פורום פסיכולוגיה קלינית

רציתי לשאול מהו חלון הזמן שבו ניתן לבטל פגישה טיפולית (נניח בגלל שפעת למשל),בלי לשלם על הפגישה שבוטלה.והאם זה הדדי.כלומר אם הפסיכולוג נאלץ לבטל ומודיע לי בבוקר מספר דקות לפני שאני עולה על האוטובוס כדי להגיע לפגישה,האם עליו לפצות אותי בפגישה על חשבונו.ובכלל רציתי לשאול מדוע נקבע חלון הזמן הזה .תודה

אודי וכולן.. קשה לי לומר לכם, קשה לי לומר לה.. איך אפשר לדבר, איך אפשר להפגש..? נפגעתי..... :( Aya

איה יקרה יופי שבאת שחזרת כמו כאן גם שם דברי על הכל ...התגעגעתי למרפסת

אפשר קצת? טובות..?

אני צריכה/רוצה ממך משהו.. מה ???? אולי מילים טובות ?? רכות ??? מילים שעוטפות ממש ממש ... במבי.

שלום, אני כמעט שנה אחרי לידה ובחודש האחרון אני במצב רוח לא טוב, יש ימים שיותר טוב, העניין הוא שאני מכניסה לעצמי לראש מחשבות על דברים שלא קיימים, זה ממש מטריד אותי וזה לא מרפה ממני, איך אני משתחררת מזה, אני יודעת שהחשבות שלי לא מבטאות את המציאות, איך להרפות?

מפסיקים להקשיב לדברים שאנשים חושבים או כותבים ושלא מוצאים חן בעינינו כי לפעמים הם רק מבטאים משאלות לב או מאווים כמוסים של האדם וזכותו שיהיו לו כאלה גם אם הם לא בדיוק רציונאליים ומציאותיים. יחד עם זאת, לאדם יש זכות לנסות להגשים אותם בדרך שהיא מכבדת, מוסרית ונעימה ובעיקר בדרך שלא פוגעת באף אדם אחר.

כתבתי המון, ושום דבר לא עלה כי לא קלט את הסיסמא, אז להתשמע

רוני, חנה

תודה. משום מה תמיד שוכחים אותי. אז תודה ממש שנזכרת וחזרת במיוחד כדי לתקן.

אני כאן קוראת ורוצה להגיד משהו על המילים שמיטיבות לתאר הוויה ורגש אבל אין לי איך, לא מוצאת מילים, אולי רק לקרוא בשמותיכם שתדעו שקראתי ונגעו בי המילים והייתי רוצה גם בנגיעה קטנה.., אודי, הילה, סוריקטה, במבי, נטע, גלי, אביב, סנופקין, סנדיי, איה, חלום, מיקה וכל מי ששכחתי...

איתך הילה

הי שירה שירה, אספר משהו קט - לידנו יש גינה עם מאגר מים. ובאו לגור בו קצרות ברווזים מיוחדים. הם משתכשכים, שוחים, מתנקים, מטיילים על הדשא, עפים ולפעמים חוזרים. פינת טבע בלב אזור סואן. שולחת לך את היופי והחן המרהיב הזה. שלך, סוריקטה

את יודעת ? יש משהו בכתיבה שלך.. לא יודעת עדיין מה... מאוד מאוד אוהבת לקרוא אותך.. גם אם לפעמים זו מילה או שתיים... יש בך משהו מאוד מיוחד בעיני.. איתך-במבי.

שירה יקרה ואהובה כל כך....המילים שלך תמיד נוגעות .תשמרי עלייך יקרה זה יבוא לאט לאט ...

קשה לי. מאוד מאוד מאוד

גם לי....

מתוקה !!! אף אחד לא שוכח אותך... (קראתי את מילותייך לשירה) איך אפשר לשכוח אותך רוני עם חותמת כל כך שלך ?!... לא יודעת על מה את לא בטוחה .. על המקום פה ? על משהו שעשית/אמרת/אמרו/עשו/ משהו בסיסי בחווייה קיומית ? אבל שומעת שקשה לך... מאוד מאוד מאוד :(( איתך-במבי.

מצטרפת לשואלים מה לא בטוח ..ושולחת ים כוחות לקושי שיהיה היום יום חדש וטוב

https://www.youtube.com/watch?v=6HUcGcZswec ניסיתי לכתוב להיות אני . אבל הלקים ממני הפגועים הכואבים שניסו להיות כאן בכאבם מרגישים כל כך חשוף ולא בטוח כאן יותר... מרגישה שאיבדתי את היכולת להיות כאן ולא משנה כמה אני ישנה את הניק ...

הי אביבונת, את מזכירה לי את התחושה המאד חזקה שהייתה עמי - בכל פעם שאני מוציאה את הראש - חוטפת נבוט עצום. די מתאר את מערכת היחסים בבית, שהשתחזרה, לפחות מבחינת תחושה פנימית שלי. חשבתי על כך, שאולי אפשר להמתין שהברלה יצא בקצב שלו, וכאילו לא להיות בקשר עין, לא לשים אצבע, לא להצהיר בראש חוצות. בשקט בשקט, ולהתנהג כרגיל וכך לתת לו להשתלב מחדש. יש לי הרגשה שהוא מאד חפץ בכך. לברלה יש בית, ואפילו לחשופית יש היכן להתחבא לשם הישרדות. גם אם לא חלק איטגרלי מגופה. שלך, סוריקטה

תודה אשה יקרה ...בחלקו נכון אין ספק משתחזר ...אבל הברלה זקוק נואשות לניראות ..הוא צריך עזרה להרגיש בטוח שוב . חיבוק ליום ניפלא

מתוקה!! לאט לאט... בקצב שלך.. מזדהה איתך.. מבינה על מה את מדברת.. את חשופה אך לא לבד.. כמעט כולנו חשופות פה ומביאות גם את החלקים הפגועים .פגועים מאוד. וחשופים.. וכשהחלקים/האזורים הללו נפגעים זה מטלטל מאוד... את לא לבד... איתך-במבי.

המילים שלך כל כך דייקו אותי ...כל כך נוגעות ומרגשות...תודה יקרה באמת שעזרת ..תודה על הדחיפה

מזכירה לך שאת זו שדוחפת אותי לצאת... נצא יחד? התגעגעתי אליך, קוראת את הקושי שלך בתקופה האחרונה וכואבת אותו איתך. חיבוק.

חשבתי עלייך בשיר הזה ....אוהבת ...

היי אודי, וכל מי שיכול להושיט יד התקופה האחרונה קשה לי מאוד.... דווקא קורים דברים טובים, למשל הציונים שלי יותר 80 מאשר 70.... יש עורך דין שמטפל בנושא של הילדים ברצינות... אבל בפנים לא טוב לי הרגשה שהכל מת אין מצב רוח וקשה לי לחייך. מרגישה שהכל רודף אותי, שונאת את הגוף, עליתי הרבה במשקל ולא יודעת כמה מזה אוביקטיבי... חווה את המטפל מרוחק למרות שיודעת שהוא קרןב עצב עמוק וכאב שלא מרפה לא טוב לה הילה

רוצה להיות על ידך.. בשקט.. ליד המים,ליד העצים ,הענפים ששולחים חיבוק נעים עם העלים הרכים .. ליד האיילה..כן ההיא ששותה מים.. ...אוחזות ידיים ואנרגיה טובה זורמת וממלאה אותך בכוחות,תקווה ואופטימיות.. איתך-במבי.

אוהבת אותך כל כך... תמיד המילים שלך מכנסות בשקט ורכות מים שקטים חודרים עמוק.... הילה

מדהימה אוהבת אותך. את צומחת ומתפתחת ומתוך הצמיחה ןהטוב עולים שוב הפחדים ,הבלמים הכל כך מוכרים אלה שהושרשו בילדותיינו ..זה בסדר יקרה את תעברי את הרע תני לטוב להוביל לנצח אל תיבהלי ממנו מגיע לך .... אני לא ליד מחשב אבל שולחת לך את שיר תקווה של מירי מסיקה . מחבקת

במבי, אחותי שלי, שבוע אור, הי במבי מתוקה שלי, אנחנו מכירים את הרגישויות שלך. את יודעת, קינאתי כשאודי אמר שהוא דאג לך, אך נזכרתי שדואגים גם לאנשים בריאים. אדרבא, כשניסיתי למשוך דאגה בדרכי הישנה, זה עבד עוד פחות. זה גם מה שניסיתי לומר לגלי. ועוד דבר. כידוע לכם כבר עברתי כברת דרך בטיפול. זכורות לי התקופות הארוכות בהם הראייה שלי הייתה מאד חד צירית, פחות מתפשרת, עם זאת, איכשהו ידעתי לומר לעצמי, שכן, אני לא מצליחה לראות אחרת, אבל אני יכולה להבין שניתן לראות את המצב גם מזוויות שונות, ואם יש מישהו שמתבונן באופן רחב יותר, אין זה אומר שאינו מבין אותי (ואין זה אומר, למשל, שאיני מבינה את הכותבות כאן), אפשר להיכנס פנימה, להזדהות, וגם לצאת החוצה, להתבונן במראה אחרת. חשוב, נראה לי, לדעת שיש גם כזו. המטפל שלי אומר, שכאן ניתן להבחין בשימוש באינטליגנציה. אודי, באמת שלא כעסתי עליך, גם כשאמרתי וגם בהמשך. המנוחה-הפוגה אפילו ממש התאימה לי, חידוש חמצן שכזה. יודעת שפעם הייתי חווה זאת כדבר מבהיל ופתאומי, הצלחתי, הפעם, להיות רגועה יותר. גם אומרים לי שאני נחווית נינוחה, גמישה ומתמסרת. כחומר ביד היוצר. מוזר למדי, או שמא לא. במבי, בטיפול שלי הייתה מעין לקיחת מרחק. כן, זה נחווה מבהיל ביותר, תגובתי הייתה לא קלה בכלל, כאילו מישהו שאב ממני את החיים. שנה וחצי נפגשנו מעת לעת לפגישות עדכון, וחזרנו. ובהמשך לדברי מיקה, אם המטפל שלי יבחר לעבור לגור בחו"ל, למשל, (יודעת שיש לו משאלה כזאת), זה יהיה עצוב מאד, מניחה שגם מעורר זעם. אני כל כך רוצה שהוא יישאר בעיר שלי, שלנו. אותה עיר בה גדלתי ועברו עליי חוויות קשות, אבל לא רק. ואני אוהבת אותה. שלכם, שבוע טוב, סוריקטה

ראשית, חיממת את לבי. מאוד. אמרתי לך כבר מס' פעמים לדעתי, אני מאוד מאוד אוהבת אותך, את כל החלקים שאת מוציאה פה ..ולדעתי את כבר מביאה ממך לא מעט חלקים... מרגישה אלייך חיבור עמוק ומאוד איכפת לי ממך !!! וחוצמזה כבר אמרתי לך יותר מפעם אחת... הייתי רוצה לפעמים לשלוח את אמא צביה אלייך להדרכה... עכשיו, עם הקטע של הסגירה לשבוע הייתי שולחת גם את אודי אלייך להדרכה :))) רוצה לומר לך שההודעה של אודי נגעה בי עמוקות והתרגשתי . מאוד !! כן, שמחתי שלאודי איכפת ממני... הדאגה של אודי אלי גם סיפרה לי שהוא ממש מכיר אותי ואת הרגישויות והפגיעות הגדולה שלי מנטישה,דחייה ובעיקר חוויית השמטות הקרקע... לא זכור לי שאודי אמר לי פעם שהוא דאג... עכשיו אמר. כן.. אודי אלוף !!!! ואת אומרת שאם המטפל שלך יבחר לעבור לגור בחו"ל את תתמלאי עליו זעם ומן הסתם תתערבבי בקוקטייל של רגשות... אולי כך אני הרגשתי כשאודי אמר שהוא סוגר את הפורום לשבוע (בשלב ראשון) גם הפתאומיות בה ראיתי את ההודעה מהרגע להרגע שכמעט ממתי ממנה (מההודעה) גם המון זעם חשתי כלפיו על האקט הזה... אולי עבורי זה קצת נחווה שאודי עזב,עבר לחו"ל וכו'... אבל את יודעת מה סוריקטה ? אחרי שכתבתי לו את ההודעה ההיא הכעס ממש ממש נחלש, ואחרי התגובה שלו עם הדאגה וההסבר (אבל בעיקר הדאגה) אני כבר בכלל בכלל לא כועסת על אודי ושוב הלב שלי מלא אליו באהבה.... משונה.. נכון סוריקטה ? בני אדם זה משהו מוזר .. משונה.. שלך-במבי.

במבי יפה שלי, חו"ל... את יודעת, המטפל שלי באמת בחו"ל עכשיו והתבטלו פגישות, ואין מה לעשות, יש בזה כדי לערער. אני עובדת מאד מאד חזק וקשה על חיבורים. מאד מאד. החרדות שלי, כן, קצת מורגשות יותר. ואני עייפה ועצובה. חשבתי שדווקא בקשר וירטואלי, אפשר לעבור לכל מקום בעולם בו יש תשתית ולהמשיך בתקשורת. מישהו עדיין בצד השני של המחשב. אנו לא פוגשים אותו על באמת. קצת מעין חיבור של כבל בין מוחות. "בני אדם משהו מוזר" - אהבתי מאד :-) קחי גם לך את הקרדיט לכך שקיבלת והאמנת לדבריו של אודי. הייתה גם אפשרות לדחות ולבטל ולא להאמין. יש בך חלק. יש. אני שמה לב מי האנשים שכותבים לי, שמקיימים עמי שיח. שנוצרת כימיה בונה. כאן, גם בחיים. בינתיים, שלך, סוריקטה

אנחנו נשואים 36 בעלי עזב תבית חודשים יש חוסר תיקשורת בעיות כלכליות מדירה שעכשו עברנו יש לי הרגשה שזה בגידה הוא בורח ממפגשים איתי מתחמק ודוחה אןתם

סוריקטה הדיבה לי להודעה וראיתי במייל אבל לא עלה... פשוט הודעות מאוחרות יותר כן.. ותודה אודי, תודה על המקום הזה, כרגע לא מצליחה לראות את עצמי בלעדיו וכמובן שלך יש חלק גדול מאוד בזה.

אני מרגישה שאט אט כולן חוזרות.. ומרשה לעצמי גם... בעדינות... רוצה לאחל לכם שבת שלום. Aya

הי איה, יופי שגם את כאן :-) שבוע טוב, סוריקטה

מבינה אותך ושמחה שניכנסת ..השורה הזו שזה רק צעד ראשון גם אותי הבהילה מאוד וכי קצת קשה ולא ממש בטוח אבל את יודעת אני סומכת על אודי שהוא עושה צעדים עבוריינו ולטובתיינו . תודה יקרה שכתבת באמת דאגתי לך ...

אביב,מיכל וסוריקטה, קראתי את ההזמנה שלכן אותי לחזור.. לא הייתי מסוגלת.. קראתי את כל ההודעות שנכתבו אך האצבעות לא היו מסוגלות להקיש ולו אות אחת.. היה בי מעין שיתוק מחרדה/פחד.. היה בי גם המון המון זעם על אודי.. לא הצלחתי להבין למה בחר באקט כל כך קשה.. שאלתי את עצמי אם נאמר יהיה לי בלגן עם אמא צביה היא תאמר ,טוב, בואי לא נפגש שבוע בשלב ראשון ו.. ???? כאילו מה ???? מה זה ??? כן, אני יודעת שזה קשה הרבה יותר היות ומדובר על קבוצה ולא קשר מטפל/מטופל. ובעיקר קשה יותר היות והקשר הוא באמצעות מדיה וירטואלית.. יודעת את זה.. ובכל אופן.. זה היה לי קשה בטירוףףף.. אולי אפשר להגדיר/להגביל את השיח.. אך לסגור ? ואוו..הרגשתי שממש אין לי רצפה.. אולי בגלל שיש בי כזה אמון .. ?? לא יודעת.. בכל אופן רוצה לומר לכן אביב,מיכל,סוריקטה וחנה תודה !! זה מחמם את הלב.. במבי.

... המממ... הי, .. משונה לכתוב פה.. משונה.. לא בטוח.. מפחיד. מרגיש לא בטוח פה. אודי... וואוו... חשבתי בתחילה שלא אצליח אפילו לבטא את שמך... משונה... ... איך ??????????????????????????????????????????????????? איך יכולת ????????????????????????????????????????? למה ?????????????????????????? איך ??????????????????????? לסגור מהרגע להרגע את הפורום בלי יכולת להתכונן .. כך, כשאתה מרגיש שיש רצפה, פתאום כך, מהרגע להרגע הפורום נסגר לשבוע אם אמירה שזה בשלב ראשון...... וואוו.. אודי אין לך מושג מה זה עשה לי.. לא הרגשתי מוכנה נפשית לזה.. סוריקטה, אני לא הרגשתי שהתרחש פה תהליך לגבי סגירת הפורום . לא !!!! גם לא חשבתי שאם מתרחשת סערה, נכון לנהוג כך. אני הרגשתי כמו שגולם תיארה, הרגשתי שזה עונש קבוצתי. וכן, הרגשתי כמו שגולם תיארה ואמרה (אם אני זוכרת נכון ) שמרגיש לא בטוח אם הפורום יכול להסגר כך מהרגע להרגע ללא הכנה,ללא תהליך מסודר... וואוו אודי, איך יכולת לעשות את זה ? הרגשתי שאני נענשת על לא עוול בכפי. הרגשתי מבולבלת ..עדיין מרגישה כך.. הרגשתי שאתה מוציא ממך חלק קשה ונוקשה במקום בו צריך שיהיה רוך... אוףף אודי... זוכרת גם שאתה עושה הכל בהתנדבות ולמעשה מלווה אותי ברוך, ברגישות, מדייק אותי באופן מדהים כבר שש וחצי שנים... זוכרת לך את כל זה אודי.. ואולי דווקה בגלל זה לא יכולתי להאמין כשקראתי את ההודעה ההיא שכתבת... זה ממש הרגיש לי שחותך את המוח מהצרימה של האקט הזה... ווואוו אודי.. זהו :((( אין לי יותר מה לומר... :(( משונה.. ודווקה עכשיו פתאום מרגיש לי צורך לכתוב שלך -במבי .. :(((((

זו הייתה תגובתי הרגע שראיתי את הודעתך. חיכיתי לך וחשבתי עלייך בתקופה הזו. גם לי הרגיש לא בטוח כאן ואחר (שונה). לקח לי זמן לחזור ועדיין מרגישה שיש "משהו באוויר". הרבה רגשות, אבל שמחה בשבילך שמצאת את הדרך שלך לשוב לכאן. היית חסרה בנוף. מה שלומך?

במבי, ראשית - אני אוהבת אותך. חושבת שאת אמיצה. הייתה לי הרגשה שתבחרי לכתוב היום, לפני שנסגר השבוע, כלומר, קיוויתי, וזה אכן קרה. אני שמחה שכה בחרת לעשות, אם זה בסדר לומר. את יודעת, נראה לי, שדרך הראייה שלי אולי מעט שונה, היות שאני רואה את ההודעות לא בעת שהן עולות לאוויר, אלא כמעט תמיד רק למחרת בבוקר, אחרי שנת לילה. מנסיון, על פי רוב, צפייה בהודעות בזמן אמת ולחץ, נעשית מתוך מצב חרדתי מאד, ריגוש יתר, ואז יש סיכוי סביר שהייתי חווה את ההודעה בהלם ובפרשנויות שנובעות מתוך עולם של חרדות. נראה לי שההתבוננות על הפורום ממעוף הלוויין, או כמו שאודי השתמש במילה פרספקטיבה, יש בה כדי לסייע לי. יש לנו במשותף, יקירתי, ואני מבינה, כך נראה לי, לעתים דרכי ראייה שונות, ושל משתתפות מגוונות כאן. מקווה שנדבר, שלך, סוריקטה

במבי, תודה שהצלחת להבין את רגשותיי.

תודה שכתבת, אלו הן גם רגשותי.. Aya

אחרי פגישה איתה, לא פשוטה. התחיל בקבוצה שהיה ממש קשה, לא הייתי מסוגלת להיות שם. פיזית נכחתי, אבל זהו. לא דיברתי, התעסקתי בפלאפון, בעיקר ברחתי. דיברנו על זה. לצערי יש יותר מדי דברים שמקשים עליי שם ונראה שבכל פגישה יכול לצוץ משהו חדש שמקשה עליי. אמרה שזו החלטה שלי והיא לא רוצה שהיא זו שתחליט עבורי, למרות שהייתה רוצה להגיד לי להמשיך ולא לוותר. אני מרגישה מחוברת אליה אני חושבת וזה טוב לי. אני עוד לא לגמרי במקום כנראה שמוכן ל"עבודה". הייתי רוצה. מרגישה קצת מבולבלת פתאום. אודי, הייתי רוצה ממך מילים שיעזרו לי. זה בסדר לבקש? מילים כמו- שיש רגעים קשים ושזו דרך. ואולי בעיקר שעוד לא מאוחר ותמיד אפשר לנסות ולשנות. ומי יודע אולי גם להצליח? מה אתה חושב?

אני לא אודי אבל את יודעת שאפשר לשנות ולא מאוחר... תיראי פעם היית כותבת כאן וכמעט לא מגיבה כמו בקבוצה האמיתית קצת בתוך עצמך. והיום את כותבת מגיבה לנו תומכת עוזרת ...מאמינה שגם בקבוצה הלא וירטואלית תצליחי וחנה תזכרי שלוותר ולפרוש אפשר תמיד ...אז תני לזה עוד קצת זמן

אני מנסה או לפחות רוצה להצליח לנסות... זה השלב הראשון.

הי אודי, המטפלת שלי מפסיקה לטפל באזור מגורים שלי. יהיו לנו עוד מפגשים לפרידה, היא גם תעזור לי למצוא מישהי אחרת ואמרה שאוכל להתקשר ולעדכן אותה...אני מאוד מאוד מאוד עצובה, אבל לא כועסת עליה ומבינה.

ועצוב לי בשבילך יחד עם זה שמחה שהיא שם בשבילך ומוכנה שתהיו עוד קצת בקשר. פרידה זה לא פשוט. (סליחה, פתאום נזכרת בשלי עכשיו ורוצה לבכות)

עצוב ולא פשוט מבינה אותך וסומכת עלייך שתמשיכי בתהליך ...

יש שיר של גבריאל פרייל שנקרא אולי מוות. אפס ריח אורנים וכמיהות הצבעים גוססים ברחובות בתמונות העיר מתנכרת אהבה נמחית עימות חסר משמעות בין אור לצל אף אחד לא מתקשר אלי מתמעטים חוטי התקשורת אולי כך מתחיל המוות לספר משהו על קיומו... סליחה אם טעיתי במילים. אני כותבת מהזיכרון ולא היו לי כוחות לשלוף את הספר בשביל לדייק למקור. כמה עצב אפשר לבלוע? (חייבת להזכיר שבמקור הציטוט הוא כמה רוע אפשר לבלוע ומתייחס לפיטום אווזים שבו דוחסים לקיבה של האווזים דייסה במשקל שליש ממשקל גופם מדי יום! כמה רוע יש בעולם הזה...) וחזרה לעיסוק הטפל בעצמי.. המטפלת לא מבינה אותי. כתבתי על זה בתגובה לאביב. וזה שובר אותי. מישהי אחרת יקרה ומשמעותית בחיי כועסת עלי. בהתחלה היא לקחה ממני פסק זמן שזה היה מעליב ומשפיל, אחרי זה היא חזרה במטח של האשמות, וכשניסיתי לשים רגע בצד את העלבון שלי והכעס שלי, ולנסות לשמוע מה היא אומרת ולהגיב, היא שוב חזרה להתעלם. ומי שמכיר אותי יודע שאם רוצים לפגוע בי אבל ממש חזק, ולשבור את רוחי, כל מה שצריך זה להתעלם ממני. אני יוצאת ממקום העבודה וישר מתחילות לזלוג הדמעות, ואנשים שהם סוג של לקוחות רואים אותי ככה. המטפלת אומרת שאני פוגעת בחלקה הטובה היחידה שהצלחתי ליצור- מקום העבודה. בתוך הסיוט הזה למטפלת אפילו אין שעה פנויה להוסיף לי כדי להקל. אני לא מבינה את זה? היא עובדת בקליניקה במשרה מלאה? בטוח שלא.. אז איך היא לא יכולה מתישהו בערב לקפוץ לעוד שעה כדי לפגוש אותי? אני כבר לא יודעת, מה בריא ומה חולה, אני הולכת הרבה לרופאים ואני לא יודעת אם אני מנסה לרפא את עצמי או אם אני יוצרת מחלות ומתאהבת בהן בסגנון מינכהאוזני. כ"כ בא לי לחזור לקומפרטבלי נאמ. לטשטש הכל, באלכוהול, בכדורי שינה. בפייסבוק בזמן האחרון הכל נחווה לי כטריגר ואני מבלה את זמני שם בלעשות הייד לעוד ועוד אזורים, עד שאוכל לעצום לגמרי את העיניים. אתם יודעים, יש לי גילוי די אינטימי לגלות לכם, המטפלת שאני אצלה עכשיו, אנחנו יחד רק כמה חודשים, וכשהתקשרתי אליה במקור היא לא יכלה לקבל אותי והפנתה לעמיתה. אני נפגשתי עם העמיתה שנתנה פרוגנוזה קשה.. כזאת שמדברת על אישפוז וכזאת שרואה אותי מאד מאד חולה ולא מאמינה שיכול להשתפר, והיא גם לא הסכימה לקבל אותי. ואז חזרתי למקורית, שבסוף הסכימה לקבל אותי ושגישתה היא ממש 180 מעלות משל ההיא. עכשיו היא חושבת שאני יכולה להשיג הכל ולהיות בריאה לגמרי. ואני שואלת את עצמי אצל מי מהמטפלות עדיף היה לי להיות? על פניו אפשר היה לומר שברור שאצל האופטימית שמחזיקה את התקווה. אבל מה אם זאת תקוות שווא, מה אם היא שולחת אותי למרוץ אחרי הזנב של עצמי, לשנים נוספות של מאמצים וניסיונות להתקדם, שבסופם יתברר שאני באותה הנקודה? שהפרוגנוזה של השנייה היתה מדויקת ושהחולי גדול מדי... אני פשוט מותשת מהחיים האלה...

אין חולי גדול מידי תמיד אבל תמיד אפשר לשפר ...כמובן שבהתאם למציאות הקיימת אבל כל חצי פסיעה קדימה זאת התקדמות...תסמכי על מי שמחזיק תקווה שם בטוח אפשר להתקדם ...חיבוק

שאלות גדולות.. כבר לא יודעת כלום... חיבוק גדול!

הי גלי גלי, חיפשתי את השירים ברשת, ומצאתי חלק ממילותיהם, וגם שירים נוספים ומידע על המשורר. חוויית בדידות... גלי, את יודעת, עשיתי לי סופשבוע של טופו ואגוזים מתוך מחשבה עלייך. בטיפול יש הימור, אפשר לעזור לו, כנראה. ההרס מגביר מקום, אוי... נקווה שיתכווץ? שלך, סוריקטה

אודי וכולן , אני כאן ולא כאן לומדת להוריד צורך בנוכחות בנראות , להיות פחות אובססיבית לשמור על עצמי. אודי שאלתי את עצמי המון שאלות חלקן ידעתי את התשובה עוד ברגע שכתבתי כמו המקום שממנו כתבתי . חייבת להגיד שהייתי בכל מצבי משולש הדרמה של הקרבן. מקווה ללמוד לעצור רגע לפני שאני נכנסת מאחת הפינות כי מניסיון זה תמיד נעצר אצלי בפינה האחרונה התוקפנית . עלו בי עוד שאלות מורכבות על אשמה ולקיחת אחריות , אשמה בכלל , כעס ותוקפנות , פגיעה ותסכול ... אודי אחת השאלות ששאלתי את עצמי זה מה הפורום משרת אצלי ? למה אני נאחזת להישאר במקום שגורם לי לרגרסיה כזו ..ונכון שהייתי ברגרסיה ונכון שהיו רגעים שאפילו לטראומטיזציה עד כדי שהמטפלת ממש לא הצליחה להבין למה אני עושה את זה לעצמי. ואודי האמת שלמדתי על עצמי המון (כמו תמיד במצבי רגרסיה ) והחשוב ביותר אודי זה שאני כאן בגלל הרצפה , ההכלה החום והיחס שתמיד נתת לי במיוחד ברגעים הכי קשים ..ועל כך תודה אני לעולם לא ישכח את היד האיתנה והמושטת שלך ... אז אודי אמנם לא על תקן של מטופלת שלך וכן וירטואלי ובכל זאת תדע לך שהנגיעה שאתה נוגע כאן באנשים היא כל כך משמעותית . אתה בהחלט חלק משמעותי במסע שלי . ממשיכה לבנות תהליך נכון אמיתי אמיץ וכנה בטיפול תוך סגירה התהליך הטיפולי הקודם בצורה כזו שיוכל להמשיך ולהתקיים בי מבלי שיעורר רגשות חזקים כל כך . שוב סמסטר חדש וקורסים מאתגרים אבל אני חזקה וקשובה לעצמי יותר . מודעת לזה שדוחקת ולא נותנת מקום לכל הסערה שהוצפה בי , המון קונפליקטים בן החלקים המון שליטה שלי לא לאפשר להם לצאת כרגע והמון המון כאבי ראש וחוסר שינה --לא פשוט מאתגר מתגעגעת מאוד אל כולם ..קראתי את כולכן וראיתי גם את מי שלא כאן . שבוחרת לתת לנפש מרחב מכאן להתכנס בתוך עצמה . ומי שבוחרת לעשות זאת מתוך קושי לבחור את המילים לתת לעצמה מקום ונוכחות . שולחת יד מטיבה למי שרוצה להאחז ולתת לעצמה מקום אפילו לרגע קט ... מיקה את יודעת אני רואה אותך שואלת את עצמך את אותה שאלה שוב ושוב בהבטים שונים ובצורות שונות "מי אני מאיפה באתי ולאן אני הולכת " אגלה לך בסוד גם אני ...כולנו כאן ולא רק כאן בוחנים את הזהות שלנו את המקום שה"חיים" לקחו אותנו אליו ואת המקום שאנחנו רוצים להיות בו ..לעיתים מיקה זה קו דק ומטעה ..אני יודעת שהרבה פעמים אני בודקת האם באמת אני רוצה או שזה בה ממקום של הרס לחבל במה שטוב לי ...וכמו אודי חושבת שבתוך הטיפול השאלות האלה מקבלות את התשובות הנכונות ביותר ..אל תרגישי זיוף קבלי שזה המקום העכשוי שלך ..מחר יכול להיות מקום אחר . שירה יקרה קראתי אותך , מקווה שקצת עוכל שהצעקה השקטה בכל זאת קיבלה קול וצבע ..כל כך מבינה אותך את הקושי . מבינה את הצורך והקושי של בן הזוג לקבל שלא הכל בסדר שיש קשיים , לקבל את הפיצולים את המקום ה"חדש" שאת נימצאת בו .. מרגישה שחיה בשני עולמות זה הפנימי ,הפורום הטיפול וזה החיצוני שבו יש את העבודה בעל משפחה ..ליבי איתך חיבוק עוטף הילה אהובה קראתי אותך הכל כל מילה הצטמררתי איתך חיבקתי עטפתי שלחתי כוחות ואנרגיה לסיוטים תמשיכי להוציא אותם עד שיראו אור יום ולא יכאבו כל כך ..והמשכתי לקרוא אותך על הספר שלך מדהים הכי מאמינה בך שאת יכולה ושתצליחי וכן מאוד מבינה את הריסת הקיים ובניית חדש ובכל זאת שמתי לב אצלי שזאת לא הריסה מוחלטת או בנייה מחודשת זה יחד ..בכל צעד של הריסה צומח או יותר נכון מונבט זרע חדש ..כל כך שמחה לראות אותך צומחת ככה . גלי יקרה ולוחמנית בוודאי ששמתי לב שלא היית בתוך השיח שנעלמת ובכל זאת יודעת שתגיעי ברגעים שנכונים לך . האמנתי שאם את לא נמצאת בשיח אז זה מה שנכון לך עכשיו ..מה שלומך עכשיו ? מקווה שהוטב קצת . שוב עשית גיחונת כזו שמעיזה להכניס את אצבעות למים הקרים ונעלמת ...ממש ממש מקווה שהשתפר נטע יקרה ...איך אני שמחה לקרוא אותך אסופה יותר רגועה יותר שלמה משהו ..נותנת לעצמך להיות מטופלת עטופה מוגנת מוכלת מבלי להאבק ..מגיע לך טוב שמחה שאת מאפשרת לטוב דרך אלייך ... רוני מיוחדת ויקרה אוהבת שאת מאפשרת לך מקום וזה לא סתם זה מנוח לנפש מרגוע לכאב מגיע לך ... מיכל אמנם הגבתי לך שם למטה על השיר המיוחד הכואב והנוגע שמחה שאת מאפשרת לעצמך לגעת בפצע לחבק ולטפל בך ...חיבוק סוריקיטה אהובה כל כך תודה על היותך את כמו פנס מאירה את הדרך..אכן שלם רגוע בריא ומבינה את הזהירות המהוססת את הפחד מהמקום הזה הבריא שמה התנפץ ...סוריקיטה תזכרי שגם אדם בריא לפעמים נחלש ומתפרק ונאסף שוב לידי אדם שלם והפרוק נעשה תוך הבנה ומודעות ..מאמינה שהשלם שהשגת בעבודה קשה ומשותפת עם רופא הנפש שלך יישאר כך לתמיד ואפילו ישתבח עוד .... חנה האמיצה הנה נכנסת גם שקשה ואולי אפילו למרות שקשה ..נכנסת ושיתפת בקושי שלך שוב באומץ רב ...את משנה יקרה כל הזמן מכאן מהצד החיים שלך לא נראים תקועים . רואה אותך צומחת על אף ולמרות הקשיים חותרת עוד ועוד לתזוזה . יקרה את זורעת את זרעי השינוי, הצמיחה לא נעשית ביום אחד לאט לאט זה יהיה ואת תיראי את הדרך המופלאה שאת עושה . פרסונה לא בטוחה שראיתי אותך כאן לפני מקווה שהצלחת להאסף ...בכל מקרה ברוכה הבאה מקווה שלא שכחתי אף אחת ואם כן אז סליחה ,קצת קשה היה לקרוא את כל ההודעות ...רוצה לאחל לכולם סופ"ש נעים שלם עד כמה שאפשר , רגוע ומועיל . אוהבת מחבקת עם אנרגיות הכי טובות שאפשר אביב

תודה על ההתייחסות אלי. אצלי הכאב עדיין עז ורב.. מרגיש שהכל משובש, ומרגיש, אגב רצפה, שאני כבר לא יודעת מי מחזיק את השיגעון ומי מחזיק את השפיות, איפה הרצפה ואיפה התקרה. המטפלת ואני מאד חלוקות בנושא מסויים, ואני מצד אחד יודעת שאם הלכתי אליה אני צריכה לסמוך על זה שהיא מחזיקה את השפיות ומשהו בתפיסה שלי מעוות, ולנסות להקשיב למה שהיא מנסה להראות לי... ומצד שאני אני לא מצליחה, אני מרגישה שהיא טועה ובגדול וזה קשה נורא... מלא מחשבות אובדניות, מלא יאוש, אין לי כוח יותר...

שמחה לראותך כאן(: תודה מקסימה. שימחת אותי. חיבוק חם ובהצלחה בסמסטר

הי אביב, את עושה עבודה כל כך טובה. מרשים. כן, ידוע יודעת, כך למדתי, שכולנו, כל בני האדם מתפרקים ומתחברים כל הזמן. המצב הפחות בריא הוא מצב בו הפירוק עמוק יותר, הופך להיות חוויה נכבדת מעל פני השטח, נמשך יותר זמן, ויש פחות חיבורים. שיהיה סופ"ש נעים, שלך, סוריקטה

חיבוק ..לא יודעת למה מרגישה אותך שיהיה סופ"ש קל וטוב ....

אודי, אני בתקופה מאוד רגועה בחיים. גם בטיפול רגוע. סוף סוף הסערות נרגעו. אני מרגישה שהמטפל עוטף אותי, וזה מרגיש לי נעים. מאפשר מדי פעם לעצום את העיניים "ולשחרר" קצת. אנחנו גם מאד מתלבטים לגבי הבאת ילד נוסף... עצם המחשבה על כך מרגשת אותי מאד. נטע.

איזה כיף זו תחושה נעימה עם המטפל ובטיפול, וכמובן שגם בחיים.

היי אודי, מה יכולה להיות הסיבה לזה שאני מאתגרת את עצמי? אני נמצאת בתקופה של בניה מהמסד ועד הטפחות. בהתחלה זה היה הרס של הבניין הישן הכל התפורר עד היסוד. אחרי זה שלב של יציקת יסודות חדשים, מי אני? מה אני רוצה להיות? ועוד היום אני עסוקה בבניה של הבית- לימודים, זוגיות, מצב כלכלי ועוד... יש בע משהו שרק רוצה לגדול, להתפתח ולפרוח! והכי חשוב היום הילדים באים!! איזה כייף!! הילה

דברים טובים, את בונה ויוצרת ומתקדמת. נשמע טוב, ואת יודעת ההודעה שלך גורמת לי להאמין בעצמי (אז תודה) שמחה מאוד בשבילך!

אני מאוד בעייתי באוכל, אני לא אוכל כל דבר, למש לחם, חומוס, גבינה, פירה, קוסקוס, טונה וכו'. זה מאוד מפריע לי לאיכות החיים, אני מבקש סיוע דחוף, תודה רבה

אני מבקש לדעת איפה עושים את ההיפנות, וכמה זה עולה, אני מאוד רוצה לעשות, זה יכול מאוד לעזור לי, תודה רבה על העזרה והתמיכה

לפני כשלוש שנים קיימתי יחסי מין עם ידידה, והחלטתי לבצע בדיקת איידס. התייעצתי עם שני רופאים לקראת הבדיקה. רופא אחד אמר לי לבצע בדיקת איידס כעבור חודשיים מרגע המגע החשוד, ואילו רופא אחר אמר לי לעשות את הבדיקה כשלושה חודשים לאחר המגע החשוד. בנוסף, אני זוכר את התאריך שבו קיימתי יחסי מין עם הידידה, אבל מאחר ולא רשמתי אותו, אני תמיד חי בתחושה שאולי הבדיקה שביצעתי אינה תקפה. כלומר, אני מרגיש כל הזמן אי ודאות לגבי תאריך ביצוע בדיקת האיידס ולגבי התאריך של המגע החשוד עם הידידה. אני מתחיל לחשוב שאולי יש לי חרדה ממחלת האיידס. חוץ מזה, אני מרגיש שאני כבר לא סומך על אף רופא לגבי הזמן שבו יש לבצע בדיקת איידס לאחר המגע החשוד, כי כל אחד אומר משהו אחר, ואז זה מכניס אותי שוב לאי ודאות. כיום אני חי באי ודאות אם יש לי או אין לי איידס, למרות שהבדיקה יצאה תקינה, כי אני לא סומך על מה שאמרו לי הרופאים לגבי משך הזמן שיש לחכות מרגע המגע החשוד ועד לביצוע הבדיקה. זה מתבטא אצלי בסימפטומים הבאים - כאבי חזה במשך כל היום, חוסר ריכוז , ולחצים פיזיים בראש כתוצאה מהמחשבה על אי הודאות. תחושות אלה פוגעות לי בתפקוד. השאלה כיצד אני יכול שוב לסמוך על רופאים, ולהפסיק לחשוב באופן קיצוני על התאריכי בדיקה?

לא מצליחה להתקדם, לרצות, ללמוד, לעשות, לשנות, להשתנות. תקועה במקום. גם בחיים, גם בטיפול.

שלום לך, נראה לי שלא יצא לנו עד כה להיות בקשר ישיר, אבל אוהבת לקרוא אותך. ההודעה שלך פגשה אותי במקום מוכר וחשבתי מתוך המקום שלי, שאולי יש מאחורי כל הלא מצליחה הזה איזה פחד ענק שחוסם ולא מאפשר ומנגד אותו הפחד ההרסני גם משרת אתך? מה יקרה אם תתקדמי, תרצי, תעשי, תשני? בחודשים האחרונים גיליתי שלמרכיב התנועה יש כוח מרפא ומניע תהליכים של ממש. לפעמים כשהכל תקוע כך, בנוסף לעיסוק בעולם הפנימי ובמודעות, שינוי דפוסי התנהגות וכו' אולי יעזור לנוע פיזית. זה יכול להיות באופן עצמאי וגם במסגרת טיפולית. בשבילי התוקף שנותנת דמות מטפלת חשוב וטוב. זה פותח הרבה הרבה תובנות חדשות על החיים, על המקום שמעיזים לתפוס, על היחס לגוף, על היכולת לשחרר ולהיות בתנועה אותנטית, על החיבור לעצמי, לזמן, למקום ועוד ועוד. וכל זה בלי הרבה דיבורים (שגם להם יש מקום אבל זה משהו אחר), דרך תנועה שמולידה תנועה.

תודה על מילותייך! אני בטוחה שיש בי פחד והוא כנראה גורם לי "לרצות" להישאר במקום ולפחד להעז... מקווה שאצליח לנוע (:

באתי כדי לצעוק כמו שאני יודעת הכי טוב. לצעוק בשקט. אבל כאן צעקה היא צעקה והנה אני צועקת כי הרעש גדול וכל העסוק התקשורתי בעוד פרשייה מעלה את סף הרעש והצעקה. סליחה שירה

אבל ככ קשה לי עכשיו ואני מקווה שאצליח לפני שהפורום יצא להפסקה. ממש אבל ממש לא פשוט לי בקבוצה וגם לא בטיפול. זה לא משהו חד פעמי, זה בגלים. אני לא יודעת אם הטיפול הזה מתאים לי. ובכלל קשה לי בחיים. בפגישה האחרונה שהייתי אצלה, הרגשתי מיואשת ועלתה לי המחשבה לנסות שוב טיפול תרופתי. לא שיתפתי אותה. בכלל, כבר מרגישה קושי לשתף ולדבר איתה. ממש לא קל לי.

שלום, בגיל קטן היו לי התקפי בכי ביום ובלילה. ביום אחרי שקיבלתי מתנה קטנה נרגעתי ובלילה ראיתי רוחות רפאים שמהם פחדתי ולכן בכיתי. לא רציתי לאכול שם. הייתי חולה ונתנו לי אנטיביוטיקה. עברנו לישראל וכבר הפסיקו לי התקפי בכי (לא ראיתי רוחות רפאים) והתחלתי לאכול ונבראתי אבל התחילו לי התקפי זעם. זה בא והולך אם זה בלימודים ואם זה בחיפוש עבודה. גם נסיעה מדירה של משפחה מירושלים לדירה שלי במקום אחר בארץ גורם לי בסיום הנסיעה להתקף זעם. למה זה קורה לי? תודה.

הי אודי, המטפל שלי אומר שאני בריאה. שיש הרבה אובדנים עליהם אני מתאבלת, שעכשיו עוסקים בחדש ובשינוי ההווה. אני יודעת שויתרתי על המון פנטזיות. אולי אפשר לכעוס שהאנליזה לקחה אותן, הן מעניקות מעין מעטה הגנה, אך בכאילו. לקחה, אבל נתנה אמת. אוהבת אמת. האנליזה כאילו שינתה לי את ההיסטוריה. דבר מדהים. נתתי אותו לי. אני בריאה (יחסית) אודי. אתה רואה את זה? :-) סוריקטה

סוריקטה אהובה, את בריאה באמת. ומדהימה. תודה על היותך

סנפקין ואודי, אודי וסנופקין יקרים, יפים שאתם, המון המון אחריות יש בלומר את שאמרנו. נשמור על השלם והטוב, שלכם, סוריקטה

כבר אז קראתי וראיתי אותך אך לא היה ביכולתי להגיב. מסכימה איתך בכל מילה! ובטח שאפשר לראות את בריאה, באמת! ואמרתי כבר בעבר אבל זה שוב זה עולה לי, אז אגיד שוב... שמחה מאד לראות אותך גם מנקודות אחרות בחייך. שמחה שאת משתפת, גם בכאב ובקושי. שמחה מאוד בשבילך שאת יוצרת לך חיים בריאים ונכונים. ((לב))

חנה, את מותק אמיתית. באמת. שלך, סוריקטה

ממשיכה להרוס. הכל. לא מצליחה להפסיק

אז למה את הורסת? נראה שיש משהו שמציק לך

היי, אני התחלתי לכתוב את סיפור חיי המטרה: ספר הילה

וואו. איזה כיף לך. בהצלחה.

תודה תשמרי על עצמך

היי אודי, אני מרגישה שהחיים שלי הם מזויפים.. אני לא מתלבשת כפי שאני רוצה, אני לא עוסקת במקצוע שאני אוהבת, וגם מבחינה זוגית אני לא תמיד נוכחת באמת ומביעה את רצונותיי קשה לי לחיות כך, אבל אני פוחדת מאוד לשנות. פוחדת להפסיד את כל מה שיש לי עד כה. כאילו רק בשביל - "גחמות" שלי..איך אפשר לקבל ביטחון?

שלום למנהל הפורום ולכל מי שקורא אני מניחה שאני צריכה לכתוב משהו על עצמי ולשאול שאלה, אולי להגיד משהו אמיתי לשם שינוי, אולי זה קצת טיפ טיפונת יותר פשוט במקום הזה, שלא רואים ולא באמת מכירים. אבל יכול להיות שהבעיה היא לא המקום אלא העצמי שבכלל לא נמצא מאחורי המסכה. אני בטח אצטער על השטויות שכתבתי. ובכל זאת דבר אמיתי אחד...אני מרגישה הבוקר כמו שום דבר, או קליפת השום, אוסף של אברים שלא קשורים אחד לשני ולא קשורים לכלום (עוד מעט אני יאסוף את עצמי וימשיך ללכת לשומקום). מצטערת שאני כזו מבאסת. מצד שני הכל טוב ואפילו יותר מטוב, באמת. מאחלת לכולם שבוע טוב וכו'...

קודם כל תודה על ההתייחסות, זה לא מובן מאיליו שמישהו מתייחס למישהו ללא שום תמורה. ודבר שני לא התכוונתי להיות חמקמקה כתבתי ללא מחשבה, באופן "אסוציאטיבי" ותוך כדי כתיבה חשבתי שבסה"כ אם מסתכלים מבחוץ באמת הכל בסדר, ז"א אני לא חייבת כסף לשוק האפור, לא סיעודית, לא נולדתי בימי הביניים וכיו"ב...והאמת היא שגם התחלתי לחשוש שאם אני מתבכיינת סתם יקרו דברים רעים חו"ח חשיבה קצת ילדותית וטפשית.

לא ענית לי... אתה נכלל בחברים וחברות, לא?

סתם באתי כי אין לי איפה להיות

היי אודי, עדיין מאוכזבת ממך אבל מקבלת אותך כמו שאתה, ועם כל "הפגמים", ובטוחה בכוונות הטובות שלך, וזה המון... מקבלת את זה שאתה אולי חושב אחרת ממני. מקווה שגם לך היה זמן להתבונן, ואולי לחשוב מה היה אפשר לעשות אחרת. נטע.

כן רוצה לשמוע את הצד המקצועי הרי ברגע שהתחיל העליהום, יכולתי להתכווץ, להעללם, לגמגם מילים שלא התכוונתי, וזה בוודאי היה מוציא אותי מהמקום של השעיר לעזאזל, אז מה לדעתך אומר שלא עשיתי את זה, ממש הייתי רוצה לקרא חומר על זה יותר מאשר להבין על עצמי, שכפי שאמרתי אני בדרך כלל לא שעיר לעזאזל, הייתי רוצה לחקור את התופעה, להבין אותה בכללותה

אם בא לך לקרוא על זה תקראי תורת קבוצות של ביון. חלום

שלום חברות וחברים. לא בא לי להיות פולניה קורבנית אבל קצת מבואסת מההרגשה שגם כשאני נעלמת אף אחד לא שם לב, או אפילו אם שם לב, לא ממש טורח לומר משהו בעניין. אני יודעת שהיה כאן ועדיין סוער. ובכל זאת. אני בתקופה מאד קשה. אני יודעת מה הטריגר, זה היה צפוי שתהיה תקופה קשה. ובכל זאת. אין לי כבר כוח לחיים שבהם אחת לתקופה אני נופלת ככה. איך אפשר לשאוף, למשל להורות, כשבילט אין באישיות יש תקופות קשות כ"כ. לא רחמים על הילד שצריך לחיות עם אמא כזאת? אני מרגישה שאין אף אחד שנמצא שם בשבילי. וזו בדידות נוראה. ויש לא מעט אנשים שאני מושקעת כנראה יותר מדי בעזרה להם. והעזרה הזאת מצד אחד קצת גורמת לי להרגיש קומפוטנטית, ומצד שני אני מרגישה שאני לא מצליחה רק להושיט לאנשים יד כדי לצאת מהבור, אני מרגישה שאני נופלת לשם ביחד איתם, ואז הכל מתערבב ואני לא יודעת מה שלי ומה שלהם. אגב, סנדי, אני לא יודעת אם מתאים לך להחשף מולי מחוץ לפורום, אבל יש לי הרגשה שאת יכולה לעזור לחלק מהאנשים שאני מנסה לסייע להם, אז אם מתאים לך תגידי ואני אכתוב את המייל שלי ונעבור לתקשר שם. לקבל את מה שיש לאהוב את מה שיש לחיות את ההווה Do not read beauty magazine they will only make you feel ugly! יש עוד רעיונות למשפטי ניו אייג שצריך להפנים ואף פעם אי אפשר להפנים? כלום לא מוציא אותי מהבור החשוך הזה שאני נמצאת בו עכשיו. ואני מנסה המון דברים. כאילו הסתובבתי שנים במבוך ועכשיו אני כבר יודעת בוודאות שעברתי בכל הנתיבים וכולם מגיעים למבוי סתום. ורק בא לי למצוא את כפתור ה exit מהמשחק הזה. ויש מישהו שכועס עלי על החתולים שאני מאכילה. וצועק ומקלל. ואין לי כוחות להתמודד עם זה. אני מקפידה מאד שהאזור ישאר נקי, ואני מאמינה שהצדק והחוק בצד שלי. ובכל זאת. די כבר.

ועוד איך, גלי. אקרא יותר כשאהיה ליד מחשב. אענה גם לך בהרחבה, מיקה. מקווה שאספיק. שלכן, סוריקטה

מאד חושבתי עליך בתקופה האחרונה וניסיתי לנחש מדוע את לא מביעה את דעתך, ות'אמת, לא הגעתי למסכנה חד משמעית, אבל ממש חשבתי על העניין שאת לא מגיבה ולא היה לי כל ספק שאת כאן נמצאת

הי גלי יקרה, המשך לדבריי הקודמים - כן, אני, לדוגמא, לא כתבתי שחסרונך מורגש. את צודקת. מניחה שאולי קנאת בכך שכן חיפשו מישהי אחרת. שאני הצטרפתי, אולי? פעם הייתי לוקחת עליי את התפקיד הזה. מוצאת את מי שנעלם. מנסה לא לפספס. היום נראה לי שמשהו השתנה. לעתים אני בכל זאת בוחרת בדרך הזו, לעתים לאו. איפשהו נראה לי שמוטלת כאן אחריות יתר עליי, כזולת. התנהגתי כך מול המטפל, ואיכשהו הבנתי שמשהו כאן לא הכי הוגן כלפיו. אולי אף תוקפני, תובעני מידי. מכירה בעולמי את המשאלה שאמא תמצא אותי. תראה שאני מתגוללת ב***. תאהב. המממ... זה גם קצת לשחק בקקי (סליחה על הביטוי). זה לא הניב את התוצאות המיוחלות, זה לא... כמו-כן, מכירה את ההרגשה ש'אף אחד לא נמצא שם בשבילי'. ואני חושבת שכן יש אנשים שיכולים להיות שם, אבל באופן מוגבל, לדברים מסוימים, ואנשים שונים בתפקידים שונים. איפה את מאכילה את החתולים, באזור גלוי? בשעות פעילות של אנשים? על פני שטח רחב? מזון יבש? החתולים מעוקרים? כנראה נושא מורכב יותר מכפי שנראה במבט ראשון. מאד רגיש. מאד. וגלי, אולי למבוך יש עוד מימדים? מכירה את הסרט 'המבוך'? יחי כפתור ה - Esc במחשב. בינתיים, שלך, סוריקטה

הוא ביקש ממני לשתוק הוא קשר לי את השפתיים צעקתי ואף אחד לא שמע הוא פתח את הקשר וביקש שאצעק אז ששתקתי הוא חדר אותי ואמר שזה כייף הוא הפשיט אותי ואמר את מוגנת אחרי זה נהיה חושך ןאור ושוב חושך וגשם וסערה אבל בפנים זה אותו דבר חרב ומפורק ובזוי זה לא משתנה גם כשיחלפו ימים רבים תינוקות יוולדו וזקנים ימותו בפנים זה יישאר מפורק וחצוי ואפל וחסר תקנה את לא מכירה את האיש הזה אבל הוא אבא שלך הוא נאצי בפרצוף אחר הוא אבא שלך בפורים את לעולם לא תפגשי אותך לפני המוות תבוא השלווה ועד אז את תתייסרי כל לילה וכל שעה עד שיבוא המלאך שיגאל אותך מזה

הי סוריקטה, כתבת לסנדי שבתור ילדה היית מושא להתעללות ושהטיפול לימד אותך שיש לך אחריות בכך ויכול להיות שאולי אף שאפת בתת המודע להיות במקום הזה, שמספק הנאה מסויימת. אני מזדהה עם מילותך, ומכירה את הפוזציה הזו..אך לא מצליחה להבין מהי ההנאה שניתן לשאוב מכך ...לי זכורה בעיקר בדידות שזה בערך מה שאני מרגישה היום במסגרת החברתית שבה אני נמצאת.. תוכלי להרחיב...אם תרצי...

הי מיקה, ההנאה היא של החלק החולה של אמא. אמא שלי חולת msbp. בכל מיני דרכים משונות ניסיתי להאמין שאוכל לרפא אותה, לקבל ממנה את החלקים הבריאים, או החומלים. יש בזה עיוות, כאמור. טיפה גדול עליי עכשיו, וייתכן שאיני מדייקת, אני אדם מאד מאד בודד גם היום. שיהיה סופ"ש נעים, סוריקטה

אודי, הסביבה רוצה לשמוע שבסדר, ואני אומרת אני בסדר, מרגישה יותר טוב. גם לעצמי אני אומרת. בן הזוג שלי מעביר ביקורת על התפקוד שלי, למרות שאני עושה הכל. אני מרגישה אשמה ומשתדלת עוד ועוד ועוד. אבל זה לא מספיק, מסתבר. הוא מנותק ממני ועסוק בענייניו שלו. זה כואב לי. למרות שדיברתי איתו ואמרתי שאני זקוקה לעזרתו ואף אמרתי איך. רק רציתי שיהיה נוכח יותר בשבילי. זכותו לא לרצות להיות איתי. הסביבה הקרובה שלי לא מתקפת. זה משאיר אותי מאוד לבד. קשה.לי מאוד לחיות את הפער העצום הזה בין אני המתפקדת,, עובדת, אמא ועוד, לבין הסערה שאינה פוסקת בפנים. אני די מותשת. שלך, שירה

לצוות המקצועי שלום רב, אמא שלי בזמן האחרון מאוד עצבנית,מרבה לישון הרבה (מחליפה את היום בלילה),צועקת ולא רוצה לדבר עם אף אחד (כולל הילדים והכלות). היא טוענת שהיא מאוכזבת מההתנהגות שלהם (גם ששולחים לה הודעות היא לא עונה) אני מנסה לדבר איתה על ההתנהגות שלה אך ללא הועיל,היא מתעצבנת גם עליי שלא אתערב. השאלה מה לעשות בנידון? אודה לעזרתכם

היי אודי אני לא חושבת שאני מהווה את הקורבן הקלאסי, מה אם כן לדעת שם אותי בפניה של קורבן האם אולי זה גוליבר שהיגע לארץ הגמדים? היינו, הכמות יש לה משמעות לא רק האיכות? ואולי צריכים קודם להגדיר מה זה קורבן, מה זה עושה לקורבן, מה זה עושה למקרבן? מעניין הפרספקטיבה הזו כי אני פעם לא רואה אותי. גם בשנים ארוכות של מניפולציות יותר באה על עצמי בטענת של השתמשתי בחוזק שלי, מאשר להאשים אחרים שעשו אותי קורבן, בדרך כלל אני לא פוסעת בשביל הזה, אז אני לא ממש מכירה אותו, ואדרבא הייתי שמחה לחשוב על כיוון חדש, אולי זה יתכן גם בפרספקטיבה של ראיה אחרת

רציתי לדעת האם בארץ יש מקום שמשתמשים בטכנולוגיית מציאות מדומה בשביל פוביות?

לא ירדתי לעומק דעתך, מה הקשר עם הקורבן, הרי לא כל קורבן הוא אותו קורבן אדם שהלך ברחוב ותקעו לו סכין, אינו דומה לאשה מוכה, כל המאפיינים שלהם שונים. שעיר לעזאזל בוודאי שמישהו בוחר בו, מה התרומה של השעיר לזה? האם זה אפיון מסוים, או שונה בהקשרים שונים. אשמח מאד לקרא מאמרים על זה, ,אני בדרך כלל לא שעיר לעזאזל, אם כי אני יכולה לעורר פרובוקציה עם מה שאני אומרת אבל כאשר אלו קשרים מתמשכים, בדרך כלל לומדים להכיר אותי, ובדרך כלל לא נותנים להבדלי הגישות להשפיע באופן אישי. אני מיודדת מאד מאד עם אנשים שבסקאלה, ההשקפתית, הפוליטית, הדתת אנחנו דבר והיפוכו, וזה לא מפריע, למרות שיש לנו וויכוחים שיכולים להעיר את המתים.

הי אודי, הקיום שלי אכן אפור, תפל ובלתי נסבל, אך אינו פאסיבי. למעט פסק הזמן האשפוזי, כמעט שאיני מוותרת על קיום אקטיבי... אפור, תפל או מיותר, כפי שאני חווה אותו. סוריקטה, סנדי, אביב ופרסונה, תודה על תגובותיכן, שבכל אחת מצאתי משהו, הסבר, פשר, אפשרות. ולשיר היפה עד כאב, למדני אלוהי... בדיוק בנקודה בה אבד הטעם... ללמוד להתבונן, פשוט להתבונן. הלוואי ויכולתי, הלוואי שאוכל.

הי שירה נפלאה, את יודעת, לרגע העלתי במוחי את הרעיון שאולי זו דרכך לחיות, מבלי לדעת ולהרגיש, אולי כהגנה מפני כוחות פנימיים שיהרסו לך, אלו המביטים בצרות עין על הנאתך. זאת השערה מתוך המוכר לי בעולמי. עצוב שקולות כאלה משיגים שליטה כבירה כזאת. עצוב. וכל הכבוד לך. דעי, בעיניי את מצליחה הרבה מכפי שאני. שלך, סוריקטה

יקרה שאת, כל כך מיטיבה לתאר במילים... תודה על המילים שלך שעוזרות לי לחשוב גם אחרת. תודה שאת.

אני רואה אותי כמו רכבת דוהרת שירדה מהפסים והורסת כל מה שבא איתה במגע אימפולסיבית, לא מרוסנת, פוגענית. ואני לא מצליחה לעצור..

חםעמים ישנם הרבה פבים, נפרדים לדרכים שונות, לאו דווקא ירדת מהמהפסים את נשמעת מאד לא כאחת שירדה, ממש לא את בדרך, רק גלי אותה תגלי מקום מקום מופלא

הי רוני, ... ואני מציעה את רעיון הלונה פארק, זה עשוי להיות מפחיד עד לשמיים, אבל ברוב המקרים מאד מוגן וחוזרים לקרקע. רק בכאילו. דימיון ומציאות. בסוף יש בלימה. תמיד, נכון? וכמו שכתבתי לא מזמן, לא בהכרח התרסקות טוטאלית. בוקר, סוריקטה

קרה משהו.... לא רוצה רחמים כשאני פה כותבת, לא הבאתי על עצמי כלום...בחיי לא!!!!!! וכיום אני בוגרת..... לא בוכה כדי ש.....אבל כשרע זה המקום שבו אני משתפת...וזה עוזר לי להרגיש לא לבד...אז תודה שכתבת על יד....כי ארצה שתהיה על ידי....רק ליד..... יד נראית גדולה ומאיימת, אך היא קטנה ועלובה כנראה, יד זרה משוטטת במקום חשוך, יד אחת ו....עוד משהו... והיא??? רק נכנסת לפינה חשוכה מביטה ואולי סתם בוהה, ידיה לא זזות, רגליה לא נעות, יד נשענת, לא משמיעה הגה, וידיה לא משות מההגה... לא זזה, רק נוסעת בזמן אחר זמן לא מוכר.... הזמן אוזל וזולג בין ידיה, מתערבב עם שארית חייה, כי לא ניתן להשיב את הזמן......

בבקשה יקרה אני כל כך דואגת לך ... אני יודעת שהסגירה הפתאומית שמטה את הרצפה ובכל זאת . אז רק שתדעי את חסרה כל כך ...חיבוק

מצטרפת...מחכות לך, מכינות קרקע נחיתה רכה...

בי במבי, התחלנו שיחה יפה כל כך ופתוחה, הנמשיך ביחד? שלך, סוריקטה

... כפי שציינתי למטה ביתר פירוט - לא נראה לי שזה היה פתאומי. זה היה תהליך. וכך נראה לי גם לגבי כל הפעמים הקודמות בהן היו התרחשויות דומות. אלו מחשבותיי להבוקר, שלכן באהבה, סוריקטה