זכות הבעל על גופו?

אין שום ספק בכלל שבמישור ההסכמה מדעת וזכויות החולה - זכות הגבר על גופו, נקודה. יתכן שיהיו רופאים שיתפתו להחליט שמטעמי כיסוי תחת נזיקי, הם דורשים ליידע את האשה (כפי שנהוג לעשות, בהיפוך ומאותה סיבה, לפני קשירת החצוצרות לאשה נשואה). אבל - ודאי הוא שלאשה אין זכות ווטו. מערכת היחסים בין בני הזוג כולל שאיפות חד צדדיות לידלים או לעיקור- הם עניין לבני הזוג לענות בו, ולא לרופא. אולי הרופא יכול להמליץ לאותו גבר לדבר על כך עם אשתו, למען שלום בית והזוגיות שלהם, אבל בפירוש אינו רואה סיבה להתנות את החיתוך בהסכמת בת הזוג, כפי שלא אסכים שיתנו קשירת חצוצרות, הכנסת התקן תוך רחמי, או להבדיל הפסקת הריון, בהסכמת הבעל.

נראה שהבעיה יותר מוסרית מאשר משפטית. בכל מקרה הניתוח (הנחמד והשיוויוני) הזה יהיה ברוב המקרים, לדעתי, משאת נפשה של האישה אשר (לאחר שהושלם התא המשפחתי לדעת בני הזוג) חייבת להמשיך כל בוקר ליטול את אותה גלולה עם השפעות הלואי הידועות שלה.

אני מסכימה. למרות, שאם מוסכם על בני הזוג שלא רוצים עוד ילדים, גם האשה יכולה להשתמש בפתרונות לא הורמונליים כפי שהזכרתי, קשירת חצוצרות. אלא, שלמיטב ידיעתי, הפרוצדורה של קשירת חצוצרו הרבה יותר בעייתית ומורכבת מחיתוך צינור הזרע, ולכן, זוג שוויוניועם כבוד הדדי, יבחר באפשרות של חיתוך צינור הזרע.