פורום פסיכולוגיה קלינית

התלבטתי. ואז סיפרתי לכם שהחלטתי לספר לאחותי מה אח שלי עשה. מרגישה שהיא בורחת ממני מאז. עולם דפוק. מרימה ידיים. מה שאני עושה תמיד הכל הופך לגרוע יותר.

אני מרגישה ממש חסומה. לא מסוגלת לשתף אותו כבר בכלום.ובמה שעובר עלי באופן כללי ובין הפגישות. יש בי גם כעס על כל עניין האסמסים שככה הופסקו,ולא מתוך הפנמה הבנה והסכמה, אלא לית ברירה ומבלי שתכלס ניתן מענה אחר שהוחלט והוסכם.סתם דיבורים בעלמא שלא הובילו לכלום.ואם הוא במילא לא קורא, אז כמובן שזה רק מביך ומשפיל יותר להמשיך לכתוב כמו מטומטמת. ויוצא שרק חסומה יותר.(וזה נאמר...).וגם אם אני "היחידה שנפגעת..."(אמירה לכשעצמה,שרק מרחיקה אותי עוד). כולל זה, שדברים שכן עלו ונאמרו, נשארים כפי שהם,ואין להם שום התייחסות ממשית או המשכיות,גם לא מצידו,מתוך שיכחה או אולי היחלטה, אין לי מושג ואם זה לא נאמר.וככה זה ממשיך וגם מאד מכעיס.ואני שוב נסגרת . אבל שוב לחזור על אותם דברים,וחוזר חלילה, גם מכעיס וסוגר. אז...??? מה הטעם בעצם להגיע ככה? ומה הטעם בפגישות שכאלו?? ומצד שני מתה מפחד לעזוב ומרגישה כזו עולב,ולא יודעת כבר מה לחשוב. אודי , תעזור לי..., מה הפתרון???

נגיד שהוא לא היה המטפל שלך אלא מרצה שלך באוניברסיטה נגיד שהיית נדלקת עליו וכל פעם שהיית מגיעה להרצאה היית יוצאת מתוסכלת, לא היית מרגישה שזה בגלל שיש לך חסימה רגשית ונפשית אלא היית מייחסת את זה נקודתית להתדלקות שאי אפשר לממש אז גם כאן תעשה הבחנה והבדלה בין הדברים יש לך את הבעיות שלך ויש את ההתדלקות על המטפל, זה שאת לא יכולה לממש את הרצון הפנטיוני אתו, לא מראה על חסימה ריגשית כללית, ולא אומר שאת תקועה, ממש לא, זה מבלבל כי שני הדברים באים ביחד, מצד אחד הוא האדם שצריך להתיר לך את הפלונטר בתחושות ומצד שני הוא גורם לך לבלבול רגשי. זו דעתי בכל אופן, שלא תאשימי את עצמך ואת הרגשות שלך ואת ההיסטוריה הנפשית שלך, רק בגלל ההתדלקות הזו שבעצם אין בה ממשות והיא רק פועל יוצא של נסיבות שבהם אתם נפגשים, ולא יותר מזה.

אשמח להמלצה על פסיכולו/ית שמקבל/ת קופח מאוחדת?

ברוכה הבאה! כמו שאת רואה הילה זה הכינוי שלי.... בבקשה תבחרי כינוי חדש/תוספת שתבדיל בינינו... תודה מראש! הילה

ועכשיו עם הרפורמה הרשימה עוד גדלה מנסיון אישי, לא היה כל כך טוב אלו ברשימה אבל זה לא אומר אפשר לנסות תבקשי מהם את הרשימה ותוכלי לבחור על פי מה שנראה לך

די ממי שלי קבלי ממני חיבוק ענק.... אפשר להרגיש ששורף לך עד לכאן.... די נשמה שלי בואי ניקח אוויר ביחד וננסה להרגע! אוהבת הילה

אני לא חוזרת יותר אני מוכרחה למצוא את עצמי קודם. מרגישה שהגעתי למצב שהיא שם כל הזמן מהבוקר עד הערב גרה ברש שלי. היא והטיפול המחורבן הזה.... אני במצב מדהים הרפתי אני לא שם ומי שכאן כאן לא נילחמת עם חלקיי לא מחפשת הגיון הנחתי ושהברגים יתפרקו ...הילה ממש ממש נגעת בי כואב תודה יקרה שאת איתי תודה תודה

בתוכך פנימה תגלי את הילדה המקסימה תשדרי לה שאת אוהבת אותה את מקבלת אותה כמות שהיא עברתם יחד כברת דרך והיא לעזור לך להתגבר על המכשולים מאד חשוב להתחבר אל הקטנה לא להזניח אותה לתת לה את המקום שלה ואת תמצאי את שלך יחד בשיתוף פעולה

חייבת!! הבאתי חליטת תה, שיהיה נחמד... אז מתחילה להכנס לגוב אריות! מתחילה להתמודד עם המניעה שלי הספציפית... פוחדת מאוד לא אומר שלא, אבל לוקחת איתי את כל האומץ שבעולם, יודעת שיש לי ליווי, שהיא פה! היא לא תעזוב! עם פחד צריך להתעמת נכון אודי? היא מטפלת מיוחדת מאוד...אני יודעת שהיא מנסה לראות אותי, לעזור בכל דרך אפשרית..היא כל פעם לומדת ומשתלמת בארץ ובחו"ל אני מעריכה את ההתקדמות של שתינו :) מטפל טוב הוא כזה שלא דורך במקום אלא לומד כל הזמן! והיא כזו, מכירה המון שיטות...זה טוב נכון? פעם הרגשתי כמו שפן נסיונות שלה, היום אני רואה את זה כרצון עז לעזור בכל דרך אפשרית! שיניתי גישה :) אחלו לי בהצלחה? דרך חדשה...

בהצלחה יקרה! ונשמע שאת רוצה ושאת סומכת עליה וזה הכי חשוב בעיניי.. ושולחת לך כוחות אחרי הפגישה שהייתה לכן.

אתה יודע שנפגשנו ,נכון ? :) זה קטע.. כל פעם שאנחנו נפגשות אחרי חופשה ,לוקח לי המון זמן עד שאני מצליחה לפקוח את העיניים ולהסתכל עליה.. העיניים שלי כאילו לא מצליחות להיפתח.. ואחרי כמה זמן שהיא אמרה (?) שאלה (?) ..לא זוכרת .. הוצאתי את כל הדפים של התכתובת שלנו שהדפסתי והקראתי לה הכל.. וכשדיברנו על הגעגועים/ייסורים שהיו משלישי שעבר, היא שאלה אם התגעגעתי/אם הכאב/סבל/ייסורים (לא זוכרת) כתוצאה שלא דיברנו (?? לא זוכרת כל כך) ועניתי שזה לא זה. היא פתאום שאלה אם היה חסר ההתקיימות ביחד .. ואז פתאום הרגשתי איך אמא צביה כל כך דייקה . בדיוק זה,זה !!! הסכין/מברג שהרגשתי ללא הפסקה לשניה במהלך החופשה שלה זה בגלל שהיה חסר ההתקיימות ביחד !! שזו הרגשה כזו של ...... לא יודעת להסביר.. זו הרגשה כזו של.. משהו כזה רגוע/ שליו.. זה משהו כזה... הרגשה נעימה... ואתמול נפגשנו ודיברנו ,ותוך כדי זה הרגשתי שאני נטענת.. גם אמרתי לה את זה.. ולגבי העלים, היא נתנה חיוך מאוזן לאוזן כשהקראתי את תגובתך שכותרתה :"את אדם עלים" :)) ונכון לאתמול בבוקר היא עדיין לא פתחה את תיבת המכתבים.. בטח אחרי שהלכתי היא פתחה והוציאה מהתיבה את כל השלל .. ועוד מעט נפגש שוב :)) ומרגיש לי בלב נעים ואני רוצה לחבק את כל העולם ומאחלת לכולם טוב ועוד טוב ועוד טוב :)) שלך-במבי. נ.ב ואני אוהבת אותך :))

https://www.youtube.com/watch?v=vjEbQr56ty4 מעל חמש שנות טיפול עליות ירידות כאב עצב צחוק אהבה שנאה כעס תסכול קשת ענקית של רגשות .ובכל זה מהפגישה הראשונה יש בי ידיעה ברורה שזאת המטפלת עבורי ... ועכשיו מרגישה שהיא שחוקה שנגמר לה שאני מורכבת לה מידי שהראש שלה לא ממש נקי בטיפול ... השלכה או לא השלכה אני איבדתי את עצמי בתוך הטיפול הזה איבדתי את אביב שיכלה ולא משנה המחירים לעמוד על רגלייה שלה אביב שיכלה על העולם וחייכה ... עם מעט מאוד הגנות שנשארו בלי כנפיים חזקות לעוף מרגישה כמו גוזל שמכריחים אותו לעוף כשהנשר בשמים מעל ... חמש דקות לפני סוף פגישה שהייתה קשה לא פשוטה לשתיינו השחזור הזה הפרטים החדשים שנוספו מעורבבים בתחושת ההנטשות ההשלכה עלייה ..היא בגלל שאנחנו רוצות שתעמדי על הרגליים שלך זה אומר בלי סמס וכלום בן הפגישות..אני לא במצב כזה של שיחזור היא גם במצב כזה ...אהההההה נסגרת מתפצלת כבר לא שם היא קולטת ומבקשת שלא הלך לשם אני כבר שם מזמן עוד כמה דקות לסוף יודעת שאני רגישה שבחיים לא נשארתי דקה יותר ככה לתת לי לצאת ..למה????? מתוך כבוד אלייה וחוסר רצון לריב לא קמה בכעס יושבת עוד כמה דקות קמה מתחבקות למרות שהייתי מוותרת ואולי גם היא הולכת ...כבר באוטו היא מראה לי מה זה זהו אני לגמרי לא אני השפיות הלכה והטרוף חוגג ... היא שולחת לה סמס כועס היא לא מגיבה יופי עוד שמן התעלמות השנייה המאוזנת יותר שולחת סמס של סליחה ושמבינה הקטנים מוסיפים שהם לא משקרים שהכל אמת שהוא הכאיב כל כך...התעלמות..הטרוף גדל אני בכוחות אחרונים לוקחת כדור ומנסה לבקש לדבר בטלפון אין תגובה מבחינתי גם עסוקה לא יכולה זה תגובה אבל כלום במשך שעתיים זה התעלמות וכואבת ... מנסה להתקשר למרכז תמיכה בוכה אומרת שרוצה למות מעבר לקו מאיפה את אני מהדרום הם לא הגעת למרכז אסור לנו לקחת את השיחה תתקשרי אלהם ...אהההההההההה.......אני רוצה למות ואת סוגרת לי את הטלפון ...שוב מכה את עצמי ואז היא מתעשתתת....זהו אין יותר להיות תלוי במישהו מהיום אני מגיעה או לא ,באה או לא, ממשיכה טיפול או לא יש לי אפשרות בחירה מודיעה לה שאני בהפסקה להחליט לאן מועדות פני עד ספטמבר ... החיים שלי יקרים מידי גם עם ההגנות נשמתי ..מעדיפה לחיות עם אוכל עודף מעדיפה לסמם את עצמי מעדיפה הכל על התלות המטומטמת הזו .שמישהי טובה עד כמה שלא יהיה תשחק ברגשות שלי ובי ... רוצה שאני יעמוד על הרגליים שלי סבבה...אז בדרך שלי . https://www.youtube.com/watch?v=NDfW9N2BIr0 על סף התהום צועקת בקול ואף אחד לא שומע או פשוט מעדיף לא לראות... אדם בתוך עצמו הוא חי בתוך עצמו ..ואני בתוך עצמי פנימייה שלמה בלי מורה ובלי מבוגר אחראי יצאנו לחופשה ...

עצוב וכואב וכל כך מוכר. איתך

גם אני מעל חמש שנים בטיפול...עליות מורדות. אני קוראת אותך ופשוט נזכרת בי...ממש דומה! כמעט יכולתי לכתוב את אותן המילים לפני תקופה מסויימת בטיפול, המטפלת שלי גם מחבקת בסוף כל פגישה לא תמיד מתאים וכשלא מתאים למדתי לומר לה! היא ביקשה שאגיד. היינו מתקשרות בסמסים מיילים וכו'....היא רצתה שזה יבוא ממני ההפסקה לשלוח....לא כל כך עבד. ההרגשה של התלות שאפשרה לי ועדיין מאפשרת. תלות מסויימת הייתה קשה וירדתי על עצמי בעניין התלות בה. היום אני מבינה שדווקא התלות בה חשובה! כי זו הדרך לעצמאות בסוף... אי אפשר להחזיק את כל העולם על הכתפיים...אי אפשר להלחם כך...תאפשרי לעצמך! אל תלקי את עצמך על התלות, היא הכרחית! דברי איתה בבקשה, תשלחי לה את מה שכתבת פה, חשוב ביותר שתבין! אולי זה מוקדם מדי לבקש ממך לבד ואם אין החלטה משותפת זה נחווה כנטישה...לא יודעת אם הסכמת לזה איתה...כי חשוב מאוד שתחליטו ולא שהיא פתאום תקבע שאין יותר קשר בין פגישות אותי זה כמעט מוטט כשניסינו. וזה לא תמיד הלך אבל קבענו כללים ואז למרות זאת כעסתי, כאבתי וכו'...אבל היה פחות.. היום אני במקום אחר, במקום שמרגישה שצריכה אותה בין לפעמים, אבל קבענו כללים! כל כך חשובים הכללים לקשר, בבקשה תקבעי איתה כללים ביחד! הסכם הוא של שניים, משהו שיתאים לשתיכן, טוב? שמרי על עצמך!!! את יקרה כל כך!! ואפשרי לעצמך גם לא תמיד להיות כזו חזקה....מותר לבכות, להרגיש, לכאוב, לכעוס, כל הרגשות לגיטימיים! יקרה, קוראת אותך ויודעת שיסתדר, הייתי שם... אוהבת ומחבקת, מיכל

מתוך נסיון, לא כל אחד בנוי לשחזור שכזה לא כל אחד בנוי לאנליזה אותי זה כמעט מוטט לחלוטין לפעמים צריכים לתת לדברים להשאר קבורים, ולנוח על משכבם בשלום, זה יכול לזעזע בן אדם עד היסוד, ולא תמיד אפשר לעזור לאחר מכן. קבלי עוד חוות דעת של מומחה אם את מסוגלת לעמוד בזה, אולי חיזוקים בלי למוטט את היסודות. תחזיקי חזק חזק, תמציאי נקודות של חוזק בעצמך

שלחתי הודעה והיא נדמה לי נמחקה לא יודעת בכל אופן התחושות שלך כל כך ברורות אולי את לא מסוגלת לכל החפירות האלו? מתוך נסיון לפעמים כניסה למקומות אפלים וחשוכים בפנים יכולה להפיל אותנו בצורה עוצמתית שלא נוכל לקום לא לכל אחד יש כוחות נפש לזה לפעמים טוב לתת לדברים להשאר רקובים ולא להאיר אותם, כל אחד עם היכולות שלו מה גם שזה נעשה עם תלות במטפל, תלות חד סטרית שלא עונה על כל הדרישות הנפשיות, זה ממש יכול להפיל על הקרשים מקווה שתצליחי לצאת מזה ותבחרי לעצמך את הטוב ביותר זה משפיל, פוגע כאשר צריכים את השני ומרגישים תלות ואין את התגובה שמצפים לה אבל זה טיפוסי לטיפול פסיכולוגי, והשאלה אם את יכולה לעמוד בזה לי זה היה כמעט בלתי אפשרי, והרמתי ידיים ראיתי שישנם דברים שפשוט זה פצצת אטום אם יגעו בהם, ואני אתפרק למליון חתיכות תבדקי את עצמך ואת המסוגלות שלך אולי תכלי לשמוע עוד חוות דעת

נשמע שעבר עליך יום כואב ומייאש... דוקא אחרי השחזור הקשה והמציף, את מרגישה שלמטפלת נמאס, שהיא משאירה אותך לבד עם הכאב הבלתי-נסבל.. כאילו שהיא לא מבינה או יותר גרוע, כבר לא אכפת לה... וגם מרכז התמיכה שפתאום מפעיל בירוקרקטיות ואי אפשר לקבל ממנו את ההקשבה שכל כך היית זקוקה לה, כדי לפרוק ולא להשאר לבד בתוך המערבולת... רציתי להציע לך להעזר באתר שלנו, אתר סהר, אתר לתמיכה נפשית, בו מתנדבים משוחחים בצ'אט עם כל מי שרוצה. (כל ערב חוץ מיום שישי). אם היום, או ביום אחר, את זקוקה לאוזן קשבת, לפרוק ולהוציא את הכאב והכעס – בואי.

אפשר להיות לידך ? ...שששש... תנשמי מתוקה... שש.. תנשמי.. תרגעי.. כולן/ם יכולים לנוח.. פשוט להרפות קצת.. לאפשר לראש/למוח/ ללב להיות במנוחה.. מחר יהיה יום חדש... (סקרלט אוארה) איתך-במבי.

שולחת לך חיבוק וכוחות.. איתך

מחפשת ספרים ומאמרים מקצועיים לגבי נרקיזיסם ובמיוחד בנושא הורות. איך זה משפיע על הילדים. ובכלל באופן כללי על התנהגות נרקיסיסטית. תודה

אודי קשה לי מדי הטיפול הרעש הבלתי פוסק כמו חיים בכמה ערוצים מקבילים ההתנתקויות התחושה שבאמצע דיבור שגרתי אני שומעת את עצמי מהצד ולא מבינה מה אני אומרת ופתאום משתרבבות מילים לא קשורות התחושה שבאמצע נהיגה אני לא יודעת איפה אני נמצאת ומשהו שואב אותי פנימה החיים במצב השרדותי שלא נוגע בחיים המחשבות על המוות הבדידות הכאב הזכרונות התמונות שאני רואה הקולות שאני שומעת הפחד מכל אלה שמביא להמנעות התחושה של זמן שאול חוסר ההבנה ךמה שקורה לי חוסר ההשלמה עם מה שקורה לי הרצון העז לישון להעלם.

לגבי ההסתרה שציינת,כחלק שלי..,וזה שכביכול לא גלויה ,יוצר עמימות.., אז א. איכשהו המילה הסתרה קצת צורמת לי בהקשר הזה,ולמרות שכאילו יוצא שמסתירה, בעצם הכל מאד גלוי ,ולחלוטין אני מאמינה ואפילו בטוחה,וגם מתוך דברים שעלו,וגם שהוא ציין,שהתמונה ברורה. אם זה הקושי הרב בחלקיות, בהסתפקות במועט מהפגישות וממנו, הפאנטזיות לעומת המציאות הממשית(גם אם לא פורט לפרטים), והתסכול הגדול מהכל. ו ב. לא ברור לי למה התכוונת שזה מייצר תעמימות ??ונכון, שקשה לי מאד להגיד הכל באופן כנה ישיר ומפורט בהקשר הזה, אבל זה בעיקר באמת מאד מביך והזוי, ואם גם,וכמו שאמרת, לא אמורה בכלל להיות לי ציפייה שהוא יהיה מעבר ל "רק" מטפל שלי.כשהוא המטפל שלי, וממש לא חבר.ולא שכן. ולא מאהב. אז בוודאי שזה מקשה עליי את הדיבור ומשפיל. גם אם זה עדיין לא מופנם אצלי, וכל חיוך שלו, ישר מתפרש לי כמשהו מעבר. וקשה לי להגיד את זה. מאד. בגלל שמביך וחד סטרי . אז יוצא כאילו שמסתירה. אבל זה לא ממש. מעבר לזה,אמרת שלא נראה לך שזה עוזר לי שכותבת לכאן ואלייך, ואפילו מזיק. למה???ובניגוד לשאר דברים שנכתבים כאן...,

קראי מה שכתבתי לך למטה אני לא יכולתי לעמוד בזה הוא הציב את הגבולות באופן מאד ברור, לי היה קשה עם זה, קשה שאני נותנת אמון על הדברים הצפונים ביותר שלי, ומצד שני זה רק מטפל, ולא מי שבאמת איכפת לו, וכאשר אני סוגרת את הדלת אז זהו.... זה לא התאים לי, למרות שהוא אמר שתמיד יהיה זמין עבורי, ותמיד יתן לי אוזן קשבת כשאצטרך (בתשלום כמובן על כל דקה), אבל הכסף לא הייתה הפואנטה אלא ההרגשה, כאילו ובטיפול נשמע כל כך אמפטי, מבין, איכפתי, ואפילו רוצה שאדמיין שאני נשענת עליו מטאפורית כדי לקבל חיזוקים, וכל זה רק ווירטואלי ולא אמיתי, לי זה עשה סלט יותר מדי גדול בפנים, תחשבי לאן זה מוליך אותך, ותעשה חישובים של נזק לעומת רווח, אני, עם החפירה העמוקה, ועם גישת רק מטפל התנפצתי לחלוטין, וראיתי ששני הדברים לא טובים לי, לא החפירה הזו, ולא ההישענות על מה שבאמת לא קיים, אלא רק אילוזיה!!!

אמרת את זה כל כך מדוייק. זה עצוב ואני הסוהרת. הלוואי והייתי מצליחה לא. איך משתחררים?

זה נושא שדובר בו הרבה בטיפול שלי והמשפט שנאמר היה שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים הדרך היחידה היא לסמוך ולתת אמון לקבל את היד המושטת לתת יד וללכת ביחד לעלות במדרגות הנפש, להיכנס לחדרים הסודיים לעלות למרפסת ולקחת אוויר ושוב לאפשר ל.... אני מאמינה בך רוני את יכולה הילה

אמנם יום שלישי...שקט כאן :) חושבת עליכן, בעיקר על הפגישה של אביב ובמבי, מקווה שהלך טוב. גם לי יש עוד מעט פגישה, שביקשתי בה לומר משהו חשוב...אני רוצה לומר לה שאני מוכנה, זאת תפנית חשובה עבורי! תאחלו לי בהצלחה. וכתבתי משהו שרוצה לשתף אתכם.. אין מה להאבק מתעטפת בשמיכה אל תוך החשיכה, אין מה להאבק במילים, בסוף הן מגיעות גם אם הן צורבות, הנה עכשיו נסגור מעגלים. הביאי את הימים שבתוכך הם מצויים. אין מה להאבק בדרכים, לא תמיד את נשמעת והזמנים נעלמים, הנה עכשיו נסגור מעגלים. את רוצה להראות בתוך המבוכה, אין מה להאבק עוד בגלים, והמילים לא נשמעות גם אם רועמות, הנה עכשיו נסגור מעגלים. הכנסי, אל תעמדי על המפתן, אין מה להאבק כשחם, כשהדלת תפתח את תמצאי אותן, הנה עכשיו נסגור מעגלים. הביאי את כולך, אין מילים נכונות אין מה להאבק בחדרים, הלב דופק, הפצע מתפרק זה בא וזה הולך הביאי את האות..... ואודי, אני משאירה מיכל ומיכ בסוגריים כדי שיהיה רצף של הדמות, דווקא לי חשוב מאוד לזכור את הדרך ושאני אותה אחת, שלמה :) הלוואי שאצליח היום, מיכל.

היי אודי, האם צריך "פשוט" להשלים עם טיפול שאני לא נתרמת ממנו??? אני לא בטוחה שאני מסכימה עם הגישה הזו שלך.... נטע.

היי אהובה אני לא כל כל יודעת אבל כל כך מקווה שיהיה לך טוב יותר שהאור יפציע מחדרי ליבך ושתהיה הקלה שלך, הילה

חזרתי ממנה עכשיו ועצוב לי, ואני בוכה..

וואו! הלוואי ויכולתי לשבת לידך ורק ללטף, ההרגשה כל כך קשה.

אל תהיי עצובה..אנחנו אאן איתך..

וואוו.. אני קוראת את הודעותיך, הדרך , התהליך שאת עוברת.. ממש להוריד בפנייך את הכובע.. מטפלת אחת, מטפלת שניה, התלבטות ובחירה ומסע משותף שלכן, וגדילה שלך, ועכשיו, שוב פרידה.. ושוב התחלה עם כל מה שנלווה לפרידה והתחלה.. וואו.. חנה.. איתך-במבי.

תודה שאתן כאן, מעריכה זאת מאוד. ובמבי- איזו מקסימה שככה את זוכרת ומכירה אותי. התרגשתי.

אודי נגמרו קצת המילים תשאיר לי משהו לפני שתלך עד יום רביעי? תודה שירה

זה כבר ממש מתקרב.. מחר ב 9 בבוקר.. אתה יודע אודי ? אני מחכה שתענה הערב בכדי שאדפיס את כל התכתובת שלנו משלישי שעבר, מחר אני מתכוונת להקריא לה ה-כ-ל.. מעניין אודי.. פתאום אני חושבת על הפנקס שהיא נתנה לי בשלישי שעבר.. התבוננתי והסנפתי לא מעט את עמוד ההקדשה שלה אלי , אך לא כתבתי בפנקס . אפילו לא אות אחת.. מעניין... אודי, אני מחבקת אותך חיבוק אמיץ... מעניין.. איזה טירוף יש לי היום.. עברה בי לפתע מחשבה/משאלה שתאמץ אותי.. מסכים ? :)) שלך_במבי.

http://youtu.be/D7JlEElRQqA מהילה

זה נותן שהסרטון אננו ..

שיר מקסים! אני מאוד אוהבת את עידן רייכל :)

במבי סליחה שמשתמשת במה שכתבת לי .פשוט עוררת בי מחשבות . אודי האם לדעתך נטלתי על עצמי תפקיד כאן מבלי שאני מודעת אליו ? זאת לא פעם ראשונה שהבנות כותבות לי על זה . האמת לא נוח לי עם זה , לא מרגישה שיש לי כאן מקום או תפקיד שונה מאחרות. כן מה שיש לי ששונה מהרבה נפגעות זה כוחות נפש אדירים, לצד הקושי והפגיעות וכן אני ממנפת אותו בעיקר כי זה מה שעוזר לי לא לשקוע? זה בדיוק החלק הבריא שבדרך נס לא נפגע לצד החלקים הכואבים והפגועים.

את יכולה להרגיש עם זה מאוד בנוח!!! וזה שאת כותבת ומחזקת זאת תכונה נפלאה של אמפתיה!!! יש לך כוחות נדירים אחרי כל מה שעברת! וכמו שכבר כתבתי ממש מעריצה אותך על כל חלקייך :)את לא מוותרת בקלות זה נפלא!! ואגב הרבה מטפלים הם כאלה שעברו בחיים לא מעט תקראי את הספר הדרמה על הילד המחונן...לא זוכרת מי כתבה, מומלץ! המטפלת שלי המליצה לי פעם!

והאמת לא כל כך משנה .

בין הפנים לחוץ בין הטיפול עצמו למה שקורה אחריו קשה לי זה אומר עלייה? הזוגיות בסימן שאלה? הייתי היום בעבודה החדשה וכן היה לי טוב,לפחות. יש מילים והן לא יוצאות הכי חשוב עוד לא נאמר מהו? הייתי רוצה שתניח כרית להניח את הראש ולהרפות

מתייחסת לתגובות שלך , ומנסה לחדד ולהבין את כוונותייך. 1. האם לדעתך ,עפי מה שתארתי, אין הבהרה של גבולות הטיפול לפיזור העמימות? ולמה אתה מתכוון שאני צריכה לעשות את חלקי והוא את שלו. הווה אומר מה בדיוק?? 2.ציינת שגם ההורים לא חברים ולא מאהבים ובסוגריים כתבת,אני מקווה..., אבל..האם בהכרח המטפל אמור להוות עבורי דמות של הורה?ואני אמורה להרגיש כך כלפיו? או שבהכרח בטיפול יש העברה שכזו?? כי אני לא מרגישה כך, וכלפיו. אז בעצם.., אני צריכה לחשוב, ועל סמך מה שגם ציינת בסוגריים, אם יש מצב שאבא שלי היה בעצם סוג של מאהב שלי??(גם אם לא באופן מודע) ואם זה מה שקורה לי כלפי המטפל?? 3.ציינת שכדאי להשלים שזו המציאות הקיימת,ושעדיין יש בה הרבה , ושזה לוקח הרבה זמן להבין באמת. למה זה לוקח ככ הרבה זמן להבין? והאם זה בכלל יקרה בהכרח? כרגע אני בעיקר מרגישה שלא. ומאד חסומה. גם בגלל כל האישיו הזה. אבל גם בגלל כעסים על התנהלות ותגובות\ אי תגובות שלו, שגם מרחיקים אותי. וגם אם דברים כן דובר..., זה עדיין חוזר על עצמו. ויוצא שלא בא לי כבר לשתף אותו, כשאני כבר לא יודעת עד כמה זה בכלל רצוני, ועד כמה פשוט לא מסוגלת!(וגם הוא לא יודע). 4. לגבי פעם נוספת בשבוע, לא הזכרת את זה, אבל הייתי מאד רוצה לשמוע דעתך. ובטח בתוך כל המצב הזה, והאסמסים שפוסקים(ורק מייצרים עוד כעס וחסימה), האם כדאי ורצוי לתגבר בפעם נוספת ולצמצם תפערים בין תחילת השבוע לסופו?? והאמת שמכעיס אותי, שהוא לא מעלה זאת שוב וביוזמתו, ואחרי הכל.ומה שכן כבר נאמר. ולי כבר קשה שוב לדבר על זה, ואחרי שכבר העלתי, והרבה פעמים דברים פשוט נשארים "באוויר". וגם זה נאמר הרבה כמשהו שמעיק עליי. ועדיין זה ממשיך תצמו. ואני לא יודעת.., אם הוא פשוט כל פעם מחדש לא זוכר דברים, או שסתם נמנע, או לא יודעת מה, אבל איך זה אמור בדיוק לעודד לקירבה,לדיבור,ולאמון שהוא מנסה לחשוב בקול איך לייצר אצלי, שאכפת לו. זה לא ממש מעיד על אכפתיות כל הקטעים האלה...,(גם אם בגדול ובסהכ אכפת לו). וכל פעם חוזר ואומר שצריך לחשוב איך לאפשר יותר תדיבור, אבל כל פעם הקטעים האלו חוזרים, והאמירה הזו נשארת כשהייתה וחסרת תוכן ממשי. אז..צריך, אוקיי. אבל איך בדיוק כשזה כל פעם המצב??? וזה נורא מעצבן ושוב חוסם. וכמה אפשר שוב להגיד, ושוב זה ממשיך ככזה. כולל הפעם נוספת.., שאני כבר לא מעלה, ורק שוב זה מעצים תכעס. אודי, כתבתי הרבה, אני יודעת, אבל בבקשה תשתדל לענות לי בפירוט. תודה רבה.

תודה רבה , אודי היקר על כל התובנות שאתה מייצר פה.

מה שלומך, איך הטיפול עם המטפלת החדשה? לשאלתך אני סומכת על שלי מאד למרות הקושי להיפתח אבל אני יודעת שהבעיה אצלי . כל השנים חייתי ככה שהכל סבבה וטוב מבחוץ אבל שומרת הכל בפנים ופתאום לשתף מישהו זה הקושי בסוד הכי גדול... אני נותנת לעצמי הזדמניות נוספות ולא מתייאשת. רק שהיא לא תתיאש לפני.

היי גולם יקרה, המטפלת החדשה חמודה מאוד, היא בחופש השבוע ואני דווקא מפרגנת. שמחה בשבילה, ומחכה שתחזור. שתדעי שאני חושבת עלייך לפעמים, קוראת אותך ומאוד מזדהה. גם אני כל השנים חייתי כלפי חוץ כאילו הכל טוב (ועדיין) ובפנים ריקנות גדולה וחסך שלא מתמלא. והכל יצא לי בטיפול הקודם. אני לא אשקר, אני עדיין מתגעגעת למטפלת הקודמת. וגם לא נגמר הכי טוב בינינו..שזה גם מוסיף קושי מסוים. אבל לא יכולתי יותר, פשוט לא היו לי הכוחות. והמטפלת החדשה, היא משרה עליי רוגע...והיא חמודה כזו ורגועה...כמו כל הנזירים האלה. בפגישה האחרונה דיברנו על יוגה :-)) ממש הפוך מהקודמת. אני מרגישה יותר נינוחה, גם מתי שהתוכן בפגישה קשה או מביך. אני מבינה מה שכתבת לגבי הקושי לשתף בסוד, אבל תדעי שגם לשמור סוד זה מאוד קשה...ואחרי שמשתפים באה הקלה מסוימת...ולגבי הייאוש , היה לנו פעם סטיקר על האוטו : "אין שום ייאוש בעולם כלל"... :-)

קשה לי לשמוע שקשה לך. גם שיש כאן חופש אני חושבת עליך. מחבקת חזק.

איזה מתוקה את ...ויודעת אני מתכוונת מחר עם כל הקושי להקריא לה את מה שכתבתי קשה מביך נוראי מלחיץ והכי מפחיד שהיא לא תיפגע או תיכעס אבל אני לא אוותר לכל הפחדים האלה ..כי הם מה שעצרו אותי כל חיי...ואת יקרה כיתבי את הסוד הגדול ותני לה לקרוא ...שיברי את קיר הפחד ואת קוד השתיקה את לא מבינה איזו הקלה זה אחר כך ...איתך מאמינה בך ויודעת שאת יכולה זה עניין של זמן חיבוק

מיכל למה כוונתך חשיפה?

הכוונה לטיפול קוגנטיבי התנהגותי בחרדה ממשהו...לדוגמא אם מישהו פוחד מאוטובוסים כי חווה פיגוע באוטובוס (עבר ארוע טראומטי)ואז הוא לא מוכן לעלות עליו אז המטפל מעודד אותו לדבר על הבעיה ולדמיין איך הוא עולה עליו וכו'...ונותן תרגילים לחשיפה לאוטובוס או לעליה עליו, והוא משוחח שוב ושוב על מה שקרה וכל פעם הטיפול מקרב אותו יותר לאוטובוס עד שהוא מסוגל לעלות עליו בכוחות עצמו..משהו כזה, מקווה שהסברתי נכון.

בתוכי.

אל תהרגי אותי, אבל כשקראתי את הודעתך בפעם הראשונה, קראתי: אני כלואה בתוכי ( ממשפחת העופות ) ושאלתי את עצמי איך את כלואה בתוך התוכי ? :)

את כבר לא כלואה את שיחררת את שיתפת ...זה רק הזכרונות האלה שלא רוצים שתרימי ראש...הכי עוזר לי קרח בידיים ועל הרכות...ולקפוץ להתנועע להיות לשמוע מוזיקה העיקר לזכור שהיום זה אחרת . איתך יקרה מקווה שיום אחד הסיוט הזה יגמר ..

:-))))

מיכל, מיכל...מלשון להכיל ולשאת הכל! זהו! רוצה להכיל את עצמי, להרשות לעצמי ולהפסיק את החסימות האלה להיות חופשיה מכבלי הביקורת העצמית, השנאה העצמית..... אני לא טיפשה!!! אני מבינה! אני לא ילדה קטנה וטיפשה!!!!אני כבר לא מרצה את כלם!!! זהו! לא שונאת אותי יותר! שומעים? אני אהובה ואפשר לאהוב אותי!!!! אפשר להתקרב אליי ולא תברחו ולא תכעסו וגם אם לא תאהבו זה בעיה שלכם לא שלי!!!!!!! אני לא מגעילה אף אחד, לא אשמה בכלום! אני בסדר כמו שאני!!!!!! ומי שיכנה אותי בשמות גנאי או שיגיד לי שלא יצא ממני כלום טועה ובגדול!!!!! והבעיה שם...לא אצלי! אני הייתי ונשארתי מקסימה ונהדרת...גם אם אמרו או חשבו שלא...לא הרסתי כלום, מבינים??????? והכינוי מיכ נשאר בסוגריים, נמאס לי ממנו...רוצה להיות שלמה עם עצמי ועם מי שאני ומה שאני עושה ודי לרגשות אשמה וזעם וכעס על עצמי! מחבקת אותי! זה בסדר הכינוי אודי? פשוט אי אפשר לשנות, עשיתי משתמש חדש...ואמרת שאני תמיד מיכל בשבילך :) תודה. אוהבת את כלם ואותי כמובן.

בטח שמיכל, מיכל השלמה שמהווה גם מיכל עבורך על חלקייך השונים. לפעמים,גם מיכל לאחרים .. מיכל שיכולה להיות איך שרוצה.. ואהובה, פשוט כך, על היותך את.. כפי שאת..

איך אני אוהבת את השם שלך את רעיון המיכל את הרעיון שאת שלמה . אני אוהבת אותך מאוד מאוד יקרה את אישה מדהימה שנותנת כוחות ושמחה. וכן את תמיד מיכל ...חיבוק

כמה טוב לחוש אהובה...אתן מקסימות! בעלי, הילדים המטפלת..רק בזמן האחרון התחלתי להרגיש באמת את האהבה שלהם..כלומר ידעתי אבל כנראה זה לא מספיק רק לדעת...הם באמת פה בשבילי ואני בשבילם! המשפחה שהקמתי :) כייף גדול! מאחלת לכן להרגיש אהובות ויקרות כי מגיע לכן!!, אתן מקסימות כל כך אני מעריצה את האומץ של כל מי שחוותה הורים שלא ממש ידעו להיות כאלה...ועכשיו אנחנו מפצות ובגדול למשפחה שלנו! נכון?

אודי, אני כן מבטאת את השנאה הזו בטיפול. מבטאת במילים. מה אני אמורה לעשות??? לצרוח עליו??? להשליך דברים על הרצפה??? אני מבטאת וזה לא עוזר. כל הכעס מופנה בסופו של דבר אל ועל עצמי. אין משהו שאני כותבת פה והמטפל שלי אינו יודע עליו.... אבל הטיפול לא עוזר!!!! פשוט לא עוזר. הייתי מצפה שאחרי כל כך הרבה זמן תהיה התקדמות. נטע.

כל הגוף כואב לי מהלחץ ..ואני נשאבת ונעלמת אוף זה הולך להיות נבואה שמגשימה את עצמה . אני חושבת שאני לא הולכת ועוד ביקשתי פגישה ארוכה יותר ... אודי אני מפחדת ששוב אני אפגע בה (לא פיזית) בביקורת ...לא רוצה היא כל כך טובה ומקצועית לא מגיע לה כזאת התנהגות ...

שלום, אני סובלת מOCD מאז גיל ההתבגרות, לעיתים זה לא מופיע בכלל ומנגד יש תקופות שזה מתפרץ וממש נמרח על מספר חודשים לא מבוטל. גם כיום אני נמצאת בטיפול. פתאום בזמן האחרון עלו לא מחשבות (אני בת 28) על איך אצליח לנהל חיי משפחה וזוגיות טובים. גם מערכות יחסים אינטימיות שהיו לי עד היום ( מאוד סבלתי בגלל הOCD וזה הרס את כל התחושבה הטובה והכיפית של הקשר)...אני מרגישה כאילו אני משכנעת את עצמי שעדיף לבד....כי הרי בתוך מערכת יחסים הסבל עולה על ההנאה..אשמח לדעתך...לשמור על אופטימיות? יש תקווה שאצליח שמישהו יקבל אותי כמו שאני? תודה

איזה כייף לקרוא אותך מדביקה אותי באהבה שלך. בקשר לשאלות שלך אני צריכה לקרוא אותן שוב ולחשוב .אין קשר לפיצולים הם נוצרו כתוצאה מהטראומות כשלא יכולתי לשרוד נוצרה עוד דמות במקומי . בקשר לנתינה לא לקחתי שום תפקיד זאת אני ..כשאני קמה בבוקר ואני מסונכרנת אני מבקשת מהבורא שיעשה אותי כלי לשרותו שייתן לי את היכולת לעזור לראות להרגיש את השני ...זה נותן לי כוחות עצומים לראות שעזרתי למישהו זה פשוט אושר גדול. לפעמים כשאני הכי בתחתית ואני מגרדת מעצמי כוחות עבור הבנות כאן אני נתרמת פי חמש כי אז אני זוכרת שיש לי כוחות וזה רק רגע כזה נמוך .. כן במבי יש לי כוחות למרות הכל ואולי בגלל הכל לא יודעת. ואולי זה שאני עוזרת זה כי כל כך רציתי ועדין רוצה שיראו אותי יעזרו לי אז איך אפשר לא לעזור למישהו אחר . יודעת במבי כשהתחלתי טיפול התקשרתי למי שהייתה היועצת שלי ושאלתי איך לא ראתה משהו קטן שזכרתי ....והיא ידעתי שקשה לך אבל את היית כל כך חזקה ועזרת לכולם שידעתי שתסתדרי ... עצוב ואולי לא ... במבי גם העבודות שלי הם עבודות של טיפול ונתינה ... אין כמו לראות חיוך על פנים של מישהו זה פשוט מדבק . וה11זה סתם דוקטורס הדביקו לי

כאילו ,בא לי להגיד לך : ההאא... האאא... טוב.. בסדר... ההאא.. :) ההשערות שעלו בדעתי ואמרתי ,לך הן בגדר מחשבות של אופני התנהגות שלך שאולי מתופעלים על ידך באופן בלתי מודע... מאוד ייתכן שבין ההשערות/מחשבות שחשבתי לבין מה שקורה , מאומה.. חיבוק אביב.. אגב, מה זאת אומרת שדוקטורס הכניס לניק שלך 11 ? ואם את מתנגדת . :))

קראתי אותך שוב תיראי הגיוני שלקחתי על עצמי בבית את תפקיד הילד עם האתבע בקיר . כאן לא מרגישה שלקחתי איזה תפקיד באותה מידה את או מיכל או הילה מגיבות . כן לא סובלת מריבות אז במקומות שיש ריבים אני אנסה לפייס אבל לא כאן. כאן אני מצליחה כן להביא את כל החלקים שלי את מי שעוזר ואת מי שפגוע וגם את הקוצים שלי . לא חשבתי אף פעם למה הנתינה או לא . גם בחיי הפרטים אני תמיד יעזור לכל מי שזקוק . אבל במבי גם לי יש גבולות ואני שומרת על עצמי. אבל כן אין לי בעייה לעצור ליד אנשים ולשאול אם הם צריכים טרמפ וכאלה ...שוב חושבת שהצורך שיראו אותי זה הצורך היחידי אולי ממקום שיראו אותי שאני בסדר טובה שצריכים אותי ולא רעה ופגועה כמו שאולי יש מקום שאני חושבת ככה על עצמי מאין הסוואה . במבי בטוח שיש לזה איזה רווח בילתי מודע ומכאן גם כנראה איזו סיבה ..אבל האמת שאני אוהבת את הכוחות שלי אוהבת את הנתינה שבי אוהבת שיש בי יכולת לראות את השני לגעת להרגיש ..ככה שאף פעם לא חיפשתי למה ? ובמבי אני אוהבת כאלה סיעורי מוח זה תמיד מעלה עוד דרגה בחשיבה אז תודה לך ...

היא רצתה שנעשה חשיפה בטיפול למשהו שאני נמנעת ממנו....לא התחלנו עם זה כי לא היו פגישות סדירות כאלה וגם בכלל לא הרגשתי מוכנה למרות שהיא חשבה שכן... אני לא רוצה להפרד ממנה, מרגישה שצריכה לעבוד על משהו...אני בטוב אבל יש משהו שרצינו לעשות ולא נעשה עד עכשיו ואולי עכשיו מתאים. אני רוצה לומר לה שעכשיו אני מוכנה לזה, אבל נכנסת לזה עם חששות, האם להחשף למשהו שנמנעתי ממנו יגרום לי להרגיש רע? בטוח שכן, כי זה גורם לי לחרדה, השאלה האם זה יפיל אותי והאם יש לי מספיק כוח כדי לקום מזה???.... השאלה שלי אודי, האם זאת שיטה יעילה? ואני ממש לא רוצה ליפול שוב, אבל הבנתי שזה עלול לקרות..שיהיה כאב כי אי אפשר בלי :( אז האם זה אומר שאולי אתאושש מהר יותר אם מצבי טוב? כלומר לכאוב יכאב בכל מקרה ואי אפשר להמנע מזה...לא יודעת מרגישה שהולכת אל הלא נודע ולך תדע אם זה יעזור והאם בכלל כל הכאב הזה יהיה שווה בסוף....מתלבטת אם לומר לה שעכשיו הזמן לחשיפה בטיפול... מה דעתך? האם כשהמצב משתפר זה הזמן להכנס לתוך מה שנמנעתי ממנו? ולעבוד עליו...זה מפחיד שלא אצליח להתאושש..אולי אתאושש מהר יותר מתמיד או שאפול ולא אוכל לקום..לא יודעת מה יהיה וזה מלחיץ אותי..אבל אם החלטתי להשאר בטיפול כשאני בטוב אז כאילו למה להרוס?????מתלבטת מה לעשות ..לא יודעת....זה לא עד כדי כך מפריע לי בחיים, כי אני נהנית ולא נמנעת רק מדבר ספציפי מאוד...האם הפנוזה יותר קל מחשיפה? פחות מאיים? יש הרי כל מיני שיטות לטפל במניעה ממשהו מלחיץ לא? מתלבטת...רוצה להרגיש טוב!!!! נמאס לי מהרע!!!!! נמאס לי מהרחמים העצמיים והביקורות על הבושה האשמה וכו' רוצה לחיות חיים שלמים!! מיכל. נ.ב כייף שתמיד אני בשבילך מיכל ואף פעם לא קראת לי מיכ :) תודה אודי. תוכל לומר כמה מילים על חשיפה בטיפול? יעילות? משהו...(וזה בסדר, אתה לא חייב לשלוח לי את השיר הולכים אל הלא נודע :) )

היי מיכל, המטפלת הקודמת שלי עבדה איתי עם חשיפה לדבר שאני חרדה ממנו. בפעם הראשונה זה לא היה טוב, ובדיעבד המטפלת אמרה שכנראה לא הייתי מוכנה והיא לא זיהתה זאת. כך שלדעתי צריכה להיות מוכנות... לאחר כמה חודשים ניסינו שוב...לי זה עזר איכשהוא, שחרר לי מחסום מסוים..את יודעת..עצם ההעזה.. כמובן שזה מציף כל מיני רגשות ופחדים ותחושות קשות, אבל צריך להיות תיאום ביניכן, והכי חשוב שתזכרי שהשליטה היא תמיד שלך. את קובעת את הקצב!

תודה ששיתפת...צריך משהו מיוחד לזה אולי, כוחות....להיות ממש מוכנים ו...אני לא בטוחה בעצמי בעניין זה אודי, תגיב טוב?

אתה מאד בעד חשיפה אתה חושב שכל אחד יכול לעמוד בזה אתה לא חושש מצונאמי שיכול פשוט לחסל את הבן אדם ישנם דברים כל כך עוצמתיים שקבורים, נגיעה בהם מזעזעת את המערכת שאיכשהו מתפקדת האם אתה לא רואה סכון בחשיפה ולא חושב שזה צריך להעשות במשורה לאח הסכמה של המטופל לכמה מה ואיך. שואלת כמו שנשמע, מתוך נסיון רע מאד שלי, שהתנפצתי למליון חתיכות, בגלל נסיון לחשיפה של דברים שקברתי, הייתי כל כך מפורקת שהלכתי לפסיאטר לקבל תרופות הוא סרב לתת לי תרופות ואמר שאגיד בשמו למטפל, שהוא משחק באש! ושלדעתו אין לי את היכולת לעמוד בזה

אודי, יש בי היום המון המון המון אהבה :)) נו , תנחש למה ? כן !!!!! מחר בבוקר אנחנו נפגש ! אמא צביה ואני :))))) וואווו אודי.... אין לך מושג עד כמה שאני מתגעגעת אליה.. הלב שלי כבר ממש ממש ממש יוצא לקראתה.. נכון שמחר בבוקר זה כבר לא כל כך הרבה זמן ? רק עוד היום והלילה ומחר בבוקר ,בערך 22 שעות... ואודי, רוצה לומר לך שאני ממש ממש מסכימה עם כל מה שהבנות אמרו לך. מיכל ואביב ונדמה לי שגם חנה. כל מה שאמרו לך על הנתינה ,הנדיבות העצומה ,הרגישות העמוקה שלך.. שתדע לך אודי, שאיתי אתה מאוד מדייק אותי במה שאני צריכה. בכלל לא מקבלת את זה כמובן מאליו. יש בי המון המון המון תודה עמוקה והכרת הטוב.. וחוצמזה אני ממש ממש אוהבת אותך המוני המונים... מפנטזת שפוגשת אותך ברחוב, ניגשת אליך , מביטה עמוק לתוך העיניים שלך (אנשים טוענים שיש לי מבט מאוד חודר ועמוק) ואומרת לך :"הי אודי," אתה מסתכל עלי בהשתוממות ואני אומרת: "אני במבי" מתה לראות את התגובה שלך .. אוהבת אותך המוני המוני המונים-במבי.

אודי צריכה יד עוגן מחר פגישה וכאן חופש .חייבת להביא את השחזור המטורף הזה שעברתע וגם את החוסר אונים התסכול והקורבנות מול זה שהיא לא הייתה. פוחדת ששוב אני אביא את זה בצורה תוקפנית ביקורתית ושוב היא תיכעס . אודי בשום מחיר לא חוזרת למקום הזה איתה מעדיפה לא לבוא או לשתוק .

נשארתי כל כך עצובה ,אבל כנראה שזה מסוג הדברים שאני לא צריכה להביא לכאן. תודה על הניסיון והכוונה :) וסליחה על ההצפה.

לא היה לה מספיק כח להתנגד וכבר לא היה לה אכפת זה רק גוף הברחנו את הנפש אבל עכשיו היא חוזרת בכאבי ראש איומים בעוצמה וברעש תובעת את חלקה לכי מה את רוצה כואב לי עייפתי מכאב אז תרפי בואי ננוח כבר הפסיקי להתנגד זה כואב מדי כשאת מתנגדת זוכרת רק חזרתי לעזור לך לקחת אותך איתי שקט שם מבטיחה אל תתנגדי

שירה יקרה מתפללת עבורך לקצת שקט ושלווה מגיע לך . שירה מנסיון אל תתנגדי אלהם דברי איתם שיזוזו קצת אחורה זה עוזר לכאבי הראש ובכלל.

תודה יקרות..הסמקתי מאוד.

אם מותר לשאול אותך.. בניק שלך את אביב 11 .. מה המשמעות של ה 11 ? בנוסף, לא יודעת למה , אך פתאום חשבתי עלייך אתמול והתעוררו אצלי שאלות/השערות.. אם מותר , אשתף אותך, כמובן, אם לא מתאים לך, את מוזמנת לדלג על תגובתי , לקבל/לא לקבל /להסתייג חלקית וכו' ממה שעלה בדעתי.. שאלתי את עצמי פתאום, מה הצורך של אביב בהשקעה הגדולה כלפי חברי הפורום ? ועלה בדעתי כמובן התפקיד הקבוצתי בו את משמשת כמרגיעה/תומכת/ מחברת/מדביקה.. ואמרתי לעצמי, ייתכן שזה התפקיד המוכר של אביב שאותו מכירה מהמשפחה הגרעינית. כלומר, זה התפקיד אותו "לקחה על עצמה" מפני החרדה העצומה של התפרקות המשפחה הגרעינית.. "המחבר המשפחתי" . כאשר בראש של אביב הקטנה :"אם אתאמץ ,אהיה ילדה טובה, אתן ה-כ-ל ל כ-ו-ל-ם ,שכולם (בעיקר אבא ואמא) יהיו מרוצים, אולי הם לא יריבו, לא יצעקו, לא יפרדו וכו.. חשבתי גם שאולי החלקים המופרדים/מפוצלים שאת מתארת .. פיצולים לא פשוטים.. אולי בנוסף למנגנון הגנה שאביב הקטנה השתמשת לשם שמירה על עצמך, אולי בנוסף, "לקחת" את הפיצולים אלייך, "העדפת" לעשות הפרדות פנימיות מאשר שיהיו הפרדות בבית.. משהו מעיין השלכה הזדהותית כזו מהמשפחה כמערכת אלייך פנימה, המערכת הפנימית שלך אביב.. ייתכן גם שהצורך שלך בהשקעה כל כך גדולה פה עם ובין חברי הפורום בחיבור, נובע אולי גם מהמשאלה שלך לחיבור החלקים הפנימיים שבתוכך (??) כאשר חברות הפורום משמשות כל אחת כאילו חלק מפוצל שבתוכך, ולכן הצורך בחיבור בין כולן, כשהמשאלה היא אולי החיבור בין הפיצולים שבתוכך... (???) לא יודעת אם אני מספיק ברורה.. כמובן אביב שאת מוזמנת לקחת רק מה שמתאים לך ..ואם מתאים לך בכלל.. במבי.

:) יקירתי

טוב קודם כל היי מה נשמע? לפני כמה שבועות שתי אחיותי בנות ה 21 וה26 הכירו בחור חמוד בבריכה שכונתית במקום בו אנחנו גרות בארצות הברית כרגע לאחר מספר מפגשים בניהם שהתנהלו בבריכה אני הופעתי איתן והבחור נראה כזה שעף על עצמו ואחיותי לא הפסיקו להגיד לו כמה הוא חתיך ואני לא נפלתי. מהמראה. עניין של טעם. מפה לשם, הבנתי שעניינן היחידי בבחור האמריקאי הזה הינו שיקנה להן מתנות. כלומר סוג ניצול כספי. לא התערבתי אתמול הלכתי לבריכה עם חברה שלי וראינו אותו שם , לאחר שחברה שלי עזבה את המקום הבחור הזה ניגש אליי והתחיל לפתח איתי שיחה, לראשונה הוא גילה צדדים אנושיים בו שלא קשורים רק למותגי אופנה , הוא סיפר ששני הוריו נהרגו בתאונת דרכים ואין לו משפחה בכלל. הדבר נגע מאוד לליבי זה שהוא ממשיך לחיות ובוחר להסתכל על החיים מזווית אופטימית הוא החמיא לי מאוד על איך שאני נראית ואמר שאחיותי סיפרו שיש להן אחות אבל לא אמרו שאני כזו יפה ולכן שהוא ראה אותי איתן בבריכה הוא היה בשוק ולא דיבר איתי בסוף אותו ערב כלומר אתמול , אחיותי הגיעו לבריכה רתוחות מעצבים ובמיוחד אחותי בת ה26 שיש לה עניין בבחור . יש לה חבר בארץ כ3 שנים אבל לטענתה היא רוצה את הבחור מהבריכה רק כדי שיקנה לה בגדים ונעליים היא ציוותה עליי להתרחק ממנו לחלוטין להתעלם ממנו כי הוא שלה שאלתי אותה אבל יש לך חבר? מה לך ולו? אני רוצה שיקנה לי מתנות ולכן אל תדברי איתו אפילו חבר'ה אני סולדת מהתנהגות הזאת האם עליי להתעלם מהבחןר ולכבד את אחותי? הבחור ממש נפתח אליי והיתה לנו שיחת נפש מדהימה על חיינו אין לי כל עניין רומנטי בבחור את זה דאגתי להבהיר לה. אנא רשמו לי את תגובותיהם בבקשה

בת 28 אחותי ציוותה כי היא הכירה אותו לפני... בעוד יש לה חבר והרצון שלה שיקנה לה מתנות כרוך באיסור לספר לו שישלה חבר ואיסור ליצור איתו קשר

לא הצלחתי להיכנס עם הסיסמה הקודמת.

בקצב הזה שאני שוכחת את הסיסמאות שלי, נראה לי ששבעה ימי השבוע לא יספיקו, צריכה לרשום אותם באיזה שהוא מקום!!! אז למען הסר ספק, אבדה לי הסיסמה של ooooofff אבדה לי הסיסמא של או סנדיי או מנדיי כבר לא זוכרת, כשאכנס שוב אדע, מה זה מראה? או שאני סנילית או שכל כך הרבה עצבנו אותי, שזה מה שקורה, איזה כיף להאשים אותם בכל?????

צריכה להצליח לדעת מה פה ועכשיו ומה שם, פעם ולא יחזור. מתבלבל לי

אודי עד שהרגשתי רגיעה המילים שלו עוד מהדהדות לי אני שוכבת בחדר ואין לי הגנות הוא מדבר בשקט.. רק עכשיו אני מרגישה כמה שזה כואב... הוא אמר שצריך לשבור את הקשר הפתולוגי שהיה עם אבא..... לשבור את המעגל הזה... ויש כל כך הרבה מעגלים לשבור וזה כואב... לשבור את קשר השתיקה... לשבור את התלות של האוכל... אין לי כבר כח אודי הלב שלי כואב התהליך ארוך ומתיש מאוד התיסכולים של לצאת מהחדר של בלי מגע של זה שאי אפשר ליצור קשר בין הפגישות זה לא חדש לי ועדיין כואב לי כל כך... כל כך

אוהבת .זה קשה ואת גיבורה ... ברגעים כאלה אני מזכירה לעצמי שעברתי את פרעה נעבור גם את זה

אתה זוכר שפעם הייתי נעלבת כששכחת או לא שמת לב להודעה שלי.. גם היום זה אולי צובט לי בלב אבל יכולה להמשיך הלאה. אז אם תוכל להסתכל עליה, אשמח. אתה יודע שאנחנו תכף נפרדות?? ממש עוד רגע.

אודי. אני מודה אני מפחדת מזה, נתתי לזה הזדמנות , היא הגיעה והנה אני שוב בורחת ממנה. למה זה קורה?

היי, נראה לי שפשוט קשה לך לסמוך עלייה..תחשבו ביחד מה יכול לתת לך ביטחון?

אודי יקר! השיר ששלחה אביב מתאים גם לך! תודה לך איש יקר על החום והרגש,על המילים הטובות שלך! תודה איש טוב ויקר! אני יודעת שכל כך בעייתי להחליף שם, אבל יודע מה? פתאום מתחשק לי לכתוב מיכל ולא מיכ..ותמיד אמרתי שכשארגיש שלמה אכתוב מיכל. מה דעתך? בכלל אני חושבת שאיני יודעת איך משנים כינוי, רק ליצור כינוי חדש כאילו זה מישהו אחר.. אבל רוצה להשאר אני!! לא רוצה לשנות שם ממש.. רק למשהו שלם יותר שיבטא את תחושותיי :) מה דעתך ומה דעתכן? אולי בכלל תשתנה ההרגשה אך כרגע מרגישה שלמה!! ושאכן הטיפול שווה ןעוזר כל כך!!!! השתניתי...מרגישה מבפנים יותר שלמה, יותר אוהבת, מקבלת, פחות שופטת, פחות מבקרת...הלוואי שהפעם זה אמיתי! הלואי שלא אפול ואם אפול (כי אין דבר כזה שלמות והחיים הם עליות ומורדות)אז שהנפילה תהיה רכה יותר, מקבלת. אוהבת את כלכם ואותך אודי, במיוחד!! תודה ענקית על ליווי תומך, בלילות בעיקר כשקשה! נשארת גם כאן, מנסה לראות לא רוצה להפרד!! זוכר את ליאו בוסקאליה? אז ככה!!!!! לחיות ולאהוב!!! חיבוק, מיכל

את גם ככה אצלנו מיכ מיכל זה לא ממש לשנות...וכן זה שיר מקסים שהוא פשוט אודי ...

הי אודי ובנות הפורום מה דעתכם על להגיע לטיפול עם תינוק בן חודשיים? האם מקובל? האם הייתן מגיעות איתו ? תודה

הי, אני חושבת שרק אם אין ברירה ואין מי שישמור עליו אז חד פעמי זה בסדר, אך כסידור קבוע נשמע לי בעייתי, הרי הטיפול הוא בשבילך ללא הפרעות ועקבות. בשבילי להביא תינוק לטיפול נשמע כמו בריחה מעצמי....אבל זו רק דעתי, ובכלל אני מייעצת לדבר עם המטפלת על זה, לשאול לדעתה זה תלוי גם בה..תינוק מסיח מאוד את הדעת ודורש טיפול בפני עצמו :) מזל טוב אגב, מיכל

נכון גם אני שמתי לב(:

יש הקלה....

פשוט מקסים ואהוב... https://www.youtube.com/watch?v=AhifdAu6Iq4

ותודה על היותך.. אביב יקרה.. במבי.

וואו איזה שיר מקסים! תודה לך אישה מקסימה! תודה שאת רואה כל אחד ואחת מאיתנו..."על הלב הרחב..החום והרגש, על ליטוף על חיבוק המילה הטובה!" מתאים לך בדיוק!! את סמל לחוזק עבורי! מיכל

אודי הי, רוצה לשמוע מה עשיתי הערב ? אז ככה.. יש לי בבית עץ פיקוס, ניגשתי אליו ותלשתי,קרעתי שני עלים גדולים וירוקים.. הם דיממו דם לבן, הכנסתי אותם לשקית ,לקחתי את הmp ויצאתי להליכה.. תוך כדי הליכה תלשתי מס' עלים נוספים . הכנסתי לשקית גם עלי אקליפטוס ואפילו עלעלי ברוש.. הגעתי תוך כדי הליכה לקליניקה שלה, ניגשתי לתיבת הדואר שלה (של הקליניקה), הכנסתי את שני עלי הפיקוס שמדממים דם לבן, ומילאתי עד אפס מקום את כל תיבת הדואר שלה בעלים השונים שאספתי לאורך הדרך.. וזהו. המשכתי בהליכה , חזרה לכוון הבית שלי, תוך כדי הליכה פתאום פרצתי בצחוק קורע שהפך מהר מאוד לבחוק . וזהו אודי. אתה יודע אודי ? אמא צביה הרי יצאה לחופשה בשלישי, הקטע הוא שהפעם, אין לי ספק שהיא תחזור.. קצת משונה, נכון ? זוכר אודי את כל הפעמים שאמא צביה יצאה לחופשה ואמרת לי שהיא תחזור ושאלתי אותך איך אתה כל כך בטוח שהיא תחזור ? אפילו כעסתי אז עליך כשענית לי את התשובה הזו.. כאילו , לא יכולתי להבין אותך, איך אתה בטוח בזה ? ועכשיו, אני בטוחה שהיא תחזור, אין לי ספק. אבל קורה משהו משונה אודי, הפעם אני כנראה ממש כועסת עליה, מה שלא כל כך קרה בפעמים הקודמות (עד כמה שזכור לי) אתה יודע אודי ? הרגשתי משונה כשהכנסתי לתיבת הדואר שלה את עלי הפיקוס המדממים והעלים הנוספים... הרבה כעס .. כאילו אמרתי בלב... מגיע לך.. תפתחי את תיבת הדוא והוא יהיה מפוצץ בעלים.. תצטרכי לנקות הכל..מגיע לך... אך בו זמנית גם הרגשתי כאילו תיבת הדואר שלה היא כמו קנבס שאני יוצרת ומציירת ממש אומנות .. שני עלי הפיקוס מדממים דם לבן ויוצרים צורות על העלים הקטנים השונים שאספתי ברחוב, יוצרים איזה חיבור בין עלי האקליפטוס לברוש.. אודי, משהו הזוי... יש לך מחשבות, רגשות, תובנות להאיר/להעיר לי ? בבקשה.. קצת מבולבל לי הכל... וכן, אני רוצה להחזיק ביד שלך.. שלך-במבי.

במבי יקרה! בפעמים הקודמות גם כעסת כל כך, אולי הזיכרון קצר :) בכל מקרה את יודעת שהיא תחזור וזה נפלא!!! ואומנות בעלים נשמע בסדר גמור ולא מזיק :), ההתמודדות שלך... יש בה משהו כזה מקסים,ילדותי, תמים, וחמוד :) לא יודעת להסביר כל כך...איתך, מיכל

מיכל הי, תודה על התגובה.. את יודעת ? יצאתי הערב להליכה, ושוב עברתי דרך הקליניקה שלה, הצצתי לתיבת המכתבים שלה וראיתי שהתיבה עדיין מפוצצת בעלים שהכנסתי אתמול בערב.. זה הזוי איך שבו זמנית אני מרגישה גם שמחה ש"כאילו מגיע לה" וגם מצחיק אותי כזה.. נשמע הזוי.. וכן, אני גם רואה בדמיון כאילו אני מביאה לה יצירה שציירתי לה על קנבס .עם עלי הפיקוס המדממים, עלי האקליפטוס ועלעלי הברוש.. ואולי היא תפנה למשטרה ? תתלונן עלי ? הרי תיבת המכתבים שלה היא פרטית ? ואולי יכניסו אותי לנווה תרצה ? הזוי...

הי אודי, רשמת לי שאיבדת את יכולתך לקרוא לי בניק, זה בסדר מבחינתי. אני בעצמי איבדתי את היכולת להבין מי אני בכלל.. והמשפט שלך משקף את מה שאני מרגישה בפנים ומתמודדת איתו... לפני כמה זמן הורדתי את כיסוי הראש שלי..צעד קשה ויש שייאמרו אמיץ..ואחרים שאמרו מטופש, לא מתאים, "לא דרכה של התורה"... כי הרי יש את הסביבה, והמשפחה, והילדים, ומוסדות החינוך של הילדים..והשכנים, והמכרים של בעלי מבית הכנסת, מהישיבה שבה למד...בעלי אמר לי שהוא מתבייש בי שאני כך, ומפריע לו שאני לא מתפללת יותר, ומה יהיה עם הילדים???? איזה מין חינוך הם מקבלים ממני??? ולמרות הכל, אני שלמה עם זה. ויודעת שאני אמא טובה. אודי, לפעמים, כשאני הולכת ברחוב ואני רואה בנות סמינר חסודות ותמימות..עם השיער האסוף, והלבוש המוקפד. אני מקנאה בהן, בתמימות שלהן..באמונה השלמה והמוחלטת שלהן, שהן תתחתנה מוקדם, ויהיה להן בעל טוב, וילדים צדיקים, ובית נעים וכשר עם ריח של תבשילים..והכל כ"כ ברור להן ומובן מאליו. כואב לי שאין לי את האמונה התמימה והמוחלטת הזו יותר. הלוואי והייתה לי אותה. מצד שני, קוסם לי החופש החילוני הזה, היכולת להיות מי שבא לך, היכולת לצאת ולרקוד ולהכיר אנשים חדשים.ולצחוק..סוג של חופש. למרות שאני לא באמת מסוגלת לחופש כזה. זה מרגיש מרתיע ומאיים. ובאיזשהוא שלב גם ריק מתוכן.. אני שוב מרגישה שאין לי אמצע, ואני רואה רק את הקצוות: האמונה הדתית התמימה והמוחלטת מול החופש החילוני החלול והמאפשר..איך מוצאים את האמצע?

היי, יש בך הרבה אומץ!! וואו, להתמודד כך מול חברה דתית זה כל כך קשה. אף אחד לא ימצא את הדרך בשבילך, את תמצאי אותה לבדך, היא בתוכך ואני בטוחה שתדעי בסוף מה שליבך רוצה וחפץ! ואפשר להרגיש חופשי גם כשדתיים(מנסיון :) )..אבל כנראה את צריכה לנסות. בהצלחה ואיתך, מיכל

אימצתי את היד המושטת שלך חזק חזק וניסיתי לגרש את מחול השדים של הקולות האלה שלא הירפו, למרות שאני יודעת שההתנגדות להם מייצרת.עוד רעש... קשה לי לקבל אותם לא מצליחה לעשות סדר הם שולטים בי רודים בי אינם מקשיבים לי ורק לאמר את זה נשמע כל כך הזוי. ושוב לא יצאתי מהבית מיום חמישי ומחר שוב ראשון לא רואה דרך החוצה אולי רק דרך חור המנעול. יותר משנה לא הצלחנו לייצב את המצב ולהפחית את הסימפטומים הדרך ארוכה ומייאשת אני נופלת יותר משאני מצליחה לקום. ואם אני קמה הנפילה אחר כך כואבת שבעתיים. עקומת הלמידה הזאת עקומה לגמרי... משהו בי עיקש ונלחם ומפנה את כל המשאבים והכוחות להתנגדות ולהרס. אני תובענית חסרת תקנה, כפי שהרגשת ואף כתבת, ומשהו עיקש מבקש נקודת מגע מדויקת כאילו שזו תוכל לפרוק את כל המשא הכבד ולעצור את ההדרדרות הזו במדרון. עדין לא למדתי כלום מסתבר... שירה

האם פגישה נוספת בשבוע,כלומר 3 פעמים, תוכל לדעתך לעזור בכל המצב הזה?? או שאין לזה באמת חשיבות וערך מוסף ממשי, וזה אולי אפילו רק יחריף את הקושי. גם בתחושת התלות שתגבר והתסכול שיתעצם,בכל ההיבטים, שלא נדבר גם על ההיבט הכספי. או שאולי.., זה דווקא יצמצם פערים במהלך השבוע,ויאפשר יותר.?? אני בספק ומבולבלת. ומרגישה חסומה. ובעיקר אובדת עצות, כשגם התחושות שלי כל הזמן משתנות.כלפיי, כלפייו, כלפי ההתנהלות, כלפי ההבנות שלי, ומרגישה כזו עמימות ומועקה. אבל אם כעוסה, מאוכזבת(גם מעצמי), מתוסכלת ,לא מבינה,ועוד ועוד... ויוצא שבעיקר חסומה, איך בכלל משהו יכול לקרות.? מה לעזאזל יכול להשתנות בכל המצב הזה ואם ככה פני הדברים. ?? כמובן שגם הבדידות והריק והמועקה הכללית והכאבים הפיזיים וכו, משפיעים על הכל, אבל שוב..., זה גם לא מצליח להידבר וכמו שצריך, גם בגלל כל המצב שכתבתי , כשכל הזמן גם מלווה הפחד, שגם הוא ירגיש מתישהו ככה , ויגיד שבאמת זה לא עוזר. וזה משהו שכבר עלה בעבר, ולמרות שכביכול ציין את זה כחשש שלי, מנגד לא אמר מפורשות אין מצב שזה מה שיקרה,ולא משנה מה. ועל זה אני גם תוהה?? למה לא אומר את זה ככה? ואחרי שגם הארתי על כך. ?? אבל שוב..., זה עוד מהקושי בהתנהלות שמלווה אותי. אז...??וזה מרגיש כל הסהכ, כמו דרך ללא מוצא. סליחה מראש על כל רצף ההודעות, אני כנראה מאד מוטרדת ומוצפת עם כל זה ומרגישה לבד. וזה הרי,כך אומרים, מצב שלא "טוב" שיהיה בטיפול. אז על מה גם מעיד בשורה התחתונה ?? והאם רצוי להוסיף עוד מפגש שבועי?