אמהות טרייה וכעסים

טלי היקרה, לפני כשבועיים ילדתי את בני הבכור. הוא ילד מקסים ונהדר, אבל לעיתים מתנהג בהתאם לגילו וליכולתיו - ומצליח להכעיס אותי (מפריע לעצמו לינוק עם ידו, ועליי להחזיק). פעמיים החזקתי לו את היד חזק מדי ואני חושבת שהכאבתי לו... הקטע הוא שכבר בשלב כה מוקדם אני מרגישה שאני מעתיקה אליו טעויות שהוריי עשו איתי; שאני לא שולטת בנעשה כמו שרציתי וגם לא ברגשותיי או במעשיי. אני חושבת שבהריון הייתי במין אופוריה (שאולי נבעה מהורמונים?) שאני אהיה אמא מושלמת. זאת אחרי, שלפני שנכנסתי להריון הייתי במין תקופת דכאון וחוסר משמעות. אני שומעת בעצמי את הקצוות שביניהם אני נעה, אבל זהו בהחלט חלק מאישיותי... אני בעצמי בוגרת מ"א בעבודה סוציאלית, וב"א בפסיכולוגיה, כך שתסכולי אף מתעצם לנוכח תחושת הכשלון והבושה... חשוב לי לציין כי בעלי מספק תמיכה רבה, וטוען בתוקף שאני אמא טובה, שזה בסדר לכעוס, ושרק עליי לדעת לשלוט במעשיי (ולא ברגשותיי). מול זה, אני בודדה מאד לנוכח רגשות אלו - אין לי חוג תמיכה חברתית אליו הייתי יכולה לפנות ולקבל תמיכה וקבלה. אני כרגע גם חסרה את המשאבים הכספיים ללכת לטיפול מעמיק יותר. מה דעתך? אני בטוחה שתציעי אמפתיה וקבלה (כפי שהספקתי להתרשם מתשובותייך לשאר חברי הפורום...) - השאלה היא האם יש משהו מעשי שאני יכולה לקחת, שיגרום לי להתחבר חזק יותר לצרכיו של ילדי הקט, אולי שיגרום לי לשלוט בחלק ההתנהגותי של רגשותיי השליליים? תודה - האם הטרייה.

לאם הטרייה היקרה, קודם כל הרשי לי לברך אותך על הולדת בנך בכורך. אני בטוחה כי מדובר בחויה משמעותית ביותר עבורך. לגבי מכתבך, אזי יש לי מספר דברים לומר לך: הראשון, עניין הדיכאונות-אופוריה-כעס-תסכול וכל יתר הרגשות שעולים, חלק מכך טמון בעניין ההורמונים, ואת בוודאי יודעת זאת. גם לאחר הלידה יש השתוללות הורמונלית, והיא גורמת למצבי רוח משתנים, דכאונות וכו'. השני, יש ספרים רבים, שאת בוודאי שמעת עליהם ומכירה, לגבי קשר תחנוק-אם. הייתי מציעה לך, דווקא כעת אחרי הלידה, לשוב אל הספרים מחדש (אני יוצאת מנקודת הנחה שבוודאי כבר קראת חלק מהם). אולי זה יוסיף לך כמה נקודות למחשבה. (אם תרצי המלצות על ספרים, אשמח להציע לך). שלישית, וזוהי ההצעה הטובה ביותר לדעתי, היא להצטרף לאחד (או יותר) מהפורומים הקיימים ברשת לנשים לאחר לידה. שם תוכלי לקבל עצות "מהשטח" מאת יולדות טריות כמוך, ויולדות ותיקות יותר, וכמו כן מאנשי מקצוע שעוסקים ביומיום עם נשים יולדות. פורומים כאלה תוכלי למצוא בפורטלים הגדולים (תפוז, וואלה וכו'), ויש עוד אחד שבעיני הוא נפלא: www.leida.co.il וכמובן - שתמיד את מוזמנת לכאן עם כל שאלה, בעיה או סתם לספר... בהצלחה, טלי

טלי היקרה, תודה לך על תשובתך האדיבה והמהירה. אשמח לקבל המלצות ספציפיות לספרים אודות קשר אם-תינוק. שוב תודה ולהשתמע. :)

אמא טרייה! ליבי איתך... כמה זה מבלבל, עוצמתי,מרגש ו.... קשה קשה להיות אחרי לידה. יש הרבה מה לדבר ולהגיד. אבל אני אגיד דווקא משפט אחד לבנתיים......העסק הזה לוקח זמן. ללמוד להכיר את הילד ואותך כאמא זה לוקח זמן. גם התינוק עצמו מבולבל מאד אחרי הלידה. חשוף לכל כך הרבה דברים חדשים וכך גם את. זה פשט לוקח זמן. ולגלות לך סוד.... אין אמא מושלמת. אוי כמה שאני רציתי להיות מושלמת. וגיליתי שככל שרציתי להיות מושלמת, כך התרחקתי ממה שאני באמת.... לא מושלמת, עם הרבה דברים טובים והרבה דברים שהייתי מעדיפה שלו יהיו. אז קחי את הזמן ותמצאי לך מישהי אחת לפחות , לתמוך בך... דרך אגב, אני מוכנה. כל טוב אמא ותיקה

אמא ותיקה ויקרה, אפילו שאין לך פנים וקול (עדיין לפחות...), הרכות שלך וטוב-ליבך עוברים גם דרך הקווים הנוקשים של האותיות בשחור-לבן... אין לך מושג כמה נעים לקבל תגובה כה איכפתית ומאפשרת. כבר היום, כשחשתי שוב את הכעס גואה בי, חשתי גם כיצד אני מסוגלת להכילו בתוכי, וגם אמרתי לעצמי שאני עייפה והוא עייף, ולכן לא פלא שאלה הם הרגשות... אשמח להמשיך ולקרוא עליך ועל חוויותיך כאם ואדם, ולשתף אותך בשלי. :)