לעו"ד דיוויס, ראשית תודות ...

לצערי חיזקת את השערתי שנעשה כאן משהו לא תקין. כפי שכבר ציינתי מטרתי העיקרית היא לימוד לקחים כדי למנוע, חלילה, הישנות מקרה כזה בעתיד. אז אם תוכל אבקש שתפרט יותר מה אולי יכולנו בעלי ואני לעשות יותר, בעת אישפוזה של בתנו, כדי להיות יותר מעורבים ולהיות בטוחים יותר שנעשה הכל להצלתה. שאלה נוספת נובעת מהעובדה שנכון להיום אנו מעדיפים להשקיע את מרצנו בהריון הנוכחי, בגידול הילד/ה שאלד בעוד מספר חודשים ובהריון ובילד/ה שאחריו. לא נראה לנו שבשלב זה כדאי לנו להשקיע אנרגיות (נפשיות, כספיות ופיסיות) תביעה משפטית כנגד בית חולים לו אנו ממשיכים להזדקק. אבל השאלה אם באיזה שהוא שלב בעתיד, אם נבחר בכך האם עדיין נוכל להגיש תביעה במקרה ועדיין יראה לנו שיש לנו קייס ונמצא עו"ד מתאים שייצג אותנו. שוב תודות על תשובותיך ועל ניחומיך.

כל הטענות שלנו הן לגבי מה שהיה בזמן האישפוז של בתנו. לאורך כל מעקב ההריון היינו מיודעים מעל ומעבר לגבי מה שקורה ... ואכן עברנו אקו לב עוברי ונתגלה בו חשד למום (חשד אך לא ודאות), ונאמר לנו שיש צורך לבצע אקו נוסף מיד לאחר הלידה (נעשה רק שעות רבות אחרי). גם בלידה עצמה הכל היה תקין לחלוטין, הבעיות התחילו (וטענותינו) רק כאשר היא הגיעה לפגיה. אגב, המומים האחרים, והלא משמעותיים, שהיו לה הם מסוג המומים שלא יכולים להתגלות בבדיקות קדם לידתיות ובעקרון התפתחותה ברחם הייתה ממש לפי הספרים והייתי במעקב תכוף מאוד.