צוואות שבחיים?
דיון מתוך פורום רפואה ומשפט
שלום, האם יש נוסח לדוגמא ל"צוואה שבחיים" והכוונה שלי למקרה בו אדם בגיר וצלול בדעתו רוצה להורות מראש שבאם יגיע למצב של מחלה סופנית, לא יחובר או ינותק ממכשירי החייאה? כמו כן, מהי הפרוצדורה, האם יש להגיש צוואה כזו לאישור וועדת האתיקה. בנוסף האם פורסם במקום כלשהו קובץ הנהלים של ועדת האתיקה עליו דובר בכתבה שפורסמה בעיתון הארץ ב - 18.1.00?
לאורן שלום, יש כל מיני דוגמאות לנוסח "צוואה בחיים", למשל כזה משניתן קבל מעמותת "לילך" (אין לי מושג מה הכתובת), אבל אף נוסח אינו בהכרח מחייב את הרופאים במצב החוקי הקיים כיום במדינת ישראל. מאחר ונושא זה עדיין אינו מוסדר חוקית בישראל - אין צורך להפקיד את המסמך אצל ועדת האתיקה (שזה בכלל לא בסמכותה כיום) וגם לא בכל מקום אחר. הדבר הנבון הוא להפקיד את המסמך בתיק הרפואי במוסד הרפואי בו החולה מטופל (אם יש לו בעיה רפואית רצינית כבר כיום) או אצל בן משפחה קרוב. אם יש מישהו האדם סומך עליו המאה אחוז, ניתן למנות אותו כמיופה כוחלפי סעיף 16 לחוק זכויות החולה - ולכך ניתן לקבל עזרה באגודה לזכויות החולה: http://www.patients-rights.org/ לא ידוע לי על "קובץ נהלים" לועדות אתיקה או על כתבה בהארץ משנת 2000 (?). יש כיום את הסעיף בחוק, וכן תקנות המסדירות את דרכי המינוי ואופן הפעולה של ועדות אתיקה. בכל מקרה יודגש, כי אין ועדות אתיקה מוסמכות להחליט בסוגיית החולה הסופני וצוואות בחיים, למעט במקרים של חולה כשיר במצב של סכנה חמורה, המסרב לטיפול, שאז יכולה הועדת להחליט לכבד את בקשתו וסירובו, או לכפותעליו טיפול. אלא שמצב של סכנה חמורה מסוג זה בד"כ אינו המצב של חולים סופניים בסוף חייהם..
הבעייה של צוואה בחיים היא סבוכה ונוראית ברור כי כאשר אדם הוא במצב תקין הוא אומר- אני לא רוצה להגיע למצב בו אני אהיה תלוי או אפילו חסר יכולת החלטה - ולכן אני רוצה עוד בחיי לתת צוואה. אני כבר ראיתי לא אחת ולא שתיים אנשים שגם ברגעיהם האחרונים נאחזים ברופא בחלוקו ואומרים לו - דוקטור - תציל אותי - אותם חולים שאמרו חודשים קודם שלמצב הזה הם אינם רוצים להגיע ולחיות. כנראה רצונו של אדם לחיות הוא דבר שאין אנחנו יודעים מהו ואיך הוא בא לידי ביטוי. בצוואה לחיים - אתה בעצם קורה - צוואה לסיום החיים. צואה לסיום חיים זה דבר שהוא בעל משמעות אתית מבחינה עליונה - ולא משנה על מי אתה מעביר את נטל קיום אותה צוואת סיום החיים טליה בודאי מכירה את כל הבעייתיות של הרופאים במדינות השונות בעולם בנושא זה - אירופה וארצות הברית. ונראה לי שלעולם לעולם - במשמעות של העולם המערבי - שלא לדבר על היהדות - הדבר לא ייכנס בחקיקה. זה אני אומר למרות שנכון שישנה הצעת חוק של הגברת סופה לנדבר - הצעת חוק זכויות החולה ( צוואה בחיים) - מה15.11.1999. בהצעה היא מתנגדת להחזקה מלאכותית של החולה בחיים. מה שנקרא - לקחת את הרשיון הרפואי והשבועה שנשבענו - ולתלות אותה על הקיר. ב1997 נדחתה הצעה דומה בכנסת ( נדמה לי ברוב שדי משמעותי). שנזכה לבשורות טובות
צוואות בחיים הוא מונח שיצא לאחרונה מהאופנה. היום מקובל לדבר על "הוראות מקדימות". הוראות אלה עדיין לא קיבלו גושפנקא חוקית. עדיין... מכיוון שקיימת הצעת חוק בנושא החולה הנוטה למות אשר גובשה בקונצנזוס רחב ביותר של דעות בציבור הישראלי ואשר יש יסוד להניח שתתקבל בכנסת במהירה בימינו. על פי הצעת החוק כל אדם (מעל גיל 17) יוכל לכתוב לעצמו הוראות מקדימות בעודו בבריאות טובה ולצוות כיצד ינהגו בו אם חס וחלילה יהיה במצב של "חולה נוטה למות" שאינו מסוגל להביע את רצונו. אשר לכתבה בהארץ. לא הסתכלתי בארכיון אבל אתה כנראה מתכוון לכתבה על ועדת אתיקה מסויימת מאד (זו שבמרכז הרפואי רמב"ם), אשר לה נהלים מסודרים. לועדות האתיקה באופן כללי אין למיטב ידיעתי נהלים.
מנהל פורום רפואה ומשפט
