לחץ ומחשבות טורדניות

היי, אני בת 24, בחורה יפה ומוצלחת, מסיימת תואר ראשון, עובדת בערבים ועל פני השטח הכל נהדר! אני מאד מודעת לעצמי , אפילו בצורה מוגזמת, מה שגורם לי לנתח כל מחשבה והרהור שעובר לי בראש. יש לי חבר והוא גם לומד מאד קשה, אני מרגישה שבשנה האחרונה חיי החלו להיות חיו והעיסוק בו מטריד אותי כל הזמן, אני מפחדת שהפכתי לאובססיבית ברצון לרצות ולדאוג לשלום בית במקום לעמוד יותר על שלי ולחיות את חיי, הוא לא כופה עלי דברים או מפעיל לחץ עלי או על הקשר שלנו, להפך, הוא נינוח ועסוק בשלו ואני זו שכל הזמן עסוקה בניהול הקשר הרומנטי וממש מתבאסת על דברים שלא תמיד מתממשים, אני לא מצליחה פשוט לזרום מבלי לחשוב מלא מחשבות ו"לאכול סרטים". אני כועסת על עצמי שאני לא חייה את חיי ולא "מעסיקה" את עצמי. יש לי הרבה חברות ואני עושה יוצאת איתן אבל לרוב זה בכוח ויש בי את הלחץ האישי המוזר הזה, אני כבר לא ניהנת כמו פעם מבילויים ואני תמיד מרגישה לחץ לחזור הביתה. אין ספק שהתבגרתי אבל אני מרגישה "כבדה" בצורה מוגזמת ויותר חרדית, אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד חוץ מעצמי. אני מרגישה שאני מבזבזת הרבה אנרגיות על מחשבות, תהיות והרהורים מיותרים , במקום להתקדם אני כל הזמן טרודה וחרדית לאהבה ולצורך ביחס ותשומת לב בלי סיבה מוסברת ואני לא רוצה להעיק על בן הזוג שלי. לפני חודשיים עברנו לגור יחד והקשר עלה שלב ואני עדיין לא רגועה ולא מצליחה לשלוט בזה, זה תוקף אותי בעיקר כשאני לבד וגורם להתפרקויות בבכי ועצבים. מפריע לי שאני לא בטוחה ומאמינה בעצמי, בעוד שאנשים סביבי מאמינים בי ומפרגנים בלי סוף. חברה המליצה לי לפתר את הבעיות שלי עם עצמי במקום להאשים את הסביבה. האם טיפול פסיכיאטרי הוא העזרה המתאימה?

טיפול פסיכולוגי נשמע לי מאד יעיל, לפחות כהתחלה. תקחי בחשבון שרק לפני חודשיים עברת לגור עם בן זוגך, ויכול להיות שזו תקופת הסתגלות מבחינתך. כל אדם מסתגל לשינויים בדרכו ולכל אדם לוקח משך זמן שונה להסתגל. זה שאת מאד מודעת לעצמך , זה מצוין, מכיוון שזה יכול לסייע לך להצביע באופן מדויק על הדברים שמטרידים אותך ולחפש דרכים שמתאימות לך לפתרונם.זה שבן זוגך מאד עסוק בחייו האישיים גם כן יכול להיות לטובתך, מכיוון שכך תוכלי להקדיש יותר זמן להתפתחות שלך, לסיום הלימודים, מציאת עבודה, קשרים חברתיים וכדומה. אם הקשר שלכם בריא וחזק, הוא ישמר בכל מקרה. אמצע שנות העשרים זו תקופה בה מתרחשים, אצל רוב האנשים, הרבה מאד שינויים. כל שינוי דורש זמן להסתגל אליו ולהבין אותו. תתני לעצמך את הזמן הזה. אין צורך להילחץ. חלק מהתחושות שלך לגבי בילויים וחברה נובעים מאותם שינויים שאת עוברת בחייך. זה אכן חלק מההתבגרות שלך ומנסיבות החיים. אין צורך לנתח את זה יותר מדי, אלא לקבל את התקופה הזו בהבנה, ולהמשיך לחיות את חייך כרגיל. את צריכה להבין שיש סיכוי טוב שגם בן זוגך מנסה להתרגל למעבר לדירה משותפת איתך, ואולי לשינויים נוספים שמתרחשים בחייו. תגובותיו לשינויים יכולות להיות לגמרי שונות משלך, ומשך הזמן שיקח לו להסתגל לשינויים יכול להיות ארוך או קצר ממשך הזמן שיקח לך. שיהיה בהצלחה.