אבא

שלום רב, אבא שלי אלכוהוליסט. בעיית ההתמכרות שלו לפי לדעתי היא לא הגורם המרכזי. לפי דעתי כל זה נובע מטראומת מלחמה. ברור לי שאי אפשר להפיל את כל האשמה למלחמה, אבל טיפול בהתמכרות נטו לא יהיה אפקטיבי מכיוון שיש עולם שלם מעבר לכך. הוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי נכון ומקצועי שיעזור לו להתמודד עם שורש הבעיה ורק לאחר מכן (או במקביל) טיפול בהתמכרות. הבעיה היא שהוא לא מוכן ללכת לשום טיפול ואין לי מושג מה לעשות עם זה. בינתיים, הוא הורס לא רק את חייו אלא גם את חיי משפחתו. לפני שנים הוא הלך לפסיכיאטר בלחץ של אמי, והפסיכיאטר הקשיב לו ואמר: מה הבעיה, לך הבייתה, תמלא לך כוסית ותרגע. מיותר לציין שהפסיכיאטר הזה (מעבר לחוסר מקצועיות בגבול המסכן את המטופלים) לא ידע שיש פה בעיית שתייה אמיתית. אבא שלי נהיה בן אדם אחר לאחר המלחמה, הוא איבד את יכולת ההבעה ותקשורת עם אנשים, לכן אני לא מתפלאת שהפסיכיאטר הזה לא הבין את הבעיה. אבא שלי שותה המון. לםני שעה הוא ניגש עלי ואמר לי שהרטיב במכנסיו והוריד אותם וזרק על הריצפה. לאחר כעשר דקות הוא התחיל לצרוח. ניגשתי אליו והוא הצביע על אותם המכנסיים שכעת זרוקים על הריצפה ושאל: את יודעת מה זה הדבר הזה ששם על הריצפה? את רואה את זה?? אני לא יודעת מה לעשות, רוצה לברוח, אבל האם זה יעשה אותי בן אדם הגון אם אעזוב ככה את אבי? וכמובן שאיך אוכל לעזוב את אמי ככה?

שלום לך סבלך וסבל אביך ניכר מדבריך. זקוק להערכה מקיפה וטיפול בהתאם. לפורוםם יש מגבלות בלייעץ למקרה מורכב וקשה שכזה כאשר בבסיס יש טראומה. שירגיש טוב!