פורום פסיכולוגיה קלינית

לאן הם ממהרים?רגע.הכל קורה מהר. ולך נשאר רק להביט לכאב בעיניים.

בבקר יוצאות לי מהראש ידיים נדחקות החוצה דרך פתח קטן

שלום. ברור לי שפיתחתי תלות מסוימת.. זוכר את הרופא שעזב לשנתיים לארה"ב? נכון בשנתיים שהייתי בטיפולו הרגשתי ביטחון מסוים שלא היה לי קודם..הסכרת שלי גם ככה רחוקה מאיזון ועם כל הטיפול התרופתי מסביב זה ניהיה קשה הרבה יותר..ופתאום מצאתי רופא שהיה מוכן תמיד להיות שם..נכון היו בנינו חילוקי דעות לפעמים [נראה לי כמו בין כל רופא וחולה בטיפול ארוך] אבל בגדול ידעתי שאני לא לבד.. כשהוא עזב שנכעתי את עצמי שזה לא נורא וגם בעזרתך התקופה ההיא חלפה.. אנחנו ממשיכים בקשר טיפולי ע"י מרפאה אינטרנטית כל פגישה עולה סכום מסוים שמשלמים מראש והפגישה מוקצעת לחצי שעה.. בפעם הקודמת נפרדנו עוד לפני שהזמן נגמר היום השיחה נקטעה .. הכל בסדר אבל אני מרגישה אבודה פתאום וברור לי שלא העזתי לפנות לשום רופא אחר כי פתחתי תלות מסוימת .. אני יכולה למצוא לזה "צידוקים" הניסיונות הקודמים שלי עם אינדקרינולוגים היו מאד לא חיובים.. אבל אני נוהגת נכון????ואולי ההיתי כן צריכה לעבור? או לנסות להסתדר לבד..למרות שבמצבי זה לא כל כך רלוונטי.. תודה על ההקשבה

מצטערת שקשה ..רק להגיד לך שהכי מבינה בעיקר בעניין השיניים .אני פשוט החלטתי ועשיתי עם המון כדורים להרגעה עם רופא שיכל להכיל את החרדות.יש עוד לעשות המון אבל איזה ברירה יש . חיבוק

אוף התערבב לי בשמות...בעניין השיניים התכוונתי למירב סליחה לשתיכן

אין לי ירדה כל כך כמו האי חשק ללכת ובכלל להתחיל לדבר על זה. אין לי סבלנות כי יש לי מלא טיפולים מורכבים. זה גם מלא כסף.

עשיתי הפסקה בטיפול... כי רציתי לאסוף את הרגשות שלי, ולמחוק אותו מבחינה רגשית. זה הצליח. תמיד אני פוחדת ממנו בטיפול, אמרתי לו את זה פעם, ואז הוא שאל אם זה בגלל שאני פוחדת לפתח תלות, אמרתי שלא, רצה לדעת מה מפחיד בו, ולא רציתי להגיד, אמרתי לו למה שאפגע בך כדי שתעיף אותי אחר כך? אני צריכה אותך. עכשיו הגעתי לטיפול, אחרי כמה שבועות של הפסקה, בקשתי ממנו להקליט, (רציתי לשמוע את הכל אחר כך באופן אובייקטיבי 'חיצוני'), הוא הסכים והקליט הכל, שמעתי את ההקלטה בבית לאט לאט, וראיתי שאני לא מדמיינת, בתחילה הוא נשמע ממש אלים, אחד שמתאים לו שהוא מכה את אשתו, אחר כך רואים שהוא 'טופס' את עצמו והטון שלו משתנה, אבל זה מפחיד, אני יודעת שהוא לא יעשה לי שום דבר רע, אבל יש בו משהו ממש מפחיד וזה מערער אותי.

האמירה שלי אין לה משמעות פרקטית אלא רק מסבירה אינטראקציה מסוימת

הפסיכולוגית שלי אף פעם לא הציעה לי כוס מים (לא דיברתי על קפה. מינימום.. מים..), לעומת זה הפסיכולוגית הקודמת היתה מציעה לי לפעמים זה הרגיש לי חמימות ואיכפתיות ... האם פסיכולוגים אחרים מציעים? אודי אתה מציע?

הכל בסדר נכון ???, אתה סתם עסוק ... אודי לא צריך להגיב על ההודעות רק שאני אדע שהכל בסדר ....

לא הלכתי היום לפגישה. אין לי כח לדבר על למה אין לי כח לדבר..

עצוב וחבל .. זה רק מחזק את השתיקה

מה זה?

זה מושג שלקוח מפסיכולוגיה אז חשבתי לשאול בפורום הנכון?

הי אודי, מאז שהתחלתי טיפול - אני מרגישה שאני יותר במצוקה אני מרגישה ריקנות יותר גדולה, עצבות, קושי כללי... אני חושבת שאני קצת בדיכאון... ובאמת שאין לי על מה להתלונן: ב"ה החיים שלי טובים, אני שמחה בחלקי ולא רוצה יותר. אני אצליח לצאת מזה? מישהו יכול לעזור לי? (ובדיוק עכשיו שאני שולחת, אני מסתכלת על שם ההודעה שכתבתי וכבר מדמיינת את תשובתך "התשובה בכותרת השאלה :-)" ..אבל הלוואי וזה היה פשוט...)

תהיות מזדחלות לאט לאט . מתחילה שוב להרגיש את החשש ממה שיהיה מהמקום שהיא לא איתי . חושבת על הצעד שאני מתחננת עם אמא ופוחדת אם זה נכון במצב הזה כרגע בלעדיה ..אודי איך יודעים מה נכון ... לא דיברתי עם אמא שלושה שבועות ואם אני לא מתקשרת היא בטח לא ...למה להתאמץ אני כל כך לא חשובה לה אני כל כך לא ניראת ..אודי אני פוחדת

בלתי נסבל אין לי אוויר לא מתפקדת

הי. כתבתי עוד בשני ולפני שהוצאת למנוחת אמצע שבוע, אבל זה לא פורסם.אז או שלא נתקבל במערכת או שהחלטת לחכות עם זה, לא יודעת..., בכלאופן ליתר בטחון מעלה שוב. אז ראשית תודה ונעים לדעת שיש לי מקום. ואתה גם צודק לגבי הפיזור.., אבל מנגד, זו לא התלבטות אחת ספציפית שכמו שאמרת, נכון שתשאר שם.., זה מכלול של דברים שהעלתי והם אלו שמעסיקים,מטרידים,מתסכלים וכו..., ואם זה צריך להיות מדובר שם..., אז מה בעצם כן מתאים להביא לפה, ושלא יופנה חזרה לשם?? סהכ הבנות מעלות כאן תהיות, שאלות, מדברות על מה שמפחיד,מטריד,מתסכל בחיים בטיפול עם המטפל וכו ...,אז מה ההבדל העקרוני בעצם ומה בכלזאת פה? וכשהכל הרי צריך להיות מדובר שם...

אודי, עד שאמצא את המפתח ואם לא? שירה

בדרך כלל לא כותבת בחופש... היום קשה לי.... ייאוש ענק השתלט עליי... אין ראות נהיה סמיך כזה... אכלתי לא מסודר ולא בריא היום.... גוש בגרון

היום מבאס ..וגם פה חופש אז......בגלל זה כתבתי ו...... בכלל תמחק הכל... אודי תמחק...צריכה מנוחה...עייפתי :( לא משנה כבר...

תמחק את מה שכתבתי? במילא כבר לא עלה..למרות שאתה לא נוהג כך. אברר בטיפול..היה פשוט נסיון לדבר עם אחותי.....מצטערת. כרגע קשה לי וההודעה באוויר..אני במילא לא מקבלת הודעות למייל רק רואה כאן...אני מרחפת כבר לא ממש זוכרת מה כתבתי.....אבל רצוי למחוק... מ.

הזנחתי את השיניים שלי ןעכשיו שיניים נושרות לי ויש לי מלא טיפולים בפה ואין לי סבלנות זמן וכסף להתמודד עם זה ואני ממש מיואשת. אני םא יכולה לחייך זה הכי נורא. וכל הזמן אמא שלי אומרת לי את רואה אמרתי לך לטפל. אני מרגישה מצוקה ובושה שאישה בגילי הזניחה את הבעיה. איך להתמודד עם זה?

אין ברירה חייבים לטפל

אם זה היה פשוט כל כך לא.הייתי מעלה את זה פה.

אני הקטנה.....האסימון שלי נופל לאט...אז יכול להיות אודי?? ש...ככה רק הקטנה? מוזר הנה חשבת שאני הגדולה כי אני משווה ואומרת שזה כלום. אבל זה לא כלום...יכול להיות כזה דבר? תענה טוב?

אין לי כזו..

אז ראשית תודה ונעים לדעת שיש לי מקום. ואתה גם צודק לגבי הפיזור.., אבל מנגד, זו לא התלבטות אחת ספציפית שנכון שתשאר שם, זה מכלול של דברים שהעלתי והם אלו שמעסיקים,מטרידים,מתסכלים וכו..., ואם זה צריך להיות מדובר שם..., אז מה בעצם כן מתאים להביא לפה, ושלא יופנה חזרה לשם?? סהכ הבנות מעלות כאן תהיות, שאלות, מדברות על מה שמפחיד,מטריד,מתסכל אותן ...,אז מה ההבדל העקרוני בעצם? הכל הרי צריך להיות מדובר בטיפול.

מרגיש לי מוזר לא ללכת אליה יותר בשני.. הפגישה השניה הייתה ברביעי ואז עברנו לחמישי, ופחות הייתי מחוברת אליה. הפגישה בשני בערב הרגישה לי יותר שלי.. ופתאום לעשות דברים אחרים זה שונה ולא מוכר.. עוד מרגישה קצת שזה חופש ותכף נחזור, אבל כנראה שלא): ואני רוצה כבר להתחיל כי אני מפחדת שלא יצליח ושלא תהיה לי מטפלת..

אודי רציתי להגיד לך הרבה דברים וכלום לא יוצא הכל כלוא כמוני עם כל הכאבים והפחד והבכי החנוק. תעזור לי להגיד? תודה שירה

באתי לנוח פה.

אפשר להגיש לך שוקו חם ...ושלווה ...

לא הבנתי ..למה התכוונת להפריד את עצמי גם אני זוכרת שיש לי צדדים כואבים חלשים פגועים זה לא משנה את הצדדים שפועלים ...איך אודי אומר הכל בשלם אצלי בגלל הפיצול והניתוק בן החלקים זה כל פעם צד אחד בצורה מאןד ברורה ולא במיזוג של כולם יחד . אבל אני באמת מאמינה בפעולה ובעשייה ..תולדה של הרבה שנים שלא זזתי ממשבצת הלא יכול והאמת פשוט חוסר יכולת להכיל את הכאב ..אחרי כל כך הרבה שנות טיפול פשוט יודעת שיכולה ...

בגלל שרצית שאודי יגיב אני כאן בחדש. מצטערת שהרגשת מותקפת זאת לא הייתה הכוונה. אני מודה לך על היד המושטת על הכוונה הטובה על הרגישות הכוונה שלי הייתה שברגע שאת מזדהה עם הכאב שלי ומנחסת אותו אלייך את סובלת כפול.להיות איתי לתת לי יד לתמוך ולזכור שמה שאני כותבת הוא שלי ורק שלי . ואולי מה שכתבתי פשוט טירגר לך פחדים רדומים. יקרה היא איתך אתם מעל חמש שנים יחד זה המון דרך תבטחי בה ..ותרפי מגיע לך לטפל במיכל בלי לחשוב עם נפגעת קשה או לא הרבה או לא ...פשוט כי מגיע לך טיפול אוהבת ומחבקת

תודה...כן לכל אחת מגיע טיפול בדרך שלה...שמחה שאת נשמעת רגועה יותר

שיחה לא ככ קצרה.. (בפגישה האחרונה שלנו שאלתי אותה שוב אם היא רוצה שאשלם לה, ענתה שלא) קצת מוזר, כי אני כן מרגישה במקום אחר, למרות שמאד מאד רוצה אותה איתי. עוזר לי לדעת שהיא עדיין נמצאת בשבילי, כן, אנחנו כבר לא בטיפול, ואני לא באמת אוכל להתקשר אליה מתי שארצה... נעים לי שהיא פה ושם משתפת אותי בדברים קטנים..שאלתי אותה אם היא בחופש ואם היא מטיילת, ענתה שהיא כן ושהיא מאוד אוהבת, אבל זו סתם דוג' קטנה. אני ממש אוהבת אותה. בעקרון אז קבענו עוד שיחה אחת, אני חושבת שברגע שאתחיל אולי יהיה לי יותר קל. והשמיכה שלי ממנה איתי במיטה, אמנם היא יותר מאתימה לחורף אז היא רק מונחת ואני לא מתכסה איתה.

מה ההבדל בין פסיכולוג קליני לשאר סוגי הפסיכולוגים? והאם פסיכולוג מכל סוג רשאי לטפל בכל בעיה? או שחובה עליו לטפל בבעיות שמתאימות לתחומו? היום משום מה אני רגועה ויש לי זמן לחשוב ולשאול שאלות :) תודה אודי.

מיסגרתי את התמונות של הילדים הוא אמר שזה נראה כמו שכול אמרתי לו שזה שכול אין לי כבר כח בא לי למות הפצע המוגלה והכאב זה כל הזמן זה לא מרפה הוא אומר לי לדבר איתם בטלפון לשמוע את הקול שלהם זה דוקר לי אני לא יכולה יותר לא יכולה

כמה כואב מחבקת ואיתך

האם את מסוגלת לגדל את הילדים?אם כן. למה הם לא חוזרים אלייך?

נמאס לי מזה שבגדתי בעצמי. הזמן לא מרחם והכל תוקף אותי. מישהו קילל את חיי.

זה שני דברים שאתה מציין כמה הם נוראיים. האם יש טיפול לזה? האם יש טיפול לזה שהחלומות שלך.נמוגו? שהחיים שלך טעות?

כן פרוש השם שלך הופ...זה הטיפול וצעדים ופעולות.מצטערת יקרה מלכאוב ולהשאר במשבצת הכואבת כלום לא משתנה...מנסיון תמיד אפשר לשנות...את יכולה תאמיני בך .

הי הופ, אפשר להתאבל על החלומות ההם, בין אם היו גרנדיוזיים, בין אם היו 'רגילים' של החיים, ולהתפשר, גם אם הפשרה משמעותית עד למאד, על חלומות צנועים בהרבה. ויתור לא פשוט. אני מקווה שמכל טעות, גם המחרידות שבהן, ניתן לקחת גם את הטוב. סוריקטה

ולצערינו לא הכל נתון בידינו. ולא אני לא חושבת דהכל חיצוניטבל יש דברים שאיבדתי את הזמן הנכון לעשות. וזו טרגדיה.

...יכול להיות שרק בת אחת נפגעת במשפחה דווקא הקטנה???? והאחות הגדולה בכמה שנים כלום? ולא יודעת מזה אפילו? "בת מועדפת" נשמע נורא!

אני הקטנה...

אודי, באמת שלא זאת הכוונה שלי. רק לשתף..לנסות לכתוב להשתתף להרגיש חלק מ.....אבל מרגישה שעשיתי טעות בזה...עם כל האהבה של אביב מרגישה התקפה. ולא להיות סמפטית ולא אמפתית לא יודעת איך.....חוץ מזה מאיפה לי, אני לא פסיכולוגית....אוףףףףףף ולא רוצה לכתוב את זה לאביב כתבתי לה מספיק!!! רוצה שאתה תגיב. הנה משהו שגם לי קרה וכתבתי את זה כי כך אני עושה כשקשה.. הלב מושך לוותר על הטיפול על החלקיות שבו אם את רק חלקית עדיף שלא תהיי בכלל אבל ברור לך ולי שלא אוותר הייתי בתחילת משהו מאוד ראשוני הרגשתי באחת הפגישות במקום אחר כאילו מרחפת אבל ממש בחדר חוויתי משהו שאין להסבירו במילים רק במעשיי, במקום ישיבתי היה שם משהו מאוד כואב ואת היית מאוד מאוד קרובה .... כאילו... והיה לי קשה לצאת אלייך בקרבה הזאת להסביר הגוף דיבר... קושי אולי..שלא הייתי מודעת אליו וזה נעצר באחת כי אח"כ באו כעסים אח"כ התבקשתי להתבגר ברגע רציתי כל כך ממך ואז יצא ההפך בקשה הפוכה הבנה הפוכה שיותר לא תעני לי המעטפת נקרעה וזהו יותר לא אשוב להיות אותה ילדה בחדר ואולי זה לטובה? עדיף ..שלא תבוא לשם לא זאת הילדה שאני שואפת לחזור אליה..בכלל לא!!! לא אוכל להסביר במילים את מה שהגוף אומר לא אוכל וללא אחיזה בבית אני מרגישה ללא בית. אז קורה לכלנו... ועכשיו פוחדת ממה שקורה שוב, אבל ללא הכעסים....רק ההחזקה הזו... כל כך שמחתי שכתבת שרובם יכולים להכיל ולשמור. זה חשוב לי. מ.

הי מיכל, שמעי, חבל שלא כתבתי לך בזמן אמת כשראיתי איך את כותבת דברים יפיפיים ובאומץ. מיכל, את היא את, ודרכך היא דרכך, וגם אם דרך הזולת שונה, בעקרון, נראה לי, שאת עדיין יכולה להיות איתנה ונחושה בה מבלי לאבד ביטחון להתקפל או להתנצל. אפשר גם שדעות תהיינה שונות, ולא להסכים. מה את אומרת? סוריקטה

אני אומרת שנכון..ממשיכה נחושה בדעתי לסיים את מה שהתחלתי ממש לא מזמן...ושתהיה לי רשת בטחון מאחרים גם כשהיא לא יכולה הלוואי שאוכל.....זה חסר לי לצערי..עדיין.

כתבת שזה ממש נורא להיות לבד, מבחינתי זה המוכר והידוע בדבר הספציפי הזה....שאיש לא יודע ולא ידע. גם בעלי לא... פה בפורם יודעים וגם היא...אולי זה כבר לא ממש לבד...צריך אומץ לפתוח דברים, אף אחד לא יודע מה יקרה בעקבות פתיחת דברים. תמיד המשפחה שלנו נראתה מאושרת כל כך, מי אני שאשבור את זה?...גם אני הייתי באשליה הזו שאנחנו ככה...כלפי חוץ כלום לא חסר, מקבלים הכל, כלם חושבים שטוב.מבפנים לא.... לי חשוב שהמשפחה תהיה מאושרת אבל באמת מאושרת....מבפנים ומאמינה שזה כך...לא יודעת אין מושלם, עובדים על זה....ברגע שהבנתי שזה לא רגיל..והמשפחה שלי לא הייתה באמת ככה מאושרת כי בפנים אני הייתי עצובה...אז הכל ככה מתפורר.......אז היום מנסה לאחות את השברים....ולא יודעת מה נכון..אם לפתוח ככה והאם בכלל מה שאני עושה כרגע איתה לא יהרוס? איך אדע? ויודעת שהיא תכיל ותהיה אין לי ספק בזה! אבל כרגע גם עובדת על לא להזדקק בין ולא לברוח לאוכל....ולא יודעת אם זה יעבוד ביחד..האם יש לי כח? מתחילה שנה בעבודה שוב.......והילדים האישיים גם....שיהיה טוב.....מקווה..ומחכה כמו בשיר של ריטה...שזה יבוא...

הי מיכל יקרה, אתייחס דווקא לסוף דברייך. נשמע לי שהתרגשות לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה גדולה. מאחלת לך המון בהצלחה, וכמו שאמרת - שיהיה טוב. שלך, סוריקטה

שבוע טוב , וואוו זאת הייתה יציאה מאיזון לא בטוחה שלא יחזור יודעת שחייבת להאכיל את הזאב הטוב כדי לא לתת לזאב הרע לצמוח . יודעת גם שהזאב הרע הוא לא כזה רע הוא חלק ממני ואני לא אדם רע. מבינה בהגיון הכל רואה מטר וחצי קדימה ..אבל המציאות שלי היא שחור לבן ללא ורוד או אפור והתנודות קשות. מאמינה בעשייה ,מאמינה בלקיחת אחריות אז.... כן יש לי צד תוקפני כועס לא נעים הוא שלי ואני לא בורחת ממנו . קשה לי איתו מאוד .. עולים בי המון רגשות מולו(מול התוקפנות שלי) , כעס ושנאה תסכול וגועל אשמה ובושה. אודי הכל מציף אותי , כל ההשלכה הזו מציפה אותי כל כך חזק לרגשות מול אבא , מול אמא מול הלבד עם עצמי , מול ההזנחה הפושעת שלה ההתעלמות ..הבקורתיות והשיפוטיות. בעיקר אודי ההתחננות הזו שלי אלייה שלא תוותר עלי העמידה אותי מול הריצוי מול המקום שלקחתי כל השנים בלשמור על המשפחה הדפוקה שלי.מול הויתור על עצמי ...שולחת אותי שוב למקום שיושב כל פעם אחרי שהוא פוגע בי על יד הדלת שלה ובוכה והיא כועסת שאני מייללת ולא מדברת ברור ... אודי אני רוצה לדבר עם אמא לפני ראש השנה רוצה לסגור את זה עוד השנה רוצה להתחיל ממקום אחר את השנה הבאה . חושבת שיש לי את הכוחות לעשות את זה גם שהיא בחופש ולא בטוחה שזה חכם .. לא יודעת אם זאת שוב בריחה מפעולה... יודעת שלא אצליח להתחבר לצד הזה שבי התקפן עד שלא אפתח את הדברים. יש לו כוחות כל זמן שאני בתפקיד חיי מאמינה שאחרי שאצא מהתפקיד הזה הקוצים שלו ירדו ואני יוכל להתקרב ולטפל בו. ואז אולי אצליח לכאוב באמת לכאוב ולהניח ...לסלוח, אולי לא לשכוח אבל להיות במקום שמקבל את הדברים .. אוהבת את השיר הזה ... https://www.youtube.com/watch?v=NV6voX3UToM תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה תן להבין מה שחסר ולמלא באהבה, תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים, לא להוריד את העיניים. אודי תודה שאתה מזכיר לי שיש לי על מי לסמוך באמת יש ... ואודי גרמת לי לחייך מאוד אפילו לצחוק עם השיר של שלום חנוך בגלגול הזה ..

הי אביב, בוקר של אור, את יודעת, חשבתי על כך שלפעמים ישנן עשיות שמתרחשות או מתרחשות דווקא הודות לחופש, לזמן פרידה מהטיפול ובכלל, ולא במקרה. אני מרגישה שאת כל-כך מחפשת להפריד עצמך מאחרים, ואולי ואולי לזה יש חלק ביכולת, או ברצון העז, לפחות, לפעול. אני זוכרת מאד שיש בך גם חלקים חלשים, ומעבר לתהילה, הטפיחה על השכם והמחמאות - היוצרות לעתים חרדות שהן - מושיטה יד תומכת, במרחק הנכון, באם תסכימי לקבל. מאחלת לכולנו להצליח להישען על החלקים החזקים, כמה שניתן. שלך, סוריקטה

היי, אני בת 22,עובדת כרגע במשרה מלאה ויש לי קשיים שאני לא יודעת לשים עליהם את האצבע. איך שאני פותחת את העיניים בבוקר, אני פשוט מצטערת שקמתי. אני שונאת את הקיום שלי. אני מגיעה ליעדים שאני מציבה לעצמי בכל תחום, נראית טוב ודי נחשבת מוצלחת, אבל יש לי חור ענק בבטן, ריקנות שמחליאה אותי והופכת כל יום לסיוט. אני עייפה כל הזמן, למרות שאני ישנה טוב. אני כל הזמן רעבה, למרות שאני אוכלת המון. אני מרגישה ששום יעד שהגעתי אליו לא מספק אותי, אני רוצה עוד ולא נהנית מאף בילוי, תמיד אני מרגישה שיש יותר טוב ממה שאני עושה. החיים שלי די עמוסים, אין לי הרבה זמן לנוח ואני מתחילה ללמוד באוקטובר. הייתי רוצה לקחת הפסקה, אבל אני לא יודעת לעצור. אפילו הרעיון של חופשה נראה לי גרוע כי בסוף החופשה אני חוזרת לאותו מקום, לא מתקדמת באף תחום. אני באמת אשמח לעצה/דעה כי אני פשוט הלכתי לאיבוד. תודה מראש.

אז מניחה שאתה צודק,ותודה . וזה הדבר כנראה הכי נכון לי וכדי להמנע מעוד בילבולים ופיזורים שמוסיפים לערעור . אבל..., במקביל, שוב עולה התחושה הקשה והכואבת, שאפילו פה, בפורום, אין לי מקום. וגם לפה אני לא מתאימה.ומפנים אותי הלאה..., כך שיוצא,שלא מתאימה לחיים האמיתיים הנורמאטיבים,(וגם..., אם אני כביכול נורמאלית.) בהם אנשים בגילי, במקום קיומי אחר כבר לגמרי. אם זה בקריירה המקצועית והתקדמות בה,המצב החברתי ,הזוגי ,המשפחתי...,וכו וכו (וגם אם לאחרים יש כמובן קשיים). והפערים ככ צובטים בי והתסכול גדול ומכעיס. כולל גם המון סימני שאלה לגבי מה בעצם השתבש אצלי, ובעיקר למה. וגם פה "בעולם של החריגות", יוצא...,שאני לא שייכת ולא מתאימה ובעצם מפנים אותי שוב, למקום\טיפול אחר. וזה כואב. גם אם זה לטובתי. ואני מתה מפחד שיגיע הרגע, ואם דברים לא יזוזו, שגם הוא יפנה אותי הלאה..., ומנגד מאד מתקשה להאמין ולסמוך . וזו תקיעות קשה מאד. בייחוד שלא יודעת עד כמה באמת הוא עדיין בטוח וגם מכיר ויודע איך ומה נכון, ומאמין, וכמו קודם...,(וכמו שהיה עם הקודם...,שעד היום מתקשה מאד להכיל את ההדיפה הזו שחוויתי).וכמובן שמתה מפחד מהלות שתלך ותגבר, כל קירבה מלחיצה ובעיקר שגם נורא נורא מתסכלת בחלקיות שלה שמתקש מאד להכיל. אז איך יוצאים מהלופ הזה.אני לא יודעת..., זה כמו לב שבור. וכל הזמן זה בראש שלי . כשגם מאד בודדה, ובסהכ די מנותקת מחיי חברה ושאר אנשים. וזה \הוא,כביכול ממלא אותי.למרות שנשארת ככ רעבה , ועם החלקיות והקשיים שמייצרים גם אילמות שמתגברת.(זה בעצם מה שנקרא, רגרסייה ממאירה...???). וגם.. לא פשוט כרגע לייצר קשרים חברתיים, וזה עוד אלמנט שמקשה ,מביך גם מאד, משבלל.אודי אשמח שתגיב על הדברים. שבת שלום ותודה .

מקווה שהסופ"ש עבר בשלום...חושבת עלייך. קשה מאוד להרגיש לבד, אבל אומר שוב, לפחות פה את ממש לא לבד!! ובנוסף אחותך יודעת! היא יודעת ורוצה לעזור לך...כך כתבת! תני לקרובים אלייך לעזור, בבקשה תני להם. את לא לבד! המטפלת לא היחידה שיודעת מה עברת ועוברת לפי מה ששתפת.... נ.ב. אצלי אף אחד לא יודע אגב,כלום...כי אין הפרעה אין דברים קשים כאלו של התעללות....ואני בסדר יחסי(ולא התעללו בי ממש).... רק היא יודעת הכל וגם לא מתאים שידעו. מקווה שהתאוששת בנתיים. ואיתך, מיכל

זה שיודעים לא אומר שיודעים איך לעזור או להיות אמפטים או להכיל זה רק אומר שיודעים . זה בסדר יש לי רשת בטחון רחבה לימים כאלה שהיא איננה זאת לא פעם ראשונה שהיא בחופש זה פעם ראשונה שנאסר עלי ליצור קשר ושיוצאת לחופש אחרי ריב כזה ... תודה יקרה ..וסליחה שהכתיבה יצאה לא ברורה למטה ...

שמחה שיש לך רשת בטחון כשהיא לא נמצאת..וזה שיודעים ברור לי שלא תמיד עוזר ..אני בכלל לא רוצה שידעו......אבל לפעמים זה נותן משהו מכלום...

תמיד אמרתי שלהיות מטפל זו עבודה קשה...מסכימה עם הילה מאוד! ומה שכתבת אודי לחנה על מטפלים שיכולים להכיל ויש טובים ויש מצויינים יש כל מיני כמו בכל מקצוע לדעתי...רובם יכולים להכיל! ואכן צריך לא לעשות משחקים...לא עושה!!!ולא מותחת שום חבל שיפקע! אין מצב..להפך הרבה פעמים היא רוצה שאני אגיד מה מפריע לי אצלה כדי שאראה שהקשר יציב גם כשרבים...היא מכילה מאוד מאוד!!!!!!!ואמיתית ואומרת לי את הדברים ישירות! וזה טוב!!!!!!!1 פעם כתבתי משהו שמתאים גם לה וגם לי על הבדידות הזו שלי/שלה בחדר....לפעמים גם מטפל בודד בתוך כל הבלאגן בגלל הסודיות וקשה לו לחוות איתנו את הבלאגן....מעריצה את אלו שיודעים גם לקחת פסק זמן, גם אצלי יש לה חופשות ופסקי זמן וזה טוב! זה כדי שיהיה כח להכיל...לפעמים הפסק זמן חייב לקרות פתאום כשקשה כמו לכלם..כל כך נכון אודי ותודה מה שכתבת שם לחנה..תודה לחנה שבקשה הבהרה בצורה אחרת..פשוט בתוך חרדה לא יודעת לפעמים לומר מה אני רוצה. משתפת אתכם: היא ידעה ימי בדידות רבים, לעיתים נשמעו צעדים קטנים של אושר. למרות היותה בין אנשים שונים, לעיתים חשבה כי תוכל לסחוב לבד...... האם את מרגישה בדידות בחדר? לטפל בלי שיתוף זה קצת מוזר... לעיתים היא שוב ילדה קטנה בחדר, לעיתים היא בודדה למרות היחד... הימים הכי קשים הם דווקא הלילות, בהם היא לא מרגישה שייכת לכלום, בהם היא מרגישה ביתר שאת את בדידותה. האם את בודדה שם, בשיחה של שניים? כן, גם היא לעיתים שם אבודה........

לאחר שעה ביחד המטפל מקבל 400 שח ואת הולכת עם תחושות הדכאון. לפחות הוא מרוויח כסף..ואת?????????????????????

"לדעתי את יכולה כבר לנכס את כולם אלייך, להכיר בזה שהם צדדים שלך. לקחת אחריות גם על החלקים התוקפניים, לא?" אודי בהגיון אני מבינה ולוקחת אחריות על כל התוצאות שקורות . באותו הרגע הדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה לקום וללכת ואז כל העוצמות עפות עלי . (אבל זאת בדיוק הנקודה שאת ההליכה הזו היא חווה כהתעללות ואני כהגנה עליה) הפעם חזרתי ואני חושבת שהיא חוותה הפעם ממה אני מנסה להגן עלייה ..עד כמה כשאני מרגישה נלחצת לפינה כשאני מרגישה מאוימת ומותקפת אני נעשית תוקפנית ומגעילה . כן אלו חלקים שלי לצערי הרב ..להבדיל מהקטנים או הנערות אלו הם דמויות גבריות בדמותו הם מפחידים אותי אודי אין לי יכולות מולם .המטרה היחידה שלהם היא שאני לא ירים את הראש לא אצמח לא התקדם ולא יגלה כלום ...אז איך אני יכולה מולם מעבר לשאלה למה שאני ארצה להתחבר לייצורים כאלה .היא לא עמדה בשעה מולם אני מישים שנה איתם או איתו ... אודי פעם כשהייתי בת 14 בערך אמרתי משהו שהיה נכון ואמת אבל הוא רצה שאשקר כי הוא סיפר סיפור למישהו ...הסטירה שעפה לי לפנים ליד כולם מעבר להשפלה האצבעות שלו היו חרוטות באדום על הלחי שלי למשך שעות שעות אודי ...זה העוצמות. אני לא מכה לא משתוללת לא פוגעת פיזית כן אני עוקצנית וצינית ותוקפנית ומגעילה, כן לבקש סליחה אחרי זה זה קצת כמו הגבר שמכה את אישתו מבינה את הכל ..לכן מעדיפה לא להיות בחברת אנשים להסתגר וללכת לברוח לפני שהם באים. אודי המעניין שהיא התנהגה בדיוק כמוני היא ברחה מולם ורצתה לוותר. ואני יודעת הצעד הראשון בידיים שלי להפסיק לקרוא להם בשמות בטח לא לרצות להרוג אותם ולקבל את זה שהם שלי ...ואולי גם לאהוב אותם (עוד שנייה אני ..) אז מהיות הם שלי והם צריכים טיפול וחייבים ללמוד להשתנות ולהתחנך ..בסוף יהיו לי חלקים חמודים ומחונכים ... וזה למה היא טלטלה ככה כדי שאני אסכים להיות שם ...כן אודי יש לי על מי לסמוך ובגדול , היא אמיצה ואני חושבת שאכפת לה ממני.

מנסה לענות לך הכי נקי שאני יכולה .מודה לך על תגובותייך אלי אוהבת מאוד . להניח בצד את הרגשות שעולים בי בעקבות כתיבתך כי הם בפרוש שלי . כולם לא רק אני כותבים כאן חד צדדי ויותר מזה ברגע אחד של כעס כותבים בצורה אחת וברגע של תסכול אחרת וברגע של מחשבה הגיונית לרוב לא כותבים כאן .כי ככה זה בפורומים . את כותבת שהתנהגת מגעיל ולא בא לך להרחיב אני כדי שתרגעו ותצאו מהחרדות ומההזדהות וההשלכות שעשיתן חשפתי את עצמי עד העצם מה שהיה נכון עבורכן לא בטוחה שעבורי . מן הסתם בתוך הסיטואציה שהייתה לא רק אני תקפתי כל ההתנהלות שלה מההתלה הייתה לא מדוייקת שכל מטפל בטראומה ובDID ישאל אותה למה היא ציפתה..וכאן האנושיות שלה . הלא לחשוב עד הסוף הלעשות דברים בעיתוי הכי לא נכון לו . לא מדוייק . הלהמשיך בתוך אותו קו למרות שביקשתי ממנה שלא בגלל הופש שלה וזה לא משנה עם זה 30 יום או 49 בגלל הפגישה שיכולה להיות באמצע גם 30 יום זה המון להשאר עם מה שהיא העלתה לבד . אני מבינה אותה אני מבינה למה ואיך היא בחרה בדרך הזאת אני מכבדת אותה ומעריכה אותה על האומץ הרב שהיה לה שוב כי היא ידעה מה יגיע היא לא יכלה לצפות למשהו אחר , בטח לא ציפתה לברבי חמודה . תיראי מה אודי כתב לי העוצמות של מה שאני מביאה הם הרסניות ועצומות . וכן מיכל אני רואה אותה תאמיני לי שעד היום בכל פעם לפני שהם הגיעו פשוט הלכתי כדי שהם לא יפגעו בה וכל הזעם והטרוף ירד עלי באוכל ובשאר דרכים . הפעם הלכתי וחזרתי בגלל החופש . חשבתי שהיא כמטפלת תבין ותראה את עוצמות הזעם ראו את הידיים שלי ווראו את הראש שלי ..תלך איתי יותר בעדינות תרפה קצת אבל היא המשיכה ומבינתי זה דחק לפינה החוויה שלי הייתה של התקפה של איום של פגיעה והגבתי משם., היא בפרוש לא ראתה אותי באותו יום היא ראתה עיקרון שמבחינתה היה חייב להאמר ...היו עוד המון כשלים שלה ושלי וזה לא העיקרון ואין כאן אשמים זאת סיטואציה שקורות בחיים לא רואים אותי עולה תחושת פגיעה אני מגיבה .היא ממש לא חשובה כאן ולא חשוב מה היא עשתה מה שחשוב זה איך לעצור את האוטומט .... זה לא רעיון להגיד לי קחי אחריות על מה ? על משהו שאני מודעת אליו בדיעבד ולא באותו הרגע ...שוב אני מרחיבה ולא רוצה להיות שם יותר. בגדול מיכל ואני אומרת לך את זה כל הזמן אל תשווי אל תזדהיי תהיי אמפטית כן אבל תזדהיי זה לא שלך זה של מי שכותב . זה גם תשובה איך אני יכולה לענות להיות שם עבורכן כשקשה לי אני אמפטית אני לא מזדהה אני תמיד זוכרת שזה לא שלי זה שלכן ושזה לא מדוייק כי כל אחד רואה את הדברים מזוית אחרת . יותר מזה סביר להניח שאחרי החופש שלה גם אני וגם היא נראה את מה שקרה בעין אחרת רחוקה יותר פחות אישית יותר מלמעלה .. מיכלי ומר למחשב שאולי קצת שדייק לך יותר את עשית השלכה על מה שכתבתי אני ואוי הרגענו אותך ..אני עשיתי השלכה על מה שאמרה / התנהגה אף אחד לא הרגיע אותי המשיכו באותו קו למרות המצב שהייתי בו ..נראה לך שיכולתי להיות במקום פחות מבוהל תוקף מפוחד ...אז כן אני לוקחת אחריות ולפעמים רק אחרי כנרגעת הסערה ואני רואה את הנזק אבל אני תמיד לוקחת אותה לא בורחת ממה ששלי. מיכלי בשבילך באהבה - https://www.youtube.com/watch?v=C_i2QjW863Y

על הזדהות היתר שלי..ועל התשובה שלי אלייך שלא תמיד במקום :(

חושבת שכן ניסו להרגיע אותך, אני לא לצערי... אבל אולי לא ראית שגולם ממש הייתה איתך, פשוט לא מרגישים כשבתוך זה... לא משנה עכשיו כבר......כלנו רואים וכותבים סובייקטיבית וסליחה על כל מה שלא כתבתי מתאים.

את בסדר באמת ותאמיני לי שראיתי את כולן ושמחתי על כל יד מושטת. בבקשה יקרה אני מצטערת שלא הובנתי לוקחת לתשומת ליבי . להפך שמחה על תשובותייך שמעוררות מחשבה ...אל תישתני אוהבת אותך כמו שאת .

אני זאת שמתביישת לבכות מול אנשים. אני אעשה הכל כדי שלא יראו. ואפילו מולה - שמשתפת אותה בהכל. תותי

כל כך מבינה . לקח לי מעל שנתיים לבכות פעם ראשונה אצלה וגם אז זה מאוד קצר . לאט לאט יורדות הדמעות לא הרבה אבל יורדות ...

אני צריכה המלצות על פסיכולוגיות(ולא פסיכולוגים) טובות בבאר שבע רצוי לא מהמגזר הדתי(אני דווקא שייכת למגזר ומעדיפה שלא יזהו אותי) זה דיי דחוף אשמח לתגובות בהקדם. תודה מראש.

אודי רק לאמר שאני מנותקת עמוק עמוק רחוק רחוק בלי מילים שבת טובה לך

אני עצבנית. כולם מעצבנים אותי הבית, העבודה הכל מעצבן. יום דפוק. מרגישה מיואשת מהחיים :(

מה לא נותן לי מנוחה.. תאורטית הכל ממשיך כרגיל עוד בדיקות עוד גילוים עוד בדיקות וכו.. ובכל זאת בימים האחרונים אני לא מוצאת לעצמי מנוחה..מנסה להעסיק את עצמי 24 שעות העיקר לא לחשוב יותר מידי.. והכי שיגע אותי שאתמול אחרי ביקור אצל הרופא קיבלתי כאילו מחמאה שאני מתמודדת עם הכל בצורה הכי מרשימה שיכולה להיות. עמד לי על קצה הלשון לשאול אותו אם אי פעם הוא שאל אותי איך אני מתמודדת ..אבל החלטתי לוותר.. חייבים להמשיך במלחמה 24 שעות 364 ימים בשנה...אני יודעת שאני ממש לא היחידה ובכל זאת זה מאד מאד מאד מעייף פזית ונפשית.. תודה על ההקשבה.. הרגשתי שכאן מותר להגיד הכל. שבת שלום

צריכה שתכתוב לי מילים....או שיר כמו שאתה יודע..אני ממש מתחברת לזה....אוףףףף

מנסה להבין, בעקבות כל מיני הודעות ואין לי ציטוטים בראש וגם לא רוצה להיכנס לדוג' אישיות.. ברור שמטפל הוא קודם כל בן אדם כמו כל אחד אחר והוא לא חסין מטעויות ובכל זאת יש כאן תיאורים שלא מתקבלים על הדעת, לא מבחינה מקצועית ולא אישית, ואני תוהה לעצמי איך זה קורה. אני יכולה לספר על המטפלת הראשונה שלי- שהכעיסה אותי מאוד שצלצל לה הטלפון וזה לא היה חד"פ בכלל..יכל לצלצל גם פעמיים שלוש בפגישה אחת. וכתבתי לה את זה לקראת הסוף והיא קצת "השתפרה". היו לה התנהגויות שלדעתי קצת חרגו מהמקובל אבל אני לא הכרתי מטפל אחר וגם לא היה לי אומץ לומר לה..לא לקחתי מאוד קשה כי זה לא היה אישי והבנתי שזה האופי שלה וזה עדיין חוצפה מבחינתי להתנהג כך. לא רוצה לשאול אותך ישירות על הנק' הזו, כי אתה תענה לי אולי שזו לא כל התמונה... אז אוותר לא יודעת מה אני בעצם רוצה לומר, אני פשוט מנסה להבין איך. על המטפלת שלי אין לי שום דבר רע להגיד.. ברור שאני יכולה למצוא על מה לכעוס או "להוכיח" אותה אבל זה לא.. אני יכולה לסמוך עליה במאה אחוז וזה מרגיע אותי. גם עכשיו כשבעצם נפרדנו, אני יודעת שאם אצטרך היא לא תעלם (פתאום אני כן חוששת..) אז בעצם איך אתה יכול לסמוך על המטפל, אם לא כל מטפל יכול/מסוגל לשמור עלייך?

אודי, תודה. תודה על האזכורים. אהבתי. שבוע טוב, סוריקטה

ורציתי לדבר איתה אבל היה מאוחר. חלמתי עליה, שאנחנו יושבות ביחד, לא יודעת איפה, כאילו כמו חברות, צחקנו גם על איזה משהו. רק משהו מוזר קצת היה, לא זוכרת אם היא לבשה או רק הראתה לי תמונה שלה, אבל היא הייתה רק עם חזייה.. אמרה שאוכל להתקשר ביום ראשון הקרוב ובזה שלאחריו וקבענו שעה. ואחכ זהו ): ובלי קשר לזה, אמרה שהיא מזכירה לי שקבענו שאם הפלאפון שלה לא מצלצל אז שאני יכולה להשאיר הודעה שחיפשתי אותה.. אז אני מבינה מזה שהיא יודעת שאתקשר אליה ושמניחה שזה יקרה, מעבר לפעמיים שסיכמנו.. אני באמת צריכה לדבר איתה על זה...להבין למה היא התכוונה. מצד אחד מוזר להתקשר ולדבר איתה, מצד שני קבענו את זה מראש ואני ידועת שזה בסדר ואני גם רוצה את זה.. אני מחזיקה את עצמי לא להתקשר אליה עד יום ראשון, אם אתקשר היא לא תכעס או לא תבין מה אני רוצה, אבל אני רוצה להראות לה ולי שאני יכולה להתגבר.

אני קוראת אותך ונחנקת. זה כל כך לא הוגן כלפיך, ההרגשה הזו . אני יודעת שהדברים יסתדרו בינכם. את תגרמי לזה להסתדר מאמינה בך מאד. חיבוק ממני .

גולם אהובה לפחות בשבילי הוצאת מחוש הייתי שמחה כל כך אם היית עושה זאת עבורך ..כל כך מגיע לך לקחת מקום לכתוב לתת לעצמך להיות. גולם אני מאמינה שתמיד אבל תמיד דברים מסתדרים אנחנו רק לא יודעים איך בסופו של דבר הכל הכל לטובה