חובת פסיכולוג

1. האם מותר לפסיכולוג לטפל בקטין ללא שיתוף ההורים (סירוב להפגש איתם) 2. האם מותר לאותו פסיכולוג להעלים מההורים שהקטין כבר מכור לסמים ? 3. מה זכותנו כהורים לגבי תביעה?. כתוצאה מההתמכרות התאבד בננו ואנחנו לא ידענו כלל מה זה סם ואיך הוא נראה. רק הפסיכולוג ידע. (אני מפקפקת אם הוא בכלל פסיכולוג) הוא לא יידע אותנו והתחמק כל הזמן מלהיפגש איתנו למרות שדרשנו פעמים רבות. תודה

היש מישהו היכול להשיב לי על השאלה הנ"ל? תודה!

שלום ורדה, בחוק זכויות החולה אין ממש אבחנה בין חולה בוגר לחולה קטין. המונח קטין מוזכר רק בהקשר סעיף 15(1) לפיו רשאי מטפל לתת טיפול רפואי קל, שלא נכלל בתוספת גם ללא הסכמה מדעת של הקטין אם אין אפשרות לקבל את הסכמת האפוטרופוס ולא ידוע שהאפוטרופוס מתנגד לקבלת הטיפול עבור הקטין. חוק הכשרות המשפטית והאפורטרופסות קובע כי אדם שטרם מלאו לו 18 הוא קטין. בסעיף 42 לחוק הנ"ל נותן המחוקק את דעתו לרצון הקטין וקובע כי בענייני האפוטרופוס חייב האפורטרופוס לשמוע את דעת החסוי אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו. החוק לגילוי נגיפי איידס לדוגמא מתיר בדיקה בקטין לפי בקשתו ללא אישור הורהו או אפוטרופסו ובלבד שהבדיקה נערכה במוסד רפואי ובכפוף לתנאים הנוספים הקבועים בחוק. אך זה לא המקרה בענייננו. כעיקרון הנטייה בחקיקה היא ללכת לקראת הקטין, להתחשב בדעתו וברצונו. מעיון באתר משרד הבריאות לא מצאתי הנחיות מיוחדות בענייננך. נשאלת השאלה מה היה רצונו של בנך ובן כמה היה עת קיבל את הטיפול. הייתי מסתכנת ואומרת כי לאור העובדה שביקשתם מספר רב של פעמים ליצור קשר עם הפסיכולוג, מן הראוי היה שיידע אותכם במצבו של בינכם, גם אם האחרון ביקש מהפסיכולוג שלא, שכן אולי לא היה לבינכם כושר השיפוט המתאים להחליט בעניינו לאור נטילת הסמים. אדגיש כי דברי לעיל כפופים לבדיקה מעמיקה שצריכה להערך ע"י עו"ד אליו תפנו עם כל המסמכים שברשותכם לגבי הסטורית ההיכרות עם הפסיכולוג ומצבו של בינכם ע"מ לקבל תשובה ממוקדת וספיציפית יותר. בהצלחה ושלא תדעו עוד צער, שלהבת

תודה. פנינו לפסיכולוג לאחר שנתגלה לנו כי בננו השתמש בסמים. כיוון שהפסיכולוג לא יידע אותנו שהוא עדיין משתמש לא יכולנו להבין מדוע מדרדר מצבו הנפשי, לא יכולנו לתת לו את הטיפול הנכון והוא הגיע למצב (לאחר אשפוז פסיכיאטרי כשהיה , מאוחר מדי, בטיפול אצל אחר) שנטל את חייו. בננו היה בטיפול אצל אותו פסיכולוג (שאגב נעלם מעל פני השטח מאז נפטר בננו) בהיותו בן 16 . אז עוד אפשר היה להציל אותו. משיחות עם חברים של בני בזמן ה"שבעה" , הם סיפרו לנו כי הפסיכולוג הזה סיפר לו שגם הוא השתמש בסמים כשהיה צעיר. היום אני בספק אם הפסיק.

אני חייבת לחלוק על עמדת עו"ד מור. טיפול רפואי שכולל גם טיפול פסיכולוגי בקטין טעון, כעקרון, הסכמת הורי הקטין. לדעתי, בנסיבות כפי שהן מתוארות - של קטין המשתמש בסמים ומצוי בבעיות נפשיות קשות - מן הראוי ליידע את הורי הקטין על אף התנגדותו ואפילו במחיר של פגיעה באמונו ובמהלך הטיפול. נכון שלפעמים צעירים פונים לעזרה נפשית ללא ידיעת הוריהם ומקבלים עזרה ללא הסכמת ההורים - אולם חובתו של הפסיכולוג היא לאבחן את חומרת המצב ולדעת מתי כושר השיפוט של הקטין נפגע. לכל הפחות היה עליו לערב בטיפול פקיד סעד לחוק הנוער, במידה והתרשם שעירוב ההורים יזיק לקטין מאד. לי זה נראה כמו מחדל, אם כל העובדות הן אכן כמסופר - והייתי מציעה לפנות בתלונה לועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים, במשרד הבריאות. אם המטפל לא היה פסיכולוג רשום - הייתי מגיעה אפילו לתלונה למשטרה.