פורום פסיכולוגיה קלינית

אחי רווק בן 45 מתגורר עם הורי. לאחרונה גיליתי שהוא אגרן כפייתי כשפתחתי את הדלת בחדרו( שעד עכשיו היה איסור עלי או אחיותיי להכנס לשם) יום אחד הגעתי שלא היה בבית והחדר לא היה נעול נכנסתי וחשכו עיני החדר מלא עד אפס מקום בחפצים בערימות ושקיות ניילון והכל מטונף טישו משומש על הריצפה ויש שביל ממש צר להכנס לחדר. התעמתתי איתו בשיחה טלפונית על המצב והוא צרח כמו משוגע ממש בהיסטריה שלא אתערב ושלא הייתה לי זכות להכנס לחדר, עד כדי כך איבד שליטה שניתקתי את השיחה כולי רועדת מפחד שיעשה משהו להורים שלי. מאז עבר חודש והמצב מחמיר אין לו מקום בחדר הוא מילא את המקלט של הבניין בחפצים ועכשיו גם ממלא להוריי את החדר שינה. הם אנשים מבוגרים וחולים ולא מבינים שיש לו בעייה חושבים רק שהוא מדוכא בגלל שלא התחתן והקים משפחה. ממש חבל לי ואני רוצה לעזור לו ולקחת אותו לטיפול איך אפשר לעשות את זה? הוא לא יוצר קשר איתי ועם אחיותיי וכשאנחנו מגיעות להורים מסתגר וננעל בחדר.

האם תוכל להמליץ על חומר קריאה שיוכל לעזור לי להשתחרר מטראומות מיניות? אולי אם אבין את התהליך הפסיכולוגי אוכל להשתחרר במעט?

הי לאה, לפעמים חייבים זולת, מעבר לפידבקים עצמיים. גם כשאת קוראת, את מפרשת דברים מתוך עולמך הפנימי, ואולי כאן ישנה בועה שצריך קצת לפרוץ אותה. כנראה, שרק מבחוץ. בוקר, סוריקטה

תודה על המילים היפות. אין לי ספק שלא אוכל להירפא אלא על ידי מישהו חיצוני לי שיוביל אותי בבטחה אל תוך המקומות המפחידים האלה, שילמד אותי לחיות איתם בשלום. אבל.... כרגע אני לא מסוגלת ליצור מערכת קשר חדשה. )-;

התייעצות קצת בעייתית כי למורכבות קשה לעבור פה.. אבל בעקבות התקפי חרדה (ואולי דיכאון) התחלתי-המשכתי טיפול ותרופות לפני כחודשיים. בעצת המטפלת שלי התחלתי לכתוב מחשבות ותחושות במה שהפך כבר לשתי מחברות עבות. העניין הוא... שהפער אצלי בין דיבור לכתיבה הוא עצום. במילים, בעפ, אני לא מחוברת. קשה לי להסביר הרבה פעמים ומנגד בכתיבה אין לי פילטרים של הגנה בכלל. הדברים כאילו נכתבים מעצמם ומשקפים מחשבות ותחושות מאוד ראשוניות. הרעיון המקורי היה שאכתוב בתקופה קצרה שבה לא יכולתי להגיע לטיפול, וכשאחזור אביא את זה לשם. המשכתי לכתוב כי זה עזר לי לעבד מחשבות ולחבר נקודות שלא היו מתחברות לי אחרת. אני כבר הרבה יותר טוב היום. נראה לי.. זה חדש עוד. אבל לא מצליחה להביא את המחברת לחדר. זה שקוף מידי, לפעמים מביך- בגלל התחושות הלא מעובדות שיש שם גם- לגבי המטפלת לפעמים למרות שהיא מדהימה, בגלל דברים שעלו לי וכאילו נכתבו מעצמם והבהילו אותי קצת אחרי שהרמתי את העט, גם בגלל שמי שנמצא בדפים מרגיש לי לא אני. מישהי אחרת.. קשה לי עם החשיפה העצומה הזאת גם בגלל עצם החשיפה שאין ממנה דרך חזרה וגם בגלל התכנים שהזכרתי. ומצד שני- כמובן- המקום הזה שכל כך רוצה שפעם אחת יראו אותו... יודעת מה "התשובה הנכונה" אבל לא יודעת אם אני מסוגלת לעמוד בה ואם היא באמת נכונה לי... ולכן כנראה פחות מחפשת את התשובה הנכונה ויותר תשובה שאוכל לחיות איתה. נאבקת עם עצמי כבר קרוב לחודש בשאלה הזאת מה הייתן/ם עושים?...

הי, אנחנו מכירות מפעם? לדעתי, ואולי כבר עשית זאת - לספר למטפלת שיש מחברות עבות כאלה ולתאר בדיוק את הקושי שרשמת כאן. אפילו להדפיס את הודעתך זאת ולהביא לטיפול. יש מצב, ודי סביר שאם תעשי כן, היא תבקש ממך לקרוא בעצמך מהדף. לא אומר שזה פשוט, אבל חשוב מאד. אם את באנליזה (?) יש לך סוג של גיבוי של פגישות קרובות יחסית, ואז עשויה להיות תחושה שיש יותר לאן ליפול עם החרדות שתתעוררנה. שלב שני – הייתי נושאת עמי את המחברות בתיק ומביאה לפגישה, כשהן בתיק, ובשלב כלשהו מנסה לספר שהן שם. אולי זה יכול גם לתת קצת דחיפה. מדוע את פוחדת מהתכנים? מרגשות אהבה? מרגשות אהבה לצד זעם, ואולי דחייה וגועל? מזכירה, ומניחה שאת יודעת היטב, שפעמים רבות מדובר על השלכות על המטפל ולאו דווקא תיאור של מי שהוא על באמת, אלא יותר חלקים בך. ובסדר, לכל אחד מאיתנו יש חלקים כאלה. מי שיאמר שלאו – או שהוא משקר, או שהוא מכחיש. היה ותוכלי לקרוא חומר מהמחברות, וזה הרבה, ומאמינה שהתכנים יחשפו ובאופן הדרגתי – הייתי רואה בכך סוג של צמיחה. ייתכן מאד שהחרדות תתעצמנה ותרגישי צורך להחזקה קרובה יותר. גם על כך אפשר לדבר. חודש - המממ... בעיניי, לא הרבה זמן... מחשבות ראשוניות של בוקר, להת', סוריקטה

אודי, אמנם יש זמן עד שתשוב לכאן בראשון... אבל רואה במייל את התגובות לרוב ההודעות מכאן. ופתחתי ורואה כותרת "חיבוק", מחבר: אודי ואני חושבת לעצמי במה זכיתי לחיבוק ממך (: ואם אתה לא זוכר, זו הייתה תגובתך לשאלה שלי האם ולמה אתה לא מאפשר חיבוק בטיפול.

מתגעגעת אליך פתאום.. מאחלת לך שבת טובה, רכה ומלאת אנרגיות חיוביות.. גם לכולכם :)) שלכם-במבי.

וכל מה שבא לי זה לבכות

אודי יקר רוצה לאחל לך מנוחה טובה ולהודות לך שאתה כאן כל כך עוטף ותומך . מאפשר לנו ליפול ולקום ולצמוח תודה על המקום הזה, תודה שאתה כאן גם שעמוס לך ולא מתאים. כל כך לא מובן מאליו שיש פינה כזו שאפשר לזכור שאתה לא לבד וברגעים קשים לשבת כאן לנוח לאגור כוחות ולהמשיך זה פשוט מרגש כל פעם מחדש .שתהייה לך שבת טובה רכה ונעימה. https://www.youtube.com/watch?v=m7LF7XTQInc

אמרתי קודם שאולי חושבת שהם חסרים לי או לא ברורים. מצד שני שתינו חתמנו!! על הסכם טיפולי, או איך שלא נקרא לזה. לא שכתוב שם הרבה. אבל נניח היא אמורה לחזור אליי עד 6 שעות. וגם הדי בי טי הזה, קצת מעצבן. נניח אמרתי לה היום משהו על זה שהיא בקבוצה, אז היא הגיבה והתייחסה לזה שזו ההיררכיה השנייה (שמתייחסת לקשר הטיפולי בעצם, ליחסים בין שתינו). ונמאס לי כל הזמן לשמוע הגדרות ומושגים. מרגיש לי מאוד לא טבעי. גם בהתכתבות שלנו מלפני שבוע, היא התייחסה לזה שעכשיו אני מרגישה ככה, המוקד על הכאן ועכשיו הפריע לי. אם אני כותבת שרע לי שונאת שאומרים לי שזו ההרגשה עכשיו, כאילו לוקחים ממני את זה שזה ככה כל הזמן, למרות שהיא צודקת.

ביקשתי ממנה לפני כמה פגישות, זה היה בסוף אז אולי היא לא הבינה למה כי לא הסברתי את עצמי וגם לא המשכנו לדבר על זה. רציתי שהיא תפתח את הדלת בסוף הפגישה ושלא אני אלך ואסובב את המפתח.. סתם כי מרגיש לי כאילו מעיפים אותי משם... והיום היא אמרה לי שאנחנו צריכות לסיים, ואמרה שוב אחרי רגע כי לא התייחסתי. וקמתי והיא לא קמה גם איתי, אז הלכתי ופתחתי לה. וגם מעצבן אותי שבהודעות שלה היא לא שמה פסיק במקום הנכון. לא עושה רווח אחריו. ומשום מה זה מדגיש את שתי המילים האלו, בגלל הטעות כביכול. לא יודעת מעצבן אותי כי זה כאילו שגיאות כתיב, וסליחה אם יש בנות שגם יש להן, אבל כיאלו מצפה ממנה להיות מושלמת. יודעת שלא. ולפי השם שלה, למרות שאין מבטא יש מצב שהיא לא נולדה בארץ. ומפריע לה כמה פעמים שהיא לא רואה אותי מדברת ומה אני יכולה לעשות? לא עושה זאת בכוונה. גם אמרתי לה שבקבוצה לא מרגיש לי נוח להגיד לה דברים שלא קשורים. נניח לפנות אליה בהפסקה ולספר לה שדבירתי עם הפסיכיאטרית... היא אמרה משהו שלא צריך חוקים, או שאני מפרשת ככה. ואני יודעת שהורגלתי לטיפול מוגדר מאוד ביחס לגבולות שלו וכל פעם שלא הפריע לי. בטיפול הקודם- אמרה לי חמש דקות לפני שסיימנו שאדע ואם ארצה משהו. לא חרגה בזמן אף פעם. ועוד כל מיני. אגב עכשיו הטיפול הוא של שעה ובמחשבה זה מאוד נעים לי, כי כמה שיותר יותר טוב לי.

היה לי כיף בעבודה היום. המעסיקה פירגנה לי על משהו וזה הרגיש נחמד

אלא לא הודעות 'שיטנה'. פגעו בי. במקום להסביר דברים ברגישות מכבדת.

אני שונאת להשתתק. זה מתסכל. כלואה

בזמן עבר, במקום רחוק, עמד בית ילדותה היציב, כך לפחות האמינה... בזמן עבר, במקום רחוק, הייתה חולמנית ורגועה, כך לפחות הרגישה... בזמן עבר, במקום רחוק עטופה ומוגנת מהעולם, כך לפחות זכרה... אמונה, רגש וזיכרון יכולים לתעתע ולעיתים אף לטלטל את הספינה השוקעת ממילא... עבר והווה מתעתעים בי כנראה, ומה טומן בחובו העתיד? מתעתע גם הוא מטלטל כתמיד...

שהיה לי לא טוב ועוד דברים נניח, אז מה היא כבר תגיד שנדבר על זה בפגישה..? ועוד שבוע זה בכלל לא זמן שאני מסוגלת לחשוב עליו.

תודה לכם..המקום הזה כמה שהוא אמיתי! הרגשתי שאכפת לכם, אז תודה! אודי, שתדע שממש עזרת לי, קיבלתי אומץ ונחישות ואפילו שהיה לי פיק ברכיים החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי...רק תוהה אם אין "תלות ממאירה" איך יודעים? למה הכוונה תלות ממאירה? שאני לא יכולה בלעדיה או שאין לי קיום בלעדיה....כי יודעת שזה לא כך אבל כן צריכה וזקוקה ומחפשת אצלה המון.....היא אמרה שאני מתאבלת גם על הבית שנהרס ושהיה פעם...ונתנה לי להסתכל על ההווה...והייתה פגישה טובה ובאמת היא כל כך מנסה לעשות התאמות אליי, כל הכבוד לה!! שתדעו שיש מטפלות נהדרות! אני חושבת שזה לא תלוי רק במטפל...יש לנו חלק די נכבד בהצלחת הטיפול ובדרך העזיבה שלנו....היא מצידה הלכה איתי והתכוננה לפרידה אבל לא יכולתי ושוב הייתה איתי!!! וזה מה שחשוב!!! בבקשה שתדעו שיש מטפלים מקסימים שלא יתנו לנו תחושת נטישה!! מיקה ומימה, עצוב לי התחושות שלכן אבל יש מטפלים טובים!!! שתדעו!!! אודי, תענה בבקשה...למה הכוונה "תלות ממאירה"..איך יודעים?????

הייתה פגישה דפיקה. לא יודעת כלום. מה אני עושה אצלה, למה בכלל אני צריכה טיפול. מה הבעיה שלי בכלל. אולי אני מדמיינת... אולי הכל בסדר? לא הצלחתי להגיד כלום. ומפריע לה שהיא לא רואה אותי. כי שמתי את הכרית על הראש ואני לא יודעת מה לעשות בכלל. קבעתי פגישה עם הפסיכאטרית החדשה אבל אין לי מה להגיד לה בכלל. לא יודעת כלום. אווף מרגישה טיפשה ומתוסכלת שלא מצליחה כלום ולא מרגישה כלום ולא יודעת כלום ועכשיו אני רוצה לבכות. ומרגישה לבד עכשיו, כי אף אחד לא מבין אותי וגם אני לא. יצאתי ממנה עכשיו ויושבת באוטו ובוכה היא ביקשה שאכתוב לפגישה הבאה אילו שאלות יש לי, לגבי בכלל. לא משו ספציפי. ואני לא יודעת כלום ולא הצלחתי להגיד לה כלום. ושבוע זה מלא זמן. אני אראה אותה בשני בקבוצה אבל זה לא שווה כלום. כלום. לא טוב ככה שאני אפילו לא יודעת מה לא טוב

בואי יחד נשב נשתה קפה או שוקו חם .מרשה לי להחזיק לך את היד להרגע יחד..ועכשיו לנסות לראות את הדברים באור אחר.זה קשה אבל את תתרגלי ותיבני לך מקום איתה .לנה טיפול כי את זקוקה לעזרה וכי וזה הכי חשוב אכפת לך מעצמך ואת מפרגנת לך ..אוהבת חיבוק

מכירה? זה מאוד טעים וגם לא מאוד לא בריא. לא יודעת פתאום ככ קשה לי שם.

מתוקה :)) רוצה להיות על ידך. טוב ? תוך כדי שאלתי את עצמי איזה שאלות עולות לי כרגע.. גם אני מכינה שעורי בית :)) * האם וכמה פעמים בשבוע אמא צביה מתנה אהבים עם בן זוגה.. :)) אני נזכרת שהיום שאלתי אותה פתאום **** את מקיימת יחסי מין עם בן זוגך ? :)) * מה טיב הקשר של אודי עם בת זוגו... האמת , שאת השאלה הזו בא לי למחוק.. אבל אני משאירה בכל זאת.. * האם הקלקול שקיים אצלי פעם יהיה מתוקן ? * האם שבוע הבא יירד גשם ? *מה צבע הכנרת מחר ב בשעה 14:00 * האם קיווע משטיסל יממש בסוף את אהבתו ? לא יודעת אם את רואה את שטיסל... מזכיר לי קצת את ד"ר ז'יוואגו... מה עוד ? :)) אם את לא בקטע , תתעלמי מההודעה.. רוצה להיות איתך.. במבי.

וואו, את שתי השאלות הראשונות שלך גם אני יכולה לתהות אבל לא נראה לי בקול רם (: ראיתי שטיסל רק עונה 1, יש גם שנייה נראה לי. תודה חמודה, ההודעה שלך ממש חמודה וגרמה לי לחייך. שבת שלום!

סוג של שאלות כאלו לא עושות לי טוב... מרגיש לי שלא כל מה שחושבים אפשר להביע, מרגיש לי שיש סבה שיש דלתות בחדרים מסוימים, והן צריכות להשאר סגורות במצבים מסוימים.

אני מתוסכלת מאוד מהחיים שלי.

למה ענית למאי שאתה לא מאפשר חיבוק? בעצם למה לא? אני מבינה שמשום מקום אויל פחות מתאים אבל אם מדברים על זה קודם?

חנה..יודעת שפנית לאודי..זה כל כך תלוי בהמון מקרים! באמצע סתם כך אף אחד לא יתן חיבוק לדעתי רק בסיטואציות מסוימות אולי...אצלי בהתחלה היא לא אפשרה בגלל בלבול וזה יכל ליצור בעייתיות של גבולות! זה חוצה גבולות! ולכל מטפל הגבול שלו... ורק דיברנו על זה...היום זה מתאפשר..וברור שבאמצע סתם כך אין חיבוק...היום אצלנו זה הפך למעין טקס בסוף כל פגישה. דבר נוסף, יש הבדל בין גבר ואישה מטפלים...גבר זה ממש בעייתי לתת חיבוק לאישה, זה יכול להתפרש אחרת. אולי למטופלים גברים הוא נותן טפיחה על השכם :) לא יודעת...אבל שתי נשים זה שונה כל כך...(בהנחה שאין בלבול או בלבול בזהות או לסביות) לכן חושבת שלעולם לא אלך למטפל גבר מכל מיני סיבות...(סליחה אודי מקווה שלא הגזמתי) אבל אשמח לקרוא אותך, אודי.

לא חושבת שהגזמת בכלל... שמחה שיש לך את זה ושזה טוב לך. זה באמת מרגיש מאוד שונה מטפל גבר למטופלת ולהפך. את יודעת, חשבתי על זה בעקבות דברייך, אני בכלל לא רוצה חיבוק ממנה.

יש מעלה בכך שמטופלת "משוגעת" על המטפל שלה? וסנדי.... לא הייתי כאן הרבה, אבל מה שבטוח, מה שעולה כאן בין החברות אומר לי שאני צריכה להתנצל ולבקש הכרה בכך שאנשים מוגבלים ולפעמים מגיבים בצורה לא צפויה כריאקציה לקורות אותם בעבר.

בגלל מה שקורה בין החברות, את צריכה להתנצל? יעני, בגלל של עליהם כללי, לכן את צריכה להתנצל, היינו אם היית אחת מתוך הרבה זה היה נותן לגיטימציה לעננייןי? היינו מותר לחרף ולגדף, כל עוד הקורבן הוא של כולם, אם לאו, זה לא ראוי? באמת שלא הבנתי את שכתבת.

הי לאה, דברייך עוררו בי מחשבות, אם כי גם אני איני בטוחה שהבנתי את כוונתך עד הסוף. בכל אופן, אני חושבת שכאשר מישהו יודע שהוא מגיב כלפי הסביבה באופן שהוא תוצאה של ההיסטוריה שלו, ואינו בהכרח תואם למצב, הוא יכול לבחור באחת משתי דרכים, לפחות: אחת - לומר כך אני מגיב כי כך וכך קרה לי ותבינו אותי ותקבלו את זה. ולדעתי, זו אינה לקיחת אחריות אלא יותר הפלה על הסביבה וציפיות ממנה; שנייה - לאחר תגובה פנימית שהיא, לעשות בפנים תיקון ולהוציא החוצה תגובה, בואי נקרא לזה, בריאה יותר, מחושבת יותר, תוך לקיחת אחריות. הרבה אנשים לא יודעים. אבל אם כבר יודעים, אפשר להשתמש בכך כנכס. היסטוריה עלובה בעבר לא בהכרח נותנת לגיטימציה להתנהגויות מסוימות שאולי גם פוגעות בזולת. ואם פגשת באדם שאינו יודע, או בחר באפשרות הראשונה - את יכולה לבחור להיות החכמה. סופשבוע נעים (חוזרת לעבודה), סוריקטה

ו... ? אודי מה הפואנטה? מה אחכ??? 'עיבוד' טוב אז בכינו והתאבלנו.. במקרה שלי גם חתמתי ביטוח לאומי תוך כדי.. ו..? מה עכשיו אודי?

מימה הי, אצלי, לצד השחזורים והכשלים האמפתיים יש חוויות מיטיבות, והחוויות המיטיבות הללו הן רבות. רבות מאוד.. כתוצאה מכך קורה לי משהו בפנים... יש אצלי בפנים משהו רך ,עגול שמשרה בי שקט נעים, שלווה וגם הרבה אנרגיה חיובית . מרגישה עם הרבה יותר כוח וחיוניות במעגלים השונים בחיי. גם הסובבים אותי מהמעגלים השונים מציינים בפני שמרגישים שחל בי שינוי לטובה.. ורוב האנשים לא יודעים שאני בטיפול פסיכואנליטי.. במבי.

לקחתי את מילותיך אודי: "תזכרי שיש גם המשכיות שאפשר להישען עליה." אז זוכרת...וגם חשבתי על המוכר שיש שם..חנה, נדמה לי אמרה לי...אלופה! באתי אליה....הייתי כל כך עצובה השבוע. בהתחלה עמדתי עם הפנים לדלת..אחר כך רציתי לעמוד בפינה..היה שם עציץ מעצבן..אז ישבתי על הרצפה במקום לשבת על הספה או על כיסא....כל הטיפול לא הסתכלתי עליה רק בסוף...חשבתי על מה שכתבת לי וזה עזר להגיע לשם ולשתף אותה..שתפתי זה לא מובן מאליו, היא אמרה לי תודה..מצחיקה, אני זו שצריכה להודות לה בכלל....עדיין עצוב לי אבל לפחות יחד איתה....היא הבטיחה שתתלה וילון אחר על החלון...עדיין שונאת את החדר אבל בפינה מצאתי פינה משלי. ואגלה משהו סוד קטן...בחדר הקודם היה לה בובת פרווה שלא הייתה שייכת לה אלא לשותפתה ובכלל היו שם צעצועים כאלו.....אז הבאתי דובון קטן מתאים לספה...שחיבקתי בפגישה ועכשיו השארתי אותו אצלה על הספה אם מישהו ירצה לחבק :) קצת ילדותי אבל לפעמים צריך לחזור לילדות כדי לחוות ילדות שמחה .....ומיקה, זה עורר בי דברים אבל אני בסדר,תודה יקרה..אני כבר לא צעירה...

את צריכה להרגיש נוח במקום שאת נמצאת. האם את חייבת להמשיך אצלה???????

שהיא יוצאת עם מישהו ושזה עוד לא ממש רציני, אני נעלבת ומקנאה. נעלבת- כי תוהה למי היא סיפרה לפניי או למה היא לא מספרת. ובעיקר יותר מקנאה- כי גם אני רוצה, ולא רוצה להישאר לבד.

אנחנו לא יכולים לסבול שהאחר השיג את מה שאנחנו כל כך רוצים. אבל את תעבדי על עצמך ותראי שיש תקווה ושאת עדיין יכולה למצוא בן זוג ותגידי לעצמך בלב שאת הולכת להיות במקום טוב יותר ממנה. שולחת לך חיבוק((((())))))) ותאמיני לי כל כך.מבינה אותך.

תודה על החיבוק

לא ראיתי אותה כבר יותר מחודש, זה בסדר כי אנחנו כמעט ולא נפגשות. היא גרה רחוק. אחת לכמה חודשים היא מגיעה לצורך עבודה לבניין שבו אני עובדת!! לאותו בניין ממש. אמנם בניין גדול אבל אותו המתחם. בשבועיים האחרונים ביקשה עזרה בלהכין עבודה במחשב. זה לקח לי כמה שעות טובות. היום, היא הגיעה למקום העבודה לידי, וחלק מהיום כלל את הצגת המצגת שהכנתי עבורה. אתמול בטלפון זה היה נראה שהיא רוצה. במהלך היום דיברתי עם אמא שלי והיא הזכירה לי שהיא כאן, היה לי יום עמוס. אז נזכרתי והתקשרתי אליה.לא ענתה. שלחה הודעה אחכ שהיא באמצע וקיבלה מחמאות. שאלה עד מתי אני נמצאת ועניתי. וזהו, לא חזרה אליי מאז. גם פעם שעברה שהגיעה לא נפגשנו, עכשיו זה לא שאני מצפה לאיזה מפגש מכובד, כולה לקפוץ לומר שלום. וזה לא שהיא לא נחמדה אליי, היא תמיד מזמינה אותי למשפחה שלה וגם בלי הזמנה אני יודעת שיכולה לבוא. בדכ פשוט לא הכי רוצה. אוהבת את האחיינים אבל לא כשכולם יחד ולא שם. ומה שהכי מרגיז זה, שכשהיא צריכה אותי היא יכולה גם להתקשר חמש פעמים ביום.

וסיפרה גם שממש התלהבו מהמצגת. לא טרחה לומר כלום לגבי זה שלא נפגשנו.

אבל לצערי לא זכיתי לאחיות..

מה בתיאור שלי גרם לך לרצות כזו אחות?

קראתי אותך ומרוב מילים שרוצות לגעת ולחבק ולהיות ...פשוט אין לי ...אז יקרה את בליבי ואני ככ שמחה שמצאת איתה שלווה וטוב זה המון ..

תודה שהרגשת אותי כל כך נכון...

מחכה שתהיי כאן יותר שתרגישי בנוח לקחת מקום להיות . כי יש לך המון מה לתרום והמון לקבל ..אני רואה אותך ומחבקת

יום ממש קשה .הקורס הזה מציף ככ גם אם הרשת בטחון שיצרתי לי ..הצלחתי לא להתנתק אבל עכשיו מתקשה להשאר .... לא יכולה לתת זמן ומקום לכאב כי חייבת להיות בכאן ועכשיו ...מחפשת איך להרגיע את הכאוס ולהשקיט את הווליום..ויחד עם זה יודעת שזאת הייתה בחירה אמיצה ונכונה שתעזור לי לעבוד על הפרעת האכילה הזו ואולי להתחבר לגוף הזה ...אודי אפשר יד ..

אני קצה בבקרים.משותקת. לא מוצאת סיבה לקום. אין עבודה/חברים. הילדים הולכים עם האבא בבוקר והכעס גדול..הבית שלי מבולגן ואין לי חשק לגעת. מרגישה שהחיים הסתיחמו לי. כי הרי כבר גם לא אוכל ללדת בגילי.

היי אודי, אם היה לך מטופל כבר כמה שנים ופתאום באמצע פגישה הוא היה מבקש חיבוק.. היית מאפשר את זה? ועוד שאלה.. האם יש דבר כזה מטופלים מועדפים? או כאלה ששמחים לראות יותר? תודה:)

אבל ממש מזדהה עם התהיות האלו

את ממש לא נדחפת :)

אני רוצה שעוסית ופסיכיאטרית שאמרו לי שהיא עשתה טעויות בהתייחסויות שלה יעידו על זה בכתב בתור דוח גורם מקצועי. הפסיכולוגית שאמרה לי פעם בטון נוזף 'אז טעיתי. לנצח תזכרי את זה? תמשיכי הלאה'. כנראה שחווית הרהטראומה הזאת במשולב עם הביזוי הנרקיסיסטית היו יותר מדי להכרה שלי ואני לא מצליחה לשכוח מזה. במיוחד בבקרים שאני רק מתעוררת זה ישר עולה. היה איזה בחור שהתאהבתי בו לתקופה קצרה קצת השכיח ממני אבל עכשיו הכל חזר. גם מולו דיברתי על זה... נגרם לי נזק כתוצאה מכך שהפסיכולוגית הציעה ואף כפתה!!טיפול לא מותאם. אם היא היתה מקשיבה לי ברגישות הכל יכל היה להמנע. אני רוצה הכרה משפטית בנזק ופיצוי. אני רוצה להשיב לעצמי את תחושת השיטה והכבוד שבחוויה שלי חיללו את הכבוד בטיפול פסיכולוגי כי מלכתחילה לא הסבירו לי דברים כמו שצריך. היא ישבה שם והשתעשה מלזהות רגשות עליי כאילו אני איזה מוצג. היא לא לקחה אותי או את הרגשות שלי ברצינות בשום שלב ובעיקר לא עזרה לי עם תביעתי לקבלת פשר 'מה עושים בטיפול פסיכולוגי'. היא אנסה על ההכרה שלי חוויות של תסכולים בצורה רטראומטית במקום לאפשר משהו אחר.. ויכלה לאבחן את כוחות האגו שלי נכון ובעצמה להסביר על מצבי וזכויות סוציאליות. לא לבזות ואז לגרום לזה שמישהו אחר יסביר במקומה.. היא אשת מקצוע! היא הייתה צריכה להבין דברים יותר נכון! זה חלק מהאחריות המקצועית שלה!! אני שילמתי מחיר כבד על הטעויות שלה. נרקיסיסטית ונפשית. זה לא היה חייב להיות זעזוע שלוקח לי 7 שנים להתאושש ממנו... אם הטיפול היה נעשה בצורה אחרת עם התייחסויות אחרות ופחות מבזות ומפקירות הכל היה יכול להיות אחרת. יש לה חלק פעיל ואחראי בפגיעה שחויתי שם.

זה סיכון שאפילו לא ידעתי שאני לוקחת על עצמי כאשר נכנסתי לטיפול . לא הסבירו לי דברים כאלה אודי מה אתה יודע על הזכות המשפטית לתבוע על דבר כזה? כשהיא תסכלה את בקשתי לעוד זמן ואמרה וחזרה ואמרה 'אין זמן. אין זמן'. זה יצר טראומטיות בעולמי הפנימי ומן דחיפות בלבול ויאוש. כל הנטפלים שהלכתי אליהם לאחר מכן וסיפרתי להם על ההרגשה הזאת אמרו לי 'אל תחשבי על זה. תהיי בהווה. תתחברי לעצמך' אודי הפסיכולוגית הזאת עם ההתערבוית שלה גרמה לי להשפעה פנימית מזעזעת. אני רוצה לתבוע. יש לי עילה? לא נראה לך חשוב לחוזה הראשוני בין מטפל למטופל לציין את סכנת הרהטראומטיזציה?? כסף החליף שם ידיים!! איך זה שאין לי זכויות למידע נאות??? אודי מה דעתך על זה? אתה באמת חושב שפסיכולוגית פועלים בצורה אתית מבחינה משפטית ביחס לזכויות המטופלים כצרכנים? נה לפרסם.

וסדנאות איפור. סדנאות ללימודי שפות. בבית מלון קסום. איזה כיף.שהייתה לי מישהי שעובדת במלון והזמינה אותי. קיבלתי נופש.במחיר ממש מוזל ברשת. זו חוויה. טוב ילא הולכת לישון. מסתבר שיש חיים בחוץ ועוד איזהההההההה

לא הבנתי באיזו מסגרת זה היה? ונשמע ממש כיף ומשמח. הרבה חוויות!! שמחה שנהנית

איזה כייף, נשמע מהנה!!!! תמשיכי להנות, החיים מזמנים לנו דברים משמחים וכייף לחוות ולקרוא אותך :)

איזה מתמידנית!! כל הכבוד לך!

כל כך כיף היה לפגוש נשים מעצימות. אוכל טוב. מוסיקה. לקבל מתנות וטיפים לחיים. אני לא יכולה לישון מרוב התרגשות.היה לנו שחיה לילית בבריכה מחוממת ושלל פינוקים. Cheers

כל דבר שתתן לאישה היא תכפיל. הכוונה לגבר. תתן לה זרע היא תתן לך תינוק. תקנה לה מצרכים היא תכין לך ארוחה. תתן לה בית בית היא תהפוך אותו לבית חם. תתן לה חיוך היא תתן לך.את הלב.

כשבאים מאהבה לדעתי זה מאד נכון! צריך להוסיף שכל תסכול שמטפל אונס על המטופל הוא מחליש ומסרס ומטמא את יכולתו לאהוב ולהעניק - מניסיון!

ועל המטפל לאבחן נכון, להעריך נכון ולהתערב נכון... ומה כאשר הוא שוגה? למה העובדה שהמטפלת נתנה לי בזמנו לצלם ממנה ספרים יצאה בלבול בנושא למה שעושים בטיפול. ניסיתי לשווא לחתור להבנה קוגניטיבית כלשהי אודות מה עושים וכאשר שחזרתי את הטראומה כעסתי שהיא לא הסבירה לי שבעצם התהליך כזה.. איך מטופל יכול לדעת אם הוא מקבל טיפול טוב?

ותפני אליהם את כל השאלות של הטיפול ותדרשי מהם תשובות.

אמרת שזה מורכב מדי למסגרת זו.. יש איזה מאמר ברור שאתה יכול להמליץ עם דוגמאות בשפה עממית ומובנת דוגמאות להשלכות שכאלה שילד לא בנוי ולא אמור להכיל?

תשובה לשאלתך... פיזית הכל בסדר..נפשית, מאוד מסובך...ולא משתפת אותה בזה :( אז כתבתי פה וגם פה לא המקום לשתף :( מבאס! ועצוב לי למרות שבכלל לא רציתי עוד ילדים...בגלל בעיות רפואיות וכו'...

ליבי איתך ללא מילים .יושבת כאן לידייך מחבקת באהבה והעיקר מקשיבה לך שיפכי ליבך עד כמה שנכון לך ...אבל אני חושבת שכן תשתפי אותה זה יעזור לך ויקל

הי אודי, יש לי מין רצון לכתוב למימה שתנוח, כדי שאני אוכל לתפוס את מקומה ולכתוב כאן הודעות על המטפלת הקודמת שלי. שכשביקשתי בכל זאת לחזור לא ענתה להודעה שלי ופשוט "נעלמה לי" . ובכך מימשה את הפחד הגדול ביותר שלי. אפשר לומר שעברתי את כל סוגי הדחייה שיש על ידה:פנים מול פנים, בטלפון, במייל, ב-SMS , ולבסוף התעלמות מוחלטת. (ואני לא בחורה מציקה, אבל מאוד עקשנית) הקשר בינינו שהיה כל כך חזק ועוצמתי והתחיל מבטיח, הידרדר במהרה והפך לשיחזור גדול ומדוייק של הקשר שלי עם אמא שלי(וגם אני תרמתי לכך, כמובן) כוחה של הפסיכולוגיה! בכל מקרה, אז יש בי חלק מסויים שמאחל לה את כל מה שמימה מאחלת למטפלת שלה, ואפילו יותר. וזה החלק הפגוע והדחוי, והוא משתלט מידי פעם. והחלק הזה אוהב אותה מאוד, ותמיד יאהב. והוא בעיקר עצוב ומתגעגע. אני מאוד מאוד עצובה על הקשר שלנו שנפרם. אני מתגעגעת אלייה. אבל יש בי גם חלק נוסף, אולי יותר בוגר שמרגיש הקלה. פשוט הקלה. חלום כתבה כאן לאחת הבנות שאהבה לא קונים בכסף, אלא רק מקצועיות - אחד המשפטים הכי חכמים ששמעתי. לא יודעת, אולי כדאי לי לחפש קרבת אנשים שכן מחבבים אותי, ולא לנסות להתקבל איפה שאני לא ממש מתקבלת ולא רצויה.ואז שוב ושוב להידחות. אולי אני בכל זאת שווה משהו? בטוח יש בי משהו קטן אחד וטוב... אודי, איך מוצאים את הכוח "לשחרר"? אודי, אני טסה היום לחופשה (לראשונה בחיי) ומשתעשעת במחשבה שאולי אראה אותה במטוס, היא הרי הייתה טסה כ"כ הרבה. וזה שוב מרגיש לי, בעיקר מטופש. לא יודעת, אני מרגישה שאני נהיית דומה לה באיזשהוא אופן. כאילו למרות כל מה שהיה בינינו, האישה הזאת הצליחה לחדור לי ללב ולחרוט עליו לתמיד את השם שלה. בא לי לכתוב לך כאן שהיא נכשלה . היא נכשלה כי היא ויתרה עליי ולא האמינה בי. ממש לא בא לי לראות אותה במטוס... שגם שם היא תתעלם ממני, אז לא תודה!

נסיעה טובה!!!

האם תוכל להסביר מה זה ובמה זה דונה מפחד מכשלון. אני רוצה להרחיב את הידע שלי. אני חובבת פסיכולוגיה.

מקווה שאתה בסדר... אני דואגת לך ממש

אבל אודי באמת דואגת ...נכון שהכל בסדר ... חייבת להאמין שהיה לך יום קשה ועמוס אז לילה טוב אודי ומנוחה מטיבה לך

שאצלך הכל בסדר..לא העלית הודעות....אצלי... עברתי הפלה טבעית ככה סתם...בלי שידעתי....

תהיי חזקה..

מה שלומך? איך את מרגישה? היה לי עצוב לקרוא אותך. שולחת חיבוק חם...

מפחדת לכתוב יותר מדי כדי שלא מישו מכאן יקרא. לא אוהבת.. עכשיו אנחנו בהפסקה. לא פציתי את פי ולא מתוך איזה עקרון פשוט לא מרגישה קשורה ואין לי מה להגיד. אהה ואני בקבוצה אולי זה לא ברור...

זה לא שיש מה לעשות בהפסקה... ופלאפון- זה נוח כדי להיראות כאילו עסוקים במשהו. ואנחנו גם ממש קצת אנשים.

היי אודי, אני כבר כמה חודשים נפגשת עם פסיכולוגית שעוזרת לי להתמודד עם קשיים שקשורים למשפחה שלי. היא מאד תומכת ובפגישה הקודמת היא נתנה הרבה מחמאות על איך אני מצליחה עם כל מה שקורה במשפחה להישאר שפויה ומפוקסת כל כך. בפגישה שלנו היום, היא דיברה על נושא שאני פחות אוהבת לדבר עליו ושהוא נושא יותר רגיש במשפחה ובפעם הראשונה, המפגש היה מוזר עבורי ואני בטוחה שגם בשבילה. מרוב לחץ לא הצלחתי לדבר והרגשתי שהיא מדברת על נושא אחד ואני הגבתי בכלל על דברים אחרים שלא קשורים לשאלות שהעלתה. היה לי קשה להתגבר על זה וקלטתי מה קרה רק כשיצאתי.... זה אף פעם לא קרה לי, האם זה משהו יוצא דופן? האם כדאי לי להגיד משהו על זה בפגישה הבאה? תודה, רותם

כותבת כי מחר לא תהיו פה.

אין לי כל כך מילים... אני רק קוראת לך, אם תוכל, לבוא ולשבת לידי

באיזה עיר אתה מקבל?

האם אתה מקבל דרך הקופה או איזה ביטוח פרטי?

זה הרגע של חום עוטף את הנשמה ובא לי לצעוק שהעולם ישמע...דרך שבעה מדורי גהנום הצלחתי לשרוד ולהגיע למקום שאני מאוד אוהבת אותה ואין לי אדם קרוב ממנה בעולם.הדמעות זולגות,הגעגוע חם.יש לי מקום ומותר לי לנשום וכאשר אני מסתכלת במראה אני רואה את שתינו,גם אותי וגם אותה...אוהבת!!!!סליחה,יצא קצת משוגע...גם לי בא להיות יפה מולה כמו לנערה מתבגרת מול אימא שלה...חמוד...ולראות שהיא מאמינה בי ואוהבת...נהייתי היום בחזרה בת 15.ואם הרגשה הזו הולכת לשון... חלום

אם יש מישהו בעולם הזה שאני חייבת לו חלק מהשפיות שלי למרות הכל . זאת חווה אלברשטיין והשירים הנדירים שלה, ששמרו עלי ועטפו אותי כל גיל הנעורים ...במיוחד זה , תהנו ותחייכו כי בסופו של יום הטוב גובר על הרע והאור על החושך .. https://www.youtube.com/watch?v=M57QJaQFsxQ אודי תודה שהחזרת אותי למקום הנכון..חושבת שסוף כל סוף אני והיא יישרנו קו , מרגיש לי לכולי שוב בטוח... וסתם כי מדקדק לי כל כך ..... https://www.youtube.com/watch?v=4Ij1CaPrQio חופשה נעימה ושקטה לנו ...

הי אודי, ניסיתי להגיב פעמיים בעץ יום ההולדת ששירה פתחה עבור במבי. ההודעה מוענה לשתיהן. אולי אם ארשום לינק של העץ ייקל עליך למצוא אותו? הנה: http://www.doctors.co.il/forum-6/message-1031370 הייתי רוצה להאמין שהודעותיי הגיעו למערכת. תוכל לבדוק? סוריקטה

אני קוראת עכשיו ספרים על ה EGO STATE ומה אני מגלה, שיחות שלמות בין מטופל למטפל רשומות שם, יתרה מזאת, נותן למטפל הנחיה שלא להסתכסך עם האגו סטייט, לדבר אליו בכבוד ולהראות לו כמה מעריכים אותו ואת העבודה הנפלאה שהוא עושה, יעני לעבוד עליו בעיניים, המטרה מקדשת את האמצעים. כי בדיוק את המילים שכתובות אמר לי המטפל, ואני עוד חשבתי שהוא מתכוון אליהם, ואני מגלה שזה שטנאץ, שבו משתמשים לכל אחד בכל סיטואציה. כן, אני מבינה שיש לזה תועלת, כן, אני מבינה את הצורך הטיפולי אבל לא אני לא אוהבת שעובדים עלי לא אוהבת שמחניפים לי כדי להשיג תועלת ואפילו אם התועלת היא לי עצמי לא אוהבת שנותנים לי סופרלטיבים, שאין מאחוריהם כלום, ואני רק חלק מהתבנית של הטיפול. כמה שאני קוראת יותר, אני מרגישה יותר מרומה. כנראה היה עדיף שלא הייתי קוראת, מה שלא יודעים לא כואב

כתבתי שום על הטיפול ההוא והכעסים כי הרגשתי זאת שוב בתוכי חוטף אותי.. אבל תודה על ההודעה שלך. מעריכה את זה. אהבתי

ליבי אומר לי שאת עולה על דרך המלך!!!