צהבת C - ד"ר כרמית ראיתי

את הודעתך לקרישות הדם שנעלמה שם ב-5.12 נכון שיש כמה דרכים להידבקות בהפטיטיס C אך היה מדובר בבחורה שלא לקחה סמים ולא ניהלה מערכות יחסים מלבד בעלה והלכה ללדת. קיבלה שתי מנות דם. אף אחד לא שאל אם היא מסכימה, וגם לא הסביר לה את החלופות האפשריות . השאלה היא: מה ההבדל בין מי שקיבל עירוי דם והתגלה שהוא נשא איידס, לבין מי שקיבל עירויי דם והתגלה שהוא נשא של הפטיטיס C? על פי מה שביררתי ההדבקה העיקרית של הפטיטיס C היא דרך עירויי דם ומחטים מזוהמים ואחוזים בודדים דרך יחסי מין בעוד שבנגיף האיידס ההעברה ביחסי מין גבוהה יותר. או שמא אני טועה? כמו-כן, אני חושבת שכדאי לאמץ את הדברים שטליה אמרה בפורום רשלנות רפואית., למרות הקושי. בברכה, סילבי. תודה

אכן, אני מסכימה להצעה של טליה שפתרון חקיקתי עשוי לעזור לנפגע מסוג כזה, שכן לאור הקושי להוכיח קשר סיבתי בין תרומת הדם לבין הדבקה בהפטיטיס סי, יקשה להוכיח את התביעה במהלך הרגיל בבית המשפט. הקושי להוכיח קשר סיבתי נובע מכך שדרכי ההדבקה שמנית הן רק חלק מן הדרכים האפשריות: כך למשל, היולדת תתקשה להוכיח שלא נדבקה בהפטיטיס סי דווקא במהלך טיפול שיניים, או אולי מבעלה (האם הוא נשא בעצמו?) . עד כמה שזכור לי ציינת שהוגשה תביעה על ידי עורך דין בעניין זה והיא נדחתה. האם נשקלו הליכי ערעור?

שלום רב! אני עוקב מזה מספר שבועות אחר נושא אפטיטס סי בפרום זה, יצאה לי גם לשאול מספר שאלות בנושא, אני חייב לומר שנושא הצהבית זהומית סי היא מורכבת וכמעט בלתי ניתנת להצלחה בבית המשפט, אולי עם אופציה של ערורים ונגישות לפניה לבג"צ אלי יהיה אפשרות לפרוץ את המעגל של תודעת הציבור ומשם הדרך לחקיקה תהיה קצרה יותר, בהקשר לנושא הידבקות על ידי יחסי מין , אני חייב לספר כי כאשר התגלה אצלי הצהבת הזהומית סי, מיד התחלנו לשאול רופאים העם יש אפשרות להדבקת בת זוגתי התשובות שהתקבלו היו באופן מפתיעה שזה די נדיר להדבקות דרך יחסי מין, לימים נולדו לי שתי ילדי בראים ושלמים . הדלקת זהומית סי היא בדרך כלל ללא כל תופעות רפאיות( בשלבי הגלוי) ואין שום סימנים להימצאותה של הדלקת ורק בדרך אגב של בדיקת דם לצורך הפריית מבחנה הסתבר שיש לי דלקת זהומית סי, כאן התחלתי לשאול את השאלות העקריות איך זה בא ומה הטיפול בצהבת. בדקתי מתי קבלתי או הייתי במגע עם מוצרי דם, כמובן חזרתי לשרות הצבאי, והכן ברור קל בין נכי צהל התברר לי כי תופעת הצהבת הזהומית סי ידוע אצל אוכלסית הנכים , הגשתי תביעה לאגף השיקום ל"שמחתי " התביעה עברה ללא כל התנגדות (נכון שיש לי נכות קודמת עקב מלחמת לבנון, והדרך היתה קצרה). אחרי התביעה, חשבתי שבעצם זה פשע אני קבלתי מנות דם בכדי לעזור לי, אבל זה הורג אותי, חשבתי ללכת לתבועה מוסדות הרפואים שבוא היתי מאושפז. התחלתי להתייעץ גם במשור הרפואי וכן במשור המשפטי התמונה הכוללת שקבלתי היא: 1. איזה בית חולים לתבוע רמבם, סורוקה או הדסה עין כרם ., 2. האם אני יכול לעמוד כלכלית לאורך שנים במהלכים משפטים ומה התוצאות הסופיות, במשור הרפואי קבלתי תמונה פחות טובה, על סיכוי החלמה של בין 30-40 אחוזים. שאין תרופה שיכולה לפתור את הבעיה אלה רק מספר תרופות ביחד "אולי " יכולים לשפר או אולי לעצור את הדלקת. בהקשר,למניעת הדבקות של בני ביתי התחלתי לנקות בסדרי פעולות כמו מגבות נפרדות ( אחרי גלוח) מגזם ציפורנים נפרד , הפסקתי ללכת לספרה בת זוגתי גוזמת את שערי, מסרק נפרד מבני משפחתי וכדו. כל התואר הזה באה לתאר תמונה ברורה ומקרוב של מי שחיי עם הצהבת זיהומית סי. אני חושב שיש שני בדרכים ברורות לפטור את הבעיה . 1. כמו שאמרתי משפטית ( אני לא יודע אני לא משפטן, אבל אולי ללכת על תביעה יצוגית כנגד המערכת הרפואי),ואז לעלות את הבעיה לסדר היום הציבורי 2. להקיים ארגון גג של חולי צהבית זהומית סי, ובדרך זו לעלות את הבעיה לסדר היום ציבורי, ומישם הדרך קצרה יותר לחקיקה. תחשבו על זה יואל