כמה עצות מסכיזופרן...

אני מיתמודד 7 שנים עם המחלה, רציתי לומר שבהתחלה זה היתמודדות לא קלה, לפעמים אני נתקל שאני בודד ויש לי חברים שאני מיסתובב איתם אבל שאני לבד בבית כמה שעות אני מרגיש שאני מתנוון נכנס לדיכאון פחדים מצבי רוח מחשבות לא טובות לא אציין מה, ואני בן אדם שיוצא לדיסקוטקים והולך לבתי קפה ועובד. יש לי שיטה 1 שהיא בדוקה ומנוסה: ברגע שנכנסים למצבי של דיכי או מצב רוח או חרדה, פשוט לצאת להליכה של שעה בכיף אני עושה בשישי או שבת לקראת 7 בערב, וכל המצב הרע עובר למצב טוב עד מחרת בבוקר, וגם להיות בסביבה של אנשים זה טוב, לרקוד גם, לשתות אלכוהול לא טוב. תרופות זה 1 ספורט הליכה שעה 2 להיות עם אנשים 3 לצאת לסידורים גם לא להיות לבד.... אני למשל במחלה שלי כל 1 והמצב שלו, אצלי למשל המוח התנוון פעם היתי רואה 5 סרטים בשבוע בערך בטיוי עד שנת 2004 היום כלום אני לא רואה לא מצליח להתרכז בטיוי... היתי טכנאי מחשבים ממש ממולח היום המחשב בכלל לא מעניין מה שקורה בנט, תכלאס איך אומרים אנחנו בתקופה שאנחנו נמצאים כל 1 והג'ונגל שלו, אני למשל כל מצב מנסה למצוא דרך להיות מאוזן, לקחתי לעצמי עובדת שיקום סוציאלית שתבוא כמה פעמים לשיחות נפש לעזרה חברים ללכת אליהם לשאול בקשר למחלה זאת לא הדרך הכי טוב איש מקצוע שנהרס חלק ברכב למשל הולכים למכונאי כל 1 והתחום שלו... לכן הלכתי לקבל עו"ס שתעזור לי... זוגיות אני יחסית נראה בסדר רזה גבוהה אני לא מכוער פעם היו לי מלא בנות היום בקושי דייט בשנה, מבאס זה חלק מהתוכנה שנדפקה בראש... כל מי שעובר תמשבר של המחלה הוא מאבד תתוכנה הקודמת שהיתה בראש נתאר לכם זה קצת מצחיק התוכנה ניהיה לה בשפת המחשב פורמט נמחק כל המחשבה והכל פתאום מתחיל מחדש למשל אצלי זה התחיל בגיל 22 פתאום הרגשתי שאני לבד בים.... איך אומרים צריך ללמוד ולוקח זמן כל 1 צריך לתת תזמן שלו במחלה הזמן עושה את שלו תלוי מהי דרגת החומרה, אני לא שופט אף 1... נקווה שיהיה לנו בהצלחה אמן אמן... ושנמצא עוד דרכים לשרוד במחלה....

כל מילה בסלע! עדי

תשמע אחי קודם כל שמחתי לשמוע את התגובה שלך כי אני אומנם יותר צעיר ממך אבל מרגיש אותו דבר. בגיל 19 התחילה המחלה שלי בקיצוניות לאחר שעשיתי שטויות .עד אז הייתי רגיל לחלוטין אומנם עשיתי שטויות אבל רגיל לחלוטין.בכל מצב מגיל 19 עד גיל 21 החיים שלי היו בעצירה מוחלטת.כל היום הייתי שקוע במחשבות ודיכאון ...זה כאילו נולדתי מחדש-בן אדם אחר לגמרי.היום אני בן 22 עובד אבל עדיין המחלה מנסה להשתלט אבל החלטתי שאני נלחם בה. אני מנסה לא להיות לבד או לחילופין להעסיק את עצמי כי אם לא אני בקלות נשאב למחשבות פסימיות.בקיצור באלגאן אני כבר לא עושה כי למדתי את הלקח שלי.מקווה שתהיה בסדר ומאחל לך בריאות שלמה.

כל הכבוד לך על השיתוף,אני אמא לבן 25 המתמודד עם המחלה בקושי רב.מצב קשה,הייתי שמחה טילו הוא היה מגיע להבנת המצב כמוך...תודה לך ששיתפת אותנו,הצלחה וברכה לך