פורום פסיכולוגיה קלינית

אחרי המיני סערה שהתחוללה כאן אתמול... המטפל שלי טיפל בי במשך שנה ללא עלות.עזר לי להחזיק את הראש בתקופה הקשה בחיי. כדאי להיזהר מהשוואות ולהפעיל חשיבה לפני שנותנים לשדים להרים את הראש. מצד שני רובנו כאן חווינו הורות חסרה. נטישה הזנחה התעללות ופגיעות ממי שהיה אמור הכי בעולם להגן ולישמור עלינו. נראה לי שזה שורש הפגיעות והקושי. מחשבות של יום חמישי....

לרגע אבל לרגע לא אמרתי מילה רעה עלייה. היא הייתה והודנה חשובה מאוד עבורי. מה שהיא עשתה עבורי אף מטפל לא יעשה . זה לא משנה את המקום הכואב שהגענו אליו וכן אני מודעת לחלק שלי שם מן הסתם גם לה היה חלק בשיח ובמה שקרה . המטפלים שלנו עובדים קשה ואפילו מאוד מגיע להם המון המון כבוד והערכה על המקום שהם לוקחים . אחלה איזון הילה

אני כבר שלושה וחצי חודשים מטפלת בגוף הזה באכילה הכפייתית .למרות שאני שונאת אותו במלחמה עיקשת מול אלו שלא מרשים. אודי חייבת להגיד את זה כי נראה לי שאני בבור עמוק חדש . .. אודי שלושה ימים אני כמעט בכלל לא אוכלת בקושי פרי הוא גביע אשל לא מצליחה לאכול באה לאכול ובוכה ...אודי מה אני יעשה ...פוחדת שאני יגיע למצב השני של הסקאלה .... ככ עצוב לי כבר נגעתי באושר עשיתי חלמתי ביצעתי ואז כל זה הגיע שוב כדי לחבל ולהרוס לא סבלתי מספיק . אודי מרגישה אשמה בהכל בטח הייתי כזאת מפלצת בגלגול הקודם ועכשיו כולם סוגרים איתי חשבון ....מכיר את הקארמה בבודיסטים ....אז אני מקבלת מה שמגיע לי .....בכמויות

אתה באמת משהו מיוחד ...

אני מתפוררת שוב חלק עף ברוח

אני חוויתי מטפל שפשוט נטש. וגם אם...,גיבה את זה בדיעבד,באמירות ,שנתנו ,בעיקר לו,הרגשה אולי יותר נוחה, זה לחלוטין היתה נטישה. גם הדברים שאמר בסוף(אחרי שכבר הסתבר לי שהחליט שלא מסוגל להמשיך...),היו אכזריים פוגעניים וככ לא במקום, בטח כשאני ככ פגיעה וחוששת מכל מה שקורה,ואז..מעדכן שזה בלתי אפשרי יותר עבורו.שאין לו אמפטייה.ולא אכפת לו יותר ממני.(וזה עוד על קצה המזלג). לא הבנתי איך מטפל...,יכול,(אפילו מורשה..), להתנהג כך. עדיין לא מבינה. וזה אחרי שבהתחלה הייתי ה..מטופלת. זו ששמח לקראתה,היה עצוב בלכתה,והתגעגע אליה במהלך כל השבוע, ובנוסף המועדפת עליו מכולם.(מילים שלו).שמאמין בטיפול ובי ובנו. (וגם אמר באיזשהו זמן,(לא זוכרת מתי בדיוק ובאיזה הקשר), שאחרי שיעברו שנתיים ונשב לקפה איפושהו.., נדבר על הדברים ממקום אחר). ואז..., אחרי שגילה לטענתו כמה אני מטעה(שעד היום אני לא מצליחה להבין במה הטעתי...??).אבל אני חושבת ומרגישה שאני זו שמאד הוטעתי. ובטח אחרי הסיום הככ צורם הזה, שגם קדם לו התרחקות מצידו, שהיתה מאד קשה לי, ואחרי שאמר שחושב עליינו ועל ההמשך, לא האמנתי שזו תיהיה התוצאה, וככה גם ידבר ובעיקר ירגיש. ואחכ עוד לאמר.., לא נטשתי. מעצבן ומקומם.טוב...,ואולי כמו שנאמר, גם פסיכולוגים הם הרי בניאדם. כולל הכחשות למינהם וכדי להרגיש בסדר,ולא אשמים או לא מקצועיים. בכלמקרה הטראוומה הזו מלווה אותי חזק מאד כבר כמה שנים. בייחוד שזה בא מפסיכולוג קליני מוסמך. עם זה הנוכחי, זה אחרת. ואני מרגישה הרבה יותר בטוחה, אבל עדיין מאד מעורערת כל פעם מחדש ומחשש לנטישה נוספת שאולי בסוף תיהיה , או כי יגיע אולי למסקנה..,שלא מתאימה לטיפול.(למרות שהוא לא אמר זאת אפפעם.להיפך.מדגיש שאני זאת שאומרת את זה). אבל..., אני גם לא שומעת ממנו באופן מאד ברור נחרץ וחד משמעי, שהוא לא יעזוב אותי ואת הטיפול ולא משנה מה. וכמו שמיכל כתבה. ואפילו אמרתי את זה ,באופן אחר,אבל עם אותה משמעות, שמעבר ללאמר לי כמה אני חוששת מזה...,הוא לא אומר לי את ההיפך בצורה מאד מפורשת. ולא ברור לי למה לא אומר. וזה גם מכניס את האי שקט המערער הזה. ואודי , אחרי כל ההודעות האחרונות שלי, שבעקבותיהם,הפנת אותי חזרה לטיפול...,כשהדגשת שהפורום זה לא המקום לזה, ואמירה שאולי אני גם באמת לא מתאימה לטיפול, אני כבר לא יודעת ובטוחה אם זה בסדר שבכל כותבת לפה??והאם זה כן מתאים? ובעקבות גם כל העניין הזה של נטישה וחרדה שעולה פה ובי, וההרגשה של חוסר מקום, מרגישה שגם פה אולי זה בעצם לא מתאים ולא במקום. ?? וכן.. בהחלט מבלבל. אבל לא מנותק מההקשרים שמייצרים את הבילבול. כלומר ..., זה לא המצאות חסרות בסיס. לא כך?

כל כך מבינה אותך ...

הי קרןאור, לצערי נראה לי שהמטפל הקודם כל כך טעה! ואם באמת את זוכרת במדוייק שכך דיבר אז אסור היה לו לומר כך, כתבת "ובנוסף המועדפת עליו מכולם.(מילים שלו).שמאמין בטיפול ובי ובנו. (וגם אמר באיזשהו זמן,(לא זוכרת מתי בדיוק ובאיזה הקשר), שאחרי שיעברו שנתיים ונשב לקפה איפושהו.., נדבר על הדברים ממקום אחר)" נבהלתי רק מלקרוא! גם אם את המועדפת אסור לומר זאת! ומה פתאום קפה? במקום אחר????? אף מטפל לא היה מבטיח זאת!! מוזר ביותר! ואם כך טוב שנגמר! אולי הוא איבד את הראש והתאהב בך..אין לי מושג, אבל מטפל טוב שומר על גבולות!! וזה נשמע חצייתם! אצלי היא תמיד אומרת שזה בא מהכיוון שלי...כנראה מחוויות קודמות שלי זה מגיע. יש לך עכשיו מטפל נכון עבורך כנראה, ותסמכי עליו שהוא יודע, אם לא היית מתאימה לטיפול היה אומר זאת, המטפלת שלי גם מאוד אמיתית וכך צריך לנהוג, להסביר...תסמכי עליו ועלייך שידע מה לעשות עם התלות...אני כבר שנים באותו מסלול..כיום אני במקום אחר, מרגישה שהיא איתי תמיד, מצליחה להפנים שהיא פה גם כשאני לא מתקשרת בין הפגישות. זה יגיע צריך המון סבלנות, בהצלחה! נשמע דווקא טיפול מבטיח! וכמו שאביב אומרת בלי להשוות בינינו :)

נראה לי שבלי מיילים, למרות שהבנתי למה לא כל הקשר הולך ודועך אני לא מצליחה להיות דם. באה מדברת הולכת. לא נוגעת ולא ננגעת. סתם טכני.

...

אודי, ברור שהניסיון שלי איתה גם חווה עליות ומורדות...היא תמיד אומרת שאני לא צריכה לפחד לגבי הקשר שלנו שהוא מצידה חזק ויציב פעם כך אמרה אחרי סערה! איזו אמירה חזקה שעודדה אותי! אני פוחדת מעימותים איתה.. אבל קרו..אמרה שאזכור שעומד מולה אדם...אביב יקרה תודה שהבהרת...לכל מטבע שני צדדים. וזה קשה גם לה ותזכרי אולי גם את שעומד מולך אדם עם רגשות בדיוק כמוך....מאמינה שאתן תצליחו להתגבר וחופשה אולי תועיל..לפעמים העיתוי גרוע אבל צריך להתמודד..אודי..הקשר שלי איתה יציב אבל התנודות היא אמרה שהן אצלי...ונצליח..אז מקווה שתוכל לעבור איתי כי הולך ונעשה קשה יותר בתקופה הזאת...ומקווה שגם פה אוכל להיות כשקשה.נכון? תודה אודי יקר שהפגת קצת מהחרדה..

אני לרגע לא שוכחת שהיא אדם שעומד מולי .. בעיקר אני אוהבת בה את האנושיות שהיא מביאה לחדר זה השיקוף הכי טוב לחיים . לכן אני לא כועסת עלייה ...חיבוק שנרגעת

גם שלי מאוד אנושית ופעם יותר חשבתי לכיוון המושלמות, מזמן כבר לא. כתבתי את זה כי פעם התנהגתי גם לא משהו, לא בא לי לספר...אז היא אמרה לי תחשבי שגם אני בן אדם ותזכרי שעומד מולך אדם..היא לא שק חבטות שלנו! ממש לא...אני יכולה להיות אמיתית איתך? ובבקשה אל תקחי לכיוון של אשמה וכו'? את כותבת בצורה ממש חד צדדית כזו בהתחלה שנבהלתי נורא! אחר כך רק מבהירה שזה אחרת....וזו לא פעם ראשונה..וכמו שנכתב זה גורם לנו להזדהות גדולה איתך כי אוהבים אותך ואת חשובה...יודעת שבחוויה זה כך אבל התמונה פה לא שלמה, אף פעם לא שלמה...תודה שאת מבהירה לנו זה מאוד מאוד קשה לראות את הצד האחר, הכוונה שלי הייתה שתראי אותה! תמיד לא לאחר מעשה! למרות שאת כל הזמן כותבת שאת רואה אותה אבל עובדה שלא תמיד...סליחה אם זה פוגע.לא זו הכוונה...אוהבת אותך מאוד.שמרי על עצמך...פעם אמרתי שאשמר מעצמי והיא אמרה לא! שמרי על עצמך! וכך אני אומרת לך, מיכל

אודי הפחדים שוב כאן , הקולות האלה שנגדה מתחילים לצבור כוחות. הקטנים בוכים בלי סוף מבוהלים בטרוף...אודי אין לי מושג איך מחזיקים ככה 48 יום ללא רתמות בטחון.זה נכון שיש לי כוחות אבל זה קשה . אודי הבנתי עוד דברים הבוקר חושבת שתובנות מקדמות מרגישה שנחשפתי כאן בזמן האחרון יותר מידי ומתפללת שזה יהיה בסדר. אודי בבקשה אל תברח מהשאלה וכואבת כמה שיהיה..אתה מאמין שמטפל שככה נגמרו לו הכוחות שהרגיש מאויים חסר אונים כועס פגוע עד כדי צורך להתנתק ולברוח יכול להמשיך להכיל ולטפל . כן אודי אתה צודק שדברים לא קורים סתם ככה אבל הם קורים ואני , אני נתתי לה לחוות את אבא ברוב עוצמתו ההרסנית והפוגעת . אודי בבקשה תשאיר לי עוגן לשבת ,לי אין את האפשרות השבת הזו להגיד קשה לי כרגע אני צריכה פסק זמן . יש ילדים שבאים לשבת עם הברות ואמא חייבת להיות אמא כי הם ממש לא אשמים בכלום. אודי יקר כל כך אין לך מושג עד כמה אני מודה לך שאתה כאן מאפשר כל כך תודה זאת מילה קטנה מידי. שתהייה שבת טובה רגועה ונעימה ובאמת סליחה שאני כל כך מציפה .

הי אודי. קטע שיש מישהי כזאת שמאד מתביישת בפניה כשבוכה וכשרואים את הדמעות שלה. עושה הכל כדי שלא יראו אותה בוכה. לא מזמן היתה סיטואציה שלא יכלה להסתיר אותה כיוון שהיה לה צורך בעזרה ממנה ובגלל שנבהלה יצא לה סוג של בכי כזה שונה מהרגיל. בכי די מבוהל שבדרך כלל נשמע אצל קטנים יותר. אבל לא היה לה איכפת מכלום באותו מצב. הבינה אותה ועזרה לה. ניסתה להרגיע אןתה לאט לאט..עד עכשיו היא די מתפדחת מאותה סיטואציה. ואני דואלת ךמה ךהגיע לכזאת קיצוניות? אין משהו מתון יותר? תותי

תודה איש יקר פשוט תודה תמיד מוצא את השיר הכל כך מדויק התזמורת בלי מנצח לחודש וחצי הקרובים אני חייבת להגיד שלמרות הכאוס והבהלה פתאום מבינה שהיאחזות הזאת במילים "אני לא יכולה לבד" היא בדיוק זאת שבגללה הלכתי קצת לאיבוד חושבת שדווקא זה זמן טוב למצוא את עצמי מחדש . קצת קפצתי ראש לבריכה , בכנות אודי היה לי צורך להתפרק לא לתת להגיון הבריא להלחם בכולם לתת להם לעשות כרצונם להתחרפן .. מקווה באמת להצליח להרפות מזה ולא יודעת איך זה די מנהל אותי ... דווקא החרדה הזו של כולם החזירה לי את ההיגיון הבריא המבין שמצליח לראות את כל התמונה ומטר וחצי קדימה . תודה אודי תודה שאתה כאן

עצוב לי.. לא רוצה לבד. אני רוצה אותה

הי חנה, את באמת מתוקה. וההתקדמות שלך מופלאה, ובכזה קצב. וכאמור, כפי שכתבתי כמה דקות קודם, יש משהו בריא כל-כך בלהראות חולשה ולהסכים להיעזר ולהיתרם ולהתמסר. סוריקטה

מעניין מה שאת אומרת לגבי להראות חולשה ולהצליח להיעזר.. יש בי משהו שדווקא "אוהב" את זה, יותר בטיפול מאשר בחוץ, אבל לא רק.

https://www.youtube.com/watch?v=eLsaSnD0t5k מכירים את השיר? נקרא "את במרחבים" של אברהם טל. שמעתי קודם ברדיו ופתאום הרגשתי הרגשה מיוחדת, הרגשתי שהשיר נוגע בי ורציתי לשתף אתכם גם.. אז עכשיו מקשיבה לו במחשב. ובמאמר מוסגר, לא תמיד מצליחה להתחבר לשירה אז בכלל מרגישה את זה עכשיו... מילות השיר: את במרחבים מתוך כאב גדול נשארת השלמה מתוך השאלות התהיות והפחדים נשארת השלמה המראת מעל הכל פרשת כנפיים חזרת אל המקור אין כבר שאלות בלי לדעת למה בלי לדעת לאן את הולכת שלמה

אודי, איך אפשר להתמודד עם הידיעה שמישהוא "עבד" עליי ורימה אותי בצורה שפלה ובזויה? אני לא מעוניינת ולא מסוגלת לסלוח ונקמה זוהי אינה דרכי מה נותר? השלמה??? איך???

הי מיקה, אני חושבת שכדאי אולי לבדוק אם זה משהו שחוזר וקורה. ואם התגובות לתקריות כאלו קיצוניות ולא נרפאות. ומדוע אני אומרת זאת - כי ייתכן שתזהי בך חלק פנימי שנמשך או מזדהה עם הנוכלים העבריינים האלה. חלק בך, ואם הוא בך - שם אפשר איכשהו ובהדרגה להשיג שליטה. סוריקטה

שלום רב דר היקר שאלה בבקשה היתי אצל רופא שינים ודיברנו תוך כדי דיבור עם רופא העוזרת של רופא השינים אמרה לי שאני מתה מתה לסים את הטיפול. הדיבור הזה לא מצא חן בעיני .שאלתי אותה אם היא עובדת כל היום.היא ענתה שכן אז אמרתי לה שהיא תמות בסוף היום מעבודה.אני למעשה התרגזתי על הדיבור הזה אני בסהכ קלינטית במירפאה של קופת חולים אני לא חברה שלה אני מבוגרת בת 52 לא צריך לדבר אלי כאילו אני בת 20. אחר כך הרגשתי לא נוח כי אני אוהבת לסים דברים יפה כדי להיות בראש נקי ונראה לי שטעיתי שניגשתי אליה. ניגשתי אליה אמרתי לה שלא מדברים כחה היא אמרה שהיא לא התכונה ואילו אני התכונתי לזה שהיא תמות עניתי לה שאני לא אמורה לדעת שהיא לא התכונה לכן גם היא לא אמורה לדעת שאני התכונתי ברצינות בכל אופן התנצלתי כמה פעמים כי היא הזילה דמעות אבל היא אשה יותר משוגעת ממני היא סירבה להתנצל ורק אני התנצלתי בפניה. אמרתי לה נעשה סולחה והיא סירבה להתנצל בטענה שאני התכונתי שהיא תמות והיא לא התכונה באמירה שלה אלי את מתה מתה לצאת מפה. התרגזתי עליה שהיא לא התנצלה ואמרתי לה מי שמקלל אותי הכל עליו. היא החזירה לי ואני החזרתי לה כמה פעמים היא עונה אני עונה עד שהלכתי משם. שלא נדע על שונאינו .אבקש לפנים משורת הדין לתת לי חות דעת מי צודק ולה היא החזירה לי שלא נדע מילה במילה והיתה רעה אובססיבית לא וויתרה. מי אשם מי צודק בסהכ אני קלינטית והיא העוזרת של רופא השינים אנא עזור לי להבין כי אני מרגישה מופסדת . בנוסף אני לא רוצה שהיא תטפל בי עוד הפעם בתודה מראש

היא בסך הכל עובדת כל היום ורצתה לסיים.את.יום.העבודה. להפגע זו בחירה. ובדבריך את התכוונת לפגוע בה כביכול להחזיר לה. לפי דעתי אם היא העוזרת הקבועה של הרופא ואת לא רוצה להחליף.אותו.את צריכה לטאטא את זה ולהמשיך הלאה. אם היא לא נעימה אלייך באופן קבוע אז תגישי תלונה נגדה.

בנות יקרות לנשום . סליחה על החרדה שגרמתי כאן באמת זאת לא הייתה הכוונה . סליחה שלא סימנתי כטריגר. לכל מי שענתה והגיבה לי תודה סליחה שלא מגיבה לכל אחת חושבת שהסערה שנוצרה מחייבת תשובה אחת ברורה ואוהבת לכולן. מיכ ובמבי יקרות ומתוקות תעצרו אל תעשו השלכות על הטיפול שלכן ממש לא... ולכל מטר השאלות והתהיות .. אני לא כועסת עלייה אני מאוד מאוד מבינה אותה והאמת שדי הזמנתי את זה ...מה שנקרא מגיע לי . אל תשכחו שאני עם הפרעה דיסוציאטיבית זאת הפרעה קשה לטיפול ומאוד מאוד מורכבת ..רוב המטפלים לא נוגעים בהפרעות מסוג הזה והמון טיפולים נופלים בדיוק במקום הזה . מן הסתם היו גם כשלים שלה היא בן אדם האמת שאני מכירה כבר את החולשות והבורות שלה ונפלתי לתוכן בטפשות .. לא רוצה להכנס לטעויות שהיא עשתה או לא מן הסתם היא תטפל בהם בהדרכות שלה. ואלי כמטופלת... שיחזרתי פגיעה כשהייתי לבד האמת שיכולתי להיות שם איתה אצלה ואני עצרתי את זה בגלל הזמן לא רציתי לחרוג בו ...היא הייתה עסוקה (מותר לה בן אדם) וביקשה שאצלצל בערב אני בחרתי לא להפריע לה (טעות 2) בהמשך כתבתי לה שאני בסדר כשלא הייתי בסדר(טעות 3) . פתחנו הכל בפגישה הקודמת ואז לפני שיצאתי היא הציבה גבולות שנחוו אצלי כדחייה אני התנתקתי והגבתי מתוך הניתוק בכעס בעוקצנות שאמרה "במילים אחרות אל תציקי לי " והלכתי זה אחרי שבמשך שעה וחצי היא איתי ניכנסת יחד איתי לתוך הטראומה כולל פרטים שהיו קשים גם לה לחוות את האכזריות שלו מחבקת מערסלת עוטפת באהבה אין קץ (האמת שיש לה רחם טיפולית נדירה והיא שם כל הזמן בשבילי בגבולות היכולות שלה )ברור שהיא תפגע ותרגיש קרבן עם אחרי כזה דבר מילה אחת שאמרה אני התהפכתי ועפתי עלייה . מהפיצול והתקף הזעם שהייתי שלחתי לה סמס כועס ופוגע לא בקללות או כאלה בבקורת עוקצנית ומכאיבה ..אחרי שעה שלחתי סמס נוסף קצת יותר מפוייס מחלק אחר שכתבת שהוא מבין ... מכוון ולא הגיבה ביקשתי לדבר היא התעקבה בתשובה וכתבתי לה סמס כועס שאני מבינה שבחרה להתעלם ממני (זה היה השלכה של הכאב מהמרכז לנפגעות)טיפסתי על עץ גבוה מידי ואני זאת שכתבתי לה שאני לא מגיעה יותר כי אני פוגעת בה .בכל פעם שראיתי את הסימנים הכחולים על הידיים חשבתי לעצמי שאני כמו גבר אלים ומכה שמכאיב לכל מי שסביבו .. היא שכנע אותי להגיע ואז בפגישה הודיעה לי על חופש עד אחרי ראש השנה כשהיינו אמורות להפגש עוד שבוע הבא . נסגרתי ושוב התפצלתי לחלקים ההרסנים . אני זאת שלא רוצה להפגש בכיפור ואחר כך שוב שבועיים חופש יש לי ברירות !!!!!!!!!! ואז היא כן יש לי מטפלת ישירה ולא כולן כאלה אישית אני אוהבת את הישירות הזאת היא כואבת מטלטלת ומוזיזה מהמשבצת.. היא אמרה לי שאני מתעללת בה והגיע הזמן לטפל בחלקים הפוגעים והמתעללים אין מה לעשות הפגיעה שעברתי קשה יש לי שני חלקים (זכריים) שהם דמותו של אבי ותאמינו לי שהם באמת פוגעניים ולא נעימים . כל השנים כדי שלא יגיעו ההרס העצמי היה ברמות נוראיות ועכשיו בזכותה שאני מטפלת בגוף הולכת ללמוד ועוד הם צפים ועולים עם זכרונות חדשים ויותר מדוייקים כולל אנשים שהיו שם חוץ מאבי .מכאן שתיינו איבדנו את הדרך לגמרי ...התנתקתי יצאתי כועסת באמירה שהטיפול הסתיים מצידי ... אחרי 10 דקות ביקשתי לחזור בגלל החופש שלא ניפרד ככה ביקשתי להניח לעניין ההתעללות בגלל החופש והיא לא הסכימה כי חייבים לדבר על זה ולהסכים לטפל בהם (מבחינתי הם לא שלי לא רוצה אותם שונאת אותם ושימותו )האמת שזאת הייתה טעות שלה כי היא לחצה אותי לפינה ומשם הכל הידרדר אמרתי דברים קשים כואבים עד כמה הטיפול הזה נוראי ושהיא לא נתנה לי כלום וכן ...כבר שבוע שעבר ראיתי וכתבתי את זה כאן שנגמרו לה הכוחות מתחתי את החבל יותר מידי ...(הולכת לכתוב משהו שאני מאמינה בו בבקשה אין לי כוח לעימותים כל אחת ודרכה ) במידה מסויימת ידעתי והייתי צריכה לשמור לא להגזים לא למתוח את החבל כן לשמור עלייה ...זהו מכאן זה הגיע למקום שהיא אודתה בטלפון שנגמרו לה הכוחות ואחר כך הסכימה להמשיך אבל אמרה שהיא צריכה לנוח וככה יוצא שלא נפגשות גם שבוע הבא . תראו זה קשה אבל אני מאמינה שאני אצמח משם כן כואב לי אני מתאבלת אולי על הפנטזיה שנעלמה ואיננה שהיא תמיד תהייה שם בשבילי !!!! שהיא תציל אותי מהרוע ותשרוד אותי כמו שאני !!! אף אחד לא חייב ולא רוצה שיפגעו גם המטפל הטוב ביותר ..אם היא הייתה מסכימה לזה היא לא יכלה לטפל בי ואני רק הייתי טובעת יותר . היא אמיצה וחזקה שיכלה להגיד לי את האמת בפנים וכן היא אדם מקצועי או לא אדם שנפגע ונשחק ...בכל רגע בפגישה היה לי ברור שאכפת לה ממני גם זה שלא יכולה יותר זה לא בגלל שאני לא חשובה ולא אכפת לה . מבינה שבהתקפה שלי ההרגשה היא אם אני לא עוזרת לך אז אולי מישהו אחר יעזור . מאמינה שהתלות המטורפת שלי בה תרד שאני אראה אותה יותר בפגישות מקווה מאוד שנצליח לטפל בחלקים ההרסניים האלה (אודי זה אפשרי ) והכי שזה בעצם מטרתו של הטיפול כמו שהיא אומרת שאני אצליח לעמוד על הרגליים שלי לבד ..גם בתוך שיחזורים וזכרונות . המון פעמים בנות כותבתו על הטיפול ואני אומרת שמשחקים זה אסון ...כאן אני נפלתי רציתי לבדוק אם היא תלחם עלי אם אכפת לה ושחקתי אותה..אני כואבת את זה ועצובה ומתפללת שהיא תעבור את זה ותצליח להמשיך לטפל בי אחרי שהרגישה פגועה כל כך ממני . שלא תבינו לא נכון מן הסתם אין כאן אשמים יש כאן סיטואציות שקורות לי המון בחיים ..אז זה קצת כמו זוג נשוי שרב ולוקח מרחק אחד מהשני ..אם אני לא אפול למקום קרבני של נטישה ושלא אכפת לה ממני אם אני אצליח להרפות ולשחרר את זה ולהנות מהחופש מההפסקה הזו .....הטיפול הזה יתרומם למקומות אחרים. בבקשה בנות שוב אומרת אני זה לא אתן תרגעו ולא להכנס לחרדות!!! למרות שכן טיפולים נגמרים וקמים חדשים ותמיד יש סוף לכל דבר ...אוהבת אתכן מאוד ותודה .. אודי ממש ממש סליחה על הסערה שחוללתי כאן אתה יותר ממוזמן לא לעלות הודעות שעלולות ליצור באג כזה ..ואודי אם תוכל לענות לי על השאלה שבאמצע על ההרסנים האלה (לא רוצה להתחבר איתם מפחדת מהם )

הי אביב, אני מודה שלא עקבתי אחרי כל ההודעות שנכתבו כאן לאחרונה אבל ..האם הטיפול שלך הסתיים? למה את בטוחה בכך? אולי לפעמים כאשר מגיעים לסף מסוים (וכנראה הגעתן לכך) צריך לקחת צעד אחורה ולהתרחק...האם היא אמרה לך בוודאות שהטיפול נגמר? אני הבנתי שמדובר בחופש...היא גם ציינה מתי תשוב.. האם בעבר הייתה תקופה כזו ארוכה שלא נפגשתן? אני מרגישה שההודעה שלי אלייך קצת לא קשורה..כי כולן כאן רשמו כמה שהיא לא בסדר בהתנהגות שלה, אבל זה דווקא יפה שהיא אמרה לך את האמת וחשפה את הצדדים האנושיים שלה..העובדה שהיא חווה אותך כמתעללת מאפשרת לה להבין מה עובר עלייך, לחוות את הקושי שלך, ואז היא מרגישה רצון לברוח - כפי שאת בורחת ומתנתקת לפעמים... אי אפשר להיפגע ולהרגיש קורבן ממישהו שאין לנו רגשות אליו, לא? (לפחות לא בכזו עוצמה) אני עדיין אופטימית לגביכן.. לא יודעת להסביר למה... אולי החופש הזה טוב לשניכן, טיפול של חמש שנים לא אמור להיגמר כך.. וסליחה אם אני לא קשורה בהודעה שלי...

את קשורה ואפילו מאוד תודה שאת מחזקת את המקום הנכון שזוכר שהיא שם עבורי ורק נחה קצת . בטוח שהחופש הזה טוב . אני מאמינה שכל מה שקורה לנו הכל לטובה .

הי אביב, מכל הדברים שיש לי לומר אגיד שאותי, למשל, לא הכנסת לחרדה. למדתי להתבונן על הדברים מגובה לווייני, מעבר ליכולת להזדהות עמוקות עם מצבים. מה שנקרא להיכנס ולצאת. ועדיין אפשר לדאוג, ולחלוטין לא להיות אדיש. החלקים האגרסיביים הללו הם כן שלך, וכדי שתהיה אינטגרציה בין חלקייך, נראה לי שכן, יהיה צריך לקחת אחריות גם עליהם. וגם נראה לי שאולי יש מצב שאת מנתחת את עצמך יותר מידי פסיכולוגית, ופחות מידי מדברת עברית רגילה, ואולי גם זה סוג של הגנה. חומר למחשבה מכיווני. שלך, סוריקטה

בחלק הבריא שבי אני מבינה את זה אין ספק שכשהיא תחזור מהופש זאת בדיוק תהייה העבודה שלנו אי אפשר לתת להם /לי להתפרק להתפרע ולהגיד זה הם ... סוריקטה אני לוקחת אחריות על מה שאני עושה . לגבי מונחים פסיכולוגים . לא יודעת כן כתבתי מתוך אחריות ודאגה לבנות כאן שכן נכנסו לחרדה בלי יכולת ההפרדה בן שלי לשלהן, יותר מזה בן כתיבה מכאב חרדה בהלה ומצוקה לבן כתיבה שקולה והגיונית . בן אמפטיה לסימפטיה .... חייבת להודות אבל שהכתיבה לבנות עשתה לי טוב וסדר בראש והחזירה לי את התקווה ואמונה בדרכי ...

הי אביב יקרה, עוד כמה מילים ממני לפני שאצא לדרכי. ראשית - כשדיברתי על אחריות, התכוונתי בדיוק לזו שקשה, יחסית, עדיין – אחריות לחלקים שאת מכנה ה'פיצולים'. אגב, החלקים הבריאים לצורך העניין – גם הם, עבורי, עפ"י ניסוח זה, 'פיצולים'. כפי שראיתי זאת, משפטים כדוגמת: 'מבחינתי הם לא שלי לא רוצה אותם שונאת אותם ושימותו' או 'הרסנים האלה (לא רוצה להתחבר איתם מפחדת מהם)', מעידים על כך שעדיין מסובך לך לקבל מספיק אחריות עליהם. ואת גם יודעת זאת. ושוב, עדיין חזרתי ואמרתי גם אני. בנוסף, ושוב, כפי שאת גם יודעת, לקיחת אחריות עליהם משמעה גם שינוי בהתנהגות. בעוצמות ההתפרצויות, בתדירות שלהן, במשכן, כך שאת תופסת את עצמך במצב שהחבר'ה האלה מדברים מתוכך ויכולה לעצור מהר יותר את ההשתלטות שלהם. דבר נוסף – ראי מה קרה כאן. נוצר בקבוצה מצב של הזדהות יתר ומעין ערבוב. מצד אחד, יש שאיפה להתמזגות כזאת, מצד שני – מתעוררות חרדות ואז נוצר (וגם קרה) הצורך להפריד. לחזור להפוך להיות ייחודית. להגדיר את הכאב כשלך. עדיין יש לי הרגשה שיש בך צד שרוצה להראות מאד שהוא יכול לבד. שהוא מסתדר יותר טוב מכל מה שכולם אומרים. כאילו קשה לו לקחת ולקבל מבחוץ, מהזולת. דבריי מתבססים על הבנותיי מתוך הטיפול שלי, והנם הצעות למחשבה. איך אני תשבה ומזכירה – נפילות תמיד תהיינה – מאחלת לכולנו שנדע לקום ולהתייצב במהירות הולכת וגוברת (ביחס למצב ההתחלתי ובקצב המתאים). להתראות, סוריקטה

אני לא יכולה להתחבר אלהם ..תראי צה ררה לה מטפלת מקצועית שעה בחברתם לא רוצה אותם לא יכולה איתם ...לא כרגע אין לי כוחות וכלים

וואו - לא תאמיני כמה חשבתי עליך היום, ועל המטפלת הנפלאה שלך, וכמה זכית שיש לך מטפלת שאת יכולה תמית לסמוך עליה, וקנאתי, אמרתי הלוואי עלי כזו אחת, וחשבתי שכל כך טוב לך שמצאת אותה. והנה אני קוראת את הזפטה שקבלת והרגשתי שאני קבלתי אותה. הרגשתי שהאכזבה שלך היא שלי כי כאשר קראתי על המטפלת שלך, אמרתי לעצמי כדאי להמשיך לחפש מטפלת מושלמת שכזו, ועכשיו שאת שבורה ומנופצת, באיזה שהוא מקום גם ניתצת את התקווה שלי למצא מישהו טובה באמת. לא יודעת איך לנחם אותך, אין לי את הכלים מה לומר רק יכולה לומר שמרגישה היטב את השבר שלך, ואת הכאב

סנדי אין מטפלת מושלמת או אדם מושלם ...יש מטפל /ת מקצועיים ויש אנשים טובים .היא בהחלט אדם טוב ומטפלת מקצועית..קורה שנשחקים ומאבדים כוחות...גם אודי כאן לפעמים אבדו לו הכוחות מול התובענות הבילתי פוסקת וההרגשה של ראש בקיר ...לכן יש חופש וזמן נקי ומשם רק צומחים . טיפול זה הרבה עבודה של שני הצדדים בהחלט טיפול מורכב כמו שלי ...עברתי איתה כברת דרך לא קטנה מאמינה בנו מאוד.

את אדם שנוח לבריות אדם שמוכן להודות בטעויותיו אני נוראה מעריכה אותך אני חושבת שאת לא נותנת לעצמך מספיק קרדיט למה שאת אני פשוט מעריצה את הדרך שאת רואה את הדברים, גם בכאוס את מוצאת המילה הטובה לאחד יש הרבה מה ללמוד ממך

אתה צודק שאני יכולה לנהל איתה שיחה גם אם היא לא פיזית. היא באמת נמצאת אצלי ובתוכי. אתה יודע שגם היא אמרה לי את זה- במכתב שהביאה לי. בלילה חלמתי חלום על המטפלת החדשה שאלך אליה (אני לא באמת יודעת למי אלך, תהיה פגישה אחת ואחכ כאילו "ישבצו אותי", כי מדובר במכון של DBT- משהו כזה..) חלמתי שאני נפגשת עם המטפלת החדשה ובפגישה השניה פתאום מופיע מטפל אחר בלי שבכלל ידעתי ואני כעסתי. ושמתי לב פתאום שהפגישה הראשונה מתכוננת להיות בתאריך של היומולדת שלי(: עוד שלושה שבועות בערך אתה יודע ממה אני מפחדת?- מפחדת להתחיל מההתחלה, כאילו מרגישה שאין לי מספיק זמן וכאילו ייגמר לי הזמן. אולי אתה תוהה לעצמך מה אני רוצה להספיק.. אז אני רוצה שתהיה לי משפחה ): אווף.. עצוב לי עכשיו

ניראה לי שהוצאתי עליה את המועקה הגדולה שיש לי . הסברתי לה ממה זה נובע ומה אני מרגישה דיברנו על המועקה. (כמו שכתבת לי) הוקל לי ... אני צריכה הפסקה בשביל להחליט מה לעשות ..

מאז ההודעה של אביב...מה קורה למטפל שמחליט שזהו..שנמאס לו. מה ככה סתם? לא מבינה מה היא כבר עשתה. האם אין אחריות לומר לפני יציאה ארוכה מראש שיוצאים להפסקה? האם אינו מחוייב לומר ולנסות ולהסביר למה זה קשה ולעשות תהליך כזה של פרידה אם אין ברירה ולהציע לפחות אלטרנטיבה אחרת? למה שאבטח בה ואספר ובסוף תלך? כל הסיפור לא מובן לי...לא משאירים מישהו ככה ולא משנה מה הסיבה...צריך לדבר לפני שהיא יוצאת לחופש..מה אתה חושב? אני פוחדת ומשליכה על הטיפול שלי כי לך תדע מה ילד יום....במיוחד שעכשיו יש חשיפה..הנה גם אביב במיוחד רצתה להתקדם...למה כשרוצים להתקדם זה קורה??? אוף

כולנו כמטופלים מפחדים מהמקום הזה של נטישה חסרת רגישות . איך באמת זה קורה?

ואני אגיד לך מה שאני תמיד אומרת ... בלי לעשות השוואות!!!!!!!!!!!!!!! תמשיכי לצמוח ולעשות לעצמך טוב מגיע לך מאמינה בך ובה

הי מיכל, ... אני חושבת ששינוי עשוי להיות דבר מפחיד ולעורר את החלקים המתנגדים. נראה לי שעפי"ר הם באים בצמד. סוריקטה

יקירה שלי אין לי מילים... עצוב כל כך שנעתקה לי הנשימה...:// הכי חשוב לי להיות איתך יקירה ברגעים הכה כואבים וכה קשים האלו... זה לא זמן למסקנות וחשבונות נפש זה זמן לחבק את עצמך בכל דרך שתוכלי!!! יקירה שלי!! מאמצת אותך אלייי משום מה יש לי תחושה לגבייך שהדרך למעלה תימצא בזמן הקרוב!!! והכי חשוב את לא לבד, את לא לבד, אני איתך! אודי איתך! החברות כאן איתך! ובוודאי יש עוד אנשים שאיתך תיצמדי לטובים בימים אלו... שולחת יד, או גבעול, או ענן, או כל מה שתבחרי הילה

מבוקש/ אדמיאל קוסמן מבקש מקום שקט עליו תונח הנפש. לכמה רגעים בלבד. מבקש מקום שישמש מדרך לכף הרגל. לכמה רגעים בלבד. מבקש עציץ, עלה, גבעול, או שיח, שלא יקום ויתקפל כשהיא תבוא. לכמה רגעים בלבד. מבקש דבור אחד, נקי, נעים וחם שישמש ספסל מקלט, למישהי, קרובה שלי, ילדה-יונה, נפשי שלי אשר יצאה מן התבה, לכמה רגעים, בשעות הבקר, ולא מצאה מאז מנוח לרגלה. תודה תודה תודה מחבקת אותך חזרה מקווה שלא טילטלתי את העגלה

אם את בסביבה צריכה את המילים החכמות שלך

הי יקירתי, רק עכשיו שבתי וראיתי את ההודעות. התחלתי את היום בשעה ארבע לפנות בוקר, אכתוב בקצרה מה הרגשתי בעיקר כשקראתיך. רעיון. חשבי אם נראה לך. נראה לי שקשה לך מאד כשהזולת משרטט היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר עבורך ואת מאד מחפשת לקחת שליטה לכאורה על כך ולעשות זאת עבורו. כשמישהו אחר עושה זאת, כמו המטפלת, החוויה מבהילה מאד ויוצרת חרדות, וכך יוצא שהמצב בפועל די יתאים לעולם הפנימי שלך. כאילו כך לא יהא פער. וגם יש לי הרגשה שאת כאילו לוקחת אחריות ואומרת אני גרמתי למה שגרמתי, לכאורה אחריות יתרה, ואיני בטוחה אם את באמת באמת לוקחת את האחריות הזאת עמוק מבפנים, או שרק אומרת לעצמך ולנו כך כמעין סוג של הרגעה או הגנה. למשל, מפני מגע עם הזולת, הבנת נוכחות של זולת, ומתן תוקף לקיומו. זה ככה במחשבה ראשונית. ושוב מניחה שאת יודעת, ועדיין אומר זאת אני, (זה בכל זאת אחרת כשאת אומרת לעצמך או שאת שומעת זאת מבחוץ) צמיחה כואבת מאד מאד. לבינתיים, שלך, סוריקטה והחתולה שקופצת לה כל הזמן על המקלדת.

לא כל כך הבנתי את עניין המתחיל ונגמר נקרא לי מעניין מאוד . לעניין האחריות אני תמיד לוקחת אחריות ומנסה לשנות לא תמיד מצליחה בגלל הפיצול אבל אחריות תמיד תמיד .... את יודעת שנים באו איי לימדו אותי לדבר לחשוב לעשות מאני ולא היא .. אין לי ספק שגם היא טעתה והרבה , אין ספק שהיא הייתה יותר אנושית ופחות מקצועית אבל זה שלה לא שלי . אני חייבת לטפל רק בשלי ...תודה יקרה אל סיעור המוח זה חשוב לי מאוד

ראית ? ראית את ההודעה שאביב כתבה ??? וואאו... אודי :(( קראתי את הודעתה של אביב והרגשתי שהבטן שלי מתכווצת.. וואוו.. ראית ??? ואם גם לאמא צביה יהיה פתאום יותר מדי קשה ?? ואם גם אמא צביה תגיד לי שככה וככה ונראה וכו' ??? וואוו.. אודי ? מי מבטיח לי שאמא צביה לא תתהפך לה ככה מהרגע להרגע ?? אתה יודע אודי ? לפני שנים (לא זוכרת כבר מתי ) הבאתי לה מתנה את עץ האהבה.. שורשים מפותלים כאלו.. באמת אודי השורשים ממש אומנות של הטבע.. היא הניחה אותו בתחילה על החלון , מאחורי הוילון והוא כמעט מת.. ואז, אחרי שאני אמרתי לה (!!!) היא הורידה אותו מהחלון ושמה אותו על השולחן ,הכי קרוב אליה.. כך שיצא שמצד אחד שלה הכי קרוב הציור שציירתי לה (על הקיר) ומצד שני הכי קרוב אליה עץ האהבה שהבאתי לה.. ואודי, היית צריך לראות איך הוא פרח, גדל, נהיה ממש ,אבל ממש גדול, כל כך חי!! נכון היא נסעה לא מזמן לשבוע ? כשחזרנו ונפגשנו ,ראיתי אותו . את עץ האהבה שבעציץ :((( כמעט מת.. אמרתי לה, את אשמה !!! זה בגלל שלא היית.. היתה חסרה לו האנרגיה שלך !!! (אני יודעת שהיא ביררה לגבי התנאים הפיסיים שהוא זקוק ונתנה לו כל הזמן מה שצריך) קשה לי לראות אותו (את העץ כך כשהוא גוסס. :((( וההודעה של אביב... ואם היא תעשה כפי שעשתה המטפלת של אביב ???? כולנו הרי בני אדם ??? עם המוגבלות שלנו.. גם פחדתי . מאוד !!! שקרה לך משהו לא טוב (אחרי שלא הגיעה הודעה הסוגרת של חמישי) אגב, כתבתי לך הודעת המשך שם (בהודעה שכתבתי לך ב 16 לאוגוסט) אודי, אני מלאה בפחדים. פחדים /חרדות של נטישה/מוות/היעלמות :(( אודי :(((

די מתוקה שלי סליחה יקרה אוף אם הייתי יודעת שככה לא הייתי כותבת זה בסדר במבי אמא צבייה שם עבורך וגם המטפלת שלי נמצאת שם עבורי זה משבר אנחנו ניגדל ממנו שתיינו במבי תבטיחי לי שלא תדאגי טוב יקרה תמשיכי להאמין באמא צבייה ובך ...חיבוק

יודעת שאתה לא ממליץ בפורום ובכלל ... חוץ מהפורום מה האפשרויות באמת שהיתנות לאנשים כמוני לתמיכה מחוץ לטיפול יש לי רשת בטחון יש לי מטפלת כשאני במצוקה מטורפת אני פונה אלייה אבל לא יכולה להתלבש על נדיבות ליבה עכשיו לחמישים יום. הפורום זה לא מקום מספיק . סה"ר זה רק בערב מרכז תמיכה אני לא פונה יותר אחרי הפעם האחרונה . האמת אני פוחדת להתחרפן ולהשתגע חמישים יום לבד...ובמיוחד שההמשך לא ברור לא מובן לא ידוע ואני לא מתכוונת לשגת מהעימות עם אמא שלי עוד לפני ראש השנה . אני ממש חסרת כיוון ...מפחדת שלא תישאר לי טיפת אמונה ותקווה מהטיפול הזה ובכלל בכל כך הרבה ימים . אתמול חוויתי הורות כואבת כזאת שלא רוצה לראות ולשמוע אותי היא נטשה אותי זה כבר לא חרדה היא ממש נטשה אותי ..גם אם נילחמתי והיא התעשתה אחרי 4 שעות עדין זאת הייתה נטישה ... אין אני ממשיכה איתה טיפול בלי לדאוג שכל רגע זה יקרה שוב ושוב. אוף אודי זה כל כך לא מגיע לי וגם לה ....החלקים האלה הורסים לי את החיים

אביב, את יודעת, ברגע שאת אומרת שזה כל כך לא מגיע לי, אני שומעת גם את החלק ההוא שחוגג ברשעות ואומר זה כן מגיע לך... וכל האשמה וכו' וכו'... דבר נוסף - יש הרס, אולי אפילו גדול למדי, אבל לא הכל הרוס, לא כל החיים. וגם את זה את יודעת. ועוד מה שרציתי לומר הוא שנראה לי שרובנו יודעים ש - כשנמצאים אי שם מתפלשים בתוך הבור השחור לעתים בלתי אפשרי עבורנו לראות תקווה. והייאוש נראה הכל. להת' סוריקטה

וכשאתה כותב לי אודי, בתחילת התשובה הראשונה, וכתגובה לשאלתי.., "יתכן מאד שאת לא מתאימה". ובסוף התשובה השניה, "זה פלונטר שצריך להתירו בסבלנות בתוך הטיפול..". אני תוהה עם עצמי ומתוך התייחסות לתגובותייך, אז.. האם אני מתאימה לטיפול או לא?? כי הרי זה לא רצוני מה שקורה לי, ואם יש לי בעיה כפי שהגדרת,תלות...קשה מאד וסבוכה שלא מאפשרת יצירת קשר וקבלת עזרה, אבל מנגד,ולדברייך,זה מה שנדרש כדי לפתור אותה, ובתהליך טיפולי ארוך וסבלני, אז איך זה למעשה יכול להתאפשר, אם אתה גם אומר שיתכן מאד שאני בכלל לא מתאימה לטיפול. אני מתקשה להבין את הדברים ומה בעצם אתה אומר. ובעיקר כמובן שזה מייאש גם מאד.כי אם לא מתאימה..., אז למה כן?? האם נידונתי לחיות חיים שכאלה עד סוף ימי?? או האם אתה סבור שטיפול אחר כן יכול לעזור??ובעצם למה, ואם זה לא..., מבולבלת האמת.מקווה שהצלחתי להבהיר את הקושי במענה הנל שקיבלתי.ו אשמח ואודה אודי,על איזושהי הבהרה נוספת.תודה

אודי אני צריכה יד עטיפה מקום הלב שורף מאוד איך היא תמיד אמרה לי יש בך חלק שיודע הכל הגעתי לפגישה זה התחיל מדפים שהיו מונחים ליד הפינה שלי שהלחיצו ונתנו הרגשה מאיימת כששאלתי אותה מה זה היא אמרה אולי תירצי לכתוב...אמרתי לה אואו מה מחכה לי . היא אמרה שיוצאת לחופש עד אחרי ראש השנה בחישוב מהיר הבני שזה בעצם עד אחרי סוכות כי היא לא עובדת בסוכות ולפני יש את כיפור ..יש!!!!!!!! חמישים יום חופש הלכו התכניות על אמא ...ואז היא ממשיכה לגבי מה שהיה ומטיחה בי שאני מתעללת בה ...זהו נסגרו החלונות והמתעללים הגיעו . בשלב שלא יכולתי להכיל קמתי והלכתי היא לא עצרה אותי פגעתי בעצמי וביקשתי לחזור לא רציתי ככה להפרד לחמישים יום קיוויתי האמנתי שהיא בתור מטפלת תרגיע את המצב ותבין שככה אסור לתת לי להשאר חמישים יום .גם אם היא צודקת יהיה לזה זמן אחר כך. אמרתי לה את זה היא אמרה לי מה חשבת שנעבור לסדר היום והמשיכה באותו קו שאני פוגעת בה ומתעללת בה בגלל שבכל פעם שהיא אומרת משהו שהוא בענייה לא נראה לי בעיני טריגרי מרגיש מאיים אני מתנתקת ונעשית בונקר כועס ופוגע (ציניות) ביקשתי ממנה שנעשה הליך לפרדה היא לא סירבה וניסתה כמובן שלא היה מי שישתף פעולה וכל מה שהיא פגשה זה קיר חסום שרק רואה כמה רע הטיפול הזה היה עבורו . כשקמתי ללכת שאלתי זה היא ענתה כנראה ..אמרתי לה שחזרתי כי קיוויתי שיהיה לה אכפת שתלחם יחד איתי היא שתקה החיבוק מן הסתם היה מרחוק והלכתי. התקשרתי שאלתי אותה אם היא רוצה להמשיך טיפול היא ענתה שהיא לא יודעת שנגמרו לה הכוחות. זה שרגע קודם בחדר היא אמרה שזה לא נכון ושפשוט צריך לטפל גם בחלקים האלה וככה היא יודעת. אודי נילחמתי כמה נילמתי שהיא לא תוותר עלי שיש עוד חלקים. היא שלה לי סמס קר וכאוב שנמשיך אחרי החופש והיא תחשוב איך.. זהו נשארתי ככה ללא יד ללא מישהו שתומך בכאב עם מילים כואבות בטרוף גם אם נכונות שאני מתעללת עם הרגשת ויתור ונטישה שברגע שקשה אז זהו זה נגמר . מבינה שגם אם אחזור אפחד להביא את עצמי תמיד זה יישאר שם שהיא ויתרה עלי ורק המלחמה שלי על הטיפול נתנה לזה אולי כמה נשימות חמצן אחרונות. אם היא הייתה מאמינה בו היא לא הייתה מוותרת ... אודי כנראה שגם מכאן אני יהיה חייבת ללכת אחרת ארעיל ואציף את הפורום ..אז ככה שעכשיו אני באמת באמת לבד מי אמר נבואה שמגשימה את עצמה ולא קיבל .... אז אם אפשר אודי שיר או משהו שיהיה איתי לעבור את הימים האלה ..את הניסיון הזה ..את השחזור הכואב הזה עם אבא , להיות בנעליו עם חלקי ולהתעלל באחר לחוות התעללות מהצד השני להרגיש שמוכרחה לרצות להיות שוב הילד ליד החומה שמוכן לעשות הכל אבל הכל רק שלא יעזבו אותו ...והכי כואב שאין בי כעס שמסביבי אומרים כנגדה ואני מבינה אותה ועדין בתוכי מאמינה וסומכת עלייה ומקווה שזה רק רגע כזה של מחלה שיעבור .

וואו..כל כך קשה להרגיש ככה..לצערי אינני מבינה את כל מה שקורה בניכן בגלל החלקיות של המדיה הזו...אבל התחושה שעולה כל כך קשה...האם אמרה ממתי היא בחופש? לא הודיעה מראש? ככה בפגישה אמרה מעכשיו עד אחרי החגים? נשמע מוזר והזוי...לי היא תמיד מודיעה מראש. לא ברגע אחרון...את לא לבד! אנחנו כאן וכל עוד תכתבי אני מאמינה שאודי יפרסם. אודי תמיד שומר אם זה פוגע הןא ידע לעצור. בבקשה אביב המשיכי לשתף אנחנו פה. מחזיקים ידיים ולא נוטשים אף אחד! כנראה היה משהו בפעם האחרונה בניכן שהקשה עליה מאוד...למרות ששוב אינני יכולה לדעת...החזיקי מעמד, אנחנו פה! באמת נשמע מפחיד ומלחיץ..מקווה שיהיה פתרון שלא יגרום לנתק שכזה. הרי היא תכננה דפים...איתך, מיכל

אכן יכולה להבין את המקום שבו את נמצאת כרגע.כואב ביותר עד כדי בלתי נסבל, להשאר כך בתוך ההצמתה הזו שמכווצת את הבטן בעלבון,כעס,פחד,בדידות גדולה,מבוכה,אשמה,עצב ותסכול נוראי.כשהיא גם נוסעת ...,ולא ברור אם ומה יהיה בכלל בהמשך לכשתחזור.באמת סיטואצייה מאד קשה להכלה,מכל כיוו שלה כרגע,ומה שציינת. ובהחלט גם מקומם, שצריך נורא להזהר,להשמר,להתאים תצמך ..., כדי שחלילה המטפל לא ירתע כבר ויוותר עלייך. בעיניי זה די הזוי עד תמוה שזה קורה גם בטיפול, שאמור להיות המקום הכי מאפשר,בטוח מכיל מחזיק ובטח לא מוותר!!וכשמצב כזה קורה(ואני רואה לצערי שלא מעט...), איך אפשר לחוש בטוחים ומוגנים ולתת ביטוי מלא לכל מה שקיים,עולה ומרגיש. כדרישת המטפלים.... ??? זה גם מתגלה כמצב אבסורדי ומעורר קושי וחרדה. בהפוך על הפוך .

נשמע קשה ממש. איתך..

זה הרגשה מאד קשה להפגע גם ממי שאת הכי מצפה שיהיה איתך בתוך הכאב, הקושי והפגיעה.. כואב לי בשבילך אבל אולי זה יהיה לתועלת שניכם הפסק זמן? בכל מקרה אנחנו כאן איתך. תהי חזקה אל תתני לאף אחד לשבור אותך.

לא טובה במילים, אבל רציתי שתדעי שקראתי אותך.. ואני, וכולנו, כאן איתך. חיבוק גדול

את יודעת חשבתי עלייך ביומיים האלה על האומץ והכוחות שלך חשבתי לעצמי שגם אם זה יגמר זה לא סוף העולם וזה אפשרי גם משם לצמוח כמוך... חיבוק

שלום לכולם, אני בת 38, אמא ל-3 ילדים, וכבר שנים רבות סובלת מבעיה שהולכת ומחמירה ומשבשת את חיי לחלוטין. אני פשוט נוהגת לרשום כל דבר, כל דבר, כל דבר!!! מאות על גבי מאות של הערות, הארות, תזכורות, הרבה מהן שטויות, בכל תחום ובכל נושא. דברים שקשורים לגידול הילדים, לבריאות, למערכות יחסים, להופעה חיצונית, למקומות שאליהם הייתי רוצה לנסוע, לדברים שאותם הייתי רוצה לעשות, וכך הלאה בלי סוף. יש לי מיליון פתקים ומחברות ואם חלילה אני שוכחת לרשום משהו אני נכנסת לקיפאון. האובססיה הזו חלה גם על צבירה של ניירת אינסופית (אימיילים, מאמרים, כתבות, פרסומים וכו וכו). זה מעסיק אותי ללא הרף, בבית, בעבודה, בנהיגה, בכל מקום. זה מעיק עליי ומפריע לי לחיות כי זה בא על חשבון דברים אחרים כל כך הרבה יותר חשובים. גם לשוחח עם אנשים אני מתקשה כי הראש שלי כל הזמן עסוק בשינון הדברים שצריך לרשום. זה פגע לי בקריירה, בזוגיות ואף בהורות. כל הכדורים שניסיתי לא עזרו (אנפרניל וכו). האם יש מישהו עם בעיה דומה או מישהו שיש לו רעיון בשבילי? אני באמת כבר עייפה ומותשת :(

הי מיקה.הגבתי לתגובתך אליי כבר לפני יום,יומיים.אבל משומה אני רואה עכשיו שזה לא מופיע. שמחה ששמתי לב, כי רציתי להגיד תודה על התגובה ועל האכפתיות.

למי שיכול ויודע לנצל אותם. למי שבריא. הכל מזל וגורל. תלוי מי הסביבה שמזינה אותך. יש הרבה דברים יפים בחיים. האנשים הם אילו שמקלקלים. הם יפים למי שמתקדם.ולא מזניח ובזבז זמנו לריק. למי שיודע לעדות בחירות מושכלות. למי שחזק ונלחם ולא נותן.שאחרים יהרסו אותו. למי שיודע לתכנן זמן. למי שמטפח את עצמו ואת הסביבה הקרובה. הטבע מקסים. יש מסעדות בתי קפה. חיי תרבות. קניונים. בריכה. אירועים. ועוד. החיים יפים למישמגשים את עצמו ויש לו חיי חברה.

הופ מנסיון אף פעם לא מאוחר ... והחיים יפים כי ילד מחייך ברחוב . כי קשיש יושב על ספסל ומחייך לעצמו כי בגינה הציבורית יש קולות ילדים ולא חשוב של מי . כי יש מוזיקה . כי קמתי בבוקר . כי יש לי קורת גג ...ויש עוד מליוני סיבות ורגעים ותאמיני לי הופ לראות שהחיים יפים זה רק עניין של בחירה. תבחרי בטוב ותזכי לראות אותו...

אני לא התכוונתי שאדם יהיה פאסיבי. אלא שלא הכל בשליטה שלו. אדם יכול לתכנן ואלוהים יכול לשבת ולצחוק עליו. לפעמים הבחירות של האדם הם מוטעות והן קובעות את גורלו. מחלות לרוב לא בוחרים ועוד.

לא מצליחה להכנס לקישור.

תסמני את הכיתוב ותילחצי עליו בסמן ימני זה ייתן לך אפשרות לפתוח בחלון ניפרד . אני שלחתי את השיר של אפרת גוש - אור ואודי שלח לך שיר של אביב גפן - שונא אם לא ניפתח תיכנסי דרך יוטיוב...

אודי קראתי את תשובותייך, והאמת.., קצת ככה נפחדתי.גם מעצם המונח הזה שייחסת מסתבר למה שאני מתארת שקורה לי ובטיפול, "תלות ממאירה" ושהגדרת אותו גם כקשה ובעייתי מאד,ותהיתי אם אכן בוודאות זה מה שיש לי..,? ונידונתי למין מחלה ממארת שכזו עיקשת ובעייתית שהטיפול בה גם קשה וארוך...?, וגם מעצם המחשבה שטיפול לא עשוי להתאים לי. בכלאופן ניסיתי למצוא גם הסבר יותר מפורט מה זה המושג הזה "תלות ממאירה" ולא מצאתי. כתבת על הפרדוכס שבדבר, ואיפושהו מצאתי גם את תשובתך אליי פרדוכסלית משהו.., כי מצד אחד פתחת ואמרת שאולי באמת אני אחת מאלו שהכלי הזה של טיפול לא מתאים לי, ולסיום ציינת שזה דורש עבודה סבלנית בטיפול. בכלאופן גם מרגישה שנחשפתי.מדיי. שיתפתי מדיי. אולי גם מעבר למקובל פה ובאופן בו תיארתי את הדברים. ?? אולי גם ..,סוג של מעלתי באמון שאמור להיות שמור רק לחדר. ?? לא יודעת, אבל מרגישה חשופה מדיי. פגיעה יותר. ואולי גם קצת מבואסת\מאוכזבת\לבד..., מהעובדה שיש מצב שגם לטיפול אני לא מתאימה..., ?? ובהפוך על הפוך כל אלו הרי אמורים להיות מדוברים בטיפול. אז.., אכן מצב\הרגשה לא ברורה ואפילו מפחידה.

כבר החלטתי שאני עוזבת אותה ופתאום היא השתנתה. כן, היא שונה ואחרת. פתאום האנרגיות אחלה... לעזוב? לא לעזוב? לעזוב? מה לעשות? איך אפשר להסביר את זה?

איך נכנסים לקישור? אתה יכול להגיד שאני טיפשה שמבזבזת את הזמן ויורה לעצמי ולמשפחה ברגליים. שאני במקום שקשה לקום כי אני כבר שרופה. מישהו קילל אותי והתקדם על חשבוני.

לא להתקשר אליה סתם. פתאום אני רוצה לדבר איתה עכשיו.. ):

סתם. צריכה. אולי בעצם רוצה. תודה

אני לא בורחת מלדבר עם אמא .אבל בהחלט אני יעשה את זה לא אימפולסיבי. אני אדבר עם המטפלת קודם . למרות שכבר דיברנו על זה המון פעמים ותמיד שללתי . הפעם אני יחשוב מה וכמה.לא יודעת איזה תוצאות יהיה לזה . פוחדת מבאלגן אבל פשוט מוכרחה ... אודי זה צעד חשוב אבל אולי זאת תהייה טעות ???? אולי הכוחות שלי לא יספיקו ...אולי זה יגרום להרס המשפחה . אני שוב בורחת ..מעניין שדווקא בזמן ניתוק וטרוף זה הכי ברור לי וכשאני שם הכל משתנה ... אודי מנוחה נעימה ...

לא מבינה אז לא?,,לא לדבר כי הם לא יעמדו בזה אז עוד פעם אני אשמה

יוואאוון אני בשוק שכתבתי את השם שלי... איך שמת לב לזה???? אודי אתה כל כך שומר עלינו, כמו שחנה כתבה... שכל הטוב שאתה נותן יחזור אליך בחזרה בכמויות!!! אוהבת

מותר לי להגיד שאתה חמוד? אתה ממש דואג לנו. ראיתי שכתבת להילה שהורדת את השם שלה, וישר עלתה לי המחשבה איך אתה שומר עלינו ככ טוב (: שאלת מה שלומי והיה לי נעים לראות את זה, היום, אמנם הפגישה הראשונה שלנו, אחרי הפרידה.. אבל אני בסדר. אתה יודע כתבת שאתה עסוק, ופעם הייתי נעלבת מזה אני חושבת, עכשיו להפך, רק מראה לי כמה אתה אמיתי ושזה בסדר להיות עסוק וגם להיות כאן כשמתאפשר.

יש לי שאלה לגבי מבחנים שהתבקשתי לעשות להערכת תפקודי בהתמודדות עם ADHA. Cognitive testing using a comprehensive instrument such as the WAIS-IV, WJ-III Complete academic achievement testing, for example the WIATIII or Woodcock-Johnson Tests of Achievement מה זה המבחנים האלה?? איפה אפשר לעשות אותם בארץ?? או אם יש מבחנים מקבילים להם בארץ ??

איפה אפשר לעשות אותם ? זה חייב להיות דרך פסיכולוג ?

ואני לא מבינה,למה בפעם האחרונה ועם כל הכעס שהייתי בו והתסכול מכל המצב והאסמסים שכבר לא קורא, הוא לא העלה את עניין הפגישה הנוספת, ואחרי שכבר העלתי את זה שוב אני, בפגישה שלפני. לא מבינה איך כבר לקרוא את הדברים. ואחרי שגם אמרתי שהפסיק את הקריאה אבל מנגד לא נתן פתרון אחר, והוא שאל איזה פתרון??וזה עוד יותר לא מובן לי,ורק מעצבן יותר ושוב סוגר. ואולי אני זאת שבאמת לא ברורה, ולא מבינה, או לא יודעת מה...., בכלמקרה מצד אחד אני מרגישה שעוד פגישה אולי באמת תוכל למתן ולהקל קצת בעומס הרגשי, בפערים בין הפגישות, מנגד אני מאד חוששת מהתלות שרק תגדל, ומזה שרק אקשר יותר ויותר וארצה יותר ויותר. זה מין מצב שאני לא רואה איך בעצם אפשר לצאת ממנו, באופן כללי. מצד אחד הרצון שלא להרגיש תלות נואשת..., ומצד שני זה מה שקורה. אז מה עדיף כן לתגבר פגישות או אולי דווקא לא כדי לא להגביר נזקקות?? אני כבר ככ מבולבלת מהכל. וכמובן יש גם את עניין המחיר. גם ככה זו קריעה מוחלטת. ותכלס..., אני לא באמת יודעת מה רצוי ואם זה אכן הדבר הנכון שיקל ויועיל או רק יכביד יותר. ??? בשורה התחתונה קשה לי נורא עם הפורמט הזה!!! לטענתו, להיות בטיפול ..,לבקש ולרצות עזרה. למה בעצם ??? אודי יש לך אולי איזו מחשבה שתוכל לעזור לי לחשוב מה קורה לי....

"מאחר והכתיבה כאן היא במקום הדיבור שם - זה לא טוב. זה ממשיך את ההתחמקות מלגעת בדברים המהותיים בטיפול." אודי..., כנראה שלא הובנתי נכון.התכוונתי.., שכן עולים גם שם התכנים הללו,גם אם לא הכל כולל את זה שכותבת לפה.(בעבר הרחוק הזכרתי את הפורום, אבל לא נתן לזה מקום...,ולהרגשתי היה נראה לי שלא מתלהב מזה.אבל גם לא היה שיח מעבר). ככ ככ ככ קשה לי החלקיות, ולקבל אותה ככזו, ככ קשה לי הפער בין הפגישות,וממשיכה עדיין לכתוב לו אסמסים (כי הרבה פעמים רק בדיעבד עולים בי הדברים)ומתוך מחשבה שבכלזאת כן קורא(גם אם אמר שלא),ובייחוד שהכמות ירדה משמעותית!! ככ קשה לי כשדברים עולים ואז שוב נעלמים,ושוב לא עולים יותר וביוזמתו,(כמו עם מחשבה על פגישה נוספת),ולאור המצב,זה מאד מכעיס אותי ושוב סוגר אותי.ואחרי שגם אמרתי לו את הכל.אז...??? ובכלל..,כל מיני תגובות\אי תגובות שלו שמכעיסות אותי מתסכלות ומשאירות שוב רק בכעס, וכל זה גם מייצר חסימה מלהצליח בכלל להעזר. ונתקע. ןאני לא יודעת איך לצאת מכל זה. וכל זה מדובר!! אני חוששת שבאמת לא מתאימה לטיפול. לא מצליחה להעזר בכל התנאים האלו ובחד צדדיות הזו והתסכול הגדול גם על זה שהוא ממלא את כולי, לפעמיים אני פוחדת שאתחרפן מרב שזה מלווה אותי בראש כל הזמן כל רגע כל היום.וגם פוחדת שבסוף גם הוא יתאייש מכל המצב הזה, וירגיש שבאמת לא מסוגל לעזור לי כבר(גם אם כרגע לא אומר זאת),וכמו שכבר ציינתי שחוויתי מטפל שאמר זאת ואחרי שבהתחלה התנהג לגמרי הפוך וטען כמה מאמין בי,בנו ובטיפול ובסוף זרק אותי בגסות ובבושת פנים וטען שאני מטעה..,ושאין לו מה לתת לי יותר,שלא אכפת לו יותר ממני, שיש בו הנגדויות וחסימות ועוד כל מיני דברים מלבבים שהיה לו צורך להטיח בי.(ואחכ ובדיעבד גם לציין שזה לא נקרא נטישה. אלא מחשבה טיפולית מקצועית לאור המצב...). המטפל הנוכחי לא כזה,מודע גם לחשש הגדול שלי, אבל עדיין אני חוששת,לאור מה שהיה, ולאור מה שקורה עכשיו.ואולי באמת הוא עצמו גם לא יודע איך ומה ,ואני לא מרגישה בטוחה עם אחיזה ועוגן.וגם את זה אמרתי לו(באימופלסיביות כעוסה),אחכ גם התחרטתי על חלק מהדברים, והרגשתי כמובן גם אשמה שככה מגיבה. הרגשתי כאילו מרגיש נזוף. ואולי גם פגוע ואפילו כועס. אבל..., לא אמר. בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות, וביחוד שהכל ככ בללתי נסבל לי. וזה חונק אותי. הכל. ובסופו של דבר אני לגמרי לבד. אבל מטריף אותי קטעים איתו ומולו שרק שוב ושוב מכעיסים מעיקים מתסכלים ושוב סוגרים מלהמליח גם להביא שאר דברים. ואולי לא מתאימה לטיפול שכזה וכמו שציינת בעבר שיש אנשים שהכלי הזה לא מועיל להם. ???

אני לא בסדר בכלל לא בסדר מותר להגיד את זה על עצמי? זה נשמע תבוסתני? מתלונן? לא יודעת... אבל כלום לא בסדר

אודי תשמור על עצמך וסליחה .

אני אוהבת את הכנות שלך

מעלה הודעות ואתה בכלל לא פה וזה מפחיד מאוד

לא אוהבת לנקץ.. בד"כ לא מציפה.. אודי:(( אני טיפ טיפ טי טיפונת מוצפת.. בחמישי בלילה חיכיתי, ראיתי שהפסקת באמצע.. שלא סגרת... בשישי בבוקר, בדקתי, גם בצהריים וגם בהמשך.. זה כל כך לא מאפיין אותך.. לכן אני כבר מתה מדאגה.. אודי, קרה משהו ? אתה בסדר ? אני יודעת שלא ירד מבול, רעידת אדמה, פיגוע , גם לא הודיעו בחדשות על משהו באזור שלך.. אודי, זה קצת עינוי. כל שעה שחולפת שאתה לא עונה משהו זה קצת עינוי. אודי, תענה כבר ,אתה מענה. די, אין לי כבר כוח, נראה לי שאלך לישון. לא מעניין אותי יותר מהפורום הזה.

אודי :((( מצטערת על משפט אחד שכתבתי לך עכשיו בהודעה קודמת , מוחקת את המשפט שאם אתה לא בטוב אני אהרוג אותך.. אין לי מה לומר לך.

.. אני יודעת שאתה בטוב... (??) מתארת לעצמי שהכל בסדר...(??) קצת.. קצת מרגיש כאילו בלי מסגרת.. לא מיסגרת את סוף השבוע... קצת כמו ציור על קנבס שהצבע ממשיך להשפך כי אין ?? אודי, אני יודעת שאתה בסדר.. .. קצת משונה שלא אמרת כלום גם במהלך היום .. משונה... אודי ??? נכון שאתה בטוב ??? משונה.. כאילו בא לי להגיד לך שאם אתה לא בטוב ,אני אהרוג אותך אודי ???

את תגובתך :) הרגשתי גם שיש רצף , רצף של מה שאני כותבת ואתה זוכר, ומחזיק ועונה. גם הרגשתי שיש חיבור ביני לבינך ואמא צביה.. במחשבה שניה, גם ראיתי איך דפוס ההתנהגות שלי פועל "על אוטומט" ברגע שאני אולי /כנראה חווה חרדה נוראית של היעלמות/נטישה (???) תודה איש יקר ואהוב.. שלך-במבי. אגב, גם תגובתך לקטע של ה"להרוג" שכתבי, מאוד מאוד הרגיעה אותי .. אי אפשר להרוג אותך :)))) קראתי את תגובתך שוב ושוב והרגשתי שזה מרגיע אותי.. תודה :))

לא נפרדת לפני שבת לא קבלת אותנו אחרי שבת מקווה מאד שאתה בקו הבריאות מקווה מאד שרק דברים נפלאים מנעו ממך להיכנס שמור על עצמך

אני דואגת לשירה! וגם לנו כאן. הילה

הן רבות היא עושה שטויות מטורפות אי אפשר לעצור אותה רק חהתבייש ולנסות להסביר מול אנשים . רבה מעליבה נחשפת. דפוקה

רוני קבלי גם את זה בהבנה ואהבה אין ברירה אחרת זה חלק מאיתנו חלק פגוע שצריך טיפול והכלה ורוני היא זאת את ומגיע לך רק טוב ..

מה שלומך .איך את מסתדרת ...חושבת עלייך .

אני בסדר.. כרגע מרגישה שהיא רק בחופש אז עוד לא מעכלת שזה לכל הזמן..