פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מרגשה שממש מנסה. צריכה עידוד ותמיכה ואולי גם שמחה לקראתי. הגזמתי?

רוני אהובה בכלל לא הגזמת ולא כי ביקשת שמחה כל כך שבאת וכתבת...וכן שוב את מתקדמת לעבריינו ואנו קצת לעברך...מרגישה אותנו אתך ?

ככל שהסערה מתגברת בפנים, בחוץ אני מצטמקת לכדי נקודה. שקטה מאוד וחסרת אנרגיות מרגישה איך כולי נכנעת לכח הכבידה ונשמטת. בלילות אני מתעוררת מהגוש שתקוע לי בסרעפת כדי להקיא את עצמי. טקסי הפגיעה מתקיימים רובוטית לגמרי תוך הקפדה על תנאים נאותים. הנה אני משתגעת ואני מודעת לכך.

היי שירה תרחמי עלייך, תגלי חמלה כלפייך. מתפללת לאלוהים שתצליחי להילחם בכוחות הרוע. בינתיים אני כאן להחזיק לך את היד וללטף את פניך היפות. הילה

מכירה מעצמי את הקושי את הרצון שמישהו יבוא ויתקן כי הנה אמרתי ..יקרה זה בידיים שלך ורק שלך בבקשה טפלי בעצמך ,גם אם זה אומר שוב לאשפז את עצמך אל תוותרי עלייך ועל שפיותך..השיגעון אולי נראה המקום הכי קל ונוח לנוח אבל הוא לא, אני אתך שולחת יד וחיבוק בתקווה שקצת יעזור

כתבתי ומחקתי .. משאירה כאן רק שהייתי והתגעגעתי מאוד מאוד . אשמח ליד וכתף

היי אהובה קבלי ממני יד כתף, זרוע, וחיבוק אמיץ נפלאה שכמותך הילה

על חיבוק ויד וזרוע ...

אני כאן.אם תרצי אהיה איתך. את לא חייבת למחוק. שלך,חלום

תודה על היותך

גם אני השארתי דברים פחות נחמדים בחוץ. חשבתי עלייך, חיפשתיך. הנה אנחנו כאן. וכמו שמחזיקים לתינוקי את הראש בכזאת רכות - שולחת לך. חיבוק, סוריקטה

שלא היית בכלל בפורום ...היית כל כך חסרה . ....תודה שניכנסת ווואוו על ההשוואה להחזקת ראש של תינוק . ושוב ניפרדים למנוחת השבת וכמוך הפורום הזה נותן עוגן ורצף ...אוהבת

אם ובת/ 14/6/16 המיית ליבך הפועם בחוזקה, כעוצמת גלי הים בסערה, כשהבוקר יאיר והשמש תזרח, אדאג עוד יותר לשלומך. הן אתמול ניצבת אל מול הטבע והיום כעלה נידף, שברירית כשפירית. אל חוף הים נרד שתינו הילדה והאם, מי ידאג יותר לליבך הפועם? עצב במילתי, עצב הליכתי, הן שיגבירו את דאגתך. לעיתים אסתתר במילותיי הכנות, אם ובת, בת ואם, לאיבוד הולכות, עקבותינו בחול יעידו שניסינו מאהבה, לשפר את הקרבה, להסיר דאגה. ניסיון ועמל שנים של אכזבה, לא מביטות הן שתי עיניי באהבה, כמה בצערה יש מקום לדאגה? כמה רציתי שתביטי אליי בגאווה... הסבר: אם ובת מתייחס לא רק אליי ואימי אלא אליי גם לאם ולבת שבתוכי... בעיות בריאות צצות אך אני במעקב וברור, כנראה שאני חשובה לעצמי :)

היי מיכל, כתבת כל כך מרגש ונוגע... הקשר הזה בין אם ובת יכול לעבור אין סוף תהפוכות... וגם הילדה שבפנים טוב שנותנת לה מקום.. שלך, הילה

מיכל יקרה, גם אם זו אינה אותה אם, אנחנו, למשל, גאים בך ומעריכים. בטוחה למדי שגם צאצאייך. ועוד. וכנראה שלא חייבת להיות בלעדיות לאמא, לא פשוט בכלל. שלך, סוריקטה

שמחה שאת שומרת עלייך , על הגדולה והקטנה מחזקות אחת את השנייה ...וכמו שאודי כתב לך את חשובה גם לנו ,חיבוק.

באתי לנוח כאן. אודי אפשר ללוות אותך בזמן שאתה עונה לשאר המשתתפים? הילה

הי הילה יקרה, גם אני התגעגעתי. הפורום קצת כדיבור אל תוך עצמנו, חשבון נפש, איזון נפש (וגם לא, תלוי איך משתמשים). שלך, בוקר אור, סוריקטה

גם אני התגעגעתי שמחה שבאת , בהצלחה במבחנים ...

קרה אצלי בלימודים לפני כארבעה חודשים כבר מקרה ששיתפתי מישהי בלימודים בחרדת הנהיגה שלי וסיפרתי שלקחתי הרבה שיעורי נהיגה אפילו אחרי שכבר עברתי את הטסט אבל עדיין לא התגברתי על תחושת הלחץ שחשה מפני האפשרות לנהוג לבד. אמרתי שאני קצת מעופפת ברגיל שלי ונהיגה הופכת אותי למאד דרוכה ומתוחה... כשסיפרתי לה את זה נדמה לי שהצורך שלי היה סתם לשתף ואולי אפילו לקבל מילה מעודדת ותומכת להתמודדות שלי. להפתעתי התגובה שלה תפסה אותי מאד לא מוכנה. היא פתאום יצאה עליי בטון ממש תקיף ואפילו תוקפני באמירה קולנית משתלחת ונרעמת: "אני לא חושבת שאת צריכה לנהוג! ואני אגיד את דעתי גם אם את לא תאהבי לשמוע אותה! גם אם לא תאהבי לשמוע!! את לא צריכה לנהוג אם ככה!" עכשיו אודי, מאז שזה קרה אני מרגישה כאילו עברתי חוויה מיקרו-טראומטית. היחס הזה ממנה נשאר לי מהדהד בזיכרון. התגובה שלי מול היחס שלה היה לחוש קצת הלם פנימי ומלמלתי 'אני דוקא חושבת כמוך הרי בפועל אני לא נוהגת. אין לנו ויכוח בזה'. נראה לי מלמלתי את זה באורח הגנתי מול המתקפה העזה שלה שלא השאירה בכלל מרחב לדעה שונה משלה. חשתי מנוטרלת מיכולת לעמוד לצד עצמי כי מלכתחילה הייתי שם חשופה עם ביטויי לקושי שלי וחיפשתי ציפיתי וקיוויתי לדברי תמיכה. לא לתגובה כזאת תוקפת מסרסת וחותמת את הגולל. לצערי הרב מאז למרות שחלף זמן רב יש בי איזה מרחק פנימי שנוצר בי מאותה בחורה כי היא מזוהה אצלי מאז כבעלת פוטנציאל פוגעני (היו עוד כמה חוויות מאוד צורמות מיחס לא אמפתי שלה) ובנושא של הנהיגה יש בי מן פחד שאולי היא הצליחה להחדיר בי השפעה שלילית ומרפת ידיים. מפחדת שהמילים שלה יהדהדו בי כשאשב על ההגה במקום שיהיה בתוכי טקסט מעצים ותומך. אני לא רוצה לתת לה השפעה שכזאת עליי!! אודי אני מאוכזבת שלא עניתי לה מידית בטון לא פחות תקיף ונחוש: "עם כל הכבוד לדעה שלך אני לא מסכימה איתך!! אני אנסה להמשיך לתרגל נהיגה כמה שבא לי עם תקווה להצליח בזה ובכלל לא שואלת לאישור שלך. מי את בכלל שתגבילי אותי. אם אין לך משה חיובי לומר אז עדיף שתשמרי לעצמך את הדעות שלך ואם בכז ממש חשוב לך להביע אותן אז לפחות אל תדברי אליי בטונים כאלה מתלהמים, חצופה. אני מבואסת שהתגובה שלי באותו רגע הייתה כזאת מתקפלת. נטשתי אותי. מרגישה שלא שמרתי על עצמי מפני הפוגענות שלה ולא עמדתי על זכויותיי מולה. לכל הפחות הייתי יכולה לומר לה "זאת דעתך בלבד. אני ממש לא חייבת להסכים איתך ואודה לך אם תמתני את הטון התוקפני כשאת מדברת איתי. קיצר אודי נכון שהמילים שלה והיחס שלה ממש לא חייב להשפיע עליי ?? וזכותי להמשיך להתמודד עם נושא הנהיגה כמה שבא לי עד שאולי אפילו אצליח בזה? נכון שאני כבר לא חייבת להיות תלויה בתמיכה ופרגון חיצוניים כדי להצליח לקבל החלטות והכרעות משל עצמי גם אם אולי למישהו אחר יש בעיה עם זה או דעה שונה משלי? באיזשהו מקום תמיד הייתי מעדיפה להיות מוקפת באנשים מפרגנים אבל בגלל שלא כולם כאלה עליי לפתח חוסן ועמידות וגם פחות תלות בצורך באישורים מאחרים. על הזין שלי מה הם חושבים. אני לא ארשה שיגבילו אותי!!! אשמך לדעתך אודי :) כנראה בכז מחפשת תמיכה לעצמי שלי פה ;) . מה אתה חושב על כל מה שתארתי פה? האם תציע לי איזו מילה מחזקת בכ"ז? אשמח לקבל מילים כאלה. אבל רק אם אתה באמת מתכוון אליהן.

את יודעת, את מראה כאן גם חוזקות והתקדמות מפעימים. מצטרפת לאודי - כנראה שיצא שפנית (ואולי אין זה מקרה) גם לאדם אולי הלא הכי מתאים לשתף אותו, ואת יכולה לבחור, למרות שיש צד שמזדהה פנימית עם הקול הזה, לתת משקל גדול יותר לקול המנוגד על כף המאזניים. הקול המעצים לכיוון הבונה שנשמע גם כאן, למשל. מפחיד לגדול. באמת, את יופי! שלך, סוריקטה

כל מילה של סוריקיטה החכמה ...

ספרתי משהו קשה למטפלת שלי, היא מיד קפצה בבהלה וספרה לי שגם היא עברה את זה ופרטה המון על כך . מכוון שהגיע ממקום אישי, גם הלחיצה והאיצה ונתנה הרבה איפורמציה אישית. מצד אחד הרגשתי מאוד קרובה. מצד שני- אני יודעת קצת יותר מדי. לטעמי העלתי נושא סופר רגיש שאולי גם ערער אותה. אני שמה לב, שהיא פתאום מדברת בקור רוח על הנושא הזה. אני חוששת שקשה לי איתי עכשיו.

מחכה מחכה למקום מחכה שיקשיבו - שיהיו איתי לא מצלייהה לבדי ימים-לילות, שעות, דקות של לבד של מצוקה- של יאווש וכאב אני מרגישה כל כך חסרת אונים מרגישה לא שייכת לאף מקום והכי לא שייכת לגוף שאני "חיה" בתוכה מסתובבת בעולם- לפעמים אני- לפעמים לא אני לא מוצאת מקום להנחות מסתובבת מסתובבת ומחכה מחכה ליד שינחה אותי- שיראה לי מקום בו אפשר לנוח- להניח את הראש- להרגיש בטוח ולא לפחד פחד אימה יותר מחכה מחכה.....

הי ינשופי, לעתים מפגשים עם המציאות יכולים לסייע בעת חרדות אבדון מסוג הפרגמנטציה/דראליזציה/דפרסונליזציה. ולעתים, אף על פי כן ולמרות הכל את מוצאת את עצמך מסתבובבת פצועה ואבודה בעולם, לא מכירה את סביבת הבסיס והבית. נורא, רגעים קשים. מציעה תחבושת עם פולידין. ופלסטר. בקטנה, לשריטות הקטנות, אף אם מרובות, אלו שנגלות כלפי חוץ. גם אם הן כל-כך כל-כך קטנות לעומת הערבול העמוק פנימית. איך את עם כלבים? כלב נחייה הכי הכי בעולם? שלך, סוריקטה

מקווה שקל יותר עכשיו , כאן אתך מחבקת

שלום רב, רציתי לדעת האם אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי בעילום שם? בעלי חייב טיפול וזה תנאי בשבילו, אחרת הוא לא ילך.

לא יודעת מה לומר לך... משהו מוזר קורה לי.. לא יודעת לומר מה.. משונה.. מוזר.. מאז שאמא חזרה מחו"ל איכשהו משהו נהיה ??? היו אילוצים של שינויים בלוח הזמנים ועכשיו בכלל עם השבת/חג הזה לא נפגשנו מחמישי בערב עד היום בערב. כלהיום התבלבלתי וזה היה לי כמו יום ראשון. אודי.. משהו לא טוב קורה איתי. אני מרגישה כמו באוויר. אין רצפה ,קרקע. כזה אין מסגרת .מרגיש כאילו הכל נשפך? מתפזר כמו אבק ? משהו לא טוב אודי. נפגשנו היום ונפגש רק ברביעי. אתה קולט אודי ? השבוע נפגש כנראה רק פעמיים !!! בראשון היה חג, בשלישי אנחנו אף פעם לא נפגשות ,בחמישי השבוע אין לי אפשרות שנפגש ושישי ירד כבר בתחילת השנה כשהפחתנו מ 5 ל 4 בשבוע. בא לי לבעוט באוויר הזה. אודי, מה שבא לי באמת זה למות !!!!

היי במבי, אחותי אני כל כך מבינה לליבך, חגים פגישות שמתבלטות זה הכי מפר את האיזון והיציבות. זוכרת את אגם המים? את האיילות? בואי נלך יחד נקשיב למים, נאחז יד ננשום עמוק אוויר צלול... מה את אומרת? הילה

הי במבי אחותי שלי, זה מדהים איך שאנחנו יכולים להיכנס לאי שקט פנימי, תחושת אי יציבות, זעזוע וזעם תוך שינויים כאלה. ובמיוחד בהיות בתוך תהליך אנליטי. אוף, הא? חזרת הפורום לפעילות עודדה אותי, את יודעת? איך את היום? שלך, סוריקטה

חזרתי לפני כחודשיים מארהב , והתאהבתי במישהו שחור האמת שיש לו 4 ילדים וחברה שהזוגיות בינהם פתוחה .. גיליתי זאת אחרי שיצאתי איתו , התייחס אלי כמו מלכה וכל הזמן אומר לי עד היום שאני בקשר איתו שאגור איתם ונחייה יחד .. לא יודעת למה זרמתי עם זה כשהייתי שם . אני בת 22 דרך אגב ויפה אינטלגנטית .. לא יודעת מה מושך אותי ולמה ישלי ערך עצמי נמוך שאני לא יודעת להתמודד עם זה?? !! לא יודעת מה לעשות אני גם ככה חוזרת חארהב באוגוסט מצד אחד בא לי להיןת איתן אבל משהו בי אןמר לי לא מתאים זקוקה לעצה ממך

שלום רב מקווה שלא תשפטו אותי. אני איש הייטק נשוי עם ילדה . בן 32. בשנתיים האחרונות מנהל רומן מחוץ לנישואין עם נשואה מבוגרת ממני ב 8 שנים שהכרתי במקום העבודה. יש לה 3 ילדים. אציין כי אשתי היא אישה מדהימה וכנראה שאני הדביל. לאחרונה אני מפתח אובססיה כלפי הרומן הזה שפשוט הורס לי את החיים.אני מרגיש שאני חייב בטיפול. אני רוצה ולא רוצה לסיים אותו. האנרגיה הנפשית, הכלכלית והזמן שזה לוקח ממני פשוט גומר אותי. מאידך לא מסוגל לדמיין יום אחד מבלי לדבר עם אותה אישה או שבוע מבלי להיפגש. מכיוון שהנושא מורכב להודעה אחת הייתי רוצה הכוונה היכן ואיפה אני יכול לקבל עזרה כדי שיהיה לי יותר טוב. אני פשוט מרגיש שאני לא יכול לעשות את זה לבד. אני כבר עמוק מידי בפנים. האם פסיכולוג יכול לעזור? האם אני אבוד? תודה

בתי בת 23 וחצי, מאד יפה, יוצאת די הרבה לדייטים אבל מעולם לא היה משהו קבוע לאורך זמן ומעולם לא הכניסה את הדייט הביתה. תמיד אוספים אותה מבחוץ או שהיא נוסעת אליהם לתל אביב, או לפגישה בחוץ. מה יכולות להיות הסיבות לכך? האם זו ההתנהגות המקובלת היום?

החג האהוב עליי! מאוד אוהבת מאכלי חלב, יכולתי להיות בקלות צמחונית אבל טבעונית לא בטוח :) מאתגרת את עצמי במאכלים בריאים ושיהיו גם טעימים, אתגר לא פשוט (נראה אותם בטלוויזיה עושים תוכנית בישול בריאה וטעימה עם מעט קלוריות),יש התקדמויות ויש הישגים בטיפול! מתחילה להנות מהדברים הקטנים, איזה כייף! שומרת על עצמי...מאחלת לכלם חג שמח ושלווה כזו כמו שיש לי כשאני מבשלת ואופה. מאוד אוהבת להכין מאכלים שונים. הייתי מזמינה אתכם לטעום. חג שמח

אודי, איך מתמודדים עם הנזקקות??? אני קורסת מבפנים כשהוא לא לידי והופכת להיות תוקפנית. שולחת לו הודעות מתקיפות. כבר שש שנים ככה. אני רןצה לשנות את הדפוס הזה... חג שמח!! הילה

אודי, אתה עוד כאן? שבת וחג ארוך... חופש, למרבה הצער, לעתים גורם לי לסבל, בעיקר כל הלפני, כי בסוף בדכ בסדר... ואפילו גם טוב(: הייתה פגישה טובה, בכיתי הרבה. עולם הרגשות זר לי עם העולם בחוץ, אני בתוכי מרגישה, אבל לא יודעת להראות, להוציא, לדבר על זה.. זה לא משהו שמכירה, לא גדלתי על זה... והיום דיברנו על זה... וזה מה שיצא, הרבה כאב.

אודי חווה דעתך...מטופל שמגיע לפגישה ובשולחנך נשאר סיכום של פגישה קודמת של מטופל אחר, המטופל יכול היה לקרוא כל מילה של סיכום של מטופל אחר . במהלך הפגישה לא נאמר על כך דבר אך למטופל הדבר מאד הציק. שכן באותו מידה יכל היה להיות שם סיכומו שלו ואחר היה קורא אותו. בסוף הפגישה שלח המטופל למטפל הודעה על כך והסב את תשומת המטפל לדבר. המטפל הזמין את המטופל להגיע אך בפגישה הבאה המטפל לא אמר על כך דבר אלא חיכה שהמטופל ידבר על כך, לא התעלם אך רצה שזה ישמע מפיו. המטופל שחש נפגע ומרוחק גם ככה , בחר שלא לדבר בכלל. וכך זה נגמר. לא אמורה להיות התנצלות , הצטדקות? אי אפשר לסמוך על אף אחד! מזל שלא סמכתי עליה מההתחלה ושמרתי על עצמי מפניה.

ניסיתי לכתוב מקודם שאני מקנאה במי שפה כי אני כבר לא יודעת איך וההודעה לא נשלחה... אפילו את זה אני כבר לא יודעת

את יודעת והנה את עושה את זה ..יודעת שקצת היה מטלטל תקופה מסוימת כאן ..ובכל זאת אנחנו כאן ואודי כאן מחכים לך והאמת מתגעגעת ושמחה על כל אות חיים ממך .

איזה יופי שאת פה....הנה הצלחת!

כל השבוע מחשבות קשות אובדניות ניתוק נוראי ערפל אני קוראת לעזרה הצילו

עצוב וכואב לקרוא שכך את מרגישה . אני כאן אתך מחזיקה לך את היד עד שתצליחי להתחבר חזרה. אתם תחזרו להיפגש והגל הכואב והאכזרי הזה ישכח אבל עד אז תרשי לי לשבת אתך יחד .מחבקת

ידך המושטת לשלום הגיע כל כך בזמן... אוהבת

בינתיים אנחנו פה, איתך. נחגוג יחד את שבועות? במאכלים טובים כאלה ובריאים :)

חברים, חברות, כולם בסדר? סוריקטה

החזיר אותי אחורה לשנות ה90... כשפתאוך באמצע לראות טלויזיה, יש מבזק חדשות ): עצוב!

אני מקווה שעכשיו קצת יותר קל ...את יודעת סוריקיטה לא אחת אני חושבת על האנשים שכאן שעזבו שפתאום נעלמו ...קצת מטלטלת המחשבה . ומבינה שהחוץ עדין מסעיר את הפנים ...מקווה שהסופ"ש הארוך יביא איתו שלווה וכוחות מחודשים .

https://www.youtube.com/watch?v=THiNCunOVns חושבת שכל מה שאני עוברת עכשיו . כמו כל דבר בעולם הזה לא בא סתם ככה ...למדתי להגיד אני מפחדת . האנשים האלה מפחידים אותי , ההתנהלות הזו מפחידה אותי . מוצאת את עצמי מתייעצת עם אנשים , לא סומכת על עצמי ...מבינה שהדפוסים שלי זה של קרבן,של אדם חלש שמוותר. המסרים שאני מקבלת וגם ממך אודי ,זה את חייבת להגן על עצמך ...הבעיה שבמקרה הזה חייבת לסמוך על גורמים חיצוניים שיגנו עלי ועל משפחתי ..לומדת לבקש עזרה להתלונן על מי שפוגע ולסמוך על האחרים שיגנו עלי ...האמת מורכב וקשה לי . אודי תודה שכתבת מה שכתבת שם למטה, זה מאוד מאוד עוזר ומרגיע ...אני שמחה לראות שאתה ניכנס בשעות קצת יותר שפויות :)... וזה כבר חופשה וארוכה כי חג אז שיהיו אלו ימים נעימים שקטים ורגועים ...

אין לי הרבה מילים כרגע... אבל אני כאן יחד איתך..

ולמה לא להיעזר? שמרי על עצמך, את יקרה...אני למדתי לומר לא כשצריך, סוג של הגנה.

רציתי לומר לך בהודעה נפרדת, תודה על הדברים שכתבת למיכל. זה הבהיר לי פתאום במילים פשוטות משהו גדול וחשוב. וגם תחושות של כאב ועצב על איך אנשים יכולים כל כך להרוס לפעמים.

תודה על ההרגעה...זה קורה? באמת? מעניין, קצת מסקרן מה קורה לי?....בערך... ומוזר :( חוץ מזה רוצה להיות נשית אבל לא מתחברת ממש וזה חבל...לא יודעת מי אני, פעם אמרתי לה שאני לא לסבית, לא אוהבת נשים אבל גם לא גברים, אז מה? גם לא א מינית כי כן אוהבת מין...וכן יכולה להנות מזה...לרוב מרגישה ילדה כזו...אאוט סיידרית בנושא הזה......תודה אודי התשובה שלך במילה "בסדר" זה חשוב לי...שאני בסדר. מחפשת סדר גם...

1. הקראתי לה את תשובתך, מעניין שפעם לא הייתי מסוגלת להקריא מפה ולשתף והיום כן...כתבת לי "יש שני צרכים שקיימים בכל אחד מאתנו בו זמנית: הצורך להיראות והצורך שלא להיראות (להיות מסוגל להסיר)." שאלתי אותה למה התכוונת ב "להיות מסוגל להסיר", והיא שאלה אותי למה אני חושבת שהתכוונת...אני חשבתי שאולי להסיר בושה או דברים שחוסמים... למה התכוונת אודי? דברנו ובסוף דווקא היה טוב, מרגיע ואפילו קצת יותר נפתחתי אליה...מוזר. היא טסה מחר...למרות ששבוע הבא פגישה רגיל...לא מתפספס, אני הייתי רוצה שתהיה קרוב יותר לפה, אליי ובכלל. 2. משהו אחר, אני מפחדת לדבר על התינוקת שבי, החלקים האלה, מה שקרה פעם שעברה עורר בי פנטזיה עליה :( משהו מעבר לאימהי ולכן מפחדת שאחשוב מחשבות מיניות עליה, זה קרה..והנה ספרתי לה על זה למרות שפחדתי כלכך וגם פה מתפדחת....אבל מבחינתה זה בגלל הילדות שעברתי, יכול להיות אודי???? מבולבל העניין......אני יודעת בוודאות שלא "מאוהבת" בה, אבל המשכות כזו......זה קורה אודי? למה? בנות: האם קרה לכן? לא למטפל גבר? דווקא למטפלת אישה? מעולם לא התאהבתי או הסתכלתי על נשים כמאהבות....מצד שני גם גברים לא ממש מושכים אותי חוץ מבעלי שגם שם זה מורכב קצת......אפשר הסבר??? תודה.

אני מכירה היטב על מה שאת מתארת- תחושות מיניות כלפי מטפלת... היו פעמים בטיפולים קודמות שישבתי בפגישה ולא הייתי מסוגלת להביט למטפלת בעיניים מרוב נבוכה- זה טוב וגם חשוב אני חושבת להביא את זה לטיפול.

על השיתוף, יקרה אני קוראת אותך ומקווה שתצליחי גם אם ירדו המינונים, סמכי על עצמך!

יקרה. רק רוצה לומר לך שאת אמיצה. על כך ששיתפת בתחושותייך ומחשבותייך ועל הדרך שלך בכלל. שולחת לך חיוך אוהב

גם היא חושבת כך...התחושות כאלה מוזרות :( ולא ברורות לפעמים....ואם הייתי לסבית זה אולי היה יותר פשוט...כי יודעת שאני לא..אז מה אני???? לא מרגישה ממש אישה יותר ילדה, גם לא מרגישה גבר..בלבול בעיקר...

הי מיכל, לי זה קרה עם המטפלת שלי שחשתי תחושות מיניות כלפייה וגם דיברתי איתה על זה. זה היה סופר מביך, אבל היא התייחסה לזה בצורה מאוד מקצועית.וזה גם עבר בסוף. היום בדיעבד, דווקא שמחה שזה קרה , כי זה גרם לי להשתחרר קצת ולזהות שיש בי חלקים מיניים.(כן כן גם בי, מי היה מאמין? :-) ) ובאופן כללי יצר בינינו (וגם ביני לבין עצמי, וביני לבין בעלי) שיח חשוב לגבי מיניות.

מה שלומך? מזמן לא באת...תודה על השיתוף..וואו, זה כל כך מוזר.

אודי.. 1. חייכת אותי גם :) 2. זה קורה..זה באמת קורה? חשבתי רק אצלי..ושזה ממש לא בסדר, אבל אודי, הרגעת אותי וגם הבנות האחרות. תודה

כמה שמביך אותי לשתף כל כך הרבה אני זקוקה למקום. ספרתי כבר שהייתי צריכה לרדת בפגישות בגלל חוסר תקציב. בעקבות זה אני חווה המון מצוקה בפנים במיוחד אצל הקטנים. מתקשה להרגיע, לבחזיק את עצמי ביחד, להכיל את הכאב ...

ההבנה שלך מרגיע

לאחרונה אני מרגישה שאתה איתי והמילים שלך מלוות אותי בדאגה ואכפתיות. ומרות הקשר הוירטואלי, התחושה הזו מציפה וחשובה לי מאוד. תודה רבה, שאתה שלך, שירה

היי, אני לא יודעת כל כך איך לבחור פסיכולוג לטיפוח בהפרעות אכילה שלי ובעוד כל מיני תופעות. התחלתי היום טיפול אצל פסיכולוגית, ואני לא יודעת אם היא תהיה לי אפקטיבית.. קבעתי למחר עם עוד פסיכולוגית. האם זה נכון ללכת לטיפול אצל 2 פסיכולוגים שונים ולראות מה מתאים יותר? תודה!

לאודי מה אפשר לעשות אם צריכים ללכת למקום מסויים שהוא מאד מלחיץ ותמיד נמנעים מללכת אליו..? הלחץ מטורף!!!! מלווה בהרגשות לא טובות ופיזיות מהלחץ כמו כאבי ראש..עצבים.. כדאי לוותר ולנסות לחפש מקום אחר? או שכדאי כן להכיל את הלחץ וללכת? אשמח לתשובה ממך תותי

אודי...קשה לי כל כך. אמרתי שאני לא משתפת בהכל והיא אמרה שלא ידעה שיש דברים שאני לא משתפת במודע....זה לא נשמע טוב בכלל!!!!! השאלה האם יש לי פרטיות????? מרגישה שאין פתאום והכל חשוף וכואב....לא מבינה כבר :( האם ככה אמורים להרגיש????? האם חשיפה בהכללללללללל זה פתרון למכאוב? כזה סוג של טיפול????? כמה משתפים? אם היא שואלת אני עונה..משתדלת להבין איתה...אבל לא טוב לי להרגיש חשופה וכואבת :( היא אומרת שלא אשים מילים בפיה...אבל ההרגשה שהיא חושבת שזה לא מספיק ושלי ההפך..............אוף אודי לא רוצה לבוא אליה :( וסליחה ששוב כתבתי........אבל רע לי :( אפילו שהיא אומרת שאני עושה עבודה ממש טובה בטיפול....אולי לא רוצה יותר להשתדל............סליחה שככה נפלתי עלייך........וטוב שאפשרי לפרוק פה כי קשה עם זה כל כך............בטח תגיד שזה בינינו והחלטה שלי כמה לשתף, זה לא נכון......זה מורכב :(

אודי, אני צריכה משהו ממך....שירגיע..מרגישה מטומטמת... נתקלתי בקושי ורוצה שוב לברוח...אוף רוצה להפסיק טיפול.....ובעצם ???יודעת שזה מלחיץ אותי..... היא נוסעת השבוע אבל לא נפסיד פגישות...אמרתי שהיא יודעת דברים אבל לא הכל ואז אמרה שהיא לא ידעה שיש דברים שאני לא מספרת במודע.....בקיצר הרגשתי מסתירנית, שקרנית מטומטמת וכו' בשביל מה לבוא אם מסתירים???....אז לשם מה לבוא אם אני לא מספרת לה הכל? האם באמת הכרחי הכל??????? אוףףףףףףףף לא יודעת כבר....... ביקשתי שנפגש שוב השבוע והיא לא יכלה. אז לקחתי את הכסף הזה לשעת חרום (שאני שומרת לפגישה נוספת אם צריכה) וקניתי בו אוכל שזה הדבר האחרון שהייתי צריכה :( אני לא בכוונה מסתירה, נראה שהיא חושבת שכן....ובכלל עכשיו ממש רוצה לעזוב ולא מסוגלת להגיד לה לקראת הנסיעה שלה שלא תצא בתחושה כזו........דבילית שכמותי..רוצה גם להתחשב בה אבל בעצם רוצה לברוח ממנה.....וקדם לזה דווקא גילוי עוד רבד שלא ידעה....אני מרגישה חשופה והיא חושבת שאני מסתירה..מלכוד...מבוי סתום ....אוףףףףףףףףף

גרוש שלי מתחתן... היינו נשואים למעלה מ 20 שנה ולא יכלתי לתפקד כאישה... הרגשתי כל הזמן שהוא היה "הפוגע" למרות שידעתי שהוא לא. חווה המון כאב כרגע...איך הנשואין היה יכול להתנהל אחרת... שנים של כאב, תסכול, מצוקה לשנינו... מה שעוד כואב שעברו כל כך הרבה שנים ורגשותי כלפי גברים לא השתנה... להיות בקשר בריא בכלל עם נשים וגברים כאחד מרגיש כל כך רחוק ממני..

אודי נכנסתי כי חייבת יד ועטיפה, ואז ראיתי שהיית כבר ...ובכל זאת כותבת כאן . מרגישה אותך ואת הבנות עוטפות אותי בהגנה ורכות. מרגישה שיש לי עסק עם השטן בכבודו ובעצמו , אלוהים מנסה אותי ...וכל כך קשה לי ומפחיד . לא קשור לעבר קשור למציאות היום ,לא יכולה לפרט כי זה יחשוף אותי. יש אנשים רעים גם היום בעולמי לא הזמנתי אותם ולא יכולה לוותר להם ואני כל כך פוחדת . אני שונאת אלימות ובאופי שלי מוכנה לוותר על הכל רק שיניחו לי אבל הפעם אם אני אוותר או אשבר לא ישארו לי חיים יותר ... אודי אתה יכול להיות איתי קצת , זה כל כך מדהים המקום הוירטואלי הזה שמאפשר לפרוק ולהרגיש יחד גם שאתם לא כאן...תודה לכולם ...

היי אודי, הסכמתי ללוות דיירת לבדיקה שנעשית בחדר ניתוח. היא מחכה לבדיקה חצי שנה ואני איתה כאן בבית חולים. אני יפסיד את הטיפול. ידעתי שזה יכול לקרות ומרגישה הישמטות. ועכשיו עצוב לי מאוד. תוכל לתת לי יד, וקצת מילים להתנחם בהם? הילה

שלום רב. האם יש מונח פסיכולוגי מקצועי , לבן אדם שמשקר או ממלא ננחי נתונים שקרים במטלה בלימודיו רק כדי להוכיח את עצמו ולהראות שהוא טוב. הוא עשה זאת מלחץ. מרצון לרצות. תודה מראש לעונים.

הולך להיות שבוע מהנה במיוחד אבל בטוח שאישית לא אהנה בו..כמו שתמיד הכל נהרס בחוויות.. ממש מבאס אותי רק לחשוב על זה!! הנה..כבר התחילו הרגשות הלא נעימים!! בא לי להקיא מהם.

הי תותי, מכירה מעצמי את החרדה פן אענש על חוויית הנאה. את מרגישה אולי איזו תחושת אשמה בעצם הכיף הצפוי? יום נעים, סוריקטה

הי כולם, לאחרונה, נדמה שקשה לי יותר שיש חוץ, משהו מהחוץ (המקלקל, לכאורה בהרגשה בעיתויים מסוימים, אחרי מאמצי חיבור, הפרשת רעלים) שקול פנימי מזדהה איתו וכך נגרמת עצבנות פנימית וכושר הכלה נמוך. אך מנגד, נראה שקשה מזו ההתמחזרות הפנימית (מעין העלאת גרה, כמו שאתה מכנה זאת, אודי יקר), שהרי החוץ, גם יודע המון לתקן. לחבר למציאות. אולי חמלה עבורי? שבוע טוב, סוריקטה

אודי אודי, אתה אלוף במילים ומשפטים תמציתיים, להרגשתי, לעתים מתירות המון מקום למחשבה ופרשנות. מאחורי כל מילה וקשר ביניהן - עולם ומלואו. משתמש במילים שלנו (בעיניי, כמראה) ומוסיף מילות מפתח מאגדות משלך. מנסה ללמוד גם אני, לא מידי לכאן ולא מידי לכאן. שלך, סוריקטה

שלום וברכה בן 28 הבנתי שאביליפיי במינונים נמוכים משמש כמתגבר לנוגד דיכאון כרגע נוטל 100 מג לוסטרל 100 מג למיקטל ו25 מג סרוקוואל את הסרוקוואל לוקח בלילה לפני השינה, מרגיע אותי.. לגבי התסמינים של הדיכאון - הם נעלמים וחוזרים בתדירות גבוהה.. יום אחד "רוצה למות" ומחפש חומר על "המתת חסד" ומדבר עם העמותה שנותנת שירות זה.. למחרת מתפקד בלימודים כרגיל (על פניו).. מבחוץ נראה די יציב.. הרבה יותר מאשר מבפנים (בלב).. לא מראה את זה.. כבר לא סומך על עצמי על איזה רגל אקום.. מטופל על בסיס שבועי בפסיכותרפיה דינאמית מוצף רגשית וכותב הרבה.. האפקט נורא אינטנסיבי וסוער איך אתה יודע האם הבעיה היא ביולוגית או פסיכולוגית? איך תדע באיזו שיטה לטפל, תרופתית או טיפולית - שיחה? אולי כדאי להתחיל להאמין בה'? שמא זה יחזק אותי ויביא לריפוי הנפש? איך תדע אם הבעיה "רוחנית" או "חומרית"? הרי רופא יתייחס לדבר כ"מחלה", ופסיכולוג\איש דת יתייחס לכך בצורה אחרת.. איך תדע לאיזה כיוון לפנות? והאם בכלל במצבך צריך תרופות? הרי הרופאים מתייחסים לאדם כ"דרך הטבע", וה' הוא מעל הטבע.. אולי אם נלמד תורה נבין שאני כרגע עובר "תיקונים" של גלגולים קודמים, ושכול הסבל לא לחינם.. יהיה משהו להאמין בו.. להיאחז.. סיבה.. משמעות.. וד"א איך אתה יודע אם לייחס לכתיבה הנ"ל בעיה או חיפוש משמעות אמתית? או שאולי צריך פשוט להתחיל לחפש ולשאול שאלות במקום "לבלבל את המוח" קיצור אני משנה כיוון.. רציתי לדעת האם אביליפיי יעזור במקרה זה? מה המינון המדויק שבו הוא מתגבר את הנוגד דיכאון? האם אצטרך לקחת בנוסף ל"קוקטייל" שלי עוד תרופה? או שמא אפשר להחליף את הסרוקוואל באביליפיי? האם האביליפיי תרופה גם כן מרגיעה כמו הסרוקוואל? הסרוקוואל ממש מעייף אותי במינון נמוך (25 מג) האם אביליפיי "מכהה" את הרגש והופך אותך לזומבי במינון נמוך? האם הוא משמין יותר מהסרוקוואל? תודה מראש על המענה והעזרה...

החלטתי להפסיק את הטיפול. כבר כמעט שנתיים אני נאחזת בשגרת הטיפול ובדמותו ונגמר לי הכח להאחז. אני רוצה להרפות. מעבר לתהום הנטישה אני מרגישה שאני מתחזקת. האיש הזה היה קרוב אלי כל כך וגם זר מוחלט שדיבר בשפה שלא יכולתי להבין. גם אתה כתבת שהרגשת את המבוי הסתום.אני לא מצליחה לייצר שינוי או תנועה. אני מודעת לכך ואיני יכולה לעשות דבר. מצטערת. גם כאן אני נשמעת אותו הדבר.

הי שירה שירה, את יודעת, אתמול רשמתי הודעה שונה מזאת שהחלטתי לשלוח, אך נראה היה לי שהייתה ארוכה מידי, וחיפשתי משהו תמציתי יותר. וגם שמתרכז בי. בהודעתי הייתה פנייה אלייך, ואל בנות נוספות - גלי, במבי, חנה, אביב, ינשוף, הילה. מצטטת מה שכתבתי לך אתמול בבוקר: *** שירה, כתבת על השקעה גדולה לתחושתך בטיפול ופירות שעדיין לא רואים דיים. כך הבנתי. לי, בתחילת הדרך היה נדמה (באופן שגוי מסתבר בדיעבד) שאגיע הרבה יותר רחוק, תוך פרק זמן קצר בהרבה. המציאות הראתה שהזמן היה ארוך פי מונים רבים משדמיינתי, המקום אליו הגעתי היה הרבה יותר צנוע, הדמיונות היו לא הכי ריאליים מסתבר, וההשקעה הייתה מעל למה שיכולתי להעלות על הדעת. *** ואוסיף מחשבות המשך של עכשיו - כבר שמעתי רבות בפורומים על הכרזות נחרצות ובלתי מתפשרות על סיום טיפול, גם על היתלות, למשל, בנושא הכלכלי. ואני מכירה זאת מעצמי. ואיך נאמר “כסף הוא לא רק כסף”. כן, השקעה רבת משמעויות. אנא, שירה יקרה, ניתן, להרגשתי לעשות כאן פניית פרסה. לשוב לאותו צומת ולנסות לא ליישם, כי אם לדבר. וזה בסדר להיות לפעמים ואפילו לפרקי זמן לא קצרים במבוי סתום, לדעת שאת שם, זה המצב כרגע, ואנחנו, אנחנו יכולים להחזיק תקווה עתידית לשינוי, ואפילו חלקי (כמה עצוב) בלבד. שלך, תומכת, סוריקטה

דברי איתו אולי תחליטו יחד על הפסקה ..אל תעזבי ככה סגרי טיפול שתוכלי לחזור...ובכל זאת מקווה שתתני לעצמך מקום וריפוי כי מגיע לך ..ושנתיים עבדת על קשר שהוא משמעותי לך ...איתך כאן

איך היה בכנס ? ואיך אצלי ? הרבה זמן לא כתבתי .. הייתי בבלבלה גדולה עם אמא צביה.. היא היתה בחו"ל וחזרה וקיוויתי שאהיה איתה אחרת ובאמת ניסיתי. אבל הייתי בבלבלה גדולה.. רבתי איתה המון .. אפילו רציתי לסיים את האנליזה מהרגע להרגע. אבל איכשהו התחיל להרגע כבר אתמול.והיום כבר היה ממש טוב.. אמא צביה שוב חזרה בחוויה ויש הרגשה של שקט,רוגע כזה.. וחנה.. ראיתי שכתבת לי הודעה והחזקת את תאריך החזרה של אמא צביה והתעניינת .. לא יכולתי לכתוב..תודה מתוקה ! רוצה לברך אתכם בשבת טובה, רכה, מאירה ומלטפת.. שלכם -במבי.

יש לי חום ודלקת בגרון... הייתי אצל הרופא והוא נתן לי אנטיביוטיקה... היה בא לי שמישו ידאג לי... יכין לי תה, או כל דבר אחר.. כרגע זו אני. זה רק התחיל הבוקר והלכתי למטפלת לפגישה, אחרי כמה זמן ראיתי שמתגבר והלכתי לרופא. שלחתי לה קודם הודעה כי רציתי שמישו ידע שאני חולה והיא ענתה לי. ולא יודעת מה יהיה איתי בשבת): ואני לא מסוגלת כרגע לנהוג...

אודי אני מתגעגעת ... מקווה שהיה מועיל וטוב. זה מדהים השינויי הצמיחה , התהליך. מוצאת את עצמי הרבה פחות זקוקה לניראות כאן ובכלל. מרגישה שהיד שלך תומכת גם שאתה לא כאן או כשאני לא מספיקה להכנס. אותו הדבר קורה לי גם בטיפול מרגישה שפחות תלותית זוכרת שהיא שם עבורי גם כשאיננה. יודעת שחלק גדול מזה זה השינוי במטפלת בדרך עבודה שלהן באישיות ובכל זאת זה תהליך ...שהתחיל אז והיום אני רואה את הקצה במנהרה . יש עוד כל כך הרבה עבודה אבל הדרך מדהימה ...אני בהיסוס אומרת שאני קצת יותר מפוייסת עם עצמי עם חלקיי עם מי שאני ומאיפה שבאתי . רוצה לאחל לך ולכולם שבת שלום עם שקט ,נגיעות רכות של אור ושמחה ...שבת של מנוחה .

היי אודי, תודה שעם כל העומס שלך אתה מוצא זמן לבוא ולהיות איתנו.:, מרגישה שקשה לך יותר לאחרונה אבל אתה לא מוותר ומוצא את הזמן לבוא. תודה על התמיכה והמילים הטובות הנכונות והמדוייקות. באמת נכנסתי בשביל להגיד לך את זה, כמה שאתה יקר לי והמקום פה.... שיהיה לך סופש רגוע ותהנה עם המשפחה, שלך, הילה

חבר קרוב התאבד. הוא מעולם לא קיבל טיפול ומעולם לא סיפר שהוא אובדני. רק שבוע לפני כן היה ממוטט לגמרי וסירב לקבל כל טיפול. לאחר שמת נמצאו שירים במגירה ובאחד מהם הוא כתב שהוא במשך שנים רבות חייב להכאיב לעצמו פיזית בכל רגע נתון. האם תופעה זו מוכרת? אם כן איך היא נקראת או מאובחנת? זה כמובן כבר לא יעזור אבל חשוב לנו לדעת מה היה לו עד כמה שניתן. יש לציין שעל פי הסימנים נראה כי סבל ממאניה דיפרסיה כי התנהג בצורה שמאפיינת לוקים במחלה כגון הזנחה קשה, חוסר חשק, אובדניות, דיכאון ובתקופות הטובות היה מאושר מאד ומרוצה מעצמו. באחד השירים הוא כתב שנמאס לו שהעולם מצפה ממנו למשהו שהוא לא. שנמאס לו לרצות את כולם. שהוא אף פעם לא עושה מה שהוא רוצה לעשות באמת. תודה רבה.

הכל מוביל לאותה נקודה. שום דבר לא עוזר או מקל. רק הנוכחות שלו והקשר שנותן לי מקום. אבל זה לא מרפא, לפעמים גם מחמיר את המצב. זה לא הוא. הוא איש מקצוע מצוין. לא הייתי מחליפה אותו באחר. בי האשמה. אני לא מצליחה. המחיר כבד, גם כלכלית, עשרות של אלפים כמעט מאה שאני לא ממש יכולה להרשות לעצמי. אני לא יכולה יותר עם העומס הזה, הכל צורח שקט. אני לא מצליחה. אודי, אתה יכול לעזור לי בבקשה?

קיבלתי הפניה מרופאת המשפחה לטיפול פסיכיאטרי. הצהרתי שאיני מעוניין בפסיכיאטר, אלא במטפל פסיכולוגי, ואיני מעוניין לקחת כדורים, והיא אמרה לדבר איתם שם ולבקש. הגעתי למרכז בריאות הנפש והם בדקו אם יש לי כוונות לניסיון התאבדות, אמרתי להם שלא, רק מחשבות. אי לכך הם החליטו שהבקשה שלי לא דחופה והם אמרו שזה יכול לקחת המון זמן ויצרו איתי קשר. אינני מבין מדוע זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן? אני מבין שיש מערך פסיכולוגים פרטיים בתשלום ,אך אינני יכול להרשות לעצמי כרגע פסיכולוגיים פרטיים, האם זה אומר שבגלל זה הזלזול של המערכת ואני יאלץ לחכות חודשים בשביל הפגישה הראשונית? האם זה אומר שבמקום טיפול נורמלי של פעם בשבועיים , אני אקבל פגישה של פעם בחודשיים? מה אני אמור לעשות?

באמת שום דבר לא קרה, בסה"כ לא נפגש שבועיים. זה שום כלום. אני יכולה לוותר על שבוע . אם כי קצת מכעיס אותי משהו או אולי מישהו שעצוב בלי שום סיבה שלא עושה היום שום דבר מועיל. צריך קצת פרופורציות בחיים, זה מה שאני אומרת לעצמי. בכל זאת הפגישות האלו זה הפך למשהו כזה קבוע. אפילו שממש קשה לי ללכת לפעמים, אני תמיד מגיעה. אפילו שזה מרגיש סתמי כזה ושאולי בכלל אין ולא היה קשר אמיתי איתו (ובכלל) אפילו שאני מרגישה סוג של בזיון כזה ושונאת את עצמי עוד יותר שאני בכלל הולכת אליו...,מצד שני אני באה כדי להתגבר על זה בדיוק...זה מן לופ שחוזר שוב ושוב על עצמו...הבוקר הבנתי שמה שאני זה מה שיש, שלא הכל אפשר לתקן בחיים, וצריך לקבל שככה זה וזהו, יותר מזה לא יהיה וזה בסדר גמור. ולכן נראה לי שהגיע הזמן לסיים, שצריך ואפילו חשוב לסיים. תודה על ההקשבה והמשך שבוע טוב.

שלום רב. בעבר הופנתי לפסיכולוג שהציע לי טיפול בחינם. לאחר שהבין שאני רוצה לקחת כדורים הופנתי לטיפול פסיכיאטרי. התחלתי אצל הפסיכולוג טיפול בכדורים טבעיים נידמה לי רימוטיב, לאחר שלא הרגשתי כלום עם הכדור נתנו לי להשתמש בצ'ירפליקס. הרגשתי שהכדור מרדים לי את המוח ומתחילות לי תופעות לווי. והחלטתי להפסיק את הטיפול על דעת עצמי. כרגע אני חושב ששיחות כנראה יותר יעזרו לי ואני מעניין לחזור לטיפול פסיכולוגי. העניין הוא שאין לי כסף לשלם 150-200 שקל לטיפול דרך קופת החולים שלי(כללית) מכיוון שהבעיה שלי לא מאפשרת לי לעבוד , ואין לי הורים שיכולים לעזור לי לממן. יש איזשהי דרך שתאפשר לי טיפול?

הי מקווה שהשבוע התחיל לך קצת יותר טוב וקצת יותר מאוזן וניתן לעיכול. תודה לך על דברייך משבוע שעבר. להרגשתי בייתי רוצה שהיא תבוא ואז אסגור את הדלת בפני כל המשפחה והחברים אשים שלט נא לא להפריע ואשאר איתה שם. סימבולי משהו? עצוב משהו? וכן, עובדת קשה וגם מתקדמת.. מבהיל מאד.. איתך! גלי

מה שלומך ??? ותודה על מה שכתבת ...מנסה להשאר באיזון....