טופסולוגיה במיון

שלום בעבר עבדתי בחדר המיון של בית חולים כפקיד קבלה ולעיתים קרובות קיבלתי הוראות להחתים כל אדם הנכנס למיון על מספר רב של טפסים (לעיתים גם חמישה טפסים ארוכים ומפורטים) הכוללים את ענין התשלומים, הסרת האחראיות מבית החולים, אשור לתבוע חברות ביטוח (ת.ד.) בשם המטופל ועוד כהנה וכהנה. מספר פעמים ניסיתי לקרוא את הטפסים הללו כאזרח מן השורה ואני בספק אם מישהו (ועל אחת כמה וכמה אדם הנזקק לטיפול באותו הרגע) מסוגל להבין את ה"משפטית" הסבוכה הזו. הדבר גורם לעוד מספר קונפליקטים: 1. מובן שאין למנוע מאדם טיפול רפואי אך אסור לי לתת לרופא את ההרגשה שהוא מוגן (האם הטפסים האלו באמת תקפים מבחינה חוקית?) ולמעשה הוא אינו. 2. הם זה אתי ומוסרי "לתפוס" אדם בצרתו ולהחתים אותו על מסמך שבאותה המידה יכול לחייבו על סכומי עתק (יום אישפוז = כ300 ש"ח בלי שום בעיה). 3. עובדים זרים, תיירים שאינם דוברי אנגלית, יולדות תושבות שטחים וכדומה שאין סיכוי שיבינו על מה מדובר (גם אם בארצם הם עורכי דין). 4. קטינים (עיינתי ברב שיח בנושא ההפלות) הפונים למיון, ותהיה הסיבה אשר תהיה, ואינם יכולים לחתום על הטפסים אך גם לא רוצים לידע את הוריהם. אודה על תשובותיכם, אוריה

אני חושב שמה שהעילית הוא נושא בעיתי ביותר ויש לתת עליו את הדעת אגב - זה נושא ליום עיון בפני עצמו אני מניח שיהיו שיטענו כי הטפסים האלה הוחתמו בעת שהחולה לא היה מרוכז ולא נתן עליהם את הדעת וכלאחר יד - והדברים נאמרו כבר על טופסי ההסכמה לניתוח. מאידך - אלה הם טפסים אשר בית החולים מחוייב להם על פי תקנות בריאות העם ואם אינו עושה כן - הרי על אחת כמה וכמה שהוא עובר על הכללים אשר עליו לנקוט והרי כל המטרה היא לעשות רפואה טובה וטובה יותר מה שאתה מתאר - בודאי שאינו תקין ואני בטוח שהוא משקף נכון את אשר קורה במיון ויש לחשוב - איך וכיצד לפשר את הדברים כך - שההסבר יהיה תקין ובצורה מניחה את הדעת - תוך כדי ישיבה עם החולה - והחתמה תיעשה כאשר החולה מבין על מה מדובר צריך לזכור - החולה תמיד יוכל לטעון על תקיפה - אם הוא לא חתם - כאילו חטפת אותו מהרחוב. ברור שצריך להסביר לחולה בשפתו ואם זה קטין - לאפוטרופוס או להורים - אלא כמובן אם מדובר במצב חירום

יש הבדל בין תקיפה וחטיפה. בכל מקרה נראה לי שכיום, לאחר חוק זכויות החולה (וזו דעתי האישית) בתי המשפט לא יצטרכו עוד להזקק לעוולת התקיפה כדי להתמודד עם מתן טיפול רפואי בלי הסכמה מדעת, מאחר ויש להם כלי מדוייק יותר (הפרת חובה חקוקה - החובה שבחוק זכויות החולה). נדמה לי, שגם השופטים שהשתמשו בכלי של עוולת התקיפה לא חשו בנוח עם הדבקת הכינוי "תקיפה" למתן טיפול רפואי שההסכמה שניתנה לו לוקה בחסר, או שלא ניתנה, למעט במקרים קיצוניים במיוחד.