היה לי ויכוח,היתערבות ואני רוצה דעה.

היה לי ויכוח עם חבר,הוא אומר שיש אנשים שלא רוצים להבריא. מה דעתכם ?. אני אמרתי שלדעתי אין דבר כזה ושכל חולה רוצה להבריא אלא אם יצא מדעתו.

ולא צריך לצאת מהדעת בשביל זה - והתשובה שלי עכשיו בכלל לא קשורה למחלות שלנו ולפורום הזה. מעבר למחלה פיזית, יש גורם נפשי שהוא לדעתי פקטור מאוד מאוד חזק. יש אנשים שהמבנה הנפשי שלהם, עם תכונות אופי מסויימות מפיקים הנאה סמוייה מהיותם "חולים" , שזקוקים להרבה תשומת לב מהסביבה. יש אנשים שרגילים כבר להיות "חסרי אונים" ותלותיים. לאלה קשה למצוא את המוטיבציה לרצות להתמודד עם המחלה שלהם. (אני לא מתייחס כאן לאנשים שחולים במחלת נפש אמיתית "מיכונהאייזן" שגורמים לעצמם או לקרוב להם, אפילו תינוקות,נזקים פיזיים, כדי להיות חולים שיאושפזו בבתי חולים כל הזמן תחת השגחה רפואית.) מצד שני, יש כאלה שהם בדיוק להפך: אנשים שעושים הכל כדי לדעת על המחלה שלהם, ומנסים כל שיטה ידועה ולא ידועה. קח למשל דברים שהוכחו, כמו להתמודד עם כאב בעזרת דמיון מודרך למשל...

אני לא מאמינה שיש מישהו שבמודע ובשפיות לא רוצה להבריא. אבל, לתת מודע שלנו חוקים משלו וכמו שכתב ד.ר. יתכן שיש אנשים שיש להם מה שנקרא "רווח משני" מהמחלה ואולי נוח להם להיות חולים. למשל - יש להם כך יותר תשומת לב מהמשפחה, הקלות בלימודים, תירוץ להיות מגעילים לפעמים, או תירוץ להתחמק מכל מיני מטלות או מאירועים שלא נוח להם ללכת אליהם, למרות שאני מדגישה שוב, שאני לא חושבת שמישהו אומר לעצמו - "וואללה איזה יופי שאני חולה" . אגב - בארה"ב ולאחרונה גם קצת בארץ יש סוגיה שלמה בעניין הזה בנושא חרשים. בורים חרשים לילדים חרשים מסרבים לתת לילדיהם טיפול של השתלת מנגנון כלשהו שיאפשר להם לשמוע. חלקם מתרצים את זה בכך שלהיות חירש זו אינה מחלה או מוגבלות אלא "תרבות" אחרת. תרבות החירשים. הם מתייחסים לרצון של הרופא "לרפא" את החירשות של ילדם, כאילו זוהי תוכנית זדונית לדיכוי תרבותי. ועוד דבר - מן הצד השני, אם מישהו לא עושה מאמצים הירואיים להבריא, כלומר לא מוכן למשל לנסות דיאטות מוזרות או טיפולים משונים או להשתתף בניסוי קליני חדש ושבטיחותו לא ידועה - זה עדיין לא אומר שהוא שייך לקטגוריה של מי שבתת מודע לא רוצה להבריא - כמו שרומזות פה מדי פעם כל מיני "נשמות טובות". יש הרבה מאד גווני ביניים בין לא לרצות להבריא לבין להתמכר לחיפוש אחר החלמה.

אני חושבת מההביט של האין ברירה,, כלומר למחלתינו אין כרגע פתרון (מאמינה שלא רחוק היום לפריצת הדרך -אמן!) והרופאים הניכבדים חסרי אונים בדיוק כמונו,.! ותעידו על זה אתם, מכוון שאין אחד שלא ניסה כמה דעות מרופאים שונים ועדיין ,, אין מזור. לכן מהי האין ברירה?,, לפחות אצלי ואצל הבן שלי. ,חייבים להבריא בכוחות עצמי. הרי לא יתכן שישאירו אותי כך. יעשו עלי ניסויים , ידחפו לי כדורים, חוקנים, וצינורות, וישלחו אותי הביתה עם מפח נפש מחוסרת תקווה. לכן מה שנותרלעשות הוא,,,אני אקרא ,אלמד, אבין ,וארכוש את כל הידע שנחוץ בכדי לעזור לעצמי, ובכל המובנים הכוללים נפש רוח וגוף יחד.! מה שהיה פעם לא יהיה.כי המחלה שלנו שונה ומאד מיוחדת משאר המחלות. אבי חולה לב ולחץ דם ,אימי כבד ולבלב, ומעולם לא פתחתי ספר והיתעניתי בזה . מכוון שהם מטופלים בבתי חולים ,תרופות מצוינות, הם מאוזנים ,ויש להם יעוץ והכוונה איך לשמור על עצמם וכו' . כלומר פחות או יותר הם יודעים ומשלימים עם המחלה הטיפול וכו/. ואנו? שום דבר ,,, תראו לי סימפטומים דומים כאן אחד אצל השני?,אין. תקווה אין .תרופה אין. לכן חייבים לרצות להבריא !,ואין את הלוקסוס של מה שיהיה יהיה ,ואין מה לעשות. שלכם רק בריאות אור ואהבה ויוי.