סרוב טיפול
דיון מתוך פורום רפואה ומשפט
הייתי רוצה לדעת מהם הכלים שעומדים לידי צוות רפואי במקרה שחולה, צלול, שמבין את מצבו ומודע לכך שהטיפול רק יעזור לו, מסרב לקבל טיפול ולשתף פעולה??
כלים למה? הנחתי היא שהחולה ה"צלול, שבין את מצבו" קיבל הסבר מלא על הטיפול המוצע לו לאור מצבו ועל האלטרנטיבות לטיפול זה. אני מניח גם שהמטופל אינו בסכנת חיים. זכותו של חולה כזה כמובן להסכים או לסרב. אחרת מהי המשמעות של הסכמה מדעת?
חוק זכויות החולה מאפשר, במצבי "סכנה חמורה" (פחות ממצב חירום, סכנה לחיים או סכנה לנכות חמורה בלתי הפיכה, שאינן סכנות מיידיות), למטפלים לפנות לועדת אתיקה, שתוכל להחליט (או לא) על כפיית הטיפול על המטופל, אם תשתכנע במספר דברים שהחוק קובע: שהחולה באמת צלול, קיבל הסברים וסירובו הוא מדעת שהטיפול צפוי לשפר במידה ניכרת את מצבו של החולה (לא סתם לעזור קצת) ושהמטופל יתן את הסכמתו בדיעבד - כלומר, שאחרי שיטפלו בו וישפרו את מצבו הוא בעצם יגיד שצדקו... ועל זה נאמר "למי ניתנה הנבואה?" וגו'... כמובן שאחרי החלטה על כפיית הטיפול עולות שאלות מעשיות של איך כופים על מישהו לקחת תרופות או לקבל דיאליזה ארבע פעמים בחודש, אבל אלה כבר לא שאלות משפטיות.. בכל אופן זה הכלי העיקרי כיום, במצב שתיארת. אם החולה אינו במצב של סכנה חמורה או מצב חירום - אין שום דרך לכפות עליו. ובכל אופן - הנסיון מלמד ששכנוע עובד טוב יותר בכל המקרים, עוד שיחה ועוד אחת, ועוד את אם צריך.
מנהל פורום רפואה ומשפט
