פניה בלתי חוזרת ?

פניה בלתי חוזרת לבריאות הנפש עשיתי איבחון בבריאות הנפש של משרד בריאות ויש לי שם תיק. לפני כן היססתי אם לפנות לשם בכלל כי פחדתי שזה יהיה בלתי חוזר (יובן בהמשך מה בלתי חוזר). טרם קיבלתי תוצאות. הדברים מתעכבים ומתארכים ולכן פניתי לפסיכיאטר פרטי. והיתה לי פגישה והוא רצה מסמכים ולא היה לי מה לתת לו. אני לא מעוניינת שיהיה לי תיק בבריאות הנפש ואני לא מעוניינת במצב שאפחד להפסיק פגישות ו"לשתף פעולה" ויראו זאת בעין לא יפה, זאת מכיוון שאני היא שיזמתי את הפניה לקבל עזרה נפשית ובוודאי שמה שגרם לי להסס היה הפחד שאם לא ארצה להמשיך בפגישות ולא אמצא חן בעיניהם אז הם ינהגו איתי כפי שהם נוהגים כלפי אנשים שלא יזמו את הפניה אליהם ולא משתפים פעולה משתפים פעולה בשעה שכאן פניתי מיוזמתי . היות והפניה מיוזמתי, מושגים כמו "שיתוף פעולה" לא אמורים להיות רלוונטיים . והגישה אמורה להיות שונה, כלומר ברגע שאני רוצה להפסיק פגישות או איזשהו דבר בכל שלב ושלב באיבחון או בטיפול, הדבר יתאפשר מבלי שאקבל תחושה ש"אנזק" מכך על ידי הפעלת לחץ או איום להמשיך . ולמצב זה אני קוראת "בלתי חוזר" כמו גם התיק עם כל הטפסים שנוצרים במהלך הבדיקה שגם הם הינם בלתי חוזרים. ברצוני לשאול האם החקיקה והפסיקה מאפשרים לי לבקש מבריאות הנפש הציבורית להעביר לי את כל מה שנכתב עלי בתיק (שכן מזה בדיוק חששתי שלא תהיה לי האפשרות הזאת ולכן שנים רבות לא יזמתי פניה אליהם) או להעביר את התיק למישהו מטעמי (למשל לעורך דיני או למשל להורי) ללא תנאים כלשהם למשל "בתנאי שתהי במעקב ותקבלי טיפול" ודברים מהסוג הזה. ברור מכאן שאם אפשרות זו היא לא ברורה מאליה הפגיעה באמון שנתתי כאשר יזמתי פניה אליהם, ניפגעת קשה ובוודאי שהתחושה היא שטמנתי לעצמי מלכודת וכישלון בשעה שאחת מתלונותי היתה שאני מכשילה את עצמי ונותנת אמון באחרים בתמימות רבה מידי. ומצב זה מערער ופוגע קשה באמון שלי כלפי עצמי וכלפי אנשים בכלל. ולכן הייתי מבקשת לדעת במידה ואפשרות זאת לא קיימת כיצד בכל זאת אוכל לבקש מבריאות הנפש הציבורית להעביר לי את כל מה שנכתב עלי בתיק (שכן מזה בדיוק חששתי שלא תהיה לי האפשרות הזאת ולכן שנים רבות לא יזמתי פניה אליהם) או להעביר את התיק למישהו מטעמי (למשל לעורך דיני או למשל להורי) ללא תנאים כלשהם למשל "בתנאי שתהי במעקב ותקבלי טיפול" ודברים מהסוג הזה. ולהשמיד את התיק שלי כולו שאני למעשה יזמתי ויצרתי אותו מעצם הפניה .

בלתת תשובה לשאלה מאד מבולבלת ושבמידה רבה זועקת שיש לך בעיה שמחייבת טיפול. נראה שאת מניחה מראש שיעשו לך בעיות, ובונה כבר מראש את הפגיעה באמון ויוצרת חששות אצל עצמך כשעוד אין לך שום סיבה של ממש לכך. טיפול במערכת בריאות הנפש הציבורית הוא כמו כל טיפול. ניתן להפסיק אותו. זכותך לקבל העתק של הרשומה הטיפולית שלך, ואם המטפל יחשוב שמידע שיש ברשומה עלול לסכן אותך הוא יוכל למסור את החומר לעורך דין מטעמך, ודבר זה נעשה מדי פעם. אסור להתנות את מתן המידע הרפואי בתנאים או איומים מהסוג של "רק אם תמשיכי טיפול" וכדומה, אבל קבלת העתק החומר עשוי להיות כרוך בתשלום כלשהו (בד"כ די קטן). אני אוכל להבין בהחלט אם המטפל ינסה לשכנע אותך שכדאי לך להמשיך בטיפול. ולגבי החשש מפני "תיק" בבריאות הנפש - אין איזה מאגר נתונים מרכזי של כל המטופלים בבריאות הנפש, שיכול להיות לך בו "תיק", כמו תיק במשטרה, להבדיל אלף אלפי הבדלות. יש רק מאגר מרכזי (וחסוי) על מי שאושפז באשפוז פסיכיאטרי. רק בריאות.

אולי סיוון מגזימה בחששות שלה, ושאלתה קצת מבולבלת ומבלבלת את מי שלא מכיר את מערכת בריאות הנפש הממשלתית, אבל, החששות שלה רחוקים מלהיות משוללי בסיס. שמעת פעם את צמד מילות הקסם "מוכר/ת למערכת" ? יש לי הרגשה שכן. ההגדרה הזאת היא מנת חלקו של כל מי שהיה לו אי פעם איזשהו מגע עם מערכת בריאות הנפש הממשלתית, ולא משנה כלל באיזו רמה ובאלו נסיבות. הגדרה זו מהווה "הצדקה" להרבה מאוד עוולות שנעשות לאנשים שהוטבעה בהם הסטיגמה של חולי נפש, רק בגלל שפנו במצוקתם (הנפשית והכלכלית) למערכת הממשלתית. בניגוד לדעתך, זה דווקא כן דומה במובנים מסוימים לתיק במשטרה, ולא אפרט במסגרת זו. ובכלל, מהיכן התעוזה, שלא לומר החוצפה שלך לקבוע שסיוון זקוקה לטיפול ? ועוד על סמך הודעה בודדת. אין באמור לעיל כדי להמליץ לאנשים להימנע מקבלת עזרה נפשית, יחד עם זאת, יש בהחלט לקחת בחשבון את ההשלכות של פנייה למערכת הממשלתית.