סליחה מראש על אורך הפניה

איך אוכל לדעת איזה טיפול מתאים לי ? מצד אחד מרגישה חנוקה ורוצה לשחרר מועקה מצד שני לא יודעת מאיפה להתחיל מה שבולט הוא החוסר יכולת לבטא במילים את מה שבפנים. הרבה יותר קל בכתב. אבל כשאני לבד בשקט ולא כשאנשים סביבי – לפעמים גם לא ליד חברים. גם בשיחת טלפון יותר קל להתבטא מאשר הצד השני מביט בי בעיקר מול אנשים בעלי סמכות אני מאבדת את המילים כאילו הכל נמחק בראש ויוצאת "פארש" מן חוסר בטחון שאני סוחבת מגיל אפס כנראה. אפילו עם האחים. הרמת קול בכלל גורמת לי לצאת מאיזון ולהתקפל הצידה, אפילו שאני צודקת אני לא יודעת להגן על עצמי. מה שיוצא זה שאני כועסת בסופו של דבר שאף אחד לא מבין אותי וזה כמעט בכל תחום. לכן מעדיפה להיות לבד. למרות שאני לא רוצה להיות לבד אני חיה עם חוסר שקט תמידי, בלי סיבה - - לרוב עצבנית, לחוצה, מה שמוביל תמיד לאוכל נבלעת בחברה של אנשים, לא טיפוס בולט במיוחד, נחבא אל הכלים במפגשים עם חברים מחכה כבר לחזור לפינה השקטה שלי. ובלילה במיטה שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה ולמה אני לבד אבל לא מצליחה ליצור קשרים, לא יודעת איך. .... אעצור כאן ואציין שאני רווקה בת 43 ללא ילדים ללא קשרים זוגיים בעשור האחרון. חוסר בטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית, אין לי מה להציע לא אקדאמית, לימודים מאז ומעולם היוו בעיה. אני לא מצליחה להתרכז בספרים, או בקטעי קריאה ארוכים. שוכחת מיד מה קראתי. אולי בעיית קשב וריכוז. מעולם לא אובחנתי. בזמנו לא היו קיימים הדברים האלה ותלמידים מסוג זה לא קיבלו יחס מהמורים – מקרה אבוד. "זכיתי" גם במחלת עור מאוד אל סימפטית שמחריבה לי את הגוף ולא מוסיפה לכל העניין הזה להיפך, לדעתי היא זו שגורמת לעיקר הרגשות האלה. זה מציק ולא נותן לי מנוח. מרגישה תמיד שכל דבר אני צריכה להתנצל על התנהגות זו או אחרת. לרוב כעוסה. לא מצליחים להבין אותי ואני כבר מתעייפת מהניסיונות של עצמי ואני בלופים חוזרים ונשנים. עם זאת. מתמידה במקומות עבודה 6 שנים פה 7 שנים שם. אך בתוך תוכי מרגישה לא מוערכת עם בטחון של ילד בן 4. מרגישה לא שייכת כמעט בכל מסגרת בה אני נמצאת. לא מצליחה לחשוב על כלום. רע לי כל הזמן, מקטרת כל הזמן. אני לא מצליחה אחרת. כלפי חוץ אף אחד לא יראה את זה אני שחקנית טובה כנראה ניסיתי בעבר טיפול בסרוקסט..... שלוש שנים........ לא עשה כלום ניסיתי טיפול בשיחות – אין לי סבלנות לדבר על עבר, הורים, אחים, גיסים, .... בלה בלה בלה אני מרגישה דבר אחד ויוצא לי לדבר על דבר אחר.לא מצליחה להסביר את עצמי כמו שצריך לא מצליחה להפעיל רגש, אני רציונלית מדי. הנה כאן הכל זורם ויוצא טוב. אם הייתי צריכה לבטא את הכתוב כאן במילים לא היה יוצא שליש מזה. אני מרגישה שהחיים מפוספסים לי – הכל מכני, על טייס אוטומט מרגישה כמו ילדה, בלי ניסיון חיים של כיף. שמעתי על טיפול שנקרא TLC אם אני לא טועה האם דבר כזה יכול לעזור לי והאם יש אותו דרך הקופה או טיפול אחר שיכול לעזור לי אני לא מחפשת משהו אינסטנט אבל גם לא משהו שיטחון לי את הנשמה תודה מראש

לתקווה, [כך קראת לעצמך, תחשבי על כך..] שלום. רבים וטובים סובלים מדברים כאלו. הרבה מועקה, דימוי עצמי נמוך, 'הרגשה לא מבינים אותי' ותוך כדי כך כבר מוצאים עוד כמה וכמה עצים שמוסיפים למדורה. אך תדעי, אני ממש מבין אותך, וגם אני סבלתי מכך. כשנגשים לטיפול, אנחנו רגילים לבוא עם כל הכאב וכו' ולצפות לנס. אך זה דוקא הפוך, הקרקע צריכה להיות יציבה לפני הטיפול. עליך להיות רגוע קצת ומקשיב לעצמך. ז.א. בטיפול יש כמה וכמה פרטים, נכון, יש את ההקשבה, ואז אנחנו טועים באים לכל שיחה עם המטען ושופכים את הכל.. אך למרבה הפלא המטפל לא 'עושה קסם' ולא יוצאים עם תחושת הקלה כל פעם. צריך קצת להתגבר בפנים ולסדר את הדברים לפני הפגישה, למשל, מעיק לי השבוע כך וכך דברים, לעשות חשבון מה הכי דחוף, וגם אם הדחוף הזה יוכל לקבל מענה בשיחה, או שמא עם כל הדחיפות אבל המטפל רק יתחיל לגעת.. ואז כבר עדיף לדבר על דבר שנוכל לקבל יותר תועלת מידית. בקיצור, לעבוד גם השכל, ומתוך רוגע. אני חושב שמה שכתבתי הוא יכול לעזור לך קצת 'להתארגן' וכן לדבר מתוך הדברים הרבים שמעיקים עליך. ואז גם פחות יתקע הדיבור. וכאמור, תקבלי את עצמך בהבנה, את לא יחידה בסבל הזה. רבים וטובים 'תקועים' וזה יקח לך זמן, כן, זה לוקח זמן! דבר נוסף, באמת תסדרי את הדברים בכתב, אם זה לפני הפגישה אם זה אחרי. הרי הרווח בין הפגישות באמת נועד לכך, לעבד ולחשוב על מה שדיברתם. ועוד מילה, המלצתי, להתגבר הרבה פעמים ובמקום לבכות למטפל באריכות, להגיד את זה בקצרה, ולהמשיך הלאה, בצורה ממוקדת. אחרי הכל זה לא חדש למטפל בעיות כאלו ובטח כבר הספיק לשמוע בפעמים הראשונות את עיקרי הדברים. בהצלחה