בקשת סיוע

שלום אני סטודנטית לעבודה סוציאלית בבן גוריון. במסגרת ההכשרה אני ושותפתי מקימות קבוצה לילדים בני 4-6, בנושא ילדים עדים לאלימות (שכיום או בעבר היו עדים לאלימות בבית, נפשית או פיזית בין ההורים). העניין דורש בנייה של מערך מאפס, וכרגע אנחנו עדיין בצעדינו הראשונים, עדיין בשלב איסוף החומר, במיוחד לנוכח העובדה כי אף אחת מאיתנו אינה בעלת נסיון בטיפול בילדים (לא מעשי ולא עקב למידה פרונטאלית). שאלתי היא האם מישהו הנחה בעבר קבוצות ילדים בגיל קרוב או עובד עימם באופן פרטני, ויהיו מוכנים לסייע לי באמצעות התייעצות מינימאלית ראשונית במייל? תודה רבה מראש דינה [email protected]

דינה שלום, ראשית - יוזמה מבורכת ומאתגרת, אם כי קשה. כעו"ס במרכזים לאלמ"ב הנחתי גם קב' ילדים. אשמח לסייע לכן. כדי שכל מבקרי הפורום יוכלו להינות מהמידע אשמח אם נוכל לעשות את ההתייעצות בפורום. עם זאת, במידה ואינכן יכולות מסיבה כלשהי, כגון סודיות, לשתף בפורום הפתוח את מוזמנת לפנות אלי או בטלפון. בהצלחה,, זיו

זיו שלום קודם כל תודה על ההיענות כמו שאמרתי, אנחנו רק בהתחלה.. אז אפילו בשביל שאלות ספציפיות אני די לוטה בערפל, אבל אנסה בכל זאת כמו שאמרתי לגבי טיפול בילדים, אנחנו רק יודעת שהעבודה היא כמובן לא דרך שיחות אלא דרך ציורים ומשחקים ספציפית לגבי איך ומה לעשות אני מניחה שנסתדר אחרי שנאסוף חומר תיאורטי וקצת נתעמק בתיאוריה וצורת הפרקטיקה המתאימה מה שכן אשמח לשמוע קצת טיפים ודגשים ספציפית לגבי קבוצות של ילדים, אני מניחה שיש המון הבדל בין תהליך קבוצתי כזה לבין תהליך קבוצתי של ילדים (כן למדנו עבודה סוציאלית קבוצתית בקורס שנתי ראשוני ופה לשם שינוי יש לנו מושג קצת יותר..) אם זה לא נושא רחב מדי, אז למה בעיקר להתייחס בתוך התהליך, עד כמה הוא שונה, על מה לשים דגש במהלך הקבוצה? מה צריך להיות המקום שתופסת החוויה, כלומר הציורים למשל, לעומת "העיבוד", כלומר דיבורים או משהו.. אם בכלל צריך או שהכל נטו חוויתי בגדול תיכננו שהמטרה של הקבוצה תהיה "להמשיג" את החוויה של האלימות באופן ראשוני, להעלות אותה אבל אולי אנחנו טועות והמוקד צריך להיות אחר, אשמח לשמוע דעות לגבי זה גם אשמח לכל תשובה, בין אם לענות לי, בין אם אולי להפנות אותי לספרות שקשורה לנושא,ואפילו אם זה רק לספר קצת על מה על סוג העשייה או על החוויה האישית וכמובן אם יש דגשים נוספים שלא העליתי אבל נראים חשובים, אני אשמח לשמוע... שוב תודה דינה