ייעוץ

שלום טלי, בעבר כתבתי כאן : הקשיים בבית: אב לאחר אירוע לב , לפני שש שנים ,מתחים גבוהיים בינו לבין יתר בני הבית, עצבני ומתוח מאד, לעתים מאבד שליטה בעת כעס וזורק חפצים. אם נוהגת לאסוף סרמטויטם וחפצים ולא להיפטר (לזרוק) חפצים אחרים . ברוב המקרים חפצים ובגדים לא שימושים. יש לה מחסנים שעליו היא משלמת שכ"ד גבוה, כמו-כן האגרנות מתבטאת גם בבית , כאשר יש חדר מפוצץ בשקים, וכל הבית מבולגן. דבר הגורם למתחים ומריבות בבית, והיה נשא לט.רגשי בעבר .. טיפול בבעיה של אמא נכשל עקב דיווח תכני פגישות עו"ס לאבא, ואי השתתפות אבא בהליך הטיפולי.. פתאום הבנתי למה כל פעם שהצעתי לפנות לטיפול עלה סירוב מיידי בטיעון שאת המומחית ואמרת שאלוהים יעזור ..חקרתי באינטרנט, הבנתי שאנחנו לא היחידים בצרה הזו, ויש טיפול והוא יעיל מאד, ואם לא הצליחו לפני עשר שנים, יכול להיות שלא ידעו ולא הם המומחים..יום אחד הלכתי לרופא המשפחה, בחדר ההמתנה קראתי "לאישה" שעסק באלימות במשפחה, קראתי ונבהלתי-כאילו הכתבת נכנסה אלינו הביתה וכתבה על אבא בדיוק כמו שכתב אחר מידיעות כתב על האגירה הכפייתית והיה נדמה שנכנס אלינו הביתה וכתב עלינו-נאמר שם, שלא מכות, איומים וקללות משתייכים לאלימות במשפחה, אלא גם השתלטות על מעגל החברתי, מתן" תשלום" חודשי לאישה, ואי אמון מוחלט בה נקרא אלימות במשפחה. הפעם הקריטית שהבנתי שמשהו לא בסדר אצלנו זה היה בערך לפני 11 חודשים.. כשאבא כעס והתעצבן על אמא בגלל שהעירה אותו משנ"צ וצעק וישר איכשהו ערב אותי בכך ואני התעצבנתי על שניהם וטלטלתי את אמא ודחפתי אותה והוא לא הניד עפעפף, לא הצדיק ולא גינה, לא דיברתי איתם שבוע ואחרי שבוע דברנו יומיים והחלטתי לנסוע לאילת.שחזרתי , לאחר חודש קרה משהו דומה, ושוב הוא לא הניד עפעף ולא גינה את הדחיפה של אמא בגלל סתם חיפוש שלה לגבי חומר ניקוי שהוא זרק, ואז אמרתי לו למה אתה משקר, למה אתה זורק בהחבא, למה אתה לא זורק איתה, למה אתה משקר לה, ולמה את משקרת כל הזמן אתה יודע שהיא בקשר עם X.וסיפרתי שכל הזמן שמתקשרת Y זו בעצם X.הוא בעבר אמר לX ולאמא לא ליצור קשר, בגלל שX פרודה נשואה הייתה הולכת לפו"פ והוא חשש שהיא תמשוך את אמא-אמא המשיכה לשמור איתה על קשר אבל אף פעם לא הלכה איתה לפו"פ.ואז אתמול זה היה כבר מוגזם-אחי וחברתו היו צריכים להגיע ואבא נכנס ללחץ, איפה היא? וכשתברר שהיא לא אצל אמה ואחותה לאחר תפילת שישי, הוא לא הבין איפה היא יכולה להיות. היא חזרה והוא שאל איך היה בביהכ"נ , היא אמרה שלא היה אף אחד, "שקרנית, לא היית שם!" "הייתי אצל Z", "אני רוצה את הטלפון של Z לברר אם היית שם" אמא נתנה לו, נאמר לו שהיא לא הייתה שם, בפועל היא הייתה אצל G שמכרה לה משחות, אך ידעה שהוא ישתולל ויתנגד אז היא נמנעה מלהגיד את זה- הוא המשיך:"טוב לא היית אצלה, תני טלפון הבא, אני לא אעזוב אותך.ואני לאאדבר איתך חודש.." הטלפון צלצל על הקו הייתה X והוא אמר שאמא לא בבית וניתק.אח"כ אמר שזו הייתה X. באותו רגע, הפסקתי לכתוב את רשימת המילים לשינון לבחינה-קמתי ויצאתי מהחדר אמרתי שאני מתקשר למשטרה כי זה לא ייתכן יותר, חייגתי מאה, ענה השוטר שאלתי אותו מי מתעסק עם אלימות במשפחה, אבא שאל אם אני עובד עליו וכשהתברר לו שאני בשיחה עם המשטרה הוציא הקו מהקיר.אח"כ המשטרה התקשרה ושאלה את אמא מה קרה, אח"כ הגיעו , ואבא סיפר גרסה שמייפה את מה שעשה, ואני אמרתי שזה לא מדויק, הוא שאל אם אני רוצה שיעצרו אותו, סיפרתי את האמת שקרתה, אמא גבתה אותי והמשטרה קבעה שהבעיה לא פלילית ואינה בתחום אחריותה, אמא אמרה להם תודה על ההגעה המהירה. והוא כועס עליי שערבתי משטרה-.באותו רגע התברר לי שמה שאמר כל הזמן שאת אמרת לו לאחר ביקור הבית "שאלוהים יעזור לך" לא היה בכלל אחרי ביקור הבית אם לאחר שסירב להגיע לפגישות שלך-אחי הגדול גיבה את אבא, ואני אמרתי שעצוב שהוא חושב שלאבא יש זכות או בעלות על המעגל ידידים של אמא ועל חופש התנועה שלה- היא משקרת כי פוחדת-אבא לא מבין שהוא לא בסדר ןבא בטענות כלפיי וכלפיי אמא שלא עצרה בעדי או גנתה אותי על הפניה למשטרה, והיא גם הסיתה אותי נגדו,כאילו אני עדיין הילד הקטן, כשמסיתים אותו, אבל לפני חודש ,זה היה בסדר כשהייתי לצידו, הרי לא הסיתו אותי, זה בסדר להיות נגד אמא-אני שלם עם הפנייה שלי למשטרה, מה עושים?

החלק "פתאום הבנתי למה כל פעם שהצעתי לפנות לטיפול עלה סירוב מיידי בטיעון שאת המומחית ואמרת שאלוהים יעזור .." מתייחס לעו"ס אחרת ולא לטלי, זה חלק ממכתב שלא נשלח לעו"ס ההיא מלפני תשע וחצי שנים... ועוד משהו: אני מבובל עכשיו ושאול את עצמי האם אני כמוהם? אולי יש לי בעיה ? אולי אני לא בסדר,? נמאס לי להיות כל הזמן בין הפטיש לסדן ולהיות מצד אחד טוב לאחד ורע לשני.... והם לא מבינים שהקריאה הזו, הייתה מאין קריאה לעזרה... אבא כועס ולא מדבר, הוא כועס על כך שהעזתי לערב משטרה... הוא עדיין לא מבין איפה הבעיה במה שעשה... ואני שואל אולי באמת לא הייתי בסדר... מה לעשות.. השאלות מציקות, המצב רוח על הפנים, מאשימים אותי ... שואלים אותי למה אני לא מחייך , למה אני רציני... וכאילו הכל שחור.. הכל שחור או לבן... ומעצבן שיש לי בחינה בעוד פחות מחודשיים ובנוסף ללחץ שיש מהלימודים ומהעתיד יש עכשיו את המתחים הרגילים.. ואין לאן לברוח,והלוואי שהיה, כמו פעם שהיה אפשר לעלות על מדים ולנסוע בקו האוטובוס לבסיס, שם אין מי שיעמיד אותי במבחן.... ומצד שלישי להתפתח, ללמוד, זה תלוי בבחינה הגורלית.. שעלולה לדחות בשנה נוספת את הלימודים.. אני אשם בכל מה שקורה. לא ,אני לא אשם. ולמה אלוהים, הם לא מבינים שיש להם בעיה חמורה.... למה עכשיו אמא מרוצה מהמצב ואילו כשזה היה הפוך הוא היה מרוצה, הכל לפי דעתם ואני נקרע ביניהם ובין הצדק, שניהם צודקים, שניהם טועים, הוא יהיר, רק הוא צודק הוא אף פעם לא טועה, והיא בחשש ובפחד משקרת ומנסה לנצב לעצמה חיים... הם לא רוצים להתגרש כי הפחד מלהיות לבד מכריע.... אבא ביקש מאמא לדבר איתי, אבל הוא לא מבין על מה ולמה אני כועס ולמה ערבתי משטרה ולא התנצל בפני אמא, אני מסרב נמאס ובא לי לצעוק , בא לי להתקשר לבי"ס פסיכו' שלי ולהגיד שאני לא מגיע מחר ואני לא יהיה יותר בעולם... הלוואי שיהיה עולם פחות מורכב.... אבל , ואבל גדול , החיים חייבים להימשך ואולי עכשיו יש לי המוטיבציה למרות כל הקשיים להוכיח את עצמי בבחינה כדי לברוח מהמקום הזה וללמוד, כדי שיהיה לי עתיד רחוק מפה, מהבית משוגעים... ואולי למה אני צריך לברוח, ללמוד? למה ? החיים שלי יהרסו עוד יותר אם אלך ללמוד בלי לפתור את הסוגיות שצצות וצצו בכל מעבר.... נמאס מהשאלות וחוסר המנוח...

כפיר היקר, קראתי בעיון את מכתביך הארוכים ונראה כי יותר מהכל אתה מבולבל ומוצף ברגשות רבים ועזים. המערבולת המשפחתית, שלא ממש קשורה בך, אבל בלית ברירה אתה נמשך אליה (גם נשמע שההורים מערבים אותך בלי שום הבעת דיעה משל עצמך), הינה מורכבת וקשה. אני יודעת שזה יישמע פתרון לא אפשרי, אבל להערכתי הדבר הטוב ביותר הוא להתרחק מ"מקור האש". ההורים שלך מספיק מבוגרים כדי לפתור את הבעיות בעצמם. אתה, צריך להתעמק בבחינה הממשמשת וקרבה, ואחרי זה אולי להתחיל לחשוב על עצמאות כלכלית כזו שתאפשר לך יציאה של ממש והתרחקות מבית ההורים. והיה והדבר אינו אפשרי, הייתי ממליצה לך לנקוט בעמדת ה"לא רואה, לא שומע, לא מדבר" (שלושת הקופים, מכיר?). הרעיון הכללי הוא פשוט לקחת מרחק, לתפוס לעצמך מרחב פנימי שיאפשר לך לצמוח ולגדול אפילו בתוך המערבולת הזו. אתה אדם אמיץ עם תובנות עמוקות, ואתה תהיה מסוגל לזה... שיהיה לך בהצלחה, שלך, טלי