ד"ר ססר,

אתה שם לב איך אתה מפרש בצורה מגמתית ודוגמטית את דברי הפונה? בהודעה שבה אתה ממליץ על אשפוז כפוי מלא במחלקה סגורה בגלל "הרעבה עצמית והזנחה" (שבעיניך עונה על הקריטריון המשולש של מסוכנות, סירוב להיבדק ומחלה שפוגעת בשיפוט), נכתב: "לא יוצא הרבה מהחדר, ממעט לאכול.." (לא: "הרעבה" ולא "הזנחה"). אולי סתם אין לו תאבון?... אולי סתם לא בא לו לפגוש בסלון את האחות הנפלאה שלא אכפת לה לכלוא את אחיה במחלקה סגורה (חוויה נהדרת, מניסיון)? גם אני מפעם לפעם "ממעט לאכול" ולפעמים "ממעט לצאת מהחדר". האם תשלח גם אלי ניידת עם צמד ביריונים מגודלים מטעם הפסיכיאטר המחוזי כדי "לאזן" אותי תרופתית ? מילא שאין כאן קשר ישיר למסוכנות וודאי שלא "פיזית מיידית לעצמו או לסביבה" - נראה שאין לך טיפת יושרה והגינות בזה שאתה לוקח טקסט שמנוסח באופן כללי, מוציא אותו מהקשרו, מקצין, מעוות וכמעט "אונס" אותו בברוטאליות. ריבונו של עולם, לאן נגיע מכאן? אם כל כך קל להחיל את קריטריון המסוכנות, מה יפריד בינו לבין יריבך הפוליטיים, מימין או משמאל? מישהו ש"לא אוכל הרבה" זה *לא* מישהו מורעב.. ובכלל, גם אם כן, ממתי כולאים אדם בלי משפט בגלל דבר כזה? ועוד באשפוז מלא ודחוף... באיזו זכות? ד.נ, אין לך לא זכות מוסרית, ובמקרה הזה גם הזכות החוקית מוטלת בספק גדול. יצאתם מדעתכם שם בממסד הפסיכיאטרי. את הדברים שאתה כותב כאן, הדעת איננה סובלת. אולי הגיע הזמן לחשבון נפש בכל זאת?

כל עניין ה"תובנה למחלה" שנעדרת לכאורה מהסכיזופרנים הוא פסיכי לגמרי כשלעצמו. (ציינת שם בסעיף 2 שלך) אתם, הפסיכיאטריה הממסדית לצורך העניין, יצרתם עולם מושגים שאין ליחיד שום יכולת להתגונן מפניו: הסיפור תמיד חוזר על עצמו כמו בריטואל: משפחה שמפנימה את המנטרות שלכם (האחות כבר יודעת "לאבחן" "סימנים שליליים"), פונה לפסיכיאטר, שמוציא הוראת אשפוז, בבדיקה מפרש את ה"מסוכנות" ביד חופשית וכאוות נפשו ללא שום בקרה (כי "מסוכנות" עתידית זאת אבחנה רפואית ומדעית כמובן..), מתייג את האדם כחולה וכחסר תובנה למחלה. ומכאן, האדם יכול לערער רק בדיעבד על כל הדבר הזה, לועדה שיושבים בה שני פסיכיאטרים ורק משפטן אחד במיעוט, וזה כשהוא כבר מופצץ במינונים גבוהים ובפוסט טראומה מהכליאה במחלקה הסגורה, והוא צריך להוכיח את שפיותו (בניגוד להליך רגיל שם נטל ההוכחה הוא על התובע) ... מי יגול עפר מעיניך קפקא!

אני משתוקק להיות כבר עורך דין ולעשות ממכם קציצות פעם אחר פעם בבתי משפט. יש עוד כברת דרך , אבל עוד תתגעגעו לימים שרק ליהגתי בפורומים... :)

שלום אלעד. אתה "מפציץ" את הפורום בנושאים על הלגיטימיות של הדיציפלינה הפסיכיאטרית ובנושאים משפטיים שונים. שוב, זהו לא נושא הפורום הספיציפי הזה שנועד לתת מידע לסובלים מסכיזופרניה ומשפחותיהם. וכרגיל - אתה מסלף את דבריי. אחזור שוב - אשפוז בכפיה נשקלת רק כמוצא קיצוני ואחרון לאחר שנמצא שבן אדם מסכן את סובביו או את עצמו באופן ממשי כתוצאה מתכנים פסיכוטים. בוודאי שעדיף שלא יהיו אשפוזים בכפיה. ההמלצה שלך שכל הטיפולים הפסיכיאטרים יינתנו ע"י רופאי משפחה (שאין להם הכשרה בעניין) היא אמנם תמוהה, אך עולה בקנה אחד בגישה שלך של ה"אנטי פסיכיאטריה". אני מפנה אותך (שוב) לתשובה שלי אליך בנושא: http://www.doctors.co.il/forum-4040/message-3661#message-3661 בברכה, ד"ר אהוד ססר

ראשית אני מצטערת על הטראומה שעברת בעברך, יכול להיות שזו היתה חזקה כל-כך עד שסימאה את עינייך או גרמה לך לעוות טקסטים שאתה קורא... אשאיר לד"ר ססר את האופציה להגיב על הטענות שהעלית כלפיו וגם לגבי כל העניין המשפטי ,קטונתי. לגבי הטענות כלפיי או כפי שהחלטת לתאר אותי "האחות הנפלאה" א.לא אני אלא כמה פסיכאטרים איבחנו את אחי הצעיר כסובל מסכיזופרניה עם סיפטומים שליליים.(שלפי כל מאמר שיצא לי לקרוא בשנה האחרונה הם אכן התסמינים מהם הוא סובל) ב. המשפחה שלי ואני לא מפנימים מנטרות ואחת הסיבות לכך הוא שאחי הגדול סבל בעבר מהתקף פסיכוטי עקב שימוש בסמים הזייתים ולאחר שהפסיכאטרים טענו כי מבחינת מנטלית הוא חזר לגיל ארבע ושלעולם הוא לא ישתקם,לא יהיה עצמאי ולא ינהל מערכת יחסים זוגית טענות שהופרכו עקב עבודה קשה של הוריי ושלנו כמשפחה תומכת,אנו משתדלים לא לקבל כל אבחנה כתורה מסיני... ג. מה גם שלאחר שהמליצו לנו על שיקום יום והלכנו לבקר בשלוותה ודי הזדעזנו מהחוויה ומכך שאין הפרדה בין חולי שיקום היום לחולים במצב קשה יותר החלטנו לנסות בכל מחיר טיפולים פרטיים על מנת לחסוך ממנו טראומות. ד. אם תקרא שוב את פנייתי ,לא ביקשתי שום המלצות על אשפוז בכפייה , שאלתי בפשטות האם יש לנסות לדובב אותו לדבר ולאכול או להניח לו לנפשו... ה. אולי בתור "אחות נפלאה" עליי פשוט לראות את אחי נרקב בחדרו ולקוות שיעבור לו... שוב, אני באמת מצרה על מה שעברת ללא שמץ של ציניות אבל כדאי שתקח בחשבון שמשפחה שביום בהיר אחד נקלעת למצב כה קשה ואין לה את הכלים להתמודד מחפשת תשובות וזו הסיבה שאני נמצאת פה בפורום , לא בשביל להתקל בתגובות אגרסיביות של אדם כמוך שאין לו שום הכרות עמי או משפחתי שהדבר האחרון שאנו מנסים הוא לנסות לאשפז את אחי בכפייה על מנת לפתור את הבעייה. מאחלת לך המשך ערב נעים שירלי

אני מעריך שאכן יש לך כוונות טובות, ממה שמשתמע כאן, ולכן אני טורח לכתוב לך את הדברים הבאים. בבקשה קראי עד הסוף: כדאי שתדעי שבאשפוז בכפיה כמו זה שהדוקטור מציע פה בלי להניד עפעף, אין לאחיך שום סיכוי "להתרפא" , נהפוך הוא, במחלקה הסגורה התנאים כל כך ירודים והיחס כל כך מחפיר, שלרוב זה רק יצרוב בו טראומה נוספת ויחמיר את מצבו, שלא לדבר על הטיפולים האגרסיביים (מבחינת מינונים) שניתנים שם. באשר ל"מאמרים" שקראת, ולפסיכיאטרים ש"אבחנו". פה אנחנו כבר נכנסים למחלוקת עתיקה. הפסיכיאטריה רואה בנפש האדם איבר בגוף, ממש כמו מעי גס או כבד או רקמת שריר. זה סוג קיצוני ומבהיל של מטריאליזם פרוע ויומרני. הבעיה היא כפולה כשמכירים את המילייה, קוראים ספרות שנכתבה ע"י פסיכיאטרים ומבינים שהם עצמם מתיחסים לנפשם שלהם, כאל ציפור שיר שברירית, בעוד מטופליהם הם סוג של מכונית שהלך לה הרצועת טיימינג, עניין מכאני נטו. אני חולק על התזה הזו ומחזיק בהשקפה הומאנית יותר. לדעתי נפש האדם לא יכולה "לחלות". וגם למה שנתפס על ידי הפסיכיאטרים כ"מחלה", יש מקום של כבוד. שנית כל, אני סבור שהפסיכיאטריה הינה בכלל היא פסאודו-מדע. כפי שאת יודעת, אין דרך לאבחן מחלת נפש, הכל תמיד סובייקטיבי ופתוח לאינספור הטיות. איפה שיש שני פסיכיאטרים יש שלוש אבחנות שונות, וודאי שאין כל סריקה, הדמיה או בדיקת דם\שתן שיכולות לתת אינדיקציה לקיומה של מחלה. יש מאחורי ה"רפואה" הפסיכיאטרית מערכת שלמה של הנחות יסוד מפוקפקות החל מהרמה ה"פילוסופית" (מטריאליזם מתי שטוב ונעים לפסיכיאטר, מתלבש בול על מרקס וניטשה לטעמי), וכלה בהשגות קריטיות לגבי "מדעיות" השיטה (עם מדע כזה מי צריך מחקר בסיסי ומעבדות..?) . אם יצא לך לפגוש עוד "סכיזופרנים" מלבד אחיך ולהכירם לעומק (אני כותב לך את זה כמי שהכיר עשרות רבות של "חולי נפש" מתויגים), היית רואה שהמכנה המשותף היחיד שאולי ניתן למצוא ביניהם הוא "סינדרום סטוקהולם" ביחס למערכת\לפסיכיאטרים. מעבר לזה, ניכר שהאבחנות הדכאניות כל תכליתן היא למיין ולקטלג את המגוון האנושי, ולעשות במיון הזה שימוש ככלי שיטור פוליטי וחברתי. (אני מת שיעשו מחקר פעם ויבררו לאיזה מפלגות הפסיכיאטרים מצביעים ולאיזה ה"חולים" שלהם המודרים מהחברה במחלקות הסגורות ובמועדוני 'אנוש' - אני מאמין שהארץ תרעש כהסטטיסטיקה תתפרסם) ההבדל בין הפסיכיאטרים לבינך הוא שאת רואה את אחיך כאדם שסובל, והם רואים אותו כחולה פגום (ואם הנפש פגומה, מה נשאר מהאדם? כנראה שיש פה גם מרכיב גזעני דה פקטו, כמה שלא נעים לשמוע זאת..). אני מקווה שתדעי לעשות את ההבחנה הנדרשת, ותביני שהפסיכיאטרים משתמשים באבחנות בצורה שתכליתה היא להשפיל את האדם, ולא לעזור לו לעזור לעצמו. אני חושב שאני לא צריך להוכיח את זה יותר, כי ד"ר ססר עושה את זה יפה מאד בשבילי לכל אורך הפורום, לרבות בהודעה שהוא שלח לך, המנוסחת לקונית ו"מקצועית", אבל מאחוריה המוני אנשים מסכנים שמשתינים על עצמם במיטות קשירה במחלקות סגורות, ובצד השני של המאזניים חברות תרופות שמגלגלות מליונים ותעשית שיקום ואנשי מקצוע שמתפרנסים מזה. אני תמיד מעדיף להביט ב"דאון סייד". ושוב בנימה אישית: אני רוצה להדגיש שמה שחשוב לי זה קודם כל שתפסק הכפייה. אם אחיך ירצה לקחת תרופות מרצונו החופשי מה טוב, אבל תדעי לך , שבהגדרה - איפה שיש כפייה, אין ריפוי - ודאי שלא בטווח הארוך. ה"סימפטומים" (לכאורה) אולי עוברים זמנית, אבל הנפש נשארת מצולקת ומרוסקת מהכפייה הפסיכיאטרית, וכל יום של כליאה, אפילו בלי קשירות וזריקות, מותיר חותם שאף פסיכיאטר לא מסוגל להסיר.

את צודקת שנסחפתי בלהט הדברים, ונשמע שהגישה שלכם היא טובה ובריאה. באמת מה שכתבתי עליך לא היה במקום. אני מאמין שגם אם את לא "קונה" עכשיו את כל מה שכתבתי בהודעה הארוכה פה, אחרי תקופת היכרות מסויימת עם מה שיש לעולם הפסיכיאטריה והשיקום להציע - תפתחי יכולת להבין ולקבל את העמדות שהבאתי כאן, או לפחות להיווכח שקשה מאד לערער אותן לנוכח המציאות העגומה. אני מודע לזה שהרבה יותר קל למכור את השקפת העולם שלי למי שמכיר את המערכת מעט מאשר לאנשים מ"בחוץ" (כמו סטודנטים פלצנים למדעי החברה שאני פוגש פה ושם שבטוחים שמדובר בדברי אלוהים חיים)... אלה החיים. פעם קיפחו את הנשים, אח"כ את השחורים, ועכשיו הקורבן התורן זה "חולי הנפש". בסוף זה יעלם מהעולם. אני באמת מאמין בזה.

אלעד, אני כל כך מסכים איתך, בכל דבר ודבר שלך! אם היה אפשר לעשות לך לייק סמוך עליי שהייתי עושה! אין לי אלא לפרגן לך בברכת כל הכבוד, והמשך כך! האנושות זקןקה לאנשים אידיאליסטים כמוך! אני מודה לך מקרב לב על האומץ במלחמתך הקשה מנשוא נגד הסדיזם הפסיכיאטרי, ומקווה מקרב לב שתמשיך לכתוב כאן בפורום. יש מצב שימחקו לי את ההודעה הזאת, אך אם אתה יכול ליצור עמי קשר בפרטי אודה לך מאוד! [email protected]תודה!