שאלה קצת שונה מהרגיל..

שלום לכולם, יש לי חבר חולה סכיזופרניה. אני בחורה נורמלית לחלוטין, נראית מעולה, עובדת..ולומדת..והאמת שהכול סבבה. יש לי חבר שחולה במחלה הזאת, ובזמן האחרון הוא מתחיל לרדת עלי ממש דברים נוראיים, שאני לא נראית טוב, שהוא בכלל לא רוצה להיות חבר שלי וכל מיני כאלה. נפרדנו כמה פעמים וחזרנו....וכאשר אנו חוזרים הוא אומר שהוא השתגע אבל שהוא הכי אוהב אותי בעולפ..ומתהפך לגמרי. האם זה באמת קשור למחלה שלו? האם ידוע על מקרים כאלה שחויל סכיזופרניה משנים את יחסם לבן הזוג מאהבה גדולה לחוסר אכפתיות? אני מאוד סובלת מהעניין הזה ....והתחלתי להתראות עם גברים אחרים... סתם סקרנית.

זכותך המלאה לבחור אם מי יהיה הקשר שלך הבא, זה ברור גם לך כמובן ומתוך דברייך. חשוב לי לומר לך ומנסיון ויותר נכון ממה שלצערי אני לא הייתי בסדר, כלומר, תתחשבי בנפשו של החבר הזה, [אחרי הכל היתה ביניכם אהבה] כי זה ישבור אותו מאד. עשי בתבונה שמצד אחד לא תהיי תלויה בו וכו' אבל להקדיש לו קצת זמן, ולו בשביל מניעת הדרדרות, שכידוע מחריפה בעת מצבים כאלו. דבר נוסף, גם בהקשר של ההחלמה שלו, לכשיהיה בטיפול [מדוע עכשיו לא??] ואז כשיחלים מאד ישבר אם ככה עשית לו. אז בקשתי שלי ממך וכאמור מתוך שאני לא התנהגתי טוב עם חבר, אנא התחשבי בו, יחד עם כמובן שתתחשבי בעצמך.

סכיזופרניה, וגם הדוקטור יסכים איתי בוודאי, כמו גם מחלות נפש אחרות - הן לא מדע מדוייק. בסכיזופרניה יש מצבים מובהקים כמו התקף פסיכוטי חריף ואקוטי שאת זה אפשר אולי להגדיר בזמן שזה קורה, אבל בכל שאר הדברים, מדובר בסך הכל בבן אדם, עם אישיות מורגבת (כמו לכולנו), ורגשות, ומחשבות וכו'. לא כל דבר שמישהו אומר, למרות שיש עליו תוית של "סכיזופרניה" הוא בהכרח "סימפטום" ל"מחלה". סכיזופרניה זה לא סוכרת ולא סרטן, אי אפשר להתייחס למי שסבל מהתקף פסיכוטי באופן מרדד כזה. היחס הזה שמסתכל על האדם המתוייג באופן שמפרש כל דבר שלו כנובע מה"מחלה" (שממילא ההגדרות שלה כמו שאמרנו נזילות ואמורפיות) הוא משפיל ולא הוגן. מפליא ומצער, שאפילו את , החברה, שאמורה להכיר את בן זוגה לעומק ובצורה אינטימית, נפלת למלכודת הזאת של הסטיגמה והסטריאוטיפ. נורא קל, אמנם, לקחת כל ניואנס שקורה בזוגיות שהיא דינמיקה מורכבת ומלאה ברגשות וליחס אותו למחלת נפש, בעוד שנורא קשה להפריך טענה כזאת. זה גם באופן ככלי הבעיה עם פסיכיאטריה, אם כבר מדברים: שנורא קל "לאבחן" כמעט כל אדם כסובל ממשהו, אפילו ממחלה קשה, כי הרי ההגדרות הקליניות שלה רחבות וכלליות (מי קובע מהי "מחשבת שווא", מהו "שיפוט לקוי", מה זה "חשיבה לא מאורגנת", או "הפרעה באפקט\ברגש"? למשל..) ,אבל מאידך מאד קשה להוכיח שאינך סובל ממחלה כזאת. אולי גם בלתי אפשרי. אני אומר לך את זה כמי שגם "מאובחן" כ"סכיזופרן", וסובל המון מהסטיגמה השרירותית והאפליה. אני בחור נאה מאד, אקדמאי, מרוויח טוב, מאד חברותי ונחמד , ועדיין כבר זרקו אותי מקשרים *רק* על הסיבה הזאת , ברגע שחשפתי בפני בנות זוג (אחרי כמה חודשי קשר) את העניין של ה"מחלה" (שכבר לא משפיעה עלי ביומיום). מסתבר שסטיגמה יכולה להיות חזקה יותר גם מהיכרות אישית, וגם רטרואקטיבית. לדעתי הפסיכיאטרים צריכים לגלות גדלות נפש ולצאת במסע הסברה שאמנם יש אנשים עם סכיזופרניה שסובלים מהבנייה חברתית קשה (ולכן נראים מוזנח ובעלי אוצר מילים קטן כמו האנשים המקופחים שעובדים במפעלים מוגנים), אבל יש גם כאלה שבמובנים רבים יותר מוצלחים מה"בריאים". איכשהו יצא שבחברה שלנו יש יחס ממש מדכא, וזה מחלחל גם לרמות של הזוגיות והמשפחה. תחשבי על זה, וטיפ כללי: אני מציע שתראייני גם כמה אנשים שאינם פסיכיאטרים שמתפרנסים ממתן אבחנות. דברי עם עובדים סוציאלים למשל (שמכירים את החיים גם מחוץ למרפאה המבודדת של הפסיכיאטרים), דברי עם מתמודדים שנמצאים מחוץ למערכת השיקום, ודברי גם עם אנשי מקצוע מתחומים ליברליים יותר. האמת לא נמצאת רק בידיים של הפסיכיאטרים, למרות שזה לכאורה המונופול שלהם.

סליחה.. :) נ.ב. אני לא המגיב "בן יעקב", במקרה יצא שלשנינו שמות דומים

לדברי יעקב [אמנם עם פחות ביטוי של כעס..].

שלום. הפעם אני נוטה להסכים אתך, אכן יש בחברה סטיגמטיזציה קשה של מטופלים עם בעיות נפשיות. לא כל התנהגות חריגה היא בגלל "מחלה". הרי לאנשים יש אישיות מורכבת עם רבדי אופי שונים ללא קשר לתיוג שלהם, ו"מותר" להם להנהג בצורה לא יפה גם בלי להיות "סכיזופרנים" (וכתבתי את זה רבות בפורום). אדם נשפט על פי המכלול שלו ולא על פי אבחון זה או אחר. בניגוד אליך - אני לא חושב שהפסיכיאטרים אחראים לסטיגמטיזציה - להיפך, אני ורבים אחרים נלחמים בנטיה הזו שדווקא מגיעה בד"כ מציבור שאינו מקבל מספיק מידע ואוטומטית פוחד מה"שונה". אבל שוב - בוא לא נתווכח על זה הפעם. יחד עם זאת זה נכון שבמצבים פסיכוטים (ואנא, בוא לא נגרר שוב לעניין של אם יש דבר כזה או לא...) אנשים יכולים להתנהג בצורה קיצונית ואגרסיבית שזה לא מי שהם באמת. במקרים כאלה כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי שינוי טיפולי. אז ל"מישהי" - אם את אוהבת את האדם ורוצה להישאר אתו - אז תנסי להבין אותו כמכלול. תנסי להכיר את הסימנים המעידים על החמרה נפשית. כאמור ניתן ללכת אתו ביחד לפגישות המעקב. אבל אם הבן אדם לא מתאים לך - (ולא בגלל שהוא מתוייג כחולה) - אז תתקדמי הלאה. בברכה, ד"ר אהוד ססר