זקוקים לעזרה בדחיפות - בתנו הולכת ונעלמת

שלום רב!! בתי בת ה-26 נמצאת במשבר נפשי קשה, אינה עובדת וחייה עם מובטל בעל עבר פסיכיאטרי ועדיין אינו יציב ולדעתי תלוש מהמציאות. גם הוא אינו עובד. שניהם מתקיימים על חשבון הוריו המשלמים את הוצאות המחייה. עד לפני כשנה הייתה בתי סטודנטית מצליחה, שאפתנית ומלאת שמחת חיים, היום לאחר תקופה של שנה במחיצתו, ירדה חזק מאד במשקל ואבדה את שמחת החיים. ניתקה קשר עם חבריה. ולמעשה אינה מבלה ומיום ליום הולכת ודומה לו בהתנהגותה ובדרך חשיבתה. הוא משתלט על נשמתה, פוקד עליה בנוכחותנו והיא מצייתת ללא היסוס, בכל שאלה התשובה באישורו ואנו מבינים שהיא ויתרה על עצמאותה למענו.למדה ממנו שאין צורך לעבוד, אפשר לחיות על חשבון טוב ליבן של הבריות. היא הפסיקה בעצתו את לימודיה באוניברסיטה ולאחר מאמצים רבים הוא שוכנע שכדאי לה לסיים את התואר והוא איפשר לה להמשיך ללמוד. למעשה כל דבר מצריך את אישורו.ניסינו במשך תקופה זו לדבר על ליבה, אך ללא הועיל. כיום היא בהריון בשבוע ה-11 ואינה מעוניינת להפיל את הוולד, למרות שבמשפחתו ישנן בעיות נפשיות כבדות וגנטיות. יצרנו קשר עם משפחתו בנסיון לדבר על ליבם ולשחרר את בתנו מקשר זה שטופח על ידם אך ללא הועיל, אמו מנסה בכל דרך להמשיך ולחזק קשר אומלל זה. בתי אינה מעוניינת לגשת לכל סוג של טיפול מכיוון שהוא ממש השתלט על אישיותה ועל שיקול דעתה באופן הרסני והיא מקשיבה לכל פקודה שנותן לה. לאיזה גורמים ניתן לפנות בכדי להרחיק אותה ממנו על מנת לקבל טיפול? מה ניתן לעשות?? בברכה ובתודה,אב מיואש

אב יקר דאגתך הרבה לבתך כנה ונוגעת ללב. קשה על סמך הפרטים שמסרת להעריך מהו מצבה הנפשי של בתך והאם ישנו סיכון של חוסר שיפוט במובן הפסיכיאטרי. אם בתך לא מהווה סיכון לעצמה ולסביבתה, אין אף טיפול שיוכל להיכפות עליה ואני מטיל ספק אם שיכנוע כזה או אחר יהיה הפיתרון הנכון. מקווה שתמצא גשר אל ליבה. אורן - עו"ס

אב יקר ועצוב עצוב, כואב ונוגע ללב המצב שאתה מתאר אכן כפי שכתב אורן, במידה ובתך אינה מהוה סיכון לסביבתה אין כל טיפול שניתן לכפות עליה. במקרים קיצוניים בהם היא מהווה סיכון לעצמה (אם למשל קיימת סכנה להתאבדות, חס וחלילה), ניתן לפעמים לכפות טיפול פסיכיאטרי, אבל זה מאוד מסובך ובעייתי. אני גם חושבת שלא יהיה נכון לכפות עליה טיפול ושביצוע מהלכים של כפייה עלולים להיות בעלי השלכות קשות עליה ועל הקשר ביניכם. דבר שכן הייתי ממליצה לכם לעשות, בתור משפחה, זה לפנות לייעוץ משפחתי. כן, דווקא משפחתי. רבות מהבעיות בזוגיות שמתמודדים עמם אנשים בגילה של בתך, קשורים במטענים שהם מביאים עמם ממשפחת המקור. אין לי כל כוונה להאשים וייתכן גם שאין קשר. אבל בכל אופן, אפילו התייעצות עם מומחה בטיפול משפחתי יכול מאוד להקל עליכם כהורים ולסייע לכם למצוא דרך לליבה של הבת. מעבר לכך, בעצם פנייתכם לייעוץ יהיה מסר חשוב לבת, שאכפת לכם, שאתם רוצים לעזור לה ושאתם עדיין לוקחים עליה אחריות כהורים, אפילו שהיא כבר בת 26. מדבריך עולה כי בתך מבטאת צרכים תלותיים מאוד וייתכן שמקורם לא דווקא בקשר שלה עם בן הזוג, אלא בקשר שלה אתכם. השערה נוספת: אולי בתך סובלת מאלימות בקשר עם בן זוגה? אופן התנהגותה העולה מדבריך מאפיין לעיתים התנהגות של נשים הנתונות לאיום מתמיד מצד בן הזוג. דבר חשוב נוסף הוא לבדוק כיצד אתם כמשפחה מתייחסים למצבה של הבת. יש להניח שמצב זה מביך ומבייש אתכם ואתם מנסים לשמור את הדבר, ככול הניתן בסוד. ישנן גישות טיפוליות, המיועדות בדר"כ לילדים ובני נוער, אבל יתכן שהן יתאימו גם במקרה שלכם, שמטרתם לשבור את מסגרת הסוד והשתיקה סביב בעיה ממנה סובל הילד. הסוד והשתיקה מהוות חומה שמאפשרת לבעיה להמשיך ולהתקיים ולהורים לעמוד חסרי אונים כנגדה. (גישה זו מייצג ד"ר חיים עומר. מומלץ מאוד לקרוא את הספר שלו "שיקום הסמכות ההורית", המדבר על בעיות מהסוג שאתה מתאר) חשוב להדגיש כי כל דברי הם בגדר השערות שאינן מבוססות ובשום אופן אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי. אני שבה וממליצה לך אבא יקר, לפנות לייעוץ מקצועי. דאגתך הכנה היא ייתרון וכדאי להשתמש בה. בהצלחה יעל

לאב המיואש שלום רב, קראתי את מכתבך המרגש, וליבי נחמץ. לא קל לראות כיצד לעיתים אותה אידיליה של הורים עם ילדם יכולה להתנפץ באכזריות שכזו. אני בטוחה כי אתה ואשתך סובלים כשאתם רואים את בתכם נמוגה אל מול עיניכם, כפי שאתם חשים ורואים. אולם לצערי, לא נראה ממכתבך שבתך עושה משהו שאינו חוקי או רציונלי במידה כזו שמחייבת התערבות של גורם חיצוני. זו הבחירה שלה, גם אם אינה מוצאת חן בעיניכם, וגם אם נראה שהיא אינה מאושרת שם. הדבר היחידי הוא אם אתם מאמינים שהיא עוברת סוג של התעללות כלשהי (נפשית או פיזית) אתם יכולים להתלונן על כך למשטרה ולגורמי הרווחה. כל דבר אחר, אינו בידיכם. ברור לי שאתם עומדים במצב בלתי אפשרי כמעט, הכרוך בסבל נפשי קשה ביותר כהורה, אך עליכם להבין גם שזו הבחירה שלה, לטוב ולרע. ואם תראו כי כלו כל הקיצין ולא תוכלו להניא אותה מהחלטתה, אולי אז תחליטו להניח את כלי המלחמה ובמקום להלחם באויב, יוותר לכם גם להתחבר אליו. כלומר, להיות איתה במקום שהיא בחרה להיות. כן, גם זה מתפקידי ההורות הבלתי אפשרית. ומעבר לכל, אני חושבת שחשוב שגם אתם תקבלו סיוע נפשי כהורים וכזוג. לא ברור לי אם יש עוד ילדים במשפחה, אבל אתם צריכים לשמור גם על עצמכם ועל המערכת הזוגית -משפחתית שלכם. אל תשכחו את עצמכם. אני מאחלת לכם שלמרות הכל ואף על פי תיהינה לכם עוד תקופות יפות של נחת ושלווה, ואתם תמיד מוזמנים לחזור ולהתייעץ. טלי