עברתי קולונסקופיה לראשונה בחיי

לפני שעתיים וחצי. ההכנה היתה נוראה. בעצם, הרבה יותר מנוראה. הסופודקס לא גרם לי לשום שלשול במשך כעשר (!!!!!!!!!!) שעות, ורק לכאבי בטן מחרידים. לא ישנתי כל הלילה. בכל מקרה, בסוף הסופודקס פעל, אבל את הבקבוק השני כמעט הקאתי. איך שנכנסתי לחדר הבדיקה אמרתי לרופא שלי שיבדוק טוב, כי אין כוונה לחזור על הסיוט הזה לפחות בעשור הקרוב. למרות ההמלצות של כולכם, לא ביקשתי הרבה חומר הרדמה, אלא להפך. ביקשתי ממש מעט ואליום וזהו. אני שונאת חומרי הרדמה. לכן הרגשתי את הבדיקה (לא הפריעה לי), וקמתי והלכתי ברגל לביתי חצי שעה אחריה. חבל רק שהבוסית שלי לשעבר שפגשה אותי בדרך חזרה והזדעזעה מאיך שאני נראית. איזה תזמון, לפגוש אותה דווקא ככה. לפחות זה לא היה החבר הראשון שלי או משהו כזה... התוצאות היו בסדר. להבדיל מבסיגמו שעשו לי כשאובחנתי, לפני ארבע שנים, עכשיו האבחנה היתה שהמעי חולה רק עד 20 ס"מ, והיה כתוב "פרוקטיטיס". מה זה אומר בדיוק? נדמה לי שזה מעיד על שיפור, לא? יאאלה, אני קצת מעופפת וחלשה עדיין. תודה לכולכם על התמיכה, מרגיע שיש עוד כאלה ששרדו את זה.

וגם התוצאה נשמעת טובה. אם קודם היו תוצאות שיותר מ 20 ס"מ חולה ועכשיו רק 20 - זה מצוין. פרוקטיטיס זה מצב בו המחלה היא בעיקר באיזור הרקטום - האיזור הסמוך לפי הטבעת. 20 ס"מ זה בערך זה.