מעגל שאין דרך לצאת ממנו

אני מאובחנת במחלה פסיכיאטרית שאינני מזדהה איתה. אני לא נוטלת תרופות כבר כ - 17 שנה. אני מקבלת קיצבת נכות כללית בסך 75%. משום התווית מעסיקים אינם מעוניינים להעסיק אותי. ומשום שאינני משתפת פעולה עם לקיחת הטיפול, אז מחלקת השיקום של הביטוח הלאומי מסרבת לשקם אותי שיקום מיקצועי. אני מרגישה טוב מאד ואפילו מצויין כיום. כבר תקופה מאד ארוכה (בהתחלה אחרי שהפסקתי היו לי קשיי הסתגלות, אך הם נמשכו שנים ספורות בודדות בלבד. המצב שלי במגמת שיפור תמידי ולא הפוך מזה). כיום אני כבר אינני מעוניינת בשיקום המיקצועי של מחלקת השיקום בביטוח לאומי, משום שאינני מזדהה עם האבחנה. לא רוצה להיות משוקמת תחת אותה אבחנה, משום שהיא גורמת לי עוול חברתי ואישי. לא מתאים לי שמתייחסים אלי וחושבים עלי דברים שאינני מזדהה איתם כלל. הבעיה כיום היא שאני בקושי עובדת, למרות שאני אדם שאוהב ויודע לעבוד. ומצד שני אם אני אוריד את האבחנה ע"י חוות דעת שנייה אז אני אשאר בחוסר כל. כי אני לא יודעת אם לאחר שיפסיקו לי את הקיצבה מביטוח לאומי, בגין הורדת האבחנה, התווית תישאר או תרד ממני חברתית ותעסוקתית. אני לא יודעת איך לצאת מהמצב המסובך הזה. ההגדרה למצב שלי היא שאני בין הפטיש לסדן. אני לא שייכת ל"בריאים", משום שיש עלי תווית, שמונעת ממני לקבל את כל הזכויות של אנשים בריאים נפשית, ואני לא שייכת ל"חולים" משום שאינני משתפת פעולה עם קבלת האבחנה ושיתוף פעולה בטיפול בה. ולכן נגזלות ממני גם הזכויות של אנשים שהינם נכים לפי ההגדרה הרפואית בתיקם. אינני יודעת איך לצאת מסבך זה. יש לציין שאני בת 49. איך אפשר לפרוץ מעגל קסמים זה, בלי שייגרם לי עוד נזק בחיים שלי? כלכלי, חברתי ואישי? מה עלי לעשות? באיזה כיוון ללכת?

על איזו תווית את מדברת? הרי המעסיקים לא רואה "תוית דימיונית" שכביכול מוצמדת אליך? אני לא מבין למה את מתכוונת...

אז אולי בגלל שצומחות לי צומחות קרניים על הראש? או אולי בגלל שאני מכוערת? פוזלת? מסריחה? או שאולי אתה מנסה להגיד לי שאני מדמיינת? מפרשת את התנהגותם ויחסם אלי לא נכון? נפגעת משום דבר בצורה מוגזמת? או אולי עובדת גרוע? או מתנהגת בצורה מפחידה? מוזרה? מה כבר יכול לגרום למעסיק להפלות עובד? להתנפל עליו מהיום השני שבו הוא עובד אצלו בטענות שווא? להתעלל בו? להפריע לו בעבודתו? לא להתחשב בו? ולעיתים גם לחבל בעבודתו? (הכוונה היא לקלקל את מה שהוא הרגע עבד עליו ממש קשה וברצינות והוציא עבודה טובה). ומה גורם למעסיק לענות אדם בכך שהוא מסרב להדליק מזגן כשחם ביותר? או שם אותו על טמפרטורה פוגענית - חמה או קרה מדי שאיננה הגיונית לעונה ולמזג האוויר בחוץ ובפני העסק? ולא מוכן לשנות את זה? וזה פוגע רק בי, כי אני מנקה שם (עובדת ניקיון) וסובלת מהתחממות יתר שלי כי אני בפעילות פיזית מאומצת. הם גם מסרבים לפתוח חלון ואני נחנקת ומזיעה. זה סבל. והם מסתכלים ושותקים. רואים אותי סובלת ולא עושים שום דבר. זה ניצול. אני אדם סביר ולא כזה שסובל בצורה מוגזמת מחום וקור. כי אני אדם בריא. לי ההתנהגות הזאת נראיית כמו התעללות. הייתי נותנת לך דוגמאות ממשיות ואמיתיות לכך, אך זה המון לכתוב.וכל זה קורה בכל מקום אותו דבר. בדיוק. אני לא רואה שום דבר שאני עושה, אומרת או מתנהגת שיכול לגרום למעסיקים ועובדים להיות מפלים כלפי, חשדניים, אגרסיביים ותוקפנים אלי באופן קבוע. תאמין לי שזה לא משהו שאני גורמת לו בשום צורה ובשום דרך. אני לא מושלמת, אבל אני אדם הגיוני ופיירי שרואה ומתייחס לאדם בגובה העיניים. אם מעירים לי משהו אז אני ישר מתחשבת בהערה הזאת. לעיתים אותם מעסיקים משתמשים ממש באותן המילים שבהן משתמשים אנשי מקצוע בריאות הנפש כדי לתאר את התנהגותי. ואין קשר בין המקרה שקורה באותו מקום העבודה לבין אותן מילים שלכאורה משקפות את אישיותי. לאור המצב ההזוי והעגום הזה, אני נאלצת להגיד שיש פה, שאני עוברת, אפלייה קשה ביותר על סמך סטיגמה. איך משהו מהמידע הזה עובר אליהם? אין לי מושג. אני רק יודעת שהיחס שאני מקבלת הוא כמו סטירת לחי, או דומה לאישה מוכה, שבעלה מכה אותה לפתע, בלי שום הודעה מוקדמת ובלי שום סיבה. (גם עם סיבה אין הצדקה להכות אישה, רק מפני שהיא חלשה יותר מהגבר. פיזית). אני מוכה והמומה ופגועה בכל פעם מחדש. ודרך אגב - גבר שמכה אישה או ילדים, הוא זה ש"דפוק בראש" ולא אלו שהוא מכה אותם. אדם מכה בגלל דימיונות שיש לו בראש, פחדים וכד'. זה שלו. לא של הצד המוכה. כך שמה שכתוב עלי בתיק האישי שלי או - לא יודעת איפה, או עובר מפה לאוזן - על זה לא חשבת, גורם לסביבה להיות מאד תוקפנית כלפי. ומפלה ומנצלת גם. חלק גדול מהאפלייה הזאת קשור דווקא לניצול. מנצלים אותי וזורקים אותי. לא רוצים אותי בתור עובדת קבועה ויעשו ההההככככלללל כדי שאני לא אעבוד קבוע באותו מקום. הניצול שאני עוברת הוא שנותנים לי תמיד עבודות במקומות שדורשים ניקיון יסודי בתנאים קשים ואומרים לי שזה יהיה המקום עבודה הקבוע שלי ואחרי שלושה חודשים כשהכל כבר נקי ומסודר ומאורגן שם, כמו שאני ברוב כישרונותי יודעת לעשות, אז ממציאים סיבה למה צריך לזרוק אותי משם ואז באמת שמים שם במקומי את העובדת הקבועה האמיתית שהם מצאו לשים שם. כן. אני עובדת בניקיון דרך קבלן. אבל אף עובדת לא מקבלת יחס כל כך רע כמו שאני מקבלת. וגם אף עובדת לא מנקה ולא תנקה כל כך טוב כמוני. אז תסביר לי אתה מה קורה פה? דרך אגב - בסוף מפטרים אותי. אבל זה שאתה לא מאמין לי זאת גם בעיה וזה גם כן מראה באיזה שהוא מקום שאתה מנסה לשייך את זה שאני מאובחנת כ"חולה" מבריאות הנפש כדי "להאשים" אותי במה שקורה ולא מסוגל לחשוב שהמציאות שתיארתי אכן קוריית בגלל הסטיגמה. רק סטיגמה על חולה נפש יכולה לגרום ליחס כזה כלפיו, מהחברה סביבו, שהינו כל כך קשה חשדני וחסר היגיון. זה משאיר אותי כל הזמן במציאות לא יציבה מבחינה תעסוקתית. וכמובן שבגלל הסטיגמה, אז האצבע המאשימה תתתתממממייייידדדדד מופניית כלפי. למזלי אני אדם רגוע והגיוני ותמיד מסוגלת להחזיר את עצמי למקום. אני מחוברת למציאות ואני יודעת מהי האמת האמיתית.