מחשבות

תיכנון וחלומות היו חלק גדול ומרכזי בחיי, הן הדבר המרכזי שהניע אותי בחיים לעשות דברים. עכשיו אחרי סיום התואר אני רואה שהחלום שלי לא ממש אפשרי ושעלי למעשה למצוא עבודה אבל אני מרגיש שלא יהיו לי חיים מספקים מעבודה, כל עבודה, כל עוד אני לא יכול להמשיך לחלום ולפנטז ולתכנן דברים (שאגב אף פעם לא מומשו, כי הם היו מופשטים מידי) אין לי חיים חוץ מהחלומות, אני לא נהנה מדברים שאנשים אחרים נהנים מהם, אני מרגיש שעלי לעסוק במשהו שימלא את כל חיי, כי אין לי אפילו כח או רצון להיפגש עם אנשים כי אני מרגיש שאני עושה את זה רק בשביל לשמור על קשר ולא בגלל הנאה. הדברים הרבה יותר מסובכים ממה שאני מתאר כאן, אני פשוט לא מרגיש שאני יכול לעשות כלום מבלי לתכנן ואני יודע שכל מה שאני לא אתכנן, לא יצא לפועל, כי כל דבר תלוי באנשים אחרים. אני מרגיש תלותי מידי באנשים וזה גורם לי רגשי נחיתות. אשמח לשמוע תגובה, תודה.

אני לא מכיר אותך, וגם לא מספיק תיארת את הדברים. האם זהו קושי ספציפי [אז מומלץ טיפול ממוקד פסיכולוגי] או הרגשות נפשיות שכוללות הרבה. האם זה זמני, האם זה נפשי לדעתך? רק את שלי אומר, אני גם הרגשתי הרבה זמן ככה [אני אישית אובחנתי כסכיזואפקטיבי]אבל אני מאמין בשיקום והחלמה. אני בעצמי מחלים ומתמודד, ועם הזמן ולמידת החיים וההתמודדות, הדברים משתנים!

העיניין עם פסיכולוג הוא שאין סיכוי שאני אוכל להעביר לו את כל המחשבות והרגשות שלי בזמן נתון, ועד שאני לא פותר משהו אני ממשיך לחשוב עליו, ואם אני מפסיק לחשוב עליו אז הוא כבר לא מעניין אותי ולכן לא המשיך ללכת לפגישות. סוג של חולמנות, מתרכז במשהו אבל עובר מנושא לנושא כל הזמן, לא זוכר פרטים אבל זוכר בכללי כלכך הרבה דברים. מפחד להתחייב לדברים, או לאנשים אבל גם מפחד להתחיב לעצמי כך שיש בעיה. אני בקלות יכול לגלוש לחוסר עשייה ולמחשבות (על כל נושא, לא בהכרח שליליות)אבל גם תמיד מרגיש צורך לעשות דברים. בגדול אני לא יודע או מסוגל להתמיד עם סדר יום ולדעת מה לעשות ומתי, אם זה לא מוכתב במסגרת כלשהי. אדם חיצוני יכול בקלות לתת דיאגנוזה, אבל אצלי תמיד יצוץ משהו שיסתור את המסקנה, כי אדם חיצוני לא יכול לדעת כל מה שאני מרגיש וחושב. אני מדבר עם כלכך הרבה אנשים בזמן האחרון ואני מרגיש בלופ. ולכל זה נגררות גם בעיות להתמודד עם ההחלטות והייסטוריה עד כה, עקב אי תיפול בבעיה קודם. כאילו התעסקתי בשטויות ורק עכשיו התעוררתי, אבל עברתי כלכך הרבה כבר, וברחתי כלכך הרבה שקצת מפחיד לנסות שוב מחדש, יש לי תקווה, אבל כאילו כולם כבר עשר שנים לפני. טוב זה היה סתם איורוור :)