פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
חג שמח אודי וכלם, הלוואי שנרגיש חירות אמיתית!!!!! שנדע לקבל ולתת במינונים הנכונים, שנדע כמו שאודי מאחל לנו (נראה לי) להיעזר זה בזה במידה הנכונה :) כי כך טיבם של בני אדם. שלא נרגיש אשמה על מי שאנחנו ומה שאנחנו, שנדע להכיל את מכלול הרגשות שבנו, ובמיוחד להרגיש שלמים עם כל מה שנעשה ועם עצמנו. חג שמח וכשר, הצלחה ואושר כזה שמורגש. אודי, חג שמח לך ולמשפחתך, שתמשיך להיות כמו שהנך, מבין ומכיל את כלנו. אוהבת, מיכל
מצטרפת לאיחולים(: בעיקר מתחברת לכך שנצליח לקבל את הרגשות שלנו... נראה לי זו העבודה שלי כרגע...
זו השאלה ששאלתי אותה בטיפול האחרון... ברור שבראש יודעת את התשובה אבל שם זה עוצר. אולי גם מפחיד כי לא יודעת מה זה להרגיש ובטח שלא לדבר על זה. עם המשפחה לא חושבת שקרה אי פעם. עם חברות לפעמים...
אמיתית ...אוהבת אותך
כל כך הרבה דברים ביחד, יודעת שיעבור בסוף אבל זו לא חכמה... מרגישה שאני נמצאת במקום שלא בחרתי בו. ולא מדברת על החיים בכלל אלא על החג הנוכחי. יותר מדי משפחה... כבר עכשיו מחזיקה את עצמי לא לכעוס ולהתפוצץ, ובסוף נגמר בבכי כמובן. מרגישה עצבות. ונזכרת בטיפול שהיה לי, שנה שעברה בפסח קבענו " פגישה טלפונית".... עכשיו אפילו לא העזתי או רציתי לבקש ממנה משהו כזה. ואודי, אתה תהיה כאן שבוע הבא?
הי חנה, אני אהיה בחלקו הראשון של השבוע ואח"כ אני יוצא לטיול של כמה ימים, ללא אינטרנט. חג שמח, אודי
קראתי אותך שם למטה...קבצנית של תשומת לב ...המילים חדרו בכאב ממשי כי בסה"כ זה מה שכולנו עושות כאן פחות או יותר ....גם אני חושבת על זה המון ובכל זאת מאפשרת לעצמי גם עם הרבה ..יודעת אני עובדת בכמה כובעים כולם בסופו של דבר ליווי כזה או אחר נפשי או גופני ...מלווה גילאים שונים מנוער ועד זקנה ..מלווה ונותנת המון המוני תשומת לב ויחס ואמפטיה..לא רואה בהם קבצנים של תשומת לב יודעת שזה מה שהם זקוקים ...אז למה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמיינו את הקבלה הזו ...איתך
את מותק, לא מצליחה לומר מעבר לזה כרגע. חג שמח לכולם.
אני מגיעה אליך השנה לליח הסדר. כבר שנה רביעית שמכל האחים דווקא איתך אני חוגגת. הילדים שמחים, הארוחה טעימה. השיחה קולחת והכל נעים וכייפי. בכאילו.. בכאילו כזה שכואב נורא. כי אין לו פתרון או מענה נכון. הוא משתק. אבל רק חלק ממני. אני לא לגמרי מבינה בעצם מתי הכאילו ומתי האמת. החשש,הפחד והדחייה שלי מימך-הם האמת או הארוחה הנחמדה שבה זה לא ממש נוכח-היא האמת. אני מבינה שאין אמת אחת אבל אני לא רוצה להתבלבל. באמת פגעת בי באמת דפקת לי את החיים. באמת אני עובדת מאוד מאוד קשה כדי להצליח ולקבל את זה שגם כאילו, יכול להיות לפעמים האמת המתאימה לזמן בה הוא קיים. לא יודעת אם מובן,, אבל מבחינתי ההבנה שה"כאילו" הוא האמת של זמנים אחרים דווקא מארגנת קצת את הראש.. -
רוני שמחה שבאת שנתת מקום לעצמך...רק להגיד לך שקראתי אותך..והכי בעולם מבינה ...חגים משפחה ....חיבוק וירטואלי (חושבת שזה כבר קצת בסדר לך ואם לא אז לא )
החג ממש מתקרב ונושף לנו בעורף... כל כך הרבה אנשים חסרים כאן... כמו שאביב כתבה.... זה לא קל, זה מעורר שדים איומים ומגביר את העוצמות... ננסה להסתכל על זה כמשהו שניגמר, לא נצח... מאחלת חג של חרות. יש לנו דרגות חופש וכל אחת יכולה לבחור את החופש שלה... מזמינה לשתף בכל מה שקשור לחג- וגם- במה אפשר לצאת לחופשי בחג הזה? האם להיפטר מהרגל שלא עושה לנו טוב? אולי מחפץ? מקשר שלילי? ממחשבות שמדכאות? ואפרופו טיפול- אצלינו בטיפול משתמשים באין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים במשמעות של להשתמש בקשר כדי לצאת לחופשי... כתבתי מספיק... עכשיו אתן... הילה
הילה יקרה תודה על ההזדמנות... בחופש, מקווה שיצא לי קצת לטייל ולהיות עם חברות, יש כמה תכנונים לא סגורים. ובחיים בכלל, הייתי רוצה לנסות פחות לכעוס ולאבד שליטה... להתחבר לעצמי ולמה שטוב לי.
יקרה לי מאוד- חג שמח לך, שולחת לך חיבוק אמיץ! וגם תצאי לטייל זה נהדר
חג החירות...מקווה שהצלחתי להגמל מההרגל והמעגל של אכילה גרועה-רגשות אשם-אכילה גרועה כי במילא כבר אכלתי וכו'. עדיין כלם חושבים שזה הפך להרגל אצלי לאכול נכון ויותר קל לי, אז זה ממש לא נכון, זאת מלחמה יוםיומית להשאר במשקל שפוי! זה קשה במיוחד כשרע לי לנסות משהו אחר חוץ מאוכל...אז רוצה להיפטר בעיקר מרגשות אשם, בהמון דברים מרגישה אשמה. הייתי רוצה להיפטר גם מהתלות הלא בריאה שלי בה...מהרגשות השליליים שיוצאים עליה מדיי פעם מהכעס והזעם שלי עליה כי היא משתדלת בשבילי ואני מרגישה קצת כפוית טובה. ועכשיו זה מתחבר לי לעשות סדר יחד! מזמינה את כלן יחד איתך לעשות סדר כייף, מה נביא? אולי אביא קצת מהגננת שבי, כלומר משחקים, חידות ושעשועים לליל הסדר... שיהיה חג חירות אמיתי ושמח.
כתבת על הקשיים עם האוכל.... לצערי מזדהה מאוד עם מה שכתבת... ולגביי ארוח בליל הסדר זה נהדר וכייף משחקים... מה אני הייתי מביאה? כלים חד פעמיים ועיצוב מפיות זה בסדר? שולחת לך מכאן חיבוק וחיזוק
הילוש ...רק להגיד חג שמח ואביבי ובאמת שיהיה לך טוב והרבה ...ואני הלוואי ובפסח הבא אני באמת כבר יגמור לבנות רצף ואוכל להגיד שזה שלי שאלו הם חיי ...
היי אביב כמה את נותנת ומשפיעה.... איזה שם נפלא בחרת לעצמך... שולחת חיבוק אמיץ
הי הילה, יזמה מבורכת, שלך וגם של בנות נוספות, תודות לכן. האמת שעשיתי לי קצת 'פסח' בכל מיני תקופות בשנה. נפרדתי מכל מיני. יש משפט שיוצא לי מהפה בזמן ערות, אך כמו מתוך חלום. נפלט ללא פילטרים: 'אני צריכה משהו חדש'. עדין איני יודעת מהו החדש הזה, אך יש לי מחשבות. אתמול החלטתי (וזה די החזיק עד היום...) להיגמל קצת מפחמימות שהגזמתי בהן ברמות מטורפות לאחרונה. את חול המועד אעביר בבדיקות רפואיות. מהסוג ששייך לכיוון השמירה על עצמי (כמה לא פשוט לי לומר). שיהיה בסדר, שלך, שלכן/ם סוריקטה
אני צריכה- זה הכי חזק שיש מחזיר אותי לתיאורית הצרכים של מסלו... מכירה? בעניין בדיקות רפואיות גם אני בתהליך של בדיקות חלקן היו השבוע וחלקן בחול המועד.... חג שמח יקירה תנגסי בחיים כמה שרק אפשר הילה
מדהימה אותי כל פעם מחדש... שמחה כל כך שאת משתפת. חג שמח, ושייהיה בהצלחה עם הבדיקות. ונחמד הרעיון לאסוף משפטים, אהבתי.
כשכל ככך קשה לבצע מטלות פעוטות של שיגרה, כשהגוף שורף וכואב מבפנים ומבחוץ, אני יודעת שמשהו לא בסדר איתי. הימים מתארכים ואין לי תשובות, גם לא לזמן המזדחל שמתעלל בי. אני כל כך רוצה לתפוס רגעים ולנצור אותם כדי שאולי יהיה לי ספר זכרונות שאשמח לדפדף בו, אבל אני לא מצליחה. אני יודעת לערוך רשימה של כל מה שיש לי, כל מה שהשגתי בחיי עד כה, אבל היא מביטה בי חסרת משמעות. איבדתי את היכולת לנחם את עצמי. הכעס, הכאב, הביקורת ותחושות הרדיפה טישטשו הכל. ומול המבוי הסתום הזה שוב האובדנות גבוהה ומוחשית.
בבקשה אל תרימי דגל לבן ..מושיטה לך יד האחזי בה חזק . בטוח יש משהו שיכול קצת לעזור .. איזה שיר שאת אוהבת ? מחשבה טובה ונעימה ? שירה אני כאן איתך וכולנו אבל בבקשה יקרה אני יודעת עד כמה החגים מגבירים את האיכס ...לפעמים אין ברירה וצריך יותר תגבור תרופתי ואחיזה חיצונית ...אוהבת
אודי, לא קל בטיפול... "נוגעים" בלב לבה של הטראומה, אבל אני מרגישה מוחזקת. מבינה סוף סוף את המשמעות של "החזקה" טיפולית. קשה אבל נסבל. לא מרגישה שמתפרקת. מקווה שהעבודה הקשה לא תהיה לשווא. טיפול זה לא דבר קל... תהליך מטלטל ועוצמתי. רוצה לאחל לך ולכן חג שמח. נטע.
מצטרפת לדברייך... טיפול זו באמת עבודה. ושמחה שאת מרגישה מוחזקת, ממש חשוב. שיהיה חג שמח!
יודעת כמה זה קשה מעצים את הלבד מעדיפים להעלם בתוך עצמיינו כאילו ככה הקושי יעלם.... בנות יקרות אהובות לא מזכירה שמות הפעם כי הרשימה די ארוכה ...רואה כל אחת ואחת שלא כאן שהתחפרה לה קצת בתוך עצמה . אתן חסרות לי כאן .... רוצה לאחל לכן חג שמח ואביבי ...ומקווה שבכל זאת תתנו לעצמכן מקום לפני כדי לא להשאר לבד...כי גם עם וירטואלי בכל זאת זה יחד...חיבוק ויד מושטת לאחוז למי שנכון לה ...
הי אביב, נראה לי שעם כל הקושי דווקא טוב שיש חגים, משום שהזמן נשאר קבוע, כשיש בלגן פנימי לפעמים נדמה שהזמן מתעוות לפעמים ולפעמים נעלם (זה קצת נכון מבחינה פיסיקלית ע"פי איינשטיין הזמן נמתח ומתכווץ), והנה מגיעים החגים להזכיר שסה"כ הכל בסדר, שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר מהקיום העצמי, משהו שהיה לפנינו וישאר גם אחרינו (במיוחד בפסח) ושהעולם כמנהגו נוהג. מאחלת לך שידך המושטת תפגוש הרבה ידיים אחיות לאחוז ולהיאחז בהן, שיהיה לך חג שמח.https://www.youtube.com/watch?v=8mbykdTsfzo ("היד המושטת" שלך הזכירה לי אותו והוא גם קשור קצת לשיר השירים שנהוג לקרוא בפסח.)
מה שלומך....
היום הגעתי קצת לפני הזמן וסידרתי משהו באוטו, ואז פתאום ראיתי אותה עוברת ממש לידי בדרך לקליניקה. אז כשנכנסתי סיפרתי לה שראיתי אותה ושאלתי אם היא גם ראתה אותי... אז היא ענתה שראתה אותי בתחילת שבוע במקום העבודה שלי(: לא יודעת אם הייתה מספרת לי אם לא הייתי אומרת לה שאני ראיתי אותה היום. אז מסתבר שהיא באה לאיזה תור במרכז רפואי שאני עובדת בו(: אני לא ראיתי אותה, היא אמרה שחיכתה לתור שלה ואז חשבה שראתה אותי עם חלוק לבן... ואחכ ראתה שלט על הדלת של המקום בו אני נמצאת ובאמת הסתדר לה שזו הייתי אני. היא אמורה לבוא עוד, אז אמרתי לה שאם תראה אותי שתגיד לי שלום... הבעיה שעכשיו כל הזמן אחפש אותה. וגם אין לי בעיה לברר מתי היא תגיע אם אני רוצה. יודעת איפה שמים את הלוזים ויכולה לחפש אותה... ויכולה גם לבקש מאחת המזכירות, אבל לא רוצה כי זה לא טוב בשבילי ובכלל.
הי חנה, לא צריך להגזים ולהיות אובססיבית. היא בוודאי תגיד שלום כשתגיע. יש בזה משהו משחרר, תהני ממנו. אודי
" אני לא רוצה את הסיפור הזה ...הוא מכוער ולא יפה.....אני האיש הכחול מסיפור אחר.... אני יודעת אודי יודעת שזה שלי ושמגיע לי חמלה מעצמי ...זה כל כך קשה וכואב . נדמה שאם אני אקבל את הסיפור וינכיח אותו באמת אני אתפרק ולא אצליח להתחבר..." אודי זה מה שכתבתי למטה . יודעת שהאחזות יוצרת סבל . הסיפור הזה מעורר הרבה בושה ואשמה וכעס ותסכול. הכאב הזה אין לי אפשרות אפילו לתאר אותו במילים ... והחג הזה רק מעצים את הכאב והזכרונות והרעש ...
הי אביב, זה הסיפור, וחירות אמיתית משמעה להכיר בו. ואפרופו פסח - גם לחלוק ולספר אותו. כואב, אבל פחות לבד. אודי
אודי מנסה ...קודם בהתחלה זה בכלל לא היה אחר כך זה היה שלה עכשיו זה כבר שלנו ...מנסה להקשיב למה שיש לה לאמר לתת לה מקום בלי לרצות להשמיד ...יודעת שהגיע הזמן . ואם אני אתפרק ???? מי יאסוף אותי ...אודי זה מפחיד אותי כל כך ..
יודע, אודי, שבעיניי הטיפול (האנליטי, לפחות כמו זה שעברתי) כמו משנה את ההיסטוריה, הסיפור? ויש בו עוד עד. שלכם, סוריקטה
שחיקה מצפה לזריחה והחושך ממשיך לשקוע בים. לעתים אין מוצא והולכת לאיבוד נשחקת כעפר דק. בכל זאת צועדת לעבר הביצה, טובעת ושוב רוצה שתציל אותה.... שחיקה, כמו הגלים המתנפצים אל המזח, כמו הסלעים השחוקים ממכות מי המלח, הולכת ושבה, מחפשת אחיזה בה. רוצה לברוח, רוצה לשכוח, רוצה להשאר, רוצה לברר.... שחוקה כמו הסלע, אין מה לחדש, קופצת למים, קופצת לאש, עוברת בסופה, פתאום רגיעה, חיוך ותודה, ואז... נתראה שוב בפגישה הבאה. :( אודי, האם המקצוע שלכם שוחק? האם אתה מרגיש לפעמים שחיקה? אוףףףףף שוחחנו על כך וגם שאני כועסת שהיא עסוקה, היא אמרה שיש כמו בכל מקצוע עם אנשים....היא לא מרגישה שחוקה...אני כן כבר...וביקשתי שלא תגיד ספירלה כי נמאס לי מהמילה הזו!!!! אמרתי שבגלל שהיא עסוקה אז לא רק פיזית אלא המחשבות בהרבה דברים אחרים..וזה לא להיות פנוי גם בתוך הפגישה מבין???? ובכלל שאלה אם אני מרגישה שמשהו השתנה בעקבות זה שהיא עסוקה שהיא לא פנויה אליי(בפגישה הכוונה)? אני לא בטוחה, היא בקשה שלא אחליט בשבילה... היא אומרת שהיא כן פנויה אליי....אוף אודי.קשה להיות עצוב ולהרגיש לבד....מסביב אני כל הזמן שומרת להיות שמחה....זה מתיש כבר. וכן חג דפוק, שונאת את חג הפסח מכל החגים, זה החג השנוא עליי ביותר...ניקיון, הכשרה, החלפה של כלים, סיוט של דתיים.....לא בטוחה שכלם מבינים שזה הרבה יותר מסעודה של "סדר"....והאוכל מגעיל!!! ומשמינים ממצות מטוגנות, המון פיתויים ובנוסף משפחה שלא בוחרים :( אוףףףףףףףף, בכל זאת מקווה שלכלם יהיה חג אביב שמח ופורח. הלוואי שתהנו בחג. חג שמח אודי יקר, ותודה שאתה פה, עדיין, תמשיך להחזיק לנו את היד, העבודה הזו כל כך חשובה!! (מקווה שאתה לא נשחק מאיתנו), אוהבת ומעריכה מאוד ולכלם, חג אביבי ושיעבור בקלות עם המשפחות, שלא נרגיש לבד! אתכן ב"סדר" אולי נערוך סדר משלנו? :) אוהבת, מיכל.
חג שמח ואביבי לך ..ואת יודעת גם בפסח אפשר לשמור ואגיד לך כמו לעצמי ...זה רק שבוע ימים זה עובר כל שנה זה עובר ..בואי ננסה להנות ממה שיש ויפה ולא ממה שלא בחרנו .. ולשחיקה את יודעת אני אשתף אותך מעצמי בליווי שאני עושה עם אנשים יש ימים שאני רצה מאחד לשני ממקום אחד למישנהו עד הערב ..רק שנגמר היום העמוס אני פתאום מרגישה שהמחשבות שלי זוחלות אלי חזרה ...אני בטוחה שבתוך הפגישה היא זמינה לך ורק לך ...
נכנסתי עכשיו וראיתי שעדיין לא ענית.. מדמיינת לרגע שכרגע אתה נכנס לפורום ואנחנו בדיוק נפגשים בתדר שבאוויר.. :) מאחלת לך ולכולם לילה טוב ומלטף.. והילה יקרה ! קראתי את הודעתך לגבי הסוכרת שנתווספה.. ורוצה לומר לך שאני איתך... מחזיקה בידך אם מתאים... שלכם-במבי.
הי מתוקה, אשת בוקר שכמותי, ברוב המקרים בתדרים אחרים כאן, בודדים לפעמים. לעתים נדירות למדי, חושבני, אודי מגיע לכאן בסמוך ל'שעות שלי', מבחינתי בהפתעה, וזה מרגיש מיוחד. מינונים נמוכים - אולי כך זה מתאים לי. שלך, שלכם, סוריקטה
בהודעה שלי מיום חמישי, כתבת לי שאולי הגיע הזמן, שאולי המטפלת צודקת... משהו כזה, כותבת מהפלאפון כך שזה לא מולי. שאדבר? וגם התכוונתי שתכעס כי הלכתי לקליניקה של הפסיכולוגית ושמעתי קצת מהשיחה...
הי חנה, אני סומך עלייך שאת יודעת מה בסדר ומה לא בסדר. לא נראה לי שיש צורך בכעס שלי. אודי
שוב תהיות של מה אני עושה שם... קשה לי עם זה. קשה לי להתחבר. להיות אני.
הי מותק שלי, חנה יקרה - האם גם כאן בקבוצה הוירטואלית (שבחרת בה מיזמתך, אני מניחה) את מרגישה קושי דומה לעתים? את מוצאת דמיון, שוני? האם את חשה אי נוחות להיות שייכת לקבוצת המטופלים (לכאורה לומר שיש בך חלקים חלשים? אולי קצת מעולם התינוקות?) רעיונות למחשבה של בוקר משלי, בינך לבין עצמך, ואולי גם לשתף. לבחירתך. שלך, סוריקטה
אכן כאן מבחירה(: למרות שלפעמים מרגישה שלא בטוח שתמיד כדאי לי להיות כאן אבל קשה לעזוב כזה מקום... קשה לי להשוות את הקבוצה כאן לשם, כי בכתב יותר קל לי להיות אני מה שממש לא בעל פה. גם בטיפול, כיום לעתים רחוקות, כותבת ואז יותר קל לי לדבר. בקבוצה אנחנו לא הרבה ולפעמים מרגישה פער ביני לביניהן... כאן יש לי בחירה אם משהו לא מתאים לי אני יכולה להתרחק. וזה קורה. לא זוכרת כרגע משו ספציפי, ובכל מקרה לא הייתי אומרת כמובן, אבל מניחה שהיו מקרים שרציתי להגיב או להגיד משו שונה, אולי להתווכח, ולא תמיד מרגישה שיכולה. אולי פחד מביקורת, ממה יגידו עליי.
ראיתי רק עבשיו את מה שכתבת לי שם מאחור... לא יודעת האם באמת היית צריכה יותר או שזה היה רק רצון... יכולה להגיד לך עלי יש ימים כמו השבוע שאני כתבתי כאן יותר מרגישה צורך באחיזה יותר חזקה ...ויש פעמים שאני כותבת כאן לא מתוך צורך אמיתי של אחיזה כי אם מתוך רצון לניראות שזה גם סוג של צורך אבל אחר ...ובכל זאת את הכתיבה מהמקום של המיראות של הבור אני משתדלת לצמצם ...את הצורך באחיזה אני מדבררת..אולי אם היית אומרת לו שאת זקוקה לאחיזה היית מקבלת אותה ובכל זאת ניראה לי שבתקופות טובות יותר זה הצורך האין סופי למלא את הבור שאין לו סוף ...חיבוק
עיוות של המקלדת סורי ....
הפעם הכעס שלי עליה........כאילו שונאת אותה אבל לא באמת....אוףףףףףףף היא עסוקה מאוד, לאחר שאני לא יוצרת קשר בין פגישות, ביקשתי פגישה ארוכה יום לפני הפגישה אולי בזמן אחר באותו היום? והיא הרחיקה לשבוע הבא שאלה אם שבוע הבא אפשרי (ביום אחר משלנו הרגיל) פגישה ארוכה.....מובן שבמקום זו של היום, לשם מה להרחיק לי פגישה?????? דווקא שמבקשת וזקוקה לה יותר היא לא מבינה ואומרת שממש עסוקה.....בשביל מה הציעה לחפור אחורה בזמן?????????
ממש לא רוצה להוסיף שמן למדורה, אבל כל כך מבינה אותך. אני חושבת לפעמים על הפער בין החוויות של המטפל והמטופל, משהו שלך כל כך קשה ואילו בשבילה זה אחרת לגמרי, ואת מצפה שהיא תבין אלא שהיא לא ממש יכולה ואז ההרגשה היא שהיא לא איתך ולא רואה אותך כאילו וזה ממש מעצבן. מאחלת לך חג כשר ושמח
אז ליל מנוחה והנה משהו רך ונעים ומקסים (שגיליתי היום) ללילה טוב לכולם https://www.youtube.com/watch?v=a-WJEBOI7Rc
הי חמד, את משרה כאן רוב רוך וחכמה ואהבה. ומחבקת. אני, למשל, לא הבחנתי בשום צורה שהיית כאן יותר מידי ביום שני. אבל מתחברת לתחושה שלך ומבינה מאד איך זה מרגיש. אני כאן בבקרים, בדרך כלל. אם כך, איחולי פתיחה ליום נעים וממוזג, על אף השרב הצפוי. בוקר, סוריקטה
טוב שבאת...וטוב שנתת לעצמך מקום מקווה שבכל זאת עזר ..איתך
תודה לכן יקרות. אני פשוט יודעת שכשאני פה הרבה, ועוד מרבה לכתוב זה סימן לא טוב עבורי. סימן שקשה עם עצמי ואין לי מקום אחר. מרגישה קבצנית של תשומת לב. וסוריקטה הגבתי לך ביום שני בערב להודעת פתיחת השבוע שלך ועכשיו ראיתי שלא עלה. לא יודעת אם זה הגיע או לא.
אודי הגבתי (חלק ממני)לך שם מתחת לאודי ..האמת ראיתי עכשיו במקרה...לא זכרתי (לא ידעתי) שכתבתי בכלל אתה מוכן לראות..חשוב לי לתת לחלק הזה מקום . סליחה שאני כל כך ת(ט)ובענית השבוע ותודה על הסבלנות וההכלה ..
אודי, כן חסר לי להיות חלק מהחברה'. לפעמים אני מרגישה קנאה כלפי אנשים שמדברים איתם הרבה ואיתי לא. אני מפרשת כחוסר התעניינות, אבל יודעת שזה מתחיל בי ובמה שאני משדרת (ריחוק) למרות שמה שאני חשה זה מבוכה. לא רוצה להיות מסמר המסיבה, אבל גם לא להיות הבודדה בצד. איך אפשר לשנות?
הי מיקה, נראה לי שזה מתחיל בהתעניינות שלך. אל תחכי שיתעניינו בך, תתענייני את בהם. זה יעורר עניין בכולם. אודי
רגע לפני מנסה להאחז......במשהו.
התבונה הפנימית שלך מאד מאד חכמה. מכירה את מדריכי הטיולים המצחיקים האלה שמחזיקים ביד מקל שמתנוסס עם שלט כלשהו כדי שחברי הקבוצה לא תצליח לפספס וללכת לאיבוד גם הם ממש יתעקשו על כך? אז עכשיו אני יושבת פה על שפת הנחל היפה עם מקל כזה שמשאיר סימני דרך, מה היית רוצה שנשים בראש המקל? שתוכלי לראות ולזהות גם מרחוק רחוק?
לאחוז בה
את לא באמת תתפרקי..את לא!!! אני מאמינה בך! שולחת יד לאחוז בה...חיבוק מחזיק ומחזק. איתך
הי אביב, כשמאבדים את הדרך (ומי שמנווט יודע שלעתים מתברברים) חוזרים קצת לאחור לנ.צ האחרון שמזהים בוודאות, ומשם ממשיכים. אפשרי? אודי
לכל מי שראה אותי והושיט לי יד
אולי יש ערך גם למקומות ה"אבודים". ואני בטוחה שתחזרי מתוכך, ושתהיי בסדר.
לפעמים אני תוהה אם אני רוצה לחזור...
לגבי קשרים חברתיים וכיו"ב...נראה לי שאני לא באמת מבינה או יודעת איך זה להיות בקשר עם אנשים אחרים בלי לסבול מזה ובלי להרגיש שאני מכבידה...אני יכולה להיות מאוד בשביל האחר אולי באופן קצת מוגזם ואז אני יכולה להיות מקסימום "נסבלת" אבל זה לא באמת "אני". בגלל זה אני לא רוצה/צריכה, המחיר גבוה מידי, ואני לא אוהבת להרגיש מנוצלת . מצד שני אני די מתמידה בקשר עם הפסיכולוג, למרות "המחיר הגבוה" ולמרות שכל הזמן יש לי ספקות, בקשר לנחיצות לאמיתות, וספקות בקשר לפסיכולוג עצמו ובקשר לפסיכולוגיה הדינמית. לפעמים נראה לי שהכל מתרחש ביני לבין עצמי, אני מנסה אבל משתפת ממש בקצת, זה מאבק תמידי ביני לבין עצמי כל הזמן, וביני לבינו זה קצת הצגה, אז מה הטעם להמשיך עם זה בכלל? מצד שני קשה להפסיק, כנראה בכל זאת אני צריכה את הקשר הזה למרות שזה לא נעים ולא אמיתי ומרגיש לפעמים מיותר לחלוטין ובזבזני ( אני מרגישה עכשיו גם שלא כל כך מגיע לי). אני מקווה שלא אייסר את עצמי על (השטויות) מה שכתבתי (שהכבדתי עליך ועל הקוראות). שיהיה חג שמח לכולנו.
זה לא שטויות ואני שמחה שאת נותנת לדברים מקום...ואולי עכשיו שהם צפו וניכתבו ואת קוראת אולי זה מרגיש לך יותר ברור הצורך הקשר הקונפליקטים הפנימיים...איתך
ממש לא הכבדת, ואת לא לבד ברגשות האלה, הייתי בזה, היום קצת שונה.....כל כך מובן.
התפתחה אצלי סוכרת מרגישה זוועה... לא מספיק כל הבעיות? מי יוכל להגיב? :-/////
הגוף מאותת מצטערת אהובה ..הגוף פשוט מבקש שתישמרי עליו... אוף יקרה הנזקים שאנחנו משלמות המחירים הבילתי פוסקים כי מישהו רצה .. תשמרי עלייך יקרה ...היום את עכולה זה בידיים שלך . ספורט תזונה נכונה ..חיבוק
היי הילה, בהחלט מספיק!!! מזדהה, ממקום אישי שמתמודד כבר כמה חודשים עם בעיות בריאות שלא הכרתי מעולם, עם הרגשתך הזוועית. הבנתי (אחרי כמה זבנגים שחטפתי) שהגוף בא לעזרתי, עם כל הכאב וחוסר הוודאות וההרגשה הזוועתית, הוא רק רוצה לעזור. לסמן שמשהו לא יכול להמשיך עוד כמו שהיה וצריך לשים לב למה שצריך לשים לב, לפני שהמצב הופך לבלאגן עוד יותר גדול. בפן הפנימי, את העבודה הפנימית כדאי לעשות בטיפול ובפן המעשי אפשר לשפר בצורה משמעותית את מצב הסוכרת, בהקפדה על תזונה נכונה ופעילות גופנית (משערת שאת כל זה את יודעת רק מחזקת אותך לצאת לדרך). איתך
עצוב.....מבאס כל כך. ממש החלטה שלך איך להתנהל מול זה, אפשרי לווסת וממש לרדת בערכים ואפילו שמעתי שסוג של מבוגרים אפשר ממש בלי זריקות ומעט כדורים בעזרת תזונה נבונה.....הרבה בריאות, איתך.
הי הילה, לא נעים, אבל צריך לדאוג לערכים, להקשיב לגוף ולדאוג לו. זה לא בהכרח רע לדאוג לו... אודי
בלו זה גם העצב הגדול הזה, וזה גם הקולות שנשמעים כשאני טובעת במעמקים, והניסיונות לנשום בהעדר חמצן מטביעים את חותמם דרך הצליל. מעניין, דווקא לא צליל של מצוקה ואימה, אפשר היה לצפות שלארוע אקוטי כזה יהיה צליל מתכתי צורמני מבהיל, וזה צליל כזה רגוע.. שקיעה שלווה, שן ילדי, שן, בלו בלו בלו, יאדה יאדה יאדה.. ועכשיו הילד מת (אלוזיה לסיינפלד למי שלא ראה). ואולי בתוך זה מתאים גם להחזיר ולהזכיר את אחד השירים הגדולים: comfterbly numb, גם שם יש קצת בלו בלו בלו ואז הכל נהיה יותר נסבל...
קראתי אותך עצוב אוף כרגע מאוד מתחברת לצליל הטביעה אפשר לנסות לצוף יחד מה את אומרת .. ככה בזהירות
אולי שנוקלר לצלילה במעמקים? ואז זה יכול להרגיע...
"באיזשהו מקום בים העצב הגדול יש רפסודה היא נמשכת היא תשוב...." נדמה לי שאלו המילים של שלמה ארצי....זה מה שעלה לי כשקראתי אותך...אפילו אודי מעריך עצב, ראי את הודעתי אליו ותשובתו....מובן.
הי גלי, אכן שיר מדהים. ואם מניחים קצת פינק ליד הבלו - יכולה להתקבל תמונה עם יותר צבעים... אודי
שלום אודי, אני מבקשת לשמוע מה דעתך: כל הזמן בא לי לעשות דווקא למטפל שלי, להקשות עליו, להתנגד ולהתווכח ולבכות ולצרוח (כמו ילד קטן שמתנגד לטיפול רפואי) רק בשביל בשביל שהמטפל "יתפוס" אותי וירגיע אותי ויגיד לי דברים כמו "תני לי לעזור לך". מה אתה חושב על זה, זה באמת מעניין אותי למה זה קורה, מה זה אומר.
הי רווית, כלנו מנסים מול המטפלים כל מיני דברים, רגשות, (גם אני ניסיתי) השלכה בקיצור בדיוק כמו מול הורה וילד...כן, יש מעין יחסים כאלו בטיפול......זה חלק מהטיפול שלך ואולי תשאלי את עצמך מדוע? ואפילו שקשה נסי לדבר על כך שם...
כתבתי לכל מי שכתב לי בשני השרשורים משבוע שעבר, אשמח אם תוכל להעלות.. שבוע טוב גלי
גם אני כתבתי לך בעץ ההוא ובדיוק לפני ששלחתי המחשב התנתק וכבר לא היה לי כח לכתוב שוב. רק משפט אחד שאני זוכרת וחשוב לי בכל זאת לומר הוא שאני חושבת שברמה העקרונית מותר להרגיש לא טוב בלי לדעת על זה מראש ולבטל ברגע האחרון בלי לשאת בעלויות כספיות (כמובן שהכל תלוי הקשר של הקשר הטיפולי וגם הדברים צריכים להיות ברורים לשני הצדדים בעניין ההתנהלות מול ביטולים והתשלומים).
מבאס אותי שהיא לא חושבת ככה. היא חושבת שכמו שעל ארנונה משלמים גם אם נסעת לחו"ל ככה משלמים גם על טיפול אפילו אם היית חולה.. מרגיז מאד.. אמרתי לה שאני ממש לא מוכנה לקחת ואני בטוחה שצפויים עוד פיצוצים על כך בעתיד ולכן היה חשוב לי לבדוק כמה מקובל המודל הזה שלה... תודה לך.. גלי
היום יצאתי מהבית עם בקבוק מים... חוץ מלהרוות אותי הבקבוק הזה עשה מצוות... התיישבתי באוטובוס ולידי התיישבה אישה בהריון. היא התנשפה ובקושי נשמה... ביקשה ממני לשתות פתחתי את הבקבוק כדי שלא תשתה מהפיה שלי. היא לגמה ותוך שניות חזרה לה הנשימה... אחרי זה הלכתי לפסיכולוג שלי והיה שם כלב אומלל.. מישהו קשר אותו למכונית שלו, הוא החנה את האוטו על השרשרת שלו... לקחתי את המים ושטפתי אותו... נתתי לו ללגום מהמים... ( חוץ מיזה פניתי למשטרה ופרסמתי את התמונה בפייסבוק...) יש ימים כאלה שבין הטיפות הופך את היום לשונה ואחר... מאחלת שבוע מלא בחמלה לעצמינו, בנתינה ובאהבה... הילה
מה שקצת מים ולב טוב יכולים לחולל...
זה באמת מרגש... זה כייף שאת מזדהה איתי
אהלן חבר'ה, אני מרגיש כמו עלה ברוח, שכמהה להרגע ולחזור לעץ שממנו הוא נפל... לאחר חיפוש לגבי מצבי הנפשי הקיים ברחבי האינטרנט הגעתי לכאן, אז קודם כל נעים מאוד, רוי, יש לי סיפור שאני רוצה לשתף אבל אני לא מוצא איפה, כל האוזניים שאני נופל עליהם בזמן האחרון מאוד דורשות, ואני לא מצליח למצוא שומקום לשתף את זה כראוי, גם עכשיו, כשאני מנסה להתבטא במילים, לוקח לי לפעמים כמה שניות להשלים את המילה שאני רוצה שתיאמר. אני מרגיש כבוי, חסר חיים, בין 4 קירות מחשבתיים שמגבילים אותי בכוח לשהות בהן, אני מאוד מבולבל, ביקורתי כלפי עצמי, רווי הרגלים רעים שממשיכים לקרות במודע. אני תמיד מנסה להרשים, ואני פשוט רוצה להפסיק את כל זה!! זה קשור לאהבה, תמימה. לפני 3 שנים (או יותר), קיבלתי החלטה פזיזה חסרת מבנה להיפרד מחברתי בזמנו, ההחלטה באה ממקום פזיז, מתנשא, ילדותי ו"לא מסופק מהחיים".. בדיעבד, ההפך הוא הנכון, ההחלטה הזו שינתה את חיי. חשבתי שעצם קיומה של מערכת יחסים בחיי לוקחת לי אנרגיות יקרות שאוכל לנתב אותם למקום אחר של עשייה ושגשוג עצמי, מקום אנוכי בדיעבד. הייתי ילד, לא ידעתי שעצם קיומה של מערכת יחסים בחיי היא זו שתוביל אותי למקום של עשייה ושגשוג, להעצמה עצמית ולפיתוח השמחה האמיתיי בחי, כיום אני בן 28, 6 שנים (או יותר) מתתחילת הקשר שלי איתה וכולל הפרידה, שאני שרוי בכלא הזה, כיום האנרגיות והחזון האמיתי שלי הוא להחזיר אותה, בכל מחיר, אני פוחד לעשות טעות ברגע של יכולת, אני פוחד שזה נמשך יותר מדי! מאז הפרידה אני לא מצליח לעבוד, להתחבר לאנשים, למשפחה, לכל סוג של אהבה, אני שופט וביקורתי את הסביבה של ואחכ את עצמי, וכל זה בחסות ה"אהבה שלי אלייה", זה הפך להיות סופר מטרד, הייתי בנאדם מצליח בעברי, בעל עסק ואנרגיות נדירות. כיום אני מרגיש שנלחץ עליי כפתור ה-Off, אני מפסיד הזדמנויות ומקומות עבודה איכותיים בשנייה ובמודע, הפכתי לבנאדם שלילי ובלתי סביל, אינני כזה, אני שונא את זה, בכך שהיא עזבה אותי, לא קיבלה אותי, דחתה אהבה תמימה ושלמה של 3 שנים על הסף ופערה לי חור עצום בלב, שום עצם חומרי לא הצליח ומצליח לספק אותי, כל בני האדם נראים לי אותו דבר, אני רואה קבוע (ב95 אחוז מהמקרים) את הצדדים השליליים שלהם, אני מנסה להוכיח אותם בכוח, חזרתי להתנהג כמו ילד שלקחו לו, במקום להתקדם לכיוון הנכון. זה מגביל אותי ביצירת החזון האמיתי שלי, ואני פשוט יודע שאני זקוק לעזרה כבר, אני נמצא במצב קובלר רוס, מתגבר על אבל, אני יודע שסביבה רעה השפיעה עליי, וההחלטה שלקחתי, להכנס לעבוד עם מישהו קרוב בעל גישה שלילית, השפיעה על עולם האהבה שלי אלי, וזנחתי אותה לטובתו. החלטתי להתשקע איתו ובעסקיו כחזון ואהבה, עד שהחלטתי שהיא לוקחת לי אנרגיות שיכולתי לנתב לטובתו ולטובת קידום ענייניו העסקיים. ילדוי אימפולסיבי ומים. אני מאמין בתמימות הדרך ומנסה להחדיר כל סוג של ספונטניות לחיי, אני פשוט יודע שהוא עשה טעות, כשראה ילד תמים, מאוהב ובעל מרץ נכנס לנעליו הדכאוניות. הושפעתי מבנאדם דיכאוני, בכך שניסיתי להרים אותו ולהחדיר לו שמחה, משהו שהיה ועדיין קשה מאוד לעשות. אשמח לכל עצה מועילה שאוכל לקחת אותה ברצינות.
הי אודי, לדברים שאני מביאה לטיפול יש תשובות כמו "אני יודע כמה מכאיב לך הפער בין מציאות קשר הטיפולי לצרכייך הרגשיים הלגיטימיים" או "אני מאמין שנמצא את הדרך.בחזרה". אבל זה לא מקדם אותי. ומה אפשר לעשות עם כל זה? האם יש דרך אחרת? האם יש משהן אחר שיכול היה לעזור לי? לתת לי תחושה שיש משהו... היאוש כאן ואני מבקשת את חרותי. איני יכולה לראות אפילו הבהוב של אור שיראה את הדרך החוצה מהסבך. אני כלואה בתוך הבדידות השממון וכל מה שעוללתי לעצמי.
חייב לבוא אחד רך עוטף ומלא תקווה ..אז שבוע טוב שבוע של צמיחה עם הכאב שבוע של תקוות וחוזקות ובכלל יש אביב בחוץ והכל פורח..... https://www.youtube.com/watch?v=VImbgW6ZCxk וככה אני מתנהלת בן האחד לשני ....סיפור בהמשכים
לא חייב כלום!! בא לי להגיד לך שיש מקום להכל- גם לחלק שנותנת תקווה, גם לחלק שזקוק שיקשיבו לו, גם לחלק שכואב, כועס, אוהב וכל רגש אחר... הקיצור אוהבים אותך איך שאת..
כתבת לי תני לכאב לספר את הסיפור שלך ..וכל השבוע רוצה לצעוק לך איך אפשר ... מי רוצה סיפור כזה שאין לו נחמה ואין לו תקנה והוא ....כואב כל הזמן והגוף הגוף זוכר הכל ומתפרק מהכאב והנפש עומדת להתפוצץ ואני אני כבר שואלת את עצמי למה להאבק אולי לוותר ...נגמרים לי הכוחות ונאחזת הכי חזק שיכולה ויודעת ... https://www.youtube.com/watch?v=-xJrcWtM6jQ
אני לא רוצה את הסיפור הזה ...הוא מכוער ולא יפה.....אני האיש הכחול מסיפור אחר.... אני יודעת אודי יודעת שזה שלי ושמגיע לי חמלה מעצמי ...זה כל כך קשה וכואב . נדמה שאם אני אקבל את הסיפור וינכיח אותו באמת אני אתפרק ולא אצליח לחבר מפחדת לאבד אחיזה .
תודה לכם...לא האמנתי שכל כך הרבה הגיבו :) אודי, למה עצב זאת תכונה מוערכת אצלך? עצובה... וזה ישמע אולי מוזר, אבל בהבנה והשלמה יש גם משהו עצוב. הרבה שנים שהתחמקתי מחגים עם המשפחה שלי והפעם זה קורה......אז רגשות מתעוררים באופן טבעי......
בוקר חברים וחברות יקרים, בוקר אודי יקר, פתחתי את השבוע עם השיר העדין, הנעים והרגוע להלן , ומקדישה גם לכם: https://www.youtube.com/watch?v=0KH8Z6K8J9c שיעטוף, שתתמעטנה החרדות, שנתחדש שלכם, סוריקטה
וזה מה שהכי נגע בי: "האנשים השבורים תמיד נזהרים לא לפגוע בטעות באף אחד" עוד מעט אמצע שבוע טוב תודה סוריקטה
המילים שלך נגעו בי, והשיר על הילדה הכי יפה בגן ריגש אותי עד דמעות. זוכר שהקדשת לי את מה עושות האיילות בלילות? התקופה עמוסה ויש שמחה על ההצלחה בעבודה, על הזוגיות שמתפתחת, על היכולת להיות בתהליך של למידה.... על הגשמת החלומות.. אלא שאז, לא פגשתי את הילדים כבר חודש וזה ממלא את הפצע של ההורות במןגלה כל כך סמיכה... מדברים על זה בטיפול... שבוע שעבר הכל היה מטושטש והראות הייתה סמיכה... טוב שמצליחה לכתוב, ולשים מילים. אוהבת אותך איש יקר, הילה
אודי מרגישה מפורקת, חבוטה. כל השבוע הזה הזדחל וסוף השבוע שוב מאיים. לא כעסתי רק התכנסתי בעצמי עוד ועוד ושתקתי את כל הדקות הארוכות והשיממון העצום. אני פוחדת לחזור אליו אחרי שהתרגלתי בלעדיו ואולי זה הזמן לעזוב, להמנע מהסערות שמביא הטיפול ולשכוח אותו ואת הכל. את הכאב שמקורו בזרות, במרחק העצום בין היכולת שלי להתמסר לנקודת המבט המצמצמת של הצד שמנגד. אני צריכה לקבל את הכאב הזה משום שאינו יכול להפתר. אני - בקצות עצבים חשופים, מנגד - זוית צרה שרואה רק את צילו של הכאב. הכל נראה לי בלתי אפשרי. מיאש כל כך.
הי שירה, הדברים ששמתי בכותרת (מתוך הודעתך שלך) מבטאי היטב את התחושה המרכזית שעולה מדברייך. זה נשמע מייאש ובלתי אפשרי עד כאב. ואני מקווה שתצליחי להביא את זה לטיפול. אודי
גם ככה קשה לי מאוד בלי מה שקרה עם הפסיכולוגית... התקשרתי לאמא שלי כבר לפני כמה שעות והיא לא חזרה אליי...ואני הולכת לישון בחוסר ודאות לגבי מחר, ושוב בוכה.
הי חנה, אפשר להבין את הקושי שבחוסר הוודאות, אבל אני מקווה שהתשובה שאת מחכה לה תגיע. אודי
של כאן ושל לא ... רגעים של טוב וחסד ורגעים של כאב כל מיני רגעים .... שבת שלום שבת רכה טובה ונעימה ..שבת של מנוחה וריבוי של טוב .. https://youtu.be/VQFG335fsb0
נושא אחר אבל הכל קשור התחלתי לימודים מלפני כ חודש וחצי- יש מבחן כל שבוע ומרוב פחד מלהכשל אני נכשלת- צריכים לקבל ממוצע של 85 ואין מועד ב. ב 3 המבחנים הבאים צריכה לקבל 90 ואם לא אז לא אוכל להמשיך. בשבילי לימודים הוא חלק ממני שרוצה להתקדם ולא להשקע בעבר- בכאב- בקולות בתוך הראש. חלק שרוצה לחיות ולממש את הפוטנציאל.... אני מפחדת שלא אצליח להביא את ה85 ואז..... לא מבינה משאלוהים רוצה ממני....
הי ינשוף, יש בחרדה גורם מוטיבציוני שעוזר להשקיע, אבל אם היא עוברת סף מסויים - היא מחבלת. יש דרכים לווסת את החרדה לעוצמות מועילות. מכירה דרכים כאלו? אודי
מנסה דרכים להוריד את החרדה- ריצות, נשימות, זה מעט עוזר.... אני מאוד רוצה להמשיך ללמוד.. עוד שבועיים ונראה אם אוכל להמשיך לסמסטר הבא- בנתיים לא מוותרת למרות החרדות..
רציתי להבטיח לעצמי שלא אעשה זאת יותר... הלכתי אל הפסיכולגוית שוב לקליניקה... פעם שעברה שהלכתי בשעה כזו, היא לא הייתה. אז חשבתי לעצמי שרק אבדוק אם יש את השלט על הדלת ואלך... אבל שמעתי דיבורים ורציתי לדעת אם זו היא שנמצאת שם, או אולי בעלה או המטפלת השניה... ולא הצלחתי לשמוע אם זו היא, אבל כן שמעתי מישי מדברת קצת, וזה אסור אני יודעת. אווף... אם היא הייתה רואה אויל אפילו יכלה להזמין משטרה בשבילי ): מתביישת שעשיתי את זה. ראיתי את האוטו שלה חונה, וזה לא שאני מזהה פשוט יש מדבקה על האוטו של מקום העבודה של בעלה ושני כסאות בטיחות לילדים שלה... ואז חזרתי לאוטו וישבתי שם, לא ככ קרוב אליה, ואמרתי טוב בטח הטיפול יסתיים ואראה את המטופלת יוצאת ואולי אצליח לראות אותה מרחוק. ואז נראה לי שראיתי אותה בחוץ, פספסתי שיצאה אוליף והן היו שתי נשים שעמדו ליד הרכב שלה. וכבר לא הייתי בטוחה שאני מזהה אותה. והאישה השניה הייתה נראית מבוגרת ממנה וזה היה נראה שאויל היא מטפלת בפסיכולגוית שלי... לא יודעת. ובכלל לא התאים לקול שחשבתי שאני שומעת מהחדר שלה, אז אולי זה לא הן. וחושבת שיכול להיות שהיא ראתה אותי, כי בדיוק הסתובבתי ונסעתי לכיוון השנה כשקלטתי שאולי זו היא. ואוף, היה אסור לי להקשיב והיה אסור לי ללכת לשם ולא רוצה לספר את זה למטפלת שלי, ולא יודעת למה הרגשתי צורך ללכת אליה. ואמרתי לעצמי שלא אלך אליה בכלל. וזה לא היה מיד אחרי הטיפול, הלכתי למקום אחר ואז עברתי שם שוב בכוונה. וזה לא טוב לי ולא הצלחתי לעצור את עצמי ועוד יותר גרוע, יש לי הרגשה שבקלות זה יכול לקרות שוב.
אין לי כל כך מה לומר.. יחד עם זאת רוצה להנכיח את עצמי פה היום .. למה ? לא יודעת.. אז הנה, אני מנכיחה את עצמי.. :)) מברכת אתכם בשבת טובה, מוארת ומלטפת.. שלכם- במבי.
שבת משפחתית (מורחבת) ואהיה היחידה שם שלא נשואה... ואז חג, ואז שוב חג צמוד עם שבת ושוב לבד... ומשפחה. כל כך הרבה דברים קשים לי ביחד. ובכיתי היום כבר מספיק אבל שוב זה חוזר. והיא בטיפול אמרה לי כמה פעמים שאם אני רמגישה צורך לדבר איתה לפני שבת אז שאצור איתה קשר... ושננסה לדבר ונראה יך אפשר לעזור ולהקל. אם אני מקשיבה לעצמי אז היה לי נכון לוותר על השבת הזאת...אבל גם הזמינו לי חדר וגם אנישם ייעלבו אם לא אבוא. היא שאלה אותי היום אם הייתי יכולה להסביר את זה למשפחה שלי כמו שהסברתי לה. עניתי שלא. לא יודעת אם אי פעם אמרתי מה אני מרגישה למישהו או מה אני חושבת או רוצה בכלל.
הי חנה, לי נשמע שאת בכיוון של להיות פחות לבד, ואולי הגיע הזמן לנסות, כמו שהיא הציעה. אודי
אודי, כמה התקופה הזו קשה לי. פסח זה חג מאד משפחתי. מזכיר לי תמיד את החוסר, את האין. המשפחה שלי ויתרה עלי. היחיד שלא מוותר עלי הוא אבא... למרבה האירוניה (והגועל...). עד מתי אסתובב לי בעולם ואחפש דמות אבהית טובה? מתי הבור הזה יתמלא? אני מתגעגעת לאבא שלי!!!!! כמהה להיות ילדה של... ולא רק אימא של.... ורעייה של... הילדה הקטנה שבתוכי בועטת. ואני בת 31. אימא בעצמי. כמה מעוררת רחמים אני. נטע.
הי נטע, אכן, יש בחגים גם הרבה תוגה, מטבע הדברים. באשר לביקורת ולשנאה העצמיים שלך - אני רק מקווה שתוכלי לחמול קצת יותר על עצמך. את מאוד קשה אתך. אודי
בוקר מגעיל בטירוף
הי אודי, אני לא מתחברת לקשרים קלילים וזורמים ומרובים, אבל כן לקשרים עמוקים (ובודדים). אני מרגישה שבחברה כן יש צפייה להיות מאוד חברותי כלפי כולם ולעשות הרבה "רעש". וזה ממש לא "אני".ופה אני מאכזבת.
מיקה יקרה, קשר אחד טוב ועמוק זה נהדר!!! תמיד יש מי שישמע ויבין אותך, איזה יופי! את מי את מאכזבת? הציפיות של אחרים מאיתנו באמת מעצבנות! אני הפוך ממך ומרגישה צבועה מאוד, אני חברותית ומחייכת לכלם...אבל קשר קרוב כל כך חסר, ומרגישה שאין לי חברים כלל...אפילו עם מי שחושבת שהקשר קרוב אליה אולי...הוא לא באמת כזה. אין לי "חברה הכי טובה" זה מבאס שהמטפלת כאילו הפכה לכזו אבל היא לא יכולה למלא פונקציה של חברה.... אני הפוך ממך.... תראי הילדים שלי האישיים לדוגמא, שונים זה מזה, אחד מהם הוא כמוך, יש לו שני חברים קרובים והוא לא מתחבר לשאר הכיתה בכלל, השני מאוד פעיל חברתית ויש לו חברים קרובים שזה אידיאלי מבחינתי :) ויש את השלישי שחבר של כל העולם אבל אין לו מישהו קרוב וזה כמוני ודווקא לו אני יותר דואגת כי אז הוא יכול לחוש ממש לבד! כי אין למי לפנות...אז כלנו שונים וכל אחד מוצא את עצמו בחברה אחרת. והציפיות מאיתנו לעולם לא נגמרות, לא הגענו לעולם למלא צפיות של אחרים, מה את מצפה מעצמך? איך לך הכי נח? זה מה שחשוב לדעתי... מחבקת חברתך לפורם :) מיכל.
מיקה יקרה ! את יודעת ? בקטע הזה שאת משתפת , מרגישה כאילו מלבי את מדברת.. הסוגיה הזו כל כך מוכרת לי.... אני טובה (אומרים שטובה מאוד) בדיבור אחד על אחד.. בקבוצה, כשהדיבור קליל כזה, זורם..קשר שטחי כזה.. (כשאני לא בתפקיד עם כובע מסויים במצב לא סמטרי) לא מוצאת את עצמי.. לא יודעת מה עושים.. מרגישה זרות/שונות/חריגות.. מרגישה שאפילו הידיים, הרגליים.. אכשהו אפילו עם הגוף אני פתאום לא מסתדרת וזה מפריע לי.. גם אני רוצה להיות לפעמים בכזה קוליות...זורמת ..צוחקת מכלום.. חושבת שמאוד מבינה על מה את מדברת... במבי.
הי מיקה, תלוי את מי את מאכזבת. איני בטוח שאם בודקים מה את רוצה - מדובר באכזבה. האכזבה היא משהו מבחוץ שאת נוטה להפנים (אולי)... אודי
אני שונאת את החיים ושונאת את העולם ולא יודעת מה עוד כבר לנסות, מרגיש לי שניסיתי הכל. אני מרגישה כל הזמן בדיכאון והיא אומרת לי שלדעתה אני לא בדיכאון שזו השפה שלי.. כרגיל אני מלבה את הכאב בהתפלשות בקנאה בוצית וטובענית.. היא מנסה לעודד מילים כמו בגרות ועצמאות אבל לי הניסיונות שלה רק גורמים להרגיש לבד. נכון שלא יפה שהיא אמרה לי שאני חצופה? איך אני מוציאה ממטפלים תגובות קשות כאלו? איך כולם מצליחים לנהל את החיים של עצמם ולקדם אותם ורק אני נשארת תקועה במקום.. או מתקדמת לאחור... בספר שאני קוראת מישהו הכניס אוטו למוסך, חשב שרק צריך להחליף בורג, בסוף עשו טיפול שכדי לממן אותו הוא צריך למכור את נשמתו למוסך.. קצת מתחברת וקצת מרגישה שעוד הייתי מוכנה לשלם לו היתה מוסכניקית נעימה שמציעה לתקן, אבל היא רק מקשה, לא מוכנה להענות לאף בקשה שלי.. נורא נורא שלמה עם עצמה, היא אף פעם לא טועה, כל החלטה שקיבלה בדיעבד היתה מאד נכונה.. מרגיש לי מזוכיסטי כבר.. מותשת נורא... וצריכה לא להיות כ"כ לבד :((( גלי
לא יודעת לענות לך כי לא באמת מכירה אותך אותה את הסיטואציה..מבינה את ההתנגדות מבינה את התחושה שהאיכס לא ניגמר...הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מה הייתי בלי..אם היית אומרת איזה יופי כייף לי אין לי דכאון איך היית מרגישה ...לפעמים זאת תחושה שרק דרך הכאב והחולי יראו אותנו זה לאא ...חיבוק
הי ילדה טובה, מקווה שתרשי לי לקרוא לך ילדה, גם היות שאני מבוגרת, וגם, כי אני עצמי אוהבת שקוראים לי ילדה, עד היום. וזה אפילו קורה. את נשמעת, בעיניי, יותר כועסת מעצובה. בדיכאון יש עצב. הזעם, כמו שאני נוטה להבין, קשור יותר ל'שגעון'. כך המטפל שלי היה אומר. אי לכך, המעבר למצב של דיכאון הוא שיפור. יש כאן הימור. ולא קל. אבל יש סיכוי. וגם המטפל שלי עימת אותי עם מציאות מכאיבה ומילים שנשמעו לי מאד מאד קשות. כמה קשה, אך סייע לי להתבונן באמת על עצמי מבחוץ. זה יכול לקרות גלי, זה לוקח זמן, לפעמים כמה שנים. הזעם מתיש, גובה אנרגיות רבות. שלך, סוריקטה
הגבתי לך קודם אני בטוחה בזה ...בכל מקרה עוד חיבוק לא הרג אף אחד ... למקרה שיעלה השני ... מצטערת שקשה תנסי בכל זאת קצת להרפות ולשחרר..
בהחלט לא הרג אפאחד עוד חיבוק! את יודעת, מצד אחד אני מכירה את זה שהאידיאל זה שלא אתמוטט ואראה שאנשים נשארים איתי גם כשזה לא סוף העולם. מצד שני, יש את הרופא שמלווה את הקשיים הנפשיים שלי כבר שנים, אנחנו נפגשים אחת למספר חודשים. כשאני מגיעה שבורה מרוסקת היסטרית הוא מאד נוכח רגשית איתי. הוא לא יודע אבל אני מאד אוהבת אותו ומאד זקוקה לו רגשית, למרות שהוא דמות שנוכחת במציאות בתדירות נמוכה בחיי. והשבוע הגעתי אליו די אסופה, והוא היה מאד טכני איתי, ולא נתן את המענה הרגשי שהייתי זקוקה לו ואפילו שילח אותי לדרכי לפני תום הזמן. אז מה אני יכולה ללמוד מזה?? מרגיש שאם אני רוצה החזקה צמודה כמו שאני רוצה ומרגישה שצריכה, אני חייבת להיות כמה שיותר חולה... לא? מקווה שאני לא חופרת יותר מדי.. שבת נעימה וחיבוק או שניים בחזרה! :) גלי
הי גלי, יש אולי בקשר הזה בינכן משהו שמוכר לך מקשרים אחרים (רמזת על כך בטסקט)? אם כן, ייתכן שזה חלק מהותי מהטיפול, ולא תקלה. אודי
מחלוקת ביני לבין המטפלת. עד עתה לא התמודדנו עם נושא של ביטולים של פגישות, לא היו כאלו, כבר כמעט שנה בטיפול. מעולם גם לא הוסדר הנושא בחוזה טיפולי. לפני מספר שבועות אני נאלצתי לבטל פגישה, הודעתי על כך מספר שבועות מראש כי הייתי צריכה לעבוד באותו זמן, היא קיבלה ואמרה שתנסה למצוא לי זמן חלופי. במהלך השבוע היא סימסה שמצאה שעה פנויה למחרת והאם אני מעוניינת להגיע. עניתי שבעיקרון כן, אבל שאני לא מרגישה כ"כ טוב והאם יש אפשרות שנקבע ושאם עדיין לא ארגיש טוב בבוקר אבטל. היא ענתה בסמס תשובה עמומה "מחכה לך (עם סמיילי)". למחרת באמת לא הרגשתי טוב וסימסתי שאני לא יכולה להגיע, והתגובה שלה כבר הלחיצה אותי כשהיא ענתה "זאת הפגישה שלך ותבחרי את אם לבוא או לא לבוא". בשבוע לאחר מכן היא אמרה שאני צריכה לשלם על הפגישה, כשהתעמתתי איתה ואמרתי שהיא היתה צריכה להבהיר כשקבענו וכששאלתי על כך שאם אבטל אשלם, היא ענתה לי שאני חצופה, ושאני לא לוקחת אחריות, ושהיא השתדלה ומצאה לי זמן חלופי. היא נורא מרגיזה אותי והיא כ"כ בטוחה שהצדק איתה שהייתי צריכה לשמוע מהצד מה אחרים חושבים על הסיטואציה... תודה גלי (נ. ב. סאנדי, את צצה ונעלמת כאן, לא שכחתי שלא עניתי לך עדיין, פשוט באמת תקופה קשה.. ) (נ. נ. ב זה שהתיחסתי לסאנדי לא אומר ששכחתי את כל היתר! זוכרת אתכן, חושבת עליכן, מקשיבה לכן וכאן איתכן).
הי גלי, לפי איך שתיארת את הדברים, המטפלת באמת לא הכי בסדר. לדעתי הכי טוב עוד מלכתחילה להסדיר ביניכן חוזה טיפולי הכולל מדיניות של ביטולי ודחיית פגישות. ולא לאפשר תשובות עמומות במקרים אלו גם מצידך...אחרת יכול לגרום לפגיעה באמון ובקשר. לגבי הפגישה שכבר בוטלה - לא יודעת מה לומר על כך. הייתי מנסה לדבר איתה על כך שוב. את מוזמנת לשוב ולעדכן ...
את ממש צודקת! שתהיה שבת מקסימה!
זה עסק מסובך...תמיד, כי איננו יודעים מה טיב היחסים בניכן. ונראה לי שהיא פרשה את זה שאת לא מרגישה טוב כ"לא רוצה לבוא" אבל זה רק מהקריאה שלי אותך וכנראה שזו חוסר הבנה אחת מול השנייה, עכשיו הכי טוב יהיה אם זה יהיה בהסכם בניכן, אצלי זה 24 שעות מראש, אבל אם אני חולה ומבקשת מראש להודיע בבוקר לראות איך אני (כשהפגישה אחר צהרים) אז אני לא משלמת..אבל שוב הפרוש כנראה של לא מרגישה טוב היה שונה שלך ושלה...לכן היא גם כתבה את אשר כתבה שזה תלוי בך אם לבוא או לא. אלו בדיוק המילים של המטפלת שלי כשאני לא ממש יודעת אם להגיע....מקווה שתמצאי את הכח להחליק את העניין ולא לריב איתה. לכלנו יש פגמים אז אולי זה שלה..לא חושבת שהיא מרגישה תמיד צודקת, זאת הרגשה שלך כנראה וחבל...וכמובן שהכי טוב ללבן איתה את העניין. בהצלחה, מיכל
היא לא חשבה שזה לא מרגישה טוב מצברוח כזה.. הייתי אחרי פרוצדורה רפואית מסובכת.. נכון שגם כעסתי עליה שהיא לא ליוותה בדרך כלשהי את הפרוצדורה, אבל כשאמרתי שלא מרגישה טוב היא ידעה שבגלל ההתערבות הרפואית... תודה לך... שבת נעימה...
גלי הי, מעניין.. כשהגעתי לאמא צביה לפני קרוב ל 7 שנים גם אנחנו לא דיברנו על התמודדות עם ביטולים. ואיכשהו נוצרה איזושהי הבנה ללא דיבורים שאם אני /היא לא יכולות מאיזושהי סיבה לקיים את הפגישה במועדה. אנחנו יושבות עם היומן וקובעות מועד חלופי (לפעמים אנחנו מדברות על כך מס' שבועות לפני.. מתי שנודע לנו שאין באפשרותנו לקיים במועד ) קורה לא אחת שממש יום/יומיים לפני המועד נודע לנו שאין באפשרותנו לקיים וגם אז אנחנו מנסות למצוא חלופה (בד"כ משהו חירום/דחוף כמו רופא לילד וכו') בעבר, היו פעמים שסימסתי לה שאינני חשה בטוב ואז היתה מתקשרת לברר ודיברנו על כך. בד"כ היתה משכנעת אותי להגיע ואכן הגעתי .. ופעמים רבות הרגשתי השתפרה בעקבות הפגישה ( החיבור של גוף-נפש ) היו מס' פעמים שלא הגעתי ושילמתי על הפגישות (בעיקר כשעשיתי זאת "כאקט ענישתי "כלפיה, גם בפעמים שאמרתי שאינני חשה בטוב אך היה ברור שגם איזושהי מצוקה רגשית מופעלת כאן. גם אז שילמתי. למרות שהיא לא ביקשה.. איכשהו ,הרגשתי ... אבל מה שמעניין הוא שמעולם הדברים הללו לא דוברו ביננו.. אני נפגשת איתה היום בערב.. ייתכן שאעלה את הסוגיה הזו ואשאל אותה למה מעולם זה לא דובר ביננו... מעניין.. במבי.
נו, דיברתן על הנושא? אני מרגישה שלא מסוגלת לשלם על פגישה שלא הגעתי, גם ככה נושא התשלום מסובך לי כלכלית ונפשית, ומרגיש לי שהיא ממרום האולימפוס עם הבית המפואר והקליניקה המפוארת והנסיעות לחו"ל והשכר הרב מבקשת ממני לשלם ואומרת לי שאני חצופה... מרגיש לי מרושע... מקווה שסוף שבוע נעים עובר עליך! גלי
באמת מצב מעצבן... היא כנראה הבינה אחרת ממך... לי יצא לבטל בעיקר כשנסעתי לחופש אבל ידעתי להגיד לה מראש... מבינה אותך לגמרי ולפי מה שאת מספרת שהיה זה נראה שהיא התעקשה לא להבין אותך וחבל... לא יודעת איך הייתי נוהגת במקומך כי היה לי בראש שלא הייתי רוצה שהיא תכעס עליי וכאלו, מצד שני אם כתבת לה שאת לא ידועת עוד ושרת לא מרגישה טוב אז לא מתקשה להבין אותה איך הבינה אחרת... מעניין אותי לשמוע איך הדברים יסתדרו או מה תחליטי או תחליטו לעשות
הכל רעוע עכשיו, גם אני מקווה שיסתדר... שבת נעימה לך..
הי גלי, גם את קצת צצה ונעלמת כאן, כך תחושתי. ודווקא בקשר לדברים שכתבת בעבר הדי קרוב - מאד מכירה, לפחות מהעבר, את ההתבוננות השונה על דברים במרחק זמן, כשברגע האמת ההרגשה שונה ממש. שלילי מקרוב, חיובי מרחוק. אולי זה קצת עוזר? שלך, סוריקטה
כרגיל, זוכרת, אוספת, חושבת, וגם מעזה לומר דברים לא קלים. לא היה לי קל עם ההודעה שכתבת לי בשרשור למעלה, שמשתמע ממנה שאני במקום פחות מתקדם, ושעלי לעבור עוד דרך ארוכה.. גם הפחד משיגעון מעסיק אותי והחיבור שלך בין הזעם לשיגעון. אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה לעבור, אבל אני מיואשת מכך, אני כבר ממש לא צעירה ומרגיש שהזמן בשעון החול הולך ואוזל.. אני כבר לא במקומות שהייתי מבחינת זעם אבל עדיין ישנו לא מעט, בעיקר כשפוגשת את הקנאה שלי וכשפוגשת דמויות שנחוות כנרקסיסטיות. אני לא יודעת כמה זה נכון אבל ככה היא מרגישה לי.. יודעת כל כזאת.. ומה שכתבת על לחוות דברים ממרחק כחיובי, את מנסה לומר שקצת יותר אבין את ההתעקשות שלה ממרחק? זה אומר שאת כן מבינה? ראיתי השבת הזאת בפייס תמונות של הבית שלה מבפנים.. צורב כמה שזה מכאיב.. וגם הכאב על כך שהתנועה היא מזעם לדיכאון לזעם לדיכאון... לא יכולים להיות שם גם גוונים אחרים? לא קל... אני לרוב כאן כל יום, מאלו שחרדות ובודקות כל רגע פנוי אם אודי כבר העלה הודעות, אבל לכתוב הרבה יותר קשה לי... שבת נעימה לך... גלי
הרבה תובנות.. אני מבינה שאני ה" נורמאלית" בכל זה היחידה שמחנכת את ילדיי אחרת....לא ממשיכה כמו בבית הוריי.......ובכל זאת עצוב לי.....
את אכן נורמלית מה שעברת ואיפה שחיית לא בטוח ...חיבוק
מבינה אותך...לפעמים אנחנו מסתכלות על דרך,על השינוי שעשינו גאים בעצמינו ומלאי הערכה ועדיין כואבים כל כך ופצועים כל כך...אולי אנחנו פשוט לחנך את הילדה הפנימית שלנו בדכם של ההורים שלנו...לא יודעת מה הפתרון.לי עוזר לתת לה לצייר ולדבר ולמטפלת שלי לאהוב אותה. שולחת לך חיבוק, חלום
רוצה לתת לך חיבוק, נשמע שקשה לך...
הי מיכל יקרה, את יודעת, בעיניי, זה קצת כמו לצאת בשאלה. ואת אמיצה וראויה לתשבוחות. מדבר אלייך? ובפרידות יש עצב... שלך, סוריקטה
אני צריכה ממך מילים
אמנם לא אודי אבל מרשה לעצמי להכנס בדלת הפתוחה ולחבק חיבוק כזה עוטף ומרגיע ...איתך YouTube! http://www.youtube.com/watch?v=Mk4NgJDLxDA
מילים קרובות
אני מוצאת את עצמי מתקשה להתמודד עם הלחץ היום יומי הניגר ומוצאת את עצמי כל פעם עם תחלואה אחרת. לא פסיכוסומטית כמו לחץ הנפשי שמתבטא גופנית. אני בתחילת שנות ה40, עושה שינוי תעסוקתי שכרגע מהווה אחד הדברים הטובים בחיי אם כי מלווה בלא מעט לחץ משל עצמו. יש לי שתי בנות קטנות מקסימות שמהוות אתגר נוסף, כיף אבל מלווה בקשיים. בעלי קיבל עם לידת הבת הצעירה תפקיד חדש. לחצי התפקיד שלו משפיעים גם עלי והתפקיד מהווה מעמסה עבורי. חרדה כלכלית מרחפת כל הזמן מעל ראשי כמוכן יש לנו סיטואציה של אי וודאות אם נוכל להמשיך לגור בבית בו אני גרים כעת בשכירות גם בהמשך. אני מרגישה שהכל ביחד זה יותר מידי. כשאני מנסה לשתף את בעלי אני מרגישה שהוא מרגיש נרמס או לא מוערך לכן אני ממנסה להמעיט או למזער את גודל הקושי. יש לי מחשבות של רצון למחוק את עצמי מהמשוואה כי הרעש (טינוטיס) באוזני והלחץ גורמים לי לייאוש רגעי שגדל וגדל
שלום גלית, נשמע לי שאת מתייחסת באופן דו-ערכי לדברים, ומעניין אותי לשמוע מדוע. למשל, את כותבת "יאוש רגעי" וממשיכה "שגדל וגדל" (ואז הרי לא מדובר במשהו רגעי). נשמע שאת מנסה להקטין את הדברים, האמנם? אודי
יכול מאוד להיות שאני מקטינה את הדברים כי הגודל מפחיד. אולי התפיסה שרע לי גורמת לי לחרדה אולי אני גם מתביישת בחוסר היכולת להתמודד...לא יודעת... יודעת שאני מרגישה שהחיים נותנים רסיסים של חיוך אבל כבדים לי... במקום שאהנה מהמסע אני מרגישה שהחיים כרגע הם משא גדול מכפי שאני מסוגלת להכיל
שלום לכם- קוראים לי ינשוף עברנו התעללות בילדות עכשיו מנסים להרים את השברים- לאסוף אותם- רק יש המון!!! מרגישה בתוך מרבולת שרק סוחף אותי למעטה.. כואבים כל כך אימא עכשיו הגיעה מחו"ל לשבוע וזה עשה בלגנים בפנים אין מספיק מילים לתאר את הכאב והמצוקה שאני חווה כרגע... רוצה להניח את הראש בשקט... להשקיט את הקולות בתוך הראש....רוצה שקט... קצת שקט ואין.... אני מותשת..... מותשת מהמאמץ להלחם על חיי- לשאר נוכחת... לקום כל בוקר ולתפקד.. קשה לי ברמות.....
https://youtu.be/sL6cxOm6wzU בשבילך ככ מדייק את ההרגשה ...מצטערת שעדין קשה ככ ...מקווה שיעבור..חבקי את כולם תני לעצמך מקום להיות בכאב זה אכן כואב כל כך ..שורף את הנשמה מבפנים ומפצל לאלפי חלקיקים..שולחת חיבוק עוטף ואוהב לכולך ...איתך
תודה על השיר שממש מדייק את חלק ממה שמחולל בתוכי- תודה שאת כאן!! יותר קל ביחד
תודה...
אני ים.מחבקת אותך,יקרה. אני כאן אם תרצי.לא כותבת הרבה אבל קוראת. כמה טוב שבאת. חבל שלא הבאת איתך את אידה... אני מתגעגעת אליה. אני גאה בך שאת לא מוותרת! חלום
מבינה אותך ...אודי אמנם לא אידה אבל אישית מוצאת כאן בית ועטיפה ונחמה ...חיבוק
