שאלה אתית

לטלי שלום רב. יש לי שאלה שאני מאוד מאוד אשמח אם תוכלי לענות לי עליה. האם את כעו"ס במקרה שמזהה שמישהו ממטופליך הוא בעל סממנים של הפרעת אישיות מסויימת (וחשוב לצורך המשך הטיפול שהוא ידע זאת),מביאה את זה לידיעתו או מכיוון שאת לא פסיכיאטר/פסיכולוג את נמנעת מלעשות זאת? האם לעו"ס מותר מבחינה אתית (למיטב ידיעתך) להגיד למטופל שלדעתו הוא בעל הפרעת אישיות? תודה.

לא צריך להיות רופא כדי להבין שאבחנה קלינית /פסיכיאטרית יכול לאבחן ולמסור רק פסיכיאטר. באשר לדרך המסירה למטופל,אז כל פסיכיאטר ודרכו. יש כאלה שמתחמקים מתשובה ישירה ויש כאלה המוצאים את הדרך לומר בצורה הולמת. קורה הרבה פעמים שמשנים את האבחנה תוך כדי מעקב וטיפול. לא תמיד אבחנה פסיכיאטרית היא" פסק דין" סופי.

חן שלום רב, עוד הרבה לפני החלקים האתיים, תרשי לי לשאול שאלה מקדימה: מדוע חשוב לספר למטופל את מהות האבחנה המדויקת ממנה הוא סובל? בעיקר אם מדובר בהפרעת אישיות, ניתן לתאר למטופל בקווים כלליים היכן מתמקדת הבעייתיות שלו, אבל אינני מבינה את הצורך לומר את האבחנה המדוייקת. יתרה מזו מתוך השאלה שלך אפשר להעלות עוד שאלות אתיות רבות, כגון, האם עו"ס שקיבל חו"ד מפסיכיאטר/פסיכולוג אודות מטופל של העו"ס לגבי אבחנה, יכול לספר למטופל שלו על אותה אבחנה? מה היית עונה על כך? בכל מקרה, אני אביא את שאלתך בפני מר נחום מיכאלי יו"ר ועדת האתיקה באיגוד, ונראה מה תיהיה תשובתו. ייתכן ואוכל להביא את תשובתו רק לאחר חג הפסח. בברכה, טלי

שלום רב. הספקתי לאחר שפניתי כאן,לפנות בעצמי לנחום מיכאלי. בנוסף,היה מעניין בלי קשר לשמוע את דעתך כעו"ס אבל אם לא אז לא. תודה.