השתלת איברים

האם אפשר לפי החוק לקחת לב\כבד מאדם שנמצא בתרדמת\צמח\מוות קליני. ואם כן, למי יש את הסמכות לקחת את האיבר, ובאילו מקרים?

מצבי תרדמת (חוסר הכרה עמוק), צמח (מות קליפת המוח) ומוות קליני (הפסקת פעולת הלב) - הם מצבים שהאנשים נחשבים חיים !!!! כמובן שלא לוקחים לב וכבד מאנשים חיים, ואין מי שמוסמך לאשר זאת. אנשים יכולים להיות במצב תרדמת וצמח שנים רבות, ויכולים לפעמים "לחזור לחיים" ממצב של מוות קליני - אחרי החיאה מוצלחת. המצב הרלוונטי לתרומת איברים הוא מצב של מוות מוחי - מות גזע המוח - שרק אז מבחינה חוקית האדם נחשב מת. מוות מוחי כלומר של גזע המוח הוא מצב בלתי הפיך לחלוטין, שבו, לאחר זמן מה, גם עם מכשירים מקיימי-חיים-מלאכותיים - גם שאר הרקמות בגוף מתחילות לקרוס ולמות . לא ניתן להשאר מת-מוחי לאורך זמן. מות גזע המוח נקבע על ידי שורה של בדיקות, הבודקות תגובות ורפלקסים ותפקודים בלתי רצוניים אחרים, ויש הנחיות מפורטות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות כיצד לבצע אותן ועל ידי מי וכמה פעמים, כדי לוודא שאכן זהו המצב. רק אחרי שצוות בלתי תלוי קבע זאת - רק אז ניתן לחשוב על נטילת איברים להשתלה, וגם זה רק בכפוף לאמור בחוק האנטומיה והפתולוגיה לגבי הסכמתו והסכמת בני משפחתו. כמעט כל הרבנים והרופאים מסכימים כי בעקרון מי שגזע מוחו מת - הוא מת לכל דבר. השאלה היא רק איך קובעים את, ועל כך יש לעיתים מחלוקת שבגללה אנשים נרתעים לפעמים מלתרום איברים - וחבל.

הפסקת פעולת הלב והריאות באופן בלתי הפיך היא כמובן מוות! יותר מכך, זוהי למעשה ההגדרה הקלאסית של מוות לאורך הדורות ברוב תרבויות העולם. אין מניעה מן הבחינה הזו לנטילת איברים מן הגופה בנסיבות אלה מבחינה חוקית מן הנימוק שמדובר באדם חי... הסיבה לכך, שלהוציא איברים מסויימים (למשל: עצמות, עור, קרניות), אין נוטלים איברים מאדם שמותו נקבע על פי ההגדרה הקלאסית היא תהליך פיזיולוגי הידוע בשם "איסכמיה חמה", במילים פשוטות, עקב חוסר אספקת דם לאיברים חיוניים נגרם להם נזק בלתי הפיך שאינו מאפשר עוד את "החייאתם" בגופו של אדם אחר. מצב זה לא מתרחש במקרים של מוות מוחי כאשר הלב והריאות ממשיכים בפעולתם בגופה ומחזור הדם התקין לא נפגע.