אבקש לשמוע את דעתך
דיון מתוך פורום רפואה ומשפט
בפתח דברי ברצוני לאמר שכבר הגענו להחלטה שאין ברצוננו להגיש תביעה, וסיבותינו איתנו. אבל ... גם אם איננו תובעים ברצוננו לדעת איך להבין את אשר קרה, וללמוד לקחים לעתיד (בתקווה שלא נצטרך להשתמש בלקחים אלה). לפני זמן כלשהו ילדתי בת בשבוע 41 ובמשקל ממוצע. מיד לאחר לידתה נתגלתה אצל התינוקת מצוקה נשימתית והיא הועברה לטיפול נמרץ בפגיה. בזמן שהותה בטיפול הנמרץ התסרר שיש לה מספר מומים אסתטיים, שללא ספק נתונים לטיפול יחסית פשוט בעתיד, ומום יחסית קשה בלב. טיפול משמר חיים ניתן לילדה בלי הפסקה ונוסו סוגים שונים של תרופות, אבל כששאלנו למה לא מנתחים אותה בליבה נענו בתחילה שזה בגלל גילה הצעיר. הוסבר לנו שניתוח כזה נצטרך לכערוך כשהיא תגיע בערך לגיל 8 חודשים, ואם נעשה זאת בגיל מספר ימים סיכוייה לשרוד את הניתוח קלושים ביותר. כעבור מספר ימים מצבה הדרדר ונאלצו להכריז על מותה, וכדי לנחם אותנו הסבירו לנו שאם הייתה נשארת בחיים הייתה מפגרת. היום ידוע לנו שאף אחד מהמומים שהיו לה לא רימז על פיגור, ולא הייתה סיבה לחשוד בכך. ברור לנו ללא ספק שמהתחלה היה ברור שסיכוייה לשרוד היו אפסיים, ולכן אנחנו לא מבינים איזו הצדקה הייתה לא לנתח את ליבה בגיל יומיים שלושה. ללא ספק גדולים הסיכויים שלא הייתה שורדת את הניתוח, אבל מה ההבדל בין מוות בגיל 3 יומיים למוות כעבור עוד מספר ימים בודדים? לכן, אם הניתוח עשוי היה לתת סיכוי קלוש ביותר להצלתה (ומי יכול לטעון בוודאות שלא כך) איזו הצדקה הייתה לרופאים להמנע מניתוח זה שהיה נותן סיכוי כלשהו להשארותה בחיים? כל זה נעשה מבלי שתינתן נו אפשרות להסתכל בתיקה הרפואי, למרות שדרשנו זאת, ומבלי שנדע בדיוק מה לשאול את הרופאים (שרשמית דלתם הייתה פתוחה לפנינו תמיד) כי לא היה לנו מספיק מידע שיתן בסיס לשאלות. האם יתכן שנעשתה כאן עבירה כלשהי? כיצד עלינו לנהוג אם חלילה ניתקל בעתיד במצב דומה, כדי להקדים ולמנוע אסון נוסף? האם אין זו זכותנו להסתכל בתיק הרפואי של עצמנו או של מי שאנו האפוטרופסים שלו? האם יש הצדקה לכך שלא בוצע הניתוח? אודה לתשובתכם
א. זכותכם המלאה לעיין ולקבל העתק (ולו תמורת תשלום) של התיק הרפואי של בתכם ז"ל. ב. אף אחד אינו נביא, ורפאוה אינה מדע מדוייק. להחליט לנתח פעוטה שזה עתה נולדה, ניתוח לב מורכב, מתוך ידיעה ברורה שסיכוייה לשרוד את הניתוח קלושים - מול האפשרות שהיא תשרוד עד גיל מספר חודשים שאז ניתן יהיה לנתח בבטחה - היא החלטה לא סבירה במיוחד. קשה לי להאמין שהרופאים שיקרו לך, כשאמרו שיש סיכוי שהיא תגיע לגיל 8 חודשים, ואז תנותח. אם רופא היה מחפש "תירוצים" לא לנתח - יש מספיק אחרים טובים יותר. בואי ננסה לשרטט תסריט שונה, ועני לעצמך בכנות - נניח שהרופאים היו מנתחים את בתך בגיל מספר ימים, והיא לא היתה שורדת את הניתוח: האם לא היית באה אז בטענות על החלטתם, באותה מידה ואף יותר, ושואלת מדוע החליטו לנתח כשסיכויי השרידה כה קלושים? אילו זה היה קורה - אפילו לא היית יודעת שבעצם בתך לא היתה שורדת יותר ממספר ימים ממילא. היית משוכנעת, שהחלת הרופא לנתח היתה שגויה ולקחה את בתך חודשים או שנים בטרם עת. אבדן בת שזה עתה נולדה הוא דבר קשה. אני משתתפת בצערכם. אבל לשפוט החלטה כל כך לא פשוטה, מתוך חכמה ידיעה שלאחר מעשה - זה לא ממש הוגן. לגבי האמירה של הרופאים לעניין הפיגור - נראית לי דרך מוזרה ביותר לנסות לנחם אתכם. ניסיתם לשאול למה אמרו לכם דבר כזה?
ראשית, אני שואלת על עיון בתיק בזמן האשפוז ולא אחרי הפטירה. שנית, היום זה ידוע בוודאות שמהרגע הראשון הרופאים ידעו שבלי ניתוח הילדה לא תשרוד יותר מימים בודדים ורק עם הניתוח יש לה סיכוי, הם רק החליטו מיותר לבזבז אמצעים על מי שתהייה מפגרת לטענתם (מה שגם זה ברור היום שלא היה נכון). לא רק הרופאי ידעו שבלי הניתוח היא לא תשרוד, גם אני הבנתי זאת החל מהיום השני לחייה.
עוד משהו, אני במפורש דרשתי ניתוח מלכלתחילה, כך שאם היו מנתחים ולא הייתה שורדת טענותי היו אל עצמי ולא אל הרופאים. לגבי הפיגור שאלנו וקבלנו רק תשובות מגומגמות, מתחמקות, מתחכמות, מטופשות ומזלזלות באינטילגנציה שלנו (והרופאים ידעו היטב שהם לא מדברים עם בורים).
מנהל פורום רפואה ומשפט
