פורום פסיכולוגיה קלינית

עשה לי טוב, נעים וגרם לי להתגעגע.....אבל יודע מה? רוני כתבתה והכל נהרס לי :( מרגישה ילדה טיפשה, אני בכלל אמורה להיות אישה אמא לילדים..........אוףףףףףףףףףףףףףף...באמת בשביל מה שמיכה? בובה? כריות.......מפגר כזה נכון?????? אוףףףףף בטח אתם חושבים שאני דפוקה ממש..... נכון אודי????זה דפוק ודבילי.....אוףףףףףףףף אני מרשה לעצמי בחדר להיות כזו ילדה.למה אודי למה?????????

אודי שלום, מה זה פיצול? מדובר עליו רבות פה בפורום. לפני כמה ימים ענית לאחת הבנות ששאלה על ראיית העולם בשחור ולבן ללא אמצע שזה פיצול. למה הכוונה? אם אני רואה דברים בחיי מכמה זוויות שמתחלפות בינהן מקצה לקצה במהירות אז גם לי יש פיצולים? ואם כן, למה זה קורה? תודה

התחלתי לאחרונה טיפול חדש. מיד בהתחלה היה בינינו משהו שלא ציפיתי לו. המטפל נפגע ממני!!!!! הוא לא סיפר לי כך מעצמו, אבל כשסיפרתי לו ששמעתי בקול שלו ובתגובות שלו פגיעה - הוא אישר את הדבר. זה אפילו היה נשמע לו לגיטימי. שמעתי כעס בקולו כשענה לי בקצרה, בקוצר רוח ובהתחמקות על שאלה בסיסית בסדרי העבודה שלו. לא הייתי בטוחה בכך, לא יכלתי להאמין שמטפל יפגע מהמטופלת שלו, אפילו אם היא התכוונה לפגוע בו, הרי הטיפול אמור להיות מקום מוגן, מקום בו המטופל אמור להרגיש נח, מקום שבו הוא אמור להעלות את הרגשות הכנים והאמתיים שלו. אבל אם למטפל אין סובלנות לשוני של המטופל, איזה צורה יש לדבר???? שאלתי אותו למה הוא נפגע. הוא רצה להעביר נושא אבל אני לא ויתרתי. לא הייתי מסוגלת להמשיך. הוא אמר שדי, מצידו הוא מיצה את הנושא, הוא בסדר וזהו. אבל לא יכלתי, הרגשתי מעורערת לגמרי. הוא אמר שבזה שאני לא מקבלת את הדעה שלו זה אומר כאילו שהוא לא מספיק בסדר. הייתי בהלם. בהלם מוחלט. מתקשה למצוא כאן את המילים בשביל להסביר את הקושי שלי. אני רק יודעת שבתור אמא אני שומרת על הילדים שלי בכך שאני לא נפגעת מהם. יש להם אמא יציבה שלא תלויה בהם. לא בהפגנתיות, לא בתקיפות, ברוך, מתוך חוזק פנימי שמאפשר לילדים את החופש בתוך הגבולות הברורים. אז איך יכול איש טיפול לקחת בירור אמיתי שלי, שלא היה בו שמץ של התרברבות, משהו בסיסי ואנושי, ולקחת אותו כפגיעה? ילד שמצליח לפגוע בהורה שלו הוא ילד מסכן. עברתי כמה טיפולים, יותר מוצלחים ומוצלחים פחות, אבל הפינה הבטוחה הזאת היתה משותפת לכולם. הכבוד של אדם לאדם. אני לא מצליחה להירגע....

שנגרם לי נזק נפשי/מוחי מהטיפול ובגלל זה אני אובססיבית ומתקשה לעבור הלאה? או שלדעתך הסיבה אחרת?

קטונתי ממש, אבל בכל זאת רוצה לנסות לומר לך משהו שחשבתי עליו. אני מרגישה שנגעת בטיפול ההוא בשורש הטראומה שלך. זה הפגיש אותך עם זה באופן עוצמתי, ישיר ובלי שהיית מוכנה או מודעת לכך. וזה כ"כ קשה ובלתי נסבל מצד אחד אבל גם קשה ובלתי נסבל לוותר על מישהו שאתה כ"כ רוצה שיהיה בשבילך וקרוב אליך וגם שאתה כ"כ לא רוצה לאכזב ורוצה להיות מוצלח בעיניו. נראה לי שדרך ההתעסקות הבלתי נגמרת הזו, תוך כדי כניסה שוב ושוב לאיזורי הכאב, הזעם, חוסר ההבנה, חוסר ההתחשבות, חוסר ההכלה, המחיקה, הההתנשאות, הכפיה... את למעשה ממשיכה להחיות את הקשר עם אותה דמות, ככה היא ממשיכה להיות נוכחת וקיימת בחיים שלך (ובטח היום את כבר יודעת מה משתחזר לך שם ומי הוא זה שבאמת "עזר" לך להכיר, להכניס ולהרגיש את כל הרגשות הקשים האלה בחייך). מדבר אליך משהו מהדברים?

אם הם נפגעו וכועסים וזועמים וקיבלו החלטות תחת 'השפעת הסמכות' של המטפל ובדיעבד הרגישו מתומרנים... למטפלים אכפת בכלל? נראה שזה לא מזיז להם בכלל. להיפך אפילו.

דנתי על זה פעם עם המטפל שלי, ואני אמר בהחלטתו שאצלו זה 50 דקות טיפול וזהו, יש לו 40 מטופלים בשבוע, מעבר לטיפול לא חושב עליהם. נשמע לי משהו מזויף כאן, כי אתה שומע את הבפנוכו של האנשים, איך אפשר להזיז כפתור אחרי זה, וגמרנו. אבל זו הייתה הטענה שלו.

בובות... שמיכות... מה קורה לנו.

אל תתני לי להרגיש ככה.....לא רוצה להתנצל או להתבייש.....אל תשפטי אותנו טוב? אודי בבקשה..גם ככה מרגישה טיפשה..דבילי הבובה נכון?? ..מצטערת :(

יש כאן מקום לכולך לכל החלקים שלך.... מקום ללא תנאי.... את לא צריכה להתאמץ בשביל שיקבלו אותך כמו שאת.... אני תמיד שמחה לקרוא אותך לפעמים כשאני רואה אותך כאן זה נראה לי כמו פלאש לתמונה. הבזק של אור שנותן עוד מימד לכל דבר... שמחתי גם לקרוא שאת מביאה לטיפול שלך כל מיני חפצים..... לכל החלקים.... וככה היא יכולה לטפל בכולך... חשבתי גם על העבודה שלך.... וזה הזכיר לי גם עבודה שעשיתי בעבר.... תשמרי על עצמך, אהובה שלך, הילה

אוהבת אותך אני יודעת יקרה . אתמול רצי.י לברוח אבל יש כאן משהו מוגן למרות הכל . תודה אהובה על הכל..וכן אני באה עם סקטשבוק לציור וכדור קמח לכועסת ובובות לקטנים ושמיכה ...וכל הבית בתיק

פתחתי חדש שלא יתפספס.... גילת ברוך שובך כייף שבאת...... וואווו כל כך ריגש אותי התאור שלכן גילת, ומיכל וגם אביב וגם במבי אני יספר לכם על שלי אני נמצאת באנליזה אז שוכבת על ספה ויש הרבה מאוד כריות רכות וגדולות..... יש את השמיכי שלי שאי אפשר בלעדיה.... ולגביי בובה תמיד רציתי להביא והתביישתי.... ואני רואה שאת מיכל וגם אביב כן משתמשות בזה בטיפול..... אני ממש רוצה גם..... וגם שיש בחדר תמונה (זה גם מזכיר את העניין עם התמונה במבי) שהיתה תקופה ששנאתי אותה וכל הזמן הייתי רוצה לשבור ולהרוס אותה (זה הזכיר לי את הבית בובות מיכל).... תקופה ארוכה התמונה היתה אישו.....היינו מדברים על זה..... לגביי האור בחדר. כשאני באה הוא מחשיך הוא יודע שאני לא אוהבת הרבה אור.... זכורה לי במיוחד פעם אחת שממש בהתחלה של הטיפול לא יכולתי לסבול אור והוא ניסה כל מיניי... מסכן.... בסוף ישבנו בחדר כמעט חשוך לגמריי כי זה היה חורף והחשיך מוקדם..... המנורת לילה מאחוריו ואני ראיתי אותו איך שהוא בצללית *-) גילת נראה לי שאני יכולה להבין את הרצון לשחרר והפחד.... זה תחושה של קיפאון שאי אפשר לזוז... חשבתי על רעיון- אולי לבקש ממנה שתחכה בחוץ לשתי דקות עד שאת מתמקמת.... אני יודעת את זה מהטיפול שלי שלפעמים כשהוא מסתכל עליי אני קופאת.... אולי זה רעיון גם טפשי... כתבתי הרבה אוהבת אתכן, מתוקות, אהובות, נשמות טובות, חיים בלב שלי- הילה

הילה יקרה! גם אני יושבת בחדר די חשוך...זוכרת שסיפרתי פעם שהבאתי נרות? זה אור נעים יותר :) ואפרופו דברים מעצבנים, אותי עצבנה המראה..רציתי לנפץ, גם את הבית בובות...כמובן שרק דיברנו על זה...אה ויש גם צבעים ודפים שרצתה שאשתמש פעם,אבל מעולם לא השתמשתי. מרגישה ילדה קטנה וטפשה עם כל השיתוף הזה פתאום :(

.... ... .. .. אודי... אודי.. ראית מה קרה ? וואו.. הבטן שלי מכווצת עכשיו.. וואוו.. אודי אתה רואה ? עכשיו אתה מבין למה ביקשתי שלא תעלה את ההודעה ההיא ? וואוו.. אני נשרפת מבושה.. גם מביך.. גם מרגישה אשמה.. ואתה רואה ? זה גם גרם פה ל.. ?? ואוו.. נשרפת מבושה.. אודי.. בא לי שתעשה קסם כזה שהכל יהיה כאילו לא היה.. אני מתה מבושה גם על מה שהרגשתי ..כן הקנאה הזו. גם ההשפלה הזו כאילו מה ? כאילו למה בכלל צמד המילים שכתבה העביר אותי על דעתי. וכולם ראו. וואו.. אני נשרפת . זה כל כך משפיל. אודי. אני מתה מבושה. תעשה קסם כזה . טוב ? קסם שהכל יהיה כאילו לא היה. אני נשרפת .

במבי יקרה!!! אוףףףףף....לא התכוונתי ש...את יודעת זה הרגיש לי טוב הכנות שלך!! שאת כזו מקסימה שיכולה לומר!!! עכשיו גם אני מתביישת כל כך בשיתוף על החדר..כשכתבתי הרגשתי נעים :(

מאוד טבעי ומתוק בעיני.. במבי את מתוקה :)

ואולי אתה זה שלא הבנת את כוונתי...ובחרת להתייחס לדברי כפרשנות מילולית לדבריך, וקצת מעליב שאתה מזלזל בהבנתי את המציאות ,אם היינו מכירים במסגרת אחרת היית מעריך יותר את בינתי. (* נק למחשבה עבורך, לא אני השתמשתי במילה דחויה , מה זה אומר שאתה חושב שאני צריכה להרגיש דחויה על ידך?) אגב איך זה מרגיש להיות זה ששולט ברגשות של אחרים?

מה שקורה פה. ואיך אני רואה את זה ומצליחה לא להכנס ישר לתפקיד שאני מכירה. מתבוננת, שומעת, מרגישה ושומרת. זה מעניין ונעים.

עצם התגובה שלך זה לקיחת תפקיד ..מעניין איזה תפקיד בדרך כלל היית לוקחת . בגדול מסכימה איתך שזה מעניין וכר טוב לצמיחה והתפתחות .

איזה יופי יקרה אני כל כך שמחה בשבילך .תשמרי על עצמך תמיד שזה יהיה בקצב שלך באיך שנכון לך ...סומכת עלייך חיבוק ענק

איזה כייף שבאת...כותבת בנפרד שלא תפספסי, בחדר יש, כורסאת ישיבה שלה, ספה בשבילי :) היא מולי...בחדר אחר שלא רציתי אותו כל המטופלים יושבים על כורסא מולה ואצלי יש ספה, אני בחדר פנימי ומרגישה מיוחדת כאילו שהחדר הזה רק שלי למרות שבטוח שלא... היא התחילה לקבל בחדר הפנימי ואחר כך שינתה כי היו שיפוצים כשהגיעה לשם.. אני התעקשתי שלא לשנות ונשארתי בו...זה חדר שבאים אליו ילדים (יש שם גם מטפלת אחרת, הן חולקות את המקום)כך שיש שם בובות כאלה מפרווה, יש בית בובות של אבא אמא משפחה שנתתי לו ביטוי פעם..(רציתי להעיף הכל לעזאזל) ועל הספה תמיד מחכה לי בובה שלי..אני לא מאמינה שחולקת אתכם...מוזר לי. יש שמיכה וכרית ואני שוכבת לפעמים, מתכסה כשצריך...מחבקת בובה רכה...בחדר של כלם יש את כל המתנות כנראה שקבלה, את מה שאני הבאתי, שיר ממוסגר, גם נמצא שם (בעילום שם כמובן)..אני בכלל מעדיפה לתת לה מתנות שאי אפשר לשמור בקליניקה ורוצה שתקח הבייתה שיהיו בשבילה! רק לה! מוזר הא? זהו בעצם ועכשיו מתגעגעת לספה לשכב ולעצום עיניים הכי כייף :) ולדבר לדבר על הכללללללללל , שלך, מיכל נ.ב.אשמח לשמוע מכלכן תאורים על החדר זה עושה ממש נעים..תנסו.

מיכ אני אגלה לך בסוד....אני מביאה איתי שמיכה ובובות ועוד כל מיני לכל מי מחלקיי...חיבוק

ואוו..לשכב על הספה שלה ..מצריך פתיחות ואמון, זו באמת דרגת חשיפה מסוימת ועמדה יותר פגיעה... אני תמיד יושבת רגל על רגל ומצטופפת לי בקצה הספה. אבל מנגד, תמיד עם משקה חם (שאני מכינה)..לפעמים זה מרגיש לי קצת סותר! המטפלת הנוכחית מקבלת בבית, וזה חדר קטן כזה ודי רגיל. אני חושבת שעדיין לא התרגלתי אליו ממש. החדר של המטפלת הקודמת שלי היה מואר ומסנוור (כמוה) , עם ספה שקועה כזו שמטביעה אותך בתוכה, ואז לא נוח אבל גם אי אפשר לקום.. אני מתגעגעת לחדר הזה לפעמים.

..זה נחמד לשמוע, מקווה מיקה שתרגישי בבית :)

מפחיד הרבה ממש ברמות של פיצול מבינה שזה הרגשות שלי מבינה את זה אבל עדין ... כותבת כדי לא לברוח . תודה שאתה כאן .

לא יכולה לסבול מלחמות מריבות ויכוחים או כעסים זה ישר שולח אותי לאז לילדה הקטנה שהייתי אני יעשה הכל שלא יכעסו שיהיו מרוצים כולם . תמיד מישהו כעס ..וכעס של אבא או של אמא זה כואבבב מאוד. אודי זה מרגיש יותר אני יותר שלם אני ממש רואה אותי קטנה זוכרת מרגישה..לא בטוחה שאני רוצה אבל יודעת שזה עוד רגע אחד טוב שמפנים פנימה .

חושבת שמתקדמת מהר פתאום....למדתי שאוהבים אותי, לקבל ולאהוב, לחוות את החיים! לעשות מה שאני רוצה כמו הטיול הזה שהיה חלום חיי כבר תקופה ארוכה והגשמתי אותו!! בעבודה למדתי להרפות מתפקידים ניהוליים, לא כל אחד מתאים לו הרדיפה הזו, הלחץ (אני הרי נחמדה, להיות מנהלת צריך להיות לא ממש נחמדה עם כלם :) ) אני נותנת מקום לעצמי ולפעמים חוששת אודי, שזה הרבה, שזה יותר מדיי מקום לעצמי? מוזר...אני נותנת מעצמי לכלם ואף פעם לא חשבתי ממש לתת לעצמי ועכשיו, אני רוצה גם..כמו השיר הזה של פוליקר..אני רוצה גם!!!!! אתם שומ עים??? מגיע לי נכון?????אוף אני צריכה אישור שמגיע לי לחוות את שמחת החיים, מספיק שקעתי בבוץ של עצמי...מנסה להנות משארית חיי....מקווה שאצליח פחות לפחד ויותר לחוות ולהיות! לא רוצה להעלם יותר, לא רוצה!! רוצה להיות נוכחת! מרגישים???? פעם רציתי להעלם, פשוט כך, שכלום לא מגיע לי וזה עצוב, זה לא בסדר, זה לא פייר להרגיש מיותר בעולם, בודדה וטיפשה....די!!!!! אני לא כזו נכון?? אני רוצה לחיות!!!! ולא לרחם עוד ולא להיות קורבן של אף אחד!!!!!!! כי אני לא!!!!!!!!!!זהו!!!!!!! אני אצליח נכון? ובלי להתנצל ובלי ביקורת עצמית! אני רוצה לזרוק את הביקורות האלה לפח!!!!!! את הקול הזה שאומר לי שאני לא שווה...אני כן שווה!!!! והמון!!!!!!אני בסדר! מותר לי!!!!!!!

מותר לך והמון עד שתפנימי אנחנו כאן להזכיר לך שמותר לך להנות לשמוח לאהוב... מכירה את הסיפור על הזאבים שתלוי את מי מאכילים אז יקירה מותר לך להאכיל את הבריא והשמח ולרפא את הפצוע ...נגמרה תקופת הקורבנות ..יחי מיכל החדשהההה....

כלם חשובות באותה מידה!!!! אני עדיין נושאת איתי את התשובה שאודי כתב לי על מטפל אידיאלי, שמטפל חווה את המטופל כמו הורה וזה הרגיש לי טוב ובטוח שהיא וגם אודי במידה מסויימת הורים שלנו :) כמו שבמבי כתבה אמא צביה היא אמא ואודי האבא :) גם אצלי זה כך, ברור שילדים יקנאו בין האחים, אז כך קורה בקבוצה...אז כשצריך הוא קורא לאחת חמודה, אחת יקרה וכו'...כלנו יקרות באותה המידה!!!! אני אישית אוהבת את כלכן, אחיותיי היקרות והחמודות והמקסימות וכל הברכות...ואגב זה די נדיר באמת שאודי ישתפך לפנינו :) אבל לי אישית זה נעים לראות שהוא קורא לאחרות כך :) כי הרי אתן יקרות לי וכל אחת ואחת מיוחדת במינה!! פעם גם אני הרגשתי קצת קנאה אבל עבר לי...באהבה, מיכל

במליון אחוז . את כל כך צודקת . תודה לך שכתבת . אודי כאן עבור כולן באותה מידה . שמחה כל כך שכתבת פחדתי לכתוב את זה כדי שלא יתקפו אותי ...האמת שבעיני חשובה יותר האחדות בנינו התגובות שלנו והתמיכה כמי ששם ומבינה ..אכן אחיות לאותה צרה ... מיכ נותנת לך יד מקווה שכולן יצטרפו למעגל אחד גדול .

אז מה אודי , התחלת לדרג בפומבי את משתתפי הפורום לפי חשיבותם בעינך? די ניכר בתשובתך או התעלמותך יחסך למשתתפי הפורום אבל לכתוב את זה שחור על גבי לבן?

אודי שלום, יש לי לאחרונה מחשבות אובדניות. אין לי תכנית פעולה או כוונות להתאבד... רק פנטזיות על מוות. אם אספר על כך בטיפול או לפסיכיאטר שלי, האם יאשפזו אותי בכפייה? אני חוששת מכך מאוד ולכן נשארת עם זה לבד.

הגעתם מוקדם לא הספקתי..:-(

נפגשנו כבר כמה פעמים הוא בא ליומהולדת שלי למרות שהיה עייף מאוד.... ואתמול שוב נפגשנו כבר פעם שלישית היום הוא שאל אם אני רוצה יותר אמרתי שכן אבל לאט... בקצב הנכון לי... היום התבטלה לי משמרת ושאלתי אם הוא רוצה להיפגש... שאל אם יוכל לישון אצלי... אמרתי שעוד מוקדם לי... הוא קיבל את זה... ואנחנו עוד מעט נפגשים, נראה לי שאני מתחילה לאהוב אותו.. זה כל כך מוזר לי. בחיי הילה

חמודה שכמותך :-) שתדעי, שיש בנים שהם ממש ממש ממש חמודים !!!!! איזה כיף זה...

בקצב שלך...מחזיקה לך אצבעות שיצליח :)

מעניין פה... בוע טוב.

במבי כתבה בכנות ככ מתוקה ...ועכשיו זה כמו קרב... אודי בבקשה תעצור את זה זה כדור שלג מסוכן ....

עכשיו לנסות במיני מניפולציות להקרא "מתוקה" או "יקרה ביותר"... ?

כתבתי קודם הודעה שכותרתה משהו עם הזוי.. בבקשה.. אל תעלה אותה... ההודעה שכתבתי מביישת אותי.. אני מרגישה מאוד מאוד חשופה.. אודי :(( "תקרע ותזרוק לפח" את ההודעה הקודמת שלי..

אודי, לא יודעת מה לעשות ? משהו משונה, מוזר , הזוי , קורה לי פה... אודי... לא יודעת מה לעשות.. רוצה לשתף אותך.. רוצה להשתחרר מזה.. מבקשת גם שתגיד לי משהו.. אודי... זה מאוד מאוד מביך אותי... :((( אני גם מבקשת שלא תשפוט אותי.. גם אתן, כולכן פה, בבקשה, אל תשפוטנה אותי.. מה אעשה ? כך מרגיש לי.. :(( אודי... אז ככה... קראתי את הודעתה של שירה ואני חייבת לצעוק דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!!!!!!!!!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ההודעה שלה הטריפה אותי :(((( ההודעה שלה עכשיו איכשהו הצטרפה להודעה שפעם כתבה לך ובה התלוננה שאתה איכשהו לא מגיב לה בהתאם לציפיות שלה ואם זו היתה במבי היית מגיב אחרת... (לא זוכרת לצטט אך זה הרעיון ) בזמנו , לא הגבתי להודעה ההיא שכתבה.. הייתי במקום פנימי מאוד לא פשוט.. לא היו בי את הכוחות להגיב.. מביך אותי לכתוב את זה אבל אני חייבת.. זה משגע אותי.. אני מרגישה כאילו היא רוצה לתפוס אותך לעצמה בכל מיני מניפולציות למיניהן.. יש בי קול אחד שאומר.. תעזבי, את ממילא לא צריכה יותר את הפורום הזה.. שתיקח מה שהיא רוצה.. אבל זה לא נכון... אודי :((((( זה מאוד מוכר לי גם מאמא צביה :((( ליום ההולדת המשותפת שלנו ביוני 2014 נתתי לה מתנה יצירה, ציור שציירתי עבורה במיוחד והיא תלתה על הקיר.. הכי קרוב אליה.. לאחר חודשים, הגיע ציור חדש.. אמנם היא תלתה את הציור החדש במקום שהרבה יותר מרוחק מהציור שלי, אך אני לא מפסיקה להשוות ולבדוק אותה האם היא אוהבת יותר את הציור החדש של המטופלת החדשה.. (בהנחה שאכן קיבלה גם את הציור החדש ממטופל/ת) אודי... :(((( אוףףףףףף אני מניחה שאני משחזרת קשרים ראשונים של הורים ותחרות עם אחים על אהבת ההורים... ובכל אופן זה מאוד מאוד מאוד קשה לי... אתה לא תאמין מה עשיתי :(((( בדקתי לאורך כל הדף האם באמת כתבת לשירה : שלך אודי... וואוו.. אודי.. רק לקרוא את המילים האלו... כן.. מביך.. משונה.. אפילו משפיל.. בא לי למחוק את ההודעה הזו, אך לא עושה את זה.. חייבת להשתחרר ורוצה גם לשתף אותך , וכן גם את כולכן.. שתדעו עם איזה באגים אני מתמודדת.. בנוסף לאלו של פגיעה ... במבי.

כן במבי, גם אני מתמודדת עם אותם באגים שאת מתארת, וזו היתה לי הפעם הראשונה שהרגשתי שאודי נותן גם לי מקום... אבל בגלל שבאתי אחרי, אולי אחרונה, התמונות האחרות לא הפריעו לי... כשכתבתי אז לאודי חשבתי שאת, למשל, "הבת" המועדפת. התחרות האינסופית על המקום, כמי שאף.פעם לא ממש ראו אותה ופתאום רצתה שיראו אותה, יש בה משהו קשה, מביך, משפיל... מעריכה את הכנות שלך

אני כל כך אוהבת ומעריכה אותך. את נפלאה ומדהימה בדיוק שלך ברגישות בכנות הראשונית הזו ... שמחה שנתת לזה מקום ולא מחקת שמחה שאודי לא מחק. בבקשה במבי שלא תיברחי עכשיו שוב אל עצמך אולי את כבר צריכה פחות את הפורום אבל אנחנו - אני צריכים אותך מאוד .. את כל כך מאחדת מחברת רגישה מדוייקת כל כך נותנת תחושה של עוגן אמיתי ובטוח ....

הי חברות... ואודי. מה שלומכ/ם? אצל המטפלת שלי יש ספה... אני יושבת על הכורסא ממול. אף פעם הספה לא הייתה "שלי". רק חפץ ששם, בשביל אחרים. אבל פתאום לפני כמה זמן היא שואלת אותי, ככה בפשטות, האם אני רוצה לנוח על הספה. מאז היא שוב הציעה את זה עוד כמה פעמים... וכל פעם שהיא מציעה את זה אני קופאת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ולא נעניתי להזמנה. אבל עכשיו כשאני יושבת מול הספה, היא כבר לא לגמרי לא שייכת אליי, והעמדה שלי בכורסא הרגילה כבר לא ממש שקטה, יש בה את העקשנות הזאת שלי: לשבת, להחזיק את עצמי, לא להרפות. למרות שאני לא מצליחה לבדוק האם בכלל אני רוצה משהו אחר. כבר לא שומעת מה אני רוצה. ולעשות את הצעד וחצי הזה לצד השני של החדר?? זה אני ממש ממש לא מסוגלת.... זה כמו לחצות נהר גועש.... (מול העיניים שלה) בקיצור בין פה לבין שם, נהייתי משותקת לחלוטין.. אשמח אם מישהי רוצה לשתף: איזה רהיטים יש בחדר? איפה אתן אוהבות/רוצות/רגילות להתמקם? או כל דבר אחר... ואודי, אצלך בחדר אין ספה, נכון? אפשר לשאול מה אתה חושב/מרגיש על מה שכתבתי? שלכן גילת.

איזה כייף שבאת ..אוהבת את הביקורים שלך .. אנחנו יושבות על הרצפה ...בלי רהיטים אני שוכבת יושבת ומאפשרת לעצמי ....

הגבתי לך אבל לא ניקלט.. אודי האם אי פעם הפצע הזה יגליד . האם אני המצא את האיזון בן טוב לרע ..הרי לא הכל היה שם רע ובטח לא באידילזציה שחייתי בה . אתה יודע לפני שנה סיפרתי לחברה טובה ושאלתי אותה איך לא ראו צעקתי את זה בכל דרך אפשרית .היא אמרה את יודעת קינאנו בך ההורים שלך היו שונים מגניבים ואת הצגת את זה כדבר הכי טוב שקורה . ההורים המושלמים . איך עוד יכולתי לשרוד ... עכשיו מנסה להזכר במשהו טוב ברגע וזה כל כך קשה . אודי אתה חושב שהיא תכעס כי היא שינתה את התוכניות שלה בגללי כדי שנעשה פגישה ארוכה .לא רוצה לריב איתה עייפתי רבנו במשך למעלה מחצי שנה ככ פוחדת שהיא תכעס. ופוחדת גם שאכזבתי אותה שהפסקתי עם הדיאטנית להפרעות אכילה . היא הפחידה אותי והתפצלתי ברמות לא יכולה לעבוד ככה ... אודי הכי מנסה להיות בסדר פעם שהיא כעסה היא אמרה שאני עושה שניים אחורה אחד קדימה ...לא רוצה לחזור לשם אין לי כוחות לזה ...

ראיתי את הטריילר והתפצלתי זה כל כך לראות אותי ..אבל אני אראה אותו ... ותודה שאתה לא מגיב לחלקים של הפחד ולא נותן לקרבנות מקום ..:) ברגע הראשון זה העציב אבל אחר כך הבנתי וזה כל כך מחזק..כמו שכתבתי למיכל אני יודעת שהיא לא כועסת היא עשתה מרצון ואודי זה מפחיד...שעושים עבורי , שרואים אותי ..

איני יודעת מדוע..אולי לא נקלט, אז כותבת שוב... למה קשה עם שינויים חיוביים? האם גם לכן זה קורה שמייד חוזרות למקום המדכא אחרי משהו משמח? לא יודעת מה קרה..כל כך שמחתי והרגשתי אהובה ופתאום כאב לי נורא הראש, התכסתי בשמיכה ואמרתי לכלם ללכת....ונשארתי לבד...לא בטוחה שזה מה שרציתי אבל זה מה שיצא לי....אודי, מדוע זה קורה לי???? אני כאילו לא נותנת לאחרים להיות איתי בזמן כזה....אבל אולי כן צריכה אותם יחד? לא יודעת אתה יכול להסביר אותי??

הגבתי לך לכמה הודעות.. אבל אולי לא עלה. רציתי להגיד לך תודה על הכל! חיבוק, חנה

חיבוק חזרה

בוקר טוב אודי וחברי הקבוצה

מלא באנרגיות חיוביות ...

אודי, מכל המילים שכתובות כאן חזרתי וקראתי שוב ושוב ואימצתי חזק אל ליבי צמד מילים שכתבת לי "שלך... אודי" הן נתנו לי תחושת שייכות ונראות ורוך וקשר והרגישו לי אותנטיות. תודה אודי שבוע טוב שירה

הייתי רוצה גם להיות מסוגלת לעמוד מול כיתת תלמידים וללמד ולהדריך, אולי גם ילדים.. להנחות, להוביל, לתת השראה, לתת הנאה, לתת למידה, לאפשר. להציב גבולות כשצריך, למקד, לעודד... ואם איזה ילד מתפרע ולא מקשיב למרות כל ההערות והאזהרות והניסיון להשלכות למעשים, לגשת לדבר עם ההורים שלו ... רוצה להרגיש גם סמכות . גם מסוגלות גם אחראית וראש גדול. סומכת על עצמי. מקבלת החלטות. מובילה רעיונות . מיישמת משימות . אני בת 34 ואני רואה איך יש אנשים בגיל 20 שכבר מסוגלים הרבה יותר ממני בקטע כזה. יש להם מן בטחוו... גם אני רוצה. רוצה להיות נורמלית. מפותחת . נורמלית. מסוגלת..... יש לי סיכוי??? יש לי תקווה?? למה זה ככ קשה לי להגדיל ראש במעשים???? אין לי בטחון ביכולות.. אין כח לחשוב ביעילות פרקטית אני רוצה לסמוך על עצמי!!!!

מן כובד שקשה להרים את עצמך לזה... ממש פיסית מרגישה כאילו 'מנועה' אולי בגלל זה טוב שמנסה פסיכותרפיה גופנית עכשיו.

אני לוקחת פאקסט כמעט 3 שנים בזמן האחרון אני שוכחת בצורה בלתי מוסברת דברים שקורים לפני יום או איפה הנחתי חפצים שלי אם זה מהכדור התופעה נזו

למה קשה עם שינויים חיוביים? האם גם לכן זה קורה שמייד חוזרות למקום המדכא אחרי משהו משמח? לא יודעת מה קרה..כל כך שמחתי והרגשתי אהובה ופתאום כאב לי נורא הראש, התכסתי בשמיכה ואמרתי לכלם ללכת....ונשארתי לבד...לא בטוחה שזה מה שרציתי אבל זה מה שיצא לי....אודי..למה זה קורה???? ובעצם רציתי שמישהו ידאג לי אולי....אבל אני לא יכולה ....למה??? אוף...

מיכל, קודם כל שמחתי לקרוא על הטיול המקסים שהיה לך, עמוק בלב אני תמיד בעד טיולים :-) הרבה פעמים שאני חושבת על קשר טיפולי מיטיב, אני נזכרת בך ובמטפלת שלך כפי שאת כותבת כאן. איכשהוא, אתן סוג של מודל לחיקוי בעיניי. לגבי הנשיות - הממ, סוג של אתגר :-) אולי המקום הכי מסוכן ואפל אצלי. סוג של "מבוך הפחד"-ואז כל הפחדים והרגשות הכי אפלים יוצאים החוצה... ורוצה למצוא כבר את היציאה המוארת. ולפעמים אני מרגישה שזה קצת כמו משחק..כל האיפור והבגדים היפים ולעמוד מול המראה ולעשות פרצופים.. ואפילו להצטלם בסלפי :-) אני רוצה לשחק במשחק הזה..ואולי מתישהוא זה יהיה אצלי אמיתי.. שמחה שחזרת יקרה :-)

היי מיקה, כן היה כייף, מאחלת גם לך...כמוני כמוך, שונאת מראות וצילומים שלי, בעיקר כשאני הייתי שמנה ממש...יש לה מראה בחדר, פעם כעסתי עליה ושאלתי בשביל מה מראה בחדר? המראה עצבנה אותי...היום אני לא יוצאת ממנה לפני שאני מביטה במראה..מצחיק נכון? התיידדתי עם המראה :)

היי אודי, כשכתבתי על הצורך שלי "להיות ילדה" , רשמת שחשוב לתת לו מקום - בנוסף לחלקים המתפקדים. האם החלק הזה נחשב לחלק "לא מתפקד", חלק כזה ש-"תוקע" ו-"מפריע". או שתלוי בעוצמת הצורך?

שבמקרה כמו שלי הכרה בנכות זה היה הכרחי? הרי בסופו של דבר עזבתי את העבודה מה'שיקום' ששנאתי את האוירה שלה ומצאתי עבודה אחרת לבד בכוחות עצמי. אני מופתעים שאני אומרת להם שיש הכרה כזאת כי אני בחורה מאד חייכנית ומתקשרת כלפי חוץ. נראה לך שזה היה צעד נכון? כי זה דבר מאד בעייתי להזדהות איתו, טרמינולוגיה כזאת של 'נכות'. זאת מילה מאד פטליסטית ואיומה.

אפשר לחפור בזה עד סוף כל הדורות. בואי נגיד היית זוכה עכשיו בכמה מליונים. את, אישה ככל האדם, פתאום נופלת עליך הכרה כזו שאת מליונרית, לא עשית שום דבר מהותי עם עצמיותך כדי שזה יקרה, מקסימום מילאת והגשת איזה טופס. אבל עכשיו את מליונרית, זהו קבעו בשבילך. את יכולה לבכות על ההנחתה הזו או להנות ממה שזה יכול להועיל לך... יש לך עכשיו זכויות שיכולות להוסיף קצת בחיים, תהני מהן, תנצלי אותן. חוצמיזה זה לא אומר שאת כל הזמן נשארת אותו דבר, את משתנה!!!!! ויכול להיות שמה שפעם היה רלוונטי היום כבר לא ומחר יום חדש לגמרי והכל יכול לקרות

.

תודה על התודה!נחמד כשמגיבים חזרה (לאו דווקא תגובות נעימות, אלא בכלל, זה יוצר מרחב להידברות והקשרות)

ואיך מבוגרים לומדים לסמוך על עצמם בשלב מאוחר יותר בחיים אם לא למדו זאת כילדים?

היי מימה, יש לך הרבה תהיות לגבי ילדים...ילד סומך על עצמו כמובן אם סמכו עליו כשהיה קטן, למשל כשהתחיל ללכת לא רצו אחריו כדי שלא יפול או נבהלו מכל מכה שקבל, מבוגר שסומך על עצמו זה כמובן קודם כל שסמכו עליו אבל אם לא סמכו עליו אז הוא לומד בצעדים קטנים ומנסה יותר בפחד ואם לא מצליח יש תמיד טיפול...נכון שלא ממש רצית לשמוע את זה אבל עובדה, לי הטיפול דווקא עזר בהמון תחומים כדי שלא אפחד...לאהוב, לחוות, לחיות...מקווה שתצליחי בטיפול החדש ובבקשה תתמידי בו טוב? שלך, מיכל

הייתי היום במפגש אחד. היה מעניין. שונה. בטלפון ביקשתי שתקבל אותי בתעריף מסוים שהוא מה שאני יכולה לעמוד בו, אותה עלות כמו שהעוסית נתנה לי פעם, היא הסכימה לתת לי הנחה כזאת . אהבתי את ההתחשבות כי לא כולם מגלים כזאת. בשיחה וגם בפגישה הרגשתי שההקשבה שלה טובה ומרגיעה כזאת. היא גם נתנה לי תרגיל לבית העניין שבסוף הפגישה במועד התשלום היא לא הוציאה קבלה/חשבונית כמו שעושים בדכ. לא שאני צריכה קבלה אבל זה קצת משאיר הרגשה לא נוחה, פחות רשמית ומקצועית כי בכז היא אשת מקצוע טיפולי ולא סוחרת בשוק הכרמל או משהו. טוב שיהיה לה לבריאות. כנראה זה עניין דו כיווני. אם היא באה לקראתי עם ההנחה אז אולי ככה היא מרגישה יותר שלמה עם זה אם היא ממזערת לעצמה את ההפסד הכספי בדרך עקיפה. החלטתי שפשוט אעלים עין ואבליג. זה לא מהותי. כבר הייתי אצל מטפלים מקצועיים עם קבלות והכל והטיפול לא היה מועיל ואפילו להיפך במובנים מסוימים.. זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שאני אקח משם תהליך וחוויות שיגמישו ויעשירו אותי ויעזרו לי למוסס כל מיני מחסומים. להיות יותר שלמה ויצירתית. זה מה שחשוב. באמת הייתה לה מן 'הקרנה' מיוחדת. מאד נעימה ומרגיעה. אהבתי את זה. ולגבי התרגיל לבית, זה אמור להיות משהו יצירתי. ואו כמה זמן שלא הייתי יצירתית כבר... מרוב אינטלקטואליזציה פסיכולוגיסטית התעייף לי המח והתקבע... עכשיו היא בקשה ממני להתעסק בהבעה אומנותית כלשהי בחומרים.. סוויץ לא קל בשבילי אבל אנסה להתמודד עם זה כמיטב יכולתי. אפילו אנסה להנות מזה!!

התאהבתי בו, נקשרתי אליו הוא זקן קרח עולה חדש ופתאום זה קרה כל הזמן חושבת עליו לא יכולה להתרכז בסשן הכסף הולך לאיבוד רק רוצה אותו רוצה להניח את הראש על כתף שלו ורוצה לטייל עם היד שלי מה עושים בורחים? אבל הוא עוזר לי ויש לי המון באגים ועכשיו קבלתי עוד באג מה יהיה לעזוב? אבל אני רגילה אליו להישאר זה רק יהיה יותר גרוע יש לכן נסיון, מה עשיתן

אתה בטח רגיל לתופעה כזו, לא? איך אתה בתור פסיכולוג מתייחס לזה? הוא יודע וחש בזה, ושם היטב את הגבולות, וזה משפיל. תגובתך תעזור לי, וכמובן אשמח לשמוע מהנסיון של הבנות האחרות, איך הן מתמודדות משהו פנימי אומר לי לברוח, לעזוב, למצא מישהו אחר, אבל זה קשר ארוך, ומועיל, ופתאום זה הגיע, כאילו משום מקום, כפי שתארתי הוא ממש לא אישו להתאהב בו, ולא חשבתי בכלל שדבר כזה יכול לקרות, אז מה עושים?

האמת אישית לא הייתי עובדת עם מטפל גבר בגלל הסיבה הזו ..אבל נשמע שיש לכם קשר טוב מכוון ואת לא הראשונה וגם לא האחרונה חושבת שלדבר על זה בפגישה יעזור . אם הוא מקצועי הוא ידע מה לעשות עם זה ...

זה קשר עם מטפל? התאהבת במטפל שלך? אם כן אז פסיכולוגים קוראים לזה העברה...

העברה של אהבה אחרת? של חוסר אהבה? למה זה לא יכול להיות אורגנל אלא העברה? אולי... כי הוא לא מועמד טבעי לזה מבחינתי... לדבר על זה לא בא בחשבון

ועכשיו סמס ממנה ...סהכ רציתי לקבוע עוד פגישה אם אי אפשר אז סבבה ..למה לשגע אותי ככה ...נמאס לי שאני מתהפכת מכל דבר ...אין לי כוח מול הפחד והבכי ....כבר לא רוצים ללכת בכלל ..נמאס לי מהטיפול הזה ....חבל שביקשתי בכלל אני לא לומדת עדיף לשתוק ...אוףףף

היא משתדלת מאוד ותודה שאזכרת לי לא ליפול לבור .... ומה הופך אותי החוסר אונים מול החוסר ודאות , התסכול הגדול מול האי אפשר , הניסיון לשנות את העבודה והמערכת כדי להתאים אליה ואז היא לא מוכנה מהסיבות שלה ...וסמס בעשר בלילה מפחיד אודי , זה לא בשעות עבודה שלא תחשוב עלי לא רוצה בשעות כאלה, לא רוצה שתתאמץ בשבילי כי אחר כך זה עולה ביוקר , זה מפחיד כי אולי היא כועסת ששינתה בשבילי ..אוף אודי זה טריגר לאמא ואבא ...

היה לי קשה להיות שם וגם קשה לצאת וקשה להיכנס וקשה להיות...

שתלך עכשיו אודי, אתה יכול להרדים אותי לפני כי כל המקומות נסגרים ואני כל כך פוחדת לבד אפילו אם א

אתה יודע ? אצל אמא צביה,כבר המון זמן קורה דבר משונה כזה.. אני שוכבת על הספה ולאט לאט כזה אני כאילו נמשכת באופן שאי אפשר לתאר , אני נמשכת לשינה כזו.. אני לא רוצה לישון. לפעמים כשאני מגיעה אליה אני בכלל לא עייפה.. זה משהו אחר כזה.. אתה כזה נמשך ,נשאב למטה למטה ..נמשך לישון.. ואז, בבת אחת משהו מבפנים מקפיץ אותי והגוף רועד ויבש לי בפה ואני לא מפסיקה לנשום מהר כזה.. אני שונאת את זה.. ואמא צביה שואלת ומנסה לברר מה זה הרגיש וכו' ומנסה לומר לי שזה בסדר שארדם והיא תעיר אותי מס' דקות לפני כן.. שום דבר לא עוזר.. כל פעם זה קורה.. בלי שליטה השינה הזו כל כך נשאבת ורוצה להשתלט.. משונה אודי, נכון ? מה אתה אומר על זה ? וחוצמזה רוצה לברך אותך בשבת רכה, נעימה ומלטפת שלך-במבי.

אתה גם תצא לחופש? אני לא רוצה להישאר לבד..

שלום בקשתי לקבל טיפול נפשי במרפאה של משרד הבריאות ובטפסי הרשמה י גם על ויתור סודיות. פרי מעבודתי כעוהד מדינהלפני כ10 שנים אך רקע זה ובעזרת וועדה.איני חושב שזה רלוונטי לטיפול העתידי ואיני מעוניין למסור מידע וב בנושא אבל הבי שבמרפאה זו עלולים להתעקש.האם ויתור הסודיות שחתמתי אומר שהם זכאים לבקש את מסקנות הועדה מהמשרד הרלוונטי גם למרות אי רצוני?

אני שואלת אותך שאלות לגבי איך היית נוהג בסיטואציה שתארתי (מטופל שמציין בפני פסיכולוג שהוא רוצה להיות פסיכולוג אך ניכר כי אינו מבין את טבעו האמיתי של המקצוע- האם כמטפל היית מביא זאת לידיעתו או לא) ואתה לא מפרסם ועונה.. למה? אני רוצה תשובות .

לא מקדמת לי הבנה בעצם כי היא לא אומרת דבר. רק ש'כל מקרה לגופו'..

אני בכלל לא מתגעגעת וכמהה לאמא ולקרבה.זה כנראה ייאוש מוחלט וקבלה .שזהו

היי חנה חנה יקירה אני ממש משתאה מההתמודדות שלך מהדרך שאת עושה... אין לי מילים.... גם אני כמו במבי לא מפספסת הודעות שלך... לפעמים אני מנסה לחוש אותך, את הבעות פנייך..: עד כדי כך זה מרגיש קרוב. וגם אני מתעסקת עם ענייני חברות... גם אני רוצה לצאת בשישי ובינתיים אין לי עם מי... וזה מעסיק אותי... גם מרבה להיפגע.... נראה לי שעברת את המקומות האלו כבר.... ואני עכשיו כאן.... שולחת לך חיבוק אם מתאים לך, הילה

חיבוק בחזרה וחיבוק תמיד מתאים לי (: את ממש מקסימה ותודה על המחמאה, לי קצת קשה לראות את ההתמודדות שלי מבחוץ. את צודקת, הייתי שם ועדיין. וזה קשה, וזה פוגע ומעליב, ואני ממש מבינה אותך. אבל, יש גם זמנים טובים יותר ואני למדתי ךנסות לראות דברים מזווית אחרת, לפעמים מצליחה ולפעמים פחות. שיהיה סופ"ש נעים וטוב!

היי במבי. ברוכה השבה אלינו.... כמה התגעגעתי... כמה אני חושבת עליך ועל אמא צביה, ועל האנליזה.... על הקושי המטורף על הקרבה שאין בילתה על הטלטלות שהטיפול הזה מכניס אותנו ומוציא אותנו חדשות כל פעם מחדש על החווה העוצמתית בלהיות קרוב כל כך... על התלות.... זוכרת את שיר האיילה את יונה וולך, המים והאיילות... ברוך שובך, אחותי הילה

מצטרפת למילים הכל כך נכונות ומדוייקות שמחה שאת כאן ...גם אם לא כותבת את כאן וזה נוגע ...גם בלי מילים שולחת כוחות ואנרגיות חיוביות

ראשית, מזל טוב ענקי ליום הולדתך ולעוצמה שבתוכך שיכולת להניע ולאפשר להילה הקטנה לחוות מסיבת יום הולדת. שאפו עלייך !! לפעמים אני חושבת שעם האנרגיות שלך אפשר להניע את גלגלי העולם :)) שנית, בהצלחה מרובה בלימודים שיתחילו מן הסתם לאחר החגים.. קנית כבר ילקוט חדש , קלמר, צבעים וכו' ? :)) חכי.. בטח בין קורסי שיטות מחקר כמותי , איכותני, ראיון קליני ועוד.. תחווי סדנאות של כייף.. תהליכים קבוצתיים ועוד כאלו... בהצלחה ענקית לך ילדה מתוקה :) זוכרת גם זוכרת את שיר האיילה... שלך מתוקה-במבי

בחודש הבא יהיו גם תיק ומחברות בלי ספירלה לא אוהבת ספירלה... עטים כבר יש וגם מדגישים ובגדים יפים יפים.... אוהבת הילה