלאהוב את מי שבא לעזור ..התלות הזאת..יקרה ממרחק הזמן בטיפול חייבת לספר לך שברגע שמתמסרים להרגשה למקום הזה .זה נפלא ..הרגשה טובה שיש מישהו בעולם הזה שאכפת לו ממני שאני באמת אוהבת ואני באמת חשובה לו והוא חשוב לי ...ידיעה מרגיעה כזאת ..זה עוד יגיע את בדרך הנכונה...איתך

היי אביב, שמחה בשבילך שאת מרגישה כך.. אני לא במקום הזה כרגע אלא במקום מאוד נמוך... אבל תודה על הניסיון

יש לי גם את הימים האלה... תסצכלי לא הרבה אחורה בפסח איך סמס אחד שלה העיף אותי באויר. יקרה אין כאן השוואות ...ואני ככ הרבה שנים בטיפול שהגיע הזמן קצת לנוח ששתינו נוכל לנשום קצת...כן השלב הזה שלך שהזכרונות שם רוצים לצאת וככ קשה לבטוח בה ומצד שני היא הכל והתלות המטורפת הזו והפחד ממנה זה שלב קשה מאוד..לאט מיקה ..את יודעת מה שחשוב זה שתביני שנפגעת ושאת פגועה ושמותר לטפל בך ולהיות שם בשבילך ..חיבוק אם נכון לך

זה כל כך מרגש מה שכתבת...זה את כתבת ? ככ נוגע תודה יקרה ...לא מוותרת רק פוחדת לפרוש ולעוף מרגישה שאסור ..אבל עושה

את יודעת,אם פורסים כנפיים ועפים-יש רגעים של אושר ומלאות,של כוח ואנרגיה זורמת של התחדשות ועצמאות,תקווה ויש רגעים של פחד,חרדה,כאב,נפילות,אבדן,אבל,עייפות וכו' אולי זה המחיר של עצמאות...של להיות ה"אני" האמיתי שלי עד הסוף באושר,באור וגם בכאב מטורף...שיקפצו!!!!!!!!!!!!!בא לי לחיות כמו שאני!!!!מי שמחליט להוריד נשמות לעולם הזה זה קוב"ה ולא ההורים.ואני משתדלת להכיל ולקבל את כל מה שקיבלתי ממנו על מנת לעשות את שלי הכי טוב על פני האדמה הזות כל שעו נר דולק.אז...בא לך לפרוס כנפיים ולהצטרף?..תראי שאת יודעת לעוף!.. איתך,חלום

חשוב לי שתבין שהקולגה שלך עשתה לי עוול. מצד אחד יש יותר ספרציה עכשיו אבל מצד שני הזעזוע המטורף הזה לא היה חייב להיות ככ מטורף ומזעזע וקשה לעיכול וגם פוגעני נרקיסיסטית. חשוב לי שתבין שנעשה לי עוול. שמלא דברים שהיו צריכים להדבר בטיפול לא דוברו. שהיא ישבה מולי שותקת ומפקירה. אודי חשוב לי שתבין את זה!! מאוחר יותר בחיי גישה קוגניטיבית שדוגלת ומעודדת התמודדות עם חרדות בגישה של 'חשיפות' עזרה לי לעשות הרבה דברים שקודם לא חשבתי לעשות. ברגע ששיקפו לי את ההמנעות ונתנו את הכלי בידיים שלי לראות בכל מצב אופציה לבחור בין המנעות לחשיפה.. אז זה עזר לי יותר להתמודד עם דברים. מה שהפסיכולוגית עשתה זה לשבת מולי שתוקה או לחלופין מתנשאת ואטומה. ברגע שהבאתי משאלה שתאחוז בידי למשל פעם ראשונה שאלך לקמפוס, מקום גדול ולא מוכר ושעושה לי חרדה בגוף. היא ישבה מולי שתוקה. היא לא הסבירה לי שזו משאלה מאד ילדית כמו ילד שזקוק לאמא מלווה מנחמת שתתן לו בטחון.. היא לא דיברה איתי על החרדות שלי. היא שתקה ואני הרגשתי מופקרת. לבד. הבנתי שאין מקום מבחינתה למשאלה שלי ממנה אבל היא לא דיברה, היא לא הסבירה, היא לא קידמה אותי בשום צורה. רק פגעה בעצם. חשוב לי שתבין אודי- אתה איש מקצוע נכון? אתה תופס את התפקיד שלך שמישהו שאמור לעזור נגיד למישהו כמוני שבא אליך? אז חשוב לי שתבין. תבין שמה שהיא עשתה זה לא עוזר. זה פוגע ומזעזע. זאת לא הצורה הנכונה להתנהל. היא בזבזה לי זמן וכסף והכי גרוע - הגרוע מכל- היא בעצם גרמה לי לצבור עוד זכרונות לא טובים שהפכו למעמסה לחיי שממילא היו רווים בפגיעות . במקום לתת יחס מסוג שמבין את הצרכים שלי מתייחס אליהם ומחפש את הדרך להוביל אותי להתמודד. נותן לי כלים ממשיים. ולא סתם מבזה אותי ומפקיר אותי. חשוב לי שתקשיב טוב טוב ותבין. לך לכל הקולגות שלך ותגיד להם את זה - גם אם למדתם תואר ראשון. גם אם למדתם תואר שני. גם אם עשיתם התמחות. גם עם עברתם בחינות . גם אם למדתם בלימודי המשך. גם עם כתבתם מאמרים והשתלמתם והלכתם לסמינרים וסדנאות ויש להם 30 שנה ניסיון... ויש לכם כינויי כבוד 'ד"ר/מומחה/בכיר/נשגב/אלוהי/ שמימי.." בבקשה ממכם. בתחנונים - שאדם כמוני חוצה את סף חדר הקליניקה שלכם המהות של המקצוע שלכם אמורה להיות *לעזור לי* *לסייע לי* *לקדם אותי* ולכל הפחות *לכבד אותי* *לדבר אליי בשקיפות ופתיחות ולהסביר* *להתייחס אליי*. לזכור תמיד שאני בן אדם! ושאם אתם רואים שהשתיקה שלכם מקפלת ומכווצת אותי כי הבעתי בקשה/משאלה ואתם לא מתייחסים- לנהוג באופן אנושי ולהסביר לי איך אתם מבינים את הבקשה ומדוע אתם לא תמלאו אותה. לא רק 'להתעלל ככה'. אם היא הייתה מסבירה לי שהמשאלה שלי מבטאת רמות חרדה של ילד קטן שלא מצופה שיהיו לאדם בוגר אז הייתי מבינה יותר טוב למה היא מתסכלת. היא לא הסבירה כלום. לך לכל הקולגות שלך אודי ותזכיר לכולם - מטופלים הם בני אדם. גם אם הם פחות טובים בלהתמודד עם אי ודאות . גם אם הם יותר חרדתיים. גם אם הם תמימים והספרציה שלהם לא משהו... הם בני אדם! ולכל אדם באשר הוא - מגיע שיכבדו אותו וידברו אליו ויתייחסו אליו. במקום ש'יפעלו עליו' באופנים שמכאיבים לו ושאותם ואת תכליתם הוא אינו מבין. זה פוצע את נשמתי שאני נזכרת בכך. שבמקום להסביר לי דברים היא ישבה מולי שתוקה ומפקירה וגרמה לי להתכווץ בכסא. להתכנס לתוך עצמי בהרגשה שאני לבד ללא גורם חיצוני שמוכן לעזור לי כדי לקדם אותי. שמוכן להשקיע בי ולטפח אותי. זה לא היה שם.

אהבתי את מה שכתבת

אני לא מעלה גרה. אני לא פרה. אני בן אדם

את בן אדם. בוודאי. ולא מעלה גירה. את בן אדם שווה, עם נפש עדינה שנפלה לידיים לא נכונות.. תניחי לנפש שלך, היא סבלה מספיק.. אל תנסי לקבל הכרה לכאב כאן... זהו לא המקום... תמצאי בעל מקצוע שיקבל את הכאב ולא יאמר(אפילו במסגרת פורום): הנה חזרנו... תלחמי בכל כוחך לטפל בנפש שנפצעה ומדממת, תסייעי לעצמך עם קבלת תרופות נכונות ובעיקר, תצאי לדרך חדשה, אני בטוחה שתצליחי. בתאל

ובכלל התקופה האחרונה איתה לא פשוטה. אמרתי לה שאני לא מגיעה יותר ומחר אמורות להיפגש. זו לא פעם ראשונה שאני אורמת לה והיא תמיד עונה שהיא מחכה לי.. והפעם לא. אני יודעת גם לה היה קשה איתי. כי חוץ מלצעוק ולבכות אני לא מצליחה כלום. וחשבתי אולי רציתי שהיא תתקשר אליי אתמול בערב אבל היא לא ואני מבינה אותה אם היא לא רוצה לדבר איתי גם. וללכת מחר אני לא יכולה בלי דלבר איתה כי אויל היא באמת לא תחכה לי ואמרתי שאני לא באה. אולי אני זו שצריכה להתקשר אליה? אני לא יודעת. היא כעסה עליי כי לא הסכמתי לקום בסוף הפגישה. ואמרתי לה שאני לא קמה ובדכ התשובה שלה לזה שהיא לא יכולה ויודעת לטפל ככה. ואז אני בדכ אורמת לה טוב אני קמה ואני כבר לא יכוהל ככה. קשה לי. מרגישה רצון להרפות מהכלולעזוב הכל. מבולבלת מאד

יודעת שזה קשה אבל את אומרת את התשובה בעצמך...תתקשרי ותלכי תנסי להרפות לשחרר להיות שם איתה באמת ...כן זה קשה ולא פשוט אבל את יכולה...איתך מחבקת

היא התקשרה ודיברנו קצת, וקבענו כן להיפגש מחר. ואביב להרפות מבחינתי היה, לעזוב הכל, את הטיפול, את הכל. ופשוט לנוח. לא לנסות, לא לרצות...

המטפלת שאלה אותי אם אמא מעודדת על התהליכים שאני עושה ... זה מדהים שהיא מצפה שהיא תעודד אני כבר לא מצפה זה עצוב אבל כשאני כבר מספרת לה משהוא אני רק מתפללת שלא תגיב מכאיב ומגעיל בכלל לא מצפה לעידוד כאילו זה משהוא שלי לא מגיע ... התהליכים האלה שאותי הופכים מהיסוד מפצלים מטריפים אצל הילדים שלי ככ טבעיים ... מחר פגישה באחד ממוסדות הלימוד שאני בודקת ...ככ פוחדת שהבחורה שדיברה איתי אומרת לי אם תסתבכי או יהיה לך קשה תתקשרי אני אצא אלייך ....הרגשתי כמו ילדה קטנה שהולכת לכיתה א' אני אישה באמצע החיים כמו תינוק שרק לומד ללכת ...המפגש הזה כל פעם מחדש מטלטל מכאיב כל כך..מזכיר לי שאני לא כמו כולם ..שלי קיצצו את הכנפיים והם לא יצמחו לעולם... והמכונה הזאת שהיא הגוף שלי מזכירה לי את כל הנזקים ואת השנים שברחו לי ..מכונה שלא טופלה מיום שנולדה....ואני מכריחה אותה להמשיך ולנסוע..

לא יודעת האם הדבקה הצליחה.מקווה שכן.אל תוותרי על הכנפיים שלך לעולם,יקרה!!!!!!!!!!!דמייני אותם.ציירי אותם.איך הן יראו כאשר תפרסי אותן במלוא האוצמה?..לפעמים זה מפחיד לפרוס אותן ..לאט לאט...מגיע לנו. באהבה,חלום בס"ד ….............. פעם הייתי ילדה עליזה ילדה חכמה עצמאית וזריזה פעם הייתי ילדה נדיבה רגישה לזולת עדינה וטובה. רציתי להיות ילדה מאושרת ילדה שלאימא ואבא עוזרת. חלמתי שפעם אהיה מוצלחת אביא להורים חופניים של נחת. התפללתי לקום בבוקר מוכשרת שמחמאות בבית ספר קוצרת. נואשת חיפשתי להיות אהובה לעלות לפסגות על כנפי התקווה. דמיינתי שיש מקום בחלל שבו אהבה קונים במשקל. "מה המכיר?” הייתי שואלת וצחוק מתגלגל בתמורה מקבלת. "אל תצחקו אם אין לי בררה אני אשלם חיים עבורה...” כיסתה השמיכה ילדה מקובצת מחושך סמיך נראה כמו מפלצת ילדה מפחדת מצל של עצמה שלא תתפרק לבד בדממה. ילדה מבוישת ילדה חצופה בקושי שומרת על חום של גופה ילדה שחלמה להיות נסיכה וללבוש מלמלות לעיני המלכה. ילדה שרקמה סיפורי דמיונות בתקווה ממלכה במעט לשנות. שחשבה אם היא רק תיקח אחריות דברים ישתנו לטובה בקלות. אז מלך יביט בעייני המלכה ושניהם יסכימו שהיא נסיכה היא תשכח מהכול ותסלח לכולם העיקר שיהיה לה מקום בעולם. מקום כדי לשאוב ממנו כוחות לא לוותר לעצמה ולבנות. מקום כדי לחזור אליו ולבכות אם לב התנפץ להמון חתיכות ורוח קרה ללא רחמים שורפת תקוות ופותחת פצעים... על נהר צפוני ישבה הילדה מתבוננת באופק לקרת הפרידה מים קפואים זרמו לדרכם היא חלמה על ספינה לשוט בעולם שחף לבן במים נגע "מסכן,היא ריחמה,קפא ממגע" היא חלמה עם השחף לעוף לדרום ונפצה מציות כדי לשמור על חלום... עד ששמעה מתוך המבנה קול של אשה אליה פונה: "בואי מתוקה,את כן אהובה עלי על פסגות על כנפי התקווה ים התיכון ספג דמעתך ואלוקים שמע תפילותיך. שחף זקן החליף ממלכה אך ספינתך ממשיכה את דרכה. חיוכו-הכוכב שלך במרום הצלחת להגשים את החלום. תבכי ילדתי חיבוק שלי חם הוא לא יעלם הוא שלך לעולם. גם אם קשה לסלוח הכל או התבלבלת בים הגדול גם אם נפלת או טעית בבחירה יש לך מקום בלבי יקרה...” 24\12\2013

אודי פשוט מדהים איך אתה תמיד מוצא את המילים הנכונות ככ ...

יודעת שהגבתי לך אבל זה לא עלה ...בכל מקרה שתדעי שאני איתך חושבת עלייך ...כתבתי לך ארוכות על זה שגם אצלי הייתה תקופה כזאת ..וכשאני מביטה לאחור וקוראת את מה שכתבתי לה . אני מעריצה אותה על זה שלא ברחה ..הייתי קורבנית חיפשתי כל מילה וכל נפילה שלה . קראתי באיזה ספר משפט אדיר המטפל אומר למטפלת בסוף הטיפול..היו תקופות שפחדתי לנשום על האדמה שאת דורכת עלייה היום אני יכול לקפוץ לרקוע לרקוד וזה בסדר עבורך" רק אז הבנתי מה עשיתי לה...לאט יקרה רק תזכרי דבר אחד שכל פגישה שהוא איתך הוא נלחם כמוך על הטיפול עלייך..כשתזכרי את זה יהיה לך יותר קל ..חיבוק אם נכון לך

כתבת לרחל: "כל פגישה שהוא איתך הוא נלחם. על הטיפול בדיוק כמוך" סליחה, אבל לא מסכימה איתך! המטפל מקבל תשלום על כך וזהו. הוא לא עובר טלטלה נפשית כל פגישה כמונו. הוא פשוט "מגיע" לעבודה וזהו בבקשה אל תייחסי להם יותר מדי קרדיט זה לא מגיע להם כלל!!!

לא בוחרת להיעלם.. ורוצה להגיד לך.. היה לי קצת קשה כשכתבת לי "את אכן מחפשת תמיד את החסר (ותמיד תמצאי. כולנו תמיד נמצא...)" התכוונת שאני מחפשת את החסר יותר מכל אדם אחר בעולם? זה אולי נכון..:( אבל גם אולי לא נכון..:( אני לא מחפשת שחסר. לפעמים באמת חסר. או בגלל שהיה חסר כל כך הרבה ובגלל שנפגעתי בחיים בכלל, אז כל דבר קשה שקורה מקפיץ אותי עם המטפל... אבל לא ברמות של פעם..:( נראה לי שבעיקר זאת הפרשנות שלי לכל מה שקורה. זה בעיניים שלי. זה עצוב. אתה יודע? אני בונה סרטים ש"לא אכפת למטפל שלי ממני", ש"נמאס לו ממני", ש"שהוא פוגע", "לא רואה אותי ואת הצרכים שלי".. אבל בפגישה האחרונה חסמתי אותו. אותי. לא נתתי מקום וחלל פנוי שהוא יוכל בכלל להגיד משהו. קבעתי לו עובדות. ואמרתי שלא רוצה לדבר על זה, ורוצה שנהיה בקשר כמו רופא רגיל ומישהו שבא לקבל עזרה. חסמתי אותו. חסמתי אותי. חסמתי מלשמוע מילים שאולי היו טובות, וגם חסמתי מלשמוע מילים שאולי היו כואבות אבל היו אמת.. אני לא אוהבת שאני ככה........ אבל אני ככה כרגע... רחל.

מפני שלא יכולתי אחרת, אודי. תוכל להבין? ואם תבין, תסביר לי גם בבקשה? אני מנסה להבין את ההתכנפות הזאת, ההמנעות, הבחירה בשתיקה ובלבד. כי אני מאמינה שמעבר לפחד יש גם בחירה גם אם לא מודעת. תודה, שירה

הי, אתה יודע, אודי, המטפל שלי אומר שהתחזקתי. לעתים מצליחה להירפא מהר יחסית מפגיעות (משהו נפלא שאמרת גם לבמבי שלנו), ומחלה מציקה מאד שסחבתי עשרות שנים - פגה. עם זאת, המון דברים אבדו ויש הרבה דברים בסיסיים שאיני יכולה לעשות. משהו עמוק עמוק שאפילו לא מצליח להגיע למודע. הטרגדיה שלי. ושוב אאחל מנוחה, להת' סוריקטה

גם אני אהבתי את המשפט ההוא לבמבי וזה כל כך נכון ....

היי אודי, לאהוב את המטפלת זה סבל בשבילי אני כל כך רוצה שיעלמו לי הרגשות כלפייה מה מיוחד בה כל כך? למה היא כה מופלאה בעיניי? אני לא מצליחה להבין..... מה יש לי ממנה?

בוחרת מקום אני:לא זה אסור היא:קטן אני:לא היא:הסכין הכחולה אני:נושמת ניצחתי אותה אני לא חותכת אודי תגיד את זה תגיד את זה זה נהיה כל כך קשה זה נהיה בלתי נסבל

היא זאת את ואת שומרת על עצמך...גאה בך מאוד..והדברים יסתדרו לאט לאט ...הוא דואג לך מאוד אל תשכחי את זה ..חיבוק אם נכון לך

קראתי ובכיתי.שולחת לכן חיבוק אם מתאים לכן. את מצליחה לפעמים להרעיף מעט מהחום וחמלה שאת מרעיפה על הפורום כולו גם עליה?אתן מדהימות. כמה רגישות יש בכן,כעוצמת הכאב עוצמת האור שבכן. חלום,בתיקווה

שכבתי על הרצפה ומררתי בבכי הוא כיסה אותי בשמיכה והביא לי כרית אז יותר בכיתי זה כל כך כואב אני לא יכולה להמשיך

זה כל כך קשה.. מבינה אותך.. ואיתך. והוא כל כך מתוק שכיסה אותך והביא לך כרית... תראי כמה הוא אוהב.. רחל.

וזה בלתי נסבל כואב ומטלטל למה דווקא אנליזה? מי אמר? אולי cbt? לפתח קשר עם המטפל אבל לא ברמה כזאת... זה פוגע באיכות החיים שלי בכל פעם שפגישות נופלות ומתבטלות. אני לא יכולה יותר הילה

בחרת שלא להגיב להודעות שלי , גם אתה לא מבין את המשמעות שלהם? היי אני פה , אתה לא רואה ואלו היו הודעות שהביעו קושי... ובחרת לא להגיב. ואני כמו ילדה קטנה נעלבתי.

לחזור לטיפול מעדיפה ככה יש ריקנות אבל לפחות זה אותו דבר אין לי כח לטלטלות האלו

כי רצית והבעת במילים את הצורך הזה שיראו אותך ...זה לא איכס זה גבורה ואומץ והתגברות על הבושה והבריחה ....וזה הכי טבעי בעולם הרצון הזה ...אוף איתו ,אבל אודי אומר שזה טוב שהוא קיים ... :)

אודי, יצאתי בחושך כדי שלא יראו אותי אבל אז הרגשתי שמישהו עוקב אחרי והתחלתי לברוח. ברחתי והרגשתי את הנשימות שלו בעורפי כמו בסרט אימה. פתאום נעצרתי ולא הבנתי איפה אני ומה אני עושה. לא הבנתי מה קורה לי. מפחיד. הכל מתערבב מציאות ודמיון שברי חלומות וזכרונות מציאות שקשה לי להתעורר אליה ולקים אותה.

לא יודעת למה אבל מרגישה פה דחויה ולא רצויה כבר ממך....כבר כמה הודעות לא מעכשיו :(

גם אני רוצה :( משהו ממך........מצטערת. אלך בשקט ואזוז הצידה מכל מי שרע לו...שהוא יקבל יחס של חיזוק......אסור לי להתקדם? ........ אסור לי לקבל עוד משהו חוץ מזה שזה שייך לשם???????? אוף :( מבאסת התשובה שלך אליי....סליחה.

ואני אנה אוליך את כל ההמיה הגדולה הגואה בי אליך? פנים לוהטות בכפי, לא ידעתי למי הן, זרמי רעד באו משלחי רסן ועלו ודפקו ונזלו בשמורות. אני רואה – לילה עמק וכחל הולך בהרים, ארמון של בדלח צלול וצלילים כשופים רוססים ברחוק. סביבי קירות של זכוכית ובדידות בי – כסוף עד תהום. באין פתח במערה אעמד ופני לוטות באדרת... א-לי, א-לי, כיצד מטפסים בקירות של זכוכית להביא אליך את כל ההמיה הגדולה את קטב כאב הלבדיות הזה? הלא תראני בוכה ושורט את הקיר, עולה ומחליק ונופל – ועולה ונופל. י-ה אכסף יד ממרום טוב תגאל, טל ידי בידך, משכני אחריך נרוצה. "...הברכה אחת היא לך? ברכני גם אני, אבי וישא קולו ויבך..." רחל.

וואו...חנן פורת/ מול קירות של זכוכית...(כדאי להביא דברים בשם אומרם)..כמה חזק האדם מול האלוהים...שימו לב בנות, בסוף יש קרבה של בכי.

זה שיר של חנן פורת... חשבתי שהשיר הזה מוכר...:) זה שיר שקראתי מזמן ומאוד נגע בי.. ומאוד מזדהה עם המילים והתחושה.. רחל.

צריכה יד ..פוחדת . בזמן האחרון בתוך העשייה האינטנסיבית המון בלבול ...ופחד ...הפעם לא נשברת למרות כל הקולות שאני לא יכולה...אני כן. מקווה שאני לא טועה ...

את כזאת מתוקה שהיה בא לי להזמין אותך להיות חברה שלי בפייס ואני נמנעת מזה כי יודעת שחשוב לי לשמור על הגבולות אפשר להיות חברה שלך? הילה

היי הילה, את מתוקה בעצמך! ואת כבר חברה שלי כאן :-) ופה הכל הרבה יותר אמיתי מאשר בפייסבוק

היי רחל בהשאלה לשיר אני אוהב אותך לאה של צביקה פיק ואהוד מנור.... להגיד לך שמבינה אותך הכי שבעולם את הכאב והחידלון את החוסר אונים והדמעות את הטיפוס על קיר חלק כמעט ללא זיזים להיתפס בהם.... איתך הילה

שלחתי שיר שהזכיר מילים שכתבת.. שיר שפעם קראתי ונגע בי מאוד... תודה שמבינה. הרבה לא. לא מבינים למה אני כל כך נשברת ממילים שלו. למה הוא כל כך משפיע עליי. למה לעזאזל לא עוזבת. למה ממשיכה להיפגע ולהיפגע ממנו... תודה שאיתי. אני רוב חיי לבדי. גם לפעמים במציאות, אבל בעיקר בעיקר בחוויה שלי. ילדה קטנה שלא מבינה כלום.. לבדה בעולם הכל כך גדול. רחל.

עוד קצת מפה.

שהוא לא חייב לחזור שאני מסתדרת לבד

זה נכון שאת יכולה לבד ...אבל הוא שם ועוזר . זוכרת שכתבתי לך שיבוא גם הכעס ...תזכרי שהוא בסדר והוא בעדך אל תתני לכעס ואכזבה להרוס..איתך

אודי אני אמרתי לפסיכולוגית 'אני רוצה להיות פסיכולוגית וללמוד פסיכולוגיה ולעזור' . היא אמרה לי 'קודם לצאת לעבוד'. לא משנה שהיא גם נתנה לי להשאיל ממנה ספרים כדי לקרוא וקראתי המון אפילו בלי להבין מה כתוב ודמיינתי שאני כמוה.. משתייכת.. ואז אחרי כמה ניסיונות לעבוד בעבודות שונות (תוך כדי שהיו לי חרדות לכל אורך הדרך שהמטפלת אפילו לא התייחסה אליהן!!!). עזבתי עבודה נוספת שלא אהבתי להיות בה ושוב אמרתי 'אני רוצה להיות פסיכולוגית'. המטפלת חזרה ואמרה 'קודם לעבוד' ניסיתי להסביר לה שהיא לא מבינה... אבל היא השתיקה לי את הקול והכניסה שוב את ההוראה שלה 'קודם לעבוד'. ואני ויתרתי על הקול שלי ועשיתי 'כמצוותה'. ובגלל שהייתי עייפה ורציתי הקלות בחיפוש עבודה פניתי לדרך שיקומית עם ההכרה בביטוח לאומי והכל וליווי עו"ס.. אבל הלוא מה שרציתי זה להיות פסיכולוגית... אחרי ההשמה במקום עבודה שבעצם הייתי שם עובדת רגילה לכל דבר רק נתנו לי יום חופש באמצע השבוע ושעתיים פחות עבודה ביום מעובדים אחרים כי סירבתי בתוקף שיעבידו אותי במשרה מלאה! אני לא עבד של אף אחד!!!!! אז אמרתי לפסיכולוגית 'הנה אני עובדת.. אבל אני בעצם רוצה להיות פסיכולוגית' ואז היא אמרה 'אבל מה שאת עובדת זה תחום שמתאים לך. ואני הרגשתי מרומה וזועמת. היא הפעילה עליי מיניפולציה! היא ניצלה את העברות האידאליזציה והסמכות שעשיתי לה כדי לדחוף לי את האג'נדה שלה כמטפלת להוות 'סוכן סוציאלי'. מעולם לא היה אכפת לה ממני כבן אדם! שטיפה גלשתי לחייה הפרטים בכך שמצאתי פרופיל שלה בפייסבוק וראיתי תמונות של המשפחה וסיפרתי לה היא הגיבה במן ריחוק ואמרה לי לאחר מכן כשהתקשרתי בין הפגישות שהיא עסוקה עם המשפחה שלה ושלא אפריע. הרגשתי פשוט פגיעה איומה באנושיות שלי. דחויה עד לשד עצמותיי !!! בשבילי היא הייתה משמעותית. האמנתי שהיא לטובתי. שהקשר שלנו אמיתי. שתפקידה לעזור משמע תפקידה לאהוב ושתהיה לה אכפתיות אמיתית. לא לבצע עלי פרקטיקות וטכניקות והתערבויות וחארטה. היא ניפצה לי את הלב אחרי שגיליתי את השקר הזה. את התמרונים האלה ברגשות של אנשים. ואז שנאתי אותה. שנאתי אותה מאד. במקום לעשות עליי מיניפולציות מגעילות היא הייתה צריכה להסביר לי מראש מהו טיפול פסיכולוגי ולמה זה לא מתאים לי ולהציע יחד שנשקול תחום יותר מתאים ולעודד אותי וגם לשקם לי את תחושת הערך שמציאת תחום אחר שאני טובה בו לא אומר שאני פחות שווה ממנה או פחות מוצלחת ממנה. אבל היא לא יכלה לשכנע אותי בדבר כזה כי היא בעצמה הייתה פלוץ נרקיסיסטי מנופח שבאמת האמינה שהמקצוע שלה מיוחד יותר וטוב יותר והיה לה מלא אגו. כוחות אגו... ולי אין קוגניטיבית שום נחיתות ממנה. אני לא פחות חכמה ממנה!!! רק פחות כוחות אגו ויותר תסביכים על רקע נפשי.. אז היא הייתה צריכה לכבד, קודם כל לכבד (ולהגיד לי 'עבדתי קשה' בטון זחוח מתנשא זה לא מכבד. זאת צביעות), אחכ להסביר מה הסיבות ההתפתחותיות לקשיי ובטח שהייתה צריכה להיות שם הרבה יותר מחזיקה ומכילה תוך כדי השחזור.. ובקיצור כל מה שלמדתי אני יודעת היום למדתי בכוחות עצמי! אני 'ראש גדול' אבל יכולת מצומצמת ברמה התפקודית . מנסה להשתפר בזה. זהו מאבק חיי. ואני בכלל מייחלת לזכות להיות עצמאית יום אחד ולא רק שכירה, או לפחות לשלב. אם הפסיכולוגית הייתה טורחת להקשיב לי במקום רק לדחוף לי את הסמכות שלה היא גם הייתה מבינה שאני מייחלת לזה. אבל היו לי חרדות תפקודיות. מאד גבוהות. והרגשה של כובד (עד היום אגב) . היא לא הציעה שום כלים להתמודדות עם זה! אפס כלים!!! היא יכלה לעבוד איתי קוגניטיבית למשל. היא יכלה הרבה דברים. כל מה שהיא עשתה כנראה זה את הניתוח לספרציה אבל בצורה מאד לא מוכלת לא מעוכלת ומזעזעת ביותר עם פגיעות חמורות בנרקיסיזם שלי שהובילו להמון זעם בתוכי והרגשות השפלה. בקיצור זה מה שגרם לי לכעוס ככ. לקח לי שנים לעכל! ועכשיו יש אנשים אחרים שעוזרים. שאומרים לי שאין שום צורך לוותר על שאיפות וחלומות. שהכל פתוח, או לפחות הרוב. שהחיים לא חייבים להיות 'אומללות נסבלת' ו'מציאות' מתסכלת ומאכזבת של 'השלמה עם הקיים'. במקום ללמד אנשים ליזום ולגלות את כח ההשפעה שלהם! ולשאת תסכול מתי שזה לא מצליח ולהמשיך לנסות! לא בטיפול שמרושש אותך ולא משאיר כסף לחיים עצמם - בחיים האמיתיים!! היא השאירה אותי באויר בלי להסביר לי מה קורה רגשית ולהוביל אותי לעכל. היא פשוט הפקירה. הפקירה אותי לאנחות. הכל למדתי וניתחתי בכוחות עצמי לבד אחכ! בעת המבוי סתום של השחזור כאשר היא גערה בי בטונים קרים וסמכותיים לבוא לטיפול ושהיא חושבת שאני צריכה לבוא לפגישות הרגשתי פשוט שהיא 'אוייב' שמנסה לכלוא אותי... הרגשתי שאני צריכה להאבק שם בה על נפשי כבודי וחירותי. זה היה מזעזע. האדם שאמור היה להיות לטובתך הפך למישהו קר ,מנוכר, מרע ,עיוור לסבלך , היא בכלל לא הבינה איך נכון וצריך להתנהל איתי, לגשת אליי ולהתייחס אלי כדי לאפשר לי לצלוח את התופת הזו וכן להגיע לפגישות ממקום שחווה אותה כמטיבה וטובה ורוצה בטובתי. ההתעקשות שלה לתסכל נחוותה כאילו היא בעלת אטימות לב ממיתה... בקיצור זה הטיפול שהיה לי... לא חוויתי אף מטפל לאחר מכן בצורה כזאת שלילית. רק אצלה זה קרה. כי כבר לא שיחזרתי יותר בכאלה רמות. כבר לא היו לי ציפיות שווא ממטפלים לאחר מכן. למדתי לא לצפות בנאיביות. כשאין ציפיות שווא אז כבר אין מה להתרסק יותר שאתה יושב מול כיעור של מישהו אחר. גם ככה כבר לא ציפית שיהיה יפה במיוחד. אתה כבר מבין עם מה יש לך עסק. שונא שזה ככה אבל מבין. אגב, והחברה וכלליה שאתה מדבר עליהם מורכבת מככ הרבה חוסר שיוויון ופערים שרק מטומטם ינסה לטעון מול המוחלש 'תקבל את זה שככה זה' במקום להבין את הכעס. לכל אדם מגיע שנפשו הפרטית והיחודית תבוא לידי ביטוי ולא רק שיפחידו אותו 'זאת המציאות. צריך לשרוד. צריך לעבוד. צריך צריך. ' לא צריך כלום ולא חייב כלום. תעזרו לאנשים להתממש! תשנו להם את התת מודע מרע לטוב. אצלי בטיפול נתנו לי חוויה מחודשת של הרע במקום לתת טוב. את הטוב אלוהים שולח לי בחיים עצמם באופנים מפתיעים מדי פעם. כאילו הוא מבקש ממני לא לוותר. לא להתייאש. מקווה שאצליח.. בטיפול הפסיכולוגי זעקתי אליו והוא לא היה. אבא יצא מהבית ונטש לאמא מפקירה משוגעת מנוכרת ומתעלמת . ככה הם היו - אלוהים והפסיכולוגית- בטיפול ההוא. הפסיכולוגית הלכה וכבר לא חזרה. אבל אלוהים כן. ולא משנה כמה סתום ופסיכי זה נשמע - ככה אני מרגישה. עדיף להיות בעולם שיש בו אלוהים. שיש בו אמונה. בלב.

ורק בסוף כתבת על הכאב האמיתי ...הילדות שלך . מצטערת יקרה שככה סבלת תנסי להוציא את הכאב האמיתי בלי הפסיכולוגית הזו. ותודה שכתבת והוצאת כעס בלי להיות תוקפנית ...

אבל אודי לא איבדתי תקווה!!! בסוף אהיה עסוקה מדי בחיים עצמם. בא לי לכתוב 'אתה תראה!' אבל סביר להניח שלא תראה כי כבר לא ככ אגיע לפה לכתוב את הונטילציות והקיטורים שלי.... אגב אתה חביב אתה.. בתור פסיכולוג אתה כמעט אנושי ;)

עצב כל כך חזק.. עד שמצאתי את עצמי יושבת ובוכה... מתהלכת בדירתי והדמעות זולגות להן... אין לי כוחות להתמודד עם הטיפול הזה, ועם ההתנהלות של המטפל שלי. כן, אני מתמודדת עם קשיים ביום-יום, אבל ההתנהלות של המטפל שלי מול זה, מחמירה את העצב, הכאב, התסכול.. התחייבנו לטיפול, שאוכל לשלוח לו הודעות פעמיים במהלך השבוע והוא התחייב להגיב... אמררתי לו אתמול שקשה לי ורוצה לכתוב לו..ופעם שעברה כתבתי ולא ענה והאם זה אומר שיכולה לכתוב עוד פעם או שלא... והוא בתגובה עונה מה וחוסם אותי. אחרי המה הזה כבר לא מסוגלת לשתף בכלום..והוא אומר שלא נוח לו החישובים האלה, אבל זה מה שהחלטנו!!!!! ואז הוא כותב לי תסתכלי איך את מוצאת רק רע ותמיד חסר.. וזה כבר מרגיש לי כמו ביקורת.. הוא מתייחס כמו לאפס, מתעלם ממני ומהרגשות שלי, מתעלם מהצרכים שלי, מתחננת אליו שיגיד לי מילים טובות ואין, מתחננת אליו חודשים שיענה לשאלה הפשוטה אם הוא רוצה לטפל בי או שזה רק בגלל שאני ביקשתי- והוא לא עונה... ואז אומר לי שאני תמיד מחפשת את החסר... שתמיד מוצאת את הלא טוב... זה לא מגיע לי אודי. אני בן אדם טוב. לא מגיע לי שיתייחסו אליי ככה, ולא משנה מה המצב שלי... זה הולך איתי לכל מקום... מרגישה רק כמה אני דפוקה אם הוא מתייחס אליי ככה ומזלזל בי... אני לא מסוגלת. רחל.

אודי, הצלחתי לצאת מהמיטה בבקר, התקלחתי והתלבשתי הגעתי לדלת ולא יכולתי לצאת. שוב. כמה תסכול על כל המאמצים האלה שלא.נושאים פרי. בחזרה למאורה. חושך ושקט.

אני לא יודעת יקרה באמת לא יודעת . יכולה להגיד לך רק ממני שרוב הזמן אני לא מצפה אבל מופתעת כל פעם מחדש ומבינה פשוט יותר דברים שהודחקו. מביהה נה את אומרת זה מה שכתבתי לאודי האיך לומדים לעשות את זה נכון. מן הסתם חושבת שביום שאני לא אתבייש בצורך הזה ייתן לו מקום גם המינון והאיך ישתנו . כל זמן שאני במאבק עם עצמי זה כנראה יכאב ...

היי אביב, לא יודעת...נראה לי שזה ממש מסובך.. לפעמים התחושה הזו... קשה אפילו להסביר אותה במילים

תודה יקרות על התגובות החמות... אני מניחה חלום שמה שאודי התכוון זה שבתהליך גדילה נורמלי ותקין התינוק זקוק לדמות מטיבה שדואגת לצרכיו לאט לאט הוא נבדל מהם ומבין שהוא יישות בפני עצמו אבל הדמות המטיבה שם בסביבה אז הוא גדל תקין בוטח בעצמו ובסביבתו ...כשזה אננו יש המון נזקים (אנחנו מכירות את הנזקים ) אבל הצורך הוא המפתח לתיקון ולהתפתחות התקינה אם אין צורך אז יש יותר בעיות . מיכ אני לא יודעת אם אני אמיצה או לא ..אני יודעת כבר לזהות את המוקשים שעוצרים אותי הם עדין עוצרים אותי מלעשות ... לשמחתי אבא שלי הוא ז"ל כבר הרבה שנים אחרת לא יודעת איך הייתי מתמודדת ..ואמא שתיבדל לחיים ארוכים יש בה מהטוב ומהרע אני בחרתי בצורה מושכלת שאני מניחה לה כי טוב לא יצא לי מלהתיח בה את הדברים אני לא ישנה אותה. יש בי מן אהבה אלייה יחד עם כעס ושנאה וזה בסדר כי הכל רגשות נכונים ואמיתיים וככה אני זורמת איתה בן הטיפות עושה תיקון לנפשי שהיום פחות שותקת ויחד עם זה מבינה יותר.

מזדהה איתך מאוד מאוד חלום

בא לי ללבוש שרוואל צבעוני, כפכפים סגולות, וללכת לים. בא לי לצאת ולבלות ואולי גם לרקוד שוב... בא לי לשתות שוקו שוויצרי עם המון קצפת למעלה, ואז לאכול עוגת שוקולד-נוגט סופר מתוקה ומשמינה, ולבסוף לקנח בגלידת שוקולד בטעם מקופלת. בא לי לצאת לסרט, ולשבת בחושך עם בעלי, ולהחזיק איתו ידיים..ולדמיין שאנחנו לא נשואים בא לי שהוא יחזיר אותי הביתה באוטו, כמו בסרטים, ואז הוא יגיד לי שאני ממש חמודה, ושיש לי חיוך מתוק...ואז אולי נתחבק... אני לא רוצה מעבר עכשיו!!!!!!!!!!! בא לי להרגיש פרפרים בא לי שבעלי לא יהיה מתוסכל ממני, אלא שמח ומאושר... בא לי שאני ארצה ואהיה מסוגלת שנעשה את זה באמת ולא מתוך ריצוי... בא לי לשבת עם המטפלת שלי , שהיא גם סקסולוגית מוסמכת, ולהצליח לדבר איתה על.... זה כי אני כבר למעלה משנה אצלה!!! וגם כשאני מספרת משהו זה יוצא מטופש וחסר רגש!!!! בא לי שהיא תילחם עליי, ולא תוותר בא לי שהיא תעריך את השינוי שאני עוברת, שהיא תבין שקשה לי...שהיא תראה כמה שאני מפחדת: משינויים, מדיבורים על כאלה דברים, ממנה. בא לי להרגיש שלמה עם עצמי, עם הנשיות שיש בי (שאני יודעת שקיימת איפשהוא), עם הגוף הכה לא מושלם שלי. בא לי להסתכל במראה ולחייך... בא לי שיהיה לי ביטחון בעצמי... בא לי שיהיה לי ביטחון בבעלי בא לי שיהיה לי ביטחון באחרים... אוף, בא לי שיהיו לי חברות! :-(

אוהבת אותך ...

יקרה! התרגשתי!!!!! זה כל כך נקי, אמיתי!!!! כל כך משמח שהרצון שם חי, נושם, בועט!!!! והוא יצא... לוקח לו קצת זמן להתבשל... אבל הוא יצא יום אחד! רחל.

כמעט כל מה שכתבת יכול להתגשם...אז יאללה נתחיל לעבוד על זה???

היה לי יום טוב היום. זכיתי לחוויה משמעותית במחיצת אדם שמחבבת וזה עושה נעים כזה בנשמה. תודה לאל שהיה.. קצת שינוי. אחר, מיוחד. הלוואי ויחזיק לי הטוב הזה. הלוואי. שיחזיק בתוכי. שיהפוך לזכרון מהדהד. במקום הזכרונות האחרים הפוצעים הממוחזרים ומיותרים. רוצה משהו חדש. רוצה!! חדש. אחר.

כמו שאודי אומר זה גם חלק מהמציאות וגם אכזבות ונפילות... יותר משעשית משהו לנו את עושה לעצמך כשאת משליכה על המטפלת המיתולוגית את כל צרותייך וקשייך.מה שלי מפריע זה השפה התוקפנית והאלימה שלך.כן אני יודעת שלא תממשי את התיאורים האלה אבל זה צורם ..תנסי לקרוא את ההודעות האלה כאילו אני כתבתי אותם. מימה אין ספק שעברת חיים לא קלים שהשאירו הרבה נזקים כמו כולנו. יודעת שאת ממש מנסה ורוצה ולפעמים לא ממש מבינה על מה המהומה זה בסדר יקרה , אישית המון פעמים לא מבינה תהליכים מחשבות הבנות מה שעוזר לי להתמודד איתם בחיים זה לזכור שכולנו שונים .... עבורך תקשיבי למילים לי זה עוזר...ושמחה שטוב לך והלוואי וימשך .. https://www.youtube.com/watch?v=BdrlsVfo0RA

זה אומר רק 17 הודעות ולא 50... וואו מימה, לא קל לחיות בסרט שלך.

ראשית אודי תודה שאתה עונה ומתייחס בסבלנות. זה לא מובן מאליו בשבילי. איכשהו תמיד מפתיע מחדש לטובה . שנית שמתי לב שמתי שלא טוב לי מסיבה שבכלל כבר לא קשורה לטיפול ולפסיכולוגית או לפסיכולוגים אז אני יכולה לבוא לכאן ולפתוח שוב פוסט כעוס נזעק שמוחה על הפסיכולוגית והטיפול וכ... למרות שמה שהכאיב בהווה בכלל לא קשור לזה. כאילו זורק אותי להתעסקות הזאת אחורה כי שם חלה חוויה של שבר... אני חושבת שהבעיה בטיפול היתה הפגיעה הנרקיסיסטית הקשה שחויתי. כאילו כבודי נרמס שם... אבל היום היה לי יום מיוחד וטוב. יש מישהו שהפך קצת משמעותי בחיי ויש לי גם חרדת נטישה שנלוית לזה אמנם אבל היום היינו יחד והרגשתי טוב. והנה עכשיו אני פה. לא חושבת על הטיפול ההוא. לא כואבת . לא כועסת. לא מתעסקת בזה. ברגע זה ממש לא מעניין אותי. זה כאילו חוויה טובה אחרת מהווה מילאה אותי בתוכן אחר והוא כרגע יותר חזק במודעות שלי. ואני רוצה להחזיק את ההווה הזה ולהנות ממנו. גם אותו אדם משמעותי נותן לי עידוד ומסרים חיוביים ואני מרגישה לפעמים שאלוהים שלח לי אותו.. לא יודעת . הייתי זקוקה לאדם כזה בחיי עכשיו. ואני מקווה שאחרי שהוא יעזוב שהטוב שהוא נותן עכשיו ישאר בתוכי וזה יהיה הזכרון שאתעסק בו ולא שוב המטפלת הטיפול וכל העבר ההוא.. אני כן מתקדמת לאט לאט. סליחה שבדכ רק כותבת פה מתי שקשה, מתי שלמטה ורגרסיבי לי ושלילי ובוחשת אותם תכנים בלי סוף.. כרגע ממש לא בא לי לכתוב את זה וגם לא מרגישה את זה. לא עסוקה בזה. הייתה לי חוויה חיובית ויחודית מההווה היום. אני שמחה שהיה.

יש תופעות לוואי קשות של הכדור ממשיכה לתפקד ובפנים חלל גדול ריקנות אבדן הוא סימס לי שהטלפון שלו התקלקל לכן לא דיברנו יום בעבודה ממש בסדר אני מרימה פרויקט מיוחד עובדת עם דיירים סכיזופרונים על מיומנויות של טרום למידה כמו מיומנויות פונולוגיות גזירה במספריים מתיחת קווים תרגילי חשבון פשוטים הדיירים שהרבה פעמים לא משתפים פעולה הגיעו אחת הבנות צחקה היא אמרה זה מזכיר לי את הגן האמת שזאת פעם שניה שאני מנסה את זה פעם ראשונה עבדתי עם תפזורות ותרגילי חשבון גם עם בחור שכמעט ולא יוצא מהמיטה חיפשתי לזה חומרים באינטרנט ולא מצאתי זה בגלל שאני מורה לחינוך מיוחד במקצועי וזה יוצר שילוב מעניין..... מעניין יהיה לחקור את זה... היה משהו שהם גירה אותם אולי להפעיל את המוח? משהו שהם לא עושים כמעט? זה ממש מרתק אותי, האמת. קיבלתי גם פידבק מהמתאמת טיפול במקום שהיא הכינה לי קלסר מיוחד ושהיא רוצה שיהיה לזה תיעוד ושגם בהמשך יהיה אפשר לעבוד עם זה. הילה

הילה יקרה, זה מדהים.. שלמרות התחושה של החוסר כוחות שלך, את עוזרת לכאלה שחסר להם עוד יותר כוח... שמחה שלמטפל שלך היה הסבר הגיוני לזה שלא דיברתם. שהוא לא שכח או היה עסוק בדברים אחרים. שהוא דאג וחיכה, ומיד כשיכל עדכן אותך.. רחל.