פורום פסיכולוגיה קלינית

לפי החישובים שלי ,אמא צביה אמורה לנחות בארץ היום. לא ? אם מחר בצהריים אמורה להתקיים פגישה היא בטח מגיעה היום ?? ואיזה אובך.. ואם הטייס לא יצליח לראות, להנחית טוב ??? האמת היא שזה לא כ"כ משנה לי.. לא מרגיש לי אליה כלום. היא הרי הזמינה אותי לכתוב חופשי ולשלוח לה מיילים כאות נפשי, אך הוסיפה ואמרה שתקרא אותם רק כשתגיע לארץ , שלחתי לה מייל בודד אחד ברביעי שעבר, ללא ברכת שלום ואף לא כתבתי את שמה/שמי. העליתי על הכתב (למייל שלה ) חלום שחלמתי בלילה שבין שלישי לרביעי (בזמן שסביר להניח היתה בטיס לחו"ל (היתה בדרך לנטישה) כתבתי לקונית ,ללא הבעת רגשות . כמו מרשם לתרופות. מתחשק לי לשלוח לה עכשיו מייל ובו ביטול הפגישה מחר היות ויצאתי לחופשה... לא אעשה את זה . לא אתן לה את התענוג של דיאלוג איתי של כן אבוא, לא אבוא .. אגיע מחר בזמן. אצלצל בפעמון ואהיה אליה אדיבה.. מכירה אותה. היא תתפתל ותתפוצץ בפנים. מגיע לה !!!!! לא אתן לה יותר את ליבי לעולם !!!!!! אתנהג אליה בנימוס ואדיבות עד שייצא ממנה עשן לבן...

הי במבי, אני חושבת שאולי את משליכה על אמא צביה סריזם? אמא צביה שמקדישה לך המון המוני המונים. אולי את מזדהה כל כך עם איזו דמות סדיסטית בחייך? ועוד משהו - מעניין - חשבתי על היום הזה, בו המטפל, או האנליטיקאי שב מחופשה. יש לו מספר מטופלים וחלקם, אני מניחה, מגיב בעוצמות ובכעס. חשבתי על כך שביום כזה מטפל צריך להגיע עם שכפ"ץ פנימי, או איזה מעיל גשם מיוחד - לעמוד בשטיפות. :-) ואת יודעת, אני מאמינה שיהיה טוב. תקווה עבורך - סוריקטה

הי אודי, שלחתי אמש הודעה קשה ואולי חושפנית מדי ואף לא ראויה. תוכל בבקשה לא להעלות? תודה שירה

אודי מנסה להבין בתשובה שלך להודעה טריגר מלפני החופש לנערה /לי ואני משתמשת בפיצול בכתיבה כרגע לא ממקום מפוצל כי אם להבין ..לקושי הגדול לכאב לרצון הגדול שלה /שלי להגיד את בכאב. ענית תשובה שבשיקוף הכי כנה במידה ולא הייתי נאספת היה מפיל אותי . באינטרקציה יותר קרובה היה גורם לתסכול לכעס להרגשה שלא רואים אותי או יותר גרוע מתעלמים מהכאב והקושי שלי .. אודי זה ממש מפתח לצד הזה התוקפני . אתה מוכן לשקף לי מה בכתיבה שם גרם לך להיות יותר אסוף פחות רך ואמפטי . אני מבינה שיש משהו באיך ומה שהיא מביאה . בצורה של בקשת העזרה . אודי כרגע עדין במקום של לבקש עזרה מהמקום הזה הכואב קשה לי להביא את זה מאני ..זה גם לא מרגיש שלי . אוף זה מורכב כל כך. אין ספק שזה יגיע לטיפול כל מה שכתבתי כאן בחודש האחרון ...אבל זה באמת חשוב לי להבין כי אם לשנות אז לדעתי זה המפתח . באיך שאני מביאה ובגלל הניתוק לא מצליחה לראות את זה .אני רואה נערה מאוד במצוקה שטובעת ומתחננת לעזרה וגורמת בעצם ההפך ...רוצה מאוד לנסות לעזור לעצמי ללמוד להביא את החלק הזה על כל מה שהוא מביא ..תודה ויום נפלא

תודה ..ומקשה קצת יותר באמת ממקום טוב ..האם המצוקה לא הייתה ברורה . האם הניתוק פשוט משאיר דרוך יותר מקצועי יותר משהו מרוחק אולי כדי להבין את הלא מובן ? ותודה אודי זה ממש עוזר לי

בגלל מועקות ומראה חיצוני ואכזבות.אין מי שיתמוך והבית הוא כמו כלא

עכשיו כבר מאוחר

לפעמים בא לי לצעוק אני בגהנום תראו אותי. לא רואים עלייך את נראית כל כך שלווה. אז הנה משהו שאני הכי טובה בו להסתיר. לא רוצה יותר להסתיר. כשחברה רחוקה כותבת שהיא מתגעגעת כי לא התראינו כבר שנה וחצי ומאחלת לי שנה טובה אני רוצה להגיד לה אני עוברת גהנום בנפש ובגוף. אני רוצה לענות לה כשתשאל מה ואיך שתדמיין שכל הזמן צועקים ומדברים לה בראש, נוגעים לה בגוף נכנסים לה לגוף מחטטים ומכאיבים כל כך. אני רוצה להגיד לה תדמייני שחונקים אותך ואין לך אוויר או מטביעים אותך עד שאת בולעת מים ולא בטוחה בכלל שתצליחי להשתחרר. תדמייני שקורעים אותך, שורפים אותך, חותכים אותך, בועטים בך, סוטרים לך, מכים אותך. תדמייני רק לרגע שלוקחים לך את החופש לזוז או לנשום או לוקחים לך את הבעלות על הדבר הכי בסיסי שלך, הגוף שלך, הקיום שלך, העולם שלך, את! תדמייני שרומסים את החלומות שלך, לועגים לפחדים שלך ואפילו להצלחות שלך. תדמייני שיש יצור שעבר את כל אלה... והיא תאמר שלא יכול להיות ואם יש יצור כזה אולי עדיף לו למות. אודי, נגמר לי כל הכח

וכבר לא מרגיש לי כלום... כאילו אמא צביה הפכה להיות מישהי זרה שפוגשים ברחוב ולא מרגישים אליה כלום.. לא מרגיש לי כעס, גם לא געגועים.. זה מרגיש כמו שאפגוש את הקופאית בסופר... אודי וסוריקטה, כפי שזה מרגיש לי כרגע, לא תהיה לי בעיה גם לצלצל רגיל בפעמון.. אבל , זוכרת את מה שאמרתם לגבי ההקשות על הדלת ואם פתאום יקרה משהו ויצוצו רגשות כלשהם בעוצמה כזו או אחרת, אקיש על הדלת ואנסה לבטא רגשות אלו בלי להרוס אותה/אותי/את המרחב ביננו.. אגב סוריקה.. מעניין מה שכתבת לגבי התכנית שלי לא להקיש על הדלת שייתכן שבמימוש התכנית הזו יש גם ניסיון השפלה של אמא צביה.. זה מדהים !! הסיבה המרכזית לכך שאני מתקשה להקיש על דלת הכניסה שלה לאחר חופשות זה בגלל תחושה חריפה של השפלה שאני מרגישה בגלל הצורך הנואש שלי בה.. מרגיש כל כך משפיל.. שכאילו אני לא יכולה להסתדר בלעדיה.. ולמה מתכוון המשורר באמרו "...שאיני נחוצה..שדרכי אינה מתאימה " מהי דרכך ? למה (בשווא ובפתח ) ולמי אינה מתאימה ? יש פה דרך מסוימת שמתאימה בפורום ? אם כן.. לי הדרך המסוימת הזו מוסתרת.. לדעתי , כל אחת ודרכה שלה, והקצב, והסגנון, והעוצמה,והמיוחד והייחודי של כל אחת מכאן מכתיב דרך מאוד אישית.. ואולי זה גם מה שכל כך יפה פה.. ואביב, תודה לך על המילים ..וכן.. החופשות שלהם והדפוסים שלנו.. ואולי גם הדפוסים שלהם.. ותודה לכם אודי, אביב וסוריקטה אהובים על היותכם .. במבי.

הי במבי, נראה לי שאולי הזדהיתי עם המקום של אמא צביה – עם איך שהיית רוצה שהיא תרגיש ומשם, כנראה, הגיעו, בין השאר, מילותיי לגבי דרכי בפורום. את יודעת, גם את דמות משמעותית בלבי. ההרגשה שככה – כתבתי לי מילים חמות :-). שלך, סוריקטה

מחקתי אותו מכל הקלטות, מכל המיילים ששלח, מכל המיילים שאני שלחתי, צריכה לראות אפשר למחוק מאיש קשר. עם בעלי הגעתי למסקנה שרק רע יהיה לי מהטיפול אתו, אם הוא יודע שזו ממש האבן שמחזיקה את פי התהום כך לנטוש, יודע שזה יביא צונאימי, רגישה יותר מאשר אדם אחר בכך, ואם הרגישות הזו לא קיימת, זה יביא אותי לסוף, האדישות הזו בעצמה יכולה להרוס אותי לגמרי, מחקתי הכל

מנסה לעשות דיליט לגמרי, ועדיין לא הולך מקווה שילך לי אני יודעת שהקשר אתו יביא לי רק רע ככל שאקדים לברוח יהיה לי טוב יותר למען הבהר, אדם שיקר לי היה בהתקף והיה צריך פסיכיאטר דחוף, המטפל המליץ לי על חבר שלו, כאשר התקשרתי לחבר הוא נתן לי תור רחוק, אז בקשתי ממנו שידבר עם חברו להקדים את התור, זהו. הייתי בלחץ אטומי מהבחור שהיה צריך רופא, וחכיתי לשמוע אם דיבר אתו או לא, זה הכל, הוא ידע שאני בלחץ ודואגת לאותו אדם, והוא ידע שאני גם לא הכי כשירה בימים האחרונים ועם כל זה לא טרח לענות לי על המיילים שבקשתי שיפנה לחבר שלו. למרות שאחר כך אמר לי שאכן דבר אתו, ועם כל זה לא טרח לשלוח לי אפילו מילה במייל שהוא מטפל בזה. אטימות, רשעות, יהירות, לא רוצה אותו רוצה להוציא אותו חזק חזק מהחיים שלי, מקווה שאצליח טוב שהוא לא כאן עכשיו

אודי, אחרי שנה הוא הצליח להבין שלענות לי זה הגבול. בגלל הבדידות אני כותבת אליו, כפי שסוכם מראש, כמה שאני צריכה וכמובן משתדלת שלא לכתוב יותר מפעם ביום ולא הודעות ארוכות. הוא לא הבטיח לענות כל יום ואז הבנתי איך הציפייה לתגובה פורצת גבולות ומכניסה לאובססיה וכמה הגבול חזק כשהוא עונה, כשכל המילים שלי נתחמות ונאספות בתגובה שלו. לא בטוחה שהצלחתי להסביר. שירה

אוף השחור ולבן והבלבול והכאוס בנהם ...

אני חייבת לעזוב אותו. מצד אחד פוחדת ממנו, יש בו משהו אלים. מצד שני צריכה אותו, הוא בהחלט מצליח לעזור לי, אבל ההזדקקות הזו, במי שאני לא יכולה להסתמך עליו, יוצרת יותר מדי טלטלות, ואני בכלל לא מבקשת ממנו יותר מדי, מגיעה לביקור משלמת והולכת, לא דורשת שום דבר מעבר. ואם יצא לי לדבר אתו בטלפון בקביעה מראש, שלמתי עבור ססשן שלם גם אם זה היה כמה רגעים בלבד, מעולם לא ניצלתי אותו, ואם ססשן התארך מעט מעבר, תמיד מציעה לשלם מעבר לתעריף הרגיל, לכן היחס הזה עכשיו, כאשר אני משדרת לו מצוקה ומבקשת שיתקשר, (לזכותו ייאמר שאולי לא הבין את המצוקה הגדולה, כי קודם לכן שלחתי מייל בקשר לעניין ופירטתי, ואחר כך בקשתי שייתקשר דחוף, ואולי הוא לא הבין את המצוקה), אבל הוא מטפל, הוא פסיכולוג, הוא אמור להבין, לא??? שלחתי לו עכשיו מייל שנפגעתי, השארתי לו גם הודעה בטלפון, נראה אם יגיב על זה לפני שנוסע, כנראה שלא, פשוט ינפנף אותי, זה לא עושה לי טוב הדבר הזה, זה הזוי, זה לא בריא, אני מרגישה בפלונטר, שכל מה שאחליט יהיה לא טוב. אשאר אותו, לא טוב, רק ישפיל אותי בפנים, ויגרום לי לחרדות. אעזוב אותו לא טוב, כי אני זקוקה לו והוא כן מצליח לעזור לי. זה מצב של LOSE LOSE מה שאני אעשה לא יהיה טוב, וזה לבד מכניס אותי למצוקה. לקחתי כל כך הרבה כדורים עכשיו, כדי להירדם ולברוח מזה. לא די במצוקה עצמה שהיא אמתית וקיימת ובשבילה הייתי זקוקה לו, אזי היחס המשפיל הזה, עוד הוסיף לי קצפת על הכל, קשה לי להכיל את זה, השכל הישר אומר לי לברוח, לעזוב אותו, לא לדעת ממנו יותר, אך זה מכניס אותי לחרדה, רק המחשבה, כי בכל אופן הוא מצליח לעזור לי מדי פעם כשאני במצב לא טוב, אז מה שאעשה לא יהיה טוב. אודי, אתה תכתוב בטח שתי מילים, וזהו. אני זקוקה ליותר מזה.

לא חושבת שאפשר לטפל אצל מי שמפגין כזו אדישות ואטימות. נסע לחודש, מקווה שעד אז כבר אוכל להבשיל שאני לא חוזרת אליו.

סליחה על ההצפה, אבל אני מוצפת, התקשרתי אליו והשארתי לו הודעה במשיבון עד כמה שנפגעתי עד עמקי נשמתי בי. עד תשע בלילה, לא יכולה היה לשלוח מייל קצרצר או שיחה, ואני פניתי אליו במייל אתמול באחת עשרה בלילה, הבהרת לו שאני צריכה לדבר אתו דחוף, שיפנה דקה עבורי, זה כל כך פוגע, מעבר לנזקקות עצמה שהיא דחופה, אבל ההתייחסות כך היא פוגעת ברמות על! איך שבא לי לעזוב אותו וזהו, לא יהיה לו איכפת, יש לו מספיק, הוא לא צריך אותי, ואני צריכה אותו, ולא אעשה זאת, ולכן זה עוד יותר מבזה, שהוא יכול ככה לדרוך, ואני אמשיך לומר שזה ממטרים משמים מבורכים, וואו! כמה פוגע!!!

חבל

הרצון שלו להשפיל? יש בו אלימות וזה מתאים. פשוט לתת לי להתבשל כמעט 24 שעות, ולא לכתוב אפילו שתי מילים הייתי קוראת לזו סדיסטיות, שלא לדבר על חוסר רגישות, על חוסר נימוס מינימלי, על יהירות, על הרצון להראות שהוא יכול לייבש ולא חייב כלום. רוצה למחוק אותו מכל חיי עובדת על זה

בעלי הגיע וראה את מצבי, אמר בטח הוא לא ראה את המייל, בואי נתקשר. התקשרנו מהנייד של בעלי, והשארנו הודעה שיחזור. כנראה לא זיהה את קולי אם כי אמרתי את שמי. וראה זה פלא לנייד של בעלי הוא חזר מייד! שאלתי אותו למה לא חזרת אלי אחרי המייל, אמרתי לך שזה דחוף. נתן תרוץ עלוב!! כמה זה פוגע. כן, לבסוף יעשה את מה שאני בקשתי וזה כל כך דחוף, שגובל ממש בפיקוח נפש, אבל העובדה שלא טרח אפילו להשיב מייל קצר, 'קראתי, אנסה לטפל', כלום! ואמר שקרא ואפילו ניסה לפעול, אבל היה משהו שלא מצא חן בעיניו, וכנראה החליט 'להעניש', הנזקקות הזו, הנטישה זה פשוט מעבר לכוחותי!!! לחץ הדם עלה לי, לקחתי את זה קשה. זה נורא ואיום שיש נזקקות ותלות, ואז האחר אוחז בידיים שלו אותך כאילו והיית פלסטלינה

קרא את המייל להשיב בשתי מילים 'מנסה לטפל' זהו! ואמנם טוען שניסה, אבל השאיר אותי ככה ללא שום תגובה, כאשר ידע שהעניין הוא במצוקה קשה עבורי. מראה על האופי של הבן אדם. יש לו ידע אבל הוא לא בן אדם. ממש מקווה שתוך החוד שהזה אצליח להיפטר מכל צורך אליו, או אמצא מישהו אחר, פגע בי בצורה יותר מדי עמוקה

זה כל מה שנישאר בי הפרחים שאת נטעת בי קמלו בינתיים דרכים בהם אני הלכתי עכשיו חוזר על עיקבותי אחרי שלא מצאתי את שחיפשתי לכל אחד יש זכות לחלום סירות נייר במים תראי בניתי לנו בית כשהוא נולד אני נתתי את מה שלא היה לי

הייתי בהשתלמות. היתה הצגה על פגיעןת . לא היה אפשר לצאת משם. הרגשתי כלואה. עכשיו אני צריכה לברוח ולהיעלם.

וואו! הוא הביא לי עכשיו התקף חרדה ממש!! פתאום היה איזה עניין בעל חשיבות עליונה, משהו דחוף מאד מאד, שלחתי לו מייל, כתבתי לו העניין, בקשתי שייתקשר, מאתמול בערב לא טרח להגיב. אולי לא קרא את המייל לא יודעת. אבל אני בסרטים, עלה משהו שהוא בדחיפות עליונה בריאותית. יודעת שהוא נוסע, אבל דקת שיחה היה צריך להקדיש. מרגישה מושפלת, נטושה וכאובה, ובעיקר מודאגת מהעניין שלשמו הייתי צריכה אותו. שוב... הרעד הנוראי בידיים, הסחרחורות...

מרגישה שזו התנהגות אכזרית, כך לשחק לי ברגשות כאשר לא היה מדובר בכל מאמץ מצידו הרי קרא את המייל יכול היה להשיב בשתי מילים - מטפל בעניין -\זהו לא נדרש יותר מזה הוא העדיף לא לכתוב כלום יידע עד כמה אני רגישה עד כמה קשה לי לאסוף את עצמי ידע עד כמה העניין זה ממוטט אותי, ובחר לנהוג בחוסר רגישות, אני רואה את ה כהתנהגות מפלצתית אני אשמה מי מכריח אותי להשאר בקשר אדם נורמטיבי קם ועוזב וזה מה שאני מנסה לעשות לעזוב למחוק אותו לחלוטין לא להתפתות לחזור אליו בעוד חודש כשהוא חוזר פשוט למחוק אותו הוא היה אמור לשלוח לי מייל כשחזור במייל שהוא שלח 'להתנצל', רק כותב שמצטער שנפגעתי ולא נותן כל הסבר להנהגות הנבזית שלו כתב גם את התאריך שיחזור, כנראה יסתפק בזה, כנראה לא יודיע לי כאשר יחזור, ואני בטוחה שהוא ישמח כאשר אני אתאייד, וזה הדבר הנכון לעשות, ומקווה ומייחלת שאעשה זאת ואעמוד בזה, בינתיים ימים קשים מאד עוברים על כוחותינו

רציתי לכתוב לך להתעלם מההודעה הקודמת אבל זה שוב יהיה להגיד לך להתעלם מצדדים שלי ... אני הרבה יותר טוב עכשיו . פחות מפוצלת ..סליחה אודי שאני כל כך דיסוציאטיבית בזמן האחרון. מנוחה נעימה אודי ובאמת סליחה ...

https://www.youtube.com/watch?v=J4A8al4MSvU נערה ועוד אחת ..האחת הולכת לבית ספר כאילו שם והשנייה בורחת בקצה התהום צועקת תוקפת קוראת צועקת תיראו אותי ...נערה במצוקה נערה על קצה הרצף... גיל 12-13-14-15-16-17 - צבא מתחננת לעזרה בלי מילים בלי קול מתחננת שמישהו יראה אותה ... סיפור חייה גם היום אף אחד לא רואה אותה פוחדים ממנה ממה שהיא מביאה איתה המון זעם המון כאב המון כוחות מחזיקה את כל מי שזקוק לה בפנים דואגת לוקחת על עצמה את כל הכאב את כל הצרות..ימים שלמים שמתחננת לפני הבורא שיעצור הכל וייתן לי לרדת ואני המשכתי ל"חיות" לשרוד השארתי אותי לבד והלכתי בגוב האריות מה הפלא שלמדתי לשרוט כמו אריה ... אני מוצפת כל כך ...הזכרונות האלה לא ירפו לעולם ... הנטישה שלה טילטלה כל כך ...הפעם הזו אנחנו כל כך לא מוכנים כל כך לא מוגנים ...זה לא הוגן בטחתי בה

אודי, אני בטיפול פעמיים בשבוע. הולכת גם פעם בחודש לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה ועדיין לא מצליחה להפסיק את הבולמוסים וההקאות. אני מאוד חלשה וזה מקשה עלי לתפקד. הטיפול "מציף" אצלי רגשות וזיכרונות, ובמקום שתהיה הטבה במצבי יש החמרה. מאפשרים לי בטיפול להתקשר בכל פעם שיש לי דחף לזלול - להקיא אבל אני מפחדת לפתחת תלות במטפל. מה עושים? אני מתייאשת. דנית

אז נפגשנו בגלל התקפי החרדה... הוא נוסע לחודש, ולא, זה לא מפריע לי.... מיוזמתי עשיתי חופשה ארוכה יותר. אבל לא חדש הרבה בקשר להתקפי החרדה היה מעניין לשמוע על ההבדלים בן סטרס לחרדה, ומתי התקפי החרדה הופכים להיות קליניים. חשבתי שיצליח לתת לי יותר כלים, אבל לא יכול היה. התבדר על הציניות שלי בדברים. אז עכשיו אשתדל להתמודד, לבד. ולא... לא אחזור על השטות של לנסות ולהסביר למה אני לא מסבירה... שיקראו לי פולניה או כל שם אחר, מה זה משנה, אני לא צריכה להגיע למקומות שמפילים אותי, ואני צריכה לקחת אחריות על עצמי שלא להגיע לשם... לא לדרוך, לא להתקרב, להסתכל רק קדימה, כמו שמטפסים גבוה, אסור להסתכל למטה, מקבלים סחרחורת ויכולים ליפול, כך גם בחיים, להסתכל רק קדימה, אסור להסתכל אחורה.

:-(

?? למה ? על מה ?

אודי אחרי יומיים של אאוט בגלל מנת יתר. סך הכל רציתי שקט ואז משהו השתבש ולא היו לי כוחות להתנגד כשהיא אמרה לי לקחת עוד. עכשיו אני סמרטוט אומלל, אפילו ריחמתי על עצמי. שירה

אודי הי, אתה יודע ? עוד 98 שעות בערך נפגש.. אני מניחה שכשיום חמישי יתקרב, יקרה מה שקרה בפעמים הקודמות. עוצמת ההתרגשות והכעס לא יאפשרו לי להגיע אליה רגיל. מצד אחד לא אצליח שלא להגיע אליה בגלל עוצמת הגעגועים וה ??? מצד שני לא אצליח לדפוק על הדלת ובטח ובטח שלא לצלצל בפעמון בגלל עוצמת הכעס. מה שסביר שאעשה זה מה שקרה בפעמים הקודמות. אעמוד ליד הדלת ואחכה.. ואחכה.. עד שהיא תיזכר ותפתח את דלת הכניסה לבד. ללא איתות ממני. אתה יודע אודי ? חשבתי על האנשים פה בפורום והרגשות שמתלווים אצלי ואני חושבת שזה הזוי.. ממש ממש הזוי.. הרי הקשרים פה וירטואליים, אבל הרגשות, כל כך כל כך אמיתיים. אותנטיים שזה משאיר אותך ממש מופתע.. ורוצה לפרט קצת.. אליך, אתה כבר יודע. אני מרגישה שאני גם סומכת עליך ממש ממש, וגם אוהבת אותך ממש ממש. לפני שנים, כשאמא צביה נסעה ,היא דאגה. רצתה לדאוג לי ל"ביבי סיטר " היום לפני שהיא נוסעת היא אומרת לי ויש את אודי.. מה שנכון !!!! (דיר באלק אם תטוש .. אפילו לא רוצה לחשוב על זה ) גם בטוח לי איתך במובן המאוד מיוחד עבורי. בגדול, קשה לי מאוד לסמוך על גברים.. מפחדת, מתכווצת.. בחיים לא הייתי הולכת לטיפול אצל מטפל גבר (??). ואתה משהו אחר... (בסדר, יודעת שזה בשלט רחוק :)) ) אתה אודי מאפשר לי חוויה אחרת. חוויה מתמשכת מיטיבה , סתירה אמיתית לחוויות פוגעניות שמתקשרות אצלי לגברים. גם עם הבנות פה.. ועם ולכל אחת הקשר והרגשות שונים ובעקבות כך גם הדפוסים שלי פועלים.. למשל את חנה אני אוהבת באופן מסויים מרגיש לי קצת רצון כמו לגונן עליה, ועכשיו כשהיא לא כותבת הרבה זמן אני שואלת את עצמי אם ואיך היא מסתדרת עם המטפלת החדשה ?? רוצה כזה לתת לה יד תומכת.. ומימה.. ראית כמה זמן היא לא כתבה פה ?? לא מעיזה לכתוב לה.. קצת מפחדת ממנה.. דואגת לה.. מקווה מאוד שהיא בקו הבריאות ולא עשתה משהו.. דואגת ונאחזת במילים שאמרה לנו, שכאן זה סוג של פורקן עבורה שמשתמשת כשלא טוב לה וכשטוב לה היא לא כותבת.. מקווה מאוד שמימה לא כותבת מהסיבה הזו... וסוריקטה... אליה אודי הלב שלי מרגיש משהו מיוחד.. אני ממש ממש אוהבת אותה אבל גם מפחדת.. בפעמים הקודמות כשהיא היתה פעילה פה , איפשרתי ללב שלי ממש ממש להפתח אליה. ונפגעתי כשהיא נעלמה כך, מהרגע להרגע ללא הודעה מוקדמת. כאילו לא היתה.. באמת נפגעתי מזה. גם הרגשתי שאני מתבלבלת, לא מבינה. לכן, עכשיו כשסוריקטה פתאום הפציעה פה שוב, בחרתי לשמור ממנה מרחק. לא רציתי שיכאב לי. לא רציתי להפגע. אני קוראת את מילותיה המקסימות ושמה לעצמי שכפץ . לא רוצה להפגע שוב.. וזהו לעכשיו.. אודי, וגם כולכם אשמח לשמוע משוב/משהו... שלך-במבי.

כתבת אותי מה את קוראת אותי ...בדיוק חשבתי מה איתך ואז קפצה ההודעה שלך.. אוףף במבי החופשות שלהם וכן הדפוסים שלנו ...והכי מצטרפת אלייך בבקשה לאודי אל תעלם פתאום ....

הוי במבי במבי, נגע בי שהזכרת אותי. הרגשתי שאיכשהו את שומרת מרחק. פחדתי לגעת, פחדתי שתזעמי – ואיני חסינה כל-כך לזה. ראשית אומר, שאני מתחילה את הימים בשעה ארבע-חמש לפנות בוקר ולעתים די מזומנות חוזרת הביתה, למחשב, רק בשעות כאלה, כמו עכשיו. כך רוב השנה, כך כל הקיץ המתיש הזה. אני כן יכולה לראות את רוב ההודעות במכשיר הטלפון הסלולרי במשך היום ולחשוב עליהן, אבל רושמת תגובות רק דרך המחשב, כשאני חוזרת, באם נותר בי כוח והבסטה עוד פתוחה. וגם – מעניין- לאחרונה הרגשתי שכבר איני נחוצה כאן. שדרכי אינה מתאימה. ואגב, אני ממשיכה לדבוק בה, בדרך, על אף השוני או הייחוד שלה. היא אני והיא שלי. וכמובן, אני מקווה, שיש גם הקשבה וגמישות. את יודעת, אני מתגעגעת לימי האנליזה. היא הייתה קשה כל-כך וזימנה תכנים פנימיים אגרסיביים, בין השאר, ותגובות עוצמתיות, בהתחלה ביטוי במעשים, אחר כך פחות מעשים ויותר דיבור על כוונות, ובסופו של דבר גם חל שינוי בזה. אעפי"כ ולמרות הכל אומר עליה כי היא המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי אי פעם בחיים. לגבי הפנטזיה לעמוד מאחורי הדלת ולהמתין עד שירום הודה תעשה טובה ותזכור – גם זה משהו שאני מכירה. נדמה לי שפעם כתבתי לך שייתכן שבמימוש התכנית הזו יש גם איזה ניסיון השפלה של אמא צביה. היא, בעלת אותו התפקיד רם המעלה. עצתי – בחיית במבי, נסי לא לממש. נסי לאזור כוח. ה-מ-ו-ן תעצומות נדרשות לכך, המון, ותקישי בדלת. תוכלי לספר על רגשותייך. תוכלי בעצם להרגיש, ואני מאמינה שפעולה כזו עשויה להביא עימה רווחה. תגלי גם עוד חוזקה שלך. אולי. שלך לבינתיים (ולא הלכתי מכאן), סוריקטה

אודי סליחה על האורך ועל האובססיה בכתיבה ...יותר מהבין עם תבחר לדלג . פשוט חייבת לתת להם מקום אולי בניסיון נואש אחרון להאחז ..אני כבר מאבדת זמן ומקום ומרגישה שזה ממש על הקצה לפני שמוותרת אז באמת סליחה. מנסה לתת לכעס לצאת כרגע לכעס עלייה לתת לו קול ..לתת לחלקים האלה שלי ביטוי מבלי לעצור אותם אולי זה ירגיע קצת את הרעש הזה ...כותבת וכל כך פוחדת מהכעס הזה פוחדת לתת לו הביטוי פוחדת לקבל סטירה או .. אבל חייבת כי הוא מושך אותי למטה ...אז כן אני כועסת עלייה שנתנה לי לסמוך עלייה כל כך לבטוח בה . לבטוח בה שהיא יודעת לשמור על עצמה סומכת עלייה שאני יכולה להביא את עצמי והכל בסדר ובסוף לקבל את הסטירה .סומכת עלייה כל כך שגם מתחת לגליוטינה אני מוכנה סומכת שהיא לא תיתן לסכין ליפול עלי. כועסת עלייה מאוד שזה היה בידיים שלה לעצור את כדור השלג והיא רק בעטה בו עוד ועוד . הרגשתי אצלה בפגישה כמו גוק שרוצים להפטר ממנו וכל כך סולדים ממנו שמכים בו והוא בורח מצד לצד ואז מכל מכה הפכתי ליותר ויותר מפלצת. כועסת שהיא לא רואה אותי לא רואה את הכאב והתסכול מתעלמת מזה שעדין אני לא במקום שלם שמקבל את הפגיעה והיא רצה קדימה . מתעלמת מזה שיש שם עוד זכרונות שמוכרחים לצאת ורק בגלל המריבות האלה הם פוחדים ולא יוצאים כבר יותר משנה . כועסת עלייה כל כך שהיא ידעה מה חופש שלה גורם לי לאיזה טלטלות והיא בחרה גם להגיד על החופש ובאותה נשימה להתעמת איתי על חלקיי כאילו אין מחר ועוד להגיד לי מה חשבת שנעבור לסדר היום כאילו רצחתי אותה. וגם שהתחננתי שתפסיק כי אני לא עומדת בזה ובחופש שבא וגם שראתה את סימני הנשיכות הטריים וגם שראתה את העוצמות ..כן קמתי והלכתי ובאמת רק הגנתי עלייה מזה שקמתי אני חטפתי את כל הזעם שהצטבר מהכשל הזה של החמש דקות האחרונות ..מי אומר למטופל שזה עתה שיחזר את אחד השיחזורים האכזריים של חיוו שזה עתה הבין שככל שנאבק ככל שזעק ובכה לעזרה זה עשה להם את זה יותר .מי אומר למטופל כזה שהוא מעורבב לגמרי ולא מסונכרן גם בשיחזור אל תפנה אלי מי?????? ולצפות שלא תהייה תוקפנות אז כן כתבתי ולוקחת אחריות למרות שלא יודעת מה נכתב שם סמס כועס ואחר כך סמס קצת יותר רך שגם בו כל מה שאני יודעת זה שהקטנים ביקשו שתאמר להם שהיא מאמינה שאבא פגע ...והיא בחרה לא להגיב להתעלם ..ולא לא יגיעו תוקפנים יגיעו חייכנים ולא אני לא מצדיקה את התוקפנות אבל למה היא ציפתה למלכת שווא ... ואני אוהבת אותה כל כך אודי על זה שהיא אנושית כל כך שהחדר שלה הוא לא מעבדה קרה כי אם תמצית החיים אוהבת את ההשתקפויות במראה שהיא שמה לי איך אני נראית מול העולם איך אני מתנהגת ומי אני אוהבת אותה כי היא אמיצה כל כך לא לטאטא לא למרוח טיפול כי אם לעבוד ולעבוד קשה ..אוהבת אותה כל כך על מה שהיא מביאה איתה לחדר על הבלבול והריחוף והפשטות ומי שהיא ..אוהבת אותה שהיא מקצועית כל כך ויודעת מה היא עושה אוהבת אותה על מה שהיא נותנת לי על ההכלה המדהימה שלה כשאני מאפשרת על האמפטיה על הדאגה ...אוףףף ושונאת כל כך שהיא רחוקה ממני ואני כל כך מתגעגעת אודי אני נטרפת ואף אחד לא מבין ...אודי אני לא יעבור את זה עוד חודש כזה ואני משתגעת ...רואה את עצמי יותר ויותר הופכת אובססיבית בכתיבה שלי מאבדת כוחות. איך אני אשמור לא ליפול למקום שמאבד בה אמון איך אני יאמין שמה שאמרה ומה שכתבה עד היום היא גם מתכוונת איך אני אגרום לעצמי לא לשכוח שכן ברגעיים של כעס ואיבוד כוחות אין חשק לראות או לשמוע או להיות אמפטי גם לבן שלך ...אוףףף איך אני יוצאת מתבנית חיי שחור או לבן ...

אודיאני מאבדת אחיזה . אני בקושי מתפקדת בורחת לתוך עצמי חיה על כדורים . יש לי רעש בראש של להקת אווזים צורחים . אודי הם רוצים שאוותר עלייה על הטיפול עליינו ..יש להם בטן מלאה עלייה . אודי אני מרגישה במלחמת חורמה בבקשה תעזור לי שהצד של ההגיון הבריא ינצח תעזור לי להחזיק את התקווה והאמונה שהטיפול הזה ימשיך שהעגלה תזוז ... ניסיתי אתמול לדבר איתם לכתוב להיות לא הצלחתי הוא מקלל ונעשה כמו אבא התנתקתי...אני מבינה עכשיו יותר לא יכולה לפרט כאן אבל מבינה את הצד הזה הפגוע הנרקסיסטי מבינה את הזעם שהיא מדברת עליו מבינה גם איך הכשלים שלה מפעילים אותו מצטערת על עצמי שלא יודעת איך לשלוט בו ..יודעת רק לברוח ממנו ושנים מבקשת עזרה מולו ..הם אולי צדדים שלי אבל הם מפחידים אותי משתצקים אותי וגורמים לי לעשות מה שהם רוצים בדיוק כמו אבא ... כל כך מנסה לא ליפול למקום הקרבני שאני....אפילו לא כותבת מפחד מנבואה שתגשים את עצמה אבל זה שם התחושות של האשמה של הכעס העצמי של הרצון... אני לא חושבת שמטפלים יכולים להבין איזו מלחמה זו ..וכשאני אגיע ואגיד שנלחמתי כדי לבוא היא תעלב כאילו אם את נאבקת אז אולי באמת זה לא עוזר לך ... אם אני התעללתי בה היא החזירה לי כבר פי מאה....אודי בבקשה תזכיר לי שהיא איתי שאנחנו יחד בדרך שנימצא את הדרך שהדברים יתייצבו ....

http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/722/729.html חלק מפרויקט שלא מסתירים מחלות נפש הסימפטומים שהוא כותב כאן לאו דווקא מוכיחים על מחלת נפש. הוא יכול להכניס הרבה לסטרס, ולהכניס מחשבות קשות לאנשים. הרצון הוא רצון נכון, אבל אני חושבת שבמבחן התוצאה, זה נכשל

יש לי חרדה מזוגיות. האם ניתן לטפל בבעיה זו ואם כן באילו שיטות טיפול?

וכאב עמוק שאין לו סוף סמיך.... וכלום לא מקל

מרשה לי לשבת ליידך לאחוז בידייך יחד זה קצת יותר קל ... מאחלת לך להתגבר על הכאב הזה לנשום לתוכו ולעבור לצד השני של הכאב לצד המואר יותר ...איתך חיבוק אם נכון לך

אבל אני לא רוצה שהוא יחכה לי בחוץ כמו תמיד. כדי שהוא לא יסתכל עלי.

אודי הכי נקי הכי אמת אני מתגעגע. אלייה כל כך ..לא כי אני לא יכולה בלעדייה כי אני זקוקה לה בתהליך הזה מול אמא . קשה לי כל כך להודות בזה להגיד אני מתגעגעת יותר קל לכעוס להאשים אותה . הכי כואב זה שנפרדנו בכעס בתחושה מגעילה שהרחקתי אותה כל כך ממני שלא הייתה בה טיפה של אמפטיה . לא רוצה להתחיל ככה את השנה החדשה . רוצה לברך אותה ולא אחרי רוצה להתחיל שנה בהרגשה שהיא איתי . ומכוון שביקשה בלי קשר גם חג שמח לא אכתוב לה זה כואב זה מעצים את תחושת הנטישה שכרגע זה כבר לא חרדה זה אמיתי זה נטישה מעכשיו לא מהבית...אוף אודי למה הכל צריך להיות מסובך כל כך ..

איך את הבוקר יקרה . מקווה שבכל זאת הצלחת לנשום ולזכור שהיום את לא שם ולהרגיע את החרדה . שולחת שוקו חם וחיבוק אם נכון לך .

היי אביב רק בשעה שתיים בצהריים הלכתי לעבודה, תרגלתי כל הבוקר נשימות ותרגילי הרפיה ואני בסדר עכשיו, אעשה את כל המאמצים לא לעשות עוד שטויות רק להסתכל קדימה, קדימה, להתעצם ולהמשיך, ווא! קשים ההתקפים הללו אסור לי להגיע למצב כזה, אסור למתוח את הגומי יותר מדי יש המון חיובי שאני יכולה להסתכל עליו ולשאוב כוחות ממני, יש גם אתגרים לשאוף אליהם, צריכה להתמקד בזה ולהמשיך קדימה תודה לך מאחלת גם לך יכולת לנשום תמיד היטב, מי שמבין את המצוקה מבין את הברכה שבעניין

.. לא מצליחה להתאושש .. אני מנסה להזיז את עצמי. יש לי מחויבויות כלפי אנשים. אחריות. חייבת לצאת לעבודה. לא רואה איך אני מצליחה להזיז את עצמי. לצאת לעבודה. לתפקד. אודי. נראה לי שהאנליזה מתה. לא חוזרת אליה. סיימתי. אין לי כוחות לזה. שחזורים/לא שחזורים. אודי אני עוברת התעללות בהווה. עכשיו !! זו באמת באמת התעללות. הלוואי וגם לכלב שלה קשה. אתה צריך לראות איך היא לוקחת אותו לטיולים. אבל לחו"ל היא לא לקחה אותו. גם הוא ננטש. אודי אני לא מצליחה לאסוף את עצמי. אני כבר על סף איחור. חייבת. מחכים, יש לי מחוייבות. אחריות. אין לי אף לא גרגר כח אחד. אודי הלוואי ואני אמות עכשיו בדרך לעבודה בתאונת דרכים שמישהו יכנס בי חזיתית ואני אמות הלוואי

אודי הגבתי לך שם אתמול אבל יותר מדוייק . פוחדת להרגיש נשארת בקונטרול . הניתוק קצת נפרץ ואני מרגישה את עצמי מתוחה דומעת מכל מילה רגישה עם עור כמו של סממית דק ושקוף. מפחדת לנהל שיח עם חלקיי על מה שהיה שם בשיחה הזו המנותקת. בחיבוק הנדיר שקיבלתי בבוקר לפני שהלכתי שאני יודעת שכנראה לא יחזור בעיקר בתסכול מול המקום ששוב לקחתי כאילו רק החלפתי יד .. מרגיעה אותה שזה כבר עבר ושלא תיכנס לאשמה עצמית ..מה עבר אני כאן בפורום בטיפול בסיוט כי זה לא עבר וכן אודי היא ממש ממש זקנה ..זה ממש רגע לפני . אז כן אני שמחה שדיברתי ולא שאחרי אני יאכל את עצמי שלא אמרתי. אבל האמת זה מרגיש סתמי כאילו כלום . כי זה כבר עבר כי כבר אי אפשר לשנות ...

רק שבוע הבא לקראת סופו...ובכלל מחכה כדי שנוכל שיהיה באמת קבוע..כי זה היה כאילו שעה ויום קבועים אבל זה לא התקיים כך...אז נמאס לי שפגישות מתבטלות :( גם מצידה..אז מחכה למערכת קבועה כמו בביה"ס, לוקח זמן למערכת קבועה. חשבתי לשמוט הכל כמו תמיד כבר...אבל יודעת שזה דפוס שצריך להגמל ממנו...רוצה לחזור למסלול ההשתפרות והטוב...השבוע עם כל השיחות כאן נראה כי אני צריכה להגמל מפה.....זה לא עשה לי טוב :( במיוחד בלי להפגש איתה.......מצטערת

סוף סוף, התייצבו הידיים, זה כדורי ההרגעה, אבל גם התקשרתי למישהי שבאה אלי כל שבוע לעשות טיפול גוף-נפש, כל מיני הרפיות למינהן שמאד עוזרות לי, התקשרתי אליה, היא עשתה אתי נשימות... הצליחה להרפות אותי, אני מצליחה לנשום עד הסוף, למלא את הראות באוויר, זה לא מובן מאליו.

אודי, חודש תשרי... החגים מתקרבים ואיתם גם הסתיו... זו תקופה קשה עבורי. בטיפול דברים אינם חזרו לקדמותם ואני מרגישה שכל העבודה המאומצת ירדה לטמיון. אני לא חושבת שאני בן אדם שיכול להתמסר לטיפול. אתה יודע אודי, קשה מאוד לטפל בי. מאוד מאוד מאוד. אני "בועטת" כל הזמן. אני רגישה לניואנסים הכי הכי פעוטים. הלוואי והיה לי עור עבה יותר. הדבר הקרוב ביותר ל"עור עבה" זה להתנתק אבל יש לזה מחיר כבד. בקיצור, לא יודעת מה רציתי להגיד.... ואולי לא רציתי להגיד דבר... רק להנכיח את עצמי מעט. מרגישה נעדרת. אודי, אני כל כך רוצה להנכיח את עצמי בלב שלו. כמו האסטרונאוט הראשון שתקע דגל... כאילו בשביל להגיד: הייתי כאן. נטע.

כל כך מבינה ..כתבת כל כך מדוייק על הניואנסים הקטנים ...עצוב ואודי צודק גם אני בדרך לא דרך נותנת לה להבין עד כמה קשה ואז היא רק מתרחקת. הלוואי וידעתי לכתוב לך איך לפתח עור עבה בלי להתנתק . רק רוצה שתדעי שקראתי ואני הכי איתך.ונטע תבואי יותר את חסרה כאן .

דווקא אומרים שהוא חגיגי והרבה סובלים בו. מענין מי יצר אותו?????

הכל בסדר יקרה ואת לא צריכה להסביר זה ברור שאם היה לך טוב לא היית כאן ובטיפול...תשמרי על עצמך .

לפעמים הם גבוהים ורוצים להטביע, לפעמים תקופות יותר שקטות אני חייבת להיזהר מטריגרים, לברוח מכל דבר שיכול להפנות אותו לתוך המערה השחורה. תקופות שלמות הכל עובר חלק וטוב, ולפתע הכל מתהפך, הפתיל קצר, ההתקפים קשים, אבל זה חולף... ממשיכים הלאה

תהום ללא תחתית שם שוכנת המפלצת אין רק בסיפורי אגדות... כאן ועכשיו גם אצלי והנסיך מתמהמה כבר ישנתי מאה שנים של בדידות כזו או אחרת עכשיו אני ישישה ומחכה שמישהו יכסה כבר את התהום הזו כי נראה שכבר לא אצא ממנה והשעון ממשיך בתיקתוקו העצבני לסמן כל שנייה כאן ועכשיו מצפה למותה ישישה בתהום ללא תחתית

אחרי שכל כך חיכיתי שניפגש אז לא הבינה אותי ולא הכילה..עצוב לי..זה כאילו שבכלל לא נפגשנו ואצטרך לחכות אם ארצה רק לשבוע הבא. אני לא מפסיקה לבכות..כל יום אני בוכה איזה שעה וחצי רצוף וזה לא נעים לי. עצוב לי מאד..:((((( נראה לי שאף אחד כבר לא אוהב אותי. תותי

זה בסדר..כל אחת והחרדות והלחץ שלה, אני זו שצריכה להצטער אולי ש..... תקפתי? :( אביב כתבה והבינה...כתבה בצורה שאני לא הייתי במצב של לכתוב....וביקשתי מאודי ועדיין רוצה שיגיב בכל זאת.... אז שתביני שהמצב היה לפני הכל מעורער במילא...הרגשתי שאין תוקף לדברים שהכל מבוטל, מלא רגשות.......אין לי איך להסביר :( מקווה שעבר ההתקף... איתך, מ

ההתקף לא יותר טוב... הוא ארוך וקשה במיוחד... בסוף זה יעבור... הכל עובר בסוף... אבל אני תמיד אומרת שזה כמו גומי, שמותחים ומותחים ולא יודעים מתי הוא יקרע, ולפעמים אני חושבת שהוא הולך להקרע!!! את יודעת מה טוב לך ומה מתאים, אז עזבי את מה שכתבתי, בטח לא הבנתי,

לא הייתי צריכה להיכנס כאן לסרטים, אני יודעת שזה מערער אותי לגמרי, כל אזכור, לא הייתי צריכה להחריף את התקף החרדה שאני נמצאת בו. מצטערת שניסיתי לומר משהו למיכל, מי אני שאומר לה משהו!!!! מצטערת שנגררתי לשיח עם אביב בנוגע לטראומות שלי, זה הורס אותי, רועדת בכל גופי עכשיו, כאבים נוראים בחזה, עם קשיים של נשימה. זה יעבור, אני יודעת שההתקף יעבור, אבל למה אני צריכה להביא את זה על עצמי!! וואו! אף אחד לא בבית עכשיו, בא לצרוח, פשוט לצרוח בקולי קולות

סנדי , לא עשית שום שטות. בסך הכל שאלת את מיכל שאלה מהמקום שלך. שאלה שעניינה אותך. אני הבנתי שזה כך, ולא מתוך בקורת. אני מבינה שזו לא פעם ראשונה שיש לך את התקפי החרדה הללו, מה מרגיע אותך בדרך כלל שזה קורה?

כמובן תרופות להרגעה אבל יש לי גם אחת גוף-נפש שעשה אתי נפלאות, מצליחה להביא את כל הגוף מקצוות הרגליים ועד לראש לשווה, להרגעה, ואחר כך גורמת לכל מיני שירירים לפעול, והסך הכל מרגיע מאד. יש לי את המטפל, הוא זקן, תרח, אבל חכם, וגם אלים. יש לי עוד אחת שהיא גם עובדת בהיפנוזה, אני רוצה מגוון, אם אחד לא קולע לפחות השני יכול לעזור. לא כולם בכל שבוע, אבל לפחות פעם בחודש נפגשת עם כולם יש כאלו שכל שבוע. זה כמובן תלוי גם בעוצמת ההתקפים

הכל... הכל מציף.... מטפסת על הקירות....

ההתקף לא עוזב אותי בעלי רוצה ללכת למיון אני יודעת שזה יעבור... כדורי ההרגעה בסוף ישפיעו, אני מרגישה גוש עצום, כמו התקף לב, אבל זה לא, זה רק התקף חרדה. אני צריכה לסתום את הפה שלי וזהו...

את בסדר באמת באמת שאת בסדר . את מאוד מבוהלת מהתגובה של סנדי,אולי גם סנדי מבוהלת מהכל. יקרה אף אחד לא חושב שמה שהוא עשה היה בסדר . גם אף אחד לא חושב שרצית את זה ברור שלו. מובן ביותר ההנאה מהקרבה מהחום מהיחס אולי בשונה מאחרים במשפחה . יקרה אל תיכנסי לשם ממש לא פשוט תמשיכי בתהליך שלך ...את אמיצה אני גאה בך .

תודה יקרה...גם על התגובה לסנדיי, אין כמוך! והשירים...(רק מקווה שלא התכוונת לבית האחרון של השיר לאודי תודה על כך ששבר את ליבך ;) )

ימים לא פשוטים לי וגם לכו ..רוצה לשתף אותכם בכמה מהשירים שפשוט משאירים אותי צפה ולא לטבוע .. לא מפסיק להודות - אודי דוידי https://www.youtube.com/watch?v=jhmQ9N4Uyyk בועז מעודה - אסיר תודה https://www.youtube.com/watch?v=lBTN0bk4RBE ביטלס -let it be https://www.youtube.com/watch?v=0714IbwC3HA לואיס אמסטרונג - waht a aonderfuld world אישית לא דתייה אבל כשזוכרת להודות על מה שיש הרבה יותר קל לפסוע קדימה בשביל ... יש עוד המון אבל הייתי שמחה אם הייתן מוסיפות מה שמחזק אותכן .. והילה זה נבלע אבל ראיתי את השירים ואהבתי המון ... וכמובן אודי השירים שהשארת לי כאן ..מרגשים ועוטפים ..וזה פשוט מתבקש עבורך ...תודה https://www.youtube.com/watch?v=zDE5jnHyzUg

אחרי הערה של מיכל אז מקווה שזה ברור שהכוונה לבתים הרלוונטים של השיר ..ושוב תודה שאתה מאפשר .

אין לי מושג מה האישיו שלך בנושא תקיפה מינית ואיך הגעת למסקנות שהגעת. כמו שכתבתי לך קודם כאן זה לא אין לנפנף בתקיפה מינית כאן מי שכותבת על תקיפה מינית כותבת מדמי נפשה כותבת את כאבה את השריטות והדפיקויות שהתקיפה גרמה.. ולא סנדי לא מדובר במשחקי ילדים של רופא וחולה אלו הם ממש לא תקיפות אלא אם כן נעשו בכוח... סנדי כתבת למאי על מתנות שאבא יביא לבת שלו ועל איך החברה תופסת את התקיפה המינית.. א)בתוך עמי אני חי ולא , אני לא חייה בחברה של קניבלים שמכבדת אכילת אדם ב)כשמישהי כותבת שאבא שלה תקף אותה מינית או נגע בה או פגע תאמיני לי שלא מדובר בחיבוק לילה טוב מקובל ... כתבתי לך וענית לי ובכוונה לא הגבתי על זה כי עם קורבנות של פולניות "לקבר אני אקח את זה" מצטערת אין מה לעשות ... תאמיני לי שכל פחד בעולם אפשר לעבור אותו זאת עבודה קשה שדורשת אומץ וכן זה גורם לחרדות ומצוקה ופיצולים אבל כשזה נרקב בתוך הבטן שלך פנימה זה לא יותר קל או טוב. אני מאמינה שאת יכולה ביום שתחליטי בסמנטיקה של מילים שאת מפסיקה לכתוב להגיד לחשוב שאת לא יכולה ....את תצליחי

1. באיזו שהיא הודעה מיכל כתבה שהיא הייתה נורא מבולבלת כאשר זה הפסיק והיא רצתה זאת. אז הבאתי דוגמא, שגם אם לא הייתה כאן התקפה מינית, אלא משהו אחר, זה גם היה מבלבל. 2. לפני כמה חודשים, לא זוכרת את הפרטים, היו כתבות על מישהי שנחטפה ושנים גרה אצל החוטף בחצר, אני הזדהיתי, במשך שנים אני הייתי תחת מניפולציה מאחרים עם חרדות, ואם חוסר יכולת להוציא כלום החוצה, בגלל המניפולציות, והניצול, לא המיני, אבל אחר. שנים על גבי שנים. רק בשנות העשרים שלי העזתי בכלל להתחיל להתנגד, אבל גם אז לא יכולתי יותר מדי. הרסו לי את כל הילדות שלי, ואת כל החיים שלי! בעלי יודע במה המדובר, בגדול, ואם אי פעם אני רוצה לתת לו פירוט כלשהו, הוא לא מוכן, כי טוען שזה יהרוג אותו לשמוע את זה. לא שהייתי חוזרת לכל, אבל משהו... לא, לא ניצלו אותי מינית, אבל כן, כן הרסו לי את כל החיים, את כל הילדות... ולא, לא יכולה לחזור לזה, וכן, נמצאת עד היום בחרדות, מנסה לטפל בחרדות כדי לשרוד. 3. לא באתי לומר שאין מותקפות מינית, ולא באתי לומר שאין טראמות, יש ועוד איך שיש, אבל אמרתי שלא כל חוויה מינית שהיא אסורה היא בדווקא משאירה טראומות! זה הכל. 4. ואני ממש מצטערת עם מיכל נכנסה ללחץ ממה שאמרתי, כנראה לא פרשתי נכון את מה שהיא כתבה, כי ככה הבין לי מתוך הכתב שלה, אז כנראה לא הבנתי

לא, זו לא הייתה התקפה אחת, זו לא הייתה התעללות אחת, זה היה שנים ארוכות, לפחות 15 שנים אינטנסיביות, תחת מכבש של לחצים איומים ומניפולציות, שהייתי צריכה למחוק לגמרי את האישיות שלי, לא יוצאים מזה כל כך מהר, ולא חושבת שאצא מזה, זהו, ולא רק פולנים הולכים לקבר, גם אחרים לוקחים אתם דברים לקבר, ואני בכלל לא חושבת שקבר הוא מקום כל כך גרוע, תאמיני לי שמעל האדמה ישנן חוויות שלדעתי הן יותר קשות מהכניסה לקבר, ולא פעם שקלתי את האופציה הזו. עוד בהיותי ילדה בת שמונה היו לי כמה ניסיונות התאבדות! אלו לא היו איומים, אלא ממש ניסיונות כדי לברוח מהכל!!

אני לא מצליחה לתקשר איתו יותר.לא יודעת למה אבל כאילו הכל התפוגג. אולי כי הוא היה בחופש?לא יודעת. משהו התרוקן

הם שוב כאן אודי הצדדים האלה שנאבקים בכל חלקה טובה . אני עייפה אודי עייפה להאבק בקולות שבראש להאבק בזכרונות להאבק בכל מה שמושך לתהום ...נגמרים לי הכוחות ..עברו חמש עשרה יום מהיום הארור ההוא ויש עוד שלושים ומשהו ... יש חגים יש עבודה ואני מנסה לתפקד כמו שצריך ..מפחדת לאבד אחיזה בפעם הקודמת זה היה נורא שבוע של סיוט שלא הייתי ....אודי בבקשה תעזור לי להתקרקע פוחדת להבין מה היה אצל אמא ושוב השלכות עלייה על החופש שלה . כל משוכה אני חושבת שזה הסוף ומתברר שזאת רק ההתחלה ...

להבין איך שוב לאנתתי מקום לכעס לתסכול איך שוב לקחתי את המקום של האחראי הבוגר . איך שוב מצאתי את כצמי דואגת לה מתרצת אותה מסבירה לה איך לא ראתה ...רוצה לצעוק לעצ י שאנע סתומה ולחבק את עצמי ושלא אשתנה ..

שלום, רציתי להתייעץ אני בת 29 נשואה ללא ילדים לפני כחודש חשתי בטשטוש בראיה ולאחר מכן תחושה של לחץ שאני לא יכולה להיות בבית וחייבת ללכת בחוץ (מאוד נלחצתי מזה שאני לא רואה טוב באופן פתאומי) אלא שמאז אני פשוט לא אותו הדבר אני חשה בתחושות של זרמים בראש, חולשה והמון פחדים!! שבוע אחרי המקרה ישבתי במסעדה כשפתאום הרגשתי שוב פעם לחץ ותחושת נימול בראש וקישרתי את זה שאולי אני נלחצת ממקומות סגורים שגורמים לי להרגיש מחנק ומאז אני לא מפסיקה לחשוב על זה הפחד שלי מהפחד הראשוני יוצר אצלי מצב שאני מביאה את זה על עצמי שוב מהרגע שאני יוצאת מהבית זה הדבר היחידי שאני חושבת עליו וזה גורם לי סבל רב!! כאילו החוויה הראשונית נחקקה בתת מודע וכל סיטואציה של מקום סגור רק גורמת לי לרצות לברוח!! איך משתחררים מהמחשבה הזאת? אני מרגישה שלא משנה מה אעשה תמיד אני אזכור שפעם פחדתי מזה וזה יעורר אצלי את הפחד שוב כמעין נבואה שמגשימה את עצמה! מה לעשות?? איך יוצאים מזה??

אודי :((((( זהו. אודי ((( אין לי אף לא גרגר אנרגיה אחד. לישון ולא לקום

אודי?????? מתנות וקיום יחסים עם אב???....אני לא רואה שום דמיון ביניהם!!! (בתגובה שלה למאי למטה התחרפנתי!) לא משנה מה מקובל בחברה ומה לא!!!!!!!!! אוף אודיייייי???????????????????? הצלחתי קצת להגיב............אוף אודי בבקשה :( לפחות זה גרם לי לתזוזה במחשבה :( כל הדבר הזה פתאום... עצוב לי :(

מי דיבר על מתנות? מי דיבר על יחסים עם אב אין לי מושג מה שהיה אצלך סת כתבתי הגיגים מנשמתי השרוטה מצטערת אם ערערתי בך משהו תעשי דיליט על כל מה שכתבתי

בשאלה ששאלת אותי וענית למאי...לא התכוונת לערער ואני כנראה כבר מעורערת בכל מקרה....מצטערת גם אני :(

קודם כל תודה על כך שאתה פה מקשיב, מרגיע ותומך כשאני שוב חוזרת למעגל הבהלה.......ושהזכרת גם שזו התחלה חדשה :)אכן התחלתי היום. דבר שני: האם אתה קורא הכל??? את התגובות שאחרות שולחות אחת לשניה? את ההמשכים??? קראת מה שהיא כותבת????? ואם כן הייתי רוצה שתגיב לפעמים...כי דברים פה הופנו אליי ואין לי את היכולת להכיל ולענות לכל זה...... ואם יש דברים ש...פוגעים בנו...למרות כל המחשבות והכוונות הטובות של הכותבת??????............אני יודעת שאתה מצפה שנדבר זו עם זו וזאת דעתה וזכותה לחשוב ככה וכו'......אך לדעתי יש פה ממש משגה חמור בהבנת סיטואציות!!! למען השם אם מקובל עם תינוקות אז זה בסדר הן לא יחווה שקרה משהו פוגע???הן לא תפגענה בעתיד כי כלם עושים זאת??????? אוףףףףףףףףףף...............אוףףףףףףף גם אותי זה כבר מבלבל......בבקשה תסביר ותגיב....כי .....חשוב לי......תבין... בבקשה אותי....... תבין...בבקשה :( מ.

לאחר שנים של זוגיות טובה ומפרה, גיליתי לפני 10 חודשים על רומן שלו שהתקיים 3-4 חודשים. בתחילה הכחיש אחכ הודה שמדובר בתקופה קשה וניתק הקשר ללא היסוס. לפני יומים , בטעות, ראיתי מייל שמאשר כי פרטי המשתתף לא נחשפו ומדובר באישור מאתר אשלי מדיסון. ללא פרטי זיהוי של המשתמש, אך האיפד שייך לבעלי. כל זה לאחר שיחסינו לכאור נהדרים וגלויים, הבטיח כנות ומשאיר לי פתקי אהבה... מה עלי לעשות כעת? מאישה נותנת אמון מוחלט, הפכתי לבריה חשדנית ורדופה. כך שאיני מזהה עצמי יותר...זה ופוגע בי בהרבה רמות וביכולת הריכוז שלי בעבודה ובחיי, איני רוצה להתעמת מולו אם המידע הזה אינו נכון ומצד שני אם הוא נכון , לא נראה לי שאוכל לוותר גם אם מעורבים ילדים ומשפחה... מה עלי לעשות?

מה דעתך לפנק את עצמך? אולי לנגן על כלי או לצייר, או כל דבר אחר שיכול להביא לך תענוג. אם אין מי שיפנק אותך, תפנקי את עצמך, משהו שיתן לך קרן אור עבור מה לקום בבוקר.

על המילים הטובות