נעלם לי האופק

הפסיכיאטר איבחן אותי כאספרגר לא שלא הבנתי את זה כבר מיוטיוב. העניין הוא שהגעתי לפני כ5 חודשים לשפל וקיבלתי בגלל זה ריספרדל של 1 מ"ג להרגעה. באותו רגע הבנתי שבאמת רימו אותי כל החיים שדרשו ממני דרישות לא הגיוניות והטיחו בי שאני אדם עצל. הבנתי את זה כי המפגש ביני לבין הריספרדל הוביל ליכולת להחזיק חשיבה לאורך זמן, דבר שהיה חסר לי עד עכשיו. אחרי חודש של אופוריה מהמצב החדש הבנתי שאכלתי אותה כי זה בא רק עכשיו אני עוד מעט בן 40. זהו מאז התיפקוד אפילו יותר גרוע ממה שהיה כשסבלתי מדיכאון. הייתי מגדיר את המצב שלי כדכאון מתפקד כרגע. אבל לא ברור לי בשביל מה להמשיך לחיות אם גילאי 0-40 היו על הפנים ומה שנשאר זה 40-80 שזה החצי הנובל של החיים. הפסיכיאטר אומר לי על זה - מה עם רוסים שעלו ארצה בגיל 40, גם הם היו צריכים להתחיל את החיים מחדש וחוץ מזה יכולת גם לא לגלות את הריספרדל בכלל. מה אני צריך לעשות כדי להמשיך לתפקד כי כל יום קשה יותר. תודה

הי קודם כל לא נעים לי לקרוא לך אידיוט כי אתה נשמע לי ההפך מזה. ולעניין: אתה מתחיל עכשיו גיל יפהפה עם בשלות והבנה. אתה מתייחס אליו כאילו זה הסוף אבל זאת רק ההתחלה!! ויש לך עוד הרבה ממה ליהנות. שתי דוגמאות מחיי: רק בגיל 39 ילדתי ועד אז הייתי רווקה עם ריקנות בחיים, בלי זוגיות ובלי תכלית. פתאום עכשיו פותחת פרק חדש בחיי. ועושה משהו משמעותי עם עצמי. גם בעלי, עד גיל 40 עבד בתור סבל ועבודות מזדמנות, לא עשה עם עצמו כלום. בבית ספר כמעט ולא למד מעולם, לא ידעו מה לעשות איתו, בקושי קרוא וכתוב. אחרי שעשה אבחון בגיל 40 גילו פתאום דיסלקט/דיסגרף/קשב וכו'. בעידודי למד קורסים באוניברסיטה, השתמויות מקצועיות והיום הוא מדריך, מממש את עצמו ומבסוט עד השמיים. לא אמרנו אוי אוי אוי הלכו לנו 40 שנה, כי מה שהיה היה ולפעמים אין בחיים קיצורי דרך, ועדיין כל החיים לפנינו!! אני מציעה לך ליהנות מהמתנה שקיבלת עכשיו, קום ותממש את עצמך בכל דרך שתחפוץ ואתה תראה איך החיים פתאום ייפתחו בפניך. בהצלחה מקווה שהצלחתי לעזור

אבל אצלי לצערי הדברים מסובכים יותר. אני לא יכול למצוא נחמה בזוגיות כי אני לא מתאים עכשיו לזה. חוץ מזה עוד לא סיימתי להשלים את כל מה שצריך להשלים עד גיל 40 מבחינה אישית שלי. ושימי לב, שאף אחד מהדוקטורים לא טרח אפילו. הנה אחד מהדברים שמאבדים בגיל 40, לאף אחד כבר לא באמת אכפת. כתבתי הודעה נוספת בפורום אחר של בריאות הנפש, כי הפורום הזה נראה לי לא פעיל. גם שם התעלמו. גיל 40 זה גיל ההתעלמות מהאדם. מה שהגיע אליו הגיע ואל לא לבקש יותר. נגמר החסד בעולם, ובעולם בלי טיפה של חסד אי אפשר באמת להצליח. אנחנו נקבל דברים שאנחנו משלמים עליהם, ונשלם הרבה, אבל לא קמצוץ של אכפתיות ממערכות לימודיות או אחרות. זה נגמר. מצטער על הנימה בהודעה החוזרת, אבל נראה לי שעברכם בנוי הרבה יותר טוב מעברי ולכן יכול להכיל את הגיל הזה.