למה

שלום, לפני כשלושה חודשים או יותר, קבעתי פגישה לטיפול במרכז לבריאות הנפש (לא אזכיר את שם המרכז או בית החולים או כל פרט מזהה אחר), סיפרו לי ששירות כזה ניתן ללא עלות מטעם קופת חולים. מאחר ומבחינה כלכלית אני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע טיפול פרטי וכבר הרבה שנים אני סובלת מבחינה נפשית (וכך גם כל הסביבה שלי), ולא הייתי בטיפול נפשי כבר כמה שנים ומאוד קשה לי להזיז את עצמי לכיוון של טיפול, בסופו של דבר הצלחתי לעשות את זה. זה היה מבחינתי צעד ראשון שהצלחתי לעשות כדי לנסות לצאת מהמצב שלי. אולי בשביל אחרים זה מאוד קל פשוט לעשות את זה, אבל לי לקח הרבה זמן. כך שמבחינתי זה היה צעד כביר, במקום להמשיך להתבוסס במיץ של עצמי. לנסות לצאת מהמצב הזה. קשה לי מכל מיני סיבות. אני סובלת מדכאונות, ובשנתיים האחרונות אני נמצאת בדיכאון קשה במיוחד. יש לי הרבה מחשבות. קשה לי מאוד, למרות שיש מידי פעם הבלחות שאני מנצלת כדי שיהיה לי קצת יותר טוב ולכן הצלחתי "להזיז" את עצמי לכיוון הטיפול הזה ושלא לדבר על ענייני בירוקרטיה שהייתי צריכה לעשות - בשבילי זה לא כזה אלמנטרי ופשוט לעשות, כמו לרוב האנשים! זה היה מאמץ.... רק ללכת ולעשות את זה. לקח לי הרבה זמן. בכ"א, כשסוף סוף נקבעה פגישה ישבתי ודיברתי על עצמי, ובעיקר על התקופה האחרונה, כמובן, בקצרה, כי בסה"כ הפגישה ארכה שעה, עם זה אין מה לעשות ולכן אין לי תלונות במישור הזה. ולאחריה נקבעה עוד פגישה. בפגישה הראשונה ישבתי עם פסיכיאטר ובשנייה הוא הכניס עוד מטפלת. הוא אמר שהוא רואה את המשך הטיפול כמשולב עם תרופות ושיחה ואולי גם קבוצת תמיכה. על כל פנים, זה החלק הפחות חשוב משום מה. כי מאז עברו שלושה-ארבעה חודשים ואני עדיין נמצאת ברשימת המתנה. שלחו לי מכתב, לפני כחודש או חודש וחצי להודיע לי, שוב, שאני ברשימת המתנה. אני יודעת שיש המתנה רבה לטיפולים כאלה. ואני לא מעוניינת להקל לאחרים, לשפוט או לערוך השוואות למי המצב יותר קשה. אבל אני יודעת בברור ששלי קשה, שאני עושה דברים שמובילים את אותי למקומות יותר קשים. שאני פוגעת בעצמי וכתוצאה מכך מסתגרת בעולם שלי וזה כמובן יוצר מעגל. וזה מפליא איך אדם שאומר למטפל (ושגם זה במאמץ כי זה לא קל להגיד במיוחד אחרי שלא הייתי בטיפול במשך שנים) שהוא עושה דברים שפוגעים בעצמו, בין אם זה פיזית או נפשית ולאף אחד לא אכפת? ובתחילה אמרתי אוקיי אני אחכה. אהיה סבלנית. אבל לחכות שלושה חודשים ויותר, כשאני שוחה במיץ של עצמי, שהמצב שלי לא נעשה יותר טוב, שלושה-ארבעה חודשים זה הרבה זמן! הרבה זמן בשביל אנשים שצריך להבין את הרגישות של המצב שלהם, המצב שלי נהיה יותר גרוע בתקופה האחרונה, והוא נעשה יותר גרוע ואף הוביל אותי לפגיעה עצמית. אני לא אומרת שאני צריכה לקבל פרס או משהו על המאמץ שלי. אבל בשביל מה בכלל קיימים השירותים האלה אם אדם שנמצא במצוקה ועושה מאמץ כדי לעזור לעצמו והוא לא מקבל טיפול? כן זה מאוד מכעיס. זה מפליא. אני שמחה שיש שירותים כאלה בחינם, עבור מי שלא יכול להרשות לעצמו טיפול פרטי אבל זה לא באמת קורה. אנשים נמצאים במצוקה אמיתית ורשימות המתנה מתארכות...... מה עוד צריך לעשות? אני אציין שגם להשיג אותם היה קשה מאוד, במשך כל יום הם מקציבים שעתיים בלבד שבה המרפאה זמינה טלפונית. אנשים מתקשרים, הטלפון תפוס כל הזמן הזה, אחכ סתם אין מענה. אחכ היו פעמים שהם סגרו חצי שעה מוקדם יותר (שבשביל שעתיים תפוסות זה משמעותי) והגעתי רק למשיבון שאי אפשר להשאיר בו אפילו הודעה. וזהו, נגמר היום.

אפשר להפנות תלונה למשרד הבריאות.