גנטיקה וסכיזופרניה

שלום רציתי לשאול יש לי אח חולה סכיזופרניה וגם דוד חולה סכיזופרניה מצד אבי. מצד אימי אין מקרי סכיזופרניה. אני ובעלי איננו חולים במחלה.כעת אני מנסה להרות ורציתי לבדוק לגבי עניין התורשה והשכיחות (מה השכיחות באחוזים?) לבעלי אין מקרים במשפחה הקרובה האם זה מגדיל את סיכויי ולדיי לחלות? אשמח לתשובתכם המהירה

שלום גלי. שלום. שאלות אלה חוזרות על עצמן לא מעט בפורום. יש אפילו הפניה לסוגיה זו בראש הפורום ("גנטיקה וסכיזופרניה"). בכל מקרה להלן התשובות: שכיחות סכיזופרניה באוכלוסיה - 1%. שכחיות סכיזופרניה אצל אח של מטופל המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 8%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של הורה אחד המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 12%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של שני הורים המאובחנים כסובלים מסכיזופרניה - 40%. שכיחות סכיזופרניה אצל אח של תאום זהה המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 47%. כך שבמקרה שלך אם לך אין סכיזופרניה וגם לבעלך אין - אז הסיכוי שזה יעבור לילדים הוא בגדול כמו באוכלוסיה הרגילה - 1% בלבד. ובכל מקרה האחוזים הם סטטיסטיקה בלבד וכך יש להתייחס אליהם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני בחורה בת27 שבאה ממשפחה מאוד מורכבת וקשת יום המוכרת היטב למערכות הסוציאליות, אני באמת צריכה את העזרה שלכם מכיוון שאני רוצה להתחתן ואיני רוצה לגרור אל המשפחה החדשה שלי את מגבלות העבר ועליי ללמוד כיצד לעשות זאת. אימי נפטרה מסרטן והייתה בנוסף הייתה חולת סכיזופרניה פרנואידית, אבי סובל מעייפות כרונית ודיכאון ממושך וחוסר יכולת לראות את החיים בצורה חיובית, להעריך או להנות מהם, יש לי 3 אחים מההורים הביולוגיים שלי (אבי נישא בשנית והביא 5 ילדים נוספים). אחי הבכור 31, חולה בסוג של מחשבות טורדניות והיה מאושפז מספר רב בבתי חולים פסיכיאטריים ונוטל תרופות, אחי הקטן 19, חולה בסכיזופרניה פרנואידית (ובגיל 16 הרג מישהו בגלל המחלה הנוראית הזאת) וכיום הוא במוסד סגור, מטופל בזריקות וכדורים. כיום הוא בן 19. יש לי עוד אח 22 והוא שורד ואינו מאובחן כחולה יחד עם זאת בגלל הילדות הקשה שלנו וכל המצב המאוד מורכב וקשה, הוא נוטל סמים לסירוגין ואת הכאב שהוא חש רואים על פניו. והנה אני, אני עברתי בילדותי אונס ממושך של 4 שנים משכן שלנו, התעללות נפשית ופיזית וחסך שלגדול ללא אם - מכיוון שהיא היתה חולה ועזבה אותנו בילדות וגדלתי רק עם אבי. בגיל 20 עברתי אונס בשנית ע"י סם האונס אני סובלת מבולמיה נרווזה מזה כ10 שנים המחלה שלי באה והולכת עם הפסקות לעיתים של שנה שנתיים ואז במצב רגשי קשה היא חוזרת. אני בחורה פיקחית אחראית ושנונה מאוד שלא מוותרת בקלות למרות המציאות הקשה אני נשארת אופטימית (תמיד יכול להיות יותר קשה) למדתי זאת על הבשר שלי. אני פשוט רוצה להפסיק את השרשרת הזאת שקיבלתי מתנה מהמשפחה שלי, אני רוצה דף חדש לחיי החדשים. אני רק מציינת כי מעולם לא התנסתי בסמים, אינני מעשנת ואלכוהול הוא ממש לא האהבה שלי. השאלה שלי אם לדעתכם המחלה שלי היא גנטית או שמה תופעה טבעית ביחס לעולם שגדלתי בו? אני גם קראתי קצת על הפרעת אישיות / חוסר יציבות רגשית - והרגשתי שאני מוצאת את המקומי בין המילים, מכיוון שמאוד קשה לי לשמור על יציבות לאורך טווח, במיוחד במערכת זוגית. אני רוצה לבקש סיוע פסיכולוגי ע"מ שאוכל לטפל בעצמי ולמנוע נפילות בעתיד. אודה לכם על תשובתכם,