שלום לחבריי

שלום לחברים המדהימים, לאחר חודש עמוס וגדוש בפעילות,התגעגעתי לחבריי פה,ורציתי שוב לכתוב ולקרוא ולשתף אותכם בחויות שעברו עליי בחודש האחרון. נתחיל בזה שהכרתי חברה מקסימה ,שלא הסכימה להניח לי להמשיך ולפחד מלצאת לטייל ולהנות בגלל מחלתי,והתעקשה שאני יכול וחייב לצאת ולטייל בשלב הראשון לאירופה ולאחר מכן השמיים הם הגבול[טיול לירח...]. גם כשהסברתי לה על כל ההתקפות וחיפוש הנוחיות הכפייתי, ועל החשש שלי מטיסות,היא לא היתה מוכנה להניח לי,וקנתה לי מתנה שבעצם שינתה את גישתי ודרך מחשבתי ובכך אפילו את חיי. המתנה שקיבלתי היתה ספר שעונה לשם,"כוחו של התת מודע"מאת ד"ר ג'וזף מרפי. הספר לימד אותי המון על איך להתמודד עם פחדיי ממחלתי ואיך לחשוב בריא ולא להתעסק במחלה אלא ללמוד כיצד ולשוחח עם הגוף ולהאמין שהתת מודע מסוגל לרפא את מחלתי. ואני רוצה לומר לכולכם,שהספר שינה אצלי את כל דרך מחשבתי והתעסקותי במחלה,ברגע שאנו מאמינים במצב מסוים הגוף שלנו יפעל ויגיב בדיוק על פי אמונתינו,ואכן התחזקתי וקבענו טיול לשבוע בפריז,ומדהים איך שתפקדתי שם במטרו ובאוטובוסים שאין שם נוחיות במרחק עיין,ובטיולים של שעות בעיר ללא כל מחשבות שליליות על התקפים וצורך בנוחיות,וגם בטיסות של ארבע וחצי שעות עמדתי כמו ענק גם כשראיתי שיש תור לנוחיות נשארתי שקט ושלו,היה פשוט מדהים והכוח שהספר נתן לי הוא בכך שהצלחתי לשנות את מחשבותיי הרעות שגרמו לי בסופו של דבר שמחשבות רעות אלא בסופו של דבר יתגשמו,והחלפתי אותן במחשבות ובאמונה חיובית,וכשאתה מאמין ביכותלתך לחיות ולתפקד ככל האדם המוח משדר את הנתון לתת מודע ולגוף ,ולפתע הפחד נעלם כלא היה. סוף שבוע הזה טסתי שוב,אך הפעם לאילת דרך עבודתה של חברתי,ומהי טיסה של חצי שעה בשבילי עכשיו,"קטן עליי",והיה פשוט מדהים ואני בהחלט מנסה בכל יום לחשוב בריא , ובלילה לפני לכתי לישון אני מצווה על גופי "לטפל" במעי הגס הסורר ולהחזיר אותו לפעילות תקינה והרמונית. אני מאוד מאוד מתגעגע לחברים שהכרתי כאן בפורום ולמרות שאני נכנס פחות לפורום כדי לא להעסיק את מחשבותיי במחלה,דעו שאני מוכיר מאוד מאוד את אישיותכם ותמיכתכם אחד כלפי חולה שני ,וכולכם פשוט מדהימים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!. והיות ומזמן לא שלחתי קישור נחמד ואני יודע שיש כאן חברה שמאוד התגעגעו....,אז הינה אתר נחמד שיתרום לרוגע ,שלווה ורצון לטייל: http://www.wtv-zone.com/cal555/asil/framespg.html אז בנתיים להתראות לכולם,מעריך ומתגעגע,אלי גולני.

איזה כיף לשמוע סיפורים טובים והצלחות. אני ממש שמחה לשמוע מצאת חברה חדשה ועוד אחת עם שכל ואנרגיות חיוביות, ראש פתוח וכתף תומכת. כיף לשמוע שנהנית בפאריז ובאילת (מעניין שגם אני נסעתי לפאריז ולאילת בזמן האחרון, רק בסדר הפוך..). אז אחרי כל הסיפור היפה והאופטימי הזה, מה שלומך באמת?? איך הבטן מתנהגת, גם כשאתה לא בפאריז? איך המעי הגס שלך מגיב להוראות לטפל בעצמו? (אגב, לזה קוראים "הילינג"..). אגב פאריז - זה היית אתה "המופתע" מהקניון בלה-דפנס?

הי טליה, אז ככה,מאז שחזרתי מן הטיול לפריז[אני לא המופתע מהקניון,כנראה שעוד חבר מהפורום היה עימנו בפריז...23עד ה-28 באוקטובר],הביטחון שלי לצאת למקומות ציבוריים עלה ואני החלתי להאמין כאדם בריא ולדחוק את המחשבות השליליות,באופן יחסי אני מרגיש מצויין [טפו טפו טפו],ואני בהחלט מדבר עם גופי ועם התת מודע שבי ובכך משכנע ומעצים את אמונתי לחיות ולעשות ככל האדם. בכל מקרה טליה,בהזדמנות זו אני רוצה לומר לך שאת פשוט גדולה מהחיים והלוואי שכוחותייך לעזור ולתמוך באחרים לא יאזלו לעולם!!!!!!!!. מאחל לך בריאות אושר ועושר עם בן זוגך. אלי גולני.

איזה כיף לקרוא את מה שכתבת. ממש מחמם לב. למרות שבאמת התגעגתי לראות את השם שלך , ומידי פעם לצפות בקישורים (לא תמיד יש לי זמן) אני מאחלת לך שפחות ופחות תרגיש צורך להכנס לפורום. אולי רק לפני החגים , כדי לאחל לנו חג שמח. אז בהצלחה בהמשך הקשר עם ה"בת אדם" שפגשת, וכל טוב ריקי

אני ממש שמחה לשמוע על הנסיעות שהיו לך ואני שמחה שמצאת מישהי שמבינה ותומכת בך בגלל שאני יודעת באמת כמה זה חשוב שיש בן זוג תומך ומבין (גם כשאתה נתקע לפעמים בשירותים ציבוריים כמה דקות) ובכלל מישהו לשתף כשאתה נמצא בזמנים טובים ורעים כאחד. תמשיך להיות אופטימי! קרוליין