טיפולי פוריות לידועים בציבור

אנו זוג לא נשוי החי ומגדל ילד משותף (שנולד לאחר הריון ספונטני). לפני תחילת טיפולי פוריות (ההריון השני לא בא כ"כ בקלות) נדרשנו להציג הסכם נוטריוני. מהן הנחיות משרד הבריאות בנושא? האם יש התייחסות בחוק למקרה של מוות אחד ההורים ודין ביציות מופרות מוקפאות? ומה אומר החוק בנוגע לתרומת זרע- מצד אחד רווקה מצד שני בתוך מסגרת משפחתית. האם אפשר להגביל בחוזה את מספר הנסיונות להפריה ע"י בן הזוג ולקבוע מתי הולכים על תרומה? (הבעיה ככל הנראה בזרע והשעון הביולוגי של האשה מתקתק)

הדרישה להסכם נוטריוני בין בני הזוג בא, בין השאר, להבטיח ככל שניתן שאין כאן פונדקאות לא חוקית, או עקיפת המסלול החוקי לקבלת תרומת זרע. בנוסף, ההסכם נועד לוודא שהזכויות של הילד נשמרות, מאחר ולא מדובר בתורם אנונימי, ולמנוע מראש צרות שעלולות לבוא בהמשך (ועלולות לקרות גם לנשואים, אבל אז יש לפחות מסגרת חוקית מחייבת כלשהי, עיין ערך פרשת נחמני). בתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) יש התייחסות כלשהי למוות של אחד מבני הזוג ומה עושים אז עם הביציות - "10. ביציות של נפטרות (א) בביצית שניטלה מאשה נשואה שנפטרה לא ייעשה שימוש; (ב) ביצית שניטלה מאשה נשואה שבעלה ניפטר תיתרם בהסכמתה; (ג) בביצית מופרית שנוצרה מביצית וזרע של זוג נשוי שנפטר אחד מהם ינהגו כלהלן: (1) נפטר הבעל - יחולו הוראות תקנה 8(ב)(2) *; (2) נפטרה האשה - לא ייעשה שימוש בביצית המופרית. (ד) ביצית, לרבות ביצית מופרית שניטלה מאשה פנויה שנפטרה, לא תושתל באשה אחרת אלא אם כן, טרם פטירתה, נתנה התורמת הסכמה לתרומת הביצית." * תקנה 8(ב)(2) - קובעת כי "התאלמנה בעלת הביצית המופרית טרם השתלתה, לא תושתל בה הביצית המופרית, אלא אם כן עברה שנה לפחות ממועד נטילת הביצית והפרייתה והתקבל דין וחשבון מעובד סוציאלי..;" התקנות קבעו פעם מגבלות על הזכות של רווקות לעבור הפריה אבל ביהמ"ש העליון ביטל את המגבלה הזו. לגבי ההחלטה על כמה נסיונות יעשו לפני שהולכים על תרומה, לדעתי ניתן לקבוע זאת בהסכם בין בני הזוג אבל זו צריכה להיות לדעתי החלטה לאחר התייעצות רפואית. יש להבחין בין "ללכת על תרומה" של ביצית, או של זרע. אם זו תרומת ביצית עם זרע בן הזוג - זה יותר פשוט, כי יש להניח שהאשה לא תתכחש לאמהותה לילוד שנשאה ברחמה. אבל אם מדובר בתרומת זרע, יש לקבל מראש את הסכמת בן הזוג לשאת באחריות לילוד כאילו היה אביו הביולוגי.