חיים עצובים עם טיסות ומשפחה עצובה וילדותיות

היי אני בת 19, יש לי ocd כפייה אובססיבית שגיליתי מפורום אחר, אני לא יודעת מה לעשות עם חיי העצובים מאוד קשה לי בחיים , חונכתי במשפחה רוסית מאוד מחונכת ומאוד קשוחה שצריך לעמוד עפ כללים שלה , החבר שלי (4 שנים יחד) לפני שנתיים התחיל לימודי רפואה בחול ואני יצאתי מהצבא כי הייתי בדיכאון שאני לא יראה אותו בגלל הצבא ואני התחלתי לטוס , אני ממש אוהבת אותו ובשבילו יצאתי כי אני יודעת שזה ימשיך לנצח אני טסה פעמיים בשנה לחודשיים וחצי , אני עובדת וגם הוא עובד בקיץ בשביל זה, הבעיה שמאוד קשה לי בחיים , אני ילדותית מאוד , אני מרגישה ילדה קטנה ומאוד לא בוגרת לגיל שלי , אני יושנת עם צעצועים כי זה מרגיע אותי ואני לא חושבת שיהיה יום שלא אשן איתם, אני מרגישה רע שאני טסה וטוב מצד שני כי אני אראה את חבר שלי , ורע כי : יש לי משפחה , ויש לי אובססיה לחדר שלי הסגול והנעים שאני כלכך אוהבת כל הצעצועים שלי שם ודברים מעניינים שאני מכינה במו ידי , דברים שאיתי לחול אני לא יכולה לקחת וגם כסף אין הרבה .אני חושבת שההורים שלי עצובים הם מאוד אוהבים אותי ואני לא מוכנה אף פעם לשבת לדבר איתם שיחה נפשית כי אני מתביישת , רק עם אמא , ואבא כועס שאני לא משתפת והוא יודע מהכל אחרון , בקשר לאובססיה לחדר מאז שאני מסמינה כרטיס אני לא מפסיקה לבכות ממש כמו תינוק בוכה על כל דבר שאני מסתכלת , על המחשב שאעזוב על המקלחת .. המיטה הנוחה וככה כל יום עד ליום הטיסה בוכה חזק חזק שכבר לא בא חי לחיות לפעמים (ממש לא רוצה להתאבד ) אני אומרת לעצמי הלוואי והכל היה יותר פשוט.. יום לפני הטיסה אני אומרת זה פעם אחרונה של מקלחת ביי מקלחת ניפגש עוד חודשיים ובוכה חזק וככה לכל פריט דומם בערך , כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה אומרת לי תראי איזה מקלחת מתוקה היא מחכה לך שתקקלחי , תראי מה קניתי לך דובי שישמח אותך ועוד הרבה .. אולי זה נובע מזה .. אבל אני באמת סובלת ולא מוכנה להתבגר בשום אופן רוצה להתנהג כמו בת 16 כי אפילו אני נראית פחות , למרות היחסים שלי עם בן הזוג שהוא גם בכלל לא נראה בגילו ואנחנו ממש שונים משאר הזוגות אנחנו אוהבים מדע ומשחקים קלפים הרבה ושחמט ומאוד רגועים , ושוב עד שמגיע הרגע שאני צריכה לחזור לארץ אני שמחה מהחדר אבל התרגלתי לשם כי החבר שלי שם , ועוד פעם אני עצובה , אני עצובה בלי סוף , כל יום שמתי לב , בוכה כל יום , השקיות מתחת לעיניים מופיעות , התחילו לי בעיות בלב כנראה אי ספיקת לב קלה מרוב כל הלחץ , והתקפי דזה וו לא מוסברים מאף רופא שעברו לחצי שנה עד עכשיו (לפחות זה) אני באמת לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שאני מורידה לעצמי שנים בחיי למרות שאני מתאמנת , ואוכלת בריא , הכל מרגיש לי סתם , אני מרגישה שאמות בגלל הלחץ בגיל 40 , אני ממש ממש בוכה הרבה , עצוב לי הכל ! אני אשמח אם תוכל לעזור לי איך להסתדר בחיי מבלי להתבגר , מבלי לשתף הורים , אני מתוסכלת מאוד ,תודה רבה!

את נשמעת ממש מתוקה וחמודה!!! אין לי עצה לתת לך אבל שתדעי גם לי יש אוסידי אז גם אני אשמח לשמוע מה הרופא עונה לך...