גאוות המקצוע

טלי שלום, השאלה שלי כואבת (לי) במקצת אני עובדת סוציאלית שלומדת לתואר שני בתחום השיקום. נראה לי שאנשים לא מבינים מהו עובד סוציאלי, מה הוא עושה, רואים אותו כלשכת סעד ומחלק שמיכות ותנורים למסכנים. פעמים רבות שאלו אותי חברים, כשעבדתי כעו"ס בבית אבות אם אין איזה פסיכולוג שמפקח על העבודה שלי כדי שלא אעשה נזק, וגיסי הגדיל לעשות כשחשב שעובדת סוציאלית היא מטפלת בבית אבות ושאל אותי אם אני רוחצת ומאכילה את הזקנים (- והוא בחור אינטליגנטי מאוד שלומד משפטים). גם השאלה שנשאלה פה מקודם לגבי אם לעובד סוציאלי מותר לטפל מראה את הבורות הקיימת. אני מנסה לברוח מהסטיגמה על ידי לימודי תואר שני ואני מקווה שאחר כך אוכל להמשיך ללמוד פסיכותרפיה- ואוכל להציג את עצמי כפסיכותרפיסטית כי קצתי בלהיות חלק ממקצוע שמוריד את כבוד בעליו. שאלתי היא- האם הבעייה היא שלי? אייך להתמודד עם התחושה הקשה הזו? האם רק אני חושבת כך? תודה מראש- שלי

עם כל הכבוד לפגיעות בעניין הדימויך המקצועי, מה פסול בכך שתתפסי כאדם הדואג לרווחת הזולת על ידי חלוקת שמיכות ותנורים למסכנים .לי דווקא נראה נפלא ו אצילי שבחברה המנוכרת והחומרנית בה אנו חיים אנשים עוסקים במתן סעד לנזקקים דווקא בשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות. שהיה שלך שבת שלום ושלווה נפשית. אהוד

שלי שלום רב, תפיסת תפקיד העובד הסוציאלי הולך ומתפתחת עם השנים. בל נשכח שבעבר העובדים הסוציאליים נקראו "עובדי סעד" וחלק ניכר מעבודתם היה קשור לשיפור תנאים פיזיים, ולנושאים חומריים. המעבר מהגישה הישנה לגישה החדשנית יותר, שעובד סוציאלי הוא גם איש סיוע נפשי לוקח זמן. בקבוצות מסויימות יש הבנה גדולה למקצוע העבודה הסוציאלית כפי שהוא בא לידי ביטוי היום, ובקבוצות אחרות, פחות, לפעמים...הרבה פחות. הצורה בה אני מתמודדת עם עניין דימוי העובד הסוציאלי ותפיסת התפקיד היא בדרך של הסברה. מי שמדבר איתי על הנושא...כבר לא יחשוב שעו"ס מחלק שמיכות ובזה מתמצה תפקידו. כמו כן יש לי אמונה גדולה במקצוע, ולכן אני פחות מייחסת חשיבות למה שאחרים חושבים או אומרים. יחד עם זה תפיסת התפקיד בעיני עצמך, היא החשובה, ומשם ניתן להקרין החוצה, את הבטחון והנוחות שאת חשה בתוך תפקידך ומעמדך. ומעבר לכל זאת, אין בושה גם בזה שחלק מהתפקיד מצריך עזרה חומרית לנזקקים. אני נוהגת בקביעות, שלא כחלק מהדרישות של המעסיקים שלי, לדאוג למילוי צרכיהם של חלק ממטופליי על ידי הבאת תרומות מארגונים שונים. וכן, אני בעצמי נוסעת אל המקום התורם, מעמיסה את המכונית, ונוסעת אל האדם הנזקק, ומביאה אליו את התרומה. אני מציעה לך לנסות את זה...יש בזה תחושה אדירה של סיפוק, נתינה ואנושיות עבור כל הצדדים! ואגב...איפה את לומדת?.... שבוע טוב, טלי

שלי שלום, אני מבינה ללבך אך אני נאלצת להסכים עם טלי, אבל אני חושבת שעדיין אם אנשים אחרים גורמים לך להרגיש רע כל כך עם המקצוע אז חבל על לימודי ההמשך שלך, כי גם אז אנשים שלא יודעים מה זה תואר ראשון בעבודה סוציאלית גם לא ידעו מה זה תואר שני באותו מקצוע ומה ההבדל ביניהם, הם יבינו רק שזה יותר יוקרתי. החשוב מכל זה היא להרגיש טוב עם עצמך והמקצוע שלך, להתמיד בעבודה, להסביר את המקצוע שלך בסבלנות וכך לתרום לשינוי באמת. בהצלחה בהמשך הדרך, ואל תקחי דברים יותר מדי ללב, עוד תראי דברים כואבים יותר בתור ובדת סוציאלית.