ילדה בת 3 שאין לה גבולות

שלום. יש לי ילדה בת 3 וחודשיים. היא הבכורה, ולפני חצי שנה נולד לי בן. הילדה מרגישה כאילו בעלי ואני "חברים" שלה, ולא הורים בעלי סמכות. (היא אפילו אמרה לי פעם שאני לא הגננת שלה אז שאני לא אגיד לה מה לעשות) היא מתחצפת, מתעלמת, עושה סקנדלים... בקיצור - לא קל... היא ילדה מאד פיקחית, וכשהיא רוצה להיות ילדה טובה היא יודעת איך לעשות את זה, אבל היא גם יודעת שמאבא שלה היא תקבל כל מה שהיא רוצה, ואם אני אומרת לה לא, היא רצה אליו ומבקשת לפני שאני מספיקה לעדכן אותו שהתשובה שלי הייתה לא... אנחנו שנינו כבר לא יודעים איך להתמודד עם ההתנהגות הזו, ושנינו מפחדים מה יהיה בגיל ההתבגרות, אם ככה היא מתנהגת בגיל 3... מה אפשר לעשות? ניסינו לדבר איתה בנועם - לא הולך, צעקות - לא הולך, התעלמות - לא הולך. מה נשאר???

מיקי, אם תראו לה שיש לכם קווים אדומים שלא עוברים אותם, אז היא תלמד בסוף!!!! ברגע שאת תהיי תקיפה, היא תבין. עדי

את חושבת שלא ניסינו את זה? שום דבר לא עוזר! הילדה פשוט איבדה כל גבול וכל הבנה בסיסית מה זה הורים ומי קובע את הכללים. אנחנו שנינו אובדי עצות מה לעשות. כל בוקר יש לנו סקנדל עם הבגדים. אין לנו כבר כוחות להתמודד עם הבכי והצעקות שלה, עכשיו היא גם התחילה להציק לאח שלה (הוא בן חצי שנה) ובקיצור - ממש סיוט!

מיקי שלום רב, ראשית, אני רוצה להתנצל על העיכוב בתשובה, בשל החג. שנית, לעניין שאלתך: ברור שהילדה זקקה לגבולות ברורים, אולם לפני כן יש לדאוג לאחידות דעים בין האב לאם, כי אחרת, כמו שאת מספרת, היא יודעת לנצל את ההבדלים בגישות. קשה מאד לתת יעוץ ספציפי דרך הרשת, ולכן, על מנת שתדעו כיצד עליכם לנהוג ומה כדאי לעשות, אני ממליצה לכם לפנות ליעוץ הורים. לא מדובר בטיפול ארוך טווח, אלא מספר פגישות בהן תוכלו לקבל כלים כיצד להתנהג. אתם יכולים להתייעץ עם הגננת או הפסיכולוגית הקשורה לגן איך להגיע לייעוץ שכזה (ואולי הפסיכולוגית של הגן תוכל להנחות אתכם בעצמה). בהצלחה, טלי

מיקי שלום" "ילדים זה שמחה"כך השיר מתנגן ולעניין יש מילת מפתח בחיים מנסיון שלי "סבלנות" ילדים צריכים גבולות ברורים,אין ספק אבל.. שתדעי שזוהי תופעה נורמלית של קנאה,ושל תשומת לב,והיא רוצה לומר לך בכל פעם אני פה.יש לך תינוק חדש מזל טוב תשתפי אותה בגידול שלו.תתיעצי איתה.היא פשוט ילדה חכמה ונבונה.מניסיון ילדים שיש להם ביטחון בבית הם מסתדרים בחוץ.ולפעמים ההתחכמות עם ההורים מפתח את הביטחון אצל ילדים.הילדים האלה בבגרות ילדים הכי טובים.ולא "חינונים" . נדבר בעוד כמה שנים. אגב לי יש ארבעה ילדים מתבגרים ובדרך כלל בילד הראשון עושים שגיאות גם בחינוך .השני כבר אנו פקחים ולא צריכים טיפים.שיהיה לך בהצלחה.אני אוהבת ילדים כמו שלך ,עם גבולות. יש הרבה להוסיף ,אין סוף בהצלחה

שלום, אני יודע שלא הרבה אנשים ומטפלים יודעים מה אתם עוברים. הדרכה הורים הרגילה לא יעזור לכם- לא שצריך לשנות את ההורים ואז הילד ישתנה , צריך להבין את הילד ולעזור להורים מומלץ הספר - ילד פיצוץ = רוס גרין http://explosivekids.org בעיקר צרכים להוריד את העימותים שאפשר ורק לעמוד על דברים של בטיחות ולא לוותר לא לכנס למאבקי כח ולהגיב בלי רגש ןלא לצעוק שאר הדברים צריך להתעלם מהם ודברים חשובים שאתם לא מוכנים לסבול בשביל להם בלגן תשתדל להגיע לפשרה . חשוב לפתח את מיומנות השיחה שלה וגם לתת לה שפה להביעה כעס ותסכול. תשתמש באמפטיה להביא אותה לצד שלכם ולעבוד איתה ולא נגדה. תקשיב מה היא אומרת ותחזור על מה היא אומרת ותן ביטוי לרגשות שלה ואז היא תרגישה שאת מבינה אותה. תרשום כל הדברים שמעצבנים אותה ותשתדל להימנע מהם ולהיות פרו- אקטיב לבנות סביבה טובה למשתמש. תשתמש בחיזוקים ולא בעונשים. הכי חשוב זה לשמור על עצמכם צריכים הרבה הרבה כח וסבלנות וחינוך וזה לא יום אחד . מי שאומר שאתם לא הורים טובים תתרחק ממנו - אתם לא אשמים You have a challenging and highly spirited child אני מקוה שזה יעזור לכם דוד

ראשית ברצוני לציין שגיל 3 הוא מאין "מיני גיל התבגרות" שבו הילד שואף לעצמאות ויציאה מן מתלות בהורה. באשר לגבולות- ילדים זקוקים לגבולות ברורים לשם התפתחותם התקינה והבריאה. מאוד חשוב לסכם בין שניכם ההורים לגבי הדברים העקרוניים שאתם לא מרשים לילדה. צריכה להיות אחידות בדעות שלכם וחשוב שתהיו עיקביים. הכי חשוב- אם אמרתם את המילה לא, גם אם אתם כבר רוצים להתחרט, זה אסור בתכלית האיסור, כי אז הילד מבין שניתן לשבור אתכם על ידי בכי או מניפולציות אחרות. גבולות זה נושא מורכב מאוד ולכן הייתי ממליצה לכם לקבל הדרכה הורית בנושא. אפשר גם במרכזים להתפתחות הילד ושם זה ללא תשלום.