פורום פסיכולוגיה קלינית

קצת קשה לי לכתוב אחרי ההודעה האחרונה שלך, היא היתה פוגעת. כתבת שאני לא אשמה אבל כן הרגשתי מותקפת. זה מקום לא קל לשתינו, הלוואי ולא היית מוציאה את התסכול עלי. בכל אופן, בבירור עם המטפלת שלי נראה לי שאנחנו לא אצל אותה אחת. אני עדיין לא משוכנעת סופית אבל נראה לי.. מקווה שזה מרגיע קצת.. גלי

מצטערת... באמת שמצטערת.. את בוודאי שלא אשמה..!! המציאות הווירטואלית לפעמים מתעתעת..כפי שאני מרגישה עכשיו... ואת צודקת !!! הוצאתי עלייך תסכול שאת בוודאי שלא אשמה ! מצטערת גלי... המציאות הזויה.. וכן אשאל אותך.. מה שכנע אותך שמדובר במטפלות שונות ??? מה , המטפלת שלך הסכימה לומר לך ? אם כן..כנראה שבאמת מדובר במטפלות שונות. כפי שאני מכירה את אמא צביה, בחיים לא היתה עונה לשאלה כזו שלי... היתה מנסה לבדוק מה זה עושה לי וכו'... מתמקדת בחוויה שזה פוגש אותי..ולא עונה לי.. פעמים רבות היא נוהגת כך.. אני מכירה אותה... כך שנשמע שממש ממש ממש מדובר על מטפלות שונות.. עוד אשאל אותך גלי.. מיקום המטבח... אמרת שהוא משמאל,נכון ? הוא משמאל כשאת נכנסת לקליניקה או כשאת יוצאת ממנו ? ולמה התכוונת באומרך שחדר ההמתנה לא משמש להמתנה ?? ובאיזה צבע קירות "חדר ההמתנה" צבועים ?? גלי, שוב, רוצה לומר לך, מצטערת. באמת . מצטערת על שגם את היית "כר" לתסכול שלי... ומברכת אותך בשבת רכה,נעימה ומיטיבה... במבי.

יום קשה עובר עלי. בכל זאת אני כותבת לשאלותייך בתקווה שאולי ירגיע אותך ואותי. כשנכנסים המטבח מצד שמאל. יש חדר המתנה אבל היא אומרת לבוא בדיוק בזמן, לפחות לי, ולא לבוא קודם ולהמתין. אני לא זוכרת אם צבוע או לא. ואולי הכי פשוט, שמה הפרטי הוא בן שלוש אותיות ושם המשפחה בן שש אותיות. זו אותה אחת?

אבל..כשאני מתגעגעת זה גורם לי להיות עצובה.. איך אפשר להיות משוחרר מהעצבות? ואל תגיד לשנות גישה כי ניסיתי ;(

צודק;)

נשמע משהו מאוד עמום....אני במקום טוב ולכן שתינו חושבות שהגיע הזמן לזה.....היא מדברת איתי על תקופה מאוד מוקדמת טרם היו לי מילים לבטא....אינני יודעת מה יקרה, בטח אהיה תלותית שוב..בטח גם יהיו כעסים....היא אמרה שהיא יכולה להכיל, שאני אחשוב לפני שאפעל ו..בקיצור היא מכירה אותי כל כך טוב ועכשיו מי יודע מה יהיה???? היא אומרת שיהיה קשה יותר ואחר כך קל יותר.....אודי, בהפנוזה בטוח עוסקים בזה רבות...אצלנו זאת לא הפנוזה זה יותר אנליזה ו.....היו לי חלומות על תינוקת ונראה שהכאב נובע משם והשירים שאין לי בהם מילים לבטא ממחישים לה זאת....לא ממש נתנה הסבר לקראת מה הולכים..כאילו היא לא יודעת מה נמצא...זה נכון? זה משהו כל כך עמום??ובכלל את הביטוי הזה של רגרסיה בשרות האגו לא ממש הבנתי גם לאחר הסבר שלה, אולי תוכל להסביר? וגם לתת תובנות על מה קורה בטיפול ברגרסיה? דוגמא???? האינטרנט לא מסביר ובבקשה אל תגיד שזה ביני לבינה, אני רוצה להבין באופן כללי טוב?? בבקשה אודי...

תודה יקרות על התגובות...סנופקין ממש ריגשת אותי :)

פיברומיאלגיה ותשישות כרונית,האם יש בשתי התופעות הללו להביא לדיכאון מתמשך?

לא ברור מה מביא למה אבל זאת וואחד עיסקת חבילה...מנסיון שלי של הרבה מאוד שנים צריך מאוד להיות קשובים לגוף ולנפש ואז יש הקלה .. חוץ מתקופות מעבר שאז ....ניגמרות לי המילים :) וברוכה הבאה

מסכימה איתך אודי לא חשבתי על הפסקה אבל הייתי במצב הרבה יותר טוב ...האמת שאף פעם לא הייתי במקום כמו עכשיו...די שוקעת למקום דיכאוני עדין מצליחה להרים את עצמי ...אבל מרגישה שחוץ מהדיסוציאציות שהולכות ומחמירות ורוב הזמן אני אנחנו או היא והם זה מצב הרוח שלא מצליח להתרומם...מבינה כמה דברים שמקומם לא כאן ...אודי זאת רגרסיה עצומה וכנראה בתקופה לא פשוטה מאתגרת...ניראה לי שאני בנוייה כבר להמשך תהליך עם חלקים שלא היה להם מקום עד היום בתהליך ...האמת מפחדת

אודי :((( נשמע מטורף אבל... אודי :((( אודי.. תגיד לגלי... אני לא יכולה איתה :((( היא מטריפה לי את השכל :((( היא לא אשמה !!!!! אבל היא .. זה לא היא.. זו המציאות הוירטואלית, המציאות הוירטואלית מכניסה אותי לטירוף :(((( זה נשמע אולי. אולי אולי אולי שאולי אמא צביה היא גם המטפלת של גלי ?????? אודי !!! תסדר את זה בבקשה שאמא צביה היא רק אמא צביה שלי והיא בשום פנים ואופן לא המטפלת של גלי /גלי2 !!!! וחוצמזה אודי, זה גם לא אפשרי.. גלי כתבה שהמטפלת שלה למדה או משהו במרכז ויניקוט ולא ייתכן שאמא צביה למדה שם. זה הזוי !!!!! וחוצמזה מיקום המטבח בצד שמאל... השאלה מאיפה אתה מסתכל ????? אודי... בבקשה ממך תסדר את זה .. אודי, שתדע לך שהעולם הזוי. העולם משונה ומעצבן . אודי , שתדע שאני שונאת את העולם !!!!! ושתדע לך שאמא צביה היא רק אמא צביה שלי !!!!!!!!!!

מעולה!!! חייכת אותי. איך שאתה מסדר דברים. ובמבי יקרה, ד"ש חם. מבינה מאד את החרדה שלך, אבל באמת נראה לי כדאי להרפות מהעניין. אמא צביה היא רק ואך ורק שלך.(גם אם כולנו היינו מטופלות שלה, מה שממש לא קורה כן?)

קראתי אותך אתמול ורציתי לתת לך חיבוק שינסה להרגיע. שינסה להגיד שהכל בסדר ויפחית את החרדה. מקווה שעכשיו את במצב יותר טוב. וזה באמת נכון, המטפלת שלך היא באמת רק שלך ואף אחד לא ייקח לך אותה. אצלי לפחות בשכל יודעת שיש לה עוד מטופלים, אבל ברגש- לא. היא רק שלי. (לא יודעת אם זה נכון אבל זו אני...)

אודי אשמח לעזרתך, הכל מוכן ישרנו הדורים הפגישה האחרונה הייתה לי אפילו נעימה, לא חיפשתי אותה בטעויותיה, אני חושבת שעד היום חיפשתי שתיכשל כדי לא לאפשר שיחה איתה, אבל מה עכשיו ?מפחיד, נצטרך לדבר? אני מפחדת מהשיח, לעולם לא קיימתי שיח, תמיד עזבתי באמצע, הסבתי לנושא אחר, אני רוצה אבל לא רוצה... איך אתה מציע להגיע לפגישה הקרובה כדי שזה לא יתמסמס ויאכזב? אני מוכנה ליזום צעד, שאלתי היא איך לעשות את המעבר הזה בפגישה להיכנס לומר שלום ו...?

לפני שיוצאים להפסקה. היה לי כיף בפורים והרגשתי חופשיה יחסית. שתיתי קצת ורקדתי, היה נחמד. בעבודה, לקחתי על עצמי תפקיד קטן לרכז משהו ונעים לי עם זה שיש לי אחריות, אני מקבלת הרבה מחמאות שאני טובה בארגון ולעשות עם זה משהו, אבל נראה לי ייקח עוד זמן עד ש... וזה ובינתיים. לילה טוב!

ניפלא.... נהדר....... זה המון ... חנה את יודעת משהו שעולה בי כשקראתי אותך...בזמן שאת מצפה לשמש שעולה את מפסידה את הזריחה...את זורחת והזריחה כל כך יפה...אל תקטיני את עצמך.

אהבתי את הדימוי (:

חורים שחורים ...היום בטיפול . הייתי ולא , ככ דיסוציאטיבית כמו שמזמן לא הייתי ...עייפתי אודי באמת עייפתי הסיוט הזה לא יגמר לעולם ...

אודי יקר, כמה אני מסכימה, כמה הייתי אומרת - נכון. ואביב שלנו, אני מזכירה, כפי שאת נוהגת להזכיר גם לי - גלים. ובהדרגה, נקווה, שתיינה פחות נפילות. רדודות יותר. לעתים רחוקות יותר. שההתפרקויות תהיינה קצרות יותר, זוכרת? זה נכון, בעיניי, גם לאנשים בריאים, ואנחנו, אולי אנחנו מועדים יותר. אז מה, שיהיה בסדר להיות אנחנו. ואי את כעת? שלך, סוריקטה

ז"א שהרבה זמן את ישנך. אביב יקרה, שולחת לך שיר, שמדבר על חזרה הביתה, אם הבית מסמל את הגוף השיר הזה בהחלט מתאים לך (וגם לי)....אמנם לא שיר עברי כמו שאודי אוהב אבל שיר יפה, מקווה שתאהבי https://www.youtube.com/watch?v=kJ4s3G7hgR4

מאוד מאוד מאוד אהבתי תודה ....

אודי, לפעמים אני קוראת פה תגובות ומתמלאת בקנאה. מקנאה בסוריקטה בבמבי במיכל באביב ובכל הבנות שנמצאות שנים רבות בטיפול והן עשו כברת דרך למקום שהן הגיעו ואפילו הן מצליחות לעזור לכולן.. ואני איפה?! איי שם, טירונית.... Aya

הי איה יקרה, הגעתי למקום טוב זה נכון, כמו שאת יודעת זה לוקח שנים ואני ממש לא צעירה, אז מאמינה שזו קנאת סופרים...את גם יכולה! האמיני בעצמך, לא יודעת כמה זמן את בטיפול אבל טיפול זה משהו מתמשך והתוצאות במינונים קטנים, צעד צעד כל פעם ולא כל מה שנכתב פה או נראה לעין זה בדיוק כך, יש עוד הרבה למה לשאוף וטוב שכך, יש תקווה! מאמינה בך! האמיני גם. שלך,מיכל

פעם סיפר לי פסיכולוג מאד ידוע, שפסכילוגים עוברים טיפול פסיכולוגי כל כמה זמן, אולי כדי לשחרר את המעמסה (אודי זה נכון לגבי כולם), בשעתו זה הפתיע אותי. היית חושבת שטיפול הוא בעצם אמצעי, ולפעמים נראה שזו מטרה כמו למשל היינו חושבים שאוכל הוא מטרה להשביע רעב, אבל לא פעם האוכל עצמו הופך אצלינו למטרה, והיוצרות קצת מתבלבלים

הי איה, בעיניי, בכל שלב שהוא בטיפול, וגם לולא היית בטיפול כלל, ניתן לנסות לסייע לאחרים ולתרום כמיטב דרכך והבנתך. מוזמנת. בחיבה רבה, סוריקטה

... וכולנו, כולנו, פה לפחות, פעם היינו תינוקות, ולאט לאט הרמנו את הראש, וזחלנו ו... ופעם, לפני-כן גם לא היינו... וגם כדור הארץ כנראה שלא, והיקום - זה כבר לתיאוריות :-) היסטוריה (גם) ותהליכים, בוקר-תיכף-יהיה-אור, סוריקטה

מיכל וסוריקטה, תודה על הבעת האימון, אני מאמינה בעצמי ובטיפול אבל מרגישה לידכן כל כך קטנה... וסנדי, תודה אך לא ממש הבנתי מהי כוונתך. אשמח להסבר. אודי, ברור לנו שזוהי קנאת סופרים, כן?! :-)

את יודעת קראתי אותך ברג שהייתי הכי בתחתית...תאמיני לי אישית עם כל הדרך שעשיתי ובהחלט עשיתי ...הדרך עוד ארוכה אישית לומדת מכולם כי לכל אחת זוית אחרת מקום אחר...בהחלט יש מקום לדעותייך וניסיונך בחיים בלי קשר לניסיון טיפולי זה או אחר..

מה עושים שכל כך מתגעגעים אליה???? וזה לא תלות בכלל!!

אני בלחץ לגבי שאלת המטפלת המשותפת.... יש דברים שמסתדרים לי ואחרים שלא... ופתאם כתבת שאולי זה היא ואז כשעניתי לך על האולי הזה לא הגבת... את כבר יודעת אם כן או לא מהסימנים שאני כתבתי?

... גם אני קצת נלחצתי כשקראתי את התיאור שלך... אשאל אותך: המטפלת שלך היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה, וויניקוטיאנית במכון הפסיכואנליטי ???? ואני מאוד מאוד מקווה שלא... אם כן.. אמא צביה היא.. שטויות... זה לא יכול להיות.. גלי, אמא צביה זו האמא האולטימטיבית שמעולם לא היתה לי ואמא צביה היא רק אמא צביה שלי... וואוו.. גלי, פתאום הרגשתי שאזלו ממני כל הכוחות... הזוי !!! הרי אני יודעת שהיא מלאה עד אפס מקום במטופלים ומודרכים מכל המקומות שהיא עובדת בהם.. את יודעת מה גלי ???? לא יודעת אפילו מה אני רוצה לומר לך... גלי ???? נכון שהמטפלת שלך לא פסיכואנליטיקאית מנחה מהמכון וויניקוטינית ??? תגידי לי שלא.. נכון שזו לא המטפלת שלך גלי ????

מלחיץ ביותר... היא קלינית והיא אנליטיקאית ואני חושבת שגם למדה במרכז וויניקוט או משהו. עוד סימנים? מדרגות חיצוניות ארוכות? כניסה לחדר המתנה שלא באמת משמש להמתנה.. משמאל מטבח, ממול חדר הטיפול עם חלון גדול... שתי כורסאות שמאחורי כורסת המטופל שולחן עבודה.. מיטה... רחוב צדדי שיוצא מרחוב ראשי... זו אותה אחת?? אני גם די בפאניקה מהעניין...

נורא אשמח אם תוכלי להגיב לפני מנוחת אמצע השבוע, אני ממש בסטרס מהעניין...

אתן יודעות, אני קוראת ונלחצת בשביל שתיכן... אולי לא כדאי שתמשיכו את השיחה הזאת? למרות שברור שזה מסקרן. וגם אני הייתי רוצה לדעת ויחד עם זאת ממש ממש לא. ואגב גלי, את זו שתי הגלי? למה יש לך שני כינויים?

את אולי צודקת, אבל מבחינתי עכשיו כשיש את הספק אני לא אוכל להרגע עד שתהיה לי תשובה... ולגבי שתי הגלי, שתיהן אני, אני שכחתי את הסיסמא ואז הוא לא נתן לי יותר להכנס עם השם המקורי, אז מהטלפון אני עם השם המקורי כי לא צריך סיסמא ומהמחשב עם השם החדש... מטורף כמה העולם הזה קטן... אלפי פסיכולוגים קליניים, משהו כמו עשר בנות כאן, וכנראה שהיינו צריכו ליפול אצל אותה מטפלת... ופתאם אני בלחץ גם מהקהל הקורא ולא מגיב כאן, אולי מישהו מהם גם מזהה, אולי יש כאן עוד שותפים לאותה המטפלת? ממש קשה לי שבמבי לא הספיקה לענות לפני מנוחת אמצע השבוע. אני כבר זועמת על המטפלת שלי, מחזיקה את עצמי לא להיות באקטינג אאוט כשאין אפילו בעצם על מה... הרי אני יודעת שיש לה עוד מטופלים... אבל יש יודעת ויש יודעת...

צאי אל המרחב הפתוח, שם הרוגע מרחף באוויר שם הרוח תלטף את דמעותייך, מחי את הדמעה כי שם תוכלי לאסוף דבר אחד או שניים. בין חרצית לפרג ביום מעונן, תחת כנפי פרחי הבר, קבלי אלייך את הטוב, מצאי רגע קט, עמדי כך בשקט, הנה כי אז יגיע הרגע שבו תחושי שלמה בתוכך. לשם שינוי כתבתי משהו שנרגע בי...יצאתי אל הטבע שבתוך העיר, כן יש כזה! יש משהו שהרגיע אותי בלהיות לבדי בתוך הפריחה. אודי, סליחה שכתבתי יותר מדיי היום...הרוגע חשוב עבורי מאוד ורציתי לשתף, מזמן שלא הייתי כך...והכל כאילו חדש מבין???

תמשיכי ככה והכי בעולם מגיעים לך רגעי השקט האלה .

הי מיכלי, טבע עירוני. כן, יש כזה, לגמרי. גם בעיניי. מכירה מעין פינה כזאת, פינה בתוך עיר, שמגיעות אליה מעת לעת ציפורים ייחודיות. מקסים ומשרה שלווה. גם לים, למשל, קסם משלו. כן ירבו. שלך, סוריקטה

שלום לך יקרה. רציתי לומר שממש משמח לראות את שערי הטוב שאת פותחת לעצמך, בעבודה עמוקה, אמיצה ורצופה לאורך השנים. כיף לראות את פרותיך. שימשיך הטוב להתחדש עליך, שימשיך הרוגע, שתמיד תמצאי את פינת הטבע הזו, גם בתוכך. וכמובן הרבה מזל טוב ליום הולדתך הנפלא.

סנופקין יפיפיה, שמחה כל כך על גיחותייך. אוהבת לקרוא אותך, שלך, סוריקטה

ראיתי רק עכשיו שכתבת בעץ ההוא שפתחתי...אז תזכרי שכל הזמן את כן זזה ומתקדמת, כך אני רואה אותך :)

(: חנה

החלטתי ומקווה לעמוד בזה, שיותר אין ימי הולדת עצובים! לעשות רק מה שאני רוצה ואוהבת ביום ההולדת שלי! להקשיב ללב שלי...להיוולד מחדש! ממש!! לאהוב לאהוב ולאהוב כמה שיותר! לחבק להבין וגם אם רע לחבק את הצער כמו שאומר השיר... אתם יודעים? איש אינו חוגג את יום ההולדת העברי שלי, רק אני...זה מעין יום כייף שלי בלבד! וכך ישאר ואנצור אותו לעד! ביהדות זהו יום המזל, בד"כ הייתי חושבת שזה יום ביש המזל :( אבל זהו! מיגון ליום טוב כמו בפורים! חשבתי על להפסיק הכל ביום הזה והיום אני חושבת דווקא להתחיל הכל מחדש...לעשות מה שאני אוהבת! שומעים? שכלם ישמעו!!!!!! ואם אכלתי יותר, די עם נקיפות המצפון האלה! נמאס לי! זהו אז אפשר לעשות הכל תמיד, לא רק ביום הולדת.....אבל בואו נתחיל שם.....אז ביום הזה בהחלט כייפתי לעצמי :) אוהבת אתכם :) מיכל.

הי שוב, אין לי שום בעיה שהיא טבעונית, חוץ מזה שאני צריכה יותר להתאמץ עם דברי מאכל שאני נוהגת להביא מדי פעם....וחשבתי שלה יש בעיה עם זה שאני לא, והיא ממש אמרה שזה בסדר זאת דרכה וזו דרכי :) מעולם לא ניסתה להשפיע עליי בעניין הזה והייתה לנו פעם שיחה על כך. את יודעת, את חושבת שהיא לא יכולה להבין אותך אם היא לא טבעונית? תראי פעם חשבתי שהיא לא יכולה להבין אותי כי היא רזה והייתה רזה כל ימי חייה, מעולם לא עשתה דיאטה! (קצת מרגיז ;) ) כשאמרתי לה את זה היא אמרה שזה נכון..די התבאסתי כי אני הייתי שמנה כל חיי, עשיתי מלא דיאטות ויש לי אישו רציני עם זה....והיא אמרה שהיא לא חייבת לחוות כל דבר שאני חוויתי כדי להזדהות איתי או להבין, היא מנסה להבין תמיד ולהיות איתי בחוויה שלי!! לכן אני חושבת שגם הפסיכולוגית שלך לא חייבת להיות טבעונית כדי להבין! מספיק שתהיה בחוויה שלך, תבין אותך! הבנת? אנחנו מנסים להפוך אנשים למה שהם לא וחבל, במקום להבין שיש סוגים שונים של אנשים ולא חייבים להיות אותו הדבר כדי להבין את השני. מקווה שהובנתי. ודוגמא נוספת, בעלי חושב אחרת ממני בכל מיני נושאים חשבתי שאם אשתנה גם הוא ישתנה, זה נראה לי פעם שזה כך וזה קורה, אבל זה ממש לא, הוא נשאר בעמדותיו ואני בשלי וזה ממש בסדר, כי כלנו דומים וכלנו שונים :) אם נדע לקבל וקצת פחות להלחץ שאחרים שונים העולם יראה לנו הרבה יותר טוב ומגוון, שלך, מיכל

הי מיכל יקרה הלוואי וזה היה כזה פשוט... הלוואי... כתבתי קצת על כך כאן. היא חושבת שטבעונות זו חלק מהבעיה שלי, היא לא חושבת שאני בדרכי והיא בדרכה. ואני לא יודעת כמה לסמוך עליה וכמה היא חושבת ככה מתוך המקום שהיא נמצאת בו, המקום שלא נחשף לאכזריות הרבה בתעשיית המזון מן החי. היא אומרת לי שהאמירות שלי אידיוסינקרטיות, ואני מצד שני מרגישה שהאמירות שלי מאד משותפות להרבה מאד אנשים שהם לא היא ולא מעגל החברים שלה כנראה.... היא לא מצליחה להבין אותי, היא חושבת שאני צריכה להשתנות שם. לגבי הדיאטות אני מאד מבינה... גם אני מתמודדת עם הנושא והייתי שנים אצל מישהי רזה שאמרה לי שבחייה לא עשתה דיאטה ושהיא לא יכולה באמן להבין את ההתמודדות שלי... זה לא קל אבל זה היה יותר נסבל מהמצב הנוכחי.... שיהיה לך שבוע מצויין! גלי

אולי בעניין הזה היא לא כל כך מבינה, אבל אני קצת לא מבינה אותה זה קצת נשמע מוזר, אולי בגלל שאני גם לא מכירה אותך...לא יודעת. אבל אתן צריכות הסבר ביניכן, כי המטפלת שלי מעולם לא ניסתה לשנות אותי ממש כלומר גם אם לא הסכימה איתי הראתה לי כיוונים שונים אולי או בדרך שונה.... גם אם היא חושבת שזה נובע מרגישות שלך לנושא וזה אובססיבי על זה צריך לעבוד לא? להבין מאיפה הרגישות נובעת וכו'....לא חושבת שיש לה בעיה עם זה שאת טבעונית, אלא עם הרגישות יתר או מה שזה לא יהיה...יכול להיות? תחשבי ממה נובעת הטבעונות שלך? מתי התחלת וכו'...אולי ייתן כיוון...

הי מיכל יקרה, עלו בי המחשבות שגם המטפל שלי ואני מאד מאד שונים. ויש משותף - שנינו אוהבים את האנליזה. שנינו אוהבי אמת, למשל. פעמים רבות חשבתי על כך שלו היה חווה את שחוויתי, סביר להניח שלא יכול היה לצמוח למקום אליו הגיע ולעזור לי. נראה לי, שהגדולה בטיפול היא כן להצליח להיכנס פנימה, לעולם הפנימי של המטופל, ועדיין לדעת לצאת. לצאת, להתרחק קצת, כי, ככל הנראה, משם מגיע הסיוע. אחרת, אולי השניים יטבעו יחדיו. גם עבורי התאריך העברי של יום ההולדת הוא לי בלבד. מיוחד. ובאשר להצעת המשחק שלך לפורים, חושבני שהזכרתי כאן פעם, ואולי אף יותר, שהמשאלה שלי היא להצליח לחיות במצב כלכלי סביר. להתפרנס כדי מחייה. ו... להיות בריאה ככל הניתן. שלך, סוריקטה

את כל כך צודקת...יפה הביטוי יטבעו יחדיו :) מאמינה שזה נכון. לגבי המשאלה נשמע כל כך לגיטימי ולא בשמיים ואני חושבת שאת בדרך להגשמתה!! מיכל

מצטערת על ההודעה התוקפנית משהו... וגם על כך ששוב הכנסתי אותנו למעגל האכזבה שלי. שבוע טוב, שירה

... המילים הללו שאנו כל כך מבקשים, שגם את, שירה, אולי גם את כל כך מבקשת, חשבתי על כך, שירה יקרה, ואלו הגיגיי, אולי משהו מהם קצת יתאים עבורך. לעתים היינו רוצים שתאמרנה המילים מבלי שאנו נצטרך למר משלנו, שירגישו אותנו במחשבה ויאמרו משהו, משהו מעצמם ללא הכוונה שלנו, כאילו רק כך זה ירגיש אמיתי; לעתים המילים מבחוץ אפילו לא מצליחות להיקלט, קול פנימי בנו הולם בהן ומנפץ; לעתים כן, הן מצליחות, מחבקות, עוטפות ומפיחות בנו איזו הקלה פנימית, אך תחושת ההתרככות שורדת אך לרגע קט, לא מחזיקה מים, ושוב, שוב אנו תלויים באותן מילים. והופכים להיות תלויים יותר ויותר, והופכים אף להיות דורשנים, תובענים להן. כשאנו מתחזקים הקול הופך לפנימי, ואף חזק עד כדי כך, כשגם שנאמרות מילים צורבות הוא יודע לומר פנימה את הרך ולהפריד. ובכל זאת אני מאמינה שכן, ברור למדי שאנו זקוקים למילים שמסייעות להפיח את הכאב שנאמרות על ידי זולתנו. ולאו דווקא דמות אחת, הן יכולות, וכך בריא להבנתי, לבוא ממספר מקורות, אפילו, אפילו עובר אורח שהוא, שהיא. חיבוק, סוריקטה

סוריקטה יקרה, תודהה על המילים שלך שנגעו... הלוואי שמשהו גם יצליח להשאר. היטבת לתאר את תחושותי, אך.איני מבינה אותן, את התחושות האלה. ריגשת אותי. מאוד

לאודי אתה חושב שכשאדם נמצא בחרדה אז אינטנסיביות בנושא ועבודה בנושא בצורה אינטנסיבית תקל עליו? תותי

למה אנשים רואים שאדם שרגיש מאחרים אז הוא חלש?. למה בכלל אומרים לו "אתה רגיש" / זה הפירוש שאתה נותן..הרי כל אחד רגיש במידה מסויימת..מה הקטע? זה סתם מכעיס ומעצבן.

כשקראתי שמחתי וחייכתי!! תודה לך שאתה כזה מבין

כתבתי מקודם הודעה אבל אני לא רואה אותה פה על בקיר ואני לא בטוח שהיא נשלחה איך אפשר לוודא?

היי, אני בן 23 מאיזור המרכז ורציתי להתייעץ. רציתי לשאול איך אני יכול לשפר את הביטחון העצמי שלי.. הוא ממששש בריצפה אין לי ביטחון בכלום אני יוצא עם חברים חדשים ואני בקושי מוציא הגה מהפה כל המפגש אני לא יודע איך להתחיל שיחה/ לפתח שיחה. אני מאוד ביישן ואני לא מצליח להתגבר על זה. לאחרונה התחלתי לצאת למסיבות גייז (אני בארון) ואני רואה שם בחורים חתיכים עם ביטחון עצמי בשמים ואני כל הזמן רק עומד שם וחושב מה חושבים עלי. וזה מתבטא גם בדייטים אני לא יודע איך להתחיל עם בחורים כל פעם שאני יוצר קשר עין עם בחור אני מנתק אותו מיד כי פשוט אין לי ביטחון מספיק לדבר איתו (שלא לדבר על לגשת אליו) ממש קשה לי עם המצב הזה ואני לא יכול להמשיך ככה.. מה אפשר לעשות כדי לשפר את הביטחון העצמי (ואולי גם את הדימוי/האהבה העצמית) אשמח לתשובה בהקדם.. תודה מראש!

הי קשה לי לדבר על עצמי או את עצמי לאנשים אחרים, ביני לבין עצמי אני מניחה שכמו אצל הרבה אנשים מתנהל שיח אינסופי מעצבן וצפוף, כשאני עם אנשים אחרים, בעיקר נשים והן מדברות על הרגשות שלהן, אני מרגישה קצת נחותה וחסרת חשיבות לעומתן כי לי אין מה לומר אף פעם כמעט, או יותר נכון לא היה, קצת למדתי עם הזמן משום אני כבר המון שנים בטיפול שבו לומדים כנראה לדבר. קשה לי לכתוב את זה שאני וטיפול..., זה משהו שאני לא מדברת עליו עם אף אחד, כך הגעתי לפורום הזה לפני די הרבה שנים, לא ידעתי מה אני אמורה לעשות עם הדבר הזה "הטיפול" מה אני אמורה להרגיש? משום שאני צריכה שיהיה ידוע מה אמורים להרגיש ואז אני יכולה להרגיש בכאילו, זה קצת אידיוטי אבל כך התנהלו חיי, כאילו לא היו לי מחשבות משלי וגם לא רגשות, כאילו שלא הייתי ישות סובייקטיבית אולי משום הצרכים הרגשיים שלי סופקו על ידי בעצם בדמיונות שלי אצל אנשים שהמצאתי שהיו הכי "לא אני" אבל בעצם הם כן היו קצת מאני ולו רק משום שאני זאת שהמצאתי אותם וחייתי דרכם(מתביישת בעצמי). הבוקר הזה אני בהחלט מרגישה ולא כל כך טוב. אני חיה עם בנאדם ("בעלי היקר") שיודע לגרום לי להרגיש רע מאוד, רעה מאוד, פרזיטית ואשמה. אני חושבת שהוא פשוט מוציא את כל התסכולים שלו עלי, מצאתי לי תחליף מושלם להורים שלי רק שלמזלי הוא לא אלים פיזית, הפעם הטריגר היה זה שאנחנו אף פעם לא הולכים למסיבות הפורים הישוביות ושזה מזיק לילדים שאנחנו לא חברתיים.... (גם השנה לא נלך, אף פעם לא הלכנו). כאילו שאני זאת שצריכה לדאוג לצרכיו החברתיים, או אשמה בזה שהוא כזה פחדן והימנעותי, זה מרושע מצידי לומר את זה, אבל הוא באמת. (כתבתי די הרבה יחסית להצהרה שבפסקה הראשונה) שיהיה שבוע טוב ושמח לכולם

את בטוחה שלא כתבת אותי .. מדוייק כל כך ,הכי מבינה את הצריכה לדעת איך מרגישים גם איך מתנהגים ...מורכב . ובכל זאת נשמע לי שאת לומדת להסתדר עם המורכבות הזו בטיפול נכון לומדים להבין להכיר להיות מודעים למכלול ובכך לשפר קצת את איכות החיים ...תודה שחלקת על עצמך

הי פרסונה יקרה, בעיניי, כתבת את אשר נוגע ללבותינו פנימה: מערכות יחסים הרסניות, מרובות קנאה, שליטה אלימה, השלכות, פיצולים, ביטחון קלוש, הזדהויות שבנו אנו, כמיהות, התמזגויות, הפרדות ועוד. מאמינה וכולי תקווה שתוכלי להיעזר. בטיפול. כאן. אולי בהדרגה גם בעוד מקומות. ואולי כבר יש. הטיפול, אצלי לפחות, אכן לימדני לדבר. הכרתי מילים במילון, בטיפול הן קיבלו את משמעותן העמוקה, וההבנה. מניחה שעוד תאמרנה מילים רבות, חלקן תיקלטנה ותיטמענה באופן מחזק. שלך, סוריקטה

לא הייתי גאה בעצמי על מה שכתבתי בלשון המעטה, וחששתי מאוד מהתגובות ובגלל זה לא נכנסתי ולא ראיתי עד עכשיו שכתבתם לי, המילים שלכם הרגיעו אותי. לא בדיוק זכרתי מה כתבתי, אבל העזתי לחזור ולראות והסתבר שהשד לא כזה נוראי .

אודי כתבתי לך ארוכות ולא יודעת אם ברח ונישלח או סתם נימחק ...סתם מביך אם זה יעלה פעמיים ועוד כותבת בחופש ובכל זאת כותבת שוב...נגעת בי כל כך עם התשובה שלך אתמול כמו בדרך כלל אבל הפעם יש משהו נוסף חצי סוד ... זה לא סוד שאני כל המכלול אוהב שירים יש בהם משהו נוגע , מרגיע אוסף ,מדבר בלי לדבר את מה שאני מרגישה ..פעם הייתי מבקשת ממך שיר כדי לאסוף את התזמורת ואז כתבת למיקה ששיר זה מתנה מבחינתך ומאז קשה לי לבקש ממך שיר עוד יותר מיד או חיבוק כי מתנה לא מבקשים ...מעבר למבוכה בצורך הזה בהזדקקות הזו .. כתבת לי שזה העלה בך המון שירים זה גרם להתרגשות ותודה על השיר מהכותרת. אגלה לך עוד סוד כל השירים שלך נשמרים בתיקייה מיוחדת ויוצאים כל פעם מחדש מזכירים על קשר על יש, על רצפה ועוד...אמרתי לך שאתה נוגע ומשמעותי לי במסע... אז אודי אחד מתנה ממני (הילדה)ובכלל.. https://www.youtube.com/watch?v=FqNmkSojTAg&list=RDFqNmkSojTAg&index=1 בתרגום מסינית לעברית אביבית... תשמעו כולם פה, אודי היקר פה. אודי המיוחד פה אודי כל הזמן .. ואנחנו אוהבות אותו כל כך. תשמעו כולם פה, אודי שומר ומגן פה, אודי משתדל לדייק כל כך, אודי משתדל לראות כל אחד. הוא בנה פינה חשובה פה, ככה לפחות אני מרגישה. אודי הוא אחד ומיוחד .. אודי בשבילי חשוב כל כך אודי אוי אודי אתה בהחלט יחיד ומיוחד ואנחנו (כל המכלול) אוהב כל כך .. אודי באמת תודה על הכל , הכל ....אביב

כל השבת התפללתי שלא יעלה אבל עלה ...עדין מתכוונת לכל מילה .לא בורחת ממילים ורגשות של חלק מחלקיי ועדין זה מביך כל כך ...

אביבוש... כמה הצחקת אותי :) איפה מצאת את הילדה הזאת? חחחחח

לא הפסקתי לצחוק ...במיוחד שמה שהיא שרה נשמע כמו אודי...וביוטיוב יש המון דברים יפים ...

אביב, זה גדול! אם היה לנו שיר הפורום עם מורל אולי זה היה השיר...

הי אביב, :-))))) אש על התרגום החזק. אודי פה פה. אודי פה פה. חחח. אני קצת חוששת לגורלם של ילדי הפלא, מבחינת התפתחות הנפשית, אבל זה כבר לעניין אחר. ואצרף ואומר לך אודי - איכשהו אני חושבת שהפורום עוזר לי לשמור על הטיפול, על שהיה וממשיך בטיפול והקשר איתו, עוזר לי לתקן בי פנימה, למצוא את הכלים, כאשר משתבש. תודות גם ממני, ואין על אסוציאציות, לפחות זה עבד כאן מצוין לקראת סוף השבוע שעבר. סוריקטה

חמוד ומקסים ממש (:

חייכת אותי אביב! (:

לא ביקשתי שתדע טוב יותר זה לא העניין. רציתי מילים שרואות ואת היכולת שלך להסביר, ניסיתי לבקש וכל כך חיכיתי.

אודי, אני רוצה אבא!!! אבא טוב. אבא שלא מבלבל בין רוך לתשוקה. האינאבא הותיר בי בור שחור. הבור הזה מסרב להתמלא. איך ממלאים אותו?? זה בכלל אפשרי? נטע.

את היחידה שהעזת...אני מאמינה שכל מה שאת רוצה להיות יתגשם, תאמיני גם את!! זה יגיע. ומזמן רציתי לומר לך שהפסיכולוגית שלי טבעונית והייתן מתאימות יחד :) אם אסור לי לגלות שאודי ימחק....מזמן רציתי לומר ופחדתי לגלות עליה פרטים...השאלה אם מותר לי....מקווה שכן. אני כל פעם מנסה למצוא לה משהו טעים.... אוהבת מיכל

תודה אהובה! אני בכלל לא במקום שבטוחה שיתגשם, קצת להפך... איך לך עם זה שהיא טבעונית? מאמינה שזה בסדר מצד אודי, לא באמת חשפת פרטים.. אם הייתי צריכה לשנות בה משהו זה כנראה הדבר הראשון שהייתי משנה.. זה נורא קשה שהיא לא מבינה אותי בכל מה שקשור לכך.. חיבוק גדול! גלי

פורים שמח לך!! היום ואתמול התחפשתי והיה לי כייף. התגובה שלך אליי בעניין הילדה היתה מכווננת ורגישה. אוהבת אותך, הילה

https://m.youtube.com/watch?v=469kPTd7DAA אני לא זוכרת את פורים בתור ילדה /נערה אני לא זוכרת כמעט כלום בתור ילדה /נערה היום הייתי אני ואישי באיזה מקום בלי הילדים והרגשתי סוג של תיקון ...הייתי שם אני .ואני הקטנים מה שאף פעם לא הייתי . חג פורים זה החג שאני מורידה מסכות לרגע ונותנת מקום לחלקים שלי ... בימים האחרונים אני פתאום מבינה איזה חורי זמן ענקיים יש לי מהעבר ...זה כל כך עצוב להבין ...אודי מה שכתבת להילה על הילדה היה מרגש וכואב ...פתאום הבנתי שאני מחבקת את הילדה שאני היום אבל את זו של אז ...

הי אביב יקרה, נשמע משמעותי מה שחוויות היום...ושמחה שאת מצליחה, גם אם רק בפורים, להוריד את המסכה ולהיות את עצמך. חיבוק יקרה! התגעגעתי... (כי אני לא הייתי פה בשבילך ובשביל האחרות)

אודי, אני מנסה להמשיך איתך בשיח. אני מנסה להבין גם כאן. אבל אני לא מצליחה ורציתי לבקש שתסביר לי מה אתה רואה. מתשובתך האחרונה, שאתה אוסף ואומר שהכל שם, מה אתה רואה? הייתי בפגישה היום ולא יכולתי אלא להביא את כל הכלום הסוער שלי ולשתוק אותו כמעט שעה וחצי כי אין בו אפילו מילים של ממש. לפעמים קל לי יותר לכתוב אליו. אבל אני מנסה להבין גם כאן, איתך, לא במקום, בנוסף. איך.פתאום הכל כל כך חלול ונשארה רק קליפה. האם צעקה עד שנהפכה לקול – קליפת ציקדה. (באשו, תרגם: יעקב רז)

לא באופן כללי, אלא רק לשבוע הבא. ואני צריכה להחזיר לה תשובה, כי נוצר מצב שבשבוע הבא רק אני ועוד אחת נהיה, והן צריכות לדעת מראש אם לא אבוא, כדי להתכונן מראש. בעקרון בתוכי חושבת שצריכה הפסקה, עצירה, כלשהי, היה לי מאוד מאוד לא טוב שם בפעם האחרונה, קשור לכל מיני וגם לזו שתהיה בקבוצה, ונהיה רק שתינו. לא אכפת לי לבוא אבל מרוגשה שאם אלך זה לא כי רוצה אלא כי מרגישה איזו מחויבות או לא נעים ולא מתוך בחירה אמיתית. אני לא מדברת כמובן על עתידי בקבוצה אלא רק לשבוע הבא. אודי, יש לך תובנה בשבילי? עצה? אני נוטה ללא, אבל מפחדת להפסיד.

אני חושבת שהיא הבינה אותי יותר, וגם אני אותה. חושבת שהבנתי משו שלא הבנתי עד עכשיו, אולי בגלל שבטיפול הקודם זה היה שונה מאוד. וכמובן שיש לנו עוד הרבה על מה לדבר על מה שקרה בשבוע הזה... אמרה לי שהיא שמחה שבאתי לפגישה. הצלחתי גם לספר לה שדיברתי בטלפון עם המטפלת הקודמת. הכנתי עוגיות לפורים ורציתי להביא לה גם. שלחה לי הודעה כמה דקות אחרי שיצאתי ש- תודה והן מאוד טעימות. ואודי, ממש ממש תודה. קראתי אותך אתמול, ולא רק אליי. כל כך כל כך מבין ומקבל. והתרגשתי.

נכנסתי לסיחרור סביב השם והמקום שלי. אני פה עכשיו. סתם רוני. ולא מאוכזבת.אולי רק ממני.

אני מאוד מבינה את המקום שלך. גם בעניין השם וגם בעניין הודעות שבנות כותבות ולא מזכירות את כולן... (אני החלטתי להימנע מזה, כי בי זה פוגע)

הי חנה אני מנסה לקרוא בין השורות.. נעלבת ממני?

בוקר אור לכ-ו-ל-ם, התחפשתי לשומר היערות (איכשהו אני כזאת כל השנה) יש לי חופש היום. אודי, כתבתי לך הודעה גם אי שם למטה :-) פורים שמח! סוריקטה

יש לך וו'אחד תפקיד !! לשמור על היערות, אני שמחה מאוד שדווקא אתה נושא בתפקיד זה של שמירת הצימחיה הטבעית, הפראית, הפרימיטיבית.. מאמינה שהיערות כולם,מאוד שמחים שאתה הוא ששומר עליהם !!! :)) פורים שמח לך סוריקטה שומר היערות המופלא :)) שלך-במבי.

פורים שמח! איזה כיף להתחפש. מקווה שהיום חופש עבר עלייך בטוב. אני קניתי פאה עם שיער ארוך- כזה שהייתי רוצה שיהיה לי ואין ): וקיבלתי מחמאה מחברה וגם מהמטפלת (: על העוגיות שהכנתי. ואצלי, רק עכשיו מתחיל פורים.

הי אודי, ציטוט שלך אלי:"לא צריך להבהל. מוזיקה ומשחק - זה כיף... למשל "בלוק" מזכיר לי תיבה :-)" אתה יודע אודי ? מה שאתה אומר מרגיע.... משונה... אודי, אם אתה עוטף את עצמך והתיבה ומקיש בה (בתיבה) הנקישות נשמעות עמומות כאלו.. תנסה.. ואז אתה "שומע" את תופי התם תם של השבטים הרחוקים באפריקה , רוקדים את ריקוד הגשם.. אגב אודי, בתיבה שכב לו משה הקטן ובתיה אספה אותו אליה... זה קרה בחג החירות שמתקרב אלינו.. החג בו נעשינו בני חורין... מי שרוצה להצטרף למשחק שהציע אודי - מוזמנים :)) שלך אודי-במבי. אתה אדם מאוד מאוד מאוד מיוחד בעיני.... אגב, אם אתה הופך את התיבה ,(תיבה "רגילה",לא תיבת נגינה). אז התיבה הופכת למערה קדומה ... התיבה ההפוכה משמשת גם כקופסה לשמירה על תכשיטים יקרי ערך.. התיבה -גם סירה,אוניה ,ריקשה (אם תחבר לה רתמות כאלו )וכשהפוכה,יכולה לשמש כמכונית.. מה עוד ? אין עליך אודי... אתה אחד ויחיד :)))

גרועה בלהבין לפעמים משחקים... סוריקטה כתבה בעץ הקודם, שהתיבה של אודי מזכירה לה מוזיקה וחיברה למספר חמש.. הציעה להמשיך אסוציאציות. לזה את מתכוונת? אני כ"כ משעממת שגם לא עולה לי ככ משהו לראש עם זה. ובעיה לשחק כשההודעות לא עולות מיד. בקיצור, רציתי להיות חלק מהמשחק וזה מה שיצא (:

טוב אז לאלו ששמו מסכה ונעלמו נאלמו מאחורי מסכת השתיקה...בוקרר ואני התגעגעתי ... עפרה קריאה שנייה ולא אחרונה מחכה לך כאן רחמנות עלי יש אובך ליד החומה אז אולי ...טוב אני צוחקת בזמנך יקרה רק שתזכרי שיש מי שמחכה לך כאן . לאה שלא תחשבי שלא שמתי לב להעדרותך ומתי ...זה בסדר הכל בסדר ואת בסדר גמור ...בואי מחכה לך . סנדי קריאה שנייה אוף יקרה יודעת שזה קשה יודעת שהרציונל והמוטו להיות חזקה יודעת גם שלא היה כאן קל במיטווח ממרחק מטר אבל כולנו למדנו מזה הי אלו דברים ויש כאן קבוצה שמחכה לך ...אז פורים תורידי מסכה ושבי כאן בכורסא ספרי למה התחפשת בטח משהו מגניבבב. קרן אור מזמן שלא ניכנסת לא יודעת אם את קוראת אבל נתתי לך מספיק זמן ... נטע נטע נטע יקרה ...בואיי את חסרה באמת ... חלום ראיתי שניכנסת לרגע ...מביאה איתך ברגע חום ואהבה ...תני לעצמך מקום יקרה ...אני מחכה לך ולמילותייך ...ול... ..משאירה לך... ולשאר הנעלמות זוכרתו אתכן ויודעת שתימצאו את הדרך חזרה ..נעים כאן .

זאת הרגשה נוראית שמוחקים את מה שאתה אומר:( וגם חוסר אמון אחרי כל כך הרבה זמן.....סליחה אודי...אי אפשר כנראה לדייק אותי וזה מעציב שאני כזו ולא ממש משתנים נכון? אני תוהה עד כמה אני משתנה וכמה טבוע בתוכי כמו לכלוך שפל....

הממ אני קורא את מה שהאנשים כותבים פה ואני לא מבין כלום על מה הם מדברים?? מה זה הפורום הזה יכול ליהיות שלא הבנתי משהו?

כתבתי לסוריקטה בשרשור מה 20.3 תוכל לחפש את ההודעה?

הי גלי, אמשיך כאן את השרשור שהותחל למטה - לקיחת אחריות יתר משמע, בעיניי, קצת לקפוץ מעל הפופיק, פחות להבין מגבלות, להבטיח (אולי לעצמך) שאת יכולה, כשאת פחות מסוגלת. אחריות, להבנתי, משמעה גם הכרת החולשות. הכרת החלקים החזקים, גם החלשים יותר. גם התוקפניים. הטמעה שהם שלך. אם, למשל, תבוא המטפלת ותאמר לך באופן ברור והחלטתי - 'אני אצליח בוודאות לטפל בך' (ובעוד מאה מטופלים במקביל, הגזמתי בכוונה) זה סוג של חוסר אחריות. גם, בעיניי, מקום פחות צנוע. היא לא יכולה להבטיח במאה אחוז. סיכוי סביר עם מקום להימור, אולי יהא מדויק יותר. הגמילה - ראשית, בעיניי, את עדיין נשארת שם, במקום שלמען בעלי החיים, למשל, רק, אולי, באופן פחות הקרבתי. קרי, דואגת גם לעצמך, וזה קשור גם לאחריות אותה הזכרתי קודם. כדי לטפל באחר, תינוק, אדם, בעל חיים, צמח, את די חייבת לדאוג ראשית לעצמך ולא לכלות אותך ומשאבייך. כך, זו אינה אהבה. את יודעת, אני חושבת שלפעמים פחות קל לסייע לאנשים, לא-כל-שכן למי שנמצא קרוב (בבחינת 'עניי עירך קודמים'), כי אצל אנשים רואים יותר, בעיניי, את הדורשנות, תובענות, חמדנות, הקנאה, כפיות הטובה. מולם, את עשויה להרגיש בקלות רבה יותר מובנת מאליו, נעלמת, מנוצלת. מחשבותיי לעת עתה, שלך, סוריקטה

כזה פיצול... אני לא יודעת אם אני כתבתי למיכל או לא.

ניסיתי לצייר את זה או לנגן את זה או לצעוק את זה או לכתוב את זה אבל הכל חלול. אם הכל חלול איך כל כך סוער. כלום אני לא מבינה

אבל לא אעשה זאת. היא גם ככה כועסת עליי ונראה לי היא לא ממש רוצה לשמוע אותי כרגע, וזה רק יכעיס אותה יותר. היא זרקה אתמול משהו בשיחה שלנו שאנחנו צריכות לדבר כמו 2 נשים בוגרות... מפחדת שהיא לא מאמינה בי, ואולי גם אני לא מאמינה בעצמי.

אני כתבתי את רוב ההודעות. רק תגובה אחת למיכל ליומולדת שלה לא אני כתבתי. בכלל, פתאום חושבת שאולי זה בעצם גם משהו שאני כתבתי ואני כבר לא יודעת מה כל אחת ממני עושה..

ראיתי ...האמת שללא סיבה מיוחדת סתם ככה ..אחר כך שזה אושר צחקתי ...

אהה... חשבתי ש 22 זה הגיל שלך... במבי.

אודי משהו מכאן מחלחל פנימה , מנסה לא לתת לזה מקום....אז הוספתי .. ראית !!

מצליחה רק לקרוא כרגע.

קראתי אותך גם למטה ...האמת ללא מילים כרגע ובכל זאת ...תנשמי יקרה תירגעי תני לחרדה שעוטפת אותך לעבור אותך בלי לטבוע ככה רק שתעבור ואז תיראי...בבקשה תיכתבי את הדברים תעתיקי מה שכתבת כאן תני לה לקרוא את החשש את הפחד את הקשר עם הקודמת זה חשוב ...אל תוותרי עלייך את יודעת לעשות את זה .שימרי עלייך אני סומכת עלייך. מחבקת חיבוק עדין ..

במהלך השיחה, שאלה מה אני צריכה ממנה, אמרתי, שיבינו אותי. היא ביקשה שאספר למטפלת הנוכחית שדיברנו, הייתי רוצה אבל לא בטוחה שאצליח. היא לא יודעת שכבר לפני כמה חודשים דיברנו וגם לא שהלכתי לחפש את הפסיכולוגית ליד הקלינקיה שלה והיא ניגשה אליי לאוטו. המטפלת עכשיו כועסת עליי, כתבתי לה בהודעות, בין השאר, שאני שונאת אותה ושאני לא רוצה לבוא אליה וגם לא לקבוצה. אתמול היא כתבה שהיא הופתעה ועל זה שאני מאשימה אותה. חזרתי היום להתכתבות שלנו מיום שני בערב אחרי הקבוצה, וקצת קצת, אני יכולה לקרוא אותה - את המטפלת, פחות כועסת עליי ועדיין מוכנה להיות איתי. ומחר אמורות להיפגש ואני מפחדת, מפחדת שלא אצליח להיות שם ושלא נבין אחת את השניה. ופורים וחג, ומחר אהיה במסיבה, אבל כרגע קשה לי ואני מרגישה מותשת נפשית.

המצב שלי לא טוב . כאילו הכל בסדר יש שלם יש אני ומרגיש לי כאילו מה אני מתבכיינת ומצד שני בקיעים שוב חורים בזמן שוב נעלמת בכל מיני צורות .. היום בשיעור נעלמתי מישהיא נגעה בי חשבה שנירדמתי נתתי קפיצה וצעקה נימאס לי באמת. המטפלת בחופש וזה ניראה לי העיר כמה שדים ...אודי אפשר יד להתקרקע ...

הרסתי הכל, לא יודעת אם יש דרך חזרה. לא בטוחה שהיא רוצה שאבוא גם, אבל כן קבענו להיפגש מחר כרגיל. התעוררתי באמצע הלילה והתחלתי לבכות. אתמול הרגשתי שהיא לא רוצה אותי יותר ולא אכפת לה ממני אז שלחתי הודעה למטפלת הקודמת שאני רוצה לדבר איתה והיא הסכימה. לא יודעת מה יהיה איתי. מרגישה אבודה. מרגישה לבד.

אולי במקום להגיד למה היינו מתחפשים שזה בנאלי, או מה היינו רוצים להיות? או איזו חיה וכו'...ננסה משהו אחר? אפשר אולי להגיד למה אנחנו שואפות להיות? מיהי "מיכל" האידיאלית בשבילי? מה אני רוצה באמת? כי אין מושלם! בתור התחלה אני רוצה להיות שמחה בחלקי, הכי חשוב! לא לברוח מדברים מסוימים, לא להתכחש לחלקים בתוכי ולהרגיש שלמה. אני חושבת שאני בכיוון וגם לשמור על עצמי (בבריאות הכוונה, במשקל סביר)..אני רוצה כן, להיות "מיכל" החדשה, (כתבתי במרכאות כי זה לא שמי האמיתי) ולהוולד מחדש לא צריך ממש פיזית להוולד אפשר גם בגילי המופלג להתחיל חיים קצת שונים, אחרת ממה שחייתי עד עכשיו, ונהפוכו!! מרגישה שקצת בזבזתי מהחיים על דברים שהיו לי קשים...ואתן? מוכנות לשתף? מיהי אתן האידיאלית? הראלית גם, כן? באהבה ופורים שמח!!! מיכל

חג שמח יקרה חג שיהיה בוא המון המון טוב...

מנסה לשמור על המשימה ריאלית ולא לברוח לדמות אחרת שהייתי רוצה להיות. אז ככה, פחות מאוהבת במחלה.. יותר מאמינה בעצמי, פחות מתביישת במי שאני.. פחות כועסת, פחות מדוכאת, יותר מעזה, יותר מאמינה בטוב שיכול להיות בעולם, יותר מאמינה שיש לי סיכוי להנצל, שבעוד חמש שנים אני אסתכל אחורה ולא אאמין מה הספקתי וכמה השתנתי בזמן הזה. יש המון יעדים ומטרות לחמש שנים הללו. (המטפלת חושבת שהבעיה העיקרית היא שאני לא באמת רוצה להשתנות). מחר יש צעד גדול ששוב אני לא יודעת אם הוא לכיוון ההבראה או לכיוון השקיעה במחלה... חג שמח לכולן! גלי

גיל מופלג?! הרשי לי לחלוק :-) פורים שמח! סוריקטה

לנסות להתחבר אל עצמי, פחות לכעוס ולקבל את עצמי כמו שאני ולהצליח לזוז... לנוע מהמקום שלי ולנסות, להעז, ואולי אופתע ממה שיכול להיות. חג שמח!

המקום הדחוי והנעלב הזה. שגלי כותבת לכולן ואותי לא מזכירה אפילו)וזו לא פעם ראשונה זשה קורה-עם עוד בנות( ושלוקחים לי את השם ואתה לא עוזר לי לשמור על המקום שלי. ועוד כאלה שדוחפים אותי בכוח לפינות שאני מכירה כל כך.

סליחה, סליחה ושוב סליחה! רוצה לומר לך מהצד שלי שלא הרגשתי שאני פונה לכולן, להפך, הרגשתי שאני הנעלמת שלא רואים אותה בניגוד לאחרות שהמקום שלהן כאן והשייכות שלהן לקבוצה יותר בטוחה. והרגשתי שאני במקום חלש מנסה לאסוף את הכוחות לכתוב כמה מילים כדי להגיב על דברים שנאמרו כאן. אני רואה אותך. סליחה..