פרופ' ברוך וטליה תודה!! נראה לי שפתרתי את "התשבץ"

לברוך וטליה שלום! תודה רבה על תשובותיכים. ברוך לא התכוונתי סעיף 7 לחוק הנכים. אלא סעיף 20א. לחוק הנכים מנסה להתחבר עם סעיף 7 לחוק משפחות חיילים עד כמה שהבנתי. כעת קצין התגמולים בהפעילו סמכויות כועדת חקירה רואה, שהראיות מוכיחות שהחייל חלה במחלה עקב השירות ועומד למות ויוולד לו תינוק "יסדר" כך, שישתמשו במשרד הבטחון בסעיף 7 לחוק משפחות חיילים באמצעות למ"ד [שהוא מוגבל ל-3 שנים וגם סעיף 7 אומר אלמנה ללא ילדים ולפי סעיף 26 לחוק משפחות חיילים יגרום להתיישנות תביעות אם האלמנה תסכים לקבל תגמול למ"ד במסגרת סעיף 7 וגם לא תקבל הענקה מיוחדת לפי סעיף 14 . ]. יש לקרוא את סעיף 20א. לחוק הנכים ביחד עם סעיפים 26, 14, ו-7 ו-2 לחוק משפחות חיילים כדי להבין כיצד יכולים ראש אגף השיקום והמנהל הכללי "להציל את קצין התגמולים" מן החובות המוטלות עליו לפי חוק בכל מקרה שידוע מתוך התיקים הרפואיים/אישיים המוחזקים ברשות המדינה/מומחיה/מוסדותיה , כי המנוח חלה במחלה בשירות ועקב השירות. כפי שטליה אומרת: אכן סעיף 2 לחוק אומר "מחלות בשירות בחזקת מחלה עקב השירות". [ קראתי באיזה פס"ד שגם כב' השופט כהן חושב כך ] אבל קצין התגמולים בא ואומר שהמחוקק הוסיף את סעיף 2ב' כדי להפריד בין החיילים שמתו בשירות ובין החיילים שמתו כאשר לא היו בשירות ואז נטל מסויים חל ראשית על המשפחה. ורק אח"כ עובר אל קצין התגמולים. כך הוסבר בפס"ד בימ"ש מחוזי שקראתי. בעבר טליה הסבירה לי, שצריך להגיש את התביעה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה בתוך ששה חודשים מיום המוות ואז הנטל עובר לקצין התגמולים. ואז הצלחתי לפתור את "התשבץ" בחוק משפחות החיילים. בדקתי את התיק ממש לעומק , וכפי שיואל הזכיר כאן בפורום [את פרשת "אלי חוף"] שפעם היו דברים נסגרים "בשיחת טלפון" ואכן יש הוכחות לעקיפת החוק. ואני חושבת שלגבי "האלמנה" היא צריכה להגיש בג"צ ולטעון על בסיס "חוק בתי המשפט" ועל בסיס "חוק החוזים". דהיינו . הליך בלתי הוגן שנעשה על בסיס הסכמות שנעשו שלא בתום לב., לאורך ההליכים, אשר גרמו לה להוצ' ולנזק. במשרד הבטחון ידעו כי החייל מת כאשר לא היה בשירות וחל סעיף 2 לחוק וחלה במחלה בשירות מילואים ועקב השירות ולא בשירות סדיר, [ואפילו נמצא מכתב שבו אומר ראש אגף השיקום למנהל הכללי, כי המנוח חלה במחלה בשירות מילואים] כדי שהאלמנה לא תוכל לקבל זכויות. מה עשו???? עשו במשרד הבטחון חישוב משפטי פשוט, בהתאם לנאמר בסעיף 2 לחוק, כדלקמן: כמה זמן היה דרוש כדי להוכיח שהחייל חלה [כביכול] בטרם גיוסו לשירות סדיר ועד שמת וכמה זמן היה דרוש כדי להוכיח שתמו [כביכול] שבע שנים מיום שחלה ועד שמת ובהתאם לזה קבעו כי זה היה זמן התפתחות שהיה דרוש למחלת המנוח, ועל בסיס זה ערכו "הסכם" בבימ"ש , ולפיו לא תהיה מניעה שהאלמנה והיתום יוכלו להוכיח זכאותם על בסיס הטענה שהמחלה שעל פיה הם זכאים לכאורה לתגמולים לפי חוק משפחות פרצה בתקופת השירות הסדיר בלבד עם תנאים מגבילים נוספים מעבר לתנאים שקבע המחוקק באופן שווה לכלל המשפחות. תתבסס רק על אירועים בתקופת השירות הסדיר [שבו כידוע החייל גוייס עם פרופיל 97 ] וכל זאת במסגרת סעיף 2 לחוק. דהיינו. קודם השמיטו להם את הבסיס המשפטי הדרוש להוכחת זכאותם וגם את הבסיס העובדתי. ואחרי שניסתה להוכיח את מה שלא היה קיים הביא קה"ת מסמך שמור שאומר שהמנוח היה בריא בזמן שירות בסדיר והביא חו"ד נוספות שסותרות את טענתו שהמחלה פרצה בתקופת השירות הסדיר. צריך לקרוא את התיק כדי להאמין !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!. א. נניח כפי שטליה אומרת שהמשפחה צריכה להגיש את התביעה לפני תום ששה חודשים מיום המוות כדי שהנטל יעבור אל קצין התגמולים. מה אני רואה? שהיא/האלמנה הצעירה פנתה לעו"ד לפני תום ששה חודשים , כדי שיגיש תביעה להכרת זכויות בני משפחה לפי חוק המשפחות. לאחר שהוצע לה במשרד הבטחון לבחור בין תשלום למ"ד ובין תשלום מב.ל. והיא סירבה כי היא ידעה שהחייל חלה עקב השירות. ומגיעות לה זכויות להכרה לפי חוק משפחות. אז בשלב ראשון: התביעה הוגשה בתאריך שהוא בדיוק יום אחד לאחר תום ששה חודשים מיום המוות. כפי שאומר סעיף 2 לחוק. ואז קה"ת פטור מן הנטל. כפי שראיתי התביעה הוגשה בצירוף מכתב מהעו"ד שאומר: "לאחר שיחתינו הטלפונית ....... אני מצרף לך את התביעה להכרת זכויות בני משפחה לפי חוק...... ובמקביל האלמנה תבחר בתגמול לפי סעיף 7 למ"ד. והתביעה מוגשת תוך השמטת כל האירועים בשירות ומבלי להזכיר את תקופות השירות] משמע יש כאן הסכמה לעקיפת הוראות החוק והסכמה להשמטת היסוד העובדתי שאותו קצין התגמולים לא יכול להפוך בראיות תומכות. בשלב שני: האלמנה לא יודעת מה המשמעות של סעיף 7 למ"ד . היא לא ראתה את ההתכתבויות הפנימיות בתוך משרד הבטחון. מכתב שהיה מראש אגף השיקום למנהל הכללי שאומר שהמנוח חלה בשירות מילואים [ולא בשירות סדיר], מכתב מקה"ת למל"ל כי האלמנה מקבלת תגמולים בהתאם להוראות חוק משפחות חיילים ומצד שני, הוראה של קצין התגמולים לשלם לאלמנה תשלום למ"ד דווקא לפי סעיף 7 לחוק משפחות חיילים מוגבל ל-3 שנים ללא הכרה בתינוק שנולד [אפילו לא לפי סעיף 7 [ב] [1] או [2] כפי שהזכיר ברוך לפי סעיף 20 א. לחוק הנכים]. והיא/האלמנה בתמימותה לא יודעת מה אומר סעיף 7 , סעיף 26 וסעיף 14 לחוק המשפחות והיא יושבת וממתינה לתשובת קה"ת לתביעה שלה להכרת זכויותיה [וזכויות התינוק שנולד], לפי חוק משפחות חיילים, שהוגשה באמצעות העו"ד. כאשר היא מבקשת לברר בעניין תביעתה להכרת זכויתיה לפי חוק העו"ד מתפטר. [והיא לא יודעת שהעו"ד צריך רשות לכך]. בשלב שלישי: היא פונה לעו"ד אחר והוא משהה את הפנייה שלו/ה לקצין התגמולים בדיוק עד שעוברת שנה ויומיים מיום שהוגשה התביעה הראשונה . ז"א כפי שאומר סעיף 28 לחוק המשפחות. "מאימתי משלמים תגמולים....... הגיש הבקשה כעבור שנה ישולם לו התגמול מיום הגשת הבקשה". ובבקשה נאמר שקה"ת [כביכול] כבר דחה את התביעה להכרת הזכויות לפי חוק המשפחות. . דהיינו הסכמה נוספת להטעיית האלמנה. אילו לא היתה הסכמה כזאת הרי קה"ת יכול היה להעמיד העו"ד על טעותו. בשלב רביעי: כאשר ראה קה"ת כי האלמנה לא מסתפקת בלמ"ד "שזרקו לה" במשרד הבטחון ומתעקשת לקבל הכרה לפי חוק, יש הסכמה נוספת בין קה"ת והעו"ד , שהערעור יוגש במסגרת סעיף 2ב' [מבלי לנקוב בתאריכי האירועים ומבלי להעלות את טענת האלמנה לגבי המסמכים המראים את התחלת התהליך בשירות המילואים]. וכך במסגרת סעיף 2ב' [למרות שידוע גם לקה"ת וגם לועדה שהחייל/הנכה מת כאשר לא היה בשירות] כאילו קה"ת חייב להקדים ויכול להביא חו"ד שמשמיטה את היסוד העובדתי הקיים בשירות המילואים המראה את הקשר הסיבתי שעליו ידע קה"ת כי טענת האלמנה תתבסס ולא ניתן להפוך בראיות תומכות אם וכאשר יונחו. וכך מוגש ערעור על החלטת קה"ת בטרם דחה קה"ת את התביעה להכרת זכויות לפי חוק משפחות שהוגשה ששה חודשים ויום לאחר פטירת המנוח. דהיינו בפועל הערעור היה על החלטת המנהל הכללי לאשר תגמול למ"ד . [ולא על החלטת קה"ת , שלפי חוק משפחות חיילים קודם צריך להפעיל סמכויותיו כועדת חקירה לבירור השאלות שעומדות בעניין. ולהשיב בעניין התביעה]. והשאלה היא אם תשלום למ"ד פוטר את קה"ת מחובה זו??? והאם הליך ערעור יכול להתקיים על אישור המנהל הכללי להעניק למ"ד??? והאם מדובר בהליך הוגן ובהסכמה שנעשתה בתום לב? טוב, מגיע העניין לוועדה , קה"ת לא מודיע לועדה כי טרם התבררה התביעה להכרת זכויות שהוגשה לו לפי חוק והועדה נותנת לצדדים לעשות ככל העולה על רוחם במסגרת סעיף 2ב' [שכידוע לה ממילא לא חל במקרה הנדון, אלא סעיף 2] ונמנעת מלהפעיל סמכויותיה כועדת חקירה כי להסכמה הזאת "אירעה תקלה" כדלקמן: א. קה"ת מקדים להביא חו"ד רפואית, לא מציג בפני הרופא המומחה את המסמכים מתיק השירות הצבאי וזאת , בניסיון להשמיט את המסמכים המבססים את טענת האלמנה ומה קורה? המומחה משמיט גם את הממצאים הדרושים לאלמנה מתיק בי"ח וגם מתיק השירות הצבאי , אבל קובע בחוות-דעתו וגם בעדותו: כי ידועים כמה גורמים סביבתיים וכי זמן ההתפתחות הוא בדיוק הזמן שהוביל לתקופת שירות המילואים שעליה בדיוק רצתה להתבסס האלמנה. ואף אחד לא ידע איך יוצאים "מהעניין הזה" . לא נתנו לאלמנה לחקור את המומחה בטענה שהמומחה נקרא דחוף לבי"ח. וזאת מאחר ויצא שהמומחה העיד כנגד המדינה. [ללא כוונת זדון] אבל המומחה שטיפל במנוח ובא להעיד מטעם קה"ת החזיק ברשותו את התיק הרפואי של המנוח שאותו היתה צריכה האלמנה ושעליו היה צריך בעצם להיחקר. הועדה לא ביקשה שהתיקים או מסמך כל שהוא או ספרות מקצועית כל שהיא שעליה היה צריך המומחה להיחקר יובאו בפניה בשבתה כועדת חקירה. וכך בהסכמה הוחזקו גם הראיות הדרושות לאלמנה להראות את הקשר הסיבתי. כעת, קה"ת נאלץ ,"להפוך את היסוד שהוא בעצמו הניח". והוכיח את טענת האלמנה שהאירוע היה עקב שירות המילואים. האלמנה לא ויתרה והביאה בעצמה בפני הועדה עדויות בכתב /מסמכים שהוגשו לועדה ושאותם הצליחה לצלם מתיק השירות הצבאי לגבי האירוע שגרם להתחלת התהליך החולני ביד. קה"ת לא היה יכול לסתור את טענתה בראיות תומכות, ונאלץ להביא חו"ד נוספת שסותרת את הגורמים הידועים ואת זמן ההתפתחות שקבע המומחה הראשון מטעמו. וזאת באמצעות חישוב הזמן שערך על בסיס משפטי שהוצג בחו"ד השניה. הועדה כמובן לא ישבה כועדת חקירה לא רצתה לחקור ולבדוק את הראיות שהביאה האלמנה לגבי טענתה לגבי האירוע בשירות המילואים , . וקבעה כי לא ידוע מנין וכיצד התחילה המחלה. והיא מעדיפה את שתי חוות הדעת של קה"ת למרות שהן סותרות ולמרות שבחו"ד השניה נאמר שהמומחה הראשון הוא בר הסמכא וניתן באמצעות חישוב על בסיס עובדתי-מדעי להגיע למסקנה הנכונה בדבר הקשר הסיבתי בכל המקרים הנדונים מסוג זה. הועדה לא ביקשה לראות ראיות/מסמכים מהתיקים של החייל או ספרות מקצועית . בשלב חמישי: הערעור על החלטת הועדה הגיע למחוזי שקבע כי חל סעיף 2 ולא סעיף 2ב' , ונטל ההוכחה חל קודם כל על המשפחה ורק לאחר מכן על קה"ת. לא יודעת מה הוגש בפני בימ"ש מחוזי אך הוא קבע ששני המומחים של קה"ת נטו לאותה דיעה ואין בסיס לטענה של האלמנה לגבי השירות במילואים ואין להתערב בהחלטת הועדה. והשאלה היא: א. האם שופטים היושבים בועדת עמ"ח אינם יודעים כי במקרה שהחייל מת כאשר לא היה בשירות חל סעיף 2 ולא 2ב' והאם היא פטורה מלהפעיל סמכויותיה כועדת חקירה??? ב. האם המוחוזי יכול להתערב בעניין עובדתי שהועדה לא חקרה? בשלב שישי : נערך "ההסכם" שנזכר לעיל. מה דעתכם המשפטנים???? תודה, תודה. סילבי.

סילבי שלום זו חתיכת "תשבץ" ובכל הכבוד לך ולרצון לעזור (ויש) אני לא חושבת שזה יהיה הוגן, אחראי או הגיוני לקרוא כאן תיאור מפורט כ"כ של תיק ולתת לך יעוץ לפי זה, מה גם שאני מומחית קטנה מאד בתחום המדובר, ונראה שאת דוקא עשית על זה דוקטורט. בהצלחה, טליה

של השלבים האפשריים בעקיפת הוראות חוק משפחות חיילים שלךעניות דעתי , גורם סתם לנזק מיותר גם לשאיריו של החייל וגם לקופת הציבור , "בהתקשקשות על ריק בבימ"ש". בכל מקרה שלא ירצו ליצור תקדים. אני לא משפטנית, [ רק אוהבת לבדוק דברים מעניינים ולצרף 1+1 ] ורציתי לשמוע חוות דעת של משפטנים בעניין החוק ולקבל כמה תשובות לשאלות שהעליתי , אם אפשר???. תודה רבה, סילבי.

סילבי שלום, ברשותך אני בודק את הסוגיות שאת מעלה לדיון, תוך בדיקה של סעיפי החוקים והתקנות שאת מתבססת עליהם. לאור הנ"ל אני מבקש להתנהל "לאט" וביסודיות עד כמה שאפשר, את כותבת : " ברוך לא התכוונתי לסעיף 7 לחוק הנכים. אלא סעיף 20א. לחוק הנכים מנסה להמתחבר עם סעיף 7 לחוק משפחות חיילים עד כמה שהבנתי." הנני מצרף כאן את סעיף 20א. כלשונו מתוך חוק הנכים: 20א. תגמולים אחרי פטירתו של נכה (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ט) (א) נפטר נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, ולפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, אין משלמים אחריו תגמולים, יוסיפו לשלם את התגמול בשיעור שהיה משתלם אותה שעה, עד תום שלושים וששה חדשים מסוף החודש שבו אירעה הפטירה, לידי בן המשפחה שהורה עליו הנכה לפי סעיף 39א, ובאין הוראה - לידי בן-זוגו, ובאין בן-זוג, לידי בן המשפחה שהורה עליו קצין התגמולים. (ב) היתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו 50% או יותר והיה אותה שעה נצרך, ישולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תשי"י-1950 (להלן - חוק משפחות החיילים), לפי הענין, כל עוד אין לבו הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור באותו חוק וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים לפי החוק האמור אילו היה בן זוג של חייל שנספה במערכה כאמור באותו חוק; לא היה לנכה ערב פטירתו בן זוג אך היה לו יתום כמשמעותו בחוק משפחות החיילים, או נפטר בן זוגו של הנכה שנפטר והותיר אחריו יתום כאמור של הנכה, ישולמו ליתום, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם ליתום לפי סעיף 9 לחוק משפחות החיילים, כל עוד הוא יתום כמשמעותו באותו חוק. (ג) נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, וערב פטירתו היה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור בסעיף 7(ד) אף אם לא היה נצרך, או שדרגת נכותו היתה 90% או יותר עקב פגיעה בראשו מסוג שנקבע לענין זה בתקנות והיה אותה שעה נצרך, רואים אותו כחייל שנספה במערכה כאמור בחוק משפחות החיילים. (ד) סעיף קטן (ב) יחול על בן זוג של נכה שנפטר אחרי כ"ט באדר ב' תשל"ו (31 במרס 1976). רואים אנו כי בסעיף משנה (ב) הנ"ל יש הפניה לחוק משפחות חיילים : "...בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תשי"י-1950 (להלן - חוק משפחות החיילים)...". פניתי לקובץ של חוק משפחות חיילים שהעברת אלי, ולא מצאתי אלא את סעיף 7 בלבד להלן: פרק שני: שיעורי תגמולים 7. תגמולים לאלמנה בלי ילדים (תיקון: תשי"ח, תשל"א, תש"ם, תשנ"ה, תשנ"ו) ^5^ לאלמנה של נספה שאין יתום סמוך על שולחנה, ישולמו תגמולים חודשיים בשיעור של 85% מהתגמולים החודשיים המשולמים לפי סעיף 8(ד). כפי שניתן לראות לא מופיע כאן - סעיף 7(ב)(1) או (2). לאור זאת אבקש לבדוק ולהעביר לי בבקשה תיקון לקובץ ו\או התייחסות לנ"ל. רק לאחר הבהרה בנידון, בהמשך ניתן לדעתי לבדוק שאר הטיעונים בהודעתך. בברכה, ברוך.

ברוך שלום! אם קה"ת שילם לאלמנה רק לאחר 36 חודשים לפי סעיף 7 [ב] [1], שהוא תגמול גבוה יותר מתגמול לפי סעיף 7 לחוק המשפחות ז"א -שאין לי את הקובץ החדש עם התיקון הזה, אבל כנראה יש תיקון כזה בסוף הקובץ של חוק המשפחות [בדומה לתיקון שיש בסוף הקובץ של חוק הנכים בסעיף 4.] כך אני מניחה. ולכן אני תמהה: א. מדוע לאחר מותו של החייל המשוחרר/הנכה 100 % המליץ ראש אגף השיקום לשלם לאלמנה תגמול למ"ד ומדוע דווקא במסגרת סעיף 7 לחוק משפחות, אם הדבר גורם להתיישנות תביעות כנאמר בסעיף 26 ולביטול מענק לפי סעיף 14 ומדוע התגמול הוגבל ל-36 בהתאם לנאמר בסעיף 20א. לחוק הנכים?? הרי, - אם מדובר בנכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו ואין משלמים אחריו תגמולים לפי חוק משפחות חיילים, ודרגת נכותו היתה מעל 50% , מדוע לא המליץ ראש אגף השיקום לשלם לה תגמול לפי סעיף 7 [ב] [1] כנאמר בסעיף 20 א, ב, לחוק הנכים??? ואם לא היה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו מדוע לשלם לה תגמול בכלל? ואם רצה ראש אגף השיקום לשלם לה תגמול למ"ד ללא שיקולים זרים כפי ששילם לנכה, לאחר מתן החלטה של קצין התגמולים, מדוע הקדים משרד הבטחון להעניק לה תגמול למ"ד לפי סעיף 7 , בטרם ניתנה החלטה של קצין התגמולים לתביעה/בקשה להכרת זכויות בני המשפחה לפי חוק משפחות? ואם הוחלט להגביל את התגמול למ"ד ל-3 שנים מדוע לא הודיעו לה, ורק נכתב בהתכתבויות פנימיות בין המשרדים. ואם זה רק ל-3 שנים ובאמת פועלים בהתאם להוראות החוק , מדוע לאחר 3 שנים שולם לה לפי סעיף 7 [ב] [1]. , אם אין משלמים אחריו תגמולים לפי חוק משפחות. ב. למי יש סמכות לקבוע אם היה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו ואין משלמים אחריו תגמולים לפי חוק משפחות , אם טרם התבררה זכאותו בבימ"ש? ג. האם אלמנה אינה רשאית לאחר מותו של החייל המשוחרר/הנספה להגיש תביעה להכרת זכויות בני משפחה לפי חוק משפחות חיילים על בסיס "מחלה" שחלה בשירות , ולנסות להוכיח זכאות לפי חוק זה מיום המוות, רק בגלל שהנכה הגיש בקשה להכיר בזכויותיו לפי חוק הנכים??? ד. מה שציינת לגבי קה"ת. אני לא מדברת על קונספירציות, אני מדברת על צירוף מקרים שלא יכול להיות אם אין כוונות מאחורי זה, כדי לשבש את ההליך המאפשר למשפחה להוכיח זכאותה בתנאים שהעניק לה המחוקק. ה. אשר לוועדה, [במקרה היתה בבימ"ש מחוזי] אין לוועדה סמכות להימנע מלהפעיל סמכויות שניתנו לה כועדת חקירה הדרושות למשפחה להוכיח זכאותה לפי חוק. ועל כך יש כמה בגצי"ם. ו. אשר לשופטים , לא הטלתי דופי באף שופט, השאלה היא איזה חומר הציגו הצדדים בפני בית המשפט , כאשר צד אחד לא מביא אף מוצג ומסייע לצד השני להשיג את מבוקשו די בכך. זה עדיין לא אומר ששני צדדים רשאים לערוך הסכמות שאינן משרתות את מטרת החוק. משל למה הדבר דומה: נניח שיש סוכן ביטוח ויש לו ילדה "מפגרת" האם הוא רשאי "לסדר לה" עם איזה נהג נחמד איזו "תאונה קלה" כדי שהוא יקבל פיצויים ויתן לנהג אחוזים?? ז. לדעתי אותה כברהצגתי למשפחה , למרות שאינני משפטנית, אין כאן עניין לר"ע אלא לבג"צ , לא יכולה להרחיב מעבר לכך.

סילבי שלום, מקריאת הודעתך במלואה, ועדיין ללא בדיקה מעמיקה של כל הטיעונים וההתבססות שאת מעלה לפי החוקים וסעיפיהם, עולה "תיאוריה" שבה : 1. יש כביכול, "קונספירציה" ו"משחק מכור" לפחות בין קצין התגמולים ועורכי הדין. 2. יש כביכול התנהלות שגויה בבתי המשפט (בוועדת הערר ובית המשפט המחוזי). צריך לזכור כי וועדת הערר שליד בית משפט השלום, הינה גם הסמכות הרפואית העליונה, לפי החוק. אם הוועדה החליטה, לקבל את חוו"ד רפואיות מטעמו של קה"ת, יש לצפות שהיא גם הסבירה מדוע, וניתן לבחון מבחינה משפטית בלבד, אם הוועדה התנהלה כיאות. לפי תיאורך כבר התנהל ערעור על החלטת וועדת הערר. לפי החוק על החלטת בית המשפט המחוזי, שוב ניתן לערער בנקודה משפטית בלבד, ברשות ערעור לבית המשפט העליון. במידה ויש מסמכים ותיעוד, לפיהם ניתן להוכיח את כל הנטען בהודעתך, הרי שיש בסיס לפניה לרשות ערעור לבית משפט העליון. אישית אני מאמין בגדולתו, ומבטו הרחב של בית המשפט העליון. כאזרח מדינת ישראל אני גאה בשופטי בית המשפט העליון לדורותיו. כל מי שהתוודע לפסיקותיו של בית המשפט העליון, יכול לראות להכיר ולהתגאות בפסיקות של בית המשפט העליון, שהן בעלות יושרה, צדק ומעוף חברתי ומשפטי כפי שניתן לראות לאורך השנים בכלל, ובפרט עם ההבט הסוציאלי של פרושיו לחוק הנכים, ולחוק משפחות חיילים. בברכה, ברוך.